אין לי ווצאפ או פייסבוק
זה לא מה שחסר לי
אבל אני ככ מבין
את כולם.
זה להרגיש לבד
זה לא לדעת מה לעשות עם הזמן
זה להיות בחברה של אנשים בודדים
כולם
תמיד
שקר רודף שקר רודף שקר
ואני רק רוצה להרגיש את החום של הבית, של אותו חיבוק דוב המיוחל
את השקט הזה
את המנוחה והנחלה
את השמחה, אבל זאת שמגיעה מבפנים - מתוך נבכי הנפש.
את השמחה הכנה הזאת, זאת שאתה מתמוגג כשהיא מגיעה
שאי אפשר לתאר במילים
אני רוצה לעזור
אני קורא כאן בריק ומוסתר כמעט כל שרשור
ואני רוצה לעזור..
אבל אני שותק. נראלי שאנשים יעדיפו את השתיקה שלי
מאשר הודעה שמנסה להבין אותם - ולא מצליחה.
(חוץ מהעובדה שזה באסה לראות שדווקא מי שהגיב לך זה "עברי אנכי". כי קוית שחברים טובים יגיבו, אנשים חכמים, נחמדים. ואז פתאום לגלות שזה איזה ניק זר שדוחף את האף שלו לכל מקום... באסה)
אז אני שותק. לצערי.
ולא עוזר.
לעזור לאחרים זה קצת לברוח מלעזור לעצמי. כי אני לא יודע איך.
ואני צריך עזרה
ואני צריך לשמוח,
ואני צריך תוכן.
אוף אם רק למישהו היה אכפת ממני זה היה ככ מועיל
אבל אכפת באמת. באמת.
