עכשיו אבא שלי בא ושאל אותי מה דעתי..
הוא אמר שלאחרונה יש בבית באווירה שמסתירים דברים חשובים ומהותיים מההורים.
הוא אמר למשל שכל פעם שהוא מתקרב ולמחשב, הכל מתמזער פתאום, או שמהר עוברים עמוד..
הוא שאל אותי אם לדעתי זה אמור להיות ככה, זה נורמלי שילדים בגיל ההתבגרות (יש לי אח בכיתה י"ב) יסתירו מההורים שלהם דברים, או שזה לא אמור להיות ככה ומראה על איזשוהי בעיה של חוסר תקשורות.
בהתחלה, הוא כעס על המצב, ועליו, שאנחנו לא משתפים, אח"כ הוא אמר שהוא התחבט עם עצמו- אולי הוא לא בסדר? אולי הבעיה היא בו -הוא לא מספיק מתעניין, או שהוא לא אמור לרצות בכלל לדעת מה נסגר איתנו וזה מצב נורמלי...
(אנחנו הרי הילדים הראשונים שלו)
הוא אמר לי שאם יבואו וישאלו אותו מה מעסיק אותי כרגע, הוא לא ידע לענות...
הקטע הוא שלא מסתירים מההורים כי מפחדים מהתגובה. אנחנו לא מפחדים מהתגובה- את זה הוא ישר בירר,רוב ההורים יתנהגו בצורה הגיונית והוגנת לילדים שלהם גם אם זה לא מוצא חן בעיניהם מה שהילדים עושים..
מה דעתכם? צריך לשתף את ההורים במה שקורה לכם בחיים?? בכל דבר? רק בדברים שהם צריכים לדעת-כמו לימודים? זה בכלל נותן לכם משהו אם אתם משתפים אותם?ואם לא? איך אתם בוחרים במה לשתף אותם ובמה לא?
(אגב, אבא שלי עלול לבוא לבדוק שבאמת העליתי את זה פה לדיון.. תזהרו בלשונכם
)
)
