אז באמצע שבוע 7.
בחילות הגיעו מוקדם מהרגיל והיו קשות מאוד ובלתי נסבלות.
יש למה להשוות. זה לא הריון ראשון.
ההורמונים צנחו...
והמצב הנפשי שלי צנח איתו.
לא רציתי לראות אף אחד. אבל עשיתי הכל כדי לתפקד בערך.
הבחילות היו 24/7
הלכתי להתייעץ עם אחיות
הפנו אותי למיון של בריאות הנפש.
כל היתר יקבלו אותי עוד שבועיים בערך...
מדינת ישראל! אין טיפול עבור נשים במצבי?! הרי זה שכיח דכאון בהריון
ויתרתי על הרעיון שלה ופניתי לטיפול הומאופתיה.
יצאתי מהדכאון ע"י תרופה שנתנה לי, די במידי. בבקרים זה חוזר.
חולשה ענקית בגוף.
אחרי כמה וכמה ניסיון וטעיה, הגענו לאיזו תרופה.
אני אוכלת ושותה כמה שאני מצליחה.
חלק נשמר במאגרים
חלק מקיאה
משתדלת להקפיד על שתיה. על ברזל.
התחלתי מולטי ויטמין אבל לא מצליחה לבלוע כי עושה לי בחילה.
כרגע לקחתי חופשה מהעבודה כי לא מצליחה כמעט לעמוד על הרגליים בלי להסתחרר. או להקיא.
מרגישה עם זה נורא. לא נח לי שמבריזה מהעבודה אבל תכלס. לא חוזרת לעצמי.
עבדתי עם בחילות בעבר. היום לא מצליחה.
גמורה.
שוכבת רוב היום.
כשנעמדת סחרחורות.
כבר לא יודעת מה לעשות.
הרפואה הקונבנציונאלית לא נראת כנותנת מענה כלשהו למצבי...
ועושה את כל מה שאני יכולה מעבר, אבל לא מרגישה טוב.
מרגישה שיוצרת סוג של נזק.
כרגע המטרה להתקדם בצעדים קטנים, אבל להתקדם.
אבל מרגישה שדבר יוצר דבר ואין לזה סוף.
אמאלה. יש לכן רעיון?!
לא מדברת על זה שלא רוצה ללכת לראות את העובר באולטראסאונד אבל אומרת לו בלי סוף שאני אוהבת אותו. ואני רוצה אותו.
אבל למרות שחיכיתי לו הרבה, כמעט לא מתרגשת.
ממש חייבת עזרה. לא יודעת לאן לפנות...
