תְּהוֹם אַחַת זָכַרְתִּי טוֹב מִכֻּלָּן.
מָעַדְתִּי אֶל תּוֹכָה וְלֹא הָיָה קוֹל הַנְּפִילָה
נִשְׁמָע בִּי מֵעוֹלָם
לֹא הָיִיתִי נֶחְבֶּטֶת אֶל אֲדָמָה קָשָׁה
רַק נוֹפֶלֶת עוֹד וָעוֹד כִּמְעַט עַד נֶּצַח
לוֹמֶדֶת עוֹלָמוֹת שֶׁל זְמַן וְהַרְגָּשָׁה.
וְעַד הַיּוֹם לֹא יָדַעְתִּי אִם הָיִיתִי
עוֹזֶבֶת, עֲזוּבָה אוֹ נֶעֱזֶבֶת
נֶעֱצֶבֶת אֶל לִבִּי עַל עוֹלָמִי שֶׁלִּי שֶׁנִּשְׁכַּח.
וְאַתָּה?
הָיִיתָ הֶחָלָל הַמִּתְרַחֵב
תְּהוֹם בִּלְתִּי נִשְׁכַּחַת.
וְכָךְ הִתְפּוֹגַגְתָּ, וַאֲנִי -
שָׁקַעְתִּי עַד תֹּם.
עַד שֶׁנָּטְשָׁה אוֹתִי הַתְּהוֹם
וְתֶכֶף וּמִיָּד שָׁמַעְתִּי
אֶת קוֹל הַחֲבָטָה.
*
וּבְפֶתַע, עֲלָטָה.
