תגובות אמפתיות ולכבד את הצד השני

כשמישהו שאתה דואג לו משתף אותך בהתלבטות מסוימת.

ולך ברור מה הוא צריך לעשות.

אבל אתה לא מצליח להסביר לו ולשכנע אותו.

אוףף

כשמישהי שאתה דואג לה משתפת אותך בהתלבטות מסוימת לגביך

ולך ברור מה היא צריכה לעשות

אבל אתה לא מצליח להסביר לה ולשכנע אותה

וגם אנשים שמכירים אתכם לא מצליחים

אוףףףףףף אוףףף אוףףףף

אולי לא כמוה, לא זכיתי לרמות כאלו

אנחנו בכלל יכולות להיות ככ רעות???

סתם נראה לי סיפור הזוי.. לא מצליחה להאמין שמישהי יכולה להתנהג ככה 

אמר לבחורה שהוא חושב ללמוד מקצוע מסוים (שלרוב בנות בוחרות בו), והיא ענתה לו שהוא גבר בלי שאיפות. וזה עוד לא הדבר הכי גרוע שהיא אמרה לו. כל דבר שהוא סיפר על עצמו, היא העירה הערה על זה למה זה לא מספיק טוב. 

אמרתי לו שבפעם הבאה שמישהי מדברת ככה פשוט תקום ותלך. 

אוי, זה נורא ואיום. נורא ואיום. מזעזע. מצד אחד משתתף בצערך, מצד שני, כנראה שיותר טוב בלעדיה...

בכל מקרה התפיסה שלה לגבריות מעוותת ומראה על איזה חוסר כנראה שיש בה...

דורשת ממש סבלנות

יוצא לי איכשהו לצאת כמה שנים עם שרשרת של חברים אחד של השני וכל אחד מהם יצא עם כל החברות והמכרות שלי

אני יכולה לשמוע את אותו סיפור ארוך על הסנפלינג ועל החבר הפצוץ ההוא וההוא ועוד אחד מהחבר'ה מכמה מדוייטים- כל אחד מזויתו שלו ואני שומעת שעה ואז אומרת בערך את אותה תגובה שאמרתי לחבר הקודם או שמספרים לי סיפור שהחבר סיפר פעם על מדוייטת ואני מכירה את הסיפור כי זאת חברה שלי או אני בעצמי...

ואני צריכה ככה ללכת בין הטיפות ולא לזרוק אה אני מכירה אתזה כי חכם שומע עשרות פעמים ולא להרוג אותו שהוא חתך ככה את החברה שלי ואיך מדברים עליה או לצאת נגד החבר שלו שדיבר עלי ככה מה הוא לא התבגר מהסיפור ההוא? 

מעניין איך דבר כזה קורה

אבל יש בזה משהו כי זה ז'אנר מסויים של בנות שמתווכים בטבעיות לז'אנר של בנים

האמת שזה בעיקר משעשע אותי.. ולפעמים כזה מסבך 

מעניין אותי גם כמה הם מדברים עלינו ומודעים לתופעה הזאת

(פוסט שבחורה כתבה בפייסבוק בקבוצת וידויים אנונימית, אז אין קרדיט...)

אז יצאנו לדייט שני, אחרי דייט ראשון נחמד למדי בפארק.

קבענו קרוב אליו לעבודה- תל אביב.

הוא מחכה לי בתחנת אוטובוס ואומר לי בחגיגיות :"שמעי, הבאתי לך מתנה!"

וואלה? משקיע. הופתעתי.

"תקשיבי, יש לי מהעבודה כרטיס תן ביס לארוחת צהריים, כל יום הוא נטען ב45 ש"ח (תזכרו את המספר הזה...)

היום לא אכלתי צהריים ולא השתמשתי בכרטיס- אז יש -לך -45 ש"ח לבית קפה" הוא אומר בחגיגיות.

עכשיו, שלא תבינו אותי לא נכון. ממש לא בקטע של בתי קפה, מבחינתי להסתובב בעיר .

גם אין לי בעיה שינצל את כל ההנחות, קופונים שיש... הצחיק אותי שהוא מציין בכזאת שמחה שהוא חסך עליי עד השקל האחרון. כמו איזו דודה שתביא לך מתנה אבל תציין שזה מגיפטקארד שגם ככה אין לה מה לעשות בו..

חסכן? אין בעיה, אל תציע בית קפה. הכל טוב. סגרנו את הפינה הזאת.

לא רציתי לבאס את הלארג', זרמתי.

התחלנו לחפש מסעדה כשרה, צמחונית (הבחור טבעוני) שמקבלת תן ביס. מסתבר שזה לא היה ככ פשוט..

חצי עיר הוא סחב אותי, שמידי פעם הוא מזכיר לי שיש לנו רק 45 ש"ח כן..בכרטיס יש רק 45 ש"ח את זוכרת נכון? וכו..שחלילה לא אשכח שיש בכרטיס רק 45 ש"ח.

אחרי חצי שעה הליכה מהירה (בהגזמה) מצאנו מקום. הבחור מברר טוב טוב שהמקום אכן מקבל תן ביס. מקבל. מתיישבים.

הבחור בוחן את התפריט בעיון (מה כבר יש לבחור יש מנה טבעונית אחת בתפריט) ושואל את המלצר -"תגיד המנה הטבעונית מספיקה לשניים? כי יש לנו רק 45 ש"ח.

המלצר מגמגם שלא כ"כ ומציע שנזמין תוספת לחם.

"כמה זה יוסיף לי?" הבחור קופץ.

9 ש"ח..

הבחור מעיף בי מבט ומשיב למלצר- לא,לא לא לא לא צריך, יש לנו 45 ש"ח.

הצעותיי לשלם התקבלו במבט מוזר, הנחתי לזה, שיזמין ,שיאכל לו, בתאבון.

המנה הטבעונית הגיעה, הבחור אוכל לו בסבבה (בכל אופן ויתר על צהריים למעני..) אני השארתי לו את הכבוד לאכול שעועית וסלרי וה' ישמור מה עוד היה שם...

בראש מנסה לא לשפוט, אולי הוא כבר יצא למיליון דייטים ונמאס לו לשלם. ממציאה לי תיאוריות.

תוך כדי שהוא גורף לו שעועית הוא מספר לי כמסיח לפי תומו שהיום בעבודה החברים שלו הזמינו לארוחת צהריים מנת פסטה ולא אכלו הכל. אז הוא לקח את השאריות שלהם הביתה, כי חבל לזרוק..זה עוד טוב..

"אבל הם הסתכלו עליי קצת מוזר, כנראה כי אני חדש שם ואנחנו לא ככ מכירים עדיין"

פה הבנתי שיש לי עסק עם מר חסכן רציני- אחינו, הם הסתכלו עליך מוזר, כי זה מוזר...

הבחור מסיים את המנה שלו, מזמין חשבון (45 ש"ח כמו שאמרנו) מגיש למלצרית את הכרטיס.

המלצרית מסתכלת על הכרטיס ואומרת לו- "זה לא כרטיס תן ביס, זה משהו מקביל, אנחנו לא מקבלים את זה..

פה הבחור התחיל סצנה ארוכה של ביאוס: "אני לא מאמין, איזה באסה, איזה דפוק אני, מה עכשיו אני אשלם, יואו אני לא מאמין שזה קורה לי, איך שכחתי, יואו איזה באסה" וכו וכו.

פתחתי את הארנק לשלם לו על השעועית רק לסגור את הסאגה ולברוח.

הבחור מוציא בעצב רב שטר של 50 ש"ח..נפרד ממנו לשלום במבט נוגה. אומר קדיש, הספד, שבעה. הכל היה שם..

המלצרית מסתכלת עליי ברחמים, מחזירה לה מבט של- אני לא קשורה אליו.

נגמר? לא..

חוזרים לתחנת האוטובוס, השעה 23:45.

הבחור אומר לי "שמעי, הייתי מחכה איתך עד שהאוטובוס מגיע. אבל כל יום בשעה 00:00 הכסף שטעון בכרטיס נמחק, מה שאומר שיש לי עוד רבע שעה ללכת לקנות בזה משהו. אז אני רץ לשרונה. ביי"

והשאיר אותי בתחנת אוטובוס שוממה.

מה כבר אפשר לקנות ב45 ש"ח בשרונה? שני קישואים? כוס קפה?

מזל שהתחנה הייתה ריקה... את הצחוק שלי על הבר קמצא הזה שמעו עד שרונה...

בחיים לא צחקתי מסיפור כזה של דייט הזוי

ראו בשרשור אחר כאן

אני אדם בוגר בעל יכול של שיקול דעת. למה אתם לא סומכים על השיפוט שלי, במיוחד אם זה משהו ניכר בבירור בדייט כמו גובה?

כשאני מגיעה למסקנה שעדיף לא להמשיך

והוא במקום לכבד אתזה ולסיים יפה עשה עלי מקדחה ומסע דה לגיטימציה להחלטות שלי, מבקר אתזה שאני לא נותנת צ'אנס (נשמה אנחנו לא אחרי דייט ראשון, הצ'אנס שלי לקח חודש+), יורד על השיקול דעת שלי ולא שם לב שמרוב להט הוא גורם לי להיות עוד יותר שלמה עם מה שהחלטתי 

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך