מהבחינה הזו.
בבית יש אנשים.
בדירה מלא זמן אני די לבד וזה רע מאוד.
מה כבר אני יכולה לעשות חוץ מאולי להתחיל מקרמה ולהשתגע ולהפסיק.
לא כיף לי שהדירה ריקה.
ובאלי לברוח ואין לאן
והלילות נהיים קשים נורא
והחרדות והמחשבות כבר לא עוזבות בכלל
ולא,
להכין איתה קוסקוס לא עושה אותי שמחה.
פף אנשים טיפשים.
סתם היא לא טיפשה.
אבל היא יותר מדי מעופפת ותמימה.
אני עייפה ומותשת,
יותר נפשית מאשר פיזית.
והי שכחתי שלנסוע בלילה זה רע לי.
אז מה עושים.
נוסעים מחר? המ לא באלי.
והנה הגענו לנקודת אין מוצא. יאיי
(הפרצוף שלה לא יוצא לי מהראש)
