מוֹצָאֵי שַׁבָּת
הַבְדָּלָה
סִדּוּרִים אַחֲרוֹנִים
כְּמוֹ חֲגוֹרַת בְּטִיחוּת
לִפְנֵי הִנְחִיתָה
הַנֶּפֶשׁ מִתְכַּוֶּצֶת בִּמְקוֹמָהּ
חָשָׁה מְעַט מְאֻיֶּמֶת,
רוּחַ עַזָּה שֶׁל חוֹל
נוֹשֶׁבֶת בְּחַדְרֵי בֵּיתִי,
אַךְ בְּלִבִּי-
שַׁבָּת
אֵינוֹ מוּכָן לְהַאֲמִין-
הַלֵּב
שֶׁנִּפְרָדִים מֵהָעֵדֶן הַטָּהוֹר
שֶׁהַזֹּךְ וְהַנֹּעַם נְמוֹגִים
וּכְעֵת-
אֶל הַחַיִּים לָצֵאת..
וְאוּלַי הָעֵת לִכְסוֹף
לִמְבַשֵּׂר הַגְּאֻלָּה
לִמְבַשֵּׂר הַנֶּחָמָה
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
וְאוּלַי הַזְּמַן לָשִׁיר
לֶאֱהֹב אֻמָּתֵנוּ
שֶׁהֲרֵי יִשְׂרָאֵל -
טוֹבִים טוֹבִים טוֹבִים!


