אל מסתור משכנך
ולמקומך הנעלם.
שם גָּלִיתָ להיחבא
והותרת דומיה
עלי שדה נחרש
בית בניין קומתיים.
ולך הדוד ממתנת רעיה,
לגאול חשכת רעיון
ותמהון לב ועין.
עששית הֶגְיוֹנָהּ
לה השארת להזכיר -
באפר כוסתה;
אפילת פרי ממאיר.
לך דודי, הקריאה הגדולה,
להעלות נר תמיד
וצבאות של חוכמה.
סודות וסתרים
אדני ארץ עולם -
גל עינינו בגורלם
עכשיו, במקום באחרית.
כך לא מתנהגים לקראת כלה,
זו שהלכה במדבר
כל ימי נעורים.
נתאוונו להחכים
אתה ידעת סיבלנו,
הנח ללב להתפרץ
בְּכֹה לֶחָי למודעינו.
הסוף זקוק לשיפוץ בעיניי, השאר נאה וטוב לי.
הרעיון לשיר עלה כמובן בליל שבת, לכה דודי.

