להרחיב קצת את השביל שיהיה אפשר לנשום. כלומר יש גבולות גזרה שאסור לעבור אבל עדיין יש מרחב תמרון (ע"פ המהר"ל בהקדמה לנתיבות עולם).
המשל של חבל דק קצת מלחיץ לחיות ככה...
עם הסוף אני מסכים, שלכל אחד יש בבסך הכל מסלול חיים שונה.
יש הבדל גדול בין תיעדוף משימות - פרקטיקה, לבין הגדרת מה המותר ומה האסור. כבר לא מבין על מה דיברת שם...
בנוגע ל נ.ב. - וודאי שעדיף לדייק, אבל שוב בפרקטיקה של זה. בזמנים שלפני או אחרי מעשה המחשבה על זה יכולה להלחיץ ולא לתת מקום לתיקון.
הכל שר, מזמזם, הומה
מיילל, רועש, סואן
דומה הדבר הזה
למשהו
אך דומם הדבר ההוא
מכבר.
תקיעת שופר,
קול תרועה.
הנה הוא בא,
הנה הוא בא.
אבל הוא לא ענה,
וגם לא צלצל.
צחוק של ילדים,
רחובות מלאים.
מי זה הוא האיש,
שחוצה את הכביש?
קול מבשר,
אנחה גדולה.
משיח בא.
משיח בא.
אַסְלָה תַּמָּה
אַסְלַת הַחֵן
מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן
קוֹרֵאת לִי: הֵן!
קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ
וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה.
בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה
נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה
נָפְלָה שְׁדוּדָה
מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.
מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ
בּוֹקַעַת זְעָקָה
שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!
נָפְלָה הָאַסְלָה
לֹא תּוֹסִיף קוּם
עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.
שלום, כאן משטרת התנועה
שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?
מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?
לא, מה פתאום, למה מה קרה?
רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?
חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת
זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות
למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?
לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת
אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת
טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה
שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה
היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה
וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה
טו טו טו
אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה
תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה
משהאחרונהואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.
יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.
@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.
@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה
@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם
וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו
לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.
ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.
אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.
הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים
לגבי מקום..
סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.
תודה. מחזקים דברייך.
התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.
כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.
"והבור ריק אין בו מים"
..
או שטעות למחוק?
אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.
עבר עריכה על ידי little prince בתאריך כ"ח בחשוון תשפ"ז 21:25
נשימות מתגברות
מתנשפות
מבשרות את הדבר ההוא שעוד מעט יגיע
הדבר שממנו אני מפחד
מנסה לעצור כדור שכבר נורה
להסדיר נשימה
כמה פשוט זה נשמע
רק להירגע
לשחרר
תשחרר אמר לי פעם פסיכולוג בתהליך קבלה לאיזו משרה נחשבת
אתה 10 מ10 אמר בשפה לא כל כך טיפולית
אתה צריך פשוט לשחרר
פשוט לשחרר
לעגתי לו בקרבי
פסיכולוג עאלק
אם היה פשוט לשחרר
פשוט לא הייתה לך פרנסה
ודווקא הנשימה
זאת שנכנסת ויוצאת מאיליה
מכניסה ומוציאה אוויר
דווקא היא מבשרת לי בדרכה
ששוב זה מגיע
שוב, הגב אל הקיר
תהומות
תהומות שבי עולים מעלה
פורצים שוב נתיב חשוך ואין דרך שאוכל לעוצרם
רק להתכנס אל עצמי
ולמנוע פגיעה באהובי
אין לי מנוחה
כָּל מוֹדָעָה שֶׁתָּלִית
עַל לוּחַ לִבִּי
וְחָלְפָה לָהּ,
הוֹתִירָה אַחֲרֶיהָ נָעַץ
וְחוֹר
חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת
גור חתולים נביא אמר לי שמעתה הכל ילך ויסתבך.
שומע? הכל יסתבך. הכל יהיה נורא נורא מסובך.
זה אומר שיהיה רע?
אני נביא, לא פילוסוף. רע זה מושג פילוסופי. אני יודע רק שיהיה מסובך. זאת הנבואה שלי.
זהו? זאת כל הנבואה?
לא. בעצם כן. אפשר להרחיב ולפרט, אבל זה יהיה מסובך יותר.
וזה יסתבך בהדרגה? או בבת־אחת?
גם וגם. הכל יקרה וימשיך לקרות כל הזמן. הכל יסתבך במקביל. הכל ילך ויסתבך עד לרמת הסיבוך המוחלטת, האולטימטיבית. רמת הסיבוך האינסופית שהעולם שואף אליה מבריאתו.
כמו פקעת צמר?
כמו פקעת צמר.
כמו אוזניות בכיס?
כן. כמו אוזניות בכיס. כפי שאתה רואה, העולם שואף לסיבוכיות.
ואני אבין משהו בסופו־של־דבר?
לא, לא תבין דבר. לא יהיה שום היגיון בשום־דבר. ככל שיחלוף הזמן תבין פחות ופחות. וככל שתנסה להבין – או להיפך, תנסה לא להבין וללכת יד ביד עם הגורל – ככל שתבחר, אין לכך שום משמעות. הכל יסתבך בעל־כרחך.
ובמה זה יבוא לידי ביטוי?
בכלום. אתה תקום בבוקר כרגיל. אתה תחטא ותחזור בתשובה. אתה תתפלל, תאהב, תתאכזב ותתחרט. הכל כפי שעשית עד עצם היום הזה. אלא שמיום זה והלאה, כל־זה ייעשה מסובך לאין־שיעור.
נשמע מסובך.
כן. זה כבר התחיל.
ריאות אשי נושפות שחורן ואשי שוחקת,
בחלום מלוכים שליחיי להלהיבך לחום
אבְניי נוקשות, לשוני כובלה לבור;
חבולה, על פניו נאנחת,
רפואה.. רפוה.. ותנו כסות לנוכחת.
כי בראותה, רעועה, שריקת תם
כנשימת מלאך המוות בבואו לאור,
בראשי-תבות בואכה דמעתי קודחת
ברקעי מזמור המלח אֲמֹסס את סדום
כ חשון, מתוך שיר כל יום
