לא כל גירושין חייבים להיו מבוססים על אסון. לפעמים זה מבוסס על הבנה שעדיף להפרד, אבל לא סבל משמעותי.

אני חושב שהייתי מעדיף את האופציה השניה.

להיות נשוי זה בכל זאת משהו. גם אם זה נגמר. ובטח שזה מתחיל שוב (אלא אם מפחדים שזה ייגמר שוב, ואז אולי באמת לא הרווחתי כל כך הרבה)

עדיף מעט וזמני מאשר כלום.

אם הייתי יכול להתחתן עם מישהי למשך שנה, לדוגמה. או למשל "להקים משפחה עד שאמצא את האחת" - בסדר גמור.

והאמת שאני גם לא כזה בררן, אז זה לא ממש תלוי בי.

בפועל, כשמתחתנים עם מישהי היא מצפה שזה יהיה חוזה לכל החיים (וזאת לגמרי ציפיה מובנת), ורוב הנשים לא ירצו להתחתן עם מישהו שהיה נשוי עם מישהי אחרת לתקפות החיפוש, ולכן זה לא מעשי ונשאר רק לחפש מישהי לחתום איתה על חוזה לכל החיים.

אני כן מבין את המערך הרגשי של לראות מישהי כ"האחת ויחידה"

ברור לי שיש לזה יתרונות (רק תחשבי על ילדים שצריכים להיזכר מי האמא שלהם ומי של כל אחד מהאחים)

ואני מאד יכול להתחבר לזה

אבל אם המציאות היתה מפרגנת את הסוג השני של קשרים, סיכוי טוב שלא הייתי מפחד להשתמש באופציה הזאת.

או יותר מדויק: באופן *תיאורטי*, האופציה הזאת לא מפחידה כל כך בעיני. נשמע לי עדיף על רווקות ארוכת שנים

ויש לי הרושם שיש גיל שבו להיות פרק ב' (אולי רק בלי ילדים) זה מיקל על החיפוש ולא להיפך

אבל לגבי תוכן הודעתך הזאת, נשמע קצת שלא מדובר בצורך מהותי ואמיתי ששווה את זה.

כלומר, "להרגיש תקוע בשלב שרוב העולם התקדם בו" מרגיש כמו משהו שנובע מהשפעה חברתית והתיחסות הסביבה (במידה כזו או אחרת).

ואם זה כך אפשר לעבוד ולטפל בהרגשה הזאת וכדאי להיות מודעים לה.

(אני צעיר יחסית אז השתדלתי להתנסח בזהירות. מקווה שדברי יובנו בצורה נכונה)

ועוד היו לו גירושין הכי גרועים שהיה...

גם עבדו עליו לגבי בריאות הנפש שלה, גם ניסתה לפרק אותו מכות, גם עבר בתי משפט ומשטרה.

היה קצת תקופה של התאוששות וטראומה, אבל עכשיו הכיר אחת חדשה

הוא לוחם כזה.. אף פעם לא עוצר בשוליים. 

תמיד אומר לעצמו אם אני עוצר אני בטוח מפסיד, אם אני אמשיך אני יכול ללמוד מטעויות ולהרוויח

אבל רק שתדעי קטע,

כשהוא היה רווק הוא תמיד אמר לי שהוא ממש ממש מפחד שהוא יהיה מאלה שמתגרשים..

במציאות היה לו כוח להתמודד

איך אומרים: "אשר יגורתי בא לי"

שמעתי פעם שכמו שהתמקדות במה טוב לי עוזרת למצוא את הטוב

כך התמקדות בפחד מצרות גורמת לפספס את הטוב וממילא בסוף למצוא צרות. 

אני מעדיף לחכות מאשר לעבור כאלה פיצוצים בדרך...לא רואה בשביל מה זה טוב

הכוונה שכרגע יש לי בראש זיכרון של שני בחורות שכביכול היינו נשואים והתרגשתי מהן (כאילו הריצו את החיים שלי)

ועכשיו אני מתחתן חתונה שלישית?

אם זאת הכוונה אז אני לוקח את זה.. אני כנראה אצליח להתגבר על זה

או שאומרים לי שאני אצטרך בעצמי לעבור שני חתונות ולהתגרש ולהתחתן פעם שלישית?

במקרה כזה אני לא רוצה...

כמו מוכנות נפשית לחתונה, עד כמה חתונה נחשבת ל"מוצר צריכה בסיסי", היחס בין זוגיות כלשהי לזוגיות עמוקה - שני דברים שונים בתכלית, שני דברים שחיים אחד על חשבון השני, או שלם וחלק?

בזה יש דברים שונים בין גברים לנשים ברמה סטטיסטית, אבל גם בתכונות מובהקות סטטיסטית יש חריגים (גובה כדוגמה)

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים