בדיוק חשבתי שהיא גם כמוני לא רוצה להמשיך.
התקשרתי וגיליתי שטעיתי.
בנאדם התאמץ, השקיע והכי חשוב רצה - הוא לא צריך לקרוא את זה בהודעת טקסט בוואטסאפ.
בדיוק חשבתי שהיא גם כמוני לא רוצה להמשיך.
התקשרתי וגיליתי שטעיתי.
בנאדם התאמץ, השקיע והכי חשוב רצה - הוא לא צריך לקרוא את זה בהודעת טקסט בוואטסאפ.
זה נגזרת של "מה ששנוי עליך אל תעשה לחברך"
זה נראה לי בסיסי.
כל אחד רוצה שיעריכו את הרצון וההשקעה שלו.
גם אם זה נפוץ - זה ממש לא אומר שזה ראוי.

שבנאדם קיבל הצעה, השקיעה לפגישה, ממש התרשם לטובה והוא מקבל שדר של זלזול... זה ממש לא כיף
זה משהו שבחיים לא הייתי רוצה לעמוד מאחוריו.
שיחת טלפון היא הרבה יותר מכבדת. זה בטוח.
את מאירה נכון שראוי להביע אמפתיה כלפי המבוכה שבשיחת טלפון אבל..
אם חושבים על כך ניתן להבין את הנורמליות בישירות הזאת.
זה לא שחתמנו על חוזה שחייבים להמשיך... לא?
הסיכון בהודעה זה לפגוע בזולת
הסיכוי בהודעה זה לחסוך אי נעימות.
ככלל - הסיכוי לא נראה לי שווה מספיק בשביל לקחת את הסיכון
אולי אפשר גם לתפוס את זה בצורה כזאת שפחות יביך?
מה מביך בכלל?

גם אפשר להבין מה היה לא בסדר להבא.
עד דלא הוצאתי משדכנית מה בדיוק קרה לבחור
הייתי ממשיכה לעשות אותה הטעות
אבל לא נראה לי שהתחושה שלי אמורה להיות צד כשאני מחליטה לסיים. אוקיי החלטתי שלא, לגיטימי. עכשיו אף אחד כולל אני בעצמי לא שאל אותי מה נעים או לא נעים לי. יש כאן יהודי בצד השני שמה שאמור לעניין אותי הוא איך לסיים הכי בטוב ולתת לו הכי הרבה אנרגיה ומוטיבציה להמשיך הלאה בהרגשה טובה. זהו.
יש בזה ענין של מנטליות (בעולם החרדי ואפילו הפתוח לא יוצאים באותה צורה)
ממה שיצא לי להכיר לפחות. המפגש שונה ואופן השיח בו קצת יותר נוטה למידע לעומת התקרבות (אם אני מגדירה נכון)
וא"כ אולי את צודקת.. לפחות בסיטואציה שלך יכול להיות שהודעה היא לגיטימית. אבל זה ממש אבל ממש שונה...
שוב, במידה ואנחנו מדברות על קשר בין אנשים שאינם מהעולם החרדי, בגלל שהכל עובד מאוד שונה, גם אם נפגשנו שעה וזה ממש לא קשור, יש סיבה לחשוב על האופן הכי מכבד ונותן כוח שאפשר וחו לא להיפך.
בשני המגזרים זה שונה בסופשד
אם יצאת עם אנשים לא רק חרדים אולי זה ענין של תיאום ציפיות או שהם לא ממש לא חרדים אלא על התפר... אם זה היה סבבה מבחינתם.
בכל מקרה מכיוון שבדתל יש יותר ציפיה מהקשר כקשר, ואופי ההתקשרות שונה, ובכלל כל עולם הדייטים אצלנו מורכב וסוחט משאבי נפש.. פשוט מזלזל לזרוק בנאדם והקרבה של זמן וכוח בהודעה
אבל אם היו שואלים אותי הייתי אומר שאמנם המעורבות הרגשית שבדייטים המתקדמים לרוב נחסכת אצל החרדים. אבל דווקא יש יותר טרחה, השקעה וציפייה בדייטים הראשוניים, וזה ממש לא קליל וטכני.
כאילו, גם חרדי שיפגש 10 פגישות (וזה הרבה מאוד), אי אפשר להשוותו לדת"ל שיוצא כמה חודשים.
וזה באמת כי הגישה ממש שונה. אצל חרדים בדרך כלל נקשרים רגשית הרבה הרבה פחות, פשוט כי שלב האירוסין מגיע קודם..
כך שבסוף זה באמת חוסך הרבה לבבות שבורים ועומס רגשי (כמובן שיש גם חסרונות)
לא ככה?
אח"כ גם קראתי מה שכתבתי וגם לי זה היה נשמע כך פתאום...
ברור לי שדייטים אצל חרדים זה קשה וסוחט הרבה פעמים, ויש לי היכרות עם כמה שמספרות לי הרבה על המורכבות והיא קיימת ביותר... ובאמת בכלל לא פשוט לדעת שכמות הפגישות שלך עם מדוייט מוגבלת בהכרעה דרמטית ככ, ואני מעריכה שיש שם עוד הרבה מורכבויות שאני פשוט לא מכירה כי לא התנסיתי...
מה שכן, אין ויכוח שבעולם הדתל אין כלל בשום דבר, אתה קצת טובע בעולם של אינדוודואל ומנסה לקרוא את עצמך ואת המציאות המשתנה מקשר לקשר ומתכתב איתה איכשהו..
והכי מבדיל הוא הנושא של הציפיה מהקשר- בקשר חרדי מצפים לגלות בסיס משותף בגדול, בקשר בעולם שלנו כשמגלים את הבסיס דברים רק מתחילים והבניה של הקשר הרבה יותר דורשת מאמץ וחשיפה והקרבה, ואם להשתמש בניסוח הקודם שלי, שנראלי יש בו מן האמת- ההבדל הוא פחות או יותר מידע מול התקרבות
התקרבות ועוד בעולם של אינדוודואל והמון בחירה אישית היא מקסימה ומרתקת אבל לא פשוטה. נקודה.
לעומתה איסוף מידע ע"מ לקבוע אם להתחתן ואז ליצור את ההתקרבות אולי פותרת את הקושי הנפשי להכנס ולהתמסר במקומות ככ לא ודאיים פעם אחר פעם, אבל מצד שני לא הייתי מוכנה להתחלף עם מישהי שיודעת שאחרי שבועיים כבר לוחצים עליה לקבל החלטה מבהילה, וזה קושי ענק. אז צודקת.
ובכז נראלי שיש בדבריי מן הצדק, הייתי מרחיבה יותר אבל אינלי מוחין..
ולפעמים הם קצת מגזר בפני עצמו
אלא פשוט מתנהגים קצת שונה בכל מיני דברים כאלה ואחרים
אני מסכימה עם מה שהגיבו לפניי, (א) שיותר חשוב התוכן מאשר המדיום. (ב) מדובר בקשר בשלבים הראשוניים בלבד.
באופן אישי, שיחות די מלחיצות אותי. אני יותר אדם של מילים כתובות. כאשר אני מסיימת שיחה ומנסה לנתח מה שהיה, קשה לי לשחזר אותה, להבין מה בדיוק קרה. בהודעות אני יכולה לחזור ולקרוא ולהבין את ההקשר שבו נאמרו הדברים.
ואקדים בעוד משהו: כפי שכתוב בספר החוקים הלא רישמיים, את הצעד אחרי הפגישה הראשונה הוא עושה, לא אני, כך שלרוב אני מגיבה באותה צורה שהצד השני נוקט. באופן אישי, לא מפריע לי שייפרדו ממני בהודעה. הקונצנזוס המאוד חזק שיש כאן נגד הראה לי שלאנשים אחרים זה מאוד עקרוני - אבל כמו שכתבתי, לרוב לא אני עושה את הצעד, אז ההתלבטות היא פחות שלי.
אתן כמה דוגמאות למקרים, שאולי גם תסכימו איתי שיש מקרים בהם זה לגיטימי.
מקרה א - אישיות שאני לא רוצה קשר איתה יותר.
יצאתי עם מישהו. הוא התייחס אליי מהרגע הראשון בצורה מזלזלת ופוגענית. אפילו מאוד מאוד מזלזלת ופוגענית. ההרגשה היתה שהוא שפט אותי לפי המראה החיצוני שלי והחליט שזה לא זה, אז למה לא להטריל?
העדפתי לא לדבר איתו יותר בחיים. כשהוא שלח לי הודעה למחרת שהוא נהנה אבל לא מתאים, זה פטר אותי מהצורך לדבר איתו, והראה לי שכנראה הוא באמת נהנה להטריל אותי. זה לא אדם שהייתי רוצה קשר איתו יותר בחיים.
מקרה ב - חוסר בתקשורת (ואולי אפתח על זה שרשור בהמשך).
יצאתי עם מישהו. בשיחת טלפון לפני הוא דיבר ודיבר ודיבר. בפגישה עצמה הוא דיבר ודיבר ודיבר. בטלפון אחרי הוא דיבר ודיבר ודיבר. בכל הזמן הזה הוא לא נתן לי להשחיל מילה. רציתי להעלות בפניו נקודה מסוימת, אבל הוא לא נתן לי. אז יזמתי שיחת טלפון נוספת, ואותו דבר קרה. אז כתבתי לו הודעה שאני מצטערת שאני לא עושה את בשיחה, והסיבה שאני לא עושה את בשיחה זה כי הוא לא נותן לי את המקום להתבטא. העליתי את הנקודה שרציתי להעלות וניהלנו שיחה בהודעות, שבה הוא הסכים איתי ואמר שחבל שלא העליתי את זה בשיחה, כי הוא היה מעדיף את זה על פני הודעות. אם אתה לא נותן לי מקום לשיח, איך אתה מצפה שנעלה את העניינים?
מקרה ג - מחסור בזמן (שזה בטח סימפטום למשהו עמוק יותר).
יצא לי לצאת עם יותר מאדם אחד, שלא הצליח למצוא זמן גם כמה ימים אחרי דייט ראשון כדי להיפרד. אם כל כך קשה לכם לנהל שיחת טלפון קצרה כדי להיפרד, אני מעדיפה שתשלחו לי הודעה מאשר למשוך אותי שבוע. ואם אתם מתלבטים (ולא רוצים לשתף אותי בלבטים) - נא לעדכן תוך 24 שעות מהפגישה.
השאלה לא מה טוב לי אלא מה סביר להניח שיהיה טוב גם לו.
הסתברותית לחתוך בהודעה טוב לחותך (בריחה מיידית מאחריות) ורע לנחתך, כי רוב האנשים במקרים נורמליים (ולא כמו המקרים שהבאת) מעדיפים להיפרד בצורה מכבדת שנותנת גם להם ביטוי מסוים ותחושת ערך (לא שכנוע להמשיך!- גם זה לא מקרה נורמלי). תחליטי את איזה ערך יותר חשוב לך
ברור שאת צודקת כשמדובר בטיפוס שהוריד אותך ממש או מעצמו נפרד בהודעה, אין לך מחויבות לכ"א ואם בנאדם מתנהג בצורה מרחיקה ובעייתית מובן לגמרי (אני אישית לרוב גם במצבים לא נחמדים משתדלת להפרד בטלפון, ויצא לי גם לזרוק מילה פעם על התנהלות של איזה בחור.. לא יודעת אם זה היה נכון אבל הוא הודה לי על הענין... והשתדלתי לעשות אתזה בכבוד..
יכול להיות גם שאני לא מכירה מצבים ממש קיצוניים כמו שאת מתארת)
העיקר הוא שהייתי בטוח שהיא גם לא רצתה להמשיך ואז הייתי כולי בשאנטי ולא היה אכפת לי וחשבתי לשלוח הודעה.
דיברתי עם חבר והוא אמר לי ממש לא לעשות זאת.
וכשהתקשרתי אליה גיליתי שהיא רצתה להמשיך והיה נראה לה מתאים.
והיא בחורה מקסימה וממש לא הייתי רוצה לפגוע בה ולכן טוב שהתקשרתי.
אני מזדהה עם הצורך לשלוח הודעה ולחסוך את המבוכה אבל אי אפשר לדעת בודאות מה הצד השני מרגיש ולכן חייבים להתנהג ממש ברגישות ואם זה אומר להיות מובך, אז זה שווה את זה!
אני, חרדי במקור, וכיום, ברוב הדברים נוטה יותר לכיוון הדתי/דתי תורני, דווקא כי בהרבה מובנים הדתיות שלהם נראית לי חזקה, אמתית ואותנטית יותר.
אבל אחד הנושאים המאתגרים, הוא נושא "שמירת הנגיעה", יכול להיות שלחלקכם זה נושא נדוש, אבל אותי מפתיע היחס הרווח ל"שמירת נגיעה", כאילו מדובר באיזו חומרה בסגנון של הקפדה על צאת השבת לפי ר"ת וכיוצא בזה.
הנה דוגמאות:
למיטב הבנתי, נגיעה של חיבה בנידה היא איסור דאורייתא, ואם אני זוכר נכון, לפי המשנ"ב זה יהרג ואל יעבור (יכול להיות שלא זוכר נכון).
אני מפספס פה משהו?
אני לא בא להוכיח, וגם אני בעצמי לא צדיק גדול, אבל עדיין הנושא מאתגר ומעסיק.
א. זה מחלוקת אם מדובר באיסור דאורייתא (הרמב"ם) או דרבנן (הרמב"ן).
ב. חיבה זה חיבת ערווה, אחרת, זה מחלוקת שולחן ערוך וש"ך. סביר להניח שבין בני זוג עם קשר משמעותי זה אכן חיבת ערווה.
ג. לגבי יהרג ובל יעבור, זה מחלוקת בבלי וירושלמי.
ובנוסף, הבעיה בהדגשת האיסור היא בדחיפת אנשים להתחתן כבר כי הם לא שולטים ביצרם לפני שהם בטוחים שנכון שהם יתחתנו. אולי זה הסיבה של אמירות סלחניות יותר.
ועוד יש להוסיף שזה קשה ויתכן שבשל כך אנשים סלחניים יותר למרות האיסור כי הם מבינים שקשה.
לגבי ב'- לא הבנתי מה ההבדל בין חיבה "סתם" לבין חיבת ערווה, לא שמעתי על חלוקה כזאת מעולם.
לגבי ג'- תוכל להרחיב קצת וגם עם מקורות? בכל מקרה, אם נניח זה דרבנן כמו דעת הרמב"ן (לדבריך, צריך יום אחד לבדוק את זה...), מן הסתם זה לא יהרג ואל יעבור...
ב - חיבה סתם=נוגע במישהי כי אכפת לי ממנה, נגיד, לחיצת יד להראות תמיכה רגשית.
חיבת ביאה (טעיתי בהגדרה מקודם) =נוגע במישהי עם קונוטציה מינית המתקשרת לעולם היחסים, לדוגמא חיבוק עם אסוציאציה מינית.
(שוב, זה די כללי)
ג - אפנה אותך למקור עליהם דבריי הסתמכו:
ש"ך ביורה דעה סימן קנז סעיף קטן י.
הוא הרחיב יותר משאמרתי.
אסתכל בש"ך בל"נ.
פשוט מחלוקת אם זה דרבנן או דאורייתא.
רגשית, זה איסור שקל לנו להבין איך מישהו חוטא בזה יותר ממי שאוכל בשר בחלב.
האם זה אומר משהו?🤔
חוץ מזה אני לא יודע איזו סביבה תורנית אתה מכיר, אבל ההתייחסות לזה היא כאחת המצוות, ולעומת זאת מי שמחפף בתפילות, כשרויות, צניעות יכול להיות שמחפף גם בזה..
אבל לא ידועה לי שיטתיות שונה🤷♂️
הנה סיכום מפורט, מובנה ומלוטש של הסרטון "האם כדאי שבחורה ששומרת נגיעה תכתוב בכרטיס את זה" מאת ציפי ריין:
בסרטון זה דנה מטפלת הזוגיות ציפי ריין בשאלה המורכבת האם כדאי לבחורה השומרת נגיעה לציין זאת באופן מפורש בכרטיס ההיכרויות שלה. היא מציגה את היתרונות והחסרונות של כל החלטה ומציעה כיוון מחשבה מעשי.
הדילמה המרכזית
מצד אחד, ציון שמירת הנגיעה מסנן מועמדים שאינם מתאימים מראש ומסייע בתיאום ציפיות מהיר. מצד שני, קיים חשש שהדבר יחסום הצעות רלוונטיות ויקשה על מציאת דייטים [00:00].
מדוע הציון בכרטיס עלול להרתיע?
תפיסה של נוקשות יתר: כתיבת עובדה זו עלולה להתפרש אצל בחורים מסוימים כהצבת "סימן קריאה" נוקשה וחסר גמישות, דבר שעלול להבהיל אותם [00:24].
מנעד רחב של שמירה: הימנעות ממגע פיזי היא נושא מורכב, והיא נעה על פני טווח רחב – החל מנגיעות קלות ועד לקיום יחסים מלאים [00:32].
פסילת בחורים רציניים אך לא מושלמים: במציאות הנוכחית, בגיל מסוים רוב הבחורים והבחורות מתקשים לשמור נגיעה באופן מלא. ציון הנושא בכרטיס עלול לחסום בחורים דתיים ורציניים מאוד, שלמרות שלא שמרו נגיעה בעברם, ישמחו לכבד את רצונך ולשמור איתך נגיעה אם תמצאי חן בעיניהם [01:15].
היתרונות שבציון השמירה בכרטיס
בהירות ותיאום ציפיות: הגדרה כזו מבהירה מיד מהם הגבולות שלך ומהי רמת המחויבות שלך לעקרונות הדתיים [01:48].
דיוק בקהל היעד: החלטה זו אמנם מצמצמת את כמות הפניות, אך היא מאפשרת לבחורים שמחפשים בדיוק את רמת הדתיות הזו להגיע אלייך, מה שמגדיל את הסיכוי למפגש מדויק מאוד [02:16].
המלצה פרקטית
ציפי מציעה לנקוט בגישה של ניסוי וטעייה. אם את מגלה שציון שמירת הנגיעה חוסם כמות גדולה מדי של הזדמנויות והמחיר לכך כבד עבורך, תמיד ניתן להסיר את הציון מהכרטיס ולבחון את הנושא מחדש בהמשך הדרך [02:24].
פתית שלגזה מאוד תלוי מי קהל היעד שלה
מן הסתם צורכי הטיקטוק והפייסבוק הם בצד היותר פתוח של הציונות הדתית.
אישית, אם אני רואה בחורה שכותבת שהיא שומרת שבת או שהיא שומרת נגיעה- זה מדליק לי נורה שצריך לבדוק. כדוס. (כי מה ההוא אמינא בעצם?
)
פתית שלגמי שיפסול בחורה מתאימה על סמך העובדה שהיא שומרת מרחק- בוודאות לא יכול להתאים לבחורה שהערך הזה חשוב לה.
אלא אם כן הערך הזה לא באמת קריטי לה.
ממילא עדיף לסנן אותו מראש לפני שאתם יושבים יחד על אותו הספסל..
ולכן אני לא נמצא באפליקציות האלה. גם בהצעות בין חברים הנושא הזה ברור, אז אני בקושי נפגש עם זה.
אבל בתכלס מי שנמצאת באתר היכרויות שבו מצוי שלא לקיים את ההלכה הזאת, אז ברור שכדאי להבהיר את זה. ובאתרים מסוימים גם טוב לציין ששומרים שבת.
נגיעה של חיבה היא איסור גמור.
ההתפלפלות האם זה דאוריתא ויהרג ואל יעבור, כהבנת הב"י את הרמב"ם או דאוריתא שפיקוח נפש דוחה כהבנת פוסקים אחרים ברמב"ם, או חצי שיעור כצד אחד להבין את הרמב"ן או דרבנן כצד שני ברמב"ן לא רלוונטית. כל זה נפק"מ לשאלה האם ובאיזה תנאים אפשר להקל לבעל לעזור לאשתו החולה ובערך זהו.
ההלכה הפשוטה והברורה שנגיעה של חיבה - אסורה. ממילא בחורה שרוצה בית ששומרים בו הלכה, ברור שתגיד זאת. זה נכון על שמירת נגיעה כמו על שמירת שבת וכשרות וכמו על שמירת נידה לפי ההלכה - כשהנסיון יהיה הרבה יותר מורכב משמירת נגיעה כשלא נשואים.
כל החשבון של 'חבל להפסיד בחור שאולי יבהל ואולי יסכים לכבד אותך אחר כך', הוא חשבון מאוד מאוד מוזר - ואם הבחור יסכים לכבד כאן, אבל לא יכבד בתחומים אחרים שההלכה מחייבת, מה היא תעשה אחרי החתונה?!
מישהו אמר לי שראה לא מעט אנשים עם כיפה בחדר האוכל בעבודה בי"ז תמוז (לא זקנים תשושים).
אז מה אני מבין.
רובנו מכירים חילונים, אם נראה שהם מניחים תפילין למשל, נתרשם מזה ונעריך את זה.
למה אדם שמקיים הרבה מצוות, אבל חלק לא מקבל פחות הערכה ולא הערכה על שהוא גם מניח תפילין וגם שומר שבת וגם שומר כשרות.
תהייה שיש לי
לא, השאלה הנכונה היא: "האם מותר ללמוד תורה גם כשמעשנים?"
או כמו ב־AI, אל תשאל אותו איפה הכי יעיל לדקור אנשים, אלא על אילו מקומות הכי חשוב להגן בגוף באירוע של תקיפה.
בקיצור, אני חותר לזה שזה יכול להיות מאוד מרשים אם ניתקל בחילוני שהוא גם מניח תפילין, שומר שבת וכשרות ולמעשה באותה רמת שמירת מצוות, כמו דתי אחר, שמבחינתנו יהיה לייט,
לדעתי הסיבה לכך היא שנקודת המוצא שהיא שחילוני מגיע ממקום אחר לחלוטין פסיכולוגית/אמונית ולכן הרבה יותר קשה לצפות ממנו משהו.
בעוד אדם דתי שמצהיר על עצמו ככזה (בין אם באמירה בין אם בנראות) מצהיר על השתייכות דתית (או תרבותית) מסוימת שבה הדברים האלה מובנים מאליהם.
כמו סיני שמדבר סינית צולעת (מוזר) לעומת ישראלי שמדבר סינית צולעת (די מרשים)
אתמצת יותר-
הרבה יותר מצוי להעריך אדם עם הפנים פנימה
מאשר אדם עם הפנים החוצה\עומד במקום
מאד נושאים ומובנים, סוג של תשובת גדר כזה.
וכשאתה מתרחק מאד ממשהו (כמובן בצורה בריאה נפשית) יש לך פחות סיכוי להיכשל בו.
נכון להרבה נושאים ומובנים בחיים.
וגילוי עריות היא אחת מג' עברות חמורות שבתורה, אז טבעי שיש יותר גדרות וסייגים.
וכשיש הפרדה בין המגדרים, יש פחות נפילות.
כשהכל יותר חופשי יותר זורם יותר לגיטימי יש סיכוי גדול ליפול.
את מה שהציבור החרדי שומר בשקט.
אני אגיד פחות חריף
אני משער שגם בציבור החרדי יש דיבורים כאלה בין בני זוג - אבל זה לא יעלה לרשת. ולא יקבל במה כזו.
אני אביא דוגמא מעולם אחר - שהוא לא בהכרח מקביל אבל הוא שופך קצת אור על הטענה שלי.
(מה שנאמר מפה לא מגובה מחקרית - זה מה ששמעתי מאנשים שמתעסקים)
אחוז הגירושים דומה בכל המגזרים - כלומר, ההתמודדות שווה בין כולם, לא משנה מה אתה לובש ובמה אתה מאמין.
פדופילים קיימים בכל המגזרים.
ועוד כמה דוגמאות.
נכון שיש תרבות שונה לכל מגזר,
אבל פילוג האוכלוסיה די דומה בין המגזרים.
אתייחס עכשיו לדבריך :
מה שמפריע לך זה "היחס הרווח" לשמירת נגיעה ולא המציאות עצמה.
שמירת נגיעה היא עניין רגיש גם אצל 'חרדים' וגם אצל 'דתיים'.
הדתיים מוכנים יותר לדבר על זה בקול רם.
מה שאצל חרדים נוטים לעשות בחדרי חדרים.
היחס הרווח הוא זה ששונה, ולא המציאות.
שלום, אני בשיעור ה בישיבת הסדר, על פי ההגדרות שאוהבים להגדיר אני "דתי לאומי תורני", מקפיד על הלכה לחלוטין, פתוח מאוד מחשבתית ואמונית, כלומר מברר כל סוגיה עד הסוף עד שאני מגיע לאמונה שבאמת משכנעת אותי ואני חושב שהיא אמיתית ונכונה, בלי לפחד שזאת לא אמונה "פופולרית".
התורה זה הדבר המרכזי בחיים שלי, יש ליר כשרון בלימוד עיון, בין בהתמדה בלימוד ובין ברמת הלימוד, ואני מתכנן להמשיך בישיבה בשנים הקרובות ולהעמיק בלימוד (אני לא מתכנן להיות אברך כל חיי, אני מתכנן בשנים הקרובות להבין כיצד אני יכול לממש את היכולות שלי בצורה הטובה ביותר, ובזה לעסוק).
אני מחפש מישהי מחויבת להלכה ופתוחה מחשבתית שהאמת היא הדבר הכי חשוב מבחינתה, ומעדיף מישהי שלמדה תורה ברצינות במדרשה.
זאת הייתה הקדמה לבעיה שבאתי להתייעץ עם הקהל הקדוש עליה: איך מוצאים הצעות רלוונטיות למה שאני מחפש, ובאופן כללי לציבור שלנו?
ב"שגרירים בלב" לצערי לא הצלחתי בינתיים לקבל הצעות רלוונטיות, ואני לא מכיר אף מקום אחר רציני שמשדך בציבור בציבור שלנו. כל הדברים האחרים זו או מיזמים קטנים, שאני כן מנסה להירשם אליהם אבל אני יודע שהסיכוי להתאמה נמוך, או אתרי הכרויות שמהתרשמות בסיסית נראה שהם מותאמים לציבור יותר לייטי, או שדכנים פרטיים שזה משהו זר מבחינתי (אולי זו בעיה?). הבעיה הגדולה שלי היא שאני מהראשונים מבין החברים שמתחיל לצאת, כך שאין לי כל כך אפשרות להשתדך על ידי חברים.
אשמח לעזרה!
(גילוי נאות: אין לי ווטסאפ, אבל לא מסיבות מאוד אידיאולוגיות, אלא כיון שזה בזבז לי הרבה זמן. אין לי התנגדות מהותית לבת זוג עם ווטסאפ. האם זה מרתיע בציבור שלנו?)
ושומר על ההלכה.
פתוח מחשבתית כקורא ספרים ודעות של אנשים לא תורניים.
בטוח שיש כאן כאלה שהתמודדו עם התקופה שאני מתמודד בה חוסר הצעות במשך תקופה ארוכה נרשמים לשדכן ממלאים פרטים עושים שיחה ואז? דממה אין מי לדבר מחכים ומחכים בזמן הזה מתפללים עושים חשבון נפש סגולות ומה לא? אבל ההצעה מרגישה רחוקה מלהגיע מה אתם עשיתם בתקופות האלו זה פשוט מגיע באמצע ללא הכנה מראש יוצאים תקופה ארוכה יש הצעות זורמות ואז ביום בהיר אין שום דבר מחכים מחכים כבר חודש חודשיים וכלום כמובן זה לא מרכז היום יושבים לומדים הראש בתורה אבל הלב מצטמק שהסדר מסתיים שהיום מסתיים והצעה מניין? הרצון להתחתן להקים בית כל כך גדול שזה כבר מצער לחיות ככה שאפילו את ההתחלה את הנסיון אין, והייאוש בפתח כי ניסת לפנות לכל שדכן מתאים חברים עם פוטנציאל אברכים בישיבה ואין כלום
מה אתם עשיתם?
פתית שלגחוץ מזה אם השטח יבש אז אל תסתמך רק על הצעות בפינת קפה או אברכים מהישיבה.
תנסה להרחיב מעגלים. יצא לי לעשות את זה כמה פעמים.
תצטרף לשגרירים בלב ושדכנים שונים
יש פה בפורום רשימה עם כמה שדכנים ומיזמים טובים אם זה יעזור.
נעוץ בהודעה בראש הפורום
לא יודעת איך מוסיפים כאן.. אבל זה היה הדיון על האור והעוצמות שלי.
לענייננו.
יוצא לי ללמוד הרבה על נושא השידוכים וזוגיות, גם כי זה חשוב לי מאוד. ובעיקר כי לא הגעתי מבית שיש לו מודל כ"כ בריא לחיי נישואין.
אחרי שהייתי קצת בסערת רגשות בחוויה שלי שם..
נרגעתי והתחלתי לעשות קצת חשבון נפש עם עצמי.
והמסקנה הברורה היא שאני 'מבטלת את הנשיות שלי' ואז מלכתחילה לא נותנת לאיש להשפיע משהו.
שוב זה יושב שם על איזשהו שורש שנמצא בתהליך פירוק תודה לה'.
אז השאלה, לא יודעת אם היא מכוונת רק לנשים-
או שהיא מחולקת.
מה זה להיות אישה נשית? במובן הרגשי.
איך זה בא לידי ביטוי? איך אפשר להתחבר יותר לצד הזה שבי? (שנפגע קצת בדרך בעקבות כל מיני דברים).
בסוף באמת רואה בחוש איך ככל שאני עושה יותר עבודה עם עצמי לפרק את החסמים מגדילה בי את הרצון להתחתן וגם מרגישה שיותר מדוייקת לעצמי, מי אני. מה אני רוצה..
אולי זה גם רלוונטי לכל השאלות כאן על איך להגיע להצעה רלוונטית.
לכתחילה וגם תוך כדי, להתקלף מהקליפות הגנה של עצמנו ולהבין כמה עבודה עצמית עוד לפני שהחצי מגיע חשובה מאוד!
שאנשים לפעמים מתחתנים מתוך התפשרות שלפעמים עוברת את הגבול הנורמלית עבורי וזה מבאס אותי.
כאילו היה לי קשר רציני לאחרונה ולא באלי היה להתפשר על משהו שקשור לתקשורת .. וזה מבאס אותי כאילו קשה לי לשמוח עד הסוף בשמחה שלהם כי זה מרגיש לי שהם הלכו נגד הלב שלהם .
נגיד חברה שממש התלבטה על הבחור.. הוא לא מבין אותה מספיק.. מרגישה שלוקח לה אנרגיה .. לא תמיד שמחה לראות אותו
לא יודעת זה לא כזה פשוט ההחלטה הזו להתחתן עם מישהו
עכשיו מבינה שזה לא ורוד ..
אבל באמת באלי שתהיה בנינו מציאת חן ואהבה כזו טהורה מתוקה כיפית שאני אראה אותו וממש יתרחב לי הלב
ואני לא ארצה לשנות אותו ..
וזהו זה עושה לי כווץ כזה בלב להרגיש שצריך להתפשר על משהו כזה בסיסי ..
לעומת זאת שאני רואה זוג שהם צוחקים או מבינים אחד את השני בדיבור בוויב ואו זה משגב והכי משמח אותי נותן תקווה ברמות .
אני מתחילה לחשוב שיש איתי משהו כביכול לא בסדר אם אמרתי לשלוש גברים לא לאחרונה שמבחינתם זה חתונה ומבחינתי זה פרידה
שבסך הכל אני רוצה דבר פשוט מאוד
תקשורת , אני רוצה להעריץ אותו במובן מסויים.
במקום זה אני מרגישה שאני מנסה לשנות אותם ולא באלי
בסופו־של־דבר כפי שאת מתארת יש כשל בתהליך. איפשהו זה נופל. ועכשיו המשימה היא למצוא איפה בדיוק בשרשרת נמצאת החוליה החסרה?
אז או שהדרישות שלך – מציאת חן ואהבה כיפית – מופרכות לחלוטין (לא נראה לי?)
או ש-99% מהבחורים היהודיים בארץ (או לפחות מהמדגם שלך, איני יודע כמה רחב הוא) סוציופתים משעממים תתי-אופי (לא נראה לי)
או שיש בעיה טכנית כלשהי בפורמט
אם לא עובד עד כה אני בספק גדול מאוד אם לעשות שוב ושוב next למועמדים החמודים זאת האסטרטגיה הטובה (אולי כן אני לא באמת יודע) וגם לא נראה לי שהעניין הוא התפשרות
אבל כן נראה לי שאת יכולה לחקור יותר לעומק מה בדיוק את רוצה, ולאחר שקיבלת מושג, לבדוק איך הדברים האלה נבנים בדרך-כלל, איך יוצרים מרחב זוגי נעים, מה זה דורש מכל צד, גם ברמת כישורי תקשורת ואולי גם ברמת סגנון הדייטים (לתת יותר זמן? סוגים אלטרנטיביים של דייטים? אורכים שונים? כן להתכתב? לא להתכתב? מה בעצם יכול לעבוד כדי ליצור את התחושה שזה הולך להיות מקום נחמד לשים בו קן?),
ובמקביל גם לחקור איפה זה נתקע, כאילו אם כל הבחורים שיצאתם איתם עד כה היו בבונים מצויים אז באמת אין לי מה להציע חוץ מלהשתתף בצערך אבל אם לא אז איפה בדיוק זה נפל? קשה לך להיפתח? הם פחות מחוברים לעולם הרגש? גבריים מדי? נשיים מדי? בקיצור להיות יותר אקטיביים פחות לחכות שמשהו יקרה. או כן לחכות שמשהו יקרה, כאילו אלה ליטרלי שתי האפשרויות היחידות לבחירתך. נראה לי.
יש מישהו בעבודה שחג סביב
והאמת שהבנתי מה עובר לו בראש יחסית מהר
אבל מאז עברו כבר כמה חודשים
ואני לא טועה לצערי, אין סיכוי.
איך אני גורמת לו לעזוב אותי, להניח לי?
ואני חייבת שהוא יניח לי.
קשה לי להסביר כמה זה מציק לי ועושה לי רע.
אני לא נחמדה אליו במיוחד כדי שלא יתבלבל , לא פוגענית או משהו. אני מאוד עניינית וחותכת, ענייני עבודה וזהו.
יש בי משהו שאני מתארת לעצמי שעלול אולי טיפלה לבלבל אבל זאת אני -
מצד אחד דתייה וזה ניכר
ומצד שני אם אני לא לא מרגישה אנרגיות שלא נעימות לי אני מאוד ידידותית וחופשית עם בני המין השני,
במסגרת העבודה. נחמדה כאילו.
יוצא שכיף לי עם חילונים ובכלל אנשים כאילו לא רלוונטיים מבחינה שידוכית אבל סובלת מדתיים .
והוא לא היחיד דרך אגב.
הוא לא אמר כלום אבל הוא כל הזמן חג סביבי, מזהה איפה אני ומה אני עושה ובאילו שעות והופ.. מוצאת אותו שם בניגוד להרגלים הקודמים שלו,מתכנן לי מארבי מפגש איתי, יוצא להפסקות כשאני יוצאת וכו
מבטיחה שבא לי לצעוק עליו אבל לא יכולה לעשות כזה דבר.
אני רואה שזו בעיה שחוזרת בפורום, או שזו אותה בחורה יפהפיה מלפני כמה חודשים ששוב חזרה.
אולי אני צריך להשכיר את שירותיי לטפל בבחורים כאלה.
זה משהו בסגנון הדתי
לא מדברים חופשי עם בני המין השני כי אני דתי ומה יחשבו עלי וזה
ומצד שני מגיעים למצב שממש מציקים ומטרידים את הצד השני אם הוא לא מעוניין
וכל העניין הזה רגיש - איך להגיב לזה ומה זה עלול לגרום וכו
אני אומרת שבן אדם צריך להיות ממוקד וברור אם כן- כן, אם לא - שחרר . ומיד.
יש מישהי אחרת שמחכה לך .
זה מרגיז ממש.
אני בחיים לא הייתי במצב כזה שראיתי מישהו ורציתי ויחלתי ב"ה, נראה לי סיוט להיות במצב כזה.
אם כן הייתי ברור שבמצב כזה צריך להיות ענייניים מכובדים ותכליתיים. המצב המרוח והמציק - מציק.
אבל תשתדלי לעבור לידו בשקט להתרחק להיכנס בכניסה אחרת
מה שנקרא למזער מפגשים לאפס
להעביר מסר דרך צד שלישי?
חברה שאת סומכת עליה, שתבהיר לו שאת לא בעניין.
הוא מציק לך
תהיי לא נחמדה
לא חייבים לצעוק
אפשר להיות קרירים
לא לשתף פעולה עם שיחות
אם הוא מתיישב ליד
למצוא סיבה סתמית וללכת
ובאופן כללי לא כדאי להיות נחמדים לכולם
רק למי שראוי
לא משנה גברים/ נשים
ככה גם אנשים יודעים לכבד גבולות ולהיות נעימים
את מתארת את עצמך כאדם נעים ונחמד בכללי.
זה שמולו קשה לך, זה יותר מנורה אדומה שזה לא תקין מצידו. אין ספק שגם הוא מרגיש את זה ואם כן לדעתי זה כבר חצה את הקווים והפך להטרדה שקטה.
אני חושב שבעומק העניין זה באמת הבעיה פה, שאת מרגישה שזו הטרדה, מצד שני לא נעים לך לצעוק, לחתוך, לעמוד על שלך, כי הוא לא עשה כלום...
בשורה התחתונה: את חווה הטרדה על מלא.
דבר ראשון תכירי בזה, חשוב לשים את זה על השולחן.
איך ממשיכים מפה, הרי כל מה שאת מנסה לחתוך הוא כאילו לא מבין... לא יודע אם שייך לבנות על זה שהוא יבין בסוף. כי הוא מבין... מבין טוב, אבל ממשיך.
לדעתי יש מצב שהוא ממשיך כי מבחינתו אין בזה שום בעיה.
וכאן יש קונפליקט - הוא מבחינתו לא עושה מעשה פסול, מבחינתך כן.
עצתי מלב יהודי אוהב היא שתקשיחי עמדות כלפי כל גבר שאת לא בתהליך של היתכנות לשידוך מולו.
ייתכן מאוד שהוא רואה את היחס היותר מרגיל [כיפי.. כלשונך] מול כל חבריו לצוות, והוא לא מבין במה הוא שונה מהם, וגם למה מה שהוא עושה מולך שונה מהדרך שבה את מתנהגת עם כולם.
מצוי מאוד במקרים כאלו שהבת לא מודעת אפילו איזה אנרגיות היא משחררת/ איזה אנרגיות משתחררים ממנה לבחוץ.
אני בטוח לגמרי שאת אפילו לא מבינה כמה ההתנהלות שלך מושכת מבטים ותשומת לב. את לא תוכלי להרגיש את זה בחיים, אבל תהיי בטוחה שמבחינתם הלכת רחוק.
מי יודע, אולי אותו אדם הוא תמרור אזהרה בשבילך, סוג של מראה, רק בשבילך, למענך, לטובתך, שלא תלכי לאיבוד.
אני לא אומר לשנות את ההתנהלות לחלוטין, אלא לנסות לראות את התמונה הכללית מנקודת המבט שלהם.
לדעתי, אותו אדם הוא מראה בשבילך איך סביבך בעבודה תופסת את מערכת היחסים ביניכם. תבדקי, אם באמת תמצאי שנכונים דבריי, כדאי מאוד שתחשבי מסלול מחדש.
רק בשבילך. כדי שלך יהיה טוב.
אני ממש לא מסכים עם חלק מהתגובות הפייסניות שהועלו פה, תלכי מדלת אחרת וכו', את לא אמורה להתנצל, להתחיל לחיות בבריחה. זו בעייתו הבלעדית.
כאמור, את מצידך מסוגלת לשפר את איכות החיים שלך גם מהבחינה הזו.
בהצלחה
צריך להגיד בצורה ברורה. ואולי הכי טוב שזה יהיה דרך גורם שלישי..
מכיר גברים כאלה זה כל־כך קרינג' ובלתי־נסבל לא רק לבחורה לדעתי גם לכל הסובבים... בע
מחפש עצות איך שומרים על החתונה בעלות סבירה?
מקומות עם מחירים שפויים.
יש לך מקומות ספציפיים?
כי אני התחתנתי בכזה מקום ולא היה יותר זול
וביררתי מלא על מקומות ולא מצאתי יותר זול מאולם חרדי