אירוח הורים לא צעירים לשבתאמאשוני
טוב אז עד שיפתחו את פורום הריון ולידה- המשך,
אשמח להתייעץ כאן עם מי שנמצאת בשלב הזה של העשור השני/שלישי בחיים הבוגרים.
ההורים שלי מתחילים להתבגר (גם ההורים של בעלי אבל זה כבר נושא לשרשור נפרד)
אני ובעלי דיברנו והגענו למסקנה שהגיע הזמן להתחיל להפוך את הקערה ולהזמין אותם אלינו במקום לנסוע אליהם..
הבעיה היא שהכל מורכב ומסובך.
בתחילת הנישואין זה לא בא בחשבון בתדירות גבוהה (גג פעם בשנתיים ואפילו פחות מזה) בעיקר בגלל הפער העדתי והמנטלי בין בעלי וההורים שלי. כשהתארחנו אצלם אז ברור שאנחנו האורחים והכל מנהל לפי המנטליות שלהם.
אבל אצלנו בעלי לא היה מסוגל לקבל את זה (בית שלו בכל זאת) נגיד היו קטעים של התנגחויות מטומטמות כמו אם לעמוד בקידוש או לא שהובילו להטחת הערות פוגעניות.. והיו בעיות יותר "רציניות" כמו שבעלי רגיל להתפלל ותיקין (אבא שלי דווקא זורם ולא אכפת לו לקום מוקדם בשביל זה) אבל אז הקידוש הוא קליל/ חלבי ואח"כ יש ארוחת צהריים מלאה ואמא שלי לא מסוגלת לסדר היום הזה.
מצד בעלי לא היה מוכן שנשנה את הכל בגללם...
וגם היו הבעיות הטכניות שלא היו איפה לשים אותם לישון ונתנו להם את החדר שינה שלנו ובעלי דווקא היה בסדר עם זה.
בנוסף היו כל מיני אמירות ועקיצות בין בעלי לבינהם. מנסה לא לתפוס צד אבל אני גדלתי על קודם כל כבוד למבוגר ועוד כשזה הורים אז בכלל לסתום את הפה, בעלי ממש לא מסכים עם זה. לכן כשאמא שלי העירה לו שהוא מטפטף מים על הרצפה הוא התעצבן ועשה את זה עוד יותר מודגש בכוונה. כאילו זה הבית שלו, הוא אחראי על השטיפה לפני ואחרי ממילא. אז אמא שלי אמרה לו "טוב בבית שלך תעשה מה שאתה רוצה" שזה משפט שהיא תמיד אומרת כשמתווכחים איתה בבית שלה על עניינים פעוטים כאלה (נגיד נר שמן או נר שעווה, היא לא באמת יכולה לעקוב אחרי השגעונות של כל החתנים שלה)
הקטע שזה נפלט לה אצלנו בבית ומאז ועד היום בעלי עושה מזה מטעמים שחבל"ז.
עכשיו הבעיה שאני לא מסוגלת להכיל את כל הבעיות האלו. לא מסוגלת להכיל שבעלי לא מכבד אותם. לא מסוגלת להכיל שאמא שלי עושה בעיות עם הארוחות או כל דבר אחר כשהיא מתארחת.
כאילו הם גורמים לי להיקרע נפשית לרסיסים בין הרצון להגן על הזכויות של בעלי כמארח לבין הרצון שלי להגן על ההורים שלי כאורחים.

עד כאן פריקה של מה שהיה.
אוסיף ואומר שאחים שלי הגדולים מארחים אותם לשבתות לעיתים קרובות כבר כמה שנים טובות רק שהם כנראה יותר בשלים לזה ממני וגם אין להם פער עדתי וסגנון..

עכשיו המצב של ההורים שלי קצת מורכב.. קשה להם מאוד מנטלית לעשות שבתות לבד בלי אף ילד ולארח גם קשה..

עד עכשיו היה לי נורא נוח להתעלם מהבעיה. לעיתים רחוקות היינו נוסעים לשבת, הייתי מביאה אוכל, עוזרת לשטוף את הבית אחרי.. כאילו מנסה להקל כמה שאפשר שלא יהיה להם קשה לארח אותנו במובן הפיזי. נגיד בחגים התארחנו בסוכות שגם ככה אוכלים בחוץ, בעלי והילד ישנו בסוכה אז היה יותר מקום בחדר לי ולקטנים וכד'.

לפני שבוע אבא שלי מתקשר להזמין את עצמם אלינו (כנראה לא הסתדר עם אחים שלי הגדולים אותה שבת)
בטלפון אמרתי כמובן בטח תבואו.. כי לא היה לי מושג איך להגיב. ואיך שניתקתי את השיחה הרגשתי שעולמי חרב עלי (אולי יש להסביר שהשיחה הגיעה אחרי שבועיים שלמים ללא שינה מה שצבע הכל שחור משחור)
אמנם ידעתי שבמצבי הפיזי אין שום היתכנות שאני מארחת. הייתי זקוקה לשבת שבעלי יעזור קצת עם התינוק שאוכל לעצום עיניים שעתיים בשבוע, למחרת התקשרתי להודיע שבעצם לשבת פחות מתאים ושיבואו לאמצ"ש. הם לא רצו.
הדגישו שרצו להתארח דווקא לשבת. ודווקא לשבת הזאת.
אציין שהקושי מבחינתי היה בעיקר קושי נפשי להכיל את הכל.
בנוסף לתינוק שהיה עלי 24/7 הייתה תקופת הסתגלות למסגרות שלא תלויה בגיל, 3 ילדים מחורפנים ואמא עייפה שבועיים זה לא מתכון לנחת.
אז הכל היה כזה- לנשום לנשום לשרוד לנשום.

עכשיו ב"ה ב"ה הקטן ממש השתפר. ירד לו החום, הוא מסוגל להעסיק את עצמו כמה דקות על הרצפה, ישן בלילות (קם להנקה 2-3 פעמים אבל לפחות ישן בין לבין)
ועלתה בי המחשבה שאצטרך להזמין אותם לשבת בקרוב כי הם נפגעו מהביטול.

עכשיו כשאני קוראת את מיואשת, דבורית, בת 30 ועוד,
אני מבינה שלכל אחת יש את שני התיקים הכבדים האלו מצד אחד המחוייבות למשפחה הפרטית (בעל, ילדים, תינוקות, עבודה) ומצד שני את התיק של ההורים שהרבה יותר נתמכים ממה שהם היו כשהיינו צעירים ויפים. ואין מה לעשות טבע העולם שגם בהם צריך לטפל ואי אפשר להתעלם מהמצוקה שלהם.

אז איך עושים את זה? מה קודם למה? איך מאזנים נכון על מנת שלא לקרוס? האם תינוק שער לילות ברציפות זאת עילה לעשות פוס מעזרה להורים?
ומה קודם למה- בעל להורים או הורים (במצבם) לבעל (הצעיר יותר) ואיפה הילדים הצעירים על הסקאלה?
מתי להבליג על הצרכים שלי ומתי אסור להתעלם מהם?

אשמח שתעזרו לי לעשות סדר במחשבות 🙏

מתייגת
@בת 30
@מיואשת******
@דבורית

וכל מי שהסיטואציה מוכרת לה בהיבט כזה או אחר..
אפשר כמובן גם אחרי שבת..

תודה רבה!
היי יקרה!התמסרות
נשמע מאוד מאוד מאתגר נפשית כל המערך הזה!
ובהחלט לא פשוט להיות במצב של "בחירה" בין ההורים לבעלך.

אני ארשום לך קצת מה התפיסה שלי בנושא ומקווה שאולי זה יעזור.

בעיני כן צריך להיות בחירה של מי קודם והיא צריכה להיות ברורה. הבעל הוא הראשון, מנסיון שלי (אנחנו מארחים בתדירות גבוהה מאז שיש יותר ילדים) אחרי תקופה שבה ממש הבהרתי לבעלי שהוא הראשון הכל הפך ליותר קל.

הכוונה אבל היא לא כשהם מגיעים אלא לפני, תמיד תמיד להגיד להורים "אתייעץ עם בעלי ואחזיר תשובה" על כל דבר, ואכן לשאול אותו קודם.
לשדר ולהגיד שלך הכי חשוב שהוא ירגיש בנוח, לפאר ולהעריך אותו על מה שהוא עושה. הזמן עושה את שלו נהדר בתחום הזה.

ומנגד להורים שלך את המילים הטובות לשים לב שאת לא אומרת לידו, זה נשמע מצחיק וילדותי אבל בתכלס זה מוריד הרבה מתחים.

מציעה לשבת עם בעלך ולחשוב יחד מה הקשיים שיכולים להיות בזמן האירוח ואיך מצמצמים נפגעים...

זה עבודה אבל בסוף יקל עלייך בטווח הרחוק.

והכי חשוב ממש ממש להזכיר לעצמך כל הזמן שזו מצווה ענקית לזכות גדולה שהילדים רואים את זה! וכמה זה מדהים להם שהם רואים שאת מעריכה את בעלך.

ובנימה אישית אני רוצה להגיד שאת מעוררת השראה בשל מי שאת ואני מקווה שגם לעצמך את נותנת מקום כמו לכולם.
מבטיחה לקרוא בעיון, לחשוב ולענות במוצ''ש או בראשוובת 30
בע''ה
עוד לא שם, אבל אני מלאת הערכה אלייך!!!מזלטוב
בטוחה שאחרי שהנשים החכמות יענו לך כאן תצליחי להגיע לנוסחא הנכונה
ואז-צף בטוחה שתראי איך את עושה צעד מצידך לכיבוד הורים ןהקב"ה יעזור לך ויסייע ויקל עלייך מצידו

באמת ריגשת אותי.
וואו יקרה כמה התמודדותחגהבגה
אני לא נמצאת במקום הזה עדיין, מאוד נתמכת בהורים שה' ישלח להן אריכות ובריאות עד 120.
אבל הייתי שם עם ההורים שלי כשהם טיפלו בסכץבים וסבתות, זכרונם לברכה.
מה אני אגיד לך.
עולם הבא מובטח להורים שלי רק על זה, חוץ משאר הדברים.
אגיד לך את דעתי למרות שאני עדיין צעירה...
אם את לא תהיי עם כוחות, שום דבר לא יחזיק.
ויש מעגלים שאת צריכה לטפח. תדמייני שאת הגרעין. מעגל שכתוב- אני.
המעגל הבא- אני ובעלי
המעגל שאחריו- הילדים
ואז- ההורים.
המעגל הפנימי, בעצם הגרעין חייב להיות היציב והחזק ביותר מכיוון שהכל בנוי עליו ומתחיל ממנו.
לכן, הדבר הראשון שאת צריכה לחשב, זה את הכוחות והיכולת והמסוגלות שלך.
נכון, ההורים נתנו לנו את חייהם ומגיע שלב שאנחנו רוצים להחזיר- אבל נשמע שבמצב שלך, את לא הבת היחידה שיכולה לעורר להם, נכון?
ואם הסברת את עצמך והיו לך אינסוף סיבות מצויינות, וכן הבאת אלטרנטיבה חליפית, והם נפגעו- זה שלהם.
אחרי זה זה כמו ריקוד כזה- למצוא את האיזון הנכון בין מה שמתאים לך, לבעלי ולמשפחה שלך, ולהורים.
ולעשות את זה טוב- אבל פעם ב...
ז"א כשאת מארחת אותם, תדעי שזה ייקח לך מקסימום כוחות, הכנה, התאפקות, עבודה עצמית, בכל המישורים אבל זה יהיה פעם ב, ותעשי את זה טוב.

ה' רואה את הרצון והנכונות שלך, וישלח לך עצה טובה איך לקיים מצוות כיבוד הורים בחורה הטובה ביותר שתוכלי, בלי לפגוע בעצמך...

מקווה שזה בכלל במקום שעניתי...


מה אחים שלך עושים? הם מכירים את הורייךחמצוצית
ויכולים לייעץ לך. הבנתי שאת בטוחה שאת חייבת לארח אותם כאילו הם אצלם בבית. האם הם באמת מצפים לזה? למה את לא יכולה לישון כשאת מארחת אותם?
אם בעלך לא מסכים לגישה הזאת, אין לך מה לעשות, רק לבדוק לפני איפה ומה הוא מוכן ולכוון לשם. את תרוויחי מזה כי לא תצטרכי לזרום מאה אחוז עם הוריו כשהם יבואו לשבת.

אז אני לא יודעת אם אני בשלב הזה אבלאני זה א
מארחת את ההורים שלי לשבת פעמיים בשנה בערך.. האחים הקטנים גדלו אז נשארו רק ההורים והם שמחים לארח אותנו ועוד יש להם כוחות אבל גם שמחים לבוא אלינו ולהנות מהבתים שהקמנו זה לגמרי חלק מהנחת שלהם.

גם אצלנו יש פער מנטלי ועדתי אבל אני כן משתדלת להתחשב בהם כשהם אצלנו למשל להכין אוכל שהם אוהבים למרות שאנחנו אוכלים שונה מהם ( בעיקר בבוקר)
בעלי מתפלל נץ גם כן ואבא שלי לא אז אם ברגיל היינו אוכלים רק בסביבות 11 וחצי אנחנו קצת מקדימים לרבע ל11 או איפשהו באמצע.
ובאופן כללי אני משחררת את בעלי מהצורך לעמוד בלוז מסויים ומתאמת איתו לפני איפה כן חשוב לי שיתגמש ואיפה מבחינתי הוא חופשי..
ובעיקר אני חושבת שמה שעוזר זה שיש דיאלוג ביני לבין אמא שלי לפני לגבי השבת.אני משתפת אותה בתפריט שחשבתי עליו ומנסה לבוא לקראת..אצלי לפחות הדיהור הזה( גם אם עושים בסוף משהו שפחות נוח להם) נותן להם להרגיש בנוח.
הייתי מתחילה מלדבר עם בעלך ולראות איך אפשר לארח בכל זאת ולתת להם מקום להרגלים שלהם אפילו שזה הבית שלכם.
בהצלחה יקירה וכל הכבוד לך שאת בכלל עוד מוכנה לנסות אחרי כל הריקושטים שחטפת
אני מארחת את חמותי פעם בחודשייםoo
כשמארחים הורה מבוגר, צריך לקחת בחשבון שהוא פחות גמיש מאורח אחר, וגם שהאירוח הוא לא משהוא קבוע, זה כולה יום אחד פעם בנניח חודשיים.
לכן אני בדעה שעל הילדים להתגמש לרצון ההורה, כל עוד זה בגדר משהו סביר.
לשנות סדרי סעודות או לספוג הערות (ולא להתייחס) נשמע לי משהו סביר/ סביל.
אני כבר מארחת כמה שנים. בתחילה זה יהיה יותר קשה, אח״כ למדתי לזרום יותר.
בהצלחה
אז אני כנראה רחוקה מגילך, אבל מארחת את ההורים מהיום שהתחתנתיכי לעולם חסדו
באיזה שהוא מקום גם מעדיפה לארח על להתארח כי בבית שלי אני הבוס 😅😏 רק חשוב לראות איך עושים את זה בעדינות.

אכתוב מה שנראה לי רלוונטי 🤷‍♀️

קודם כל הזוגיות זה מספר 1.
זה לא אומר שלא מארחים או שמארחים עם טעם רע וחס ושלום התייחס לא יפה להורים. זה ייהרג ובל יעבור מבחינתי.

לכן חשוב לעשות הכנה מראש עם בן הזוג. לא מול ההורים שהם כבר אצלך.
להסביר לו שהזוגיות היא מספר 1 ולכן כפועל יוצא את מתייעצת איתו בכל הנוגע לאירוח.
אם זה מתי ואם זה איך. חושבים ביחד על מה יכולהיות קצת קשה ומראש מגיעים להבנות והסכמות, מבקשים להיות קצת יותר לארג' ולנסות למתוח את הגבולות כי זה חשוב לך.

גם מול ההורים להגיד "אתייעץ עם בעלי ואחזיר תשובה", ככה שהוא ישמע והם ישמעו שיש פה 2 שהם אחד.
להעריך ולייקר את מה שהוא עושה. בהחלט יכולהיות מעצבן או מעיק שמישהו אחר מגיע אליך הביתה ועושה שינויים או מרגיש יותר מדי בבית. אצלך זה ההורים שלך אז אולי את רגילה לכל זה, אבל הגיוני שהוא לא ולכן כל הזמן לדבררררר על הדברים זה מאוד חשוב בעיניי.

אני גדלתי ככה שתמיד אמרו לי שאיך שאני מתנהגת להורים שלי, ככה הילדים שלי יתנהגו אליי כי ילדים הם חכמים מאוד ורואים כל דבר.
אני רואה איך זה קורה אצל ההורים שלי.
בתור ילדה סבא וסבתא היו קדושים בעיניי ועד היום הקשר מאוד קרוב עם סבא שלי שיהיה בריא (ובלב גם עם סבתא, סבתא וסבא ששומרים עליי מהשמיים❤) וזה מאוד משמעותי לחיים שלי.

קשר קרוב עם סבא וסבתא זו מתנה. מתנה לתת לילדים שלך!
מתנה של דוגמה אישית כל יחס להורים, על כיבוד הורים והכנסת אורחים.


צריך לקחת בחשבון את זה שהורים הם אולי פחות גמישים מאורחים אחרים. גם בגלל הגיל וגם כי הם תמיד בראש של *הורים* ולכן תמיד ירגישו שהם יודעים יותר ממך ויש להם יותר ניסיון ממך. לא משנה שאת כבר אמא בעצמך.
כדאי ושווה לדעתי לנסות לראות איך אפשר לדבר איתם ועם בעלך מראש, לראות איפה אפשר לבוא לקראת ואיפה לא (נניח לעמוד או לא בקידוש - אולי אפשר לתת לאבא שלך את הכבוד לקדש?)

בטוחה שהקב"ה רואה את הלב הטוב והרצון שלך וישלח לך סיעתא דשמיא בעז"ה.
אני מאמינה שמכיבוד הורים אף פעם לא מפסידים❤
שולחת לך כוח!
קצרה בזמן בגלל שבת..באר מרים
אשתדל להרחיב במוצש..

2 נקודות חשובות:

1. אלה ההורים שלך. לא אנשים זרים.
הם רוצים להיו איתכם ולא לבד.
הם לא מתכננים נופש בבית מלון וגם לא באים לתת לכם ציון. אז תשחררי..
תרגישי בבית.
את לא חייבת להתלבש יפה. מותר פיזמה.
זה בסדר להישפך על הספר, לפרוש לישון, לחפף באוכל וכל דבר אחר שמתאים לך ונח לך..

2. תסתכלי על הדברים במבט של נצח ולא במבט נקודתי:
כשבעוד אי אלו שנים (עד 120...) כבר לא יהיה לך את מי לארח, מה באמת תרגישי ותחשבי:
האם הכי חשוב זה ההקפדה על זמני הארולה הנוחים לכם, על סגנון השבת ועל הנוסח והסגנון, או מה שחשוב זאת החוויה המשפחתית הרב דורית ושמחה של הביחד..

3. כל דבר תחשבי גם בנקודה של איך הייתי רוצה שיהיה כשהילדים שלי בע"ה יתחתנו ואני אהיה הנזקקת שצריכה להתארח אצלם..
זה שם פרופורציה אחרת

4. מתוך הנקודות האלה תשבי מראש לשיחה עם בעלך ותנסו להגדיר מה נכון לכם.
אל תשנו דברים "בשביל להיראות טוב"
ומתד שני תראו איפה אתם זורמים ומתגמשים כדי שההורים ירגישו בנח..

שבת שלום, אשתדל בעה להרחיב במוצש...
.
כתבת מקסים.מתחדשת11
מצטרפת ממש. אני גדלתי על זה שכיבוד הורים מעל הכל. אם הם מבקשים אז בכלל
פשוט תשחררי. אז לא תכיני את כל המטעמים הכי הכי
אפשר גם לקנות חלה ועוגה
הבית לא יהיה פיקס, כנראה שזה פחות מעניין אותם.. הרבה מהמחשבות על אירוח הן בראש שלנו..
וכמובן בעניין הזוגי- זה ממש מזכיר לי את הסיטואציה שבה הילדים מבקרים אצל סבא וסבתא ותמיד מתגמשים קצת יותר מהרגיל ומצד שני לא מוותרים על עקרונות.
תנסו לחשוב איך אתם מביאים את זה, גם בסיטואציה כזו..

בהצלחה ענקית!
קראתי הכלדבורית
ועלה בי המון כאב
אולי כי זה פוגש אותי בנקודת השבר של עצמי כרגע
תודה שהצפת את זה
כרגע יש בי רק חיבוק של הזדהות
אולי אחרי שארגע מהשבוע ההזוי הזה יהיה לי גם משהו חכם לומר.
וואי מתוקה, ברוכה הבאה… ❤️❤️❤️❤️מיואשת******
אנסה לענות בזריזות לפני שבת ואחר כך להרחיב
קודם כל מדגישה שאחרי לידה התאוששות פיזית ונפשית שלך היא מעל הכל. הכל. גם מעל כיבוד הורים. אם את לא תדאגי לעצמך לא ישאר לא מי שידרג להם ולא מי שידאג לילדים שלך ולא כלום.
ולכן בעיני עשית נכון מאד כרגע.
טיפים ומחשבות נוספות/ אחרי שבת בע״ה 💕
מחכה בסבלנות 😘אמאשוני
חתיכת תיקאפונה
אצלנו זה הפוך, ההורים שלי לא מוכנים לנסוע לשבתות ולכן אנחנו נאלצים לנסוע אליהם. מכל האחים שלי רק אני מגיעה אליהם לשבתות בשגרה וזה לא פשוט בכלל.
מצד שני יש דברים אחרים שאחים שלי דואגים להורים בקשר אליהם.
אז קודם כל, אם יש אחים שזורם להם יותר לארח את ההורים זה בסדר!! זה בסדר שהעול לא יתחלק בצורה שווה כי לכל אחד יש יכולות אחרות.

דבר שני, התמיכה של בן הזוג היא קריטית. לבעלי בכלל לא קל להיות אצל ההורים שלי מסיבות שונות (ניקיון, לו"ז ועוד) אבל הוא שותף איתי בחשיבות של העניין וזה ממש מקל. אמא שלי מצידה משתדלת לדאוג שיהיה דברים שהוא אוהב וזה עושה לו את זה.
אז זו הנקודה השניה, לגייס את בעלך לעזרתך. והיא צריכה לכלול שיחה פתוחה איתו - על הצרכים של הורייך בשלב הזה של החיים, על הרצון שלך לכבד אותם ועל הצורך שלך בתמיכה שלו בעניין. השיחה צריכה לכלול את כל הנקודות הקטנות שפירטת למעלה שמקשות עלייך
ולשאול אותו: מה אתה יכול לתת בעניין - שבת בחודשיים? להבליג על הערות? איך את יכולה לעזור לו לעזור לך? (אולי לצ'פר אותו במשהו שהוא אוהב כאות הוקרה על המאמץ?)

אם יש מה לבקש מההורים שלך את יודעת. בד"כ זה פחות אפקטיבי

בשבת עצמה התפקיד שלך הוא לנשום עמוק, לא להיות עו"ד. אם יש ביניהם חיכוכים לתת להם להסתדר בעצמם כמו ילדים גדולים.
קטונתי מלייעץ כי אצלינו זה פחות מאתגר . רק נקודה קטנהתהילה 4
כתבת שזמני התפילות שונים ולא נח להורים שלך שיש ארוחה קלה בבוקר ואז סעודה כבדה.
אולי אפשר לעשות שאבא שלך לא יקום לוותיקין אלא ילך למניין שנוח לו ואתם תפעלו כרגיל אצלכם. כשהוא יחזור מהתפילה )ואולי גם אמא שלך אם נוהגת ללכת) זה יהיה כבר הזמן של הסעודה וכולם מרוצים.
בעיני זה גם באמת מאפשר תחושת שחררו הן לאורחים ובעיקר למארחים שלא מרגישים צורך לשנות בשביל מישהו אחר.

כתבו לך גם להתייעץ אם אחייך הגדולים אני חושבת שזה גם רעיון ממש טוב.

שבת שלום
אני חושבת שההבדל העדתי והמנטליים...
הוא סתם תרוץ
המריבות או הערות האלה נובעים מגאוות
בעיניי הכי נכון פשוט להתעלם מכל ההערות. זו לא בעיה שלך.
את מארחת ועושה מה שצריך מצדך.
אם בעלך מעיר דברים או ההורים זו לא בעיה שלך ותתעלמי.
אתם עושים את הדברים איך שנכון לכם. ארוחת בוקר אמא שלך יכולה לאכול לחם עם גבינה כסעודת שבת ולא לאכול ארוחת צהרים. פשוט תציעי גם לחם אחרי הקידוש למי שרוצה כך. ( יש הרבה שמקפידים לאכול לחם ולא ארוחץ בוקר קלילה אחרי הקידוש. אז גם מבחינה הלכתית זה יותר נכון).
מעבר לזה, את לא אחראית לאנשים אחרים. תשחררי את המקום הזה
נזכרתי בעוד משהוהתמסרות
אם אני לא טועה כתבת בעבר על קורס בחינוך של הורות מקרבת.
אז אם לא טעיתי מציעה לך לקרוא את ספר המקור עליו זה נשען של מארשל רוזנברג "תקשורת לא אלימה, תקשורת מקרבת"
זה ממש יכול לעזור לך בעניין של ההכלה הנפשית של כל הסיפור הזה ובלי קשה ספר ששווה ממש לקרוא!!!
אמשוני יקרהחדשה ישנה
ליבי יצא אלייך ממש...
אמנם לא בשלב שלך בחיים ואין לי עצות חכמות אבל לגמרי יכולתי להזדהות.. עם החוויה הכל כך קשה הזאת שהבעל ''שם מקלות בגלגלים'' כשהאישה מנסה לכבד את הוריה. מתסכל. מרגיז. פוגע.
. באמת, אין מילים. ואת נקרעת בין הבעל להורים.😣 מוכר לי מקרוב 😔
במיוחד שאת הכי מתגמשת בעולם מול חמותך, ויש הרבה על מה להתגמש. תאמרי לבעלך שהוא צריך ללמוד ממך על כיבוד חם וחמות.

חיבוק גדול לך והלוואי שתמצאו דרך שמתאימה לכולכם
עונה מנסיוננו הדלרק טוב!
חלק מהדברים שהזכרת קיימים גם אצלנו כנקודת שוני בין בעלי להורי- מתפלל מוקדם, יושב בקידוש וכו.

בעיניי אני חושבת שזה לא תריך להיות סתירה, שכל אחד יעשה מה שנוח לו. לא רואה למה זה אמור להתנגש. כל אחד שיעמוד או ישב בקידוש כמנהגו, ואם זה לפי דעתו לא מוציא אותי ידי חובה, אז שיעשה קידוש נוסף. ממילא ראוי לשים גביע נפרד לכל ראש משפחה.

אצל הורייך מתפללים בשעה הרגילה ואז חוזרים ואוכלים? (אם הבנתי נכון) תפאדל. בעלך יחזור מוקדם, יעשה קידןש חלבי כרצונו, בינתיים אביך יהיה בתפילה המאוחרת, יחזור, ואז תשבו לארוחה הבשרית.

נקיון מבינה למה זה מציק לו, במיוחד אם היחסים הם בתחושה שמשתלטים לי על התנהגות שלי בבית שלי, אבל אפשר לנסות פחות להעלב, ולו בשל השכר - הנעלבין ואינם עולבין וכו'..
ובשקט בצד לבקש מאמא שלא תגיד לו גם אם היא צודקת כי זה מפריע לו.

לגבי לארח כשאין כוח, או כמו שהציעו לך באמת לישון ולהבין שההורים יכולים לקבל את זה. (יצא לי לארח את הורי כשהייתי חוחה עם חום, פשוט כבר קבענו וביום שישי התחלתי להרגיש לא טוב. כמובן שנחתי בשבת). ואפשר לנצל את זה שסבא וסבתא באים ולתת להם זמן איכות עם הנכדים ולך לנוח.
ואם לא ילך בגלל אופי המשפחה, אז אין ברירה אלא להסביר להורים בצורה מכובדת למה פחות מתאים עכשיו ולהגיד שהיית מאטד שמחה אם כן, ותנסו בשבת אחרת, ומנגד לדבר עם האחים ולוודא שיש מי שדואג להם בכ"ז.


בהצלחה!!
מנסה לענותהמקורית
תשמעי אני יחסית צעירה אבל פערי מנטליות נוגעים אליי מאוד אז אנסה..
אני חושבת שקודם כל ולפני הכל המפתח הוא אצלך או יותר נכון שלך מול בעלך..

אני חושבת שהפער נעוץ בהבנה שלך ושלו בנפרד מהו כיבוד הורים בכלל ואיך מיישמים את ההלכה בפועל, ובאיזה תחומים זה בכלל נכנס
גם אצלנו בבית יש פער ענק בין איך שאני רואה כיבוד הורים לבין איך שבעלי רואה את זה, אבל הפתרון תמיד הוא וויתור. מישהו צריך לוותר.
או שאת מוותרת על כיבוד ההורים בדרך של לארח, או שהוא מוותר על כל ההנהגות המיוחדות לביתכם בשבת אחת ל.. שאתם מארחים אותם לטובת קיום ההלכה בככ חשובה הזו, והזמנית גם. וחשוב לציין את זה, זה זמני.
ממה שרשמת לגבי התגובות של בעלך לעניין אני נוטה לחשוב שיש פה עניין שהוא של אגו/כבוד, של מי השולט פה כרגע. למי הבית שייך, ושלא חלילה ינסו לשנות אותי. פה הנקודה נמצאת
האם כשאתם מארחים אורחים אחרים גם אז הוא לא גמיש בלוז? גם אז האורחים נכנסים ללוז של הבית או שזה רק מול ההורים שלך?

האם ניסית לדבר איתו על זה? לראות האם אחת לx זמן הוא יהיה מוכן לוותר על אי אילו הנהגות שהוא דבק בהן, בשביל משהו שחשוב לך? וכמובן להדגיש את ההערכה שלו כלפיו בכך
איך זה מול ההורים שלו? האם אתם נדרשים לארח גם אותם?
ואני מציינת ׳משו שחשוב לך׳ ולא מצוות כיבוד הורים בכוונה, כי אולי אם תנסי לבוא אליו בגישה שהוא עושה את זה בשבילך ולא בשביל המצווה אז אולי זה כן יגרום לו להתגמש יותר?
אוף לא לא..אמאשוני
נראה לי הרבה פה לא הבינו...
בעלי האדם הכי גמיש והכי מתחשב אבר...
אבל גם לו יש את הגבולות שלו.
וכן מבחינתו האורח צריך להתאים את עצמו למארח. אין פה שאלה בכלל.
ההורים שלו מתאימים את עצמם אלינו, אין שום ציפיה מצידם למשהו אחר כי זאת המנטליות שלהם.
זאת בעצם כל הבעיה השורשית- פה נעוץ ההבדל המנטלי.
לכן אין פה הקבלה.
נגיד חמותי היא אנטי חד"פ. אין מצב שאני מגישה לה אוכל בחד"פ, בעלי חושב שנפלתי על הראש שזה שיקול בכלל. כשאני המארחת אני המחליטה. וזה עד הסוף. כשאנחנו אצל ההורים- לפי ההורים. כשהם אצלנו- לפי הנהוג אצלנו. חד וחלק.
כשאני מבקשת מחמי אם אפשר להדליק רדיאטור בחדר בשבת חורפית קרה קפואה עם תינוק בן יומו בעלי מתחרפן כי זה לא מקובל שאורח מבקש דברים!!! ברמה פסיכית לצד השני כבר. כאילו מה הסיפור, יש רדיאטור בחדר, קפוא, תינוק.. אוקי אז ההורים שלך לא חשבו על זה לבד, מה הבעיה לבקש.. לא. בחיים לא מבקשים.
ברמה שביקשתי אוכל מאנשים זרים ברחוב רק לא לבקש מהם כלום בתור אורחת 😭
ואז פתאום ההורים שלי באים כאורחים ולא מפסיקים לבקש/ לעשות דברים כאילו הם בבית..
תראי מה שהגבתי לך למטה, נראה לי מתאים גם למה שכתבתהמקורית
ומוסיפה - שימי לב שהכיבוד הורים שלך ושלו מתבטאים בדרכים שונות- אצלו זה לא לבקש כלום כי ככה נהוג גם אם מדובר במשהו ממש קריטי, והוא מביא את זה גם אליכם הביתה ואצלך זה לשנות סדרי עולם, כי ככה נהוג
תנסי לשקף לו את זה
לא יודעת. את כותבת שהוא גמיש אבל התיאור הזהסופי123
הוא של אדם לא גמיש בעליל, עד כדי חוסר היגיון. (אוכל מזרים ברחוב כדי לא לבקש מההורים שלו?!? לא לבקש חימום לתינוק פיצפון?!?) יש פה משהו לא מאוזן ולא הגיוני בהתנהלות שלו. אל תקראי את זה באופן שיפוטי, לכולם יש שריטות. לכל הבעלים הכי טובים, לכל הנשים המושלמות. זה לא אומר עליו כלום אבל זאת לא התנהלות סטנדרטית. מבחינתי ומה שאני רואה סביבי, כשהורים מבוגרים באים הולכים לקראתם בגבולות הסביר. אנחנו משנים זמנים של ארוחות עבורם, הולכים לבית כנסת שפחות זורם לנו בשגרה, מכינים אוכל שאצלם הוא קודש בשבת ואצלנו לא, מכוונים מזגן או חימום לפי מה שנח להם וכן על זו הדרך. הסיבות לכך הם כי הם ההורים שלנו, כי הם אורחים שלנו, וכי יש לנו חוב אינסופי של הכרת הטוב כלפיהם ולארח אותם באופן שמכבד אותם גם על חשבון מנהגים ונוחות שלנו עושה לנו הרגשה טובה בלב. ממה שאני רואה סביבנו רוב החברים שלנו נוהגים כמונו. יצויין שאחרי לידות הכלל הוא שצרכי התינוק והיולדת והמשפחה המסתגלת הם מעל לצרכי ההורים... אבל הם מאד מבינים את זה זורמים עם זה, מה שלא נשמע המצב אצלכם.
הוא גמיש כלפי ההורים שליאמאשוני
כלומר מה שאני כותבת על הפיצוצים זה אחרי התחשבות מרחיקת לכת מאוד מבחינתו.
באופי שלו הוא לא טיפוס גמיש בכלל.
מה שמבחינתי מוסיף לו נקודות..
ולגבי האירוח אצל ההורים שלו, הוא מכבד את התרבות שלהם. הוא לא לוחץ עלי בכלל לנסוע לשם אם לא מתאים לי אז כל פעם אני לומדת גבולות אחרים.
היום אין סיכוי שהייתי נוסעת בשיא החורף עם תינוק ולגבי האוכל למדתי להיות ערוכה מראש וגם מצאנו איזונים אחרים. אבל למדתי על בשרי מה שנקרא
תודה רבה על כל התגובות!אמאשוני
אני עדיין קוראת כדי להתעמק בכל הדברים.
לבינתיים רק אחדד- כשאני מתכוונת לפער עדתי/ מנטלי
אני מתכוונת שאצל ההורים שלי כשמארחים זה עד הסוף. עושים הכל כדי שהאורח ירגיש בנוח. זה אומר שמבשלים לו מאכלים שהוא אוהב וכו'. ובנושא אחר, לעולם אבל לעולם לא מתווכחים עם מבוגר ממך. בטח שלא עם ההורים.
זה חינוך שהם ספגו מהוריהם ואני מהם. זה בסיסי כמו השמש באור יום.

בעלי לעומת זאת, בא מתרבות שבא האורח מתאים את עצמו למארח. זה אומר שאורח לעולם לא מביא איתו משהו ללא תיאום עם המארח וכו'.
לגבי לסתור דברי מבוגרים אין חיה כזאת. מותר להתווכח ולהדיין לצחוק והכל על מבוגר בדיוק כמו שהיית נוהג עם בן גילך. גם כשזה ההורים אין הבדל. הוא מדבר לאמא שלו באותה נוחות שהוא מדבר לאחותו לצורך הדוגמה.

לכן מבחינת בעלי מה שהוא מוכן לספוג זה כבר הרבה מעל ומעבר והוא עושה את זה בשבילי למרות שהוא בז למנהג הזה שאסור לו לענות להם.
ומבחינת ההורים שלי הם לא מכירים מציאות אחרת. לא בתפיסה שלהם שיכול להיות אחרת. זה לא שהם מחפשים את הכבוד שלהם, אבל מבחינתם להביא את מה שחשוב להם על השולחן מהבית זה הכי לעזור. הם לא מבינים שיש מציאות בה זה מעשה פוגע. גם אם אסביר להם 1000 פעם זה לא עובר מסך. אז בטח ובטח בשלב הזה של החיים כמעט ואין על מה לדבר.

זאת נקודת המוצא, ממנה מסתבכים כל השטויות.
אחים שלי לא מתמודדים עם זה כי אצלם אין הבדל בתפיסה הזאת. הולכים לפי האורח. לכן אם יש מנהג לגיסי/ גיסתי או משהו לא נוח להם ברור שהילד שבמקרה הזה גם המארח צריך לבוא לקראת האורח- הורה.

הרבה דברים קטנים מסתבכים על רקע כבוד השבת. אין מצב לפיג'מה ואפילו לא לכפכפים, כמובן לא בשבילם פשוט כי זאת שבת...
ברמת הגרביים בנעליים (אצלנו הבנות נועלות נעלי שבת בלי גרביים, מבחינת אמא שלי הן לא לבושות והיא שולחת אותן בתמימות להתלבש לא כדי להתערב בחינוך, פשוט כי אם הן יוצאות מהחדר בלי גרביים יש רק אפשרות שהן שכחו)
לכן גם כשבעלי יושב בקידוש אמא שלי מעירה לו כי מבחינתה היא בטוחה שהוא עושה דאחקה. רק שאני מסבירה לה שבאמת ובתמים אבא שלו יושב בקידוש (והיא מאוד תופסת מאבא שלו אדם שקול ורציני) אז משהו מתחיל לזוז אצלה אבל לא מספיק אז היא תגיד טוב כשאנחנו פה תעמוד (כי היא עדיין לא מסוגלת לראות בעיניים שיושבים בקידוש. זלזול בכבוד השבת מבחינתה)

ובאופן כללי, שבת הכי מושקעת שלנו מגרדת רק בקושי את הרף של השבת הכי פשוטה של אמא שלי. אז ממש אין איפה לשחרר ולרדת.
אם אמא שלי תדע מה רמת החיים הרגילה שלנו היא מזמינה רווחה..
גם באירוח באמצע שבוע בהחלט יכול להיות מצב השקעתי את הנשמה לבשל ולארגן ואמא שלי תגיד וואי איך אני שמחה שהכנת פשוט.. אבל מה שנוגע אלי אני יודעת עם מי יש לי עסק אז לא מתרגשת. רק צריכה כוחות. כי בכל זאת זה קשה ככה בבת אחת להרים את הרף.
למשל אין לנו שולחן וכסאות סלון כמו שיש לכולם יש לנו שולחן של פינת אוכל וכסאות מטבח פשוטים..
אז לכבודם תמיד אני דואגת להשיג שני כסאות מכובדים ופעם אחרונה שכחתי אז בעלי קפץ לשכנים לבקש אז אבא שלי צועק בבניין תביא עוד תביא עוד שיהיה לכולם וכמובן שהשכן שמע... וואי איך בעלי התחרפן!!!!!
אם זה היה קורה לאחותי אז גיסי היה מוריד את הראש ואומר טוב ככה הם.. אבל בעלי לא מסוגל, ואבא שלי חמוד באמת בכוונה טובה, רצה לדאוג שלכולם יהיה נוח. הוא לא מכיר מציאות שלצעוק בבניין זה לא מנומס ושלבקש טובה מהשכנים זה רק במצבי קיצון ממש (הוא לא חשב על זה שאם אנחנו לא קונים כנראה שממש נוח לנו ככה.. חח)

אי אפשר לדעת מראש כל פעם על מה ניפול. זה המון דברים קטנים כל פעם.

נגיד פעם אחרונה גם היה מצב הזוי ברמות אפילו מבחינתי, הבאנו להורים את החדר שלנו, וצמוד לו שירותים ומקלחת שלא היו בשימוש. (בעלי הבית שקנינו מהם את הדירה הפכו למחסן ואמרן לנו מראש שצריך שם שיפוץ אם נרצה להשמיש) בקיצור לפחות עשר שנים לא השתמשו בחדר הזה.
אמא שלי רגילה לשירותים צמודים לחדר אז רצתה להשתמש. התנצלתי והסברתי שהם לא בשימוש. והיא עונה לא אין בעיה, אני רואה שהכל מלא אבק. אני אנקה. אני מנסה להסביר שהם לא *ברי* שימוש והדייר הקודם אמר שצריך שיפוץ כדי להשתמש ולא ברור לי מה בדיוק קורה שם אבל בקיצור לא.
בדיעבד אני מגלה שהם כן השתמשו ואני אומרת לה מה איך המים יורדים שם בכלל? אז היא אומרת בטח השירותים תקינים ככה אבא אמר. (לאבא שלי יש ידיים ימניות והוא קצת מבין)
קיצר.. עשו שם סתימה.
בעלי עמד להשתגע ממש. פשוט לא הצליח לתפוס איך אורחים שאומרים להם במפורש לא על משהו מחליטים להשתמש בכל זאת.
רק הזכרתי לו כמה פעמים הילדים שלנו עשו סתימות ונזקים אצל ההורים שלי או שלו וזה חלק מהחיים..

אוף אני יודעת שצריך לקפוץ למים ועם הזמן דברים יסתדרו אבל אין לי אומץ.. בא לי להנות קצת מהחיים הטובים. אחרי תקופה של לידה, חופש חגים בידודים לפני חזרה לעבודה.. אבל תכלס אף פעם אין זמן מתאים. צריך פשוט לעשות.

מה שכן, אני מתכוונת לחפש להם דירה שיוכלו לישון שם לפחות בשבתות הראשונות עד שנצליח להגיע לאיזה סדר נורמלי.

סתם מעניין אותי לטווח ארוך אם כחלק מתכנון כללי של הבית מן הראוי לתכנן חדר אורחים בשביל ההורים?
אני יודעת שמקובל לתכנן חדר אורחים אבל אף פעם לא חשבתי שבאמת אצטרך לארח כולל שינה עד שהילדים יגדלו.. מה שמזכיר לי שכשקנינו את הדירה חמותי דלקה בנו לקנות דירה גדולה יותר התעקשה שנצטרך דירת חמישה חדרים ולא ארבעה כמו שקנינו וזה היה לי ממש מוזר למה היא כ"כ מתעקשת על זה.
אולי זה גם היה בראש שלה?
ואם כן אז נניח לתכנן מעלית זה גם משהו מתבקש? (אנחנו עכשיו בסוג של תהליך מול מהנדס) מעלית מבחינתנו זה בשביל להעלות את ערך הדירה, לא חשבתי על זה שאולי זה חלק מהמחוייבות כלפי ההורים כמו שאם חלילה היה לי ילד שהיה צריך דירה נגישה לא הייתי חושבת פעמיים וברור שבונים מעלית
הצלחתי להבין קצת יותר טוב ממה שכתבת עכשיוהמקורית
ואני חושבת שעדיין המפתח נמצא אצלך ואצל בעלך
אני חושבת שגמישות זו תכונה מעולה בכל תחום בחיים, אין שחור ולבן כמעט בכלום. בטח לא בכיבוד הורים. זו מצווה שאין לה שיעור, והיא לא מדידה בכמה השתדלות יש לעשות סביבה. ואולי שווה להידבר על זה איתו, אפילו מבחינת ההלכה, וגם בגלל שזה חשוב לך, כדי שיבין שאין פסול בכך שכל כמה זמן שהם באים המערכת תהיה מגויסת לטובת העניין.
ואני לא חושבת שאת צריכה לזרום ולקפוץ למים. קופצים למים וזורמים כשיש גמישות ופתיחות הדדית, אבל לא במצב הנוכחי. להיפך, פה תתכנני עם בעלך את התמונה הכוללת לפרטי פרטים - אנחנו מכבדים אותם ב x y z ובנושאים אחרים משחררים. גם אם יעירו לנו, לא לענות ולהתווכח ובטח לא להגיע לעימות. להגיד ככה זה אצלנו וחשוב לי לכבד את בעלי. תזרמו. ואם אפשר גם עם חיוך.
וגם בשיחה המקדימה איתם תגידי את זה. ככה גם ההורים יבינו שאם הם רוצים לבוא אז שיידעו מה הם מקבלים כשהם באים. גם אם נראה לך שהם לא מבינים כשזה יקרה בפועל והם ייתקלו בסיטואציה הם כבר יבינו שלא אמרת סתם אלא שזו המציאות שלכם
לגבי העניין של פיגמה / כפכפים/ אוכל/ כסאות - אני חושבת שאם בעלך היה בעניין איתך היה מקום להשתדל יותר, אבל לדעתי במקרה הרגיש הזה זה לא נצרך. אפשר להגיד שככה אנחנו בשבת וזהו. נראה לי שהעימותים הקטנים הללו שמצטברים להרבה נובעים מזה שאת מאוד רוצה לרצות, כשבתכלס מה שאת צריכה לעשות זה פשוט לשדר שאצלנו זה ככה וטוב לנו ושמח לנו ככה ואנחנו לא מעוניינים לשנות.
ואולי זה מה שישחרר גם אצל בעלך. אולי הוא מרגיש שהמקום שלו בבית וכפועל יוצא מזה גם הכבוד והמעמד שלו מתגמדים מול ההורים שלך וזה מכניס אותו למקום שמתגונן ונלחם על כך.
אני חושבת שחלק מהעניין זה להבין שאך אחד לא עושה בכוונה כדיכי לעולם חסדו
להכעיס.
כלומר גם בדוגמה עם הכיסאות והשכן וגם בדוגמה עם הסתימה - המטרה היא לעזור ולא לפגוע או להערים עליכם קשיים.

מהמקום שלי והחינוך שלי הכי קל לי להגיד שבעלך צריך לבוא לקראת ולמחול על כבודו.
אם נאמר דוגרי - לסתום את הפה עד שהם הולכים

מה שכן זה כנראה לא פשוט לו כי הוא לא גדל ככה, אז מה שנשאר זה רק לדבר איתו בלי הפסקה ולעשות המון הכנות מראש. לשאול אותו איפה הוא כן יכול לבוא לקראת ולפרגן אלף פעם ולהזכיר שהוא מקום ראשון ואת ממש מעריכה.

עדיין, יהיו כנראה "יציאות" שלא תוכלי למנוע פשוט כי האופי הוא שונה ואדם לא יכול לשנות את עצמו ב100% במפגש עם מישהו אחר- אבל תנסי לצחוק כשזה קורה, למשוך את האש למקום אחר.

גם אל תנסי לרצות יותר מדי. לכבד בהחלט! אבל מותר גם להגיד "אנחנו מעדיפים כך וכך" או "חשבנו על זה והחלטנו ש..."

גם אם זה נראה שהם באים לבחון אתכם לדעתי האישית זה לא ככה, הם פשוט דואגים לכם ומנסים לחסוך לכם מחשבות והתלבטויות שאולי הם עברו בנושאים שונים.

חיבוק❤
וואובת 30
באמת זאת התמודדות.
כאילו את מרגישה שאת צריכה לתווך כל הזמן, לנוע בין ציפיות שלהם למציאות שלכם או בין ציפיות שלכם למציאות שלהם.
אצלינו זה מאוד שונה, בעיקר כי בשני הצדדים יש רק אמהות...וזה הופך את כל הסיטואציה לאחרת לגמרי, כך שאין לי מנסיוני המעשי יותר מידי מה להגיד לך.
אבל אחרי שקראתי הכל, חשבתי על כמה דברים:
א. חדר אורחים או דירה אחרת זה רעיון מבורך ומצוין. לא נעים לצאת מהחדר שלכם בכל פעם שההורים מגיעים. וזה נותן מעט פרטיות תוך כדי השבת. גם אנחנו מתכננים חדר אורחים עם מקלחת ושרותים, כדי לאפשר לסבתות להגיע ליותר מיום אחד, בנחת.
ב. יש פה ענין של התרגלות. אני מניחה שאחרי שתיים שלוש שבתות אצלכם, ההורים כבר יכירו וידעו מה שונה אצלכם ולכן בטח יהיו פחות הערות ופחות התקלויות. אמא שלך, אחרי שתי שבתות, תפנים מן הסתם שאתם יושבים בקידוש כי זה המנהג שלכם, לא?

ג. לגבי דברים שנוגעים כביכול לחינוך הילדים- בדבר הזה לדעתי עדיף לשתוק ולעשות מה שאת חושבת. דווקא בקטע הזה קורים לי כל הזמן מקרים עם חמותי, אבל גם בעלי אמר לי לא להגיב ולעשות מה שאני רואה לנכון.

ג. אני מבינה שיש הבדל בתפיסת אורחים- מארחים בינך לבין בעלך. השאלה אם אפשר לגבש ביחד גישה מאוזנת או דרך ביניים כזאת, ששניכם תוכלו להסכים עליה, ואז ממילא פחות תשתגעו מהפער.
כלומר- זה שצד אחד גדל עם תפיסה אחת והצד השני עם תפיסה הפוכה, זה לא חייב להיות קשור לתפיסה שלכם כזוג. יש הרבה תפיסות שאנחנו נאלצים להשתחרר מהם בחיים ..
נראה לי שעל הנקודה הזאת רוב המתח יושב...

בכל אופן, כל הכבוד לך על הנכונות ועל הרצון לארח ולעשות שינוי כזה למרות שממש קשה לך עכשיו!!

דבר אחרון, קראתי שכתבת שההורים הזמינו את עצמם. אז אני רוצה להגיד לך, וזה דווקא כן מנסיוני...שהזמנו את חמותי המון פעמים, ולרוב היא לא נענתה להזמנה. עד כדי כך שהפסקנו להזמין, וכן, גם קצת נעלבנו על הדרך...
אבל קרה שפעם, פעמיים היא התקשרה ושאלה אם היא יכולה לבוא, וכשבעלי שאל אותי אמרתי לו שאם היא מבקשת לבוא שיגיד לה כן באופן מיידי בלי לשאול אותי לפני כן. כי אם היא מבקשת כנראה שהמצב לא משהו..והיא באמת צריכה אותנו. ובמצב כזה אני לא עושה שום חשבון ושתבוא, לא משנה מה מצבי.
זהו..
בהצלחה!!
אבל את כזאת מתוקה וחכמה שאני בטוחה שתצלחי את הסיפור הזה בטוב!
אני חושבת שמעבר לפערי מנטליות יש פה פערי תקשורתמקרמה
הייתי מבדילה בין הדברים שההורים עושים ולא משפיעים משנים (כמו להביא מהבית שלהם דברים לשולחן) לבין הדברים שטצם נדרשים לשנות את מנהגכם.
על הראשון מבליגה, על השני לא.

ההורים שלך רגילים לדברים מסוימים וגם אצל האחים שלך הם משמרים את אותם הרגלים.
ואת הבת שלהם, אז מבחינתם ברור שגם אצלך הדברים נהוגים אותו דבר.

אז זה הזמן לנהל שיחה ולשקף להם את השוני.
לא בצורה מתנצלת,

להגיד לפני קידוש: אבא, אמא, אני מזכירה.לכם שאנחנו נוהגים לשבת באמצע הקידוש, זו לא טעות.

אנחנו לא נוהגים ללבוש גרביים גם לא בשבת.




וכו...
נטרלי את המוקשים מראש.
אל תחכי לפיצוץ.
נכון מאודבת 30
גם חשבתי על הנקודה הזאת
רעיון יפהאמאשוני
להבחנה מתי לבוא לקראתם ומתי לא..
רק לגבי השיחה הם לא אנשי שיחה.
הם לא מבינים דברים מתוך זה שמדברים איתם.
להיפך הכל יוצא עקום. הכל יוצא מהקשרו. לא היתה פעם אחת ששיתפתי אותם במשהו שמפריע לי או קשה לי ויצא מזה משהו טוב. לא כבת בית ובטח שלא כנשואה.
אז שיחה מקדימה זה לא מתאים, אבל אולי במהלך השבת אז כן להגיד משפטים כאלו שאצלנו אנחנו רגילים ש..ולכן.. ולהציע פתרון ביניים (למשל הערב נלבש גרביים ומחר לא)
וגם אנסה ללמוד מה יש לתקשורת מקרבת לעזור בנושא למרות שנראה לי ממש ממש קשה לשנות שיח אחרי עשרות שנים ועוד כשההורים בגיל כזה שהראש הרבה פחות פתוח. אבל לפחות שיהיה במודעות מה המסר שאני רוצה להעביר.
זה לא לשתף אותם במשהו שמפריע לך כדי ליצור שיחמקרמה
או לקבל תמיכה.
אלא שיחה מקדימה שתנטרל את ההערות לפני שהן באות.
ופשוט להודיע ככה אנחנו נוהגים בבית שלנו.
בקטע של קביעת גבולות.
זה עדיין יכול להיעשות בכבוד.

לדוג, בנושא הגרבים.
לתזכר לפני שבת, אנחנו לא נוהגים ללבוש גרביים בשבת/בכלל.

ואם היא מעלה את הנושא בפני הילדות
להגיד לבנות.
"סבתא חושבת שיותר מכובד לשבת בשולחן שבת עם גרביים. אנחנו בבית חושבים שגם לשבת בשולחן שבת בלי גרביים זה מכובד.
אם בא לא לכבד את סבתא (לא את השבת) ולעשות לב טוב את יכולה ללכת לשים, את לא חייבת"
ובזה נגמר הדיון

אם יש דברים שלו קריטי לך ובא לך ללכת לקראתם גם אם זה דורש ממך יותר, בשמחה!
אבל לא בגלל שככה צריך לעשות או בגלל שיש ציפיה ממך להתנהג כך. אלא כי בא לך לעדות אקסטרה שלאמא שלך תהיה שבת נעימה
תודהאמאשוני
סתם מנסה להבין את הדיוק, מה ההבדל בין לומר להם את המשפטים שאמרת במהלך השבת לעומת לומר לפני?
מבחינתי השיקול למה לא לפני, כי זה יתן להם הרגשה שלא רצויים, הם לא יקבלו את החיוך. חוץ מזה שאין לי מושג על מה כל פעם תהיה המריבה.. אז חבל לשרוף אנרגיות על דברים שהפעם לא יצופו בשבת, בכל זאת יש מכסה של אמירות שיכולות להתקבל ברוח טובה.

ספציפית לגבי הגרביים ממש לא מפריע לי שהיא שולחת את הבנות לגרוב גרביים. היא עושה דברים כאלה גם כשאנחנו אצלה. אני כ"כ לא הולכת לריב איתה על דברים כאלו.
סתם נתתי את זה בתור דוגמה איך בתפיסה שלה יש דברים שאמורים להתנהל והיא באמת מתמימות אמיתית לא מבינה שלא כולם ככה.
דברים שמאוד מפריעים לך הייתי אומרת לפני שבתמקרמה
אבל בעיקר הייתי אומרת משפט כללי כמו
אבאמא, אני יודעת שאתם רגילים למנטליות שלכם אבל אני מסכירה לכם שהתחתנתי עם × ויש לנו לפעמים מנהגים שונים.
ואם דברים יראו לכם פתאום שונים צבינו שכך אנחנו נוהגים בבית שלנו וזו לא טעות.
נשמח מאוד אם תכירו את הבית שלנו כמו שהוא.

ואת הדברים הנק חהגיד בשבת

(והגרביים הם רק דוג, מה שלא מפריע לך תבואו לקראתם, מה שמפריע לך תודיעי מראש/נקודתית בשבת. העניין בעיני הוא לא לנהל על כך דיון)
הבנתיאמאשוני
אני עדיין לא רואה את עצמי אומרת להם משהו כזה לפני שבת, אבל בע"ה לפחות יש לאן לשאוף 🤗

לגבי לא לנהל דיון. מקבלת. ומתפללת שה' ישים בפי את המלים הנכונות ובעיקר את הטונציה הנכונה.

תודה רבה על ההשקעה! מעריכה זאת מאוד!
רק עוד נקודה קטנהמקרמה
בקשר לילדים (בעקבות הדוג עם הקולה)
ילדים מאוד יודעים להבחין בדבולות שונים על ידי אנשים שונים.
הכלל המנחה הוא שכלפיהם אתם קובעים את הכללים.
להגיד, בסא וסבתא הביאו קולה כי זה משמח אותם, אנחנו לא שותים כי זה לא בריא.
לא להיכנס למאבק אבק ולשפוך את הקולה. לא לפחד מנוכחות שלה על השולחן.
מהר מאוד תגלי שאת הגבול יציבו הילדים ופשוט יגידו בעצמם לסבא שהם לא שותים.

תשדלו להפסיק להיקרע בין הבית להורים.
אתם בעלי הבית, אתם מחליטים
כשהילדים יראו אצכם בטוחים בדרך שלכם בלי שאתם נגררים לסצנות מול ההורים (כמו לשפוך את הקולה) והיה לזה אפקט יותר גדול

ואת גיבורה, זה לא קל.

אני רק רוחה לומר שכתבת מקסים ומדויק בשתי ההודעות האלומיואשת******
נהניתי לקרוא וממש אין לי מה להוסיף. כתבת מהמם
תודה🙂מקרמה
אני אומרת לאמא שלי ברבה דברים כאלומיואשת******
ובאמת בהכי כבוד בעולם,
אמאל’ה, אצלי בבית לא נקי כמו אצלך, מבחירה, ככה אני וככה זה טוב לי. אם בגלל זה לא תרצו לבוא אני מאד אצטער, אני ממש רוצה שתבואו אבל בלי הערות בבקשה על נקיון הבית. זה המצב וזהו מי שבא אלינו צריך להבין את זה.
יש המון דברים שאני באה לקראת, אוכל מסוים שהם רגילים לאכול בשבת נגיד או לקום מוקדם (אצלינו זה הפוך אנחנו מאחרי קום והם מקדימים לכבודם אנחנו קמים מוקדם)
אבל מה שלא אפשרי מבחינתי אני אומרת מראש. אני חושבת שזה ממש חשוב ומתחיל את כל האירוח בצורה אחרת פתוחה ופחות מלחיצה
זה יכול להיות גם משפטים כמו- אמא את זוכרת בבקשה לא להעיר לאיקס על מה היא אוכלת ומה לא (היא שמנמנה ואמא שלי מסוגלת לומר לה למה את אוכלת את זה? חבל, לא כדאי וכו.) אנחנו מאד מקפידים לא לומר לה מה לאכול זה לא טוב לנו. בבקשה תזכרי.
באותה צורה תזמיני את ההורים שלך בשמחה ותזכירי בשישי- אבל אתם זוכרים שאצלי נו יושבים בקידוש כן? זה המנהג של בעלי וכך אנחנו נוהגים. בבקשה לא להיכנס לדיונים בנושא זה לא טוב לילדים שלנו לראות שסבא וסבתא לא מכבדים את המנהגים בדתיים של אבא.(תירוץ הולם)
במצב שאת מתארת את באמת חייבת לדבר איתם.
וגם עם בעלך, כתבו לך פה המון אז רק חוזרת בקצרה, בבית של ההורים שלו הוא מצפה ממך להתנהג מאה אחוז כמו שהם מצפים, עד לרמה של תינוק קפוא ובקשת אוכל מזרים. לפי זה את אמורה לצפות ממנו לשתוק כמו דג כשההורים שלך מגיעים ולעשות כל מה שהם רוצים, כי ככה זה החינוך שלהם. אם לכל הורים צריך להתנהג כמי החינוך שלהם זה לשני הכיוונים.
ושני הכיוונים בלתי אפשריים לחלוטין. אתם זוג עכשיו. תבעו את הנורמה שלכם ביחד. ולא רק להורים שלך אלא גם לשלו.
תעשן רשימה מה כל אחד מוכן להתפשר ומה יהרג ואל יעבור. אי אפשר להפריד פה את ההורים שלו ושלך (כמו שכתבת בהודעה הפותחת שתפתחי על זה שרשור נפרד) מכיון שזה ביחד. זה איך אתם כזוג מתמודדים עם צרכים שונים של בני הזוג בנוכחות ההורים שלכם. ולא משנה באיזה בית זה.
פשוט חייבים לדבר על זה.
❤️❤️❤️❤️
ואמא שלך לא מתחילה לנקות?אחתפלוס
לפני שאמא שלי מגיעה אלי שבת. אני מצחצחת את הבית כי אם לא. היא תעבוד פה קשה ולא תנוח. ואני לא אוהבת את זה
לפעמים. שחררתימיואשת******
אני מבקשת ממנה לא לנקות אבל אם היא מתעקשת אני נותנת לה
פעם אחת
צחצחתי את הבית ברמות מטורפות
היא באה
והתחילה לנקות מאחורי מכונת הכביסה! 😱
מאז הבנתי שזה שלה לגמרי . שתעשה מה שגורם לה אושר 😁
חחח. אולי גם אני אצליח לשחרראחתפלוס
אני איתךאפונה
גם חמותי מנקה אצלנו,
ישר מסתערת על האקונומיקה עושה שירותים...
אני בעד שתרבוץ איתנו על הספה אבל לא מתערבת לה.
אני למדתי לשחרר מחמותי וכבר אומרת לה דוגריתהילה 4
ששטיפת כלים עליה. פעם הייתי מתפדחת היום זה כבר חלק מההומור והנחת של שתינו. ואני אומר לך את האמת? אני מרגישה שלמרות שהיא שוטפת כלים ועוזרץ היא עדיין מרגישה בנופש כי זה לא עליה. היא רק משתתפת אבל אוכלת אוכל מגוון ושונה ממש שהיא רגילה ולא צריכה להיות אחראית. היא ממש נהנית מזה. ב"ה.
אני חושבת שאת צריכה לחלק בין מה ששל ההורים לבין מה ששלכם..באר מרים
אנסה להסביר..

כמו בהלכות כיבוד הורים:

המצווה היא לתת להורים את מה ש*הם* צריכים.
אוכל, משקה, לבוש וכו..
*ולא* להשתנות ולהתנהג בעצמנו כמו שההורים היו רוצים.

אז ככה בשבתות:

אם ההורים מחפשים מאכלים מסויימים, ובטח אם מצידם הם מוכנים להביא איתם את המאכלים האלה בעצמם - במקום להתווכח ולהתעצבן מזה - הייתי רואה בזה פתרון טוב לכתחילה:
מצד אחד אתם תכינו שבת פשוטה כמו שנעים ורגיל לכם, ומצד שני הם יביאו את אותם מאכלים נוספים שינעימו להם את השבת.

אם ההורים רגילים ליחידה עם שירותים ומקלחת - אז באמת הפרתון של להשיג להם דירה (אם זה קל וזורם בקיהלה שלכם) יכול להיות פתרון מוצלח.

אותו דבר לגבי זמני תפילות וצורת הקידוש - כבר הציעו לך מגוון פתרונות מהסוג הזה: לתת להם מענה לצורך שלהם, ובמקביח להמשיך לחיות את שלכם..

לגבי הלבוש וההתנהגות - כאן תשחררי..
תתני ליחדים להתמודד עם הערות בסגנון של ללכת ללבוש גרביים..
הילדות יסתדרו עם לשמוע לבקשות כאלה של סבתא, ומצד שני הסבתא תבין לאט לאט שהרף אצלכם אחר.

ולגבי כל מיני "כללים" ביחסי אורח-מארח:
נראה לי שהכי טוב להבין שאין כללים.
יש מציאות ויש התגמשות.
וכאן יש מקום לשיחה ממש חשובה בינך לבין בעלך.
להבין שמעבר לכללים עומדים בני אדם.
וכשניתן להתגמש במשהו בשביל האדם השני שמולך עושים את זה גם אם זה "חורג מהכללים"

(דרך אגב זה יעזור גם בהרבה דברים לעתיש כשתגיעו לשלבי חיתון.. המפתח לאירוח זוגות נשואים גם הוא גמישות ולא כללים נוקשים בתפקידי האורח והמארח או בהיררכיה בין המבוגריפ והצעירים..)

ועוד מילה חשובה:
נראה לי שאחד הדברים שהכי יעזרו לכם זאת תקשורת פתוחה בין כל הגורמים:


זאת אמא שלך! אלה ההורים שלך! -
הם לא אנשים זרין!
שתפי אותה ואותם בקשיים ובהתמודדויות בצורה הכי גלויה ופתוחה.
תחשבי איתם ביחד על פתרונות.
יכול להיו שאם הם יבינו את הקשיים הם יוכלו לחשוב בעצמם על פתרונות יותר מתאימים שכולם יהיו מרוצים.

זה בעלל!
אתם נשואים יותר מ10 שנים ונשמע שיש לכם זוגיות טובה.
דברו! דברו! דברו!
תהיו יצירתיים ותחשבו על פתרונות שמצד אחד יהיו נעימים לשניכם ומתאימים לבית המשותף שהקמתם
ומצד שני יאפשרו לבית שלכם להתרחב ולהכיל גם א משפחות המוצא שלכם!

ועוד משו קטם שמציעוףה ושואלת בזהירות ואם לא מתאים לך תתעלמי:
אני מרגישה שיש כאן קצת "מאבק" סמוי פנימי ביניכם לבין ההורים על הצורה ה"נכונה" להתנהל.
ההורים שלך לא מכירים באפשרות ובלגיטימיות של התנהלות שונה משלהם (ברור שעומדים בקידוש.. מובן שלובשים גרביים.. התפריט בשבת חייב להיות..)
וגם אתם מנסים קצת "בכח" להילחם על זכותכם להיות מי שאתם רוצים להיות (לאכול חלבי, ללכת יחפים)
אם תזהו אץ המקום הזה ותצליחו לנטרל אותו. לתת לכל צד אץ מלוא הלגיטימיות להיות הוא בלי שזה יבוא על חשבום הלגיטימיות של הצד השני יהיה לכם הרבה יותר קל ללכת לקראתם, כי לא תרגישו שזה דורך על המהות שלכם..
(מקווה שיצא מובן..)

ואני בטוחה שאם זה הוחך לכיוון של אירוח די קבוע לאורך זמן, לאט לאט דברים ישתחררו ומצד אחד הם יותר יתרגלו לצורץ ההתנהלות של הבית שלכם, ומצד שני אתם יותר תתרגלו וגמישןת הנצרכת לצרכים שלהם כשהם מגיעים..

(שימי לב שבכוונה דיברתי עליכם כאחד - כי לדעתי בעלך משקף משהו שקיים גם אצלך בפנים, ולכן את נקרעת. אני מציעה לך להתייצב איתו כגוף אחד ומתוך כך לפתוח איתו את הדברים.. כבעיה משותפת של שניכם בה את נמצאת לגמרי איתו אבל חשוב לך שגפ להורים יהיה נח..)
.המון בהצלחה!




כתבת דברים כ''כ נכונים!!בת 30
כל מילה
אוף רשמתי תגובה ארוכה ונמחקאמאשוני
אנסה בכל זאת.
אני מגיבה לך על הסעיפים כדי לנסות לדייק את עצמי על סמך ניסיון החיים שלך אם זה בסדר מצידך.
ממש חשוב לי ללמוד במבט מפוכח להמשך גם.

אז לגבי האוכל, לי ממש אין בעיה שיביאו מה שהם רוצים. ככה גדלתי ואני רואה בזה את היתרונות של זה (גם אני מביאה להורים שלי מה שאני רוצה)
מה שמביא להתנגחות זה לרוב על רקע דברים קנויים לא בריאים למשל שקדי מרק, פיצוחים וקולה. ההורים שלי מביאים ומחלקים גם לילדים שלי.
כמה פעמים ניסיתי להסביר לאבא שלי שפיצוחים זה מסוכן לפעוטות. הוא נעלב כל פעם.
אז כשאנחנו אצלם אני מוציאה את הילדים מהבית בזמן שאבא שלי מפצח.
אצלנו בבית זה יתפרש כזלזול מוחלט.
שקדי מרק בסדר בעלי למד עם השנים לזרום. זה לא שלא מפריע לו. זה שהוא מוכן לשתוק בשביל שלום בית.
קולה זה משהו שמקפיץ אותו. במיוחד שהילדים לא רוצים והוא לוחץ עליהם. עכשיו אם קדמו לזה חילופי האשמות, כאילו זה יכול להיות הקש ששבר את גב הגמל ובעלי יקום וישפוך את הקולה לכיור תוך מחאה למשל: תראו סבא הביא חומצה, תראו איך זה מנקה את הכיור פלאים..
אז למשל במצב כזה- להתערב? לא להתערב?
לתת להם להביא? לבקש לא לתת לילדים? לבקש בצד להתחשב בבעלי?

לגבי דירה לאירוח זה לא כזה פשוט. יש ישיבה שמפרסמת חדרים להשכרה (לשבתות חתן וכזה) עוד לא ביררתי מחירים אבל זה אמור לעלות נגיד 500-1000 שח לחדר לשבת.
מבחינתי שווה כל אגורה של שקט נפשי. מבחינת בעלי הוא לא מתערב לי בשיקולים כלכליים אבל זאת נקודה משמעותית נגד לארח. זה מצטבר לערימה על גב הגמל.
אנחנו מתכננים שיפוץ ולהרחיב את הבית אבל זה יקח לפחות 3-4 שנים.

לגבי המאבק הסמוי, הלוואי והיה סמוי, לצערי הוא מאוד לא סמוי.

לגבי שיתוף של אמא, אין עם מי לדבר. אין.
אין לי כח לפרט אבל פשוט תאמינו לי. יש דברים שעברתי בתיכון שרק ניסיתי לשתף מעט מאוד ועד היום אמא שלי משתמשת בזה נגדי. וזה קורע אותי כל פעם מחדש. לא מספיק שהיא לא היתה שם בשבילי, לא מספיק שהיה אסור לי לספר על זה לאף אחד. גם המעט שדיברתי עדיין נגדי למרות שעברו 15 שנה מאז.
יש דברים לא נסלחים כמו שמסיבה כלשהי היא ידעה שהייתי בביקורת לפני לידה אז התקשרה לשאול מה נשמע וממש לא הייתי במצב רוח לשתף אז עניתי תשובות כלליות אז היא התעצבנה והתקשרה למחלקה לקבל פרטים רפואיים עלי (מקושרת שם) והתקשרה שוב לשאול מה הבעיה לספר שהמצב כך וכך ומפרטת פרטים אינטימיים שלי בקולי קולות.. והסברתי שבא לי קצת להיות עם עצמי והיא לא קיבלה את זה... זה לא היה בלידה האחרונה.
אחרי הלידה האחרונה כשהם רצו לבקר היא אומרת לי עכשיו את כבר אחרי לידה את לא צריכה להיות עם עצמך.. משהו כזה. כאילו זכרה לי את זה מאז.. ומה אמרתי שרק רציתי קצת להיות עם עצמי..
אז אני יודעת שכל מילה תשמש נגדי, אבל אם אין ברירה אז אין. כנראה שבעלי צודק ואני מצפה ממנו להשתנות בלי סוף כי קשה לי מול אמא שלי. אבל עכשיו היא בגיל שזה באמת לא קשור רק אלי. גם אחותי מספרת דברים דומים שאין מה לשכנע או להסביר. (אחותי אוכלת קש פי שמונים)
זה באמת ללכת בין הטיפות ולהתפלל לא להירטב רציני.
נערך, אגיב בהמשך לתגובה האחרונה שלךהמקורית
נשמע מאוד לא פשוטאן אליוט
קודם כל, נראה לי מאוד לגיטימי לבטל אירוח כשאחד הילדים חולה, בייחוד בתקופת הקורונה. אבל, כן להזמין באמת שוב.
האמת היא, ששתי השיטות גם הבית שלך וגם הבית של בעלך נשמעות לי מאוד נוקשות ולא נעימות. למה לא להתגמש? למשל מה שתארת עם הרדיאטור וכו, הרי הרבה פעמים המארחים לא יודעים שרוצים משהו, או שכחו למשל איך זה תינוק, אז למה לסבול סתם? או מה מעליב להביא תוספת, לעזור ככה למארחת וגם שיהיה מה שאוהבים לאכול? ומצד שני, באמת גם אין סיבה לשנות מנהגים כמו קידוש בישיבה/עמידה בגלל אורחים...
ככה שאולי זו הזדמנות בשבילכם לנסות את שיטת האמצע? לא רק בגלל ההורים, אלא גם בשבילכם. לשבת ולדבר על זה בינכם, למשל שאת בתור המארחת לא נפגעת אם מביאים תוספות, ושזה רק מקל עלייך וכו', ואולי שבאופן עקרוני כשיש אורחים לקנות משהו נוסף לארוחה שיהיה יותר שבתי? ואולי כן לשאול גם את ההורים שלו לפני על דברים שיהיו להם יותר נוח וכדומה. ואני יכולה להבין כמה זה משגע את בעלך למשל עם השירותים וההערות, אבל כן לזרום ולזכור שזה כיבוד הורים.
וספציפית להורים שלך, לטפטף כל הזמן בשבת כמה אתם שמחים שבאו, רק לזכור שיש לכם מנהגים אחרים לשבת, ככה שוב ושוב . שאתם יושבים בקידוש, או בלי גרביים. והכל בחיוך - להזכיר שבבית של בעלך עושים אחרת. ובאמת לפתח עור של פיל 🤷‍♀️
אני לא חושבת שצריך במיוחד חדר אורחים, אם כי זה מאוד מקל, וכשההורים מתבגרים אולי גם יכול להוות שיקול אם גם ככה עוברים דירה, לא כל כך מעבר
קודם כל רציתי להגיד שאת ראויה להערכהדבורית
יש לנו ככ הרבה על הראש
ועדיין את מנסה לחשוב איך אפשר לכבד הורים יחד עם לשמור על שלום בית
זה באמת אחת המצוות הקשות, באמת.
עכשיו כתבת "אי אפשר לדעת מראש על מה ניפול"
לגמרי ככה. ולקחת את זה כעובדה. "שניפול"
מה זה ליפול? חוסר נעימות, איזה חילוקי דעות, מצב מעצבן וכו.
אמאשוני, זה בהגדרה חלק מלארח הורים 🥴
זה פשוט תמיד קורה
הם מבוגרים, אי אפשר לשנות אותם
יש פה התנקזות של הרגלים ומנהגים של שתי משפחות שונות
ומנגד גם בית צעיר עם צרכים משלו וילדים קטנים
אל תנסי בכלל לצפות את כל התאקלים מראש ולחשוב על מענה. אין זה נדון מראש לכשלון
תטפחי לעצמך על השכם על עצם הביקור
ולבלוע את כל מה שהתחרבש בדרך
ואז לשנות את הטרמינולוגיה ל "הצלחה" במקום נפילה.

עכשיו לגבי בעלך, זכותו להחליט שלא מתאים לו
כבודו קודם לכבוד הורייך
אם הוא לא מוכן לספוג את ההתקלות האלו
את פטורה מכיבוד הורים.
כמובן שווה לדבר וכו,,,
אבל שורה תחתונה. זכותו.

ומסכימה מאוד עם מה שכתבה מיואשת-
הבית שלכם קודם
תקופות רגישות כמו אחרי לידה- לצמצם
את צריכה לדאוג קודם לעצמך

דבר אחרון, חושבת שממש טוב שתמצאו להם דירה לישון
זה יצמצם את החיכוכים
וכן צריך לקפוץ למים לאט לאט אתם תתרגלו למצוא איזו פשרה באמצע....
הכי חשוב שתהיו ביחד בזה
שכשהם "מחרפנים" או כשאבא צועק לשכנים
תוכלו להסתכל אחד לשני לגלגל עיניים
ולדעת שקניתם יחד את העולם הבא שלכם
מוסיפה עוד משהואפונה
אנחנו מנסים לקדם עכשיו פיילוט, שמידי פעם יסעו לשבת להורים שני נכדים בגילאי יסודי ומעלה - אחים או בני דודים. זה הרבה יותר פשוט לארח שני ילדים עצמאיים בהשוואה למשפחה שלמה, במקרה 'לנו הרבה יותר קל לשלוח ילדים מאשר להתארח בהרכב מלא, זה מפיג את הבדידות ומתחזק את הקשר הבין דורי וגם קשר עם בני הדודים.
אם רלוונטי אצלכם זה אולי יכול להקל - למלא חלק מהשבתות.
ואוו איזה רעיון יצירתי!התמסרות
ממש אהבתי
תודה רבהאמאשוני
זה רעיון מצויין!
באמת נדחוף לזה עם אחים שלי, כולם ירוויחו לפחות לעת עתה כשהם עדיין מסוגלים פיזית לארח אצלם בקטנה. (בסוכות שלחנו את הבכור שלי בן עשר לעזור יום קודם לבנות סוכה ולמחרת בערב חג לעזור לאמא שלי במטבח ולשטוף את הבית. היה ממש מוצלח. בעיקר כי אמא שלי זרמה איתו עם המשימות שהוא אוהב.
(היא מספרת שביקשה ממנו פעמיים לרחוץ כלים וראתה שזה לא נעשה אז עזבה אותו וביקשה דברים אחרים ובאמת הוא סולד משטיפת כלים)
אצלינו אבא שלי אלמןתמיד להודות
והיה לנו תורנות קבועה בין האחים לשבתות כך שמעולם לא היה לבד וכל משפחנ הגיעה פעם ב x שבתות וזה היה מאד מעיק כי כולנו כבר נשואים הרבה שנים ופחות אוהבים לסוע וגם הכל צריך להתאים 100% אליו וכמובן שמבשלים ומביאים את האוכל ועושים הכל בשבת זה לא להתארח אלא לארח אותו בבית שלו.

בתחילת הקורונה הוא עשה שבתות לבד ואחרי כמה זמן התחלנו לעשות תורנות בין הנכדים הגדולים (מעל גיל בת/בר מצווה) כל שבת 3 נכדים באים ואבא שלי כל כך התרגל לזה שקשה לו לחזור לשבתות הגדולות וזה ממשיך עד היום חוץ מחגים (אני הייתי אצלו בסוכות האחרון אחרי שנה וחצי שלא הייתי)

זה מעולה בשבלנו. לי זה מוריד עול בעיקר בהתמודדות בין אבא שלי - בעלי כי גם אצלנו יש מורכבות
בפועל תקשיבי לבעלאמאל'ה23
ותנסי באותה מידה לומר את עמדותיו (ותיזהרי כי פה את צריכה לנסות שלא יהיה תקל) בנימוס להורייך ככה תסבירי להם. בכל אופן אשתף אותך שהייתי בתחילת הנישואין בדילמה דומה. התייעצתי עם רבנית והיא ייעצה:הבעל בעדיפות ובאותה מידה תהיי זהירה עם הורייך ונסי לפתור באלגנטיות והגדלת ראש. אני סומכת עלייך. בהצלחה
כולן כתבו כאן דברים כל כך יפים!אם מאושרת
אני לא מוצאת את זה אבל נראה לי ש @התמסרות
כתבה משהו יפה על היחס לכיבוד הורים כמצווה,ממש אהבתי!
זו גם הגישה שלי לשבתות עם ההורים,כיבוד הורים מעל הכל.
אבל!!!! את צריכה לשאול רב,כי על פי ההלכה אישה את פטורה מכיבוד הורים. ורק אם הבעל מסכים הם מחוייבים שניהם יחד - אז תבררי מה ההלכה לגבייך.

ונקודה קטנה שחשבתי- בשבת יוצא לנו לארח לסעודות בחורים/ בחורות.
אז אפילו שאנחנו אוכלים בשרי- תמיד אני מכינה להם צמחוני , כי רובם לא אוכלים בשרי,
לילדים שלנו נקפיד שיאכלו מכל המנות ולא רק חלה,לאורחים אנחנו נותנים הרבה חלות עם חומוס,שיאכלו כמה שהם רוצים.
וזה ממש לא מפריע לי בלב שלא אוכלים את מה שהכנתי,או שלא עושים מה שאנחנו הצבנו ככלל עם הילדים.
וגם את זמני הסעודות אנחנו מזיזים לפי האורחים.

למה? כי המטרות שלנו- חשוב לנו שירגישו טוב,שישמחו שיצאו שבעים,ויקבלו הרגשת משפחה- והסעודה בצורה הזו עונה לנו על המטרות שלנו.
וארוח של הורים נתפס מאד בקטע רגשי- מי הקובע,איזה מנהג נכון,מה ראוי מה יותר טוב וכו'.
אז אולי אפשר להגדיר לעצמנו מטרות כאילו הם אנשים זרים,ואז יהיו פחות אכזבות...

בהצלחה גדולה! וישר כח על הברור והדיוק!!!
לגבי ההלכהאמאשוני
טוב אני אהיה לא דוסית (סליחה על ניפוץ הסטיגמה)
אבל פחות מעניין אותי כיבוד הורים במובן ההלכתי של המושג.
זה מעניין אותי בקטע שזה ההורים שלי בדיוק כמו שאני קמה לתינוק בלילה אני לא חושבת מה ההגדרה ההלכתית והאם יצאתי ידי חובה. צריך לקום אז קמים. זהו כי ככה זה.
אז אותו דבר עם ההורים.
אהי גם מעריב מאוד את רוח ההלכה ומאמינה שההלכה מדייקת איזונים שנכונים לכלל ולא רק לשומרים מצוות. ועדיין פסיקה הלכתית זה לא מה שאני מחפשת אלא יותר את רוח ההלכה והרעיון הכללי.

לגבי כל בהמשך מסוכמה עם כל מילה, הבעיה שבעלי לא ולכן זה לא רלוונטי מה המטרה שלי באירוח.
מה שכן לי חשוב לפעול מדוייק יותר לטווח ארוך. אם עד עכשיו זה היה לשרוד להבדלה, היום אני מבינה שזה יהיה נכון לכולם אם נגיע לרמת אירוח סבירה ונעימה כבר עכשיו. ההורים לא הולכים ונהיים צעירים וגמישים מחשבתית.
בהמשך עוד יותר יתקשו לקבל גבולות.
אומנם כתבת שפחות מעניין אותך הלכה פרופרתמיד להודות
אבל אם יורשה לי רק הערה, לפי מה שידוע לי ברגע שאשה מתחתנת היא אינה חייבת בכיבוד הורים אלא בכיבוד בעלה וההורים שלו ולכן אם את שמה את בעלך ראשון את עושה את מה שההלכה דורשת ממך.
זה הפשטה לא ממש נכונה של ההלכה הזומיואשת******
זה ממש לא פשוט כמו שכתבת את זה ויש בזה המון דיוקים ואם זה מגיע למצב של בעל מול הורים מי שמונים אותה ההלכה צריכה ללכת לשאול רב איך לנהוג ולא ללכת לפי- מה שבעלי רוצה וזהו כי התחתנתי. זה פשוט לא נכון. יש חיובים שחייבים בכל מקרה ויש גם הדרכה לבעל כיצד לנהוג עם ההורים של אשתו. (על כן יעזוב איש את אביו ואמו… גם מהצד של הגבר ומה שאשתו מוכנה לעשות בשביל ההורים שלו יש המון עניינים מי מחויב מה) זה נושא במצריל יעוץ הלכתי אם אין ברירה ולא מגיעים להסכמה זוגית
לצערי אני לא תלמידת חכמיםתמיד להודות
ולא יודעת להיכנס לפרטים אבל אצלינו במשפחה יש סיפור מורכב שדורש המון השקעה והקרבה בהורה ואחים שלי שהם תלמידי חכמים רציניים וההלכה מתווה את דרכם דואגים להגיד לי את זה לא פעם ולא פעמיים (מודה שאני לא מצליחה לעמוד בזה וכן שמה את ההורה לפני הבעל אבל הם תמיד מסבירים לי את ההבדל בינם לביני שאצלי בעלי קודם ואצלם כיבוד הורים קודם)
אני גם לא אכנס לסיפור המשפחתי שלך מיואשת******
כי אני לא מכירה אותו
ואחים תלמידי חכמים זה נפלא וכל הכבוד שהם דואגים לך
למרות זאת מציעה לך להתייעץ עם רב ממש על ההלכות האלו. כי גם כשלא עושים,צריך לדעת איך עושים, ואיל מעבירים את זה בצורה שלא תעבור על איסורי תורה, יש דברים שצריך לדעת איך לומר לא… באמת זה לא פשוט בכלל.
ושוב, גם לאחים שלך ממש לא ברור שהורים קודמים לנשים שלהם. ממממממש לא. אבל זה כבר ענין אישי שלהם ואני לא באה לחנך את העולם. רק להבהיר שהאמירה הפשוטה שאנשים אומרים - גבר חייב בהורים ואשה לא… ממש לא יכולה להילקח כהלכה פשוטה כל כך.
אם כיבוד הורים גורם לבעיות בשלום בית כדאי להתייעץ עם רב גם גבר וגם אשה.
וכדאי לדעת גם שכיבוש הורים יש לו כללים מאד ברורים. למשל להזמין הורים לשבת זה לא בדיוק בגדר כיבוד הורים (אם יש ביכולתם להסתדר כספית ופיזית להכין שבת לבד ורק רוצים להזמין כי זה נעים יותר)
יש גדרים ברורים בהלכה מה המצווה עצמה כוללת. ויש כמובן מה שרובינו משתדלים- הרבה יותר מזה. אבל צריך לזכור שהרבה יותר מזה הוא ראוי טוב ומבורך ורצוי מאד, אבל אם זה בא על חשבון שלום בית, גם לגבר, כדאי מאד להבין מה כיבוד הורים שנדרש הלכתית ומה המעבר, ומה צריך לעשות.
אכן הסיפור המשפחתי הלא ידוע כנראה משפיעתמיד להודות

אצלנו במשפחה מדובר בהמון המון עול של כיבוד הורים ממש שכבר נמשך במשך שנים רבות אז הכוחות של כולם נשחקים בדרך.

 

כמו שכתבתי, אני לא מצליחה לשים את אבא שלי אחרי בעלי ולכן פחות רואה מקום לשאלת רב , יחד עם זאת כל האחים ובני זוגם מגויסים בצורה מופלאה לעניין והמורכבות אצלנו מגיעה מתוך כבוד והתמסרות והיא לרוב בעניינים משמעותיים.

 

ברור שאם כיבוד הורים מגיע על חשבון שלום בית אז יש מקום לברר עד היכן הוא מגיע גם כשמדובר בגבר וגם כשמדובר באשה יחד עם זאת לפי מה שהבנתי החיוב ההלכתי בין הגבר לאשה מאד שונה (אני אתן סתם דוגמא, אבא שלי אלמן ולפני כמה שנים הוא היה מאושפז תקופה ארוכה בבית חולים ואנחנו כל הילדים השתתפנו במשמרות לידו ולא השארנו אותו רגע לבד, זה היה מאד לא פשוט ולי ולאחיות שלי היה ברור שאנחנו שותפות מלאות למשמרות, אחים שלי דאגו להזכיר לנו שהיות ולהם יש חיוב של כיבוד הורים מבחינם רק הם אמורים לעשות משמרות כמובן שאם הגיסות שלי היו מתמרמרות על המשמרות של הבעלים שלהם אז היה להם מקום לברר מה קודם אבל היות והכל היה בהסכמה מלאה של הנשים שלהם מבחינתם הם היו מחויבים לעשות משמרות ואנחנו לא) 

אכן החיוב ההלכתי שונהמיואשת******
לא אמרתי שלא
רק שזה לא שחור לבן של גבר כן ואשה לא

(חייבת לומר שיצא לנו לעשות משמרות גם ליד אמא שלי וגם ליד חמי והשאלה הזו אף פעם לא עלתה לדיון וטוב שכך. כל הילדים השתתפו נקודה. ולא נראה לי שמישהו רצה לוותר. אבל זה ענין משפחתי כל משפחה ויכולותיה, ויפה מצד הגיסות שלך)
בדיוק בגלל הדברים האלואמאשוני
לא מבינה איך אפשר להתייחס לכיבוד הורים בתור שאלה הלכתית.
זה הרבה יותר ממה השולחן ערוך אומר..
זה לא סכסוכי שכנים או דיני ממונות.
זה דיני נפשות.
ומורכב כ"כ.
אולי אני מפספסת פה משהו, אבל ככה מרגישה, שכ"כ רחוקה מלחפש פסיקה חיצונית.
אני אנסה להסבירמיואשת******
בגדול, כל עוד מסתדרים עם הכל, אז בכלל לא חושבת על הקטע ההלכתי. צריך לעשות תורנויות בבית חולים? ברור שהולכים , צריך להזמין לשבת בריר שמזמינים.
מה קורה כשיש מצבים כמו שאת מתארת? (בלי להיכנס עכשיו לעצות טובות שנתנו לך סתם בתור דוגמא כללית)
סבא מכריח את הילדים לעשות משהו, הבת שלו סובלת. האם זה נכלל בכיבוד הורים? האם היא חייבת לתת לסבא להחליט? ואם לא, איל היא יכולה לומר לו את זה? כי אם סתם למשל, מזמינים לשבת ומתחצפים או רבים עם ההורים, אז עם כל הכבוד לזה שזה מרגיש לנו שעשינו כיבוד הורים למעשה עשינו ההפך. להזמין לשבת לא נכלל בגדר חובה של ההלכה, להתחצף לדבר לא בכבוד או לסתור את דבריהם- לגמרי כן חובת הלכה.
כשיודעים את הדברים האלו יותר קל, לדעתי, לשים סדר עדיפויות ולהבין מה בא על חשבון מה, במה מחויבים, מה מוצר מה אסור ומה הידור
ברוווווור שאנחנו שואפים לעשות הרבה יותר מגדרי הלכה. אנחנו שואפים להכל. להרבה. כבל כשיש התנגשות בין מה שאנחנו רוצים לבין מה שקורה, צריך לדעת האם זה הגיוני או לא.
וכשיש התנגשות בין שלום בית לכיבוד הורים- צריך לדעת מה הלכתית נכון
כשיש התנגדות בין כיבוד הורים למועקה נפשית ולסבל של אחד הילדים- צריך לדעת מה נכון לעשות הלכתית.
תמיד מתוך רצון כנה לאהוב להוסיף כבוד אהבה ואחווה.
מקווה שהובנתי יותר
כתבת מהמםאמאשוני
הורדת לי קילואים של מועקה מהלב.
מרגישה הרבה יותר טוב עם זה שעד עכשיו לא ממש אירחתי אותם לשבתות.
באמת אם זה נגמר בהתחצפות כזאת, לא רק שלוקח מלא זמן לשקם את השלום בית, זה לא שווה גם כלפיהם.
ב"ה שיש חלופות לשמח אותם.
😘😘😘מיואשת******
רציתי לכתוב לך ארוך פרטי ולא מגיעה לזה
אבל קודם כל שתדעי שאת בת מדהימה והלב שלך והאהבה נשפכת מההודעות. זכו ההורים שלך.
דבר שני באמת נשמע מורכב בטירוף וקבלי את זה באהבה ממני שעברתי טיפול על קשר מורכב עם הורים והחיים שלי השתפרו פלאים ערוך. תפרגני לעצמך טיפול. את חושבת שזה משפיע רק על הקשר איתם, זה לא. זה משפיע על הזוגיות, על האימהות שלנו, על האהבה שלנו את עצמינו. תפרגני לך כי זה כל כך שווה, ומגיע לך. באמת מגיע.
מקווה להגיע לפרטי בקרוב ❤️
צריך לשים גבולות אבל בעדינותאמאל'ה23
זה הורים בכל מקרה. אני מדברת מניסיון
אני שוב מודה לכן אישית אחת אחת!!אמאשוני
לצערי לא מצליחה להגיב לכל הודעה בנפרד למרות שכל תגובה ראויה להתייחסות אישית.

אז ראו תודה זאת כאישית.

וממש אשמח שרק מי שמכירה במציאות את המצב המתבגר של ההורים תענה (או שתכתבו שהדברים לא מנסיון אישי)
אשמח לקבל כלים, רעיונות ועקרונות כלליים להודעה הפותחת מתוכם אוכל לברר עם עצמי את הפרקטיקה.
כי אמנם השבתות היוו את הטריגר לכל הנושא אבל זה לא הולך להסתכם בזה.
למי שיותר נוח לכתוב סיטואציה שהייתה מלמדת בשבילה זה גם רעיון טוב כדי לקבל השראה.
מי שכתבה אני קוראת ולומדת. תודה רבה 🙏

למשל סיטואציות נוספות:
* אמא שלי ביקשה שאעשה לה קניות ליד סופר גדול אצלנו בעיר ולהביא לה. עשיתי זאת בשמחה.
בערב בעלי מזכיר לי שהוא ביקש ממני לקחת את האוטו לטסט בעיר סמוכה למקום מגורי הורי וסירבתי אמרתי לו שאני עדיין לא מאוששת מהלידה לכזאת נסיעה אז הוא יצא מוקדם מהעבודה בשביל זה.
נעלמו לי המילים.
הוא צודק באמת עוד לא הייתי מאוששת מהלידה אבל בשביל ההורים שהיו צריכים לדעת שבן משפחה עורך את הקניות ומביא להם היה משמעות לעצם היותי אני ולמוסך זה משהו שאפשר תיאורטית למיקור חוץ.
רק שבפועל מה שיצא שבשביל ההורים שלי אני מוכנה להתאמץ ובשבילו- לא.
למרות שזה לא נכון.
לגבי ההורים שלי זה נובע מתוך הנחה שהם קצת "מוגבלים" ואין עם מי לדבר שם ולהסביר שנהג מוחץ יכול להביא להם את הקניות ואת בעלי אני דווקא מעריכה יותר וסומכת עליו שימצא פתרון.

* דוגמה נוספת אחותי סיפרה לי שאמא שלי ביקשה ממנה פעם משהו שתכלס לא היה כזה משמעותי. אחותי הסבירה לה שיש לה פרוייקט דחוף להגיש ואמא שלי לחצה עליה (אמא שלי טיפוס לחוץ, לוחץ ומלחיץ) אז אחותי עזבה הכל והלכה לעשות את הסידורים להורים ועבדה על הפרוייקט כל הלילה עד שסיימה במקום לסיים בעבודה.
ישר חשבתי לעצמי וואי אין מצב שזה היה קורה לי.. נכון שאם היה משהו חירום אז בסדר. אבל זה ממש לא היה חירום סתם משהו שהלחיץ את אמא שלי.

אם להסתכל על אחים שלי, אז הם כיבדו את ההורים הרבה יותר ממני בתקופה שההורים עוד היו במיטבם וקל וחומר היום.
אני חושבת שאין מה לנתק את מערכת היחסים העכשוויתסופי123
ממה שהיה כשההורים היו צעירים יותר. אין מה לעשות, יחסים עם הורים נבנים מהרגע שבאנו לעולם. אני כותבת את זה כי כשאני חושבת על ההורים המתבגרים שלנו כדי לענות לך אני מבינה שהגענו לנקודה הזאת של הורים מבוגרים ממקומות שונים לחלוטין וכמעט שום דבר ממה שאני מרגישה כלפיי הסיטואציה (בגדול, הכרת טובה עצומה שמגמדת כל מאמץ עבורם גם בדברים שהם בברור קפריזות של קשישים) לא רלוונטי לגבייך כי כמו שכתבת היחסים מאז ומעולם היו מורכבים. וחשוב לי לכתוב לך שזה בסדר. זה בסדר להרגיש אמביוולנטית ולהרגיש חוסר רצון ומועקה בקשר איתם, וזה לא מקטין את כיבוד ההורים שלך אלא להפך, מגדיל אותו, ואם יש דברים שעוברים את הגבולות שלך מותר לך לגמרי להציב גבול.
ובקשר לבעלך, תראי. הוא משומה רואה בכל הסיפור הזה של כיבוד הורים משהו שבא על חשבונו, ואני לא ככ מבינה למה. אבל הוא שם אותך במקום מאד לא נח וחבל, סתם סוחט אנרגיה משניכם.
מסכימה מאוד, חוץ מדיוק אחד לגבי הבעלאן אליוט
דווקא למקרה שאמאשוני נתנה, אני מאוד יכולה להזדהות.
תחשבי על מקרה הפוך: אשא מבקשת מבעלה ללכת לסופר לקניות והוא אומר שהוא לא יכול כי קשה לו היום לצאת מוקדם מהעבודה. או כי כואב לו הגב מכדי לסחוב. ואז אמא שלו מתקשרת ומבקשת אותו דבר והוא מסכים.
זה פוגע כי נראה שבשביל אמא שלו הוא יכול, אבל בשביל אשתו לא. @אמאשוני הסבירה את הסיבות שלה, ואני מבינה אותה, אבל בעלה נפגע. ככה שרגשית זה כן נראה שהיא תתאמץ יותר להוריה, ואולי הגישה יוצרת אצלו אנטי.
מסכימה מאוד שהתגובה שלו על הקולה מאוד מעליבה ולא במקום. ונראה שיש פה בעיה עמוקה של הבוז להם ולמנהגים.
אבל כמו שאמרת בגלל שהיחסים בעייתיים גם ככה אולי באמת עדיף בלי לארח ולא להרע את המצב עוד יוצר
את צודקתאמאשוני
רק מדייקת שגם אני מלאת הכרת תודה על מי שהיו בשבילי למרות ועם כל המורכבות.
אני יודעת מאיפה ההורים שלי התחילו ולאיפה הם הביאו אותנו. אולי אפילו קצת רחוק מדי.
ובמובן מסויים דווקא בגלל שהגענו למקום כ"כ מתקדם בחיים קשה להסתכל אחורה ולהבין איך לא מאבדים את הקשר למקום שההורים נמצאים בו.
אז יש דברים שאני לגמרי שלמה עם הבחירות שלי או עם המציאות שב"ה הגעתי אליה,
ויש מקומות שחבל לי ואני מסה לתקן..
כמראה שבין המקומות שאני מסה לתקן יש מקומות שאי אפשר לתקן לחלוטין. וצריך לדעת להשלים עם זה. אני עדיין במקום שזה מכאיב לי מאוד בנפש לוותר על זה.
כן יש לי חלום שאזכה לארח את ההורים שלי כמו מלכים. ביד רחבה ובלב רחב. שלי ושל כולם.
אם חשבתי שיד רחבה תאמן את הלב להתרחב אז זה התפוצץ לי בפנים.
וזה עצוב וזה קשה וזה כואב. מורכב לי.
הגבתי לך כבר אבל יש לי משהו נוסף לגבי גמישות באירוחאני זה א
בתחילת הנישואים שלי בעלי ואני היינו מאוד קםדניים בכל ההנהגות שנהגנו בבית וזה גרם לנו להתרחק קצת מהמשפחה.
עם הזמן הבנו שסה לא שווה את המחיר עדיף לשנות קצת ממה שאנחנו רגילים ולא לאבד את הקשר עם המשפחה.

מודה ומתוודה לא תמיד נוח לנו להתארח שם ויש לנו הרבה דברים שהיינו מעדיפים שלא יהיו אבל זה ההורים שלנו וחשוב לנו לכבד אותם.
עכשיו משהו שלמדתי מאמא שלי זה באמת להתגמש ולוותר איפה שאפשר.
אז נכון קולה זה לא בריא אבל זה גם לא סוף העולם אם ישתו קולה בשבת כשההורים מגיעים. ונניח פיצוחים ברור שלא אבל כשזה גם קולה גם פיצוחים גם עוד כל מיני דברים קשה לעמוד על הגבול בצורה מכבדת. אז כמו שאמרת שקדי מרק שחררתם מעולה הייתי משחררת באמת הכל חוץ ממה שמסוכן אבל משחררת מכל הלב כמובן בתאום עם בעלך שלא ירגיש,שאת נגדו חלילה. ואת יכולה להסביר לילדים לפני שבת שסבא וסבתא באים ולפעמים מביאים דברים שאתם לא מרשים בבית אבל בשביל לכבד את סבא וסבתא אתם מרשים כי נשמע שהילדים באמת לא רוצים אבל אז ניצר מאבק סמוי של ההורים לנסות לשכנע את הילדים"האומללים" שההורים שלהם לא מרשים להם קולה לשתות קולה ואם תשחררי תגידי להם שישתו שלוק קטן אם באמת לא רוצים ואם אוצים שישתו הכל וזה יוריד הרבה מתח.
ומשתפת אותך שאצל אמא שלי יש רק מים לפעמים מיץ מתוק ובשביל בעלי זה סבל נוראי שבת בלי קולה ואמא שלי התחילה לקנות לו קולה שמבחינתה זה ממש רעל והוא כל כך מעריך ואז גם עם יש דברים אחרים שלא הכי קל לו איתם זה איכשהו נבלע כי הוא מרגיש,שרואים אותו...
אז אומנם דיברתי יותר מנקודת המתארחת אבל אולי יעזור לך בכל זאת.
ודבר אחרון להציב גבולות איפה שהכרחי גם אם נראה שהם לא מקבלים ברגע שהם יתרגלו לשבתות אצלכם מאמינה שדברים כן יזוזו קצת.
והדבר הכי חשוב להיות מצואמת עם בעלך ולדבר אעתו פתוח על הכל ולסכם מה מתאים לכם ואם תחליטו בסוף שזה לא מתאים בשום צורה שיבואו לנסות לכבד אותם בדרכים אחרות ואולי לעשות שיחה עם האחים והאחיות ולסכם מה כל אחד לוקח על עצמו בנושא של אבא ואמא וככה תוכלו להיות שותפים..
תודה רבהאמאשוני
קראתי גם את התגובה הקודמת וגם את זאת ובהחלט עזרת לי להבין מה עבד לא נכון.
אצלכם שניכם בהתחלה הקפדתם על שלכם ובהמשך שיחררתם איפה שצריך,
אצלנו בהתחלה אני שחררתי מאוד כלומר ביב ברור לי שהולכים לפי ההורים ובעלי לא היה שם.
אולי זה מה שיצר את כל הבעיה מלכתחילה.
כשהתחתנתי ידעתי שאני מאמצת הרבה המנהגים של בעלי, אבל אף פעם במודע לא החלטתי שזה אומר לנהוג ככה גם מול הוריי.

ועוד נקודה שחידדת לי, בגלל שאני טיפוס של פריק קונטרול, בקשר עם בעלי יש ביננו הדדיות של נתינת מרחב אישי רב.
אני לא מתערבת לו והוא לא מתערב לי בהמון החלטות אישיות ומשפחתיות. אנחנו לא "מדברים" על הדברים כי אין על מה לדבר, כל אחד עושה כרצונו.. ברור שיש שיח אבל לא ברמה של נחליט יחד מה עושים לגבי x.
יכול להיות שפה התפספס לנו והיינו צריכים לנהל שיח לא ברמת שיקוף אלא ברמת קבלת החלטות ברורה.
כשדיברתי איתו לפני כמה ימים הוא ענה לי אני לא מי שהייתי פעם. מבחינתי זה הספיק.
אבל אולי שווה להתעקש לקבל ממנו הבטחה שהוא מפנים מי הם היום ולא מנסה לחפש אותם בסיבוב.

לאט לאט באופן עקיף אני מנסה לשקף לו שההורים שלי במקום יותר נתמך מבעבר ולכן צריך לעזור להם מעבר למה שהיינו רגילים. למשל אבא שלי ביקש מבעלי לעזור לו עם פעולה בבנק ובעלי אמר לו כמה פעמים "כמו שעשית פעם שעברה"
אז סימנתי לבעלי שיעזור לו כאילו זאת פעם ראשונה שהוא מסביר לו. ובעלי עשה לי אוקי כזה.. ובאמת הסביר יותר לאט בכבוד ובסבלנות.

הרעיון עם הקולה נהדר!
וואי הסיטואציות ממש מוכרות ליאפונה
אחת המריבות הרציניות בעברנו היו בערב פסח הראשון לחיינו כנשואים.
הייתי בסוף היריון, בלי רכב והיינו אמורים לנסוע לליל הסדר לחמותי. עכשיו ערב פסח זה זמן סופר רגיש אצל אמא שלי, והיה לי ברור שאני חייבת לעבור אצלה כדי לעזור לה עם הפינישים. ובעלי התחרפן כי מה הקשר?! בקיצור הוא לא הסכים לנסוע להורים שלי, אני לא הסכמתי לוותר, בסוף הלכתי לבד ולא ידעתי אם בכלל אצטרף אליו בליל הסדר.
היום אני מבינה בשכל שזה לא דבר רציונלי, אבל המחוייבות הזו כלפי ההורים, שבונים עלייך ואת יודעת שהם צריכים אותך ותלויים בך - זה דבר שקשה מאד להעביר לבן זוג, בפרט כזה שההורים שלו עצמאיים (בתפיסה).

אני מבינה שיש כאן עבודה בשני מישורים: קודם כל המסר לבן הזוג לא צריך לכלול הסבר רציונלי למה אני הולכת לעזור להורים שלי עכשיו, אלא להכיר בזה שזה צורך אמוציונלי ולבקש ממנו לעשות מאמץ לספק אותו במסגרת הזוגית.
השני - לשחרר את החרדה שההורים לא יסתדרו בלעדינו. גם אם זה נכון. משהו כמו "לא עליך המלאכה לגמור" - כלומר לשקול כל דבר אם הוא במסגרת האפשר ולעשות רק מה שאפשר מבחינתם ומבחינת המשפחה שלך. זה קשה מאד!! לי מאד מאד קשה לשמוע את אמא שלי מבקשת משהו ולא להענות, אבל אני מבינה שזה שומר עלי וגם עליה, זה עוזר לה לעזור לעצמה. כמובן מה שאני יכולה בשמחה וגם עושה מאמצים בשביל זה, אבל לא כל דבר ולא תמיד כמו פעם.
יפה מאודאמאשוני
נתת כלים מעולים!
(גם בהודעות קודמות)
טוב ממודעה להודעה אני מבינה שזה מצב שונההתמסרות
לא מדובר פה על מערכת יחסים עם אילוצים רגילים של אנשים מבוגרים מקובעים....

להבנתי יש כאן קשר מאוד מורכב מול ההורים שלך והרבה הצפה שלו בזמן הביקורים ובכלל ההתנהלות מולם.

אני קצת מרגישה שמכאן הקושי של בעלך הוא פשוט אוהב אותך ככ שכואב לו על היחס שאת מקבלת...

נשמע שאת מאוד "מוקטנת" על ידם ואולי לכן חשוב לו מאוד "ההגנה" עלייך וזה יוצא בשם הדברים שהוא מתעקש עליהם.

אני אגיד לך דוגרי, אני מאוד מאוד מאמינה המצוות כיבוד הורים, פשוט כאן זה נשמע לי שצריך לערב גורם מקצועי לקבלת החלטה על ההמשך ואולי גם רב.

כי זה לא סתם למחול על כבודכם נשמע שיש כאן החלשה נפשית שלך הרבה מעבר לקשר רגיל, ואני לא באה ממשפחה קלאסית!

אני חושבת שצריך לחשב מסלול, קודם לדאוג לעיל את מתמודדת בתהליך מולם בכללי ואחרי שאת מצליחה לחשוב על אירוח.

שלום הבית ושפיות הבית, בעיני, קודמים כאן בהרבה ואני מאמינה שגם רב יסכים.
נכון לכן כתבתי כאןאמאשוני
כדי להבין איך לפזר את הערפל הזה שאיים להטביע אותי.
הייתי מוחלשת נפשית מאוד רק מעצם המחשבה על האירוח.
קיבלתי פה כלים, חלקם פשוטים יחסית ליישום, חלקם מורכבים, חלקם ניתנים למימוש מיידי, חלקם אי שם בשאיפה.
ובעיקר הבנתי שזה מסע, ושגם מסע בין אלף קילומטרים מתחיל מצעד אחד קטן.
ואני חושבת שמשיחת הטלפון ההיא עד עכשיו עשיתי כבר כמה צעדים.

המון תודה על ההתייחסות, הרגישות והבהירות של דברייך.
❤😔אם_שמחה_הללויה
אין לי כל כך עצות, הוריי עוד לא מבוגרים.
רק הזדהות. הזדהות עם היחס המורכב עם אמא. וגם אני משווה את עצמי לאחותי, אנחנו שתי אחיות. אחותי גרה ליד אמא וסבתא ומן הסתם יוצא שעוזרת להם יותר.
ואני גרה רחוק ורואה אותם פעם בהמון זמן לצערי.
מרגישה שזה יותר עבודה פנימית אצלי, ללמוד לסלוח לה וגם לעצמי..
כתבת יפהאמאשוני
כזאת לי לחדד עוד נקודה.
סליחה עצמית.
קבלת המגבלות האנושיות. גם הנפשיות שבהן.

ועלתה לי עוד נקודה כואבת עם כל ההתעסקות הזאת,
להורים שלי נולדתי. הם גידלו אותי עשרים שנה. כשיצאתי עם בעלי ידעתי שפערי העדות יבואו על חשבון ההרגלים שלי. חשבתי שאני היחידה שאשלם על זה מחיר.
ההורים שלי קיבלו את בעלי בשלמות מהרגע הראשון. מאוד אהבו אותו. אבל במובן מסויים, בבחירה שלי (בו), בחרתי באופן לא מודע לוותר על משהו של ההורים שלי.
תראי יקירה,המקורית
את מתארת מציאות של הורים שואבים. הם שואבים מכם, הילדים שלהם, הרבה אנרגיה.במיוחד האמא
המציאות הזו לא ככ זרה לי. הרבה פעמים הורים כאלה מפילים על הילדים שלהם תיקים של מחויבויות שהן לא תואמות מציאות או הגיון, מעמידים אותם בסיטואציות שקורעות את הנשמה או מאלצים אותם להתמודד עם כל מיני דברים שבקשר שבו ההורים הם בעמדת נתינה לא היו מעלים על דעתם. וזה בלי קשר לגילם. ויש ילדים שבאופיים הם מאוד מרצים ועלולים להיכנע לכך ולהכניס את עצמם לכל מיני פלונטר ים בחיים כדי לרצות את ההורים.
זו לא מציאות רגילה, וניתן להבין זאת מהדוגמאות שנתת.
הקשר שלך עם ההורים שלך נבנה עוד משחר ילדותך ומצאת כל מיני דרכים לשמור על עצמך מההתנהלות שלהם וזה מצויין. השאלה היא אם לשנות מההתנהלות עד עכשיו זה משהו שיעשה לך טוב או נכון לך. ואין מה להשוות לאחים האחרים, כל אחד מתמודד עם זה אחרת.
עזרה להורים בגיל המבוגר או בכלל תלויה במצב האישי של כל ילד - מי שגר קרוב יותר מן הסתם יותר זמין, מי שיותר קרוב מנטלית ובאורח חייו להורים גם כן. יש ילדים שמאוד יתקשו לראות הורה שמתגבר ומתקשה במיוחד אם מעורב גם חולי לא עלינו, ויש ילדים שירתמו במסירות רבה לטיפול בהורה סיעודי. גם המצב המשפחתי חשוב מאוד - לא דומה רווק לאמא לילדים קטנים, והכי חשוב במצב הזה - הירתמות של בן הזוג היא קריטית. אי אפשר לקחת על עצמך עזרה להורים בדרך קבע כשזה גורם לתאקלים מול הבעל. זה עלול להחריב את הבית.
אם את מרגישה שאת במקום שבו ההורים שלך כבר לא שואבים ממך ואת יכולה להגיע עם בעלך להבנות לגבי ההתנהלות מולם מצד אחד, ומצד שני לשים את הגבולות מולם - זה מבורך, ונתנו לך פה הרבה דוגמאות כיצד לעשות כן. אבל זו העבודה. רק שלכם מולם ושלך מול בעלך ומול עצמך, תנהלי עם עצמך שיח פנימי ותראי אם את מסוגלת לכך. וזה בסדר גם אם לא.
וואואמאשוני
כתבת ממש יפה ומדהים.
אבל כרגע קצת קשה לי עם ההצפה הרגשית שזה גורם לי..
אז מבטיחה לקרוא שוב לעומק ברגע שארגיש חזקה יותר.
תודה תודה תודה
❤️❤️❤️המקוריתאחרונה
באמת לפעמים צריך לתת לדברים לשקוע ולנפש להתחזק כדי להכיל ולהתמודד.
כותבת בלי ניסיוןמכחול
אני עוד לא בשלב הזה בחיים, אז רק מנסה לחשוב בקול רם...
לבעלך יותר קל להתארח אצלם, כמו שהיה עד עכשיו, או לארח אותם?
הניחוש שלי הוא שיותר קל לו מבחינה טכנית לארח אצלכם, אבל יותר קשה לו מבחינה רגשית (כי הוא מאמין שאורח צריך להתאים את עצמו, וכי בבית שלו הוא מצפה שאף אחד לא יגיד לו מה לעשות). אני צודקת?
אם כן, אולי תנסו לחשוב על זה בתור "להתארח אצל ההורים, פשוט בבית שלכם כי אי אפשר אצלם"?
ההורים אנשים מבוגרים, וכבר קצת קשה להם, אז כשאתם מתארחים אצלם אתם עושים את זה בבית של אחד הילדים שלהם (כלומר בבית שלכם). אה, ואתם מביאים את האוכל כי קשה להם להכין..

זה יותר קל מאשר להתארח אצלם בצורה רגילה, כי - לא צריך לארוז, לא צריך לנסוע, זה האוכל שאתם אוהבים, בית הכנסת שלכם, המיטות שלכם (או לפחות לילדים), וכו'.

אתם יכולים אפילו לנסות להפוך את זה לסוג של משחק בינכם - לדאוג שכל פעם שהם באים הכל מוכן עד 1 בצהריים (אין לי מושג איך תעשי את זה טכנית..), ואז כולם נכנסים לאוטו נוסעים לטיול קצר (כי זה הזמן שהנסיעה לסבא וסבתא הייתה לוקחת לכם, אז אתם יכולים לנצל אותו לטיול).
יכול לעזור לכם?
מגיבה כדי ללמוד ממכן לעתיד☺אם_שמחה_הללויה
ושולחת הרבה כח❤
עונה מהנסיון שלנואורי8
גם אנחנו הגענו לשלב שההורים כבר צריכים את עזרתנו...
חיבת להקדים ולומר, שההתמודדיות שלי פשוטות משלך , חמותי וההורים שלי הרבה יןתר גמישים ולא מכתיבים לנו מה לעשות כשהם אצלנו. אכתב בכל זאת מה עוזר לי כשקשה לי או לא בא לי לארח או לעשות משהו מסויים שפוגע בנוחות שלי וצריך לעשות כדי לעזור להם.
הכי אגואיסטי שיש- מה שהילדים יראו שאת עושה להורייך/ חמיך וחמותך, הם יעשו לך כשתגיעי למצב,שתצטרכי את עזרתם. אני רואה את זה מאוד ברור , לדוג- במשפחה של בעלי, לחמי וחמותי היה כיבוד הורים גדול להוריהם( וכל אחד מהם כיבד מאוד גם את ההורים של השני, ממש כמו בן). אחרי שחמי נפטר וחמותי היצה צריכה הרבה עזרה, לא היו שאלות, כל האחים התגייסו לגמרי לכל מה שצריך, אין מריבות או מתיחות בעניין, זה פשוט ברור להם שמה שאמא שלהם צריכה, הם שם. וגם הכלות שלה. אמא שלו עטופה בכל מה שהיא צריכה, למרות שאף אחד מילדיה לא גר לידה. ברור לי שזה שכל כך ברור לכולנו, גם לכלות, שעוזרים , נותנים, מארחים , מסיעים וכו... זה בגלל מה שכולנו ראינו שנים מול העיניים.
ברגעי חולשה, כשפחות בא לי לארח את הורי או חמותי ( והיא אשה נוחה ונעימה, סתם בא לי שקט ופרטיות בשבת), אני מזכירה את זה לעצמי.שואלת את עצמי איך ארצה שהילדים שלי יעזרו לי כשאגיע לשלב.
דבר נוסף, לא חייבים להתווכח איתם, אי אפדר לשנות אנשים בגילם. במה שפחות חשוב לכם אפשר ללכת לקראתם שבת אחת פעם ב... ובמה שממש חשוב אפשר פשוט לומר- אנחנו לא שותים קולה וזהו , שישתו אם ירצו, ולפי דעתי כוס קולה פעם בחודש מזיקה לילד פחות מלראות את אבא שלו שופך לסבא את בקבוק הקולה שהביא.
או - אמחנו יושבים בקידוש, זה הבדר אם אתם תעמדו ואנחנו נשב.
וסתם שואלת, אולי כדאי לחשב לפנינשבת כסו , מה עקרוני לכם, כמה עקרוני הישיבה / עמידה בקידוש. כמה עקרוניים זמני הארוחות ומה שלא עקרוני ללכת לקראתם, לומר לעצמכם ולילדים, השבת נעמוד בקידוש, כי אנחנו מכבדים את סהא וסבתא והם רגילים לעמוד וכו...
אולי תנסו לצאת ממאבק הכוחות הזה, של מי יקבע לי בהית שלי. הם אנשין מבוגרים, אין מה לנסות לשנות אותם . אפשר לקבל אותם עם השגעונות שלהם פעם בחוגשיים לשבת אימון בכיבוד הורים. בטוחה שכשהיחדים יראו דאתם מתגמשים ומוותרים בשביל כיבוד הורים, הם ילמדו להיות אנשים גמישים יותר, ובעזרת ה כשתתבגרו , זה יחזור אליכם.
מקווה שהועלתי, סליחה אם מה שכתבתי לא קשור למציאות שלכם
^^לגבי הקולה..לגמרייערת דבש

וגם שקדי המרק

זה נשמע שזה רעל...חצי חיוך 

עקרונות של בריאות זה נחמד וחשוב אבל יש עוד עקרונות של כיבוד הורים ולא להלבין פניהם ברבים

גם אם לגמרי לא צודקים.

 

וסתם סקרנות-להוציא את הנכדים מהבית של סבתא וסבא מתי שסבא מפצח ?

למה?

גם בבתים עם ילדים יש פיצוחים פשוט נזהרים ולא נותנים להם..

 

אמאשוני נשמע לי באמת כמו שכתבו שהקשר רגיש ומורכב ויושב על מורכבויות וצלקות מהעבר

אני מציעה לפנות לאשת מקצוע שתעזור לעבד וללבן את הדברים בינך לבין עצמך קודם כל

ואחר כך גם בינך לבין בעלך

את נשמעת בת ואישה מקסימה ורגישה!

אז תקראיאמאשוני
כתבתי שאבא שלי נותן להם גם כשאנחנו והם מתנגדים.
הוא מכריח אותם לאכול דברים שהם לא רוצים. כולל פיצוחים.
זה שיש בתים עם פיצוחים ולא נותנים לילדים זה טוב ונפלא, אבל זה לא הסיפור שלנו.
ולענייני בריאות לא צריך לשכנע אותי. לא כתבתי שאני שפכתי את הקולה וכו'.
כתבתי שאם אני מתערבת אז אני יוצאת לא בסדר כלפי כולם ואם אני לא מתערבת ונותנת להם (לבעלי ולהורים שלי) לנהל את ההתנגחות ביניהם אז זה מגיע למקומות כאלו.

ואני באמת לא חושבת שילד צריך להגיע למצב של חוסר אונים שהוא לא רוצה לאכול משהו וסבא שלו מכריח אותו, מי שלא רגיל לאכול דברים כאלו זה ממש גורם לו לתחושות גועל בגוף.
אבל כאמור, השאלה אפילו לא שם.
לאור מורכבות הקשר עם ההוריםבאר מרים
ממש ממליצה על מישהי בשם אסתר סולטן שמעבירה סדנאות בנושא כיבוד הורים ועוזרת לפתור משקעים מהעבר.

היא מבית אל אבל נדמה לי שהיא התחילה להעביר סדנאות דיגיטליות.

תבררי..
טעות..באר מרים
תודה רבהאמאשוני
נשמע ממש טוב כשארצה להתמודד עם זה.
כרגע מנסה למצוא איך אפשר להתמודד בלי לפתוח משקעים מהעבר ובלי לדבר איתם לפני וכו'.
אולי זה לא אפשרי, לא יודעת.. אבל אין לי כח להשקיע בזה כרגע. יש לי עוד תחומים וקשרים "לנקות" שכרגע יותר דחופים. זה לגמרי עבודה קשה כל העניין הזה.

פעם גם היה לי קשה מאוד לנסוע לשבתות אבל גם אצלם וגם אצל ההורים של בעלי התרגלתי איכשהו לתנאים ולמדתי פחות להתערבב רגשית בכל מיני מצבים ככה שלהתארח זה יחסית בסדר לי כרגע.

בכל אופן תודה רבה על התשובות!
בהחלט עזר לי לקרוא אותך ואת כולן ולהבין איזה שינויים נדרשים לעשות ומה אני בשלה כרגע לעשות ומה לא ובע"ה בהמשך
ההשכבות ערב גומרות אותיייטוט

2 ילדים מתוקים גילאי 4 ו2, הולכים לישון באותה שעה בחדר משותף.

בשבוע האחרון הם לא מפסיקים לדבר אחד עם השני.

לא משנה אם אני שם או לא, עם פודקאסט או בלי פודקאסט.

עכשיו השארתי אותם לבד ועושים תחרות צעקות אחד עם השני. הלכו לישון מאוחר אתמול, אז הם עייפים, אבל הם מתדלקים אחד את השני. כבר שעה ורבע במיטה והם לא מראים כיוון לישון. מרעישים וחוגגים.

יש עצות?

להפרידאפרסקה

או בזמנים או בחדרים.

שאחד ילך לישון רבע שעה לפני השני, בתקווה שירדם ואז השני נכנס לישון.

או לחלופין, שניהם הולכים לישון באותה שעה אבל בחדרים נפרדים, ואז כששניהם ישנים עמוק מעבירים אחד למיטה האמיתית שלו.

ורק רוצה להגיד שזה שלב קשהה מאוד הגילאים האלה ואני מצדיעה לך 🫡

תודה, להפעם עבדטוט

אני צריכה לחשוב איך אפשר להפריד בשעות, אף אחד מהם לא ירצה להיות הראשון, וללכת לישון לבד הם לא יתנו. וגם לא להשאר לבד בסלון

ממש רוצה להשאיר את ההרגל לישון במיטה שלהם, היום לקחתי את הגדול למיטה שלנו, הוא נלחץ ממש שלא יצליח להרדם, היה היסטרי, בכה ובכה אפילו שאמרתי לו שהוא לא צריך להרדם, רק לשכב בשקט ולעצום עיניים.

אשמח לשמוע איך זה עובד ברמה הפרקטית

אם את לבד איתםאפרסקה

זה באמת מאוד קשה אם הם לא משתפים פעולה.. אם בעלך גם בבית בזמן ההשכבות אפשר להתפצל, אחד נשאר בסלון והשני מרדים, בעלי נגיד אוהב לשבת איתם בחדר עד שנרדמים כי אז הוא יכול פשוט להיות בפלאפון בשקט שלו.

אם את לבד אז תלוי ביכולת שלהם לישון לבד, אפשרי לשים אחד לישון ובינתיים להיות עם השני בסלון או שזה צרחות ובכי?

ובאמת כמו שאמרתי קודם לא בטוח יש פתרון קסם אלה גילאים קשים 😅

יואו מזדהה ומקווה לעצות😐איזמרגד1

יש לי בדיוק אותם גילאים, 4.5 ו2, וכרגע אנחנו פשוט מפרידים אותם בהרדמות, וההרדמות שלהם לוקחות נצח ושניהם צריכים שיהיו זמינים אליהם אז זה תופס אותי ואת בעלי לשעה לפחות בערב וזה סיוט לא נורמלי

סורי שפרקתי על השרשור שלך כבר אין לי מושג מה לעשות🫤

השכבות זה לפעמים מחרפן...... ליבי איתךיעל מהדרום

גם אצלנו זה ככה^כיסופים^

אבל אני דווקא אוהבת את זה, חושבת שזה חלק משמעותי מהגיבוש שלהם חוויות הילדות

יש קוים ברורים כמו לא יוצאים מהחדר ובלי צעקות ומכות

ואני מתעסקת בבית ונהנתי לשמוע אותם מדברים ושרים♥️

אם זה כבר מוגזם אז אני אומרת לגדולה לעשות איתו (שוב 😉) קריאת שמע ואז בד"כ הם מתעייפים

כשאת איתם - מה את עושה?מתואמת

ניסית לספר להם סיפורים בעצמך (בלי ספר, מהראש) ולשיר להם שירים בקולך שלך?

אצלנו זה אחד הדברים היחידים שעובד (רק לחלק מהילדים).

באופן כללי, מזדהה איתך מאוד❤️ (אנחנו בדיוק בעיצומה של מלאכת יצירת "כלוב" לבת השנתיים שלנו, אחרי שהבנו שזה הדבר היחיד שישאיר אותה במיטה וכך יגרום לה להירדם בסוף🙈)

כל עוד הם לא יוצאים מהמיטה, בעיניי מדהיםשושנושי

אני גם עם ילדים בגילאים האלה, וממש אוהבת את הדו שיח הזה שקיים רק בערב (ולמה רק אז?)

יש ימים שגם אני מאותגרת, מה שעושה בימים כאלה זה לשבת איתם בחדר, לשיר שירים, מנגינות מרגיעות, לפתוח מיטה ולנמנם איתם..

תנסי למצוא דרכים להנות מהזמן הזה.

ממש מקווה שתמצאי את הדרך.

אגב - אלופה שאת מצליחה לגרום להם להישאר במיטה ולא לצאת, אצלי יש ימים שהם יוצאים מהמיטה כאילו בוקר, 1-0 לך

מפריע לך להיות איתם בהשכבה?והרי החדשה

אם לא - אולי תספרי להם סיפורים עד שנרדמים?

אצלנו בגילאים האלה עשיתי איתם תורות, כל ילד בוחר סיפור, הגדול היה נרדם בשניה אחרי הסיפור שלו והקטן היה מקשקש שעות אבל בנחת.

משהו בלשמוע סיפור מכניס אותם לקצב של שינה.

עכשיו אגב אני לא מספרת אלא הם שומעים סיפור מהפלאפון. כל יום אחד מהם בוחר ראשון והשני אחריו.

(יש לי את אותו הפרש כמו שלך)

שניהם נטרקים ישר אחרי הסיפורים...

פעם ההשכבות אצלי היו שעתיים שלוש

היום חצי שעה זה המוגזם.

אולי מוקדם להם מדי להכנס למיטה ב19?רינת 24

הקטן עוד ישן צהריים?

וואי מזדהה ממשקל"ת

ועוד אצלנו זה 3 , תכניסי עוד ילדה בת 3 באמצע..😤

למדנו להתחיל הרדמות לא לפני 19:30 כי בן השנתיים ישן שנצ בגן ולא מראה סימני עייפות קודם. בנוסף, הם מאד נהנים לא רק לדבר אלא פיזית להשתולל ולקפוץ בין המיטות, אז הם יודעים שיש שלב קדם שינה בו אנח מרשה להתפרק ולקפוץ על המיטות ואחכ הולכים לישון. שמה מוזיקת הרגעה ברקע ואז בדרכ נרדמים מהר, לפחות הגדולים.

אני משכיבה יחד שתי בנות בגילאים הללושמיכת פוךאחרונה

קוראת איתן ק''ש ושמה להם סיפור (של שרה קיסנר ולאה פריד).

זה מונע מהן לדבר ביניהם והן נרדמות יחסית מהר ב''ה...

אולי יש פה מישהי שהתנסו ביעוץ פיננסי?אונמר

אני רוצה לעבור איזשהו תהליך,

שנבין איך להתנהל נכון עם הכסף.

גם להשקיע וגם לא לבזבז.

אנחנו במצב סבבה אבל לא משקיעים וחבל לי.

דיברתי עם מישהו בשם 'אושר פיננסים

נתנו לי הצעה של ליווי של 4 חודשים מלא כולל הכל, בעלות של 8900.

הגיוני?

אולי מישהי התנסתה בליווי של פעמונים או מקימי יודעת להגיד לי מה הם מציעים?

כן חשוב לי שיהיה רציני ומומחה.

ממש תודה ♥️

לא מכירהאמאשוני

אבל על פניו נשמע לי ממש מוגזם.

כל הידע קיים, זה בסדר לרצות ליווי, אבל המחיר נשמע לי ממש מופקע.

ולא יודעת למה צריך 4 חודשים לתוכנית.

אם זה המחירים אז אפיק השקעה טוב זה ללמד קורס כזה 😄

תאמת שחשבתי על זה חחאונמר

שאם אתם באים ללמד אותי לא ליפול בפח של אנשי מכירות ולנהל את הכסף שלי,

קצת מוגזם לבקש ממני כל כך הרבה עם הסבר של 'רנחנו גם ככה הסדר לך את האיזון הכלכלי פלוס ככה שזה ישמע בפנים ההוצאה הזו'

הלווו בדיוק מאנשים כאלה אתם אמורים להזהיר אותי חח

לנו הציעו בזום ב700₪ לפני מע''מסוף טוב

בינתיים לא המשכנו עם זה

מענין. מה כוללת ההצעה? ומי זה?אונמר

אפשר באישי כמובן...

אפשר ללמוד על השקעות דרך יוטיובנעמי28

אבל ענייני כסף הרבה פעמים מגיעים עם מטען נפשי ולכן דוחים אותם.

אם את מרגישה שרק לווי יעזור לכם, לטווח הארוך זה משתלם (אולי תעשי השוואת מחירים בין ליווים שונים)

אם את מרגישה שרק הידע חסר לך, הכל קיים ובחינם.

אני מתבלבלת ברשתאונמר

אין לי מטען רגשי מוגזם דווקא, ואני ברוגע על זה.

נטו רוצים לדעת שאנחנו עושים נכון

וברשת יש כל כך הרבה שעות....

מקימי ופעמונים זה שונהאן#שרלי

במקימי כל המלווים עובדים בזה, כולם בעלי מומחיות בתחום. ופוגשים כל שבוע עשרות משפחות

בפעמונים המלווים הם מתנדבים שכל אחד מלווה משפחות בודדות.

בכללי ממליצה על מקימי

אבדוק עם מקימי באמתאונמר

יודעת בערך להגיד לי מה הם מציעים? איזה סוג של עזרה?

לא ניסיתישלומית.

אבל מכירה מישהו בשם שחר וולף ששמעתי שהוא תותח, לא יודעת כמה לוקח.

והמחיר נשמע ממש מוגזם

תודה 🩷אונמר

לא מכירה אותםפרח פורח

ממליצה על הדס +972 54-771-2858

גרה בעלי מקבלת גם בזום, לוקחת סכום משמעותית פחות. מקצועית מאד.

גם אם לא יסתדר איתה תעשו סקר שוק ותדייקו מה אתם מחפשים.

אם חסר בעיקר ידע - הכל קיים בגוגל.

חסר אומץ לעשות פעולות אז יכול להיות שמספר פגישות בודדות יספיקו.

תלוי בכם.

תודה 🩷אונמר

אני רקמדברה כעדן.

אם יש לכם כסף מהמילואים, זה קביל לקבל על יעוץ כלכלי... ויש לי המלצה בפרטי בשמחה...

אשמח להמלצה בפרטי..אונמר

עשינו ליווי אצל ברקשאלה גנים

ברק השקעות

מכירה?

עלה סכום דומה אבל זה היה שני מסלולי ייעוץ, גם כלכלי וגם פיננסי

אז לדעתי רק כלכלי אמור לעלות פחות...

הם חֵברה ממש רצינית ומוּכרת

בהצלחה!!

מחזקת אתכם לעשות את זה

עשינו את זה אחרי הרבה שנות נישואין והצטערתי על כל שנה שפספסנו...

לא מכירה, לא יודעת גם מה ההבדל בין כלכלי לפיננסיאונמר

חח

מה זה אומר שני מסלולים? שאת בוחרת אחד מהם? או שעושה את שניהם?

ואיך הם עזרו לכם? מה התהליך בערך מכיל?

תודה 🩷

אפשר לבחור אחד מהם או שניהםשאלה גנים

אחד קשור יותר למה שאת אמרת, התנהלות כלכלית נכונה

השני קשור לפנסיה (כתבתי בטעות פיננסי חחח התכוונתי פנסיוני)

תכלס לא עזר לנו הכלכלי כי בעבר כבר עשינו ליווי אז הם גילו שאנחנו עושים הכל כבר כמו שצריך... זה היה סתם מיותר שלקחנו את הליווי הזה (חשבתי שיהיה להם מה לחדש לנו)

בפועל התהליך שעשינו כבר כלל פגישה לפני, תוך כדי ולסיום התהליך. עם הכוונה שמתאימה להכנסות וההוצאות שלנו.

פשוט להתנהל נכון עם פקמים וזה...

תהליך מאוד דורש ומאתגר (עד היום) אבל חשוב מאוד מאוד

יעוץ פנסיוני זה משהו אחרמדברה כעדן.

זה לא מה שהפותחת שאלה

תודה לכולם ממש 🩷אונמר

אנסה לבדוק עם מקימי גם.

פעמונים אני מבינה שזה מתנדבים אז פחות יתאים לי.

באינטרנט לא מספיק הצלחתי להתמצא במה לחפש ואיפה ואיך. יש כל כך הרבה דעות.

כן מבינה שזה כסף לפח לשלם כל כך הרבה, ושאין שם איזה מכרה ידע סמוי ששמור רק להם.

הענין הוא שאני לא מחפשת מישהי שתתן לי רשימה של הוצאות הכנסות ואיך לסדר.

אני כן מחפשת משהו מעבר לזה, שיתנו לי מעקב יותר צמוד וחוות דעת יותר אישית. מישהו מקצועי שיעבור איתנו ויגיד אם תקין או לא ומה כן כדאי לעשות עם הכסף שנשאר בצד, וכמה הגיוני שנשים בצד כל חודש ביחס להכנסות הוצאות שלנו.

מרגישה שלבד אנחנו או נוציא קצת מידי וחבל או נוציא הרבה מידי ונצטמצם.

אם יש למישהי עוד איך לעזור אשמח 🩷

אני מלווה בפעמוניםאנונימית בהו"ל

ואני לא חושבת שיש אדם בעולם שיכול להגיד לכם אם אתם מוציאים מעט מדי או יותר מדי.

זה ממש שיקולים ספציפיים שלכם.

אני אקח כדוגמא את הנושא של תרומות- ראיתי משפחות שאמרו שהם בכזו מצוקה, אז כרגע לא תורמים כלום, ומשפחות שאמרו שרק בזכות הצדקה מגיע להן השפע ולמרות הקשיים הכלכליים תרמו מעל למעשר.

מי צודק???

שניהם.

איש מקצוע כן יכול להגיד האם כמות הכסף לחסכון תואמת את המטרות שלשמן החסכון מיועד (אם זה לפנסיה שלכם, לקניית בית, לחתונות של הילדים...). הוא כן יכול להעריך כמה כסף תצטרכו לפי הנתונים שלכם ומה שאתם רוצים לעשות בו.

אבל להגיד לך האם לקנות פחות בגדים ו/או להרשות לעצמך לצאת לעוד פעם בחודש בית קפה???

זה רק אתם יכולים להחליט.

זה בטוחאונמר

אבל יש ממוצע הגיוני

זוג עם שני ילדים שמכניסים 50,000 והכל יוצא על קניות הבילויים כנראה איש מקצוע יגיד להם שחבל כי זה הרבה הרבה מעל הממוצע.

לא שזה מצבנו חלילה חחח רק נותנת דוגמא...

הבאת מקרה קיצוןאנונימית בהו"ל

אבל אפילו זה, אני יכולה לראות מצבים שזה די סבבה. לא חושבת שתפקידו של איש מקצוע להגיד להם מה לעשות, מקסימום לשקף כמה הוצאות עתידיות צפויות להיות בהמשך, ולפי זה יעשו את הבחירה שלהם.

הכלל היחיד החד משמעי הוא לא להוציא יותר ממה שאתה מכניס.

אם אתם עומדים במקום די הגיוני סה''כ (וטווח ה'הגיוני' הוא רחב מ-א-ו-ד, יעידו השרשורים הכלכליים פה בפורום), הדבר המרכזי שאיש מקצוע יתן לכם זה הערכה כמה כסף תצטרכו לחסוך בחודש כדי להגיע ליעדים הפיננסיים שלכם. אבל באמת שזה אפשרי גם לבד.

אני כן חושבת שהליווי נותן ערך מוסף של מחויבות לתהליך. וזה דבר שבעיניי הרבה פעמים שווה לשלם עליו.

אבל לצפות שמישהו יכנס לך להכנסות/הוצאות כשסה''כ התזרים שלך סבבה... נשמע לי מוזר.

הגעתי לרצון הזה דרך זה שהליווי שהציעו לי כולל אתאונמר

זה. שבמקום שאני צריכה לשבת על התזרים, למשך 4 חודשים זה בידיים שלהם והם עובדים עליו ודברים איתי.

נשמע הזוי?

וואלה לא ידעת. אולי.

את מתכוונתאנונימית בהו"ל

שהם עוברים במקומך על התדפיסים של האשראי? ואז אומרים לך מה הממוצע שלך בכל סעיף? זה נשמע הגיוני.

אבל שהם יגידו לך שאת מוציאה יותר מדי על בגדים ופחות מדי על אוכל?

זה לא הגיוני בעיניי. בסוף כל אדם הוא כל כך שונה, שאיך הם יכולים לדעת??? יש אחת שממש חשוב לה לקנות לכל ילד בגדים חדשים משלו, אבל הם צמחוניים ולא קונים בשר. איך הם ידעו מה מתאים לכם ומה לא???

בעיניי, יועץ טוב אמור לשקף את המצב. לא לקבל החלטות בשבילכם.

ואם הוא כן יקבל, נשמע לי ממש קשה לעמוד בהחלטות של מישהו אחר, שלא מכיר אתכם לעומק ולא מבין את הצרכים הייחודיים שלכם.

אבל אולי כן אפשר לתת רעיונות ולפתוח את הראש לגבי אזורים שבהם ההוצאות גבוהות יותר.

תכל'ס, אני לא מכירה.

אנחנו עוברים עם המשפחה ביחד, חושבים כמה צריך להוריד, נותנים לבני הזוג לבחור מאיפה להוריד.

ומסיבים את תשומת ליבם לדברים שבד''כ נוטים לשכוח מהם (כמו בלת''מים של תיקוני רכב או החלפת מכשירי חשמל).

כן התכוונתי שעובר על ההגדרותאונמר

לא שיגידו לי שקניתי מידי הרבה בגדים .

בשביל זה את יכולה להוריד רייזאפהמקורית

ולא צריך לשלם על ליווי

אם כבר ליווי אז בשביל השקעות וכד

וגם - יש חברות אשראי שמציגות את הפילוח לבד באתר

גם אני ממליצה בחום על רייזאפכל היופיאחרונה

איתם כבר כמה שנים ושווה כל שקל

והרבה הרבה הרבה יותר זול ממה שאת שוקלת...

אני דווקא עוקבת אחרי מישהישיפור

שעוזרת לאנשים להגיע למצב הזה של הוצאות יותר קטנות מהכנסות. ממה שהיא כותבת נשמע שהיא עוזרת להם לתכנן תקציב של הוצאות בכל תחום כולל חסכונות ובלתמים, ואם צריך אז לחשוב איתם איפה אפשר להוריד הוצאות או להעלות הכנסות.

קוראים לה בתיה סוכי והיא נשמעת מאוד מקצועית ונעימה.

עוד מישהי המליצה לי עליה באמתאונמר

את היית אצלה בליווי? מענין אותי מה היא מציעה.

אולי אנסה ליצור איתה קשר באמת.

לא הייתי, אני רק עוקבת אחריה בסטטוסיםשיפור

רוצה מספר?

ממליצה על צוריאל הורוביץ112233445566

שווה כל שקל!!!!

לגבי השקעות^כיסופים^

את זכאית לייעוץ חינם מהבנק

פחות מומלץ112233445566

יועצים של הבנק הם סוכני מכירות של הבנק ולא יועצים אובייקטיבים

שבוע טוב אשמח לעצות בקשר לעזרה בביתירדנית

2 הגדולים שלי בני 14 ו13

הבכורה אחת כזאת שרואה איפה צריך עזרה ולוקחת על עצמה, אם מחלקים תפקידים לפני שבת תקח את התפקידים שאף אחד לא רוצה, אחרי שכולם יפרשו והיא תראה שאני ממשיכה לעבוד תתן יד, גם אם טני אומרת לה שאני מסתדרת היא ממשיכה.

אחותה ההפך הגמור, שקועה מאוד בעצמה, בטוחה שהיא עושה הכי הרבה, גם את התפקידים שלוקחת על עצמה אחרי תחנונים עושה כלאחר יד (לא מעירה על זה).

מוצאי שבת לדוגמא יש חצי שעה ארבעים דקות שתריך לתת יד, לפנות, לסדר לשטוף כלים ולשטוף סלון מטבח.

הגדולה מתחילה לפנות, אני מבקשת מהשניה לקום לעזור היא ממשיכה לשבת, השניה מסיימת לפנות מתחילה לסדר ולארגן לשטיפה ובסוף גם שטפה והכינה טוסטים לכולם כשהיא בכלל לא אוהבת.

אני באמת מנסה לא להשוות, אבל זה זועק.

היא רואה את כולם עובדים וממשיכה לשבת, במעט שהיא עושה היא גם בטוחה שהצילה את העולם.. אני יודעת שהיא מרגישה ככה וזה באמת קשה לה אבל אני לא מצליחה להישאר שלוות נפש מול זה.

זה משפיע עליי שלא רוצה לפנק אותה, ומצד שני רוצה לפנק את הגדולה. וגם דואגת שהיא גדלה להיות אנוכית ואגואיסטית.

אני מאוד לא רוצה ליצור את ההפרדה הזאת ביניהן ולתת לכל אחת לעשות מה שהיא רוצה ויכולה, ומצד שני היא חיה בבית זה לא יכול להיות שלא תתן יד.

וזה לא שיש מיליון עבודות, אין לי כבר תינוקות ואני די משתלטת על כל העבודה שיש ובכל זאת מצד החינוך חושבת שכולם צריכים לעזור..

גם לגדולה אני דואגת שהיא מרגישה אחריות יותר מדי לעשות את כל העבודות שהשאר לא עושים ולוקחת על עצמה יותר מדי.

ממש מזדהה,בדיוק מה שקורה אצליעל הנס

כבר מגיל קטן ממש היו הבדלים וככל שהן גדלו זה בולט ממש.

קודם כל זה דינמיקה בינהן,

אני כן רואה שהגדולה לא בשטח ולא משנה מה הסיבה הקטנה כן יודעת לתת יד.

אבל אני צריכה לפרט לה ממש ברחל ביתך הקטנה,הגדולה מבינה בלי לדבר בלי להסביר לשנייה לוקח יותר זמן לקלוט,

עוד משהו שיש קלחת של בלאגן,הרבה לחץ אוסף של מסימות מוזיקה,היא מאבדת את עצמה,פשוטו כמשמעו,לא מוצאת ידיים ורגליים.

לקחתי אותה לשיחה והסברתי לה,

ןשאלתי איזה דברים היא יכולה לקחת על עצמה כל שבוע והיא אחראית עליהם בלי שאני אצטרך לבקש וגם אמרתי לה שאם לא יתאים אפשר להחליף את תחומי האחריות.

בפועל היא כן אחראית על תחום מסוים שעוזר לי ממש,ולפעמים היא מתנדבת לעזור בעוד דברים ומרגישה על גג העולם.

אבל אני לא מצפה ממנה ומעריכה את מה שהיא כן עושה.

לא יודעת עם זה יעזור,אבל גם אני ואחעתי היינו ככה היא לא נתנה יד לכלום עד שהתחתנתי.

וגם אחר כך זה לא התקרב למה שאני עשיתי.

לגבי הגדולה את גם צודקת,אני הרגשתי גם ככה,לגבי עצמי וההוגים גם בנוסף באו עוד בדרישה של תעזרי עוד ....וכשהתחתנתי זה ממש פגע לי בתפעול של הבית שלי,לא היה לי טיפת חשק לנקות ולסדר כלום,הייתי שוטפת לפעמים פעם בחודש....אבל זה גם עבר בסוף.

ויש דברים שעד היום אני לא מוכנה לעשות בכלל בבית שלי ויש מצב שכן הייתי עושה אם לא היה לי את המחויבות הזו בתור בחורה.

אבל לבת שלי אני כל הזמן אומרת לה שזה לא אחריותה העזרה שלה רק אם היא רוצה ומתחשק לה ואם לא מתאים לה שתחרר אנחנו אחראים על הבית ולא היא.

אז אני מקווה שהיא מרגישה תורמת ולא רק חייבת לעזור....

וואי בול כמו שתיארתירדנית

כשיש לחץ ועומס היא בורחת, ואני יכולה להבין אותה. אבל בסופו של דבר החיים לחוצים ועמוס, לא כדאי להתרגל במגרש הביתי? אולי זה יעזור לה קצת לפתח חוסן ולא להיבהל מכמה משימות שנופלות בו זמנית.

רעיון טוב השיחה, מרגישה שזה כמו פיל שיושב בחדר ואני כל פעם מנסה להתעלם ממנו ובסוף מתעצבנת מחדש

קראתי בכללי בעוד תגובותעל הנס

לא רציתי להקיש יותר מידי מהמקרה שלי למקרה שלך.

אבל לפי דעתי תבדקי אם יש רקע של רגישות יתר.

אצלי זה בהחלט חלק משמעותי מהעסקת חבילה שלה.

מוזיקה,לחץ אין ספור מטלות גורם לה לרצות להכנס לחדר חשוך/למיטה ולרצות להעלם.

בימי שישי או כשאין לחץ יותר קל לה לעזור.

איך היא תתמודד במשך החיים? אני לא דואגת,היא תתמודד,היא תהיה מספיק גדולה לקחת אחריות,

לא מעוניינת שהבת שלי תרגיש כלפי רגשות שליליים כי כרגע אני רק כועסת,דורשת,ולא מכילה.

מכירה את מה שאת מתארת באופן אישימתואמת

משני כיוונים (כאחות וכאמא).

המסקנה (אולי הכואבת) שלי שזה פשוט אופי. וחוזקות ויכולות. לכל אדם יש את האופי שלו ואת היכולות שלו, ואי אפשר לצפות את אותו דבר משני אנשים שונים, גם אם הם אחים.

[הדוגמה הטובה ביותר לכך היא מהפרשה שלנו, מיעקב ועשיו, שאומנם גדלו באותו בית ואפילו יחד באותו רחם, אבל היו שונים כל כך, והחינוך שהתאים ליעקב לא התאים לעשיו. הרש"ר הירש מרחיב על זה הרבה.]

התפקיד שלנו כהורים הוא למצוא את הדרך לליבו של כל ילד בהתאם ליכולותיו ולאופיו, ואם בעזרה בבית עסקינן - למצוא את הדרך המדויקת שבה הוא יכול לעזור, גם אם זה יהיה רק לסדר את השולחן במוצאי שבת אחרי שכולו פנוי ולשים עליו עציץ...

והעבודה הכי קשה, כמו שאמרת, היא לנקות את הלב מהכעס ולאהוב את הילד כפי שהוא ומתוך מה שהוא.

זו אחת מעבודות חיי הקשות, ומניחה שגם לאמי זה היה כך...

❤️❤️❤️

הלוואי, אני באמת עוד לא במקום לפרגן להירדנית

על כל פעולה קטנה שהיא עושה ומרגיש לי שהיא תרגיש שזה לא אמיתי

זו עבודה ממש קשה...❤️מתואמת

לפעמים שווה ללכת לייעוץ/טיפול בשביל זה.

לפרגן על המאמץ לצאת מאיזור הנוחותטארקו

לא על התוצאה שנעשתה..

אהבתישיפור

תסמונת הבכורה והילד השניאמאשוני

זה ממש נפוץ מה שאת מתארת אז הסירי דאגה מליבך,

את שום התנהגות "לא הגיונית" במה שקורה אצלכם בבית.

המודעות חשובה כדי לאזן, אבל אין קשר ללא לפנק בגלל חוסר שיתוף פעולה.

אם זה היה הפוך והשניה הייתה נולדת קודם, אז רוב הסיכויים שההתנהגות הייתה הפוכה.

גם הקרבה לגיל ואותו מין מקצינים את ההתנהגות.

אז מבחינת אהבה שתיהן ראויות לאותה אהבה, כל אחת ועם מה שהיא מתמודדת.

כנראה שלא קל לגדול להיות ילד שני..

בכל אופן, כדי לעדן את ההתנהגויות של שתיהן,

כדאי לעשות חלוקת תפקידים קבועים מראש.

הבת השניה מרגישה שבמעט שהיא עושה היא מצילה את העולם- שיבושם לה.

הבכורה מרגישה צורך לעזור מעבר- לעצור אותה, ולהסביר שאת מסתדרת מצויין גם בלי העזרה הנוספת

(ברור שזה כיף שמישהו נותן לך יד עד הסוף, אבל אסור שהיא תרגיש מחוייבות למשימות כפי שאת רואה או קרוב לכך. זה לא בריא לגדול ילד הורי)

בהצלחה!

יש לשניה קשב?שמעונה

מאוד מאוד מזכיר לי את עצמי... אני הייתי צריכה שיראו אותי ובחוויה שלי העבודה אף פעם לא נגמרה

זו נקודה בהחלט חשובה!מתואמת

מתקשר למה שכתבתי על אופי ויכולות. באמת למי שיש לו קושי ממשי - יכול להיות שיהיה גם קושי בעזרה בבית... כשמבינים את זה זה קצת מקל.

אני חושדת בקשב קלאסי של בנותירדנית

קשיי התארגנות במרחב, מריחת זמן וכו

אבל כל מה שקשור ללימודים היא מעבר למצופה..

זה מה שכואב לי, שבזמנים שאני כן מצליחה לתת לה את האהבה והפרגון אני מרגישה שהיא פורחת, אני רואה אותה מתמלאת לנגד עיניי.

אבל אז יכולה לבקש ממנה משהו קטן ממש והיא עונה איזה תשובה חסרת התחשבות ואני מרגישה כמו בלון שיצא לו האוויר.. וזה כאילו לא משנה כמה אהבה וקבלה נותנים זה אף פעם לא מספיק

מרגישה שיש פה גבול דק בין לראות אותה ולתת לה אהבה בלי סוף, לבין לדרוש ממנה ולצפות ממנה כדי שתלמד להתמודד עם החיים

לצפות ממנה להתמודד בחייםאמאשוני

לא מרגיש כמו בלון שיצא לו האוויר.

אני חושבת שאת צריכה לברר עם עצמך בכנות כמה זה מפעיל אותך כמי שמקבלת ממנה את העזרה, לבין הדאגה לעתיד שלה.

מה עם לעשות תפקידים מוגדרים וקבועים לכל החודש?שימושית

כל ר"ח מעדכנים תפקידים.

וכשהגדולה סיימה עם התקידים שלה אז זהו והיא לא לוקחת על עצמה תפקידים נוספים?

כמובן תפקידים בהתאמה- יש כאלה שאוהבים להיות שר החוץ ויש כאלה שאוהבים למיין ויש כאלה שאוהבים לנקות עם מים והלאה אז לתת תפקידים שדי תואמים אופי

גם מבחינת סגנון העבודה וגם מבחינת הקצב.

הצעתי לה את כל התפקידיפ שקיימיפירדנית

כולל להכין עוגות ועוגיות למרות שהיא עושה בלאגן תוך כדי..

קשה לה להתמיד, היא דוחה ודוחה ולא תמיד זה מתאים לי..

בת אחר. שתי באמת עוזרת פחות בבית אבל אין לה בעיה ללכת לשליחויות או לשמור על אחים של בגינה.

לקפל כביסה? להכניס מכונות?שימושית
עבר עריכה על ידי שימושית בתאריך ה' בכסלו תשפ"ז 8:39

הצעת לה לעשות עם אוזניות ולשמוע שירים קצביים או תוכן מעניין תוך כדי? תחרות נגד השעון?

אבל הכי חשוב בעיניי זה השורה לפני שכתבתי- שהגדולה לא תעשה את התפקידים של אחותה אחרי שהיא גמרה את שלה- גם למען הגדולה וגם למען הקטנה

עדיף להביא עוזרת/מנקה מאשר שהגדולה תעשה אותם.

מוסיפה- מה שאת לא יכולה שהיא תדחה- או שתגידי לה מוגדק ממש עוד X דקות - עד שעה Y זה צריך להיות מבוצע

או שאל תבקשי ממנה מראש

אני חושבת שהנזק מלהיות אמורים לבצע משהו ולא לעשות אותו גדול מהנזק שלא לעשות כלום.

זה ממש חשוב, שהיא מתרגלת שזה בסדר להתחייבירדנית

ולא לבצע.

לגבי הבכורה אני יכולה להגיד לא לעשות אבל היא פשוט נשארת באזור ובודקת מה צריך לעשות ועושה. היא עושה את זה בקלילות ובלי להתרעם או להתלונן.

לא הבנתי, את חושבת שזה טוב להתרגל להתחייב לעשותשימושית

משהו ולא לבצע אותו?

ולגבי הגדולה- את צריכה להיות מאוד ברורה איתה שלא לקחת תפקידים נוספים. את יכולה גם להגדיר מתי כן ומתי לא (נניח במוצ"ש לא אבל בשאר השבוע כן)

במיוחד במיוחד אם את רוצה שהקטנה יותר גם תשתתף ותעזור

התכוונתי שחשוב מה שאמרת ירדנית

שזה לא טוב שהיא מתרגלת ככה, אבל יצא עקום חח

בבית שלי אני הייתי הבת השניההבוקר יעלה

אחותי היתה זאת שתמיד עוזרת ואני ההפך. אמא שלי לא דרשה מאיתנו בכלל אבל אחותי עם תסמונת הבכורה עשתה הכל בלי שיבקשו ואני המצאתי תירוצים..

הייתי מפונקת מאוד ועצלנית.

ואמא שלי כל הזמן השוותה אותנו ומשם למדתי לא להשוות בין ילדי כי זה פגע בי מאוד.(השוותה בעוד דברים )

וכשהתחתנתי היה לי קשה מאוד להתרגל לעשות דברים בבית..

בכל אופן יש כאן שני עניינים.

גם בבית שלי כיום הבכורה עוזרת יותר והשני לא. זו תסמונת כזאת. וזה גם אופי.

אין לי עצה טובה אלא לקבל את הבת השניה עם כל הקושי.

מה שאני עושה ועוזר לי זה טבלת משימות וכל אחת משתבצת למה שרוצה, אבל חייב מספר מסוים של משימות ביום..

משתדלת מאודירדנית

ואין לה משימות לכל יום, למרות שאחת מוציאה את אחים שלה, ואחרת אחראית על הכביסה..

אבל גם לפני שבת שמחלקת משימות היא עושה מעט מאוד ורק לאחר יד כדי לסמן וי..

אצלי אחד הילדים (לא הבכור) הוא החרוץ ולוקח על עצמוכתבתנו

משימות. כמובן גם הבכור עם האחריות השמורה לבכורות, אבל זה יותר בא לידי ביטוי בזמנים של צורך מיוחד, ופחות בשיגרה והזה שמתגייס תמיד ויודע להושיט יד עד שמגיעים למטרה- זה אופי.

אני חושבת שחשוב לשמור על איזשהו איזון. לתת לילדה הרגשה שאת רואה אותה ואת העזרה שלה- תודה שפינית, תודה ששטפת, תודה שהכנת אוכל לילדים. ואיפה שאפשר לעצור אותה כי זה יותר מידי בעיניך- אז להגיד לה בפירוש, את זה את לא צריכה לעשות, עשית המון וזו עזרה גדולה. ואם היא הכינה עכשיו טוסטים לכולם והיא לא אוהבת, אז תכיני לה חביתה או תחתכי לה סלט כדי להכיר לה טובה ולהחזיר לה. וגם לזו שיושבת- לא לוותר, מה שהיא צריכה בעיניך לעשות- להתעקש על זה ולא לתת לה להתחמק. בעיני זה גם באיזשהי צורה 'לראות' את הגדולה, שהיא רואה שגם לאחים יש מחויבויות שלא יעבור בשקט אם הם ידלגו עליהם. וגם לה להגיד תודה על העזרה ושזה היה לך משמעותי (מעריכה שזה מחזק מאוד אצל הילדים את התחושה החיובית, כי ראו שהם עשו, ומבטאים את ההוקרה על זה, זה גם תמריץ לעתיד).

וכן, לגיטימי בעיני לצ'פר על זה, אבל גם זה בחוכמה- לא ברעש, ולא למתוח את החבל מידי. נגיד, פעילות בתשלום שסתם ככה הילדים משלמים על עצמם, לפעמים אני אגיד למתנדב (ולאוזניו בלבד) שאת זה אנחנו נשלם לו על כל העזרה שלו בבית. אם רוצה עוד בגד שסתם ככה לא הייתי קונה כי אין עכשיו צורך, אז אומרת כן, או לדאוג להכין לו (או לכולם) את האוכל שהוא אוהב במיוחד. אבל לא המון מתנות אקסטרה שמרגישים מהן הבדל גדול וכאילו שהוא ילד מועדף (זה משתנה מבית לבית מה נכנס בתחום הזה, אבל נגיד גם את השעון שהוא רוצה, וגם את הקורקינט, וגם את הטלפון, וגם את האוזניות, וגם וגם וגם כשלאחים לא, וזה מעורר קנאה). מקוה שהצלחתי להסביר את זה..

ולנסות לתפוס אצל הבת שפחות נותנת יד במה היא כן טובה ואת זה לחזק. אם היא טובה בלהיות עם האחים הקטנים, לספר להם או לשחק איתם, או לצאת איתם לגינה או מקלחות ועל זה להחמיא לה- אז זו הרבה פעמים עזרה מאוד גדולה באופן אחר. או אם ספציפית היא טובה בקיפול כביסה או קניות (אני לא יודעת גילאים, אז אולי לא רלוונטי) וכד', הרעיון מובן- לרתום את מה שהיא כן עושה בכיף לטובת הבית.

בהצלחה! 🤍

כן צודקת, חושבת שבאמת זו דרך נכונהירדנית

לצ'פר את הגדולה בלי שירגישו.

גם אצלנו ככהעדינה אבל בשטח

והבכורה שגדלה יותר ויותר , מתחילה פחות טפחות להיות בבית (לומדת עם חברות, יוצאת, עובדת) וראו איזה פלא, זו שמתחתיה פתאום נהייתה יד ימיני, ויש תקופות שהיא בהחלט עושה יותר מהגדולה, אני חושדת בה בקשב קל מידי פעם, אבל יותר חושבת שזה קשור למיקום שלה בבית ולמיקום הפיזי,

לגבי הגדולה שלוקחת תפקידים על עצמה, כשהיא בבית לרוב אני כן אצפה ממנה לעזור במה שצריך, לא להחליף אותי , ואני לא מעמיסה עליה חלילה, לעזור, אבל כששתיהן בבית ובעיקר כשאני לא, היא כן תעשה יותר , כי היא יוזמת לוקחת אחריות. אני חושבת שזה שיש לה את הנקודות "בריחה" מהבית , וזה שאני משדרת והיא יודעת שיש תפקידים שהם לגמרי שלי, זה מאפשר לה לגדול ישר. האמת? נתפסתי למשהו שמישהי פה כתבה, שהיתה זו שעוזרת ואחרי החתונה התעייפה, גם אני הייתי ככה, בבית שגדלתי בו הייתי הילדה האחראית ויד הימין של אמא שלי, הייתי עושה נפלאות בבית, ואיך שהץחתנתי נחתי שניה, האמת? לא ממש ידעתי לנהל את הבית, כל הזמן היה בלאגן ,למרות שבבית של ההורים שלי , הייתי זאת שמסדרת, האמת שהארום שלי לא היה תמיד מסודר, אז אולי באופי הייתי בלגניסטית ומרצה? אני לא יודעת..

מעניין ממש מה שהעלית, אבל שורה תחתונה, זה כנראה קורה ברוב הבתים עם בנות צמודות, וזה בסדר..

מגיבה לגבי השניהאיזמרגד1

מהתגובות נשמע שמה שמפריע לך בעיקר זה העתיד, איך היא תהיה מוכנה לחיים וכו' אם היא לא תעזור היום ותתמודד עם מה שיש בבית, ופחות מפריע לך מה שקורה בפועל בבית, קראתי אותך נכון?

האמת שיש המון כאלו שלא עזרו בבית ולמדו להתמודד עם החיים עם הזמן והכל בסדר...

כאילו לדעתי כדאי יותר להתמקד באיך שנכון להגיב היום ומה שנכון לה ולבית היום ולא מתוך חשש לאיך יראה העתיד שלה...

אניoo

לא רואה חובה כזו שילד יהיה שותף במלאכות הבית

אני חושבת שזה עול שההורים צריכים לשאת אותו

אם ילד עושה ושותף זה נהדר

אם לא אז לא

אצלי זה רשות בלבד

אחד עושה מעצמו מגיל קטן (בעיקר דברים שהוא אוהב כמו בישול

אבל גם עוזר בשטר כשצריך)

שני לא עשה כמעט כלום עד גיל 16 ואז התחיל הרבה יותר לעשות

מעצמו

השלישי קטן ובינתיים בעיקר משאיר מלא בלגן אחריו

אני בסדר עם זה

נותנת לכל אחד להתפתח בקצב שלו

מעלה עוד נקודהאמונה :)

לגבי זה שהיא לא מבינה לבד מה העזרה שצריך עכשיו-

בעיני את זה ממש להבין ולא להשוות

כי זו פשוט יכולת שלחלק יש ולחלק לא, זה לא נובע מאגואיסטיות

בתור בכורה תמיד ציפו ממני להבין לבד במה לעזור ובאמת לא הצלחתייי למרות שרציתי לעזור

מתישהו התפקיד שלי נהיה לשטוף כלים למרות שלא אהבתי כי זו הייתה המשימה היחידה שהרגישה לי מוגדרת והצלחתי ללמוד שכיור מלא = לשטוף כלים

אבל בית מבולגן נגיד- באמת שלא הייתי שמה לב (וגם כשכן לפרק את זה למה צריך לעשות עכשיו היה לי קשהה)

ואמא שלי לא רצתה לפרק לי למה לעשות כי "את אמורה להבין ולראות לבד, מה את לא רואה?!"

ובאמת בקושי עזרתי והיה על זה מלא פיצוצים

תכל'ס עד היום הרבה יותר קל לי לתקתק את כל הבית שלי (והוא נראה מצוין ב"ה) מאשר לעזור אצלם.

אז באמת תביני אותה שהיא לא מצליחה לראות מה צריך, זו פשוט יכולת שלא תמיד יש אותה גם כשאת אכפתית ורוצה לעזור

וממש תפרקי לה למשימות קטנות מה בדיוק החלק שלה...

לגבי לסדראמאשוני

את ממש צודקת.

מה שאני עושה זה מרכזת אלי את כל הבלאגן

ואז ממיינת לפי קבוצות הגיוניות.

קודם כל כל אחד לוקח את החפצים/ דפים שלו

ואז מגיעים שוב, ואני מגדירה לכל ילד 2-3 קבוצות לסדר. כולל קבוצת "לזבל"

בד"כ זה מספיק, אם צריך אז עושים עוד נגלה.

זה לא מצריך יותר מדי חשיבה.

אני לא עושה נגלות בעצמי (אם יש דברים שלי מבקשת מאחד הילדים קח את זה, שים במיטה שלי)

ככה אני לא עובדת קשה מדי, והם לא מרגישים אבודים מול המשימה.

בד"כ בסוף נשארים הדברים המורכבים יותר שדורשים החלטה. (איפה לסדר או האם אפשר לזרוק)

גם כביסה, אנחנו מתחילים מלמיין ביחד את הערימות. כל אחד ממיין מה שהוא יודע, בסוף נשאר לי למיין מה שהם לא יודעים.

ואז כשיש ערימות מוגדרות יותר קל לטפל בכביסה. (חלק הם מקפלים וחלק אני)

וואי ממש תודה על השיתוף הזהעדינה אבל בשטח

יש לי שני ילדים שפשוט מבקשים ממני כל פעם לפרט להם מה יש לעשות, וזה מעצבן אותי ברמות, כי לדעתי חלק מבגרות זה פשוט לראות במה צריך לתת יד, ולהיות שם, אני כל הזמן אומרת להם: זה הבית שלכם, אתם יודעים איך הוא אמור להיראות (לפני שבת), תסתכלו סביבכם, ותראו מה צריך לעשות, ועכשיו כשאת אומרת שזה ממש קושי , ופשוט לא היית רואה, זה גורם לי להסתכל על הכל אחרת, ולהיות יותר סבלנית אליהם, ממש לפרט , תודה שוב

נראה לי קורה כמעט בכל בית דיאן ד.

אני מכירה את זה מהבית של ההורים שלי.

אחותי הצעירה בקושי עזרה בבית ואנחנו האחיות היינו מתפוצצות עליה.

אמא שלי יותר הבינה והכילה

ואגב יש לה בעיות קשב וריכוז אז אולי זה קשור.

האמת לכל אחת היו תקופות שפחות עזרה בבית

ואמא שלי לא ויתרה, היתה מדברת איתנו שוב ושוב ושוב

היו מבצעים/ תורנויות/ כללים כל פעם השתנה

אבל השיח היה שבבית שלנו חייבים לעזור (רק אחותי הצעירה חמקה יחסית כנראה כי היא הכי קטנה אז איכשהו נסלח לה)

אני גם רואה אצל גיסתי, היא בת 17

בקושי בקושי בקושי עוזרת בבית, ורק כשמבקשים וגם אז עושה טובה ענקית.

לנו היא אמרה מפורש, שגם כשהיא עוזרת היא משתדלת שזה לא יהיה טוב כדי שלא יבקשו ממנה שוב

אבל זאת נראה מערכת יחסית שלימה בעייתית והעזרה בבית זה רק סימפטום אחד שלה.

כשהיא מגיעה אלינו היא סוס עבודה, עוזרת חבל על הזמן.

אני דווקא חושבת על כיוון אחרגלי מטר

אני מבינה מאוד את הרצון לחנך את הבת השניה שלך שתדע לעזור, אבל נשמע שהלחץ שמופעל עליה וההשוואות לאחותה לא משיגות את המטרה.

אני מאוד משתדלת בחינוך הילדים שלי כשיש איזו בעיה ללכת לפי הכלל של- אם הדרך שבה אני פועלת כרגע לא משיגה תוצאות טובות ומזיקה, אז קודם כל להפסיק. קודם כל סור מרע ואחר כך עשה טוב.

לכן אני מציעה לך בתור התחלה פשוט להפסיק לדרוש ממנה לעזור, כי כרגע הדרך שבה זה קורה לא טובה ולא יעילה. יכול להיות שברגע שתופסק הדרישה לעזור וכבר לא יהיו סביב זה רגשות אשמה וכעסים יהיה שינוי לטובה. מן הסתם היא מרגישה את התסכול שלך ממנה ואת הקושי סביב זה, וזה לא מה שיגרום לה לעזור. להיפך, זה מרחיק ומוריד מוטיבציה.

אני מציעה בזהירות שתנסי לשחרר את הציפיות שלך ממנה ותנסי להתחבר אל הבת שלך ממקום אחר, תנסי לחזק את הקשר איתה סביב נושאים ניטרליים שאינם שנויים במחלוקת. תעשו דברים שכיף לכן לעשות יחד, אם תתחברו סביב תחום אחר זה יכול לעשות רק טוב לדינמיקה בבית.

כמובן שחשוב לשים לב להשקיע גם בזמן עם הבכורה, ואם נראה לך שזה מתאים את יכולה גם להסביר לה שאת מרפה מבקשות העזרה מהצעירה ומחכה שתיווצר אצלה מוטיבציה פנימית כי את נותנת בה אמון שהיא תיקח אחריות ותיקח חלק בבית כשהיא תהיה מוכנה וכשירד ממנה הלחץ.

במצבים כאלה של קונפליקט כדאי לזכור שהדבר הכי חשוב בחינוך הוא חיזוק והעמקה של מערכת היחסים בינינו לבין הילד, זה המפתח להכל, וצריך לשמור על הקשר מכל משמר כי בלעדיו אין כלום. כשיהיה ביניכן קשר זורם ומקרב יותר, נטול אשמה וביקורת, בעז"ה יווצר שיתוף פעולה טוב ויכולת לחנך ולהשפיע.

מוסיפה מצד הילדהואני שראחרונה

בתור בת שניה בין כמה בנות

ההשוואה לאחרות היא קשה

ומותירה משקעים

יודעת שעבודות הבית קשות לי כנראה יותר מהן

עד היום תוהה אם זה עצלות או קושי אחר

אבל בכל מקרה יש משהו מאוד מתסכל בתחושה שלא משנה מה תעשי לא תהיי טובה/מהירה/תקתקנית/יסודית כמו אחותך

ועוד לחץ זה לא מה שיעזור כנראה.

ברור שההשוואה מתבקשת כשמסתכלים על זה מהצד

אבל לילדה זה נורא

לא משנה ממה זה נובע

זה הופך את ההגדרה העצמית שלה להיות ביחס לאחותה הטובה ממנה

אין לי תשובה מה עושים

תכף אמא ל2 בנות

ומתה מפחד מההשוואות שבטוח יהיו לי

אבחון קשב וריכוז לקראת גיל 40קנקן שבור

מישהי יודעת להגיד לי מניסיון איך זה עובד? אל מי צריך לפנות?

בכללי בשביל לטפל בקשב וריכוז חייב טיפול תרופתי או שיש עוד דרכים?

אשמח לכל מיגע

תודה

פסיכיאטר/ נורולג בעיקרוןהמקורית

פסיכיאטר יכול לעשות אבחנה מבדלת. לפעמים זה "מתחפש" לקשב וריכוז וזה משו אחר כי הסימפטומים דומים

איך מתחילים? מקבלים הפניה מרופא משפחה?קנקן שבור

רופא משפחה לא יכול לתת אבחון/מרשמים?

סליחה על הבורות..

אני פניתי לנוירולוג (בתור בגיר)שושנושי

המליץ על מוקסו אבל לא התנה את הביצוע בקבלת טיפול תרופתי.

מפה לשם מתגלגלים בסוגי תרופות ומינונים.

תחשבי לפני הפגישה טוב טוב מה חשוב לך ועל מה לא מוכנה לוותר.

את מוכנה לוותר על תיאבון? מוכנה לוותר על שעות שינה? רוצה רק להתרכז או גם לקבל תמריץ?

מפריע לך משהו ממכר?

לפי התשובה לכל אחת מהתופעות לוואי, הרופא יוכל לכוון לכדור הנכון.

עוד משהו - אם יש רקע של הפרעות נפשיות, כדאי להגיע עם שם ההפרעה וקרבה. יש תרופות שעלולות להעלות את הסיכון להתפרצות אצל בני משפחה.

מה זה מוקסו? תרופה?קנקן שבור

תודה על התגובה

אין רקע נפשי משפחתי ידוע

יש בעיקר תסכול על חוסר ריכוז בעבודה וחוסר התמדה במשימות

הסיבות שלך הן בדיוק הסיבות שבגללן אני פניתישושנושי

מוקסו זה מבחן. ילדים מקבלים דרך הקופה. מבוגרים צריכים לשלם פרטי, עולה כמה מאות.

בלאומית נותנים דיי בקלות בלי מבחן. רק על סמך שאלון של הרופא.

עברתי לאחרונה קופה, במאוחדת - הם לא עושים בעיות, קיבלתי מרשם לשלושה חודשים אבל הרופא המליץ לעשות את המבחן.

לא יודעת אם יש התניה לקבלת מרשמים נוספים עד ביצוע המבחן.

אחרי הכלשושנושי

ניסיתי כמה כדורים ומינונים שונים. לאחרונה, אני מעדיפה למצוא את הכלים להתרכז ולא לסמוך על הכדור.

כל פעם שלוקחת את הכדור יש תחושה מוזרה אחרת.

גם אחרי שמצאתי את הכדור "המושלם", עדיין - לא יודעת. לא סגורה על זה.

הכדור עוזר לי, מאוד! אבל משהו מרגיש אחרת.

ממש מקווה למצוא את הכלים להתמודד עם הקושי בלי כדור.

וואו תודה ממש על התגובה המפורטת, שואלת עודקנקן שבור

יש כלים להתמודד בלי תרופה?

(יש מחלה כרונית ברקע, יציבה והכל, אבל עם טיפול תרופתי יומי, לכן יש איזה רצון, אולי ילדותי, לא להוסיף עוד כדור...)

אני גם במאוחדת, להתחיל ברופא משפחה? לבקש לעשות את המבחן?

תקבעי מייד תור לנוירולוגשושנושי

לא יודעת אם רופא משפחה יכו להביא הפניה למבחן, תנסי אולי באמצעות פנייה דיגיטלית.

לגבי התמודדות בלי תרופה - אני מאמינה שבתור בגירה זה אפשרי. עם הרבה עבודה עצמית.

להקפיד לסיים מטלה, ורק סיום לעבור למטלה אחרת.

אם בטעות עוברת, אני מחזירה את עצמי בכח למה שעשיתי..

יש טיפול קוגפאן למבוגרים. לא מכירה מקרובשיפור

תודה אנסה לברר, אם מישהי מכירה אשמח להחכיםקנקן שבור

אם את כן חושבת לקחת תרופהיראת גאולה

ואת לוקחת כדור קבוע, יכול להיות שעדיף ללכת לפסיכיאטר להתאמת תרופה, הם יותר מבינים בהתאמה תרופתית.

תלוי כמובן בסוג הכדור וכו', אבל זה נתון שלהבנתי הקטנה כדאי לקחת בחשבון אם מדברים על תרופה.

בנוסף, ממליצה על הפודקאסט 'נכנסים לפוקוס' של שיפי פרידמן.

תודה, אבדוק. מה הפודקאסט הזה? במה הוא יכול לסייעקנקן שבור

הוא נותן טיפים, שיטות, איך להתמודד?

אני כבר לא ממש זוכרתיראת גאולה

הוא עוסק בקשב וריכוז.

אבל הוא נתן לי הרבה מידע וסידר לי מידע, מה שרופאים לא מדברים / מפרטים.

תסתכלי על הכותרות שלה, נשמע לי שזה בדיוק מה שאת מחפשת.

יש כל מיני אפשרויותעל הניסים

יש קוגפאן, יש אימון קשב.

לדעתי יכול להיות מאוד יעיל. אולי תרצי לקחת כדור פעם ב, במקרים דחופים, ובשאר הזמן ללמוד לנהל את הפרעת הקשב.

בכל מקרה בשביל קוגפאן חייבים אבחנה רשמית של קשב, והגיוני שגם בשביל אימון קשב.

מוקסו מאוד לא מדויק, במיוחד לאנשים שעובדים קבוע במטארקו

גם לילדים?פרח חדש

שואלת כי יש לי תור השבוע לאחד הילדים

כן.טארקו

בישראל זה מאוד מקובל לאבחן ככה

אבל זה אבחון מאוד מוטה

ומאוד בעייתי לאנשים(ילדים/מבוגרים) שמורגלים במסכים או לחלופין מאוד לא חשופים למסכים.

אני לא רוצה להטעות אבל ממליצה לגשת לקרוא מחקרים בעניין.

בעיקרון כבר לא כ"כ מקובל לאבחן ככהעל הניסים

אבל יש עדיין רופאים שמשתמשים בזה. הבינו שזה לא כ"כ אמין.

הבן שלי מאובחןפרח חדש

אבל לוקח תרופה וטוען שלא עוזרת לו בכלל

אז הרופאת ילדים שמתמחה בקשב שלחה למוקסו לעשות פעם בלי תרופה ופעם עם תרופה ולראות מה קורה..

זה קצת מוזר לשלוח למוקסו בשביל זה..טארקו

ולא לתת לו להתנסות בכללי בחיים בתרופה אחרת כי כנראה התרופה שהוא לוקח לא מתאימה לו והוא צריך לנסות אחרת, מינונים אחרים וכו עד שיגיע למה שהכי מתאים לו..

ניסינו מלא סוגים...פרח חדש

ומינונים?טארקו

אולי באמת זו דרך שתשפוך אור. לא יודעת.

לי נראה שזה לא ייתן הרבה מידע..

ניסינו באמת הרבהפרח חדש

וכל מיני טריקים

אני כבר לא בטוחה שזה קשב וריכוז..

(נפנפי את השאלה אם זה לא מתאים)טארקו

הייתם גם אצל פסיכיאטר/נוירולוג התפתחותי או רק אצל רופאת ילדים מומחית קשב?

ההתמחות הזו זה דבר מדהים שקרה בעולם

ומציל במקרי קש"ר "רגילים"

אבל במקרים מורכבים יותר לפעמים צריך מישהו שיש לו היכרות עמוקה יותר עם העולם הנוירולוגי-פסיכיאטרי כדי להבין טוב יותר את התמונה הרחבה.

דווקא נשמע לי הגיונייראת גאולהאחרונה

זו דרך מדידה לראות האם קיימת השפעה לתרופה.

כן תקראיבשורות משמחות

את הספרים של דר שירלי הרשקו

היא מסבירה יפה וטוב את העניין ומציעה תרגילים לביצוע כמו כן גם מאבחנת ומטפלת

שאלה בקשר להתארגנות בוקר עם הילדים.אליה:)

אז ככה אשמח שתגידו לי מה דעתכן,

בעלי מתחיל עבודה בתשע, מרחק של 10 דקות נסיעה מהבית, אין פקקים.

קם בשמונה בנחת אוכל א.בוקר, מתאמן וכו' מתארגן ויוצא.

אני- קמה בשש וחצי מארגנת את שתי הבנות עם הלחץ והטירוף והצרחות של התינוקת ובחירת הבגדים של הגדולה שתמיד רוצה משהו אחר ממה שבחרה בערב, ויוצאת בשבע ארבעים מהבית עם הלשון בחוץ..

בכל הזמן הזה בעלי פשוט ישן.

מבחינתו אין לו שום סיבה לקום לעזור כשהוא מתחיל בתשע, לקום בשבע לא בא מבחינתו בחשבון.

הוא לא מבין למה אני צריכה עזרה ולמה אני חושבת שהוא בכלל צריך לטרוח לקום. חייבת לציין שביום החופשי שלי אני גם זו שקמה לארגן לבד והוא עדיין קם מאוחר ולא נותן לי בוקר אחד קצת לישון...(חוץ מזה ששעות העבודה שלו ממש נוחות, לפעמים מסיים בשתיים לפעמים ב12- הכוונה לצהריים.. אני עובדת יותר ממנו..)

תעזרו לי לתווך לו את זה שהוא חי בסרט.

זו כבר שנה שנייה שאני בלופ הזה והוא לא מבין( אפילו בחופשת לידה הייתי קמה לארגן את הגדולה אחרי לילה בלי שינה והוא היה קם בנחת...)

איזה מתסכל!!פרח חדש

אולי תשאירי את הקטנים ותצאי לעבודה יום יומיים תעשי ככה והוא ילמד את העניין..

זה לא נחמד לעשות לו את זה אבל נשצע ממה שכתבת שכבר דיברת איתו על זה ולא עזר..

האמת, לא רואה למה הוא צריך להביןרקלתשוהנ

פשוט תגידי לו שאת לא מסכימה לארגן אותם לבד, אפשר ששניכם תישנו עד קצת יותר מאוחר ממה שאת ישנה בדרך כלל ותקומו יחד לארגן אותם.

אם הוא אף פעם לא עושה את זה אז מובן למה הוא חושב שזה קליל, כולה רגע להתלבש למרוח משהו בלחם ולצאת. שכמובן אין יותר רחוק מהמציאות מזה.

האמת היא שאני חושבת שאם הגעתם למצב כזה קיצוני שאת שוב ושוב קמה ועובדת והוא שוב ושוב ממשיך לישון, יש בעיה בהצגת העמדה שלך.

אולישיפור

בזמן שאתה רגועה, ואתם יושבים על קפה בנחת תפתחי מולו שהבקרים מאוד קשים לך, תספרי מה קשה לך, כמה את עייפה וקשה לך לקום כל יום ואת מושכת את העייפות הזאת כל היום בעבודה. ותראי אולי הוא מעצמו יציע עזרה. אם לא, אז תנסי לבקש ממנו, "אולי תוכל יכול לעזור לי עם (היום החופשי? הפיזורים? משהו אחר שיעזור לך)?"

הוא בכללי שותף בגידול של הילדים? רואה אותך ומנסה לעזור לך? אם לא אולי כדאי לשקול ייעוץ/ טיפול בנושא.

וממליצה לקרוא את הספר "לדעת להכנע" נראה לי שהוא יכול לעזור לך

אבל למה לעזורנעומית

זה הילדים שלו

שעות השינה של שניהם

זה ממש חלק מהתפקיד שלו, הוא לא עוזר כי קשה לה.

הוא עוזר כי הוא הביא ילדים וצריך לדאוג לגידול שלהם.

על פניו נשמע שאין לו שום סיבה לשנות התנהגותממצולות

נוח לו מה שקורה עכשיו

את לוקחת את כל האחריות

ואין לו בשביל מה להתאמץ לשנות אותה

את צריכה לגרום לו להבין שזה לא הולך להימשך כך

ורק אז אולי הוא ישנה משהו

זה אומר שאת נגיד אומרת לו ערב לפני

מחר אני יוצאת בשעה X

או מחר אני ממשיכה לישון עד שעה Y

הבגדים של הגדולה פה

הבגדים של הקטנה כאן

צריך לעשות א.ב.ג

וזהו

משחררת לגמרי

יאחרו לגן או יבואו לא מסורקות

זה כבר לא עניין שלך

אחרי שהוא כבר יקח חלק פעיל

תוכלי למצוא את דרך האמצע

אבל כרגע זה נראה שאת צריכה ללכת לקיצוניות

הזאת בשביל שהוא יבין

לדעתיקל"ת

הדרך הזו תיגרום רק לעוד יותר התנגדויות ופיצוצים..משברים בזוגיות פותרים קודם בשיח ותקשורת ולא במעשים קיצוניים.

אצלנו המצב היה קצת דומהאמיץ(ה)אחרונה

אני משתפת במה שהיה אצלנו ואולי זה יעזור.

בעלי אדם שנושא השינה מאד קשה לו. הוא ישן מאד מאד עמוק.

אחרי תקופה שראיתי שאני זו שמארגנת ושה מתחיל להעמיס עלי רגשית הושבתי אותו לשיחה ועשינו תיאום ציפיות. הבהרתי שככה אני לא רוצה להמשיך, כי זה משפיע גם על הזוגיות ואני מתחילה להרגיש כעס עליו שהיא לא קם.

חילקנו את האחריות לשלושה ימים שלי ויומיים עליו. ושישי יחד ומנצלים אותו כבר לזמן זוגי.

בדר"כ אני קמה לעזור לו, אבל הוא יודע שהאחריות עליו ואני קמה מאד בנחת בימים האלו. כנ"ל גם הפוך, כשהוא הבין כמה זה לא פשוט ואני בלחץ ועמוסה יותר קל לו להתאמץ ולקום לעזור בבקרים "שלי".

מרגישה שפיתחתי הפרעת קשב עם השנים והאמהות, יכולואז את תראי

להיות?

חוזרים מהמסגרות ביחד וכולם תודה לה'

אמא אמא אמא אמא אמא אמא אמא

זכות שלי

ופשוט לא מצליחה להתרכז

אמא

שמעתי מה סיפרתי לך?

אמא

רוצה לראות מה עשיתי?

ועודדדדד

גם כשאני לבד בבית, לא תמיד זוכרת מה רציתי לעשות ויש בלי סוףףףףף מה לעשות

לא מצליחה להתמיד באימונים, בהרגלים, בקריאת תהילים כמו פעם

ועוד ועוד

מזדהות? רעיונות??

לא בטוח שזה הפרעת קשבכל הישועות

יותר נשמע שכמות המשימות עלתה וגם כמות הפניות שפונים אלייך בו זמנית.. טבעי עם האימהות והשנים.. וזה באמת יוצר תחושת עומס גדולה ממש. מזדהה עם התחושה..

כשפונים אליי כמה ביחד או כשאת באמצע משהו, תרגישי בנוח להגיד "רק רגע אני רק גומרת לשמוע אותו הוא היה באמצע להראות לי את הציור או "רק שניה אני רק גומרת לכוון את המכונת כביסה ואוכל להקשיב לך". אין ברירה.. זה יותר נכון ככה.

ומבחינת משימות והרגלים זה עוזר לעשות רשימות ולשבץ ביומן כדי לא לשכוח..

אכן החיים נהיים עמוסים עם האימהות..

^^^ תוסיפי על זה עייפות, מוח שנמחק מההריונות וכו'יעל מהדרום

וואי ממש. המנהלת שלי בעבודה לא הבינההמקורית

למה אני רושמת כל דבר שהיא אומרת

אז אמרתי לה: אני עם טפשת פוסטפרטום כבר 8 שנים

לי נשמע כמו עומסהמקורית

וציפיות גבוהות משגרה עמוסה

רק להגיד❤️

שמספיק ואת מתמידה מהטיפול בהם!

היש יותר מזה?

רוצה להגיד לך שאת מלכה ואת לא צריכה בכלל להרגיש אשמה שאת לא עושה דברים אחרים

מה שכן כן הייתי מנסה לקחת לעצמך יותר זמן אישי זה חשוב

נשמע שכמעט כל אמא עמוסה חווה ככה

יש לי רגשות אשם על זה שלא תמיד שומעת את כולםואז את תראי

ולא תמיד מצליחה לשמוע הכל מתי שהם היו רוצים שאשמע...

גם אני ככה.שיפור

יש לי יכולת קשב מעולה. יכולת פיצול קשב גרועה.

גם אין כ"כ תועלת בלהקשיב לכמהיעל מהדרוםאחרונה

לק"י

ואצלי לפחות הם דורשים יחס מלא. למרות שלפעמים אני יכולה לשלב בין שני ילדים. לאחד להקשיב בחצי אוזן, ולשני לתת הוראות וכדו'.

אבל הם לא אוהבים את זה.

שבוע 10 כל הזמן מריחה ריח לא טובמטילדה

היוש, פעם אחרונה שהייתי פה היה לפני הזרעות...

ב"ה בסבב הרביעי הצליח...

אני כמעט כבר לא פה אבל בסוף כל פעם שכן צריכה לשאול משהו שקשור, זה המקום לעשות את זה, אין על הפורום הזה.

אני בהריון שבוע 10

וכל הזמן מריחה ריח לא טוב, הבית נקי, אף אחד לא מריר כלום ולי כל הזמן יש ריח באף שלא נעים לי

אני משתגעת מזה

מישהי מכירה? רעיונות מה אפשר לעשות?

את איפה שהוא על הרצף של הבחילות...שימושית

מוכר מאוד, חלק מהחבילה חחהרמה

חוש הריח מתחדד ומפרש כל דבר כמסריח

תקופה מעצבנת ברמות

מבינה אותך ממש

זה עובר סביב שבוע 14

שיהיה בשעה טובה❤️🙏🙏

תודה וואי הריון ששי ולא זוכרת את זה משום הריוןמטילדה

איף. זה מעצבן

בכלל ההריון הזה ממש שונה מקודמיו

אולי זה מעיד שסוף סוף יש לנו מהמין השני 😜

הרבה פעמים זה עובר אבל לא תמידשימושית

אוי ויי אל תגידי לי את זה😱מטילדה

זה בלתי נסבל

כל נשימה זה משב ריח לא נעים

חייבת שזה יעבור בקרוב חח

ממש מאחלך ומקווה בשבילך שיעבורשימושית

אבל בהריון הראשון לא הבנתי מה פגום בי שזה לא עובר כמו שכולם אומרים, ורק בשבוע 36 הרופא במיון יולדות אומר לי באגביות שזה נפוץ מאוד שזה לא עובר

מאז אני מקפידה להניח את האופציה הזו על השולחן חח

תודה❤️ באמת כדאי לדעת שזאת אופציהמטילדה

מוכר מאוד מאוד מאודדיאן ד.

היה לי בהריון ראשון.

הרגשתי שאני חיה בתוך פח זבל מהלך.

וכלום לא עוזר.

סבונים - ריח מסריח

מרכך כביסה - עוד יותר מסריח

בישולים - אל תתקרבו אלי

הכל הכל הכל היה מגעיל ברמות.

ולקח לי זמן להבין שזה לא שהבית לא נקי או שלא מאוורר מספיק אלא האף שלי פשוט מקולקל

הדבר היחיד שעזר לי זה להתאמן על לנשום מהפה ולסבול. זהו.

מאד מעודד😂😂😂מטילדה

וואי בול אנישמ"פאחרונה

הייתי בטוחה שהיה לי גופה בבית. באמת.( מסכן בעלי הכרחתי אותו להזיז בערך את כל הרהיטים, להריח את התקרה וכו' )

היה שלב שהייתי לועסת מסטיק מנטה חזק עם מסכה ככה שהריח נכנס לי לאף

משום מה בתים של אנשים אחרים היה לי יותר בסדר.

אחרי שילדתי עבר

אולי תנסי ללעוס מסטיקים?איזמרגד1

יש סיכוי שזה יעזור?

יכול להיות...אני לא חובבת מסטיקים אבל שווה לנסות..מטילדה

קרה לי בהריון הראשון עם המטבח של חמי וחמותייעל מהדרום

לק"י

ובשעה טובה🤩

תודה❤️מטילדה

ריחות בהריון זה ממש קשהפרח חדש

בעבודה שלי יש משהי שמביאה כל יום אוכל עם ריח מאוד חזק

ואני משתגעת לשמוע אותה אוכלת..

כאילו הריח יחד עם הרעש של הסכום שנוגע בקופסת אוכל עושה לי חלחלההה מזעזעת וזה בלי להיות בהריון

אני כבר יודעת שבבוא היום בעז"ה כשאני אהיה שם בהריון אני לא אחזיק מעמד

ולא יודעת באמת אני יעשה

זאת אישה מבוגרת מאוד, ופעם כשהיתה שם עובדת אחרת שמאוד סבלה מהקאות בתחילת הריון היא היתה אומרת שזה כי היא מפונקת

אחרי שמסרתי המון ספרי הריון ולידה מעולים שהיו ליהריון ולידה

אני צריכה בשביל מישהי קרובה אלי מאד

אולי יש בנות שמוסרות?

אשמח לספר להיות לאם, בשעה טובה ואם יש עוד אז אשמח

נמצא דרך להעביר מכל מקום...

תודה מראש

אם את כותבת שמכל מקום תצליחו להעבירירושלמית במקור

אז כבר מציעה לבדוק גם באחת הספריות העירוניות שקרובה ליולדת. או אלייך.

^^ ויש גם גמחיםיראת גאולה

מחפשת משהו שישאר אצלההריון ולידה

ממליצה על אתר סימניהאיילה12אחרונה

יש שם מלא ספרים מכל הארץ יד 2