אירוח הורים לא צעירים לשבת

בהנהלת: יעל מהדרום , טארקו , חצילוש , בארץ אהבתי

מכתב פתיחה

אירוח הורים לא צעירים לשבתאמאשוני

טוב אז עד שיפתחו את פורום הריון ולידה- המשך,
אשמח להתייעץ כאן עם מי שנמצאת בשלב הזה של העשור השני/שלישי בחיים הבוגרים.
ההורים שלי מתחילים להתבגר (גם ההורים של בעלי אבל זה כבר נושא לשרשור נפרד)
אני ובעלי דיברנו והגענו למסקנה שהגיע הזמן להתחיל להפוך את הקערה ולהזמין אותם אלינו במקום לנסוע אליהם..
הבעיה היא שהכל מורכב ומסובך.
בתחילת הנישואין זה לא בא בחשבון בתדירות גבוהה (גג פעם בשנתיים ואפילו פחות מזה) בעיקר בגלל הפער העדתי והמנטלי בין בעלי וההורים שלי. כשהתארחנו אצלם אז ברור שאנחנו האורחים והכל מנהל לפי המנטליות שלהם.
אבל אצלנו בעלי לא היה מסוגל לקבל את זה (בית שלו בכל זאת) נגיד היו קטעים של התנגחויות מטומטמות כמו אם לעמוד בקידוש או לא שהובילו להטחת הערות פוגעניות.. והיו בעיות יותר "רציניות" כמו שבעלי רגיל להתפלל ותיקין (אבא שלי דווקא זורם ולא אכפת לו לקום מוקדם בשביל זה) אבל אז הקידוש הוא קליל/ חלבי ואח"כ יש ארוחת צהריים מלאה ואמא שלי לא מסוגלת לסדר היום הזה.
מצד בעלי לא היה מוכן שנשנה את הכל בגללם...
וגם היו הבעיות הטכניות שלא היו איפה לשים אותם לישון ונתנו להם את החדר שינה שלנו ובעלי דווקא היה בסדר עם זה.
בנוסף היו כל מיני אמירות ועקיצות בין בעלי לבינהם. מנסה לא לתפוס צד אבל אני גדלתי על קודם כל כבוד למבוגר ועוד כשזה הורים אז בכלל לסתום את הפה, בעלי ממש לא מסכים עם זה. לכן כשאמא שלי העירה לו שהוא מטפטף מים על הרצפה הוא התעצבן ועשה את זה עוד יותר מודגש בכוונה. כאילו זה הבית שלו, הוא אחראי על השטיפה לפני ואחרי ממילא. אז אמא שלי אמרה לו "טוב בבית שלך תעשה מה שאתה רוצה" שזה משפט שהיא תמיד אומרת כשמתווכחים איתה בבית שלה על עניינים פעוטים כאלה (נגיד נר שמן או נר שעווה, היא לא באמת יכולה לעקוב אחרי השגעונות של כל החתנים שלה)
הקטע שזה נפלט לה אצלנו בבית ומאז ועד היום בעלי עושה מזה מטעמים שחבל"ז.
עכשיו הבעיה שאני לא מסוגלת להכיל את כל הבעיות האלו. לא מסוגלת להכיל שבעלי לא מכבד אותם. לא מסוגלת להכיל שאמא שלי עושה בעיות עם הארוחות או כל דבר אחר כשהיא מתארחת.
כאילו הם גורמים לי להיקרע נפשית לרסיסים בין הרצון להגן על הזכויות של בעלי כמארח לבין הרצון שלי להגן על ההורים שלי כאורחים.

עד כאן פריקה של מה שהיה.
אוסיף ואומר שאחים שלי הגדולים מארחים אותם לשבתות לעיתים קרובות כבר כמה שנים טובות רק שהם כנראה יותר בשלים לזה ממני וגם אין להם פער עדתי וסגנון..

עכשיו המצב של ההורים שלי קצת מורכב.. קשה להם מאוד מנטלית לעשות שבתות לבד בלי אף ילד ולארח גם קשה..

עד עכשיו היה לי נורא נוח להתעלם מהבעיה. לעיתים רחוקות היינו נוסעים לשבת, הייתי מביאה אוכל, עוזרת לשטוף את הבית אחרי.. כאילו מנסה להקל כמה שאפשר שלא יהיה להם קשה לארח אותנו במובן הפיזי. נגיד בחגים התארחנו בסוכות שגם ככה אוכלים בחוץ, בעלי והילד ישנו בסוכה אז היה יותר מקום בחדר לי ולקטנים וכד'.

לפני שבוע אבא שלי מתקשר להזמין את עצמם אלינו (כנראה לא הסתדר עם אחים שלי הגדולים אותה שבת)
בטלפון אמרתי כמובן בטח תבואו.. כי לא היה לי מושג איך להגיב. ואיך שניתקתי את השיחה הרגשתי שעולמי חרב עלי (אולי יש להסביר שהשיחה הגיעה אחרי שבועיים שלמים ללא שינה מה שצבע הכל שחור משחור)
אמנם ידעתי שבמצבי הפיזי אין שום היתכנות שאני מארחת. הייתי זקוקה לשבת שבעלי יעזור קצת עם התינוק שאוכל לעצום עיניים שעתיים בשבוע, למחרת התקשרתי להודיע שבעצם לשבת פחות מתאים ושיבואו לאמצ"ש. הם לא רצו.
הדגישו שרצו להתארח דווקא לשבת. ודווקא לשבת הזאת.
אציין שהקושי מבחינתי היה בעיקר קושי נפשי להכיל את הכל.
בנוסף לתינוק שהיה עלי 24/7 הייתה תקופת הסתגלות למסגרות שלא תלויה בגיל, 3 ילדים מחורפנים ואמא עייפה שבועיים זה לא מתכון לנחת.
אז הכל היה כזה- לנשום לנשום לשרוד לנשום.

עכשיו ב"ה ב"ה הקטן ממש השתפר. ירד לו החום, הוא מסוגל להעסיק את עצמו כמה דקות על הרצפה, ישן בלילות (קם להנקה 2-3 פעמים אבל לפחות ישן בין לבין)
ועלתה בי המחשבה שאצטרך להזמין אותם לשבת בקרוב כי הם נפגעו מהביטול.

עכשיו כשאני קוראת את מיואשת, דבורית, בת 30 ועוד,
אני מבינה שלכל אחת יש את שני התיקים הכבדים האלו מצד אחד המחוייבות למשפחה הפרטית (בעל, ילדים, תינוקות, עבודה) ומצד שני את התיק של ההורים שהרבה יותר נתמכים ממה שהם היו כשהיינו צעירים ויפים. ואין מה לעשות טבע העולם שגם בהם צריך לטפל ואי אפשר להתעלם מהמצוקה שלהם.

אז איך עושים את זה? מה קודם למה? איך מאזנים נכון על מנת שלא לקרוס? האם תינוק שער לילות ברציפות זאת עילה לעשות פוס מעזרה להורים?
ומה קודם למה- בעל להורים או הורים (במצבם) לבעל (הצעיר יותר) ואיפה הילדים הצעירים על הסקאלה?
מתי להבליג על הצרכים שלי ומתי אסור להתעלם מהם?

אשמח שתעזרו לי לעשות סדר במחשבות 🙏

מתייגת
@בת 30
@מיואשת******
@דבורית

וכל מי שהסיטואציה מוכרת לה בהיבט כזה או אחר..
אפשר כמובן גם אחרי שבת..

תודה רבה!

היי יקרה!התמסרות

נשמע מאוד מאוד מאתגר נפשית כל המערך הזה!
ובהחלט לא פשוט להיות במצב של "בחירה" בין ההורים לבעלך.

אני ארשום לך קצת מה התפיסה שלי בנושא ומקווה שאולי זה יעזור.

בעיני כן צריך להיות בחירה של מי קודם והיא צריכה להיות ברורה. הבעל הוא הראשון, מנסיון שלי (אנחנו מארחים בתדירות גבוהה מאז שיש יותר ילדים) אחרי תקופה שבה ממש הבהרתי לבעלי שהוא הראשון הכל הפך ליותר קל.

הכוונה אבל היא לא כשהם מגיעים אלא לפני, תמיד תמיד להגיד להורים "אתייעץ עם בעלי ואחזיר תשובה" על כל דבר, ואכן לשאול אותו קודם.
לשדר ולהגיד שלך הכי חשוב שהוא ירגיש בנוח, לפאר ולהעריך אותו על מה שהוא עושה. הזמן עושה את שלו נהדר בתחום הזה.

ומנגד להורים שלך את המילים הטובות לשים לב שאת לא אומרת לידו, זה נשמע מצחיק וילדותי אבל בתכלס זה מוריד הרבה מתחים.

מציעה לשבת עם בעלך ולחשוב יחד מה הקשיים שיכולים להיות בזמן האירוח ואיך מצמצמים נפגעים...

זה עבודה אבל בסוף יקל עלייך בטווח הרחוק.

והכי חשוב ממש ממש להזכיר לעצמך כל הזמן שזו מצווה ענקית לזכות גדולה שהילדים רואים את זה! וכמה זה מדהים להם שהם רואים שאת מעריכה את בעלך.

ובנימה אישית אני רוצה להגיד שאת מעוררת השראה בשל מי שאת ואני מקווה שגם לעצמך את נותנת מקום כמו לכולם.

מבטיחה לקרוא בעיון, לחשוב ולענות במוצ''ש או בראשוובת 30

בע''ה

עוד לא שם, אבל אני מלאת הערכה אלייך!!!מזלטוב

בטוחה שאחרי שהנשים החכמות יענו לך כאן תצליחי להגיע לנוסחא הנכונה
ואז-צף בטוחה שתראי איך את עושה צעד מצידך לכיבוד הורים ןהקב"ה יעזור לך ויסייע ויקל עלייך מצידו

באמת ריגשת אותי.

וואו יקרה כמה התמודדותחגהבגה

אני לא נמצאת במקום הזה עדיין, מאוד נתמכת בהורים שה' ישלח להן אריכות ובריאות עד 120.
אבל הייתי שם עם ההורים שלי כשהם טיפלו בסכץבים וסבתות, זכרונם לברכה.
מה אני אגיד לך.
עולם הבא מובטח להורים שלי רק על זה, חוץ משאר הדברים.
אגיד לך את דעתי למרות שאני עדיין צעירה...
אם את לא תהיי עם כוחות, שום דבר לא יחזיק.
ויש מעגלים שאת צריכה לטפח. תדמייני שאת הגרעין. מעגל שכתוב- אני.
המעגל הבא- אני ובעלי
המעגל שאחריו- הילדים
ואז- ההורים.
המעגל הפנימי, בעצם הגרעין חייב להיות היציב והחזק ביותר מכיוון שהכל בנוי עליו ומתחיל ממנו.
לכן, הדבר הראשון שאת צריכה לחשב, זה את הכוחות והיכולת והמסוגלות שלך.
נכון, ההורים נתנו לנו את חייהם ומגיע שלב שאנחנו רוצים להחזיר- אבל נשמע שבמצב שלך, את לא הבת היחידה שיכולה לעורר להם, נכון?
ואם הסברת את עצמך והיו לך אינסוף סיבות מצויינות, וכן הבאת אלטרנטיבה חליפית, והם נפגעו- זה שלהם.
אחרי זה זה כמו ריקוד כזה- למצוא את האיזון הנכון בין מה שמתאים לך, לבעלי ולמשפחה שלך, ולהורים.
ולעשות את זה טוב- אבל פעם ב...
ז"א כשאת מארחת אותם, תדעי שזה ייקח לך מקסימום כוחות, הכנה, התאפקות, עבודה עצמית, בכל המישורים אבל זה יהיה פעם ב, ותעשי את זה טוב.

ה' רואה את הרצון והנכונות שלך, וישלח לך עצה טובה איך לקיים מצוות כיבוד הורים בחורה הטובה ביותר שתוכלי, בלי לפגוע בעצמך...

מקווה שזה בכלל במקום שעניתי...

מה אחים שלך עושים? הם מכירים את הורייךחמצוצית

ויכולים לייעץ לך. הבנתי שאת בטוחה שאת חייבת לארח אותם כאילו הם אצלם בבית. האם הם באמת מצפים לזה? למה את לא יכולה לישון כשאת מארחת אותם?
אם בעלך לא מסכים לגישה הזאת, אין לך מה לעשות, רק לבדוק לפני איפה ומה הוא מוכן ולכוון לשם. את תרוויחי מזה כי לא תצטרכי לזרום מאה אחוז עם הוריו כשהם יבואו לשבת.

אז אני לא יודעת אם אני בשלב הזה אבלאני זה א

מארחת את ההורים שלי לשבת פעמיים בשנה בערך.. האחים הקטנים גדלו אז נשארו רק ההורים והם שמחים לארח אותנו ועוד יש להם כוחות אבל גם שמחים לבוא אלינו ולהנות מהבתים שהקמנו זה לגמרי חלק מהנחת שלהם.

גם אצלנו יש פער מנטלי ועדתי אבל אני כן משתדלת להתחשב בהם כשהם אצלנו למשל להכין אוכל שהם אוהבים למרות שאנחנו אוכלים שונה מהם ( בעיקר בבוקר)
בעלי מתפלל נץ גם כן ואבא שלי לא אז אם ברגיל היינו אוכלים רק בסביבות 11 וחצי אנחנו קצת מקדימים לרבע ל11 או איפשהו באמצע.
ובאופן כללי אני משחררת את בעלי מהצורך לעמוד בלוז מסויים ומתאמת איתו לפני איפה כן חשוב לי שיתגמש ואיפה מבחינתי הוא חופשי..
ובעיקר אני חושבת שמה שעוזר זה שיש דיאלוג ביני לבין אמא שלי לפני לגבי השבת.אני משתפת אותה בתפריט שחשבתי עליו ומנסה לבוא לקראת..אצלי לפחות הדיהור הזה( גם אם עושים בסוף משהו שפחות נוח להם) נותן להם להרגיש בנוח.
הייתי מתחילה מלדבר עם בעלך ולראות איך אפשר לארח בכל זאת ולתת להם מקום להרגלים שלהם אפילו שזה הבית שלכם.
בהצלחה יקירה וכל הכבוד לך שאת בכלל עוד מוכנה לנסות אחרי כל הריקושטים שחטפת

אני מארחת את חמותי פעם בחודשייםoo

כשמארחים הורה מבוגר, צריך לקחת בחשבון שהוא פחות גמיש מאורח אחר, וגם שהאירוח הוא לא משהוא קבוע, זה כולה יום אחד פעם בנניח חודשיים.
לכן אני בדעה שעל הילדים להתגמש לרצון ההורה, כל עוד זה בגדר משהו סביר.
לשנות סדרי סעודות או לספוג הערות (ולא להתייחס) נשמע לי משהו סביר/ סביל.
אני כבר מארחת כמה שנים. בתחילה זה יהיה יותר קשה, אח״כ למדתי לזרום יותר.
בהצלחה

אז אני כנראה רחוקה מגילך, אבל מארחת את ההורים מהיום שהתחתנתיכי לעולם חסדו

באיזה שהוא מקום גם מעדיפה לארח על להתארח כי בבית שלי אני הבוס 😅😏 רק חשוב לראות איך עושים את זה בעדינות.

אכתוב מה שנראה לי רלוונטי 🤷‍♀️

קודם כל הזוגיות זה מספר 1.
זה לא אומר שלא מארחים או שמארחים עם טעם רע וחס ושלום התייחס לא יפה להורים. זה ייהרג ובל יעבור מבחינתי.

לכן חשוב לעשות הכנה מראש עם בן הזוג. לא מול ההורים שהם כבר אצלך.
להסביר לו שהזוגיות היא מספר 1 ולכן כפועל יוצא את מתייעצת איתו בכל הנוגע לאירוח.
אם זה מתי ואם זה איך. חושבים ביחד על מה יכולהיות קצת קשה ומראש מגיעים להבנות והסכמות, מבקשים להיות קצת יותר לארג' ולנסות למתוח את הגבולות כי זה חשוב לך.

גם מול ההורים להגיד "אתייעץ עם בעלי ואחזיר תשובה", ככה שהוא ישמע והם ישמעו שיש פה 2 שהם אחד.
להעריך ולייקר את מה שהוא עושה. בהחלט יכולהיות מעצבן או מעיק שמישהו אחר מגיע אליך הביתה ועושה שינויים או מרגיש יותר מדי בבית. אצלך זה ההורים שלך אז אולי את רגילה לכל זה, אבל הגיוני שהוא לא ולכן כל הזמן לדבררררר על הדברים זה מאוד חשוב בעיניי.

אני גדלתי ככה שתמיד אמרו לי שאיך שאני מתנהגת להורים שלי, ככה הילדים שלי יתנהגו אליי כי ילדים הם חכמים מאוד ורואים כל דבר.
אני רואה איך זה קורה אצל ההורים שלי.
בתור ילדה סבא וסבתא היו קדושים בעיניי ועד היום הקשר מאוד קרוב עם סבא שלי שיהיה בריא (ובלב גם עם סבתא, סבתא וסבא ששומרים עליי מהשמיים❤) וזה מאוד משמעותי לחיים שלי.

קשר קרוב עם סבא וסבתא זו מתנה. מתנה לתת לילדים שלך!
מתנה של דוגמה אישית כל יחס להורים, על כיבוד הורים והכנסת אורחים.

צריך לקחת בחשבון את זה שהורים הם אולי פחות גמישים מאורחים אחרים. גם בגלל הגיל וגם כי הם תמיד בראש של *הורים* ולכן תמיד ירגישו שהם יודעים יותר ממך ויש להם יותר ניסיון ממך. לא משנה שאת כבר אמא בעצמך.
כדאי ושווה לדעתי לנסות לראות איך אפשר לדבר איתם ועם בעלך מראש, לראות איפה אפשר לבוא לקראת ואיפה לא (נניח לעמוד או לא בקידוש - אולי אפשר לתת לאבא שלך את הכבוד לקדש?)

בטוחה שהקב"ה רואה את הלב הטוב והרצון שלך וישלח לך סיעתא דשמיא בעז"ה.
אני מאמינה שמכיבוד הורים אף פעם לא מפסידים❤
שולחת לך כוח!

קצרה בזמן בגלל שבת..באר מרים

אשתדל להרחיב במוצש..

2 נקודות חשובות:

1. אלה ההורים שלך. לא אנשים זרים.
הם רוצים להיו איתכם ולא לבד.
הם לא מתכננים נופש בבית מלון וגם לא באים לתת לכם ציון. אז תשחררי..
תרגישי בבית.
את לא חייבת להתלבש יפה. מותר פיזמה.
זה בסדר להישפך על הספר, לפרוש לישון, לחפף באוכל וכל דבר אחר שמתאים לך ונח לך..

2. תסתכלי על הדברים במבט של נצח ולא במבט נקודתי:
כשבעוד אי אלו שנים (עד 120...) כבר לא יהיה לך את מי לארח, מה באמת תרגישי ותחשבי:
האם הכי חשוב זה ההקפדה על זמני הארולה הנוחים לכם, על סגנון השבת ועל הנוסח והסגנון, או מה שחשוב זאת החוויה המשפחתית הרב דורית ושמחה של הביחד..

3. כל דבר תחשבי גם בנקודה של איך הייתי רוצה שיהיה כשהילדים שלי בע"ה יתחתנו ואני אהיה הנזקקת שצריכה להתארח אצלם..
זה שם פרופורציה אחרת

4. מתוך הנקודות האלה תשבי מראש לשיחה עם בעלך ותנסו להגדיר מה נכון לכם.
אל תשנו דברים "בשביל להיראות טוב"
ומתד שני תראו איפה אתם זורמים ומתגמשים כדי שההורים ירגישו בנח..

שבת שלום, אשתדל בעה להרחיב במוצש...
.

כתבת מקסים.מתחדשת11

מצטרפת ממש. אני גדלתי על זה שכיבוד הורים מעל הכל. אם הם מבקשים אז בכלל
פשוט תשחררי. אז לא תכיני את כל המטעמים הכי הכי
אפשר גם לקנות חלה ועוגה
הבית לא יהיה פיקס, כנראה שזה פחות מעניין אותם.. הרבה מהמחשבות על אירוח הן בראש שלנו..
וכמובן בעניין הזוגי- זה ממש מזכיר לי את הסיטואציה שבה הילדים מבקרים אצל סבא וסבתא ותמיד מתגמשים קצת יותר מהרגיל ומצד שני לא מוותרים על עקרונות.
תנסו לחשוב איך אתם מביאים את זה, גם בסיטואציה כזו..

בהצלחה ענקית!

קראתי הכלדבורית

ועלה בי המון כאב
אולי כי זה פוגש אותי בנקודת השבר של עצמי כרגע
תודה שהצפת את זה
כרגע יש בי רק חיבוק של הזדהות
אולי אחרי שארגע מהשבוע ההזוי הזה יהיה לי גם משהו חכם לומר.

וואי מתוקה, ברוכה הבאה… ❤️❤️❤️❤️מיואשת******

אנסה לענות בזריזות לפני שבת ואחר כך להרחיב
קודם כל מדגישה שאחרי לידה התאוששות פיזית ונפשית שלך היא מעל הכל. הכל. גם מעל כיבוד הורים. אם את לא תדאגי לעצמך לא ישאר לא מי שידרג להם ולא מי שידאג לילדים שלך ולא כלום.
ולכן בעיני עשית נכון מאד כרגע.
טיפים ומחשבות נוספות/ אחרי שבת בע״ה 💕

מחכה בסבלנות 😘אמאשוני

חתיכת תיקאפונה

אצלנו זה הפוך, ההורים שלי לא מוכנים לנסוע לשבתות ולכן אנחנו נאלצים לנסוע אליהם. מכל האחים שלי רק אני מגיעה אליהם לשבתות בשגרה וזה לא פשוט בכלל.
מצד שני יש דברים אחרים שאחים שלי דואגים להורים בקשר אליהם.
אז קודם כל, אם יש אחים שזורם להם יותר לארח את ההורים זה בסדר!! זה בסדר שהעול לא יתחלק בצורה שווה כי לכל אחד יש יכולות אחרות.

דבר שני, התמיכה של בן הזוג היא קריטית. לבעלי בכלל לא קל להיות אצל ההורים שלי מסיבות שונות (ניקיון, לו"ז ועוד) אבל הוא שותף איתי בחשיבות של העניין וזה ממש מקל. אמא שלי מצידה משתדלת לדאוג שיהיה דברים שהוא אוהב וזה עושה לו את זה.
אז זו הנקודה השניה, לגייס את בעלך לעזרתך. והיא צריכה לכלול שיחה פתוחה איתו - על הצרכים של הורייך בשלב הזה של החיים, על הרצון שלך לכבד אותם ועל הצורך שלך בתמיכה שלו בעניין. השיחה צריכה לכלול את כל הנקודות הקטנות שפירטת למעלה שמקשות עלייך
ולשאול אותו: מה אתה יכול לתת בעניין - שבת בחודשיים? להבליג על הערות? איך את יכולה לעזור לו לעזור לך? (אולי לצ'פר אותו במשהו שהוא אוהב כאות הוקרה על המאמץ?)

אם יש מה לבקש מההורים שלך את יודעת. בד"כ זה פחות אפקטיבי

בשבת עצמה התפקיד שלך הוא לנשום עמוק, לא להיות עו"ד. אם יש ביניהם חיכוכים לתת להם להסתדר בעצמם כמו ילדים גדולים.

קטונתי מלייעץ כי אצלינו זה פחות מאתגר . רק נקודה קטנהתהילה 4

כתבת שזמני התפילות שונים ולא נח להורים שלך שיש ארוחה קלה בבוקר ואז סעודה כבדה.
אולי אפשר לעשות שאבא שלך לא יקום לוותיקין אלא ילך למניין שנוח לו ואתם תפעלו כרגיל אצלכם. כשהוא יחזור מהתפילה )ואולי גם אמא שלך אם נוהגת ללכת) זה יהיה כבר הזמן של הסעודה וכולם מרוצים.
בעיני זה גם באמת מאפשר תחושת שחררו הן לאורחים ובעיקר למארחים שלא מרגישים צורך לשנות בשביל מישהו אחר.

כתבו לך גם להתייעץ אם אחייך הגדולים אני חושבת שזה גם רעיון ממש טוב.

שבת שלום

אני חושבת שההבדל העדתי והמנטליים...

הוא סתם תרוץ
המריבות או הערות האלה נובעים מגאוות
בעיניי הכי נכון פשוט להתעלם מכל ההערות. זו לא בעיה שלך.
את מארחת ועושה מה שצריך מצדך.
אם בעלך מעיר דברים או ההורים זו לא בעיה שלך ותתעלמי.
אתם עושים את הדברים איך שנכון לכם. ארוחת בוקר אמא שלך יכולה לאכול לחם עם גבינה כסעודת שבת ולא לאכול ארוחת צהרים. פשוט תציעי גם לחם אחרי הקידוש למי שרוצה כך. ( יש הרבה שמקפידים לאכול לחם ולא ארוחץ בוקר קלילה אחרי הקידוש. אז גם מבחינה הלכתית זה יותר נכון).
מעבר לזה, את לא אחראית לאנשים אחרים. תשחררי את המקום הזה

נזכרתי בעוד משהוהתמסרות

אם אני לא טועה כתבת בעבר על קורס בחינוך של הורות מקרבת.
אז אם לא טעיתי מציעה לך לקרוא את ספר המקור עליו זה נשען של מארשל רוזנברג "תקשורת לא אלימה, תקשורת מקרבת"
זה ממש יכול לעזור לך בעניין של ההכלה הנפשית של כל הסיפור הזה ובלי קשה ספר ששווה ממש לקרוא!!!

אמשוני יקרהחדשה ישנה

ליבי יצא אלייך ממש...
אמנם לא בשלב שלך בחיים ואין לי עצות חכמות אבל לגמרי יכולתי להזדהות.. עם החוויה הכל כך קשה הזאת שהבעל ''שם מקלות בגלגלים'' כשהאישה מנסה לכבד את הוריה. מתסכל. מרגיז. פוגע.
. באמת, אין מילים. ואת נקרעת בין הבעל להורים.😣 מוכר לי מקרוב 😔
במיוחד שאת הכי מתגמשת בעולם מול חמותך, ויש הרבה על מה להתגמש. תאמרי לבעלך שהוא צריך ללמוד ממך על כיבוד חם וחמות.

חיבוק גדול לך והלוואי שתמצאו דרך שמתאימה לכולכם

עונה מנסיוננו הדלרק טוב!

חלק מהדברים שהזכרת קיימים גם אצלנו כנקודת שוני בין בעלי להורי- מתפלל מוקדם, יושב בקידוש וכו.

בעיניי אני חושבת שזה לא תריך להיות סתירה, שכל אחד יעשה מה שנוח לו. לא רואה למה זה אמור להתנגש. כל אחד שיעמוד או ישב בקידוש כמנהגו, ואם זה לפי דעתו לא מוציא אותי ידי חובה, אז שיעשה קידוש נוסף. ממילא ראוי לשים גביע נפרד לכל ראש משפחה.

אצל הורייך מתפללים בשעה הרגילה ואז חוזרים ואוכלים? (אם הבנתי נכון) תפאדל. בעלך יחזור מוקדם, יעשה קידןש חלבי כרצונו, בינתיים אביך יהיה בתפילה המאוחרת, יחזור, ואז תשבו לארוחה הבשרית.

נקיון מבינה למה זה מציק לו, במיוחד אם היחסים הם בתחושה שמשתלטים לי על התנהגות שלי בבית שלי, אבל אפשר לנסות פחות להעלב, ולו בשל השכר - הנעלבין ואינם עולבין וכו'..
ובשקט בצד לבקש מאמא שלא תגיד לו גם אם היא צודקת כי זה מפריע לו.

לגבי לארח כשאין כוח, או כמו שהציעו לך באמת לישון ולהבין שההורים יכולים לקבל את זה. (יצא לי לארח את הורי כשהייתי חוחה עם חום, פשוט כבר קבענו וביום שישי התחלתי להרגיש לא טוב. כמובן שנחתי בשבת). ואפשר לנצל את זה שסבא וסבתא באים ולתת להם זמן איכות עם הנכדים ולך לנוח.
ואם לא ילך בגלל אופי המשפחה, אז אין ברירה אלא להסביר להורים בצורה מכובדת למה פחות מתאים עכשיו ולהגיד שהיית מאטד שמחה אם כן, ותנסו בשבת אחרת, ומנגד לדבר עם האחים ולוודא שיש מי שדואג להם בכ"ז.

בהצלחה!!

מנסה לענותהמקורית

תשמעי אני יחסית צעירה אבל פערי מנטליות נוגעים אליי מאוד אז אנסה..
אני חושבת שקודם כל ולפני הכל המפתח הוא אצלך או יותר נכון שלך מול בעלך..

אני חושבת שהפער נעוץ בהבנה שלך ושלו בנפרד מהו כיבוד הורים בכלל ואיך מיישמים את ההלכה בפועל, ובאיזה תחומים זה בכלל נכנס
גם אצלנו בבית יש פער ענק בין איך שאני רואה כיבוד הורים לבין איך שבעלי רואה את זה, אבל הפתרון תמיד הוא וויתור. מישהו צריך לוותר.
או שאת מוותרת על כיבוד ההורים בדרך של לארח, או שהוא מוותר על כל ההנהגות המיוחדות לביתכם בשבת אחת ל.. שאתם מארחים אותם לטובת קיום ההלכה בככ חשובה הזו, והזמנית גם. וחשוב לציין את זה, זה זמני.
ממה שרשמת לגבי התגובות של בעלך לעניין אני נוטה לחשוב שיש פה עניין שהוא של אגו/כבוד, של מי השולט פה כרגע. למי הבית שייך, ושלא חלילה ינסו לשנות אותי. פה הנקודה נמצאת
האם כשאתם מארחים אורחים אחרים גם אז הוא לא גמיש בלוז? גם אז האורחים נכנסים ללוז של הבית או שזה רק מול ההורים שלך?

האם ניסית לדבר איתו על זה? לראות האם אחת לx זמן הוא יהיה מוכן לוותר על אי אילו הנהגות שהוא דבק בהן, בשביל משהו שחשוב לך? וכמובן להדגיש את ההערכה שלו כלפיו בכך
איך זה מול ההורים שלו? האם אתם נדרשים לארח גם אותם?
ואני מציינת ׳משו שחשוב לך׳ ולא מצוות כיבוד הורים בכוונה, כי אולי אם תנסי לבוא אליו בגישה שהוא עושה את זה בשבילך ולא בשביל המצווה אז אולי זה כן יגרום לו להתגמש יותר?

אוף לא לא..אמאשוני

נראה לי הרבה פה לא הבינו...
בעלי האדם הכי גמיש והכי מתחשב אבר...
אבל גם לו יש את הגבולות שלו.
וכן מבחינתו האורח צריך להתאים את עצמו למארח. אין פה שאלה בכלל.
ההורים שלו מתאימים את עצמם אלינו, אין שום ציפיה מצידם למשהו אחר כי זאת המנטליות שלהם.
זאת בעצם כל הבעיה השורשית- פה נעוץ ההבדל המנטלי.
לכן אין פה הקבלה.
נגיד חמותי היא אנטי חד"פ. אין מצב שאני מגישה לה אוכל בחד"פ, בעלי חושב שנפלתי על הראש שזה שיקול בכלל. כשאני המארחת אני המחליטה. וזה עד הסוף. כשאנחנו אצל ההורים- לפי ההורים. כשהם אצלנו- לפי הנהוג אצלנו. חד וחלק.
כשאני מבקשת מחמי אם אפשר להדליק רדיאטור בחדר בשבת חורפית קרה קפואה עם תינוק בן יומו בעלי מתחרפן כי זה לא מקובל שאורח מבקש דברים!!! ברמה פסיכית לצד השני כבר. כאילו מה הסיפור, יש רדיאטור בחדר, קפוא, תינוק.. אוקי אז ההורים שלך לא חשבו על זה לבד, מה הבעיה לבקש.. לא. בחיים לא מבקשים.
ברמה שביקשתי אוכל מאנשים זרים ברחוב רק לא לבקש מהם כלום בתור אורחת 😭
ואז פתאום ההורים שלי באים כאורחים ולא מפסיקים לבקש/ לעשות דברים כאילו הם בבית..

תראי מה שהגבתי לך למטה, נראה לי מתאים גם למה שכתבתהמקורית

ומוסיפה - שימי לב שהכיבוד הורים שלך ושלו מתבטאים בדרכים שונות- אצלו זה לא לבקש כלום כי ככה נהוג גם אם מדובר במשהו ממש קריטי, והוא מביא את זה גם אליכם הביתה ואצלך זה לשנות סדרי עולם, כי ככה נהוג
תנסי לשקף לו את זה

לא יודעת. את כותבת שהוא גמיש אבל התיאור הזהסופי123

הוא של אדם לא גמיש בעליל, עד כדי חוסר היגיון. (אוכל מזרים ברחוב כדי לא לבקש מההורים שלו?!? לא לבקש חימום לתינוק פיצפון?!?) יש פה משהו לא מאוזן ולא הגיוני בהתנהלות שלו. אל תקראי את זה באופן שיפוטי, לכולם יש שריטות. לכל הבעלים הכי טובים, לכל הנשים המושלמות. זה לא אומר עליו כלום אבל זאת לא התנהלות סטנדרטית. מבחינתי ומה שאני רואה סביבי, כשהורים מבוגרים באים הולכים לקראתם בגבולות הסביר. אנחנו משנים זמנים של ארוחות עבורם, הולכים לבית כנסת שפחות זורם לנו בשגרה, מכינים אוכל שאצלם הוא קודש בשבת ואצלנו לא, מכוונים מזגן או חימום לפי מה שנח להם וכן על זו הדרך. הסיבות לכך הם כי הם ההורים שלנו, כי הם אורחים שלנו, וכי יש לנו חוב אינסופי של הכרת הטוב כלפיהם ולארח אותם באופן שמכבד אותם גם על חשבון מנהגים ונוחות שלנו עושה לנו הרגשה טובה בלב. ממה שאני רואה סביבנו רוב החברים שלנו נוהגים כמונו. יצויין שאחרי לידות הכלל הוא שצרכי התינוק והיולדת והמשפחה המסתגלת הם מעל לצרכי ההורים... אבל הם מאד מבינים את זה זורמים עם זה, מה שלא נשמע המצב אצלכם.

הוא גמיש כלפי ההורים שליאמאשוני

כלומר מה שאני כותבת על הפיצוצים זה אחרי התחשבות מרחיקת לכת מאוד מבחינתו.
באופי שלו הוא לא טיפוס גמיש בכלל.
מה שמבחינתי מוסיף לו נקודות..
ולגבי האירוח אצל ההורים שלו, הוא מכבד את התרבות שלהם. הוא לא לוחץ עלי בכלל לנסוע לשם אם לא מתאים לי אז כל פעם אני לומדת גבולות אחרים.
היום אין סיכוי שהייתי נוסעת בשיא החורף עם תינוק ולגבי האוכל למדתי להיות ערוכה מראש וגם מצאנו איזונים אחרים. אבל למדתי על בשרי מה שנקרא

תודה רבה על כל התגובות!אמאשוני

אני עדיין קוראת כדי להתעמק בכל הדברים.
לבינתיים רק אחדד- כשאני מתכוונת לפער עדתי/ מנטלי
אני מתכוונת שאצל ההורים שלי כשמארחים זה עד הסוף. עושים הכל כדי שהאורח ירגיש בנוח. זה אומר שמבשלים לו מאכלים שהוא אוהב וכו'. ובנושא אחר, לעולם אבל לעולם לא מתווכחים עם מבוגר ממך. בטח שלא עם ההורים.
זה חינוך שהם ספגו מהוריהם ואני מהם. זה בסיסי כמו השמש באור יום.

בעלי לעומת זאת, בא מתרבות שבא האורח מתאים את עצמו למארח. זה אומר שאורח לעולם לא מביא איתו משהו ללא תיאום עם המארח וכו'.
לגבי לסתור דברי מבוגרים אין חיה כזאת. מותר להתווכח ולהדיין לצחוק והכל על מבוגר בדיוק כמו שהיית נוהג עם בן גילך. גם כשזה ההורים אין הבדל. הוא מדבר לאמא שלו באותה נוחות שהוא מדבר לאחותו לצורך הדוגמה.

לכן מבחינת בעלי מה שהוא מוכן לספוג זה כבר הרבה מעל ומעבר והוא עושה את זה בשבילי למרות שהוא בז למנהג הזה שאסור לו לענות להם.
ומבחינת ההורים שלי הם לא מכירים מציאות אחרת. לא בתפיסה שלהם שיכול להיות אחרת. זה לא שהם מחפשים את הכבוד שלהם, אבל מבחינתם להביא את מה שחשוב להם על השולחן מהבית זה הכי לעזור. הם לא מבינים שיש מציאות בה זה מעשה פוגע. גם אם אסביר להם 1000 פעם זה לא עובר מסך. אז בטח ובטח בשלב הזה של החיים כמעט ואין על מה לדבר.

זאת נקודת המוצא, ממנה מסתבכים כל השטויות.
אחים שלי לא מתמודדים עם זה כי אצלם אין הבדל בתפיסה הזאת. הולכים לפי האורח. לכן אם יש מנהג לגיסי/ גיסתי או משהו לא נוח להם ברור שהילד שבמקרה הזה גם המארח צריך לבוא לקראת האורח- הורה.

הרבה דברים קטנים מסתבכים על רקע כבוד השבת. אין מצב לפיג'מה ואפילו לא לכפכפים, כמובן לא בשבילם פשוט כי זאת שבת...
ברמת הגרביים בנעליים (אצלנו הבנות נועלות נעלי שבת בלי גרביים, מבחינת אמא שלי הן לא לבושות והיא שולחת אותן בתמימות להתלבש לא כדי להתערב בחינוך, פשוט כי אם הן יוצאות מהחדר בלי גרביים יש רק אפשרות שהן שכחו)
לכן גם כשבעלי יושב בקידוש אמא שלי מעירה לו כי מבחינתה היא בטוחה שהוא עושה דאחקה. רק שאני מסבירה לה שבאמת ובתמים אבא שלו יושב בקידוש (והיא מאוד תופסת מאבא שלו אדם שקול ורציני) אז משהו מתחיל לזוז אצלה אבל לא מספיק אז היא תגיד טוב כשאנחנו פה תעמוד (כי היא עדיין לא מסוגלת לראות בעיניים שיושבים בקידוש. זלזול בכבוד השבת מבחינתה)

ובאופן כללי, שבת הכי מושקעת שלנו מגרדת רק בקושי את הרף של השבת הכי פשוטה של אמא שלי. אז ממש אין איפה לשחרר ולרדת.
אם אמא שלי תדע מה רמת החיים הרגילה שלנו היא מזמינה רווחה..
גם באירוח באמצע שבוע בהחלט יכול להיות מצב השקעתי את הנשמה לבשל ולארגן ואמא שלי תגיד וואי איך אני שמחה שהכנת פשוט.. אבל מה שנוגע אלי אני יודעת עם מי יש לי עסק אז לא מתרגשת. רק צריכה כוחות. כי בכל זאת זה קשה ככה בבת אחת להרים את הרף.
למשל אין לנו שולחן וכסאות סלון כמו שיש לכולם יש לנו שולחן של פינת אוכל וכסאות מטבח פשוטים..
אז לכבודם תמיד אני דואגת להשיג שני כסאות מכובדים ופעם אחרונה שכחתי אז בעלי קפץ לשכנים לבקש אז אבא שלי צועק בבניין תביא עוד תביא עוד שיהיה לכולם וכמובן שהשכן שמע... וואי איך בעלי התחרפן!!!!!
אם זה היה קורה לאחותי אז גיסי היה מוריד את הראש ואומר טוב ככה הם.. אבל בעלי לא מסוגל, ואבא שלי חמוד באמת בכוונה טובה, רצה לדאוג שלכולם יהיה נוח. הוא לא מכיר מציאות שלצעוק בבניין זה לא מנומס ושלבקש טובה מהשכנים זה רק במצבי קיצון ממש (הוא לא חשב על זה שאם אנחנו לא קונים כנראה שממש נוח לנו ככה.. חח)

אי אפשר לדעת מראש כל פעם על מה ניפול. זה המון דברים קטנים כל פעם.

נגיד פעם אחרונה גם היה מצב הזוי ברמות אפילו מבחינתי, הבאנו להורים את החדר שלנו, וצמוד לו שירותים ומקלחת שלא היו בשימוש. (בעלי הבית שקנינו מהם את הדירה הפכו למחסן ואמרן לנו מראש שצריך שם שיפוץ אם נרצה להשמיש) בקיצור לפחות עשר שנים לא השתמשו בחדר הזה.
אמא שלי רגילה לשירותים צמודים לחדר אז רצתה להשתמש. התנצלתי והסברתי שהם לא בשימוש. והיא עונה לא אין בעיה, אני רואה שהכל מלא אבק. אני אנקה. אני מנסה להסביר שהם לא *ברי* שימוש והדייר הקודם אמר שצריך שיפוץ כדי להשתמש ולא ברור לי מה בדיוק קורה שם אבל בקיצור לא.
בדיעבד אני מגלה שהם כן השתמשו ואני אומרת לה מה איך המים יורדים שם בכלל? אז היא אומרת בטח השירותים תקינים ככה אבא אמר. (לאבא שלי יש ידיים ימניות והוא קצת מבין)
קיצר.. עשו שם סתימה.
בעלי עמד להשתגע ממש. פשוט לא הצליח לתפוס איך אורחים שאומרים להם במפורש לא על משהו מחליטים להשתמש בכל זאת.
רק הזכרתי לו כמה פעמים הילדים שלנו עשו סתימות ונזקים אצל ההורים שלי או שלו וזה חלק מהחיים..

אוף אני יודעת שצריך לקפוץ למים ועם הזמן דברים יסתדרו אבל אין לי אומץ.. בא לי להנות קצת מהחיים הטובים. אחרי תקופה של לידה, חופש חגים בידודים לפני חזרה לעבודה.. אבל תכלס אף פעם אין זמן מתאים. צריך פשוט לעשות.

מה שכן, אני מתכוונת לחפש להם דירה שיוכלו לישון שם לפחות בשבתות הראשונות עד שנצליח להגיע לאיזה סדר נורמלי.

סתם מעניין אותי לטווח ארוך אם כחלק מתכנון כללי של הבית מן הראוי לתכנן חדר אורחים בשביל ההורים?
אני יודעת שמקובל לתכנן חדר אורחים אבל אף פעם לא חשבתי שבאמת אצטרך לארח כולל שינה עד שהילדים יגדלו.. מה שמזכיר לי שכשקנינו את הדירה חמותי דלקה בנו לקנות דירה גדולה יותר התעקשה שנצטרך דירת חמישה חדרים ולא ארבעה כמו שקנינו וזה היה לי ממש מוזר למה היא כ"כ מתעקשת על זה.
אולי זה גם היה בראש שלה?
ואם כן אז נניח לתכנן מעלית זה גם משהו מתבקש? (אנחנו עכשיו בסוג של תהליך מול מהנדס) מעלית מבחינתנו זה בשביל להעלות את ערך הדירה, לא חשבתי על זה שאולי זה חלק מהמחוייבות כלפי ההורים כמו שאם חלילה היה לי ילד שהיה צריך דירה נגישה לא הייתי חושבת פעמיים וברור שבונים מעלית

הצלחתי להבין קצת יותר טוב ממה שכתבת עכשיוהמקורית

ואני חושבת שעדיין המפתח נמצא אצלך ואצל בעלך
אני חושבת שגמישות זו תכונה מעולה בכל תחום בחיים, אין שחור ולבן כמעט בכלום. בטח לא בכיבוד הורים. זו מצווה שאין לה שיעור, והיא לא מדידה בכמה השתדלות יש לעשות סביבה. ואולי שווה להידבר על זה איתו, אפילו מבחינת ההלכה, וגם בגלל שזה חשוב לך, כדי שיבין שאין פסול בכך שכל כמה זמן שהם באים המערכת תהיה מגויסת לטובת העניין.
ואני לא חושבת שאת צריכה לזרום ולקפוץ למים. קופצים למים וזורמים כשיש גמישות ופתיחות הדדית, אבל לא במצב הנוכחי. להיפך, פה תתכנני עם בעלך את התמונה הכוללת לפרטי פרטים - אנחנו מכבדים אותם ב x y z ובנושאים אחרים משחררים. גם אם יעירו לנו, לא לענות ולהתווכח ובטח לא להגיע לעימות. להגיד ככה זה אצלנו וחשוב לי לכבד את בעלי. תזרמו. ואם אפשר גם עם חיוך.
וגם בשיחה המקדימה איתם תגידי את זה. ככה גם ההורים יבינו שאם הם רוצים לבוא אז שיידעו מה הם מקבלים כשהם באים. גם אם נראה לך שהם לא מבינים כשזה יקרה בפועל והם ייתקלו בסיטואציה הם כבר יבינו שלא אמרת סתם אלא שזו המציאות שלכם
לגבי העניין של פיגמה / כפכפים/ אוכל/ כסאות - אני חושבת שאם בעלך היה בעניין איתך היה מקום להשתדל יותר, אבל לדעתי במקרה הרגיש הזה זה לא נצרך. אפשר להגיד שככה אנחנו בשבת וזהו. נראה לי שהעימותים הקטנים הללו שמצטברים להרבה נובעים מזה שאת מאוד רוצה לרצות, כשבתכלס מה שאת צריכה לעשות זה פשוט לשדר שאצלנו זה ככה וטוב לנו ושמח לנו ככה ואנחנו לא מעוניינים לשנות.
ואולי זה מה שישחרר גם אצל בעלך. אולי הוא מרגיש שהמקום שלו בבית וכפועל יוצא מזה גם הכבוד והמעמד שלו מתגמדים מול ההורים שלך וזה מכניס אותו למקום שמתגונן ונלחם על כך.

אני חושבת שחלק מהעניין זה להבין שאך אחד לא עושה בכוונה כדיכי לעולם חסדו

להכעיס.
כלומר גם בדוגמה עם הכיסאות והשכן וגם בדוגמה עם הסתימה - המטרה היא לעזור ולא לפגוע או להערים עליכם קשיים.

מהמקום שלי והחינוך שלי הכי קל לי להגיד שבעלך צריך לבוא לקראת ולמחול על כבודו.
אם נאמר דוגרי - לסתום את הפה עד שהם הולכים

מה שכן זה כנראה לא פשוט לו כי הוא לא גדל ככה, אז מה שנשאר זה רק לדבר איתו בלי הפסקה ולעשות המון הכנות מראש. לשאול אותו איפה הוא כן יכול לבוא לקראת ולפרגן אלף פעם ולהזכיר שהוא מקום ראשון ואת ממש מעריכה.

עדיין, יהיו כנראה "יציאות" שלא תוכלי למנוע פשוט כי האופי הוא שונה ואדם לא יכול לשנות את עצמו ב100% במפגש עם מישהו אחר- אבל תנסי לצחוק כשזה קורה, למשוך את האש למקום אחר.

גם אל תנסי לרצות יותר מדי. לכבד בהחלט! אבל מותר גם להגיד "אנחנו מעדיפים כך וכך" או "חשבנו על זה והחלטנו ש..."

גם אם זה נראה שהם באים לבחון אתכם לדעתי האישית זה לא ככה, הם פשוט דואגים לכם ומנסים לחסוך לכם מחשבות והתלבטויות שאולי הם עברו בנושאים שונים.

חיבוק❤

וואובת 30

באמת זאת התמודדות.
כאילו את מרגישה שאת צריכה לתווך כל הזמן, לנוע בין ציפיות שלהם למציאות שלכם או בין ציפיות שלכם למציאות שלהם.
אצלינו זה מאוד שונה, בעיקר כי בשני הצדדים יש רק אמהות...וזה הופך את כל הסיטואציה לאחרת לגמרי, כך שאין לי מנסיוני המעשי יותר מידי מה להגיד לך.
אבל אחרי שקראתי הכל, חשבתי על כמה דברים:
א. חדר אורחים או דירה אחרת זה רעיון מבורך ומצוין. לא נעים לצאת מהחדר שלכם בכל פעם שההורים מגיעים. וזה נותן מעט פרטיות תוך כדי השבת. גם אנחנו מתכננים חדר אורחים עם מקלחת ושרותים, כדי לאפשר לסבתות להגיע ליותר מיום אחד, בנחת.
ב. יש פה ענין של התרגלות. אני מניחה שאחרי שתיים שלוש שבתות אצלכם, ההורים כבר יכירו וידעו מה שונה אצלכם ולכן בטח יהיו פחות הערות ופחות התקלויות. אמא שלך, אחרי שתי שבתות, תפנים מן הסתם שאתם יושבים בקידוש כי זה המנהג שלכם, לא?

ג. לגבי דברים שנוגעים כביכול לחינוך הילדים- בדבר הזה לדעתי עדיף לשתוק ולעשות מה שאת חושבת. דווקא בקטע הזה קורים לי כל הזמן מקרים עם חמותי, אבל גם בעלי אמר לי לא להגיב ולעשות מה שאני רואה לנכון.

ג. אני מבינה שיש הבדל בתפיסת אורחים- מארחים בינך לבין בעלך. השאלה אם אפשר לגבש ביחד גישה מאוזנת או דרך ביניים כזאת, ששניכם תוכלו להסכים עליה, ואז ממילא פחות תשתגעו מהפער.
כלומר- זה שצד אחד גדל עם תפיסה אחת והצד השני עם תפיסה הפוכה, זה לא חייב להיות קשור לתפיסה שלכם כזוג. יש הרבה תפיסות שאנחנו נאלצים להשתחרר מהם בחיים ..
נראה לי שעל הנקודה הזאת רוב המתח יושב...

בכל אופן, כל הכבוד לך על הנכונות ועל הרצון לארח ולעשות שינוי כזה למרות שממש קשה לך עכשיו!!

דבר אחרון, קראתי שכתבת שההורים הזמינו את עצמם. אז אני רוצה להגיד לך, וזה דווקא כן מנסיוני...שהזמנו את חמותי המון פעמים, ולרוב היא לא נענתה להזמנה. עד כדי כך שהפסקנו להזמין, וכן, גם קצת נעלבנו על הדרך...
אבל קרה שפעם, פעמיים היא התקשרה ושאלה אם היא יכולה לבוא, וכשבעלי שאל אותי אמרתי לו שאם היא מבקשת לבוא שיגיד לה כן באופן מיידי בלי לשאול אותי לפני כן. כי אם היא מבקשת כנראה שהמצב לא משהו..והיא באמת צריכה אותנו. ובמצב כזה אני לא עושה שום חשבון ושתבוא, לא משנה מה מצבי.
זהו..
בהצלחה!!
אבל את כזאת מתוקה וחכמה שאני בטוחה שתצלחי את הסיפור הזה בטוב!

אני חושבת שמעבר לפערי מנטליות יש פה פערי תקשורתמקרמה

הייתי מבדילה בין הדברים שההורים עושים ולא משפיעים משנים (כמו להביא מהבית שלהם דברים לשולחן) לבין הדברים שטצם נדרשים לשנות את מנהגכם.
על הראשון מבליגה, על השני לא.

ההורים שלך רגילים לדברים מסוימים וגם אצל האחים שלך הם משמרים את אותם הרגלים.
ואת הבת שלהם, אז מבחינתם ברור שגם אצלך הדברים נהוגים אותו דבר.

אז זה הזמן לנהל שיחה ולשקף להם את השוני.
לא בצורה מתנצלת,

להגיד לפני קידוש: אבא, אמא, אני מזכירה.לכם שאנחנו נוהגים לשבת באמצע הקידוש, זו לא טעות.

אנחנו לא נוהגים ללבוש גרביים גם לא בשבת.

וכו...
נטרלי את המוקשים מראש.
אל תחכי לפיצוץ.

נכון מאודבת 30

גם חשבתי על הנקודה הזאת

רעיון יפהאמאשוני

להבחנה מתי לבוא לקראתם ומתי לא..
רק לגבי השיחה הם לא אנשי שיחה.
הם לא מבינים דברים מתוך זה שמדברים איתם.
להיפך הכל יוצא עקום. הכל יוצא מהקשרו. לא היתה פעם אחת ששיתפתי אותם במשהו שמפריע לי או קשה לי ויצא מזה משהו טוב. לא כבת בית ובטח שלא כנשואה.
אז שיחה מקדימה זה לא מתאים, אבל אולי במהלך השבת אז כן להגיד משפטים כאלו שאצלנו אנחנו רגילים ש..ולכן.. ולהציע פתרון ביניים (למשל הערב נלבש גרביים ומחר לא)
וגם אנסה ללמוד מה יש לתקשורת מקרבת לעזור בנושא למרות שנראה לי ממש ממש קשה לשנות שיח אחרי עשרות שנים ועוד כשההורים בגיל כזה שהראש הרבה פחות פתוח. אבל לפחות שיהיה במודעות מה המסר שאני רוצה להעביר.

זה לא לשתף אותם במשהו שמפריע לך כדי ליצור שיחמקרמה

או לקבל תמיכה.
אלא שיחה מקדימה שתנטרל את ההערות לפני שהן באות.
ופשוט להודיע ככה אנחנו נוהגים בבית שלנו.
בקטע של קביעת גבולות.
זה עדיין יכול להיעשות בכבוד.

לדוג, בנושא הגרבים.
לתזכר לפני שבת, אנחנו לא נוהגים ללבוש גרביים בשבת/בכלל.

ואם היא מעלה את הנושא בפני הילדות
להגיד לבנות.
"סבתא חושבת שיותר מכובד לשבת בשולחן שבת עם גרביים. אנחנו בבית חושבים שגם לשבת בשולחן שבת בלי גרביים זה מכובד.
אם בא לא לכבד את סבתא (לא את השבת) ולעשות לב טוב את יכולה ללכת לשים, את לא חייבת"
ובזה נגמר הדיון

אם יש דברים שלו קריטי לך ובא לך ללכת לקראתם גם אם זה דורש ממך יותר, בשמחה!
אבל לא בגלל שככה צריך לעשות או בגלל שיש ציפיה ממך להתנהג כך. אלא כי בא לך לעדות אקסטרה שלאמא שלך תהיה שבת נעימה

תודהאמאשוני

סתם מנסה להבין את הדיוק, מה ההבדל בין לומר להם את המשפטים שאמרת במהלך השבת לעומת לומר לפני?
מבחינתי השיקול למה לא לפני, כי זה יתן להם הרגשה שלא רצויים, הם לא יקבלו את החיוך. חוץ מזה שאין לי מושג על מה כל פעם תהיה המריבה.. אז חבל לשרוף אנרגיות על דברים שהפעם לא יצופו בשבת, בכל זאת יש מכסה של אמירות שיכולות להתקבל ברוח טובה.

ספציפית לגבי הגרביים ממש לא מפריע לי שהיא שולחת את הבנות לגרוב גרביים. היא עושה דברים כאלה גם כשאנחנו אצלה. אני כ"כ לא הולכת לריב איתה על דברים כאלו.
סתם נתתי את זה בתור דוגמה איך בתפיסה שלה יש דברים שאמורים להתנהל והיא באמת מתמימות אמיתית לא מבינה שלא כולם ככה.

דברים שמאוד מפריעים לך הייתי אומרת לפני שבתמקרמה

אבל בעיקר הייתי אומרת משפט כללי כמו
אבאמא, אני יודעת שאתם רגילים למנטליות שלכם אבל אני מסכירה לכם שהתחתנתי עם × ויש לנו לפעמים מנהגים שונים.
ואם דברים יראו לכם פתאום שונים צבינו שכך אנחנו נוהגים בבית שלנו וזו לא טעות.
נשמח מאוד אם תכירו את הבית שלנו כמו שהוא.

ואת הדברים הנק חהגיד בשבת

(והגרביים הם רק דוג, מה שלא מפריע לך תבואו לקראתם, מה שמפריע לך תודיעי מראש/נקודתית בשבת. העניין בעיני הוא לא לנהל על כך דיון)

הבנתיאמאשוני

אני עדיין לא רואה את עצמי אומרת להם משהו כזה לפני שבת, אבל בע"ה לפחות יש לאן לשאוף 🤗

לגבי לא לנהל דיון. מקבלת. ומתפללת שה' ישים בפי את המלים הנכונות ובעיקר את הטונציה הנכונה.

תודה רבה על ההשקעה! מעריכה זאת מאוד!

רק עוד נקודה קטנהמקרמה

בקשר לילדים (בעקבות הדוג עם הקולה)
ילדים מאוד יודעים להבחין בדבולות שונים על ידי אנשים שונים.
הכלל המנחה הוא שכלפיהם אתם קובעים את הכללים.
להגיד, בסא וסבתא הביאו קולה כי זה משמח אותם, אנחנו לא שותים כי זה לא בריא.
לא להיכנס למאבק אבק ולשפוך את הקולה. לא לפחד מנוכחות שלה על השולחן.
מהר מאוד תגלי שאת הגבול יציבו הילדים ופשוט יגידו בעצמם לסבא שהם לא שותים.

תשדלו להפסיק להיקרע בין הבית להורים.
אתם בעלי הבית, אתם מחליטים
כשהילדים יראו אצכם בטוחים בדרך שלכם בלי שאתם נגררים לסצנות מול ההורים (כמו לשפוך את הקולה) והיה לזה אפקט יותר גדול

ואת גיבורה, זה לא קל.

אני רק רוחה לומר שכתבת מקסים ומדויק בשתי ההודעות האלומיואשת******

נהניתי לקרוא וממש אין לי מה להוסיף. כתבת מהמם

תודה🙂מקרמה

אני אומרת לאמא שלי ברבה דברים כאלומיואשת******

ובאמת בהכי כבוד בעולם,
אמאל’ה, אצלי בבית לא נקי כמו אצלך, מבחירה, ככה אני וככה זה טוב לי. אם בגלל זה לא תרצו לבוא אני מאד אצטער, אני ממש רוצה שתבואו אבל בלי הערות בבקשה על נקיון הבית. זה המצב וזהו מי שבא אלינו צריך להבין את זה.
יש המון דברים שאני באה לקראת, אוכל מסוים שהם רגילים לאכול בשבת נגיד או לקום מוקדם (אצלינו זה הפוך אנחנו מאחרי קום והם מקדימים לכבודם אנחנו קמים מוקדם)
אבל מה שלא אפשרי מבחינתי אני אומרת מראש. אני חושבת שזה ממש חשוב ומתחיל את כל האירוח בצורה אחרת פתוחה ופחות מלחיצה
זה יכול להיות גם משפטים כמו- אמא את זוכרת בבקשה לא להעיר לאיקס על מה היא אוכלת ומה לא (היא שמנמנה ואמא שלי מסוגלת לומר לה למה את אוכלת את זה? חבל, לא כדאי וכו.) אנחנו מאד מקפידים לא לומר לה מה לאכול זה לא טוב לנו. בבקשה תזכרי.
באותה צורה תזמיני את ההורים שלך בשמחה ותזכירי בשישי- אבל אתם זוכרים שאצלי נו יושבים בקידוש כן? זה המנהג של בעלי וכך אנחנו נוהגים. בבקשה לא להיכנס לדיונים בנושא זה לא טוב לילדים שלנו לראות שסבא וסבתא לא מכבדים את המנהגים בדתיים של אבא.(תירוץ הולם)
במצב שאת מתארת את באמת חייבת לדבר איתם.
וגם עם בעלך, כתבו לך פה המון אז רק חוזרת בקצרה, בבית של ההורים שלו הוא מצפה ממך להתנהג מאה אחוז כמו שהם מצפים, עד לרמה של תינוק קפוא ובקשת אוכל מזרים. לפי זה את אמורה לצפות ממנו לשתוק כמו דג כשההורים שלך מגיעים ולעשות כל מה שהם רוצים, כי ככה זה החינוך שלהם. אם לכל הורים צריך להתנהג כמי החינוך שלהם זה לשני הכיוונים.
ושני הכיוונים בלתי אפשריים לחלוטין. אתם זוג עכשיו. תבעו את הנורמה שלכם ביחד. ולא רק להורים שלך אלא גם לשלו.
תעשן רשימה מה כל אחד מוכן להתפשר ומה יהרג ואל יעבור. אי אפשר להפריד פה את ההורים שלו ושלך (כמו שכתבת בהודעה הפותחת שתפתחי על זה שרשור נפרד) מכיון שזה ביחד. זה איך אתם כזוג מתמודדים עם צרכים שונים של בני הזוג בנוכחות ההורים שלכם. ולא משנה באיזה בית זה.
פשוט חייבים לדבר על זה.
❤️❤️❤️❤️

ואמא שלך לא מתחילה לנקות?אחתפלוס

לפני שאמא שלי מגיעה אלי שבת. אני מצחצחת את הבית כי אם לא. היא תעבוד פה קשה ולא תנוח. ואני לא אוהבת את זה

לפעמים. שחררתימיואשת******

אני מבקשת ממנה לא לנקות אבל אם היא מתעקשת אני נותנת לה
פעם אחת
צחצחתי את הבית ברמות מטורפות
היא באה
והתחילה לנקות מאחורי מכונת הכביסה! 😱
מאז הבנתי שזה שלה לגמרי . שתעשה מה שגורם לה אושר 😁

😅😅😅אם_שמחה_הללויה

חחח. אולי גם אני אצליח לשחרראחתפלוס

אני איתךאפונה

גם חמותי מנקה אצלנו,
ישר מסתערת על האקונומיקה עושה שירותים...
אני בעד שתרבוץ איתנו על הספה אבל לא מתערבת לה.

אני למדתי לשחרר מחמותי וכבר אומרת לה דוגריתהילה 4

ששטיפת כלים עליה. פעם הייתי מתפדחת היום זה כבר חלק מההומור והנחת של שתינו. ואני אומר לך את האמת? אני מרגישה שלמרות שהיא שוטפת כלים ועוזרץ היא עדיין מרגישה בנופש כי זה לא עליה. היא רק משתתפת אבל אוכלת אוכל מגוון ושונה ממש שהיא רגילה ולא צריכה להיות אחראית. היא ממש נהנית מזה. ב"ה.

אני חושבת שאת צריכה לחלק בין מה ששל ההורים לבין מה ששלכם..באר מרים

אנסה להסביר..

כמו בהלכות כיבוד הורים:

המצווה היא לתת להורים את מה ש*הם* צריכים.
אוכל, משקה, לבוש וכו..
*ולא* להשתנות ולהתנהג בעצמנו כמו שההורים היו רוצים.

אז ככה בשבתות:

אם ההורים מחפשים מאכלים מסויימים, ובטח אם מצידם הם מוכנים להביא איתם את המאכלים האלה בעצמם - במקום להתווכח ולהתעצבן מזה - הייתי רואה בזה פתרון טוב לכתחילה:
מצד אחד אתם תכינו שבת פשוטה כמו שנעים ורגיל לכם, ומצד שני הם יביאו את אותם מאכלים נוספים שינעימו להם את השבת.

אם ההורים רגילים ליחידה עם שירותים ומקלחת - אז באמת הפרתון של להשיג להם דירה (אם זה קל וזורם בקיהלה שלכם) יכול להיות פתרון מוצלח.

אותו דבר לגבי זמני תפילות וצורת הקידוש - כבר הציעו לך מגוון פתרונות מהסוג הזה: לתת להם מענה לצורך שלהם, ובמקביח להמשיך לחיות את שלכם..

לגבי הלבוש וההתנהגות - כאן תשחררי..
תתני ליחדים להתמודד עם הערות בסגנון של ללכת ללבוש גרביים..
הילדות יסתדרו עם לשמוע לבקשות כאלה של סבתא, ומצד שני הסבתא תבין לאט לאט שהרף אצלכם אחר.

ולגבי כל מיני "כללים" ביחסי אורח-מארח:
נראה לי שהכי טוב להבין שאין כללים.
יש מציאות ויש התגמשות.
וכאן יש מקום לשיחה ממש חשובה בינך לבין בעלך.
להבין שמעבר לכללים עומדים בני אדם.
וכשניתן להתגמש במשהו בשביל האדם השני שמולך עושים את זה גם אם זה "חורג מהכללים"

(דרך אגב זה יעזור גם בהרבה דברים לעתיש כשתגיעו לשלבי חיתון.. המפתח לאירוח זוגות נשואים גם הוא גמישות ולא כללים נוקשים בתפקידי האורח והמארח או בהיררכיה בין המבוגריפ והצעירים..)

ועוד מילה חשובה:
נראה לי שאחד הדברים שהכי יעזרו לכם זאת תקשורת פתוחה בין כל הגורמים:

זאת אמא שלך! אלה ההורים שלך! -
הם לא אנשים זרין!
שתפי אותה ואותם בקשיים ובהתמודדויות בצורה הכי גלויה ופתוחה.
תחשבי איתם ביחד על פתרונות.
יכול להיו שאם הם יבינו את הקשיים הם יוכלו לחשוב בעצמם על פתרונות יותר מתאימים שכולם יהיו מרוצים.

זה בעלל!
אתם נשואים יותר מ10 שנים ונשמע שיש לכם זוגיות טובה.
דברו! דברו! דברו!
תהיו יצירתיים ותחשבו על פתרונות שמצד אחד יהיו נעימים לשניכם ומתאימים לבית המשותף שהקמתם
ומצד שני יאפשרו לבית שלכם להתרחב ולהכיל גם א משפחות המוצא שלכם!

ועוד משו קטם שמציעוףה ושואלת בזהירות ואם לא מתאים לך תתעלמי:
אני מרגישה שיש כאן קצת "מאבק" סמוי פנימי ביניכם לבין ההורים על הצורה ה"נכונה" להתנהל.
ההורים שלך לא מכירים באפשרות ובלגיטימיות של התנהלות שונה משלהם (ברור שעומדים בקידוש.. מובן שלובשים גרביים.. התפריט בשבת חייב להיות..)
וגם אתם מנסים קצת "בכח" להילחם על זכותכם להיות מי שאתם רוצים להיות (לאכול חלבי, ללכת יחפים)
אם תזהו אץ המקום הזה ותצליחו לנטרל אותו. לתת לכל צד אץ מלוא הלגיטימיות להיות הוא בלי שזה יבוא על חשבום הלגיטימיות של הצד השני יהיה לכם הרבה יותר קל ללכת לקראתם, כי לא תרגישו שזה דורך על המהות שלכם..
(מקווה שיצא מובן..)

ואני בטוחה שאם זה הוחך לכיוון של אירוח די קבוע לאורך זמן, לאט לאט דברים ישתחררו ומצד אחד הם יותר יתרגלו לצורץ ההתנהלות של הבית שלכם, ומצד שני אתם יותר תתרגלו וגמישןת הנצרכת לצרכים שלהם כשהם מגיעים..

(שימי לב שבכוונה דיברתי עליכם כאחד - כי לדעתי בעלך משקף משהו שקיים גם אצלך בפנים, ולכן את נקרעת. אני מציעה לך להתייצב איתו כגוף אחד ומתוך כך לפתוח איתו את הדברים.. כבעיה משותפת של שניכם בה את נמצאת לגמרי איתו אבל חשוב לך שגפ להורים יהיה נח..)
.המון בהצלחה!

כתבת דברים כ''כ נכונים!!בת 30

כל מילה

אוף רשמתי תגובה ארוכה ונמחקאמאשוני

אנסה בכל זאת.
אני מגיבה לך על הסעיפים כדי לנסות לדייק את עצמי על סמך ניסיון החיים שלך אם זה בסדר מצידך.
ממש חשוב לי ללמוד במבט מפוכח להמשך גם.

אז לגבי האוכל, לי ממש אין בעיה שיביאו מה שהם רוצים. ככה גדלתי ואני רואה בזה את היתרונות של זה (גם אני מביאה להורים שלי מה שאני רוצה)
מה שמביא להתנגחות זה לרוב על רקע דברים קנויים לא בריאים למשל שקדי מרק, פיצוחים וקולה. ההורים שלי מביאים ומחלקים גם לילדים שלי.
כמה פעמים ניסיתי להסביר לאבא שלי שפיצוחים זה מסוכן לפעוטות. הוא נעלב כל פעם.
אז כשאנחנו אצלם אני מוציאה את הילדים מהבית בזמן שאבא שלי מפצח.
אצלנו בבית זה יתפרש כזלזול מוחלט.
שקדי מרק בסדר בעלי למד עם השנים לזרום. זה לא שלא מפריע לו. זה שהוא מוכן לשתוק בשביל שלום בית.
קולה זה משהו שמקפיץ אותו. במיוחד שהילדים לא רוצים והוא לוחץ עליהם. עכשיו אם קדמו לזה חילופי האשמות, כאילו זה יכול להיות הקש ששבר את גב הגמל ובעלי יקום וישפוך את הקולה לכיור תוך מחאה למשל: תראו סבא הביא חומצה, תראו איך זה מנקה את הכיור פלאים..
אז למשל במצב כזה- להתערב? לא להתערב?
לתת להם להביא? לבקש לא לתת לילדים? לבקש בצד להתחשב בבעלי?

לגבי דירה לאירוח זה לא כזה פשוט. יש ישיבה שמפרסמת חדרים להשכרה (לשבתות חתן וכזה) עוד לא ביררתי מחירים אבל זה אמור לעלות נגיד 500-1000 שח לחדר לשבת.
מבחינתי שווה כל אגורה של שקט נפשי. מבחינת בעלי הוא לא מתערב לי בשיקולים כלכליים אבל זאת נקודה משמעותית נגד לארח. זה מצטבר לערימה על גב הגמל.
אנחנו מתכננים שיפוץ ולהרחיב את הבית אבל זה יקח לפחות 3-4 שנים.

לגבי המאבק הסמוי, הלוואי והיה סמוי, לצערי הוא מאוד לא סמוי.

לגבי שיתוף של אמא, אין עם מי לדבר. אין.
אין לי כח לפרט אבל פשוט תאמינו לי. יש דברים שעברתי בתיכון שרק ניסיתי לשתף מעט מאוד ועד היום אמא שלי משתמשת בזה נגדי. וזה קורע אותי כל פעם מחדש. לא מספיק שהיא לא היתה שם בשבילי, לא מספיק שהיה אסור לי לספר על זה לאף אחד. גם המעט שדיברתי עדיין נגדי למרות שעברו 15 שנה מאז.
יש דברים לא נסלחים כמו שמסיבה כלשהי היא ידעה שהייתי בביקורת לפני לידה אז התקשרה לשאול מה נשמע וממש לא הייתי במצב רוח לשתף אז עניתי תשובות כלליות אז היא התעצבנה והתקשרה למחלקה לקבל פרטים רפואיים עלי (מקושרת שם) והתקשרה שוב לשאול מה הבעיה לספר שהמצב כך וכך ומפרטת פרטים אינטימיים שלי בקולי קולות.. והסברתי שבא לי קצת להיות עם עצמי והיא לא קיבלה את זה... זה לא היה בלידה האחרונה.
אחרי הלידה האחרונה כשהם רצו לבקר היא אומרת לי עכשיו את כבר אחרי לידה את לא צריכה להיות עם עצמך.. משהו כזה. כאילו זכרה לי את זה מאז.. ומה אמרתי שרק רציתי קצת להיות עם עצמי..
אז אני יודעת שכל מילה תשמש נגדי, אבל אם אין ברירה אז אין. כנראה שבעלי צודק ואני מצפה ממנו להשתנות בלי סוף כי קשה לי מול אמא שלי. אבל עכשיו היא בגיל שזה באמת לא קשור רק אלי. גם אחותי מספרת דברים דומים שאין מה לשכנע או להסביר. (אחותי אוכלת קש פי שמונים)
זה באמת ללכת בין הטיפות ולהתפלל לא להירטב רציני.

נערך, אגיב בהמשך לתגובה האחרונה שלךהמקורית

נשמע מאוד לא פשוטאן אליוט

קודם כל, נראה לי מאוד לגיטימי לבטל אירוח כשאחד הילדים חולה, בייחוד בתקופת הקורונה. אבל, כן להזמין באמת שוב.
האמת היא, ששתי השיטות גם הבית שלך וגם הבית של בעלך נשמעות לי מאוד נוקשות ולא נעימות. למה לא להתגמש? למשל מה שתארת עם הרדיאטור וכו, הרי הרבה פעמים המארחים לא יודעים שרוצים משהו, או שכחו למשל איך זה תינוק, אז למה לסבול סתם? או מה מעליב להביא תוספת, לעזור ככה למארחת וגם שיהיה מה שאוהבים לאכול? ומצד שני, באמת גם אין סיבה לשנות מנהגים כמו קידוש בישיבה/עמידה בגלל אורחים...
ככה שאולי זו הזדמנות בשבילכם לנסות את שיטת האמצע? לא רק בגלל ההורים, אלא גם בשבילכם. לשבת ולדבר על זה בינכם, למשל שאת בתור המארחת לא נפגעת אם מביאים תוספות, ושזה רק מקל עלייך וכו', ואולי שבאופן עקרוני כשיש אורחים לקנות משהו נוסף לארוחה שיהיה יותר שבתי? ואולי כן לשאול גם את ההורים שלו לפני על דברים שיהיו להם יותר נוח וכדומה. ואני יכולה להבין כמה זה משגע את בעלך למשל עם השירותים וההערות, אבל כן לזרום ולזכור שזה כיבוד הורים.
וספציפית להורים שלך, לטפטף כל הזמן בשבת כמה אתם שמחים שבאו, רק לזכור שיש לכם מנהגים אחרים לשבת, ככה שוב ושוב . שאתם יושבים בקידוש, או בלי גרביים. והכל בחיוך - להזכיר שבבית של בעלך עושים אחרת. ובאמת לפתח עור של פיל 🤷‍♀️
אני לא חושבת שצריך במיוחד חדר אורחים, אם כי זה מאוד מקל, וכשההורים מתבגרים אולי גם יכול להוות שיקול אם גם ככה עוברים דירה, לא כל כך מעבר

קודם כל רציתי להגיד שאת ראויה להערכהדבורית

יש לנו ככ הרבה על הראש
ועדיין את מנסה לחשוב איך אפשר לכבד הורים יחד עם לשמור על שלום בית
זה באמת אחת המצוות הקשות, באמת.
עכשיו כתבת "אי אפשר לדעת מראש על מה ניפול"
לגמרי ככה. ולקחת את זה כעובדה. "שניפול"
מה זה ליפול? חוסר נעימות, איזה חילוקי דעות, מצב מעצבן וכו.
אמאשוני, זה בהגדרה חלק מלארח הורים 🥴
זה פשוט תמיד קורה
הם מבוגרים, אי אפשר לשנות אותם
יש פה התנקזות של הרגלים ומנהגים של שתי משפחות שונות
ומנגד גם בית צעיר עם צרכים משלו וילדים קטנים
אל תנסי בכלל לצפות את כל התאקלים מראש ולחשוב על מענה. אין זה נדון מראש לכשלון
תטפחי לעצמך על השכם על עצם הביקור
ולבלוע את כל מה שהתחרבש בדרך
ואז לשנות את הטרמינולוגיה ל "הצלחה" במקום נפילה.

עכשיו לגבי בעלך, זכותו להחליט שלא מתאים לו
כבודו קודם לכבוד הורייך
אם הוא לא מוכן לספוג את ההתקלות האלו
את פטורה מכיבוד הורים.
כמובן שווה לדבר וכו,,,
אבל שורה תחתונה. זכותו.

ומסכימה מאוד עם מה שכתבה מיואשת-
הבית שלכם קודם
תקופות רגישות כמו אחרי לידה- לצמצם
את צריכה לדאוג קודם לעצמך

דבר אחרון, חושבת שממש טוב שתמצאו להם דירה לישון
זה יצמצם את החיכוכים
וכן צריך לקפוץ למים לאט לאט אתם תתרגלו למצוא איזו פשרה באמצע....
הכי חשוב שתהיו ביחד בזה
שכשהם "מחרפנים" או כשאבא צועק לשכנים
תוכלו להסתכל אחד לשני לגלגל עיניים
ולדעת שקניתם יחד את העולם הבא שלכם

מוסיפה עוד משהואפונה

אנחנו מנסים לקדם עכשיו פיילוט, שמידי פעם יסעו לשבת להורים שני נכדים בגילאי יסודי ומעלה - אחים או בני דודים. זה הרבה יותר פשוט לארח שני ילדים עצמאיים בהשוואה למשפחה שלמה, במקרה 'לנו הרבה יותר קל לשלוח ילדים מאשר להתארח בהרכב מלא, זה מפיג את הבדידות ומתחזק את הקשר הבין דורי וגם קשר עם בני הדודים.
אם רלוונטי אצלכם זה אולי יכול להקל - למלא חלק מהשבתות.

ואוו איזה רעיון יצירתי!התמסרות

ממש אהבתי

תודה רבהאמאשוני

זה רעיון מצויין!
באמת נדחוף לזה עם אחים שלי, כולם ירוויחו לפחות לעת עתה כשהם עדיין מסוגלים פיזית לארח אצלם בקטנה. (בסוכות שלחנו את הבכור שלי בן עשר לעזור יום קודם לבנות סוכה ולמחרת בערב חג לעזור לאמא שלי במטבח ולשטוף את הבית. היה ממש מוצלח. בעיקר כי אמא שלי זרמה איתו עם המשימות שהוא אוהב.
(היא מספרת שביקשה ממנו פעמיים לרחוץ כלים וראתה שזה לא נעשה אז עזבה אותו וביקשה דברים אחרים ובאמת הוא סולד משטיפת כלים)

אצלינו אבא שלי אלמןתמיד להודות

והיה לנו תורנות קבועה בין האחים לשבתות כך שמעולם לא היה לבד וכל משפחנ הגיעה פעם ב x שבתות וזה היה מאד מעיק כי כולנו כבר נשואים הרבה שנים ופחות אוהבים לסוע וגם הכל צריך להתאים 100% אליו וכמובן שמבשלים ומביאים את האוכל ועושים הכל בשבת זה לא להתארח אלא לארח אותו בבית שלו.

בתחילת הקורונה הוא עשה שבתות לבד ואחרי כמה זמן התחלנו לעשות תורנות בין הנכדים הגדולים (מעל גיל בת/בר מצווה) כל שבת 3 נכדים באים ואבא שלי כל כך התרגל לזה שקשה לו לחזור לשבתות הגדולות וזה ממשיך עד היום חוץ מחגים (אני הייתי אצלו בסוכות האחרון אחרי שנה וחצי שלא הייתי)

זה מעולה בשבלנו. לי זה מוריד עול בעיקר בהתמודדות בין אבא שלי - בעלי כי גם אצלנו יש מורכבות

בפועל תקשיבי לבעלאמאל'ה23

ותנסי באותה מידה לומר את עמדותיו (ותיזהרי כי פה את צריכה לנסות שלא יהיה תקל) בנימוס להורייך ככה תסבירי להם. בכל אופן אשתף אותך שהייתי בתחילת הנישואין בדילמה דומה. התייעצתי עם רבנית והיא ייעצה:הבעל בעדיפות ובאותה מידה תהיי זהירה עם הורייך ונסי לפתור באלגנטיות והגדלת ראש. אני סומכת עלייך. בהצלחה

כולן כתבו כאן דברים כל כך יפים!אם מאושרת

אני לא מוצאת את זה אבל נראה לי ש @התמסרות
כתבה משהו יפה על היחס לכיבוד הורים כמצווה,ממש אהבתי!
זו גם הגישה שלי לשבתות עם ההורים,כיבוד הורים מעל הכל.
אבל!!!! את צריכה לשאול רב,כי על פי ההלכה אישה את פטורה מכיבוד הורים. ורק אם הבעל מסכים הם מחוייבים שניהם יחד - אז תבררי מה ההלכה לגבייך.

ונקודה קטנה שחשבתי- בשבת יוצא לנו לארח לסעודות בחורים/ בחורות.
אז אפילו שאנחנו אוכלים בשרי- תמיד אני מכינה להם צמחוני , כי רובם לא אוכלים בשרי,
לילדים שלנו נקפיד שיאכלו מכל המנות ולא רק חלה,לאורחים אנחנו נותנים הרבה חלות עם חומוס,שיאכלו כמה שהם רוצים.
וזה ממש לא מפריע לי בלב שלא אוכלים את מה שהכנתי,או שלא עושים מה שאנחנו הצבנו ככלל עם הילדים.
וגם את זמני הסעודות אנחנו מזיזים לפי האורחים.

למה? כי המטרות שלנו- חשוב לנו שירגישו טוב,שישמחו שיצאו שבעים,ויקבלו הרגשת משפחה- והסעודה בצורה הזו עונה לנו על המטרות שלנו.
וארוח של הורים נתפס מאד בקטע רגשי- מי הקובע,איזה מנהג נכון,מה ראוי מה יותר טוב וכו'.
אז אולי אפשר להגדיר לעצמנו מטרות כאילו הם אנשים זרים,ואז יהיו פחות אכזבות...

בהצלחה גדולה! וישר כח על הברור והדיוק!!!

לגבי ההלכהאמאשוני

טוב אני אהיה לא דוסית (סליחה על ניפוץ הסטיגמה)
אבל פחות מעניין אותי כיבוד הורים במובן ההלכתי של המושג.
זה מעניין אותי בקטע שזה ההורים שלי בדיוק כמו שאני קמה לתינוק בלילה אני לא חושבת מה ההגדרה ההלכתית והאם יצאתי ידי חובה. צריך לקום אז קמים. זהו כי ככה זה.
אז אותו דבר עם ההורים.
אהי גם מעריב מאוד את רוח ההלכה ומאמינה שההלכה מדייקת איזונים שנכונים לכלל ולא רק לשומרים מצוות. ועדיין פסיקה הלכתית זה לא מה שאני מחפשת אלא יותר את רוח ההלכה והרעיון הכללי.

לגבי כל בהמשך מסוכמה עם כל מילה, הבעיה שבעלי לא ולכן זה לא רלוונטי מה המטרה שלי באירוח.
מה שכן לי חשוב לפעול מדוייק יותר לטווח ארוך. אם עד עכשיו זה היה לשרוד להבדלה, היום אני מבינה שזה יהיה נכון לכולם אם נגיע לרמת אירוח סבירה ונעימה כבר עכשיו. ההורים לא הולכים ונהיים צעירים וגמישים מחשבתית.
בהמשך עוד יותר יתקשו לקבל גבולות.

אומנם כתבת שפחות מעניין אותך הלכה פרופרתמיד להודות

אבל אם יורשה לי רק הערה, לפי מה שידוע לי ברגע שאשה מתחתנת היא אינה חייבת בכיבוד הורים אלא בכיבוד בעלה וההורים שלו ולכן אם את שמה את בעלך ראשון את עושה את מה שההלכה דורשת ממך.

זה הפשטה לא ממש נכונה של ההלכה הזומיואשת******

זה ממש לא פשוט כמו שכתבת את זה ויש בזה המון דיוקים ואם זה מגיע למצב של בעל מול הורים מי שמונים אותה ההלכה צריכה ללכת לשאול רב איך לנהוג ולא ללכת לפי- מה שבעלי רוצה וזהו כי התחתנתי. זה פשוט לא נכון. יש חיובים שחייבים בכל מקרה ויש גם הדרכה לבעל כיצד לנהוג עם ההורים של אשתו. (על כן יעזוב איש את אביו ואמו… גם מהצד של הגבר ומה שאשתו מוכנה לעשות בשביל ההורים שלו יש המון עניינים מי מחויב מה) זה נושא במצריל יעוץ הלכתי אם אין ברירה ולא מגיעים להסכמה זוגית

^^^^^חגהבגה

לצערי אני לא תלמידת חכמיםתמיד להודות

ולא יודעת להיכנס לפרטים אבל אצלינו במשפחה יש סיפור מורכב שדורש המון השקעה והקרבה בהורה ואחים שלי שהם תלמידי חכמים רציניים וההלכה מתווה את דרכם דואגים להגיד לי את זה לא פעם ולא פעמיים (מודה שאני לא מצליחה לעמוד בזה וכן שמה את ההורה לפני הבעל אבל הם תמיד מסבירים לי את ההבדל בינם לביני שאצלי בעלי קודם ואצלם כיבוד הורים קודם)

אני גם לא אכנס לסיפור המשפחתי שלך

מיואשת******

כי אני לא מכירה אותו
ואחים תלמידי חכמים זה נפלא וכל הכבוד שהם דואגים לך
למרות זאת מציעה לך להתייעץ עם רב ממש על ההלכות האלו. כי גם כשלא עושים,צריך לדעת איך עושים, ואיל מעבירים את זה בצורה שלא תעבור על איסורי תורה, יש דברים שצריך לדעת איך לומר לא… באמת זה לא פשוט בכלל.
ושוב, גם לאחים שלך ממש לא ברור שהורים קודמים לנשים שלהם. ממממממש לא. אבל זה כבר ענין אישי שלהם ואני לא באה לחנך את העולם. רק להבהיר שהאמירה הפשוטה שאנשים אומרים - גבר חייב בהורים ואשה לא… ממש לא יכולה להילקח כהלכה פשוטה כל כך.
אם כיבוד הורים גורם לבעיות בשלום בית כדאי להתייעץ עם רב גם גבר וגם אשה.
וכדאי לדעת גם שכיבוש הורים יש לו כללים מאד ברורים. למשל להזמין הורים לשבת זה לא בדיוק בגדר כיבוד הורים (אם יש ביכולתם להסתדר כספית ופיזית להכין שבת לבד ורק רוצים להזמין כי זה נעים יותר)
יש גדרים ברורים בהלכה מה המצווה עצמה כוללת. ויש כמובן מה שרובינו משתדלים- הרבה יותר מזה. אבל צריך לזכור שהרבה יותר מזה הוא ראוי טוב ומבורך ורצוי מאד, אבל אם זה בא על חשבון שלום בית, גם לגבר, כדאי מאד להבין מה כיבוד הורים שנדרש הלכתית ומה המעבר, ומה צריך לעשות.

אכן הסיפור המשפחתי הלא ידוע כנראה משפיעתמיד להודות

אצלנו במשפחה מדובר בהמון המון עול של כיבוד הורים ממש שכבר נמשך במשך שנים רבות אז הכוחות של כולם נשחקים בדרך.

כמו שכתבתי, אני לא מצליחה לשים את אבא שלי אחרי בעלי ולכן פחות רואה מקום לשאלת רב , יחד עם זאת כל האחים ובני זוגם מגויסים בצורה מופלאה לעניין והמורכבות אצלנו מגיעה מתוך כבוד והתמסרות והיא לרוב בעניינים משמעותיים.

ברור שאם כיבוד הורים מגיע על חשבון שלום בית אז יש מקום לברר עד היכן הוא מגיע גם כשמדובר בגבר וגם כשמדובר באשה יחד עם זאת לפי מה שהבנתי החיוב ההלכתי בין הגבר לאשה מאד שונה (אני אתן סתם דוגמא, אבא שלי אלמן ולפני כמה שנים הוא היה מאושפז תקופה ארוכה בבית חולים ואנחנו כל הילדים השתתפנו במשמרות לידו ולא השארנו אותו רגע לבד, זה היה מאד לא פשוט ולי ולאחיות שלי היה ברור שאנחנו שותפות מלאות למשמרות, אחים שלי דאגו להזכיר לנו שהיות ולהם יש חיוב של כיבוד הורים מבחינם רק הם אמורים לעשות משמרות כמובן שאם הגיסות שלי היו מתמרמרות על המשמרות של הבעלים שלהם אז היה להם מקום לברר מה קודם אבל היות והכל היה בהסכמה מלאה של הנשים שלהם מבחינתם הם היו מחויבים לעשות משמרות ואנחנו לא)

אכן החיוב ההלכתי שונהמיואשת******

לא אמרתי שלא
רק שזה לא שחור לבן של גבר כן ואשה לא

(חייבת לומר שיצא לנו לעשות משמרות גם ליד אמא שלי וגם ליד חמי והשאלה הזו אף פעם לא עלתה לדיון וטוב שכך. כל הילדים השתתפו נקודה. ולא נראה לי שמישהו רצה לוותר. אבל זה ענין משפחתי כל משפחה ויכולותיה, ויפה מצד הגיסות שלך)

בדיוק בגלל הדברים האלואמאשוני

לא מבינה איך אפשר להתייחס לכיבוד הורים בתור שאלה הלכתית.
זה הרבה יותר ממה השולחן ערוך אומר..
זה לא סכסוכי שכנים או דיני ממונות.
זה דיני נפשות.
ומורכב כ"כ.
אולי אני מפספסת פה משהו, אבל ככה מרגישה, שכ"כ רחוקה מלחפש פסיקה חיצונית.

אני אנסה להסבירמיואשת******

בגדול, כל עוד מסתדרים עם הכל, אז בכלל לא חושבת על הקטע ההלכתי. צריך לעשות תורנויות בבית חולים? ברור שהולכים , צריך להזמין לשבת בריר שמזמינים.
מה קורה כשיש מצבים כמו שאת מתארת? (בלי להיכנס עכשיו לעצות טובות שנתנו לך סתם בתור דוגמא כללית)
סבא מכריח את הילדים לעשות משהו, הבת שלו סובלת. האם זה נכלל בכיבוד הורים? האם היא חייבת לתת לסבא להחליט? ואם לא, איל היא יכולה לומר לו את זה? כי אם סתם למשל, מזמינים לשבת ומתחצפים או רבים עם ההורים, אז עם כל הכבוד לזה שזה מרגיש לנו שעשינו כיבוד הורים למעשה עשינו ההפך. להזמין לשבת לא נכלל בגדר חובה של ההלכה, להתחצף לדבר לא בכבוד או לסתור את דבריהם- לגמרי כן חובת הלכה.
כשיודעים את הדברים האלו יותר קל, לדעתי, לשים סדר עדיפויות ולהבין מה בא על חשבון מה, במה מחויבים, מה מוצר מה אסור ומה הידור
ברוווווור שאנחנו שואפים לעשות הרבה יותר מגדרי הלכה. אנחנו שואפים להכל. להרבה. כבל כשיש התנגשות בין מה שאנחנו רוצים לבין מה שקורה, צריך לדעת האם זה הגיוני או לא.
וכשיש התנגשות בין שלום בית לכיבוד הורים- צריך לדעת מה הלכתית נכון
כשיש התנגדות בין כיבוד הורים למועקה נפשית ולסבל של אחד הילדים- צריך לדעת מה נכון לעשות הלכתית.
תמיד מתוך רצון כנה לאהוב להוסיף כבוד אהבה ואחווה.
מקווה שהובנתי יותר

כתבת מהמםאמאשוני

הורדת לי קילואים של מועקה מהלב.
מרגישה הרבה יותר טוב עם זה שעד עכשיו לא ממש אירחתי אותם לשבתות.
באמת אם זה נגמר בהתחצפות כזאת, לא רק שלוקח מלא זמן לשקם את השלום בית, זה לא שווה גם כלפיהם.
ב"ה שיש חלופות לשמח אותם.

😘😘😘מיואשת******

רציתי לכתוב לך ארוך פרטי ולא מגיעה לזה
אבל קודם כל שתדעי שאת בת מדהימה והלב שלך והאהבה נשפכת מההודעות. זכו ההורים שלך.
דבר שני באמת נשמע מורכב בטירוף וקבלי את זה באהבה ממני שעברתי טיפול על קשר מורכב עם הורים והחיים שלי השתפרו פלאים ערוך. תפרגני לעצמך טיפול. את חושבת שזה משפיע רק על הקשר איתם, זה לא. זה משפיע על הזוגיות, על האימהות שלנו, על האהבה שלנו את עצמינו. תפרגני לך כי זה כל כך שווה, ומגיע לך. באמת מגיע.
מקווה להגיע לפרטי בקרוב ❤️

צריך לשים גבולות אבל בעדינותאמאל'ה23

זה הורים בכל מקרה. אני מדברת מניסיון

אני שוב מודה לכן אישית אחת אחת!!אמאשוני

לצערי לא מצליחה להגיב לכל הודעה בנפרד למרות שכל תגובה ראויה להתייחסות אישית.

אז ראו תודה זאת כאישית.

וממש אשמח שרק מי שמכירה במציאות את המצב המתבגר של ההורים תענה (או שתכתבו שהדברים לא מנסיון אישי)
אשמח לקבל כלים, רעיונות ועקרונות כלליים להודעה הפותחת מתוכם אוכל לברר עם עצמי את הפרקטיקה.
כי אמנם השבתות היוו את הטריגר לכל הנושא אבל זה לא הולך להסתכם בזה.
למי שיותר נוח לכתוב סיטואציה שהייתה מלמדת בשבילה זה גם רעיון טוב כדי לקבל השראה.
מי שכתבה אני קוראת ולומדת. תודה רבה 🙏

למשל סיטואציות נוספות:
* אמא שלי ביקשה שאעשה לה קניות ליד סופר גדול אצלנו בעיר ולהביא לה. עשיתי זאת בשמחה.
בערב בעלי מזכיר לי שהוא ביקש ממני לקחת את האוטו לטסט בעיר סמוכה למקום מגורי הורי וסירבתי אמרתי לו שאני עדיין לא מאוששת מהלידה לכזאת נסיעה אז הוא יצא מוקדם מהעבודה בשביל זה.
נעלמו לי המילים.
הוא צודק באמת עוד לא הייתי מאוששת מהלידה אבל בשביל ההורים שהיו צריכים לדעת שבן משפחה עורך את הקניות ומביא להם היה משמעות לעצם היותי אני ולמוסך זה משהו שאפשר תיאורטית למיקור חוץ.
רק שבפועל מה שיצא שבשביל ההורים שלי אני מוכנה להתאמץ ובשבילו- לא.
למרות שזה לא נכון.
לגבי ההורים שלי זה נובע מתוך הנחה שהם קצת "מוגבלים" ואין עם מי לדבר שם ולהסביר שנהג מוחץ יכול להביא להם את הקניות ואת בעלי אני דווקא מעריכה יותר וסומכת עליו שימצא פתרון.

* דוגמה נוספת אחותי סיפרה לי שאמא שלי ביקשה ממנה פעם משהו שתכלס לא היה כזה משמעותי. אחותי הסבירה לה שיש לה פרוייקט דחוף להגיש ואמא שלי לחצה עליה (אמא שלי טיפוס לחוץ, לוחץ ומלחיץ) אז אחותי עזבה הכל והלכה לעשות את הסידורים להורים ועבדה על הפרוייקט כל הלילה עד שסיימה במקום לסיים בעבודה.
ישר חשבתי לעצמי וואי אין מצב שזה היה קורה לי.. נכון שאם היה משהו חירום אז בסדר. אבל זה ממש לא היה חירום סתם משהו שהלחיץ את אמא שלי.

אם להסתכל על אחים שלי, אז הם כיבדו את ההורים הרבה יותר ממני בתקופה שההורים עוד היו במיטבם וקל וחומר היום.

אני חושבת שאין מה לנתק את מערכת היחסים העכשוויתסופי123

ממה שהיה כשההורים היו צעירים יותר. אין מה לעשות, יחסים עם הורים נבנים מהרגע שבאנו לעולם. אני כותבת את זה כי כשאני חושבת על ההורים המתבגרים שלנו כדי לענות לך אני מבינה שהגענו לנקודה הזאת של הורים מבוגרים ממקומות שונים לחלוטין וכמעט שום דבר ממה שאני מרגישה כלפיי הסיטואציה (בגדול, הכרת טובה עצומה שמגמדת כל מאמץ עבורם גם בדברים שהם בברור קפריזות של קשישים) לא רלוונטי לגבייך כי כמו שכתבת היחסים מאז ומעולם היו מורכבים. וחשוב לי לכתוב לך שזה בסדר. זה בסדר להרגיש אמביוולנטית ולהרגיש חוסר רצון ומועקה בקשר איתם, וזה לא מקטין את כיבוד ההורים שלך אלא להפך, מגדיל אותו, ואם יש דברים שעוברים את הגבולות שלך מותר לך לגמרי להציב גבול.
ובקשר לבעלך, תראי. הוא משומה רואה בכל הסיפור הזה של כיבוד הורים משהו שבא על חשבונו, ואני לא ככ מבינה למה. אבל הוא שם אותך במקום מאד לא נח וחבל, סתם סוחט אנרגיה משניכם.

מסכימה מאוד, חוץ מדיוק אחד לגבי הבעלאן אליוט

דווקא למקרה שאמאשוני נתנה, אני מאוד יכולה להזדהות.
תחשבי על מקרה הפוך: אשא מבקשת מבעלה ללכת לסופר לקניות והוא אומר שהוא לא יכול כי קשה לו היום לצאת מוקדם מהעבודה. או כי כואב לו הגב מכדי לסחוב. ואז אמא שלו מתקשרת ומבקשת אותו דבר והוא מסכים.
זה פוגע כי נראה שבשביל אמא שלו הוא יכול, אבל בשביל אשתו לא. @אמאשוני הסבירה את הסיבות שלה, ואני מבינה אותה, אבל בעלה נפגע. ככה שרגשית זה כן נראה שהיא תתאמץ יותר להוריה, ואולי הגישה יוצרת אצלו אנטי.
מסכימה מאוד שהתגובה שלו על הקולה מאוד מעליבה ולא במקום. ונראה שיש פה בעיה עמוקה של הבוז להם ולמנהגים.
אבל כמו שאמרת בגלל שהיחסים בעייתיים גם ככה אולי באמת עדיף בלי לארח ולא להרע את המצב עוד יוצר

את צודקתאמאשוני

רק מדייקת שגם אני מלאת הכרת תודה על מי שהיו בשבילי למרות ועם כל המורכבות.
אני יודעת מאיפה ההורים שלי התחילו ולאיפה הם הביאו אותנו. אולי אפילו קצת רחוק מדי.
ובמובן מסויים דווקא בגלל שהגענו למקום כ"כ מתקדם בחיים קשה להסתכל אחורה ולהבין איך לא מאבדים את הקשר למקום שההורים נמצאים בו.
אז יש דברים שאני לגמרי שלמה עם הבחירות שלי או עם המציאות שב"ה הגעתי אליה,
ויש מקומות שחבל לי ואני מסה לתקן..
כמראה שבין המקומות שאני מסה לתקן יש מקומות שאי אפשר לתקן לחלוטין. וצריך לדעת להשלים עם זה. אני עדיין במקום שזה מכאיב לי מאוד בנפש לוותר על זה.
כן יש לי חלום שאזכה לארח את ההורים שלי כמו מלכים. ביד רחבה ובלב רחב. שלי ושל כולם.
אם חשבתי שיד רחבה תאמן את הלב להתרחב אז זה התפוצץ לי בפנים.
וזה עצוב וזה קשה וזה כואב. מורכב לי.

הגבתי לך כבר אבל יש לי משהו נוסף לגבי גמישות באירוחאני זה א

בתחילת הנישואים שלי בעלי ואני היינו מאוד קםדניים בכל ההנהגות שנהגנו בבית וזה גרם לנו להתרחק קצת מהמשפחה.
עם הזמן הבנו שסה לא שווה את המחיר עדיף לשנות קצת ממה שאנחנו רגילים ולא לאבד את הקשר עם המשפחה.

מודה ומתוודה לא תמיד נוח לנו להתארח שם ויש לנו הרבה דברים שהיינו מעדיפים שלא יהיו אבל זה ההורים שלנו וחשוב לנו לכבד אותם.
עכשיו משהו שלמדתי מאמא שלי זה באמת להתגמש ולוותר איפה שאפשר.
אז נכון קולה זה לא בריא אבל זה גם לא סוף העולם אם ישתו קולה בשבת כשההורים מגיעים. ונניח פיצוחים ברור שלא אבל כשזה גם קולה גם פיצוחים גם עוד כל מיני דברים קשה לעמוד על הגבול בצורה מכבדת. אז כמו שאמרת שקדי מרק שחררתם מעולה הייתי משחררת באמת הכל חוץ ממה שמסוכן אבל משחררת מכל הלב כמובן בתאום עם בעלך שלא ירגיש,שאת נגדו חלילה. ואת יכולה להסביר לילדים לפני שבת שסבא וסבתא באים ולפעמים מביאים דברים שאתם לא מרשים בבית אבל בשביל לכבד את סבא וסבתא אתם מרשים כי נשמע שהילדים באמת לא רוצים אבל אז ניצר מאבק סמוי של ההורים לנסות לשכנע את הילדים"האומללים" שההורים שלהם לא מרשים להם קולה לשתות קולה ואם תשחררי תגידי להם שישתו שלוק קטן אם באמת לא רוצים ואם אוצים שישתו הכל וזה יוריד הרבה מתח.
ומשתפת אותך שאצל אמא שלי יש רק מים לפעמים מיץ מתוק ובשביל בעלי זה סבל נוראי שבת בלי קולה ואמא שלי התחילה לקנות לו קולה שמבחינתה זה ממש רעל והוא כל כך מעריך ואז גם עם יש דברים אחרים שלא הכי קל לו איתם זה איכשהו נבלע כי הוא מרגיש,שרואים אותו...
אז אומנם דיברתי יותר מנקודת המתארחת אבל אולי יעזור לך בכל זאת.
ודבר אחרון להציב גבולות איפה שהכרחי גם אם נראה שהם לא מקבלים ברגע שהם יתרגלו לשבתות אצלכם מאמינה שדברים כן יזוזו קצת.
והדבר הכי חשוב להיות מצואמת עם בעלך ולדבר אעתו פתוח על הכל ולסכם מה מתאים לכם ואם תחליטו בסוף שזה לא מתאים בשום צורה שיבואו לנסות לכבד אותם בדרכים אחרות ואולי לעשות שיחה עם האחים והאחיות ולסכם מה כל אחד לוקח על עצמו בנושא של אבא ואמא וככה תוכלו להיות שותפים..

תודה רבהאמאשוני

קראתי גם את התגובה הקודמת וגם את זאת ובהחלט עזרת לי להבין מה עבד לא נכון.
אצלכם שניכם בהתחלה הקפדתם על שלכם ובהמשך שיחררתם איפה שצריך,
אצלנו בהתחלה אני שחררתי מאוד כלומר ביב ברור לי שהולכים לפי ההורים ובעלי לא היה שם.
אולי זה מה שיצר את כל הבעיה מלכתחילה.
כשהתחתנתי ידעתי שאני מאמצת הרבה המנהגים של בעלי, אבל אף פעם במודע לא החלטתי שזה אומר לנהוג ככה גם מול הוריי.

ועוד נקודה שחידדת לי, בגלל שאני טיפוס של פריק קונטרול, בקשר עם בעלי יש ביננו הדדיות של נתינת מרחב אישי רב.
אני לא מתערבת לו והוא לא מתערב לי בהמון החלטות אישיות ומשפחתיות. אנחנו לא "מדברים" על הדברים כי אין על מה לדבר, כל אחד עושה כרצונו.. ברור שיש שיח אבל לא ברמה של נחליט יחד מה עושים לגבי x.
יכול להיות שפה התפספס לנו והיינו צריכים לנהל שיח לא ברמת שיקוף אלא ברמת קבלת החלטות ברורה.
כשדיברתי איתו לפני כמה ימים הוא ענה לי אני לא מי שהייתי פעם. מבחינתי זה הספיק.
אבל אולי שווה להתעקש לקבל ממנו הבטחה שהוא מפנים מי הם היום ולא מנסה לחפש אותם בסיבוב.

לאט לאט באופן עקיף אני מנסה לשקף לו שההורים שלי במקום יותר נתמך מבעבר ולכן צריך לעזור להם מעבר למה שהיינו רגילים. למשל אבא שלי ביקש מבעלי לעזור לו עם פעולה בבנק ובעלי אמר לו כמה פעמים "כמו שעשית פעם שעברה"
אז סימנתי לבעלי שיעזור לו כאילו זאת פעם ראשונה שהוא מסביר לו. ובעלי עשה לי אוקי כזה.. ובאמת הסביר יותר לאט בכבוד ובסבלנות.

הרעיון עם הקולה נהדר!

וואי הסיטואציות ממש מוכרות ליאפונה

אחת המריבות הרציניות בעברנו היו בערב פסח הראשון לחיינו כנשואים.
הייתי בסוף היריון, בלי רכב והיינו אמורים לנסוע לליל הסדר לחמותי. עכשיו ערב פסח זה זמן סופר רגיש אצל אמא שלי, והיה לי ברור שאני חייבת לעבור אצלה כדי לעזור לה עם הפינישים. ובעלי התחרפן כי מה הקשר?! בקיצור הוא לא הסכים לנסוע להורים שלי, אני לא הסכמתי לוותר, בסוף הלכתי לבד ולא ידעתי אם בכלל אצטרף אליו בליל הסדר.
היום אני מבינה בשכל שזה לא דבר רציונלי, אבל המחוייבות הזו כלפי ההורים, שבונים עלייך ואת יודעת שהם צריכים אותך ותלויים בך - זה דבר שקשה מאד להעביר לבן זוג, בפרט כזה שההורים שלו עצמאיים (בתפיסה).

אני מבינה שיש כאן עבודה בשני מישורים: קודם כל המסר לבן הזוג לא צריך לכלול הסבר רציונלי למה אני הולכת לעזור להורים שלי עכשיו, אלא להכיר בזה שזה צורך אמוציונלי ולבקש ממנו לעשות מאמץ לספק אותו במסגרת הזוגית.
השני - לשחרר את החרדה שההורים לא יסתדרו בלעדינו. גם אם זה נכון. משהו כמו "לא עליך המלאכה לגמור" - כלומר לשקול כל דבר אם הוא במסגרת האפשר ולעשות רק מה שאפשר מבחינתם ומבחינת המשפחה שלך. זה קשה מאד!! לי מאד מאד קשה לשמוע את אמא שלי מבקשת משהו ולא להענות, אבל אני מבינה שזה שומר עלי וגם עליה, זה עוזר לה לעזור לעצמה. כמובן מה שאני יכולה בשמחה וגם עושה מאמצים בשביל זה, אבל לא כל דבר ולא תמיד כמו פעם.

יפה מאודאמאשוני

נתת כלים מעולים!
(גם בהודעות קודמות)

טוב ממודעה להודעה אני מבינה שזה מצב שונההתמסרות

לא מדובר פה על מערכת יחסים עם אילוצים רגילים של אנשים מבוגרים מקובעים....

להבנתי יש כאן קשר מאוד מורכב מול ההורים שלך והרבה הצפה שלו בזמן הביקורים ובכלל ההתנהלות מולם.

אני קצת מרגישה שמכאן הקושי של בעלך הוא פשוט אוהב אותך ככ שכואב לו על היחס שאת מקבלת...

נשמע שאת מאוד "מוקטנת" על ידם ואולי לכן חשוב לו מאוד "ההגנה" עלייך וזה יוצא בשם הדברים שהוא מתעקש עליהם.

אני אגיד לך דוגרי, אני מאוד מאוד מאמינה המצוות כיבוד הורים, פשוט כאן זה נשמע לי שצריך לערב גורם מקצועי לקבלת החלטה על ההמשך ואולי גם רב.

כי זה לא סתם למחול על כבודכם נשמע שיש כאן החלשה נפשית שלך הרבה מעבר לקשר רגיל, ואני לא באה ממשפחה קלאסית!

אני חושבת שצריך לחשב מסלול, קודם לדאוג לעיל את מתמודדת בתהליך מולם בכללי ואחרי שאת מצליחה לחשוב על אירוח.

שלום הבית ושפיות הבית, בעיני, קודמים כאן בהרבה ואני מאמינה שגם רב יסכים.

נכון לכן כתבתי כאןאמאשוני

כדי להבין איך לפזר את הערפל הזה שאיים להטביע אותי.
הייתי מוחלשת נפשית מאוד רק מעצם המחשבה על האירוח.
קיבלתי פה כלים, חלקם פשוטים יחסית ליישום, חלקם מורכבים, חלקם ניתנים למימוש מיידי, חלקם אי שם בשאיפה.
ובעיקר הבנתי שזה מסע, ושגם מסע בין אלף קילומטרים מתחיל מצעד אחד קטן.
ואני חושבת שמשיחת הטלפון ההיא עד עכשיו עשיתי כבר כמה צעדים.

המון תודה על ההתייחסות, הרגישות והבהירות של דברייך.

❤😔אם_שמחה_הללויה

אין לי כל כך עצות, הוריי עוד לא מבוגרים.
רק הזדהות. הזדהות עם היחס המורכב עם אמא. וגם אני משווה את עצמי לאחותי, אנחנו שתי אחיות. אחותי גרה ליד אמא וסבתא ומן הסתם יוצא שעוזרת להם יותר.
ואני גרה רחוק ורואה אותם פעם בהמון זמן לצערי.
מרגישה שזה יותר עבודה פנימית אצלי, ללמוד לסלוח לה וגם לעצמי..

כתבת יפהאמאשוני

כזאת לי לחדד עוד נקודה.
סליחה עצמית.
קבלת המגבלות האנושיות. גם הנפשיות שבהן.

ועלתה לי עוד נקודה כואבת עם כל ההתעסקות הזאת,
להורים שלי נולדתי. הם גידלו אותי עשרים שנה. כשיצאתי עם בעלי ידעתי שפערי העדות יבואו על חשבון ההרגלים שלי. חשבתי שאני היחידה שאשלם על זה מחיר.
ההורים שלי קיבלו את בעלי בשלמות מהרגע הראשון. מאוד אהבו אותו. אבל במובן מסויים, בבחירה שלי (בו), בחרתי באופן לא מודע לוותר על משהו של ההורים שלי.

תראי יקירה,המקורית

את מתארת מציאות של הורים שואבים. הם שואבים מכם, הילדים שלהם, הרבה אנרגיה.במיוחד האמא
המציאות הזו לא ככ זרה לי. הרבה פעמים הורים כאלה מפילים על הילדים שלהם תיקים של מחויבויות שהן לא תואמות מציאות או הגיון, מעמידים אותם בסיטואציות שקורעות את הנשמה או מאלצים אותם להתמודד עם כל מיני דברים שבקשר שבו ההורים הם בעמדת נתינה לא היו מעלים על דעתם. וזה בלי קשר לגילם. ויש ילדים שבאופיים הם מאוד מרצים ועלולים להיכנע לכך ולהכניס את עצמם לכל מיני פלונטר ים בחיים כדי לרצות את ההורים.
זו לא מציאות רגילה, וניתן להבין זאת מהדוגמאות שנתת.
הקשר שלך עם ההורים שלך נבנה עוד משחר ילדותך ומצאת כל מיני דרכים לשמור על עצמך מההתנהלות שלהם וזה מצויין. השאלה היא אם לשנות מההתנהלות עד עכשיו זה משהו שיעשה לך טוב או נכון לך. ואין מה להשוות לאחים האחרים, כל אחד מתמודד עם זה אחרת.
עזרה להורים בגיל המבוגר או בכלל תלויה במצב האישי של כל ילד - מי שגר קרוב יותר מן הסתם יותר זמין, מי שיותר קרוב מנטלית ובאורח חייו להורים גם כן. יש ילדים שמאוד יתקשו לראות הורה שמתגבר ומתקשה במיוחד אם מעורב גם חולי לא עלינו, ויש ילדים שירתמו במסירות רבה לטיפול בהורה סיעודי. גם המצב המשפחתי חשוב מאוד - לא דומה רווק לאמא לילדים קטנים, והכי חשוב במצב הזה - הירתמות של בן הזוג היא קריטית. אי אפשר לקחת על עצמך עזרה להורים בדרך קבע כשזה גורם לתאקלים מול הבעל. זה עלול להחריב את הבית.
אם את מרגישה שאת במקום שבו ההורים שלך כבר לא שואבים ממך ואת יכולה להגיע עם בעלך להבנות לגבי ההתנהלות מולם מצד אחד, ומצד שני לשים את הגבולות מולם - זה מבורך, ונתנו לך פה הרבה דוגמאות כיצד לעשות כן. אבל זו העבודה. רק שלכם מולם ושלך מול בעלך ומול עצמך, תנהלי עם עצמך שיח פנימי ותראי אם את מסוגלת לכך. וזה בסדר גם אם לא.

וואואמאשוני

כתבת ממש יפה ומדהים.
אבל כרגע קצת קשה לי עם ההצפה הרגשית שזה גורם לי..
אז מבטיחה לקרוא שוב לעומק ברגע שארגיש חזקה יותר.
תודה תודה תודה

❤️❤️❤️המקוריתאחרונה

באמת לפעמים צריך לתת לדברים לשקוע ולנפש להתחזק כדי להכיל ולהתמודד.

כותבת בלי ניסיוןמכחול

אני עוד לא בשלב הזה בחיים, אז רק מנסה לחשוב בקול רם...
לבעלך יותר קל להתארח אצלם, כמו שהיה עד עכשיו, או לארח אותם?
הניחוש שלי הוא שיותר קל לו מבחינה טכנית לארח אצלכם, אבל יותר קשה לו מבחינה רגשית (כי הוא מאמין שאורח צריך להתאים את עצמו, וכי בבית שלו הוא מצפה שאף אחד לא יגיד לו מה לעשות). אני צודקת?
אם כן, אולי תנסו לחשוב על זה בתור "להתארח אצל ההורים, פשוט בבית שלכם כי אי אפשר אצלם"?
ההורים אנשים מבוגרים, וכבר קצת קשה להם, אז כשאתם מתארחים אצלם אתם עושים את זה בבית של אחד הילדים שלהם (כלומר בבית שלכם). אה, ואתם מביאים את האוכל כי קשה להם להכין..

זה יותר קל מאשר להתארח אצלם בצורה רגילה, כי - לא צריך לארוז, לא צריך לנסוע, זה האוכל שאתם אוהבים, בית הכנסת שלכם, המיטות שלכם (או לפחות לילדים), וכו'.

אתם יכולים אפילו לנסות להפוך את זה לסוג של משחק בינכם - לדאוג שכל פעם שהם באים הכל מוכן עד 1 בצהריים (אין לי מושג איך תעשי את זה טכנית..), ואז כולם נכנסים לאוטו נוסעים לטיול קצר (כי זה הזמן שהנסיעה לסבא וסבתא הייתה לוקחת לכם, אז אתם יכולים לנצל אותו לטיול).
יכול לעזור לכם?

מגיבה כדי ללמוד ממכן לעתיד☺אם_שמחה_הללויה

ושולחת הרבה כח❤

עונה מהנסיון שלנואורי8

גם אנחנו הגענו לשלב שההורים כבר צריכים את עזרתנו...
חיבת להקדים ולומר, שההתמודדיות שלי פשוטות משלך , חמותי וההורים שלי הרבה יןתר גמישים ולא מכתיבים לנו מה לעשות כשהם אצלנו. אכתב בכל זאת מה עוזר לי כשקשה לי או לא בא לי לארח או לעשות משהו מסויים שפוגע בנוחות שלי וצריך לעשות כדי לעזור להם.
הכי אגואיסטי שיש- מה שהילדים יראו שאת עושה להורייך/ חמיך וחמותך, הם יעשו לך כשתגיעי למצב,שתצטרכי את עזרתם. אני רואה את זה מאוד ברור , לדוג- במשפחה של בעלי, לחמי וחמותי היה כיבוד הורים גדול להוריהם( וכל אחד מהם כיבד מאוד גם את ההורים של השני, ממש כמו בן). אחרי שחמי נפטר וחמותי היצה צריכה הרבה עזרה, לא היו שאלות, כל האחים התגייסו לגמרי לכל מה שצריך, אין מריבות או מתיחות בעניין, זה פשוט ברור להם שמה שאמא שלהם צריכה, הם שם. וגם הכלות שלה. אמא שלו עטופה בכל מה שהיא צריכה, למרות שאף אחד מילדיה לא גר לידה. ברור לי שזה שכל כך ברור לכולנו, גם לכלות, שעוזרים , נותנים, מארחים , מסיעים וכו... זה בגלל מה שכולנו ראינו שנים מול העיניים.
ברגעי חולשה, כשפחות בא לי לארח את הורי או חמותי ( והיא אשה נוחה ונעימה, סתם בא לי שקט ופרטיות בשבת), אני מזכירה את זה לעצמי.שואלת את עצמי איך ארצה שהילדים שלי יעזרו לי כשאגיע לשלב.
דבר נוסף, לא חייבים להתווכח איתם, אי אפדר לשנות אנשים בגילם. במה שפחות חשוב לכם אפשר ללכת לקראתם שבת אחת פעם ב... ובמה שממש חשוב אפשר פשוט לומר- אנחנו לא שותים קולה וזהו , שישתו אם ירצו, ולפי דעתי כוס קולה פעם בחודש מזיקה לילד פחות מלראות את אבא שלו שופך לסבא את בקבוק הקולה שהביא.
או - אמחנו יושבים בקידוש, זה הבדר אם אתם תעמדו ואנחנו נשב.
וסתם שואלת, אולי כדאי לחשב לפנינשבת כסו , מה עקרוני לכם, כמה עקרוני הישיבה / עמידה בקידוש. כמה עקרוניים זמני הארוחות ומה שלא עקרוני ללכת לקראתם, לומר לעצמכם ולילדים, השבת נעמוד בקידוש, כי אנחנו מכבדים את סהא וסבתא והם רגילים לעמוד וכו...
אולי תנסו לצאת ממאבק הכוחות הזה, של מי יקבע לי בהית שלי. הם אנשין מבוגרים, אין מה לנסות לשנות אותם . אפשר לקבל אותם עם השגעונות שלהם פעם בחוגשיים לשבת אימון בכיבוד הורים. בטוחה שכשהיחדים יראו דאתם מתגמשים ומוותרים בשביל כיבוד הורים, הם ילמדו להיות אנשים גמישים יותר, ובעזרת ה כשתתבגרו , זה יחזור אליכם.
מקווה שהועלתי, סליחה אם מה שכתבתי לא קשור למציאות שלכם

^^לגבי הקולה..לגמרייערת דבש

וגם שקדי המרק

זה נשמע שזה רעל...

עקרונות של בריאות זה נחמד וחשוב אבל יש עוד עקרונות של כיבוד הורים ולא להלבין פניהם ברבים

גם אם לגמרי לא צודקים.

וסתם סקרנות-להוציא את הנכדים מהבית של סבתא וסבא מתי שסבא מפצח ?

למה?

גם בבתים עם ילדים יש פיצוחים פשוט נזהרים ולא נותנים להם..

אמאשוני נשמע לי באמת כמו שכתבו שהקשר רגיש ומורכב ויושב על מורכבויות וצלקות מהעבר

אני מציעה לפנות לאשת מקצוע שתעזור לעבד וללבן את הדברים בינך לבין עצמך קודם כל

ואחר כך גם בינך לבין בעלך

את נשמעת בת ואישה מקסימה ורגישה!

אז תקראיאמאשוני

כתבתי שאבא שלי נותן להם גם כשאנחנו והם מתנגדים.
הוא מכריח אותם לאכול דברים שהם לא רוצים. כולל פיצוחים.
זה שיש בתים עם פיצוחים ולא נותנים לילדים זה טוב ונפלא, אבל זה לא הסיפור שלנו.
ולענייני בריאות לא צריך לשכנע אותי. לא כתבתי שאני שפכתי את הקולה וכו'.
כתבתי שאם אני מתערבת אז אני יוצאת לא בסדר כלפי כולם ואם אני לא מתערבת ונותנת להם (לבעלי ולהורים שלי) לנהל את ההתנגחות ביניהם אז זה מגיע למקומות כאלו.

ואני באמת לא חושבת שילד צריך להגיע למצב של חוסר אונים שהוא לא רוצה לאכול משהו וסבא שלו מכריח אותו, מי שלא רגיל לאכול דברים כאלו זה ממש גורם לו לתחושות גועל בגוף.
אבל כאמור, השאלה אפילו לא שם.

לאור מורכבות הקשר עם ההוריםבאר מרים

ממש ממליצה על מישהי בשם אסתר סולטן שמעבירה סדנאות בנושא כיבוד הורים ועוזרת לפתור משקעים מהעבר.

היא מבית אל אבל נדמה לי שהיא התחילה להעביר סדנאות דיגיטליות.

תבררי..

טעות..באר מרים

תודה רבהאמאשוני

נשמע ממש טוב כשארצה להתמודד עם זה.
כרגע מנסה למצוא איך אפשר להתמודד בלי לפתוח משקעים מהעבר ובלי לדבר איתם לפני וכו'.
אולי זה לא אפשרי, לא יודעת.. אבל אין לי כח להשקיע בזה כרגע. יש לי עוד תחומים וקשרים "לנקות" שכרגע יותר דחופים. זה לגמרי עבודה קשה כל העניין הזה.

פעם גם היה לי קשה מאוד לנסוע לשבתות אבל גם אצלם וגם אצל ההורים של בעלי התרגלתי איכשהו לתנאים ולמדתי פחות להתערבב רגשית בכל מיני מצבים ככה שלהתארח זה יחסית בסדר לי כרגע.

בכל אופן תודה רבה על התשובות!
בהחלט עזר לי לקרוא אותך ואת כולן ולהבין איזה שינויים נדרשים לעשות ומה אני בשלה כרגע לעשות ומה לא ובע"ה בהמשך

איפה אמא דוסית של חתן קונה בגדים?צלולה

חשוב שתהיה שמלה צנועה מכל הכיוונים- גם במפתח הצוואר.

באזור ירושלים או גוש דן.

הלוואי שתדעו לכוון אותי לאן לקחת אותה🫶🏼

אולי רחלי סיטבון?ראשונית

זה סגנון חרדי, אפשר למצוא דברים יפים

תודה! בעיקרון הסגנון דת''לי אבל אנסה לבדוקצלולה

תראי באתר, יש דברים שמתאימים אם היא אוהבת סגנוןיראת גאולה

מבריק ונוצץ.

איפה היא גרה?נפש חיה.

פ"ת יש ברחוב ההסתדרות שדרה שלימה של שמלות מעצבות (לא יודעת שמות, אבל זה שדרה שלמה)

באלעד יש חנויות ברחוב יהודה הנשיא והסביבה

יש בעיר רחובות - בשדרות הרצל גם חנויות

בירושלים- כל רחוב יפו+ קינג ג'ורג'

מממ יכול להיות..צלולה

אבל מרגישה שאמא של חתן צריכה משהו קצת יותר מיוחד...

הייתי לאחרונה בשדרה בפ''ת ובירושלים, לעצמי קניתי בקמליון והודולה אבל מתלבטת אם זה מספיק לאמא של חתן.

בכללי מעדיפה לקחת אותה לחנויות ספציפיות ופחות להתחיל להסתובב.

תודה!

אם את מתכוונת לבגדים נוצצים, אז יש שם...נפש חיה.

ויש באלעד חנות ספציפית של בגדים יחודיים

שמעתי דברים טוביםשלומית.

על התחדשות בעלי. שווה לנסות

תודה! נראה טוב, אשקול לנסועצלולה

יש בכפר חב"ד חנות שנקראת אירופה ישראלבת אל123

תסתכלי באתר שלהם, תתרשמי.

תודה! יכול להיות.צלולה

רונן חן? ממילארקלתשוהנ

וואלה, מעניין. אסתכלצלולה

אולי אורית וזהבה?טארקו

מה הסגנון שלה בכללי? דתי לאומי זה מאוד רחב..

היא סגנון חרדלי-מתנחלי(בדים רכים נשפכים/שקט/בדע כותנה ופשתן/רקמות וכו)

או יותר סגנון עירוניסטי-קלאסי-משרדי למשל חליפות, נצנצים נפוח וכזה...

מה היא יותר מתחברת- בחתונות כאמא של חתן, לא ביומיום..

סגנון יותר חרדלי מתנחלי חחחצלולה

בחתונה הקודמת קנתה באורית וזהבה אבל השלימה חולצת בסיס, מעדיפה שלא תצטרך... לא ראיתי שם יותר מדי שמלות צנועות לחלוטין.. אבל זה סגנון שאני מחפשת

אז שווה לבדוק אצל רחלי סיטבוןטארקואחרונה

ואולי גם אצל גודי

ואולי כן אורית וזהבה ולקחת לתופרת לסגירה.

בירושלים יש מלא חנויות בסגנון בעיריהלוםנוצץ

יש גם את החנויות של אורית וזהבה, שתבדוק באתר אם היא מתחברת לסגנון.

בפ"ת יש חנויות של שמלות ערב בעיר.

מזל טוב!

שמלות לאמא של חתןיהושבעט7

אצל הלל (חנות בקינג ג'ורג' בירושלים.

בעיר טווח המחירים שפוי עד 500 שח .

שמלות בכל מיני סגנונות.

יש סניף בגבעת שאול :הלל עיצובים.

אני חושבת שכבר אין סניף בגבשסטודנטית אלופה

מכירה, לא חשבתי ללכת לשם, מעניין. תודה!צלולה

תודה! העניין עם החנויות האלהצלולה

זה שקשה למצוא משהו 100% צנוע בלי להוסיף חולצת בסיס.

אולי בירושלים יש, אבל אני מעדיפה להגיע לחנויות ספציפיות ולא לצאת להסתובב

הטעם שלי- רעננהחנהלה

עושה התאמות מבחינת צניעות

חנויות ספציפיות?צלולה

יכול להיות שאפשר יהיה לעשות התאמות אצל תופרת אבל צריך בגד שמאפשר את זה...

ממליצה גם על רחל סיטבון!אור עולה בבוקר

יש בקניון רמות בירושלים , ובעוד סניפים. ברגע הראשון הכל נראה סגנון חרדי, נפוח ונוצץ😀 אבל יש שם כמה מציאות, של שמלות עדינות וחלקות . וחגיגיות. והעיקר-צנוע , סגור ,שרוול..אורך...וגזרה טובה!

מזל טוב

מגניב! נשמע שווה לבדוק. תודה!צלולה

איריתממשיכה לחלום

יש להם דברים קלאסיים מהממים

הסתכלתי עכשיו, נראה ששווה לנסות. תודה רבה!!!צלולה

רעיונות למתנה לחמותרקאני

מתנה שתשמח באמת

משהו שיראו שאנחנו מלאים הכרת הטוב

הלוואי שיהיו לכן רעיונות

ספל/ שובר לעיסוי או טיפול פנים/ תכשיט / ספר טובנפש חיה.

תודה! מדייקתרקאני

מחפשת יותר משהו לבית נראה לי

כי זה בעצם תודה לכל המשפחה לא רק לה

מכשיר חשמלי מפנק?שלומית.

מאוד תלוי תקציב... אבל יש מגוון דברים בתחום הזה, החל ממכשיר פנקייקים וכד' ועד מיקסר, מדיח, שואב שוטף

את כל הזולים יותררקאני

יש להם כבר...

והיקרים זה כבר הרבה מעבר לתקציב שלנו...

אזור 300 ש"ח

דווקא אם יש להם, הם כנראה אוהבים את הסגנוןיראת גאולה

אז אפשר לחפש מכשיר שעדיין אין להם ... ופל בלגי, מולטי קייק, מכונת גלידה, מכונת פופקורן, מכשיר פיצה, יש המון, בטוח יש משהו שאין להם.

כל מה שכתבת כמעטרקאני

חוץ מגלידה ופופקורן

מה זה מכונת גלידה?

תגגלי מכונת גלידהיראת גאולה

מכניסים 2-3 חומרים, ויוצאת גלידה שווה.

שייקר נינגה יש?רק טוב!

אולי לא כלי אלא תמונה או פריט עיצובי לבית?

פלנצ'ה, מסגרת דיגיטליתרוני 1234

מה זה מסגרת דיגיטלית?רקאני

זה בעצם מסך קטן עם תמונות מתחלפותרוני 1234

של המשפחה וכו'

ואיך יש שם תמונות?רקאני

זה צריך אינטרנט?

כי אפילו מחשב אין להם

לא צריך. מעלים לזה תמונות עם דיסקאוןקירק טוב!

יש לסבתא שלי כזה. אישה בת 90 פלוס. זה נחמד תמונות מתחלפות של המשפחה. עובד כל הזמן בעיקרון.

מה התקציב שלכם?דיאן ד.

נגיד 300 ש"חרקאני

מהממת שאת רוצה לתתפצלושוןאחרונה

ושאת מלאת הכרת הטוב!

אין לי רעיונות

לילה קשה עם התינוק ועם בעליהדרים

כותבת תוך כדי שעדיין מנסה להרדים

התינוק שלנו ילד נוח ברוך ה אבל עכשיו הוא בקפיצת גדילה של גיל ארבעה חודשים וצרח פה איזה שעתיים , אכל החזקתי הנקתי נדנדתי עשיתי גרפסים הכל.

מנסה להעיר את בעלי לעזור לי אחרי שכבר שרפו לי הברכיים אני מ23 בלילה ברצף עומדת, הוא לא שמע אותי ואז כבר הערתי אותו בטון לא נעים אמרתי לו שאני חייבת עשר דקות להניח את עצמי ואז אחליף אותו שוב .

הוא אמר לי שאין לי רחמים עליו וכו אז אמרתי לו שהייתי במצב קצה מרוב ייאוש ועייפות שזה או שהייתי מעירה אותו או מטלטלת את הילד מתסכול . הוא אמר שצריך לאשפז אותי וכנראה אני לא כשירה לגדל ילדים. עכשיו אולי באמת לא הייתי צריכה להגיד משפט כזה לגבר אבל הרגשתי שעוד צרחה אחת של התינוק ואני באמת אזיז את העגלה חזק כדי להשתיק אותו כבר .

בקיצור בעלי נדנד אותו שתי דק לא עזר אמר לי קומי בבקשה קמתי חזרה לקחתי את התינוק למרפסת בעלי אומר לי תישארי בחדר (כנראה פחד באמת שאני אטלטל אותו או משהו). אני מתביישת אפילו לכתוב את זה אבל במצבים כאלו שילד ער שעות ואני על חוסר שינה אני ממש מרגישה תחושות קשות ואז באמת מעדיפה שבעלי יחליף אותי מאשר להפוך לאגרסיבית בתנועות כמו לנדנד מהר את העגלה עם הילד או להרים עליו קול.

אני לא בדיכאון אחרי לידה יש לי חופשת לידה טובה וחוויה מהממת מהילד הזה אנחנו כל היום ביחד זמן בטן שירים משחקים ספורט טיפולי הכל , פשוט כשזה כמה לילות ברצף עם שינה קטועה וכשרק אני קמה אליו אני מרגישה בלילה שמאבדת את זה וגם מרגישה באותו רגע שנאה לבעלי שישן שנצ ישרים כאילו אתה אשכרה לא שומע את הצרחות ?????

עכשיו ממש מרגישה רע ושאולי באמת אני לא כשירה לגדל ילדים כמו שהוא אמר לי.

וגם עכשיו כשהתינוק ישן חושבת איך יכלתי להחותהדרים

לא סבלנית אליו אבל כשהוא ער וצורח ברצף ברמה שלא מצליחה להרגיע בשום צורה אז אני חסרת אונים וככ מתוסכלת

יקרה! שולחת לך חיבוק ממש!ליני(:

את הכי אנושית ובסדר שיש... זה באמת מביא לקצה לא לישון בכלל. ונשמע שאולי כדאי שתדברו בזמן רגוע... נשמע לי יותר מלגיטימי לבקש ממנו עזרה להניח את הראש כמה דק כדי לא להשתגע. ככ טבעי. תינוק צורח בלי רגיעה זה חוסר אונים מטורף. מקווה שתמצאו את הדרך שתרגישי שבעלך איתך בזה. חיבוק על התחושה הקשה. הלוואי שלא תסתכלי על זה כמדד האם את כשירה לאימהות שלך. בטח לא ממקום של חוסר שינה ועיפות קיצונית של שניכם. חיבוק גדול!

כולנו מאבדות את זה לפעמיםמקקה

גם אצלי אתמול הילדה צרחה ולא הצלחתי להרגיע

בשלב מסוים לא יכולתי יותר, נתתי לה לבכות במיטה ורק ישבתי לידה. זה הסדר ולגיטימי הכי בעולם לבקש עזרה מהשותף

בעלך לט בסדר שלא עוזר לך, מה זה קומי בבקשה?

את מלכה!!ניגון של הלב

ואם מישהו לא בסדר בסיפור הזה זה בעלך ולא את. לא רוצה להיכנס לדינמיקה ולחלוקת התפקידים ביניכם אבל את עושה מעל ומעבר בטיפול בתינוק ודואגת לו ומותר שיהיו לך רגעי שבירה. ומותר לך גם להגיד די אני לא יכולה יותר. זה קשוח ממש להיות עם תינוק שצורח הרבה זמן, בטח כשאת עייפה ואין לך כוחות. ואת נשמעת אמא מדהימה ומהממת

קשוח ממשכל היופי

קודם כל אני שולחת לך חיבוק גדול.

חוסר שינה מתמשך יכול להוציא כל אחד מדעתו.

את אמא טובה מאוד, עובדה היא שאת רוצה שיהיה טוב לתינוק שלך ולכן את גם משקיעה המון שעות ובהרגעה של התינוק וגם מעירה את בעלך כשאת מרגישה שדי.

במקום להתייחס לתינוק בצורה לא טובה.

עכשיו יכול להיות שבעלך הוא מסוג האנשים שנהיים עצבניים כשמעירים אותם באמצע השינה, בייחוד אם זה משינה עמוקה כמו שאת מתארת.

במצב כזה, אני חושבת שכדאי שתדברו על הקושי שלך בטיפול בתינוק ועל חוסר השינה המתמשך ועל זה שאת רוצה שהוא יתחלק איתך באחריות - בשעה רגועה יותר, באמצע היום.

עדיף אם אפשר אחרי שאת כן הצלחת לישון.

אבל אם הוא מגיב אלייך ככה בגסות באופן קבוע, זה לא תקין בכלל. וכמובן צריך לדבר על זה גם, אבל אולי עדיף עם איש מקצוע.

אם זה הכיוון, צריך לחשוב איך להגיד לו שאת רוצה ללכת לייעוץ זוגי באופן שישתף פעולה.

הרבה גברים לא בעניין של טיפול באופן כללי, ובפרט אם הוא בטוח שאת "לא כשירה" והוא בסדר גמור - שזו אמירה קשה מאוד שמצביעה על קושי שלו באמפתיה - שוב, בהנחה שזו לא אמירה חד פעמית.

אם זו אמירה חד פעמית והוא בדרך כלל כן קשוב ואמפתי או לכל הפחות לא מדבר ככה, אני מניחה שזו מעידה של אדם עייף.

ואני אגיד עוד משהוכל היופי

כמעט כל אמא תגיד לך היו לה זמנים כאלה של חוסר שינה מתמשך שאני מרגישה שאני בקצה וכבר לא יכולה יותר.

רק קחו ממני את התינוק כי את תכך יוצאת מדעתי מחוסר שינה או מהצרחות.

האם זה הופך את כולנו ללא כשירות?

ממש לא, זה הופך אותנו לאנושיות.

הנה, בעלך החזיק מעמד כמה דקות ונשבר.

את איתו כמה שעות ועוד אחרי לידה ועוד אחרי כמה לילות בלי שינה.

רק על זה מגיע לך כל הכבוד ענק.

והתינוק יגדל ויהיו לכם עוד רגעים מהממים יחד, וכנראה שגם יהיו רגעי שבירה כי ככה זה אנחנו בני אדם.

וילד שבוכה שרוצה משהו אסור או מתחצף או משתולל גם יכול להוציא מהדעת.

אנחנו רוצות הכי טוב בשביל הילדים שלנו, וגם לנו יש מגבלות.

אז לפעמים הדבר הנכון, כמו שרצית לעשות כאן, הוא לפנות לבן הזוג לצורך פסק זמן.

כל הדבר הזה של הורות חדש לשניכם (ממה שאני מבינה שזה ילד ראשון) וזה משבר טבעי לזוגיות.

אבל יש מה לעשות.

אם את לא כשירה אף אחת לא כשירהכורסא ירוקה

זה משפט ממש לא יפה שנובע מחוסר הבנה של מה זה טיפול בתינוק.

עפ כל הכבוד הוא לא הצליח להחזיק איתו מעמד ליותר מ2 דקות, נכון? אז אולי הוא בעצמו לא כשיר?

צרחות בלתי נגמרות וחוסר שינה זה שני דברים שיכולים להוציא מהדעת גם בנפרד ובטח ביחד.

המלצה שלי כשהוא חוזר מהעבודה שיהיה עם הילד שעה ואץ תכנסי לישון תאגרי כוחות ללילה

לגמריאפרסקה

כל כך כאב לי לשמוע את המשפט הזה.

ולפותחת, הייתי מדברת עם הבעל ומסבירה לו שעם כל הכבוד שינה זה צורך בסיסי ושבכבוד יכנס מתחת לאלונקה ויתן יד וככה תוכלי גם את לישון קצת. עם הזמן הוא ילמד להתעורר כמו שצריך וגם ילמד להעריך. ברגע שהוא יחווה את זה בעצמו הוא יוריד בפנייך את הכובע. ובאמת מגיע לך את עושה המון!!

ועוד משהואפרסקה

אני לא יודעת אם כבר חזרת מהחופשת לידה לעבודה, אבל ממליצה לך בתקופות כאלה להשאיר הכל איך שהוא וללכת לישון ב-8:00 עם הילדים. לא להתפתות לסדר או להימרח עם הטלפון, ברגע שהגדולים נרדמים את נכנסת למיטה, ככה כשהתינוק מתחיל לצרוח ב-11 לפחות את אחרי כמה שעות שינה.

ואני זוכרת משרשור קודם שלך שבעלך התעצבן שאת נרדמת לו, אז בבקשה תמצאי זמן אחר שאת יכולה לדבר איתו, אולי בעבודה בטלפון, ובערבים לכי לישון מוקדם שיהיה לך כח. את לא יכולה לאחוז את החבל משני קצותיו

אני רק חיבוק גדול!באתי מפעם

אני חושבת שכל אמא מצאה את עצמה מתישהו על הקצה ברמה שאת עוד שניה מאבדת את זה.

זאת חוויה מאוד קשה פיזית ונפשית, אל תלקי את עצמך. גם לקחו ממך את הדבר הכי בסיסי של בנאדם- השינה. זה יותר גרוע מלא לאכול.

אני אמא 11 שנה וזה בוודאות אחת החוויות הכי קשוחות באמהות , הלילות האלה.

חיבוק יקרהפילה

אז דבר ראשון , את לא חייבת לדעת להרגיע תינוק. מותר לו לבכות. אם את כבר לא עומדת בזה פשוט תניחי אותו בעריסה ותנוחי. תשתדלי לנוח ביום. לא צריך לרדוף אחרי טייטל של אמא טובה. לא חייבים ליהנות מחופשת לידה , לא צריך ספורט טיפולי בלי סיבה מיוחדת. גידול ילדים הוא קשה וסוחט.

לגבי בעל , בעיניי בכלל תפסיקי לרקוד סביבו. הוא צריך לעזור גם אם את לא קורסת . הוא צריך לספוג לפעמים כי הוא גבר ואת אחרי לידה.

וואי לגמרישוקולד פרה.

נשמה, שהןא יעמוד קצת בנעלייך.

את ממש עדינה איתו ומחמירה עם עצמך.

לאשפז אותך??

תאמיני לי שאם היו מאשפזים אותך והוא היה נשאר להתמודד לבד בעצמו, הוא היה סותם בולם ורק מעריך ומשתחווה.

נשמה.

את צריכה הרבה יותר עזרה. בטח בלילות.

אני הייתי מתחרפנת. משתגעת במצב כזה.

אז למה את חושבת שאת צריכה להיות על אנושית?

תנכיחי את הצרכים שלך ותעמדי על הכבוד שלך.

את שווה המון

את הבית של הבית

ואם הןא מזלזל- זה רק כי לא היה בנעלייך לרגע אחד

חיבוק ענק. וזה הכי רגיל.אונמר

לפעמים זה עובר לנו את הגבול במח.

ויש לך את הגבול לעצור כשצריך וזה מה שצריך להיות ומה שנותן לנו בסופו של דבר להנתהל בשפיות ולא לעשות את המחשבות האלה שעולות.

ולי צרם התגובה של בעלך.

הוא רואה שאת ככה על סף איבוד, גמורה לגמרי וטכנית לא מסוגלת,

הוא אמור לגבות אותך. זה ילד שלו כמו שזה שלך. והוא אמור להיות כל כולו במשימה של לגבות אותך כשאת נגמרת. זה המינימום.

לא מדברת על זה שבעיני מראש שיהיה חלוקה בין בני הזוג וככה לא תיגמרי. כל שעה מחליפים. לשעה. לא לעשר דקות.

אבל גם אם זה לא מתאים לכם, לפחות שיהיה בעמדת גיבוי אמיתיץ. ולא בעמדת האשמה שזה לא בסדר שהגעת לכזה מצב

אם היית קם ובאמת לוקח אותו ממני לפני שנגמרתי ככה, לא הייתי נגמרת ככה.

מציעה לך איכשהו לדבר איתו על זה ברוגע.

לא חכמה לתת לך להיות עם הילד כל כך הרבה שעות ואז להגיד שאת לא כשירה. באמת אחרי כל כך הרבה שעות את לא כשירה. ולא רוצה להיות כשירה.

פשוט לא אמורה להיות כל כך הרבה שעות על הרגליים.

מחילה שיצא לי קצת חמור. אבל מרגיש לי שזה לא בסדר שתצאי גם עם מצפון ❤️❤️

אוייי איזה קשוחחח זה!!דיאן ד.

מבטיחה לך שאת כשירה לגמרי ואת ראויה להיות אמא ואת אמא מהממת

מצבים של חוסר שינה קיצוני ובכיות של ילדים לגמרי יכולים להוציא מהדעת.

גם לי היו מקרים שפשוט צרחתי על הילד שלי כי לא נתן לנו לישון מלא מלא זמן.

ברור שזה לא צריך להיות וברור שאמא לא צריכה לצעוק על ילד או לנדנד אותו חזק.

אבל תהיי סלחנית לעצמך את באמת הגעת לקצה.

והדרך הכי טובה להתמודד עם זה זה לנוסת לא להגיע למקרי קצה ובאמת להתחלף עם בעלך.

דברו על זה בזמן רגוע, אם את הרבה זמן עם התינוק והוא לא נרגע אז תתחלפו.

לא בהכרח שהוא צריך דווקא אותך.

וגיל 4 חוד' זה גיל מאוד מאוד קשההההה.

לכן כתבתי בתגובה אחרתנק-ניק

להניח את התינוק ל20 דקות לבכות ולעצום עיניים ל20 דקות כשמרגישים שכבר לא יכולים יותר

וגם אל תעמדי איתו שעות הוא יצטרך ללמוד להרגע כשאת יושבת

האמת שאני לא מבינה למה הכעס יוצא על עצמךרקלתשוהנ

תקראי רגע את הסיפור מהצד,

אמא שקשה לה מאד שהתינוק שלה בוכה בלי סוף באמצע הלילה מבקשת עזרה מבעלה, אב התינוק, ובמקום לקבל עזרה מיידית כי את כבר שעתיים (!!!!) איתו, את מקבלת 1. תלונה שהערת אותו 2. ביקורת על חוסר כשירות (מופרך) 3. זלזול ודיבור בוטה ולא מכבד 4. שתי דקות של עזרה וחזרה לישון.

אני לא אומר שבעלך לא טוב, אלא שהוא זה שלא בסדר בסיפור ומשום מה הדינמיקה פה הופכת את כל הבעייתיות עלייך.

את נהדרת שהערת אותו, ברור שתירצי להיעזר בו, אין שום סיבה להגיע לרגע אחרי האחרון מבחינת הכוחות, הוא אבא של התינוק, הוא ישן והוא יכול להחליף אותך.

לי נראה שאת מאשימה את עצמך, ושהוא התרגל לזה שהאחריות עלייך והאשמה עלייך והוא ישן. או אולי להיפך, את בלעת את זה שהוא נח וישן ועוד מבקר אותך והתרגלת לזה שאת לא בסדר אם קשה לך.

הבעיה הא בעיני בתקשורת הזוגית שלכםתגל ציון

למה לחכות למצב קצה כדי להעיר ואז הכל מתפרץ

תדברו בנחת בזמן רגיל

תסבירי לי לא כביקורת

שכשיש אתגר של חוסר שינה של התינוק את זקוקה לשותפות לשו גם

גם אני מתשדלת לכבד את בעלי שעובד ימים ארוכים ולקחת על עצמי מה שאני יכולה בחופשת לידה

אבל לא נכון להגיע לקצוות

להסביר לו שבלילות יותר מאתגרים את זקוקה לשותפות

לא בהתנצלות והצטדקות כמו שתיארת

את לא צריכה לומר רק לעשר דקות וזהו

מה פתאם מגיע גם לך לישון

היית איתו שעב-שעתיים ולא הצלחת ליושן

תעירי את בעלך ובצורה נעימה תבקשי ממנו- אני אשמח ממש שתשמור עליו לשעה -שעתיים.. כדי שאוכל לישון משהו.

אם צריך תשטפי מראש בקבוק או תשאבי חלב או תכיני מנות מוכנות של תמ''ל

כשמדברים בכבוד מתוך מהות וישתוף ולא כהאשמה אפשר להגיע להסכמה והבנה

הוא יכל לתשף שקשה לו מאוד לא לישון

את תסבירי ותשדרי שאת מבינה אבל יש גם לילות מאתגרים וקשה וגם לא נכון שאתמודד איתם לבד ואגיע לתשישות קיצונית

זה לא טוב פייזת וגם נפשית

ואפשר שבתקופה כזאת הוא ישתדל ליושן מוקדם יותר ככה שישארו לו מספיק שעות שינה או פתרון אחר..

קיצר הרעיון זה לדבר

בזמן נח

ובלי האשמות

ולא בזמני קצה

מצטרפת לנאמר מעליקנמון

יש פה איזושהי טעות בהנחת היסוד של בעלך.

הוא לא "עוזר לך". הוא שותף מלא שלך.

איך מתבטאת השותפות הזו? אתם צריכים למצוא דרך שתהיה מוסכמת *על שניכם*.

בשרשורים קודמים שלך נראה שאת סופר וומן כזו, עושה מלא, הבית עליך ואת מתקתקת ברמות.

יכול להיות שהוא התרגל טוב מדי.

אבל-

מצב בו את עושה המון והרוב עליך יכול להיות רק כאשר זה טוב גם לך ומתאפשר מבחינתך.

ברגע (!) שהסידור הזה לא נוח לך, מביא אותך לקצה, מעמיס עליך מדי וכדומה- מאזן הכוחות צריך להשתנות.

בעיני, בעייתי מאוד שהוא לא חושב שהתינוק וכל מה שבא בעקבותיו קשור גם אליו (ממה שתיארת יש שם אפס לקיחת אחריות הורית) אבל הרבה יותר חמור מה שאמר לך עליך והלגיטמציה בכלל לחשוב ככה (וזו כבר בעיה מהצד הזוגי והאנושי).

כתבו לך לדבר איתו ולשקף לו בזמן רגוע.

(כמובן את צריכה להגיע לשיחה כזו מעמדה שברור לך שהוא צריך לקחת חלק. מעמדת נפשית של בטחון בעצמך וכו'.. לא ממקום מתנצל ומתחנן לעזרה. לשקף גם את אפס הלגיטימציה לומר לך דברים כמו שאמר הלילה. לשקף גם שאם הוא היה לוקח חלק ושותף לא היית מגיעה לקריסה)

אני אוסיף שלא בטוח שהשיחה תספיק ואולי צריך איזשהו תהליך קצת יותר עמוק הנוגע לשותפות, לקיחת אחריות הורית וזוגית ויחס כלפיך.

הרבה פעמים מה שומעים מאיש מקצוע (מטפל זוגי) יותר מתקבל מאשר מה שהאישה אומרת או מבקשת. (זה הופך מ"אי הסכמה בינינו" ו-"כמו שאת חושבת שאת צודקת ככה אני חושב שאני צודק", להנחיה והתוויית דרך של אדם ניטרלי, מקצועי בתחומו).

חיבוק.

לילות בלתי נגמרים זה קשוח ממש

את טובה ואמא טובה

ואל תתני לאף אחד (גם לא לך) להביא אותך לחשוב עליך אחרת..

מדויקתגל ציון

את אנושית וטוב שהערת את בעלך לפני שהגעת לקצהואז את תראי

חיבוק🤍🤍

הואoo

גם ישן בלילה ולא מושיט יד

גם אומר שצריך לאשפז אותך

זה קווים אדומים שנחצו

את לא צריכה להסכים לזה

אם יש משהו שווה בשבילו לכעוס/ לריב/ לשבור את הכלים

זה גבולות ברורים של קווים אדומים

זה לא רק התינוק הביא אותך לקצה

זה בעיקר זוגיות ושותפות שלא רק לא עוזרת לסיטואציה אלא גם מקשה ופוגעת בך

^^^Doughnut

מסכימה, זה כבר משהו באווירה שחוזר על עצמו ולכן לדעתי מצריך טיפול והתייחסות באופן דחוף לפני שתקרסי או שייגרמו נזקים שתאכלו שנים אח"כ.

ממליצה לך ממש לפנות לטיפול אישי, לחזק את עצמך והביטחון שלך.🩷

חיבוק ענקרקאני

כואב לקרוא את זה

אני מאמינה שהוא דיבר ככה רק כי הוא היה חצי ישן

כי זה ממש ממש לא לגיטימי

ואת אכן לא כשירה לגדל לבד בשביל זה יש אותו

הוא אבא של הילד

אף בנאדם לא כשיר להיות ער שעות ארוכות עם צרחות באוזנייים

זה מחרפן את השפויים ביותר

כדאי לך לדבר איתו כששניכם ערים ורגועים

ולהסביר לו שאת צריכה לישון גם

קודם כל חיבוק חזק לך❤️עם ישראל חי🇮🇱

את מהממת ואת אמא טובה תזכרי את זה.

וגם תזכרי שאת רק בן אדם בסוף, ורצף של חוסר שעות שינה וגידול תינוק זה ממש לא קל!

תנסו להחליט על תורנות, אי אפשר שהכל יפול עלייך.

לדוגמא, כשהוא חוזר מהעבודה, תגידי לו שאת רוצה לשים את הראש לשעה ואז תמשיכי.זה נותן הרבה כוח גם שינה קלה....ומנוחה במיטה.

ובאמת זה קורה לכולן שמגיעים לזמן שכבר הגוף עייף כל כך ואין כח כבר,זה ממש לגיטימי.

והוא צריך לעזור לך, אתם זוג וזאת הורות משותפת.

תהי חזקה ותנסי כמה שיותר לנוח כשהבייבי ישן.

אולי עזרה בתשלום לשעתיים שלוש שתוכלי קצת לנוח.

צריך לתקשר את הדברים לבעלך שיבין ,ומשפטים כאלה על אשפוז זה נוראי בעיניי זה קו אדום.

חיבוק.

איך הקשר בניכם בדרכ?מקרמה

את מתארת מקרה של גזלייטינג...

כדאי לבדוק אם עצמך אם זה דפוס או משהו חד פעמי

חשוב להגיד שלפי מה שתארת ההתנהגות שלך ממש בסדר ואת ממש לא משוגעת או צריכה לפקפק בעצמך

להפך

את קשובה לעצמך ויודעת לעצור ולבקש עזרה לפני שאת מגיעה לקצה

זה ההפך לגמרי מחוסר אחריות

ועוד משהומקרמה

נניח ובאמת הוא חושב שאת מסוכנת (ואת לא!)

יעלה על הדעת שהוא יחזור לישון וישאיר אותך עם התינוק?

אני מניחה שהתשובה היא לא (ואם ההנחה שלי שגויה אז יש פה בעיה יותר גגולה )

עכשיו השאלה היא מה עומד מאחורי האמירה הזאת

למה לגרום לך לחשוב ככה ולפקפק בעצמך?

מה האינטרס?

קודם כלטרמפולינה

את בסדר גמור!!, ואל תתני לו לערער אותך!!!

את האמא הכי טובה בשביל הילד שלך

ותשימי לבעלך גבול ברור מאד , שאלייך לא מדברים ככה ויהי מה!!

המשפט של בעלך נוראי!!!יעל...אחרונה

אפשר ללמד עליו זכות שזה היה מתוך שינה,

אבל זה ממש משפט מזעזע שאסור שייאמר.

במקום לומר לך כמה את מלכה ואלופה שהיית איתו כלכך הרב זמן במסירות!!!

אפילו 5 דקות הוא לא הצליח!

הוא חייב להתאפס ולהיות שותף. את מדהימה

קושי בהשגת הפניה לקלינאית תקשורת^כיסופים^

מישהי שמעה על הנחיה בכללית לא לאפשר הפניה לקלינאית תקשורת מתחת לגיל 5 בהגיית אותיות שורקות?

הבת שלי בת 4 ומתקשה בזה ברמה שחברים לפעמים לא מבינים אותה בגן, ממש רוצה לעבוד איתה על זה אבל אמרו לי שהבקשה שלי נדחתה.

יש באמת הצדקה התפתחותית לזה ששווה לחכות? או לנסות ללחוץ?

כואב לי עליה בנתיים

אני יודעת שלא מטפלים לפני גיל ששבוקר אור

בלי קשר לכללית

אז בטח גיל ארבע זה מסובך יותר, פשוט לפעמים זה מסתדר מעצמו

כן, מטפלים בזה בגיל מאוחר יותר באמתרוני 1234

לא מטפלים לפני גיל 5 באותיות שורקותיראת גאולה

אבל אם החברים לא מבינים אותה - אולי זה לא רק שורקות?

בעיקרון שיבוש באותיות שורקות לא מפריע להבנת המילים.

היא רק מחליפה בין ש לס.^כיסופים^

אבל אין לה בכלל את האות ש.

לרוב זה מובן, בבית אנחנו מבינים אותה.

אבל הגננת אמרה שבגן לפעמים לא מבינים והיא מתעצבנת מזה

יש מילים שזה ממש משנה את המשמעות

מוזר לי. לא נדיר ילדים שאומרים ס במקום שיראת גאולה

הבן שלי היה אומר ש במקום ס, ויום אחד התארחה אצלנו חברה מהגן ושמתי לב שהיא מחליפה הפוך ואומרת ס במקום ש 😃

את יכולה לפנות לפרטית, רק לייעוץ והכוונה..ממתקית

לא לטיפול.
ואם במקרה של ביתך כדאי לחכות- תחכי
אם היא ממליצה טיפול בהקדם- תלחצי על הקופה (או ללכת לפרטית שעובדת עם כללית, זה נהדר והתוים זמינים יותר והקופה מממנת את רוב העלות. מקווה שאני לא מטעה, ככה זה במכבי.)

בכללית בעיקרון לא מממנים טיפולים פרטייםמתואמת

גם במקרים שבאמת נצרכים

(אני הולכת עם הקטנה שלי עכשיו לקלינאית פרטית אחרי שבקופה אמרו לי שרק בעוד שנה יתפנה תור, ושהם לא ייתנו החזרים... יכול להיות שבגיל אחר כן היו נותנים החזרים, כבר לא זוכרת, אבל מניחה שבמקרה שהקופה סוברת שלא צריך לטפל - הם לא ייתנו החזרים..ץ)

גם במכבי לא מממנים פרטי.ממתקית

אבל יש פרטיים שעובדים גם עם הקופה, עם מכבי למשל. ואז יש להם את ההסדר שלהם והלקוח מרוויח.

אני לוקחת את הבת שלי לקלינאית פרטית שיש לה הסדר עם מכבי, אז משלמת על מפגש משהו כמו 35 שקלים, ולא מחיר מלא, אפילו שהיא פרטית

נראה לי שקיים גם בכללית.

בכללית נראה לי שאין כמעט מכונים כאלהמתואמתאחרונה

כי לכאורה יש להם מספיק מרפאות ברחבי הארץ...

את מתכוונת למכונים שבהסדר עם הקופה כנראהאיזמרגד1

ואת זה מאשרים רק אם היה אבחון בקופה והמליצו על טיפולים

כן, זאת ההנחיה שאני מכירה,שיפור

הסבירו לי שהרבה ילדים לומדים לבד עד סביבות גיל 6 אז לא שווה להשקיע בזה לפני. אני גם מכירה מלא ילדים בגיל הזה שמדברים ככה.

התלבטות לגבי החופשהתייעצות חופש

ממש מתלבטת אם לרשום את הילדים לקייטנות.

אני מורה, אז יש לי חופש. אני אמורה ללדת באוגוסט והייתי רוצה שיהיה לי זמן משמעותי עם הילדים לפני הלידה, וגם ראיתי שבשאגת הארי עשה לילדים ממש טוב השהייה בבית, וגם לי היה כיף איתם. לפעמים כשאני בבית לבד יוצא שאני סתם מבזבזת הרבה זמן. והם לא כל כך אוהבים קייטנות. שנה שעברה לאחד מהם היה ממש קשה עם הקייטנה ברמה שזה ממש השפיע עליו התנהגותית (למרות שאלו היו הסייעות המוכרות מהגן שלו). אלו הסיבות למה לא לרשום.

מצד שני, גם הייתי רוצה שתהיה לי אופציה לצאת להתאוורר בעצמי, אז אפשר להביא בייביסיטר, אבל זה דורש לחפש ולמצוא, ולא תמיד יש, ואיך שאני מכירה את עצמי קצת מעיק לי לחפש בייביסיטר ויכול להיות שבגלל זה לא אצא בסוף.

ובעלי יהיה במילואים רוב יולי ואני אהיה לקראת חודש תשיעי, אז אולי יהיה לי קצת יותר מדי שיהיו בבית כל היום ועדיף כן לרשום. אמנם פעם קודמת הסתדרתי ממש מעולה עם מילואים באוגוסט עם כולם בבית, אבל לא הייתי בחודש תשיעי.

רעיון שלישי- בכל מקרה יש החזרי קייטנות מהמילואים, אז אולי שווה לי לרשום אותם לקייטנות ולשלוח רק בימים שאני רוצה לצאת? אבל אז יכול להיות שהם יתנגדו ולא ירצו ללכת לימים בודדים וירגישו לא קשורים, ואני גם לא יודעת איך הצוותים של הקייטנות יקבלו את זה... ויכול להיות שבסוף אשלח כל יום כי זה הכי קל ואני סתם אתבאס על עצמי.

אשמח לשמוע כיוונים, עצות, תובנות, אם יש למישהי.

אני הייתי רושמתDoughnut

ועושה איתם סיכום מראש שיום או יומיים בשבוע יוכלו להישאר ולבלות אתך, ובשאר הימים הם בקייטנה שתוכלי ללכת לסידורים וכו'.

אני חושבת שממש חשוב הזמן לעצמך לפני הלידה, אני אישית לא הייתי מוותרת על זה.

^^שמ"פ

במיוחד אם יש לך החזר

תודה, אהבתי את הרעיון של לסכם איתם מראשהתייעצות חופש

אבל יש משהו בשגרה של בית שיותר רגוע, נוצרת מין זרימה של שגרה, והם יותר מתרגלים להעסיק את עצמם, מאשר יום או יומיים בשבוע שקצת יותר דורש ממני למלא בשבילם.

אם המחיר זול, אז רושמת בלי צהרוןיעל מהדרום

לק"י

ושולחת רק כשמתאים לי.

כן, זה מה שחשבתיהתייעצות חופש

אבל מרגיש לי שצריך שיהיה איזה סדר לי ולילדים איך זה הולך לעבוד, מתי הולכים ומתי לא ולא כל יום התלבטות שתיצור לכולנו בלגן.

זה לא בית הספר של החופש הגדול?בוקר אור

העלות בלי צהרון ממש נמוכה.. 100 שקל לילד בערך

הייתי רושמת ושולחת חלקית

העלות משתנה בין המקומות. אצלינו זה 300יעל מהדרום

בלי צהרון?בוקר אור

אצלינו השנה זה 400 לילדהשם שלי

עד סוף יולי, בלי צהרון.

בשנים קודמות, כשהקייטנות היו עד 21/7, זה היה 300.

כנראה זה תלוי מקום.

בדרך כלל זה לפי דירוג של העיר/ המועצה.

בלי... צהרון זה בערך עוד 600 שקליעל מהדרום

אה אצלנו צהרון זה עוד כמעט 1000😅בוקר אור

מתקזז

אז אצלנו זה 1400 חחחח- ניצחנוshiran30005

מחירים הזויים ...

אני רושמת בלי צהרוןהשקט הזה

אבל זה בערך גם המחיר לצהרון אצלנו.

והקייטנה עצמה, לגנים לפחות עלתה 600 ומשהו..

נראה לי שזה לפי אשכול חברתי של המקום או משהו כזה

אצלינו זה סביב 400 אבל אמורים להיות החזרים על הרובהתייעצות חופש

עברתי את זה גם.. ברור שלרשום, אפשר גם רק עדהתייעצות הריון

אחת ואז את מרוויחה מכל הכיוונים

גם בשגרה הם לא בצהרון, זה יוצא נורא דומההתייעצות חופש

כן כן כן לרשום!טארקו

ובראש או מולם(תלוי בילדים) להניח את האופציה של פעם פעמיים בשבוע להשאיר בבית

יהיה להם גם את כל אוגוסט בבית אל תדאגי....

ואני לא חושבת שאםשר להקיש משנה שעברה כי שנה שעברה לא היית בסוף הריון. זה מאוד שונה.

העניין שבאוגוסט אני כנראה אהיה פחות פנויה אליהםהתייעצות חופש

בגלל זה הייתי רוצה כן לתת להם זמן משמעותי לפני.

אבל צודקת, עם ההיריון זה באמת יכול להיות יותר קשה, למרות שברוך ה' אני מרגישה טוב.

תגובה שונה מרוב פהשש וארגמן

לי נשמע שאת רוצה להיות איתם בבית אבל יש לך חששות (מוצדקים...) אז מחפשת סיבות למה לשלוח.

קודם כל רוצה לומר שזה מרגש לקרוא את זה.

כתבת שאת אמורה ללדת באוגוסט והייתי בטוחה שנמשך המשפט יהיה שאת רוצה זמן לעצמך לפני הלידה.

הופתעתי לראות שכתבת שאת רוצה זמן משמעותי עם הילדים לפני הלידה.

וואו זה מרגש בעיניי!

ברמה הפרקטית

היה פה רעיון לרשום לקייטנות יום בשבוע לא לשלוח אותם ולהיות איתם בבית. או יומיים. לפי מה שמרגיש לך. קחי בחשבון ששישי הם בבית בכל מקרה.

או על אותו רעיון- שיהיו איתך בבית ותדברי מראש עם נערה שתבוא בוקר בשבוע להוציא אותם או לעשות להם איזו פעילות שתשחרר אותך לצאת או לעשות דברים אחרים בבית. מראש... עדיף קבוע אם תצליחי למצוא, שלא תצטרכי לטרוח על זה כל פעם מחדש ואז תוותרי על זה (מכירה את זה...)

על העלות או רובה תקבלו החזר אז באמת פחות מטריד.

שיהיה בידיים מלאות בעז"ה!

גם רעיון, אם את מוצאת מישהי אחראיתיעל מהדרום

לק"י

כזו שתוכל להתחייב לך.

איזו תשובה מקסימה... באמת מרגש לראות לפעמיםממתקית

רצון להיות עם הילדים ולא רק לשלוח למסגרות.
נשמעת אמא מהממת!
כמובן תחליטי לפי מה שנכון וטוב לך.
לפני לידה, אני הייתי רושמת.

כן, הבנת אותי ממש וחיממת את הלב❤️ תודה!התייעצות חופש

אני גם בהתלבטות דומה (בלי הריון)דרקונית ירוקה

אבל אצלי נכנס מאוד גם השיקול החברתי. לגדולה שלי קשה לשמור על שגרה חברתית בלי מסגרת. היא יכולה לעבור ימים שלמים בכיף בבית, אבל אז כשצריך שוב להגיע לגן או להזמין חברה, ממש קשה לה.

כנראה שמה שאעשה בסוף זה לרשום לקייטנה בלי צהרון, כמו שהציעו פה. אולי חלק מהימים לא נשלח.

בשאגת ארי היה לנו ממש טוב בבית אבל היה לילדים קשה לחזור למסגרות אחרי. הם גם לא רצו ללכת לקייטנות והיה להם קצת קשה עם זה שבשעות הגן אין חברים זמינים.

זה גם שיקול שיכול להיות קשה שלא יהיו חברים זמיניםהתייעצות חופש

דווקא אצלינו ברוך ה' הרגשתי שחזרו למסגרות הרבה יותר מאופסים, אחרי תקופה שעשתה להם ממש טוב. במיוחד אחד מהם שהיה בתקופה קצת מורכבת לפני.

עוד שיקול124816

האם האיסוף והפיזור דורשים ממך הרבה אנרגיה? או באים לך בקלות?

בחום של יולי +סוף הריון, נראה לי שזה יכול להיות שיקול מכריע.

אני לוקחת ברכב אז לא קשה במיוחדהתייעצות חופש

ההתארגנות בבוקר כן קצת פחות רגועה מיום חופש.

לגמרי נשמע שכדאי לרשוםתוהה לעצמי

בתור מדריכה בקייטנה בעבר- לצוות ממש מממש לא היה אכפת שילדים לא מגיעים כל הימים. בהחלט היו כאלו שהרבה ימים לא הגיעו, לבריאות. עלינו זה הקל.

תודה על התשובה מהכיוון הזה!התייעצות חופש

חדמש לרשוםהבוקר יעלה

גם הריון גם אוגוסט גם מילואים ואת מתלבטת?

מה שיכול לעזור מבורך!

אני משווקת לילדים שלי את הקייטנה של בביהס כמשהו כיף והם מחכים לזה!

אני לא רושמת לצהרון כי אני מורה ולא רואה צורך, אבל הכמה שעות האלה בבוקר זו ברכה גדולה, ואחרי זה יש לך עוד מלא חופש להיות איתם!

ככה אחהצ תוכלי להיות יותר פנויה אחרי שנטענת בבוקר.

אגב, אם יש לך החזר מילואים שווה לבדוק אופציות של קייטנות יותר שוות..

איך את משווקת כמשהו כיף? אין ממש אטרקציותהתייעצות חופש

הילדים שלי מאוד אוהבים סדר ובקייטנה יש נטייה ליותר בלגן, צוות פחות קבוע, לא מתחיל בזמן, אין סדר יום מובנה וזה מציק להם.

ואין אצלינו קייטנות אחרות.

אין לימודים,הבוקר יעלה

כבר אטרקציה.

ויש יצירות, ומסיימים יוקדם. אצלם זה כבר כיף!

ואצלי האמת להשאר בבית לא היה אופציה, עד שמגיעים לכיתה ד.

חודשיים בבית זה המון לילדים קטנים, חייבים מסגרת חלקית.

בינתיים ברוך ה' הלימודים זה החלק האהוב עליהם....התייעצות חופש

אז דווקא מבאס אותם שאין

אז כל אחד ומה שעושה לו טוב 😉הבוקר יעלה

גם אני לא נותנת בחירה,והם גם לא אוהביםתגל ציוןאחרונה

בפועל בסוף זה סבבה וכן נחמד להם

אבל לפני הן אוהבות להתלונן על זה כי נראה להן יותר מגניב חופש

וכי לגדולים יש חופש

אני לא מעלה בדעתי להשאיר

זה 3 שבועות

ואחריהם עוד חופש ארוךךך

וישעמם להם

וגם לי זה ישגע אותי ..הבקרים השקטים בבית זה החיות שלי והכח שלי לכל החיים העמוסים האלה

ובדיוק אז יוצאת לחופש אז ממש זקוקה לבקרים בבית

נכון הגדולה שלי כן נמצאת ויש תינוקת... אבל זה לא אותו הדבר כמו כולם

לדעתי לרשוםעוד מעט פסח

מוסיפה שיקול שלא ראיתי שכתבו-

משערת שרוב החברים שלהם ירשמו. ואז את נשארת איתם בבית בלי אופציות לחברים, זה שונה ממה שהיה במלחמה (אצלנו לפחות).

וגם- אם המטרה היא זמן משמעותי, אולי אפשר להחליט כל יום להשאיר רק ילד אחד (או לשלוח אותו מאוחר יותר מאת אחיו), ולתת לו זמן אחד על אחד עם אמא, מה שיותר קשה להשיג כשכולם יחד.

צודקת בשני השיקולים. תודה!!התייעצות חופש

יש לי ממש מצפון עם ההרדמות בלילהשירה_11

הבת שלי בת 3 והקטן בן שנה יישן איתה בחדר.

קצת אחרי שהיא עברה לישון בחדר שלה ואחרי שהתינוק נולד הרגלנו אותה לישון לבד בחדר וב"ה זה עבר בטוב

ואז הגיעה תקופה שפתאום היא ממש בכתה ולא הייתה מוכנה שאעזוב את החדר עד שנשברתי וחזרנו לשבת לידה כי כאב לי ממש על הבכי שלה.

זה התחיל בלשבת לידה כמה דקות עד שתירדם ונגרר ללשבת לידה גם שעה.

אני לא בנויה לזה ואני לא מסוגלת להעביר כל כך הרבה זמן לשבת לידה בחדר שתירדם, זה לא חצי שעה אפילו, זה יותר וזה גם עם דיבורים של תעלי לישון, לא לקום, אין מים עכשיו וכו וכו

אני אציין שכשאני שמה אותה במיטה אני מדברת איתה על איך היה היום, שמע ישראל, וגם מה נעשה מחר וכו

זה לא שהיא הולכת למיטה וזהו

ולאחרונה חזרנו להרגיל אותה שוב להירדם לבד ואמאלההה זה כזה קשה

היא ממש בוכה מתחננת שאני אשב לידה קצת וכשאני באה להביא לה חיבוק היא מחבקת אותי חזק חזק לא משחררת

קמה מלא פעמים מהחדר לעוד חיבוק

כשאני מלטפת אותה היא מניחה את היד שלי עליה שלא אזוז

וזה ממש ממש קורע אותי כי אני חוששת שאולי זה לא נכון מה שאני עושה, אולי היא באמת צריכה אותי לידה?!?!?!

מצד שני, אני ממש לא יכולה להעביר כל ערב שעה בדיבורים של נו קדימה לישון

ואני הכי לא ממהרת להשכיב לישון, אנחנו מעבירים את הצהריים ממש בכיף ובשמחה ומשחקים.

אני ממש חוששת שמא אני עושה טעות

אני אחכה את זה בסבלנות רבהשירה_11

פשוט לא חשבתי על זה בכלל היה לי ברור שהיא עייפה

טיפול רגשי\מיומנויות חברתיות-המלצות בפ"ת\אלעד?אובדת חצות

מרגישה שזה תחום פרוץ עם המון אנשים ותעודות, רוצה לעזור לילד שלי וקבלנו אישור לזה אבל מעדיפה המלצות ממקור ראשון. וגם האם אלו ורכיבה על סוסים באמת עוזרים בקטע החברתי\רגשי?תודה!

אין לי המלצה רק רוצה להגיד..נויה12345

שממש חשוב גם כשמקבלים המלצות לבדוק מה ההכשרה של המטפל (תואר ראשון רלוונטי או תואר שני בטיפול רגשי) לצערנו היום אנשים עושים קורס של חצי שנה וגורמים לנזקים, אומרת את זה כי אני עובדת בתחום פרא רפואי במסגרות החינוכיות וכבר ראיתי מטפלים למיניהם שמשלבים הדרכת הורים ללא באמת הכשרה מקצועית רצינית שפשוט פוגעים בילדים.

אז ממליצה לחפש טוב.

בהצלחה!!

בדיוק-דואגת לילדאובדת חצות

רוצה לקדם אותו אבל חוששת-איך מחפשים המלצות בתחום הזה? זה אשכרה לשים אותו בידיים של מישהי. ויש כל מיני שמות ולא תמיד אנשים מכירים ולך כהורה הרי אסור להיות נוכח במפגש מיומנויות חברתיות עם עוד ילדים.

מיומנות חברתית- מרכז תעצומות.ממתקית

לבן שלנו הייתה מנחה דרך תעצומות
היה מקסים.
הן יועצות בית ספר שעוברות הכשרה ספציפית על מיומנות חברתית אצל ילדים
אולי כדאי לפנות אל המרכז? ולברר...
מציינת שקשה לפתוח קבוצה, כי צריך קבוצה... לפחות 6 ילדים, ולא תמיד קל למצוא אותם ולפתוח כזו קבוצה.

סוסים לא עוזר בתחום הזה..בת מלך =)אחרונה

לפחות מניסיון שלנו

שימו לב שבוטל הפטור ממס בהזמנות מחול, חזרנו ל75nik

דולר..

איזו באסה🫣

ממש ממש באסהטארקו

ביטול ככ מעצבן שמוכיח כמה הכל מכור...

מייצג את הכוח העצום שיש לבעלי ההון על הח"כיםאלישבע999

הממשלה רצתה, שר האוצר הוביל, אך נחלו כישלון לגייס את הרוב מבין חברי הכנסת שיעבירו את החוק.

חברי הכנסת נבחרים בפריימריז במפלגות - הם פועלים מאינטרסים אישיים, לקבל תמיכה ממרכז המפלגה כדי להיבחר מחדש ולא מעניין אותם לשרת את טובת העם והמדינה והכלכלה.

בדיוק לזה התכוונתי. מבאס.טארקו

עדכון חשוב מאוד ומעשהדיאט ספרייט

מכוער ביותר.

חשוב להגיד שמי שחתם על הצו להרחבת הפטור ממע"מ הוא השר סמוטריץ ומי שביטלו אותו הם חברי כנסת רבים מאוד מהליכוד.

פשוט ניתוק עצום מצורכי העם וממה שהליכוד ייצגו, או ניסו לייצג, לאורך השנים.

זה באמת מרגיז ברמות.nik

גם ככה הכל כל כך יקר

אני אגיד את הצד השניכל היופי

לפחות זה מה שנטען, שבעלי עסקים קטנים פה בארץ מפסידים מאוד מהקניות הקטנות בחו"ל, ולכן לא כדאי להרחיב את התופעה.

למשל חנות צעצועים מקומית, חנות בגדים מקומית וכו'

אז אולי במקום לחסום את האפשרויות של הצרכניםכורסא ירוקה

שהממשלה תעזור לעסקים הקטנים - הפחתה בארנונה ומסים לדוגמא או תמיכות.

אני לא אומרת שחייבים אבל הכי קל זה לגלגל את האשמה על הצרכנים בלי לבדוק רגע למה הם קונים בחול ואיך אפשר לעזור לעסקים פה להוריד מחירים

זה מסוג הדברים שתמיד יהיו בו חסרונותכבת שבעים

לפני הפטור בכו שיקר פה ויש מסים על כל דבר, אחרי הפטור בוכים שהעסקים הקטנים ייפגעו.

בדיוק כמו בייבוא מוצרי חלב וכו'.

תמיד יהיו מרוויחים ומפסידים.

באופן אישי, יש הרבה חנויות שחסרות לי ליד הבית ואין לי זמן ועצבים לנסוע לעיר הסמוכה כדי לקנות, אז אני אזמין באינטרנט.

אבל אם היתה לי חנות קרובה, גם אם היא היתה יקרה יותר, הגיוני שהרבה פעמים הייתי קונה בה ולא מחכה להזמנה מחו"ל.

ומצד שני המון חנויות מפקיעות מחיריםnik

רק כי אין תחרות.

שורה תחתונה הפתרון צריך לבוא מהממשלה

לא חושבת שאין תחרותכל היופי

בצעצועים ובגדים למשל.

(תחשבי על הסטוק או על ביגוד, יש המון חנויות בגדים, כלבו, צעצועים וכו' במחירים סבבה, האיכות לא תמיד טובה וסו המשמעות של התחרות)

חוסר בתחרות יש באוכל, קוסמטיקה, מוצרי חשמל וכו' שיש ממש מעט יבואנים ובעיקר רשתות.

אם הזמנתי לפני כמה ימים וזה היה יותר?סטודנטית אלופה

שאלה טובה, כתבו על זה פה-nik

סופית: בוטל הפטור המורחב ממע"מ

מקווה מאוד שיהיה לך בסדר..

🙏סטודנטית אלופה

אז אם עד שיגיע לא יהיה שינוי, כנראה שתצטרכי לשלםמוריה

מעמ.

זה פורסם?ביבוש

מצטרפת לשאלהיעל מהדרום

באתר של רשות המיסים כתוב שמוריה

עד 75 דולר פטור.

אני הזמנתי לפני שבוע או פחות מנקסט וקבלתי הודעהתגל ציוןאחרונה

שצריכה לשלם מס

וכשהזמנתי עוד לא ידעתי בכלל שהורידו

א זלא היה לי איך לנחש

אוףףףף לא היתי מזמינה ..או מורידה צהשו

אוףףף

הז רק 42 שח אבל מעצבןן

אולי יעניין אותך