ב"ה
עם רדת עם ישראל
למרגלות הים, נקרע ים-סוף תחתיהם באופן על-טבעי, וגילוי אלוקי נשגב החל להאיר. לא
עבר זמן רב, לאחר סיום השירה לה', החל עם ישראל להתעסק ב"ביזת הים"
(באסיפת הרכוש הרב של המצרים שנטבעו)N-US;mso-fareast-language
N-US;
mso-bidi-language:HE">[1], והיו
שקועים בזה עד שמשה רבנו הוצרך 'לסחוב' אותם, כפי שנאמר "ויַסע משה את ישראל
מים סוף" ומפרש רש"י שמשה "הסיען בעל-כורחם".
ומתבקשת השאלה: עם
ישראל הרי היה אפוף קדושה בגילוי אור אלוקי נשגב בשעת קריעת היםN-US;mso-fareast-language
N-US;
mso-bidi-language:HE">[2], וכיצד יתכן
שלאחרי כל זה יהיו שקועים כל-כך באיסוף כספם וזהבם של מצרים עד שהוצרך משה להסיען
בעל-כורחםN-US;mso-fareast-language
N-US;
mso-bidi-language:HE">[3] ?
התמיהה אף גדולה
יותר: הם הרי ידעו שמיד לאחר צאתם ממצרים הם יתקדמו לעבר הר-סיני לשם קבלת-התורהN-US;mso-fareast-language
N-US;
mso-bidi-language:HE">[4], והם אף
ספרו את הימים (מ"ט יום) מרוב השתוקקות לקבלת-התורה. ואם-כן, כיצד יתכן שעם
ישראל העדיף להתעכב ולעסוק בביזת הים על פני ההתקדמות אל עבר הר-סיניN-US;mso-fareast-language
N-US;
mso-bidi-language:HE">[5] ?
מבאר הרבי, שאכן
סיבת התעכבותם בביזת הים היה (לא מצד להיטותם אחר הכסף והזהב כשלעצמם, אלא)
משום שסברו שזה הרצון האלוקי. שהרי, טרם יציאת מצרים הצטוו "וישאלו
איש מאת רעהו.. כלי כסף וכלי זהב" כאשר המטרה והתכלית היא לרוקן את
מצרים מכסף וזהב – "ונצלתם את מצרים"N-US;mso-fareast-language
N-US;
mso-bidi-language:HE">[6]. לפיכך,
כאשר ראו בים-סוף כמות נוספת של כסף וזהב שעדיין נותר בידי המצרים, התברר למפרע
שהציווי 'לרוקן' את מצרים לא בוצע בתכלית השלמות, ולכן חשו צורך וחובה 'להשלים את
המלאכה' בקיום הציווי "ונצלתם את מצרים", ובשל כך התעכבו בביזת הים.
ומצד מצווה זו סברו
שיש לדחות ולעכב את מתן תורה: היות שהיתה זו מצווה חד-פעמית שלא יוכלו
לקיימה מאוחר יותר, הרי-זה בהתאם לכלל ההלכתי שמצות תלמוד-תורה (היינו מתן-תורהN-US;mso-fareast-language
N-US;
mso-bidi-language:HE">[7]) נדחית מפני
"מצווה עוברת" (מצוה זו של "ונצלתם את מצרים")N-US;mso-fareast-language
N-US;
mso-bidi-language:HE">[8].
אלא שלמעשה, לאחר ציווי ה' (באמצעות משה) – יצאו מיד לדרך ללא עיכוב, אך מסעם היה "בעל כורחם", מאחר שלפי השגתם והבנתם בתורה צריך היה להשלים את קיום המצוה באיסוף הרכוש כנ"ל.
***
ויובן זה יותר על-פי הביאור הפנימי בכוונת המצוה של "ונצלתם את מצרים". שהרי, בכסף וזהב היו טמונים ניצוצות הקדושה, ובהעברתם לרשות עם ישראל – ניצוצות אלו התעלו מערוות הארץ (מצרים) לרשות הקדושה (ישראל). וכיוון שהיתה זו עבודה של 'בירור הניצוצות' – עם ישראל הקדיש לכך את מלוא מרצו.
אם-כן, זה שמשה
"הסיען בעל כרחן", לא היה איפוא משום שהם רצו להישאר בים-סוף (היפך ציווי
ה'), אלא נסיעתם משם הי' בקבלת-עול מוחלט לה', ולא על-פי הבנתם בתורה שיש
להמשיך ב'עבודת הבירורים' בביזת הים. ויתירה מזו: לאחר ציווי ה' לחדול מאיסוף הזהב
וכסף – הם הבינו שתם גם זמנה של מצוה זוN-US;mso-fareast-language
N-US;
mso-bidi-language:HE">[9].
N-US;mso-fareast-language
N-US;mso-bidi-language:HE">[1] "שעטרו
סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות". והיתה גדולה יותר אף מ"ביזת
מצרים".
N-US;mso-fareast-language
N-US;mso-bidi-language:HE">[2] עד
כדי כך שאף "ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים (!)".
N-US;mso-fareast-language
N-US;mso-bidi-language:HE">[3] בפרט
שכעת פניהם היו מועדות לעבר המדבר, שם ריבוי הכסף לא יועיל להם הרבה, שהרי לקנות
מסוחרי המדבר את צרכיהם – די היה ברכוש שלקחו מביזת מצרים, כדברי חז"ל
(בכורות ה, ב) שכל אחד מישראל יצא ממצרים עם 90 חמורים (לפחות) טעונים בכסף וזהב.
N-US;mso-fareast-language
N-US;mso-bidi-language:HE">[4] כנאמר:
"בהוציאך את העם ממצרים – תעבדון את האלוקים על ההר הזה".
N-US;mso-fareast-language
N-US;mso-bidi-language:HE">[5] בעוד
שאף באותו יום ספרו את הימים שנותרו להם למעמד מתן-תורה.
N-US;mso-fareast-language
N-US;mso-bidi-language:HE">[6] שמות
ג, כב. וכפירוש האונקלוס ורש"י. ולא רק בשביל שעם ישראל יקבל את ה"רכוש
גדול".
N-US;mso-fareast-language
N-US;mso-bidi-language:HE">[7] ובפרט
שהפסוק "בהוציאך.. תעבדון את האלוקים על ההר הזה" (שמות ג, יב) – (א) לא
נאמר באופן של ציווי. (ב) ובמיוחד שלא הוזכר בכך הזמן של
"תעבדון". (ג) וכן נאמר זה רק למשה.
N-US;mso-fareast-language
N-US;mso-bidi-language:HE">[8] ונמצא
איפוא שסיבת התעכבותם לא היתה לשם תועלת אישית, אלא לשם קיום המשך המצוה. ולפי-זה
יש לתווך בין הפירוש הפשוט שהיו להוטים אחר הכסף והזהב (שכך משמע מלשון
התנחומא) לפירוש (של 'צרור המור') שהתעכבותם היתה בסיבת אי רצונם להתרחק מגילוי
האלוקות שהי' שם: כי הגילוי האלוקי גרם להם לקיים מצוה זו בתכלית השלמות.
N-US;mso-fareast-language
N-US;mso-bidi-language:HE">[9] ומעתה
ואילך לא יהיה בכך שום תועלת (כפי שהסגולה שבאכילת מצה (שמחזק את האמונה) היא רק
בחג הפסח).
