אני ניק מוכר כאן ויש כאן כמה שמכירים אותי אז פתחתי ניק אחר.
אני באמת רוצה שלפני שתענו על מה שאני אשאל, תחשבו האם זו באמת התשובה שתענו עליה אם תגלו שאני זה חבר שלכם ולא עוד סתם ניק.
זה אצלי מאז ומתמיד, מאז שנולדתי היה בורח לי שתן בלילה, כמעט כל לילה.
ככה עד גיל 14 בערך (אני בן 17).
רק מגיל 10 בערך התחלתי לקחת תרופה, וב"ה היא השפיעה מיד, אבל תהליך הגמילה ארך, כאמור, עד גיל 14 (4 שנים!).
עד גיל 14 לא הייתי ישן אצל חברים בכלל (גם היום, בגיל 17 יש לי חרדות).
לפני כל טיול שנתי הייתה דילמה האם ללכת או לא.
הפחד והבושה לי מהבריחת שתן גרמה לי שפחדתי לישון אצל סבא וסבתא שלי! כן! אלה שכמעט הכי קשורים אליך (חוץ מההורים) אתה מפחד לישון אצלם בבית! זה פסיכי!
ועכשיו אדבר על הפן הפסיכולוגי שיש בזה:
תדמיינו שעד כיתה ג-ד אתם אפילו לא יודעים שיש דבר כזה 'לישון אצל חברים' פשוט כי גם אתם וגם הההורים מפחדים שיברח לכם אצל החבר.
ההורים שלי גילו למחנכים את זה רק לפני הטיולים השנתיים, ואפילו לא בהצהרת בריאות של תחילת שנה מחשש שאחד התלמידים יראה! כן, עד כדי כך התביישתי בזה.
עד היום 3 שנים אחרי שניגמלתי מזה ב"ה אף חבר שלי לא מודע לזה (אני לומד בתיכון אקסטרני) ואני מפחד פחד מוות מזה שיגלו את זה למרות שאני בכיתה י"ב.
ועכשיו לפן הנפשי:
הפחד מזה שחברים שלך יגלו את זה ויצחקו עליך הוא הורג. פיזית. לא פעם חשבתי להתאבד רק בגלל זה.
הפחד שלי הוא יום יומי, שעה שעה, דקה דקה מפחד שאחד החברים פתאום יגלה.
אבל עצם זה שאני לא מגלה, וממשיך לפחד מזה שיגלו זה פוגע בי נפשית.
אז החלטתי לגלות את זה לחברים שלי אחרי טיול שנתי עוד שלוש שבועות.
אם אתם הייתם חברים שלי (ויש כאן חברים שלי), איך הייתם מגיבים?
בחייאת ראבק, תחשבו לפני שאתם עונים.
אני באמת רוצה שלפני שתענו על מה שאני אשאל, תחשבו האם זו באמת התשובה שתענו עליה אם תגלו שאני זה חבר שלכם ולא עוד סתם ניק.
זה אצלי מאז ומתמיד, מאז שנולדתי היה בורח לי שתן בלילה, כמעט כל לילה.
ככה עד גיל 14 בערך (אני בן 17).
רק מגיל 10 בערך התחלתי לקחת תרופה, וב"ה היא השפיעה מיד, אבל תהליך הגמילה ארך, כאמור, עד גיל 14 (4 שנים!).
עד גיל 14 לא הייתי ישן אצל חברים בכלל (גם היום, בגיל 17 יש לי חרדות).
לפני כל טיול שנתי הייתה דילמה האם ללכת או לא.
הפחד והבושה לי מהבריחת שתן גרמה לי שפחדתי לישון אצל סבא וסבתא שלי! כן! אלה שכמעט הכי קשורים אליך (חוץ מההורים) אתה מפחד לישון אצלם בבית! זה פסיכי!
ועכשיו אדבר על הפן הפסיכולוגי שיש בזה:
תדמיינו שעד כיתה ג-ד אתם אפילו לא יודעים שיש דבר כזה 'לישון אצל חברים' פשוט כי גם אתם וגם הההורים מפחדים שיברח לכם אצל החבר.
ההורים שלי גילו למחנכים את זה רק לפני הטיולים השנתיים, ואפילו לא בהצהרת בריאות של תחילת שנה מחשש שאחד התלמידים יראה! כן, עד כדי כך התביישתי בזה.
עד היום 3 שנים אחרי שניגמלתי מזה ב"ה אף חבר שלי לא מודע לזה (אני לומד בתיכון אקסטרני) ואני מפחד פחד מוות מזה שיגלו את זה למרות שאני בכיתה י"ב.
ועכשיו לפן הנפשי:
הפחד מזה שחברים שלך יגלו את זה ויצחקו עליך הוא הורג. פיזית. לא פעם חשבתי להתאבד רק בגלל זה.
הפחד שלי הוא יום יומי, שעה שעה, דקה דקה מפחד שאחד החברים פתאום יגלה.
אבל עצם זה שאני לא מגלה, וממשיך לפחד מזה שיגלו זה פוגע בי נפשית.
אז החלטתי לגלות את זה לחברים שלי אחרי טיול שנתי עוד שלוש שבועות.
אם אתם הייתם חברים שלי (ויש כאן חברים שלי), איך הייתם מגיבים?
בחייאת ראבק, תחשבו לפני שאתם עונים.
והיא הופכת לקשה יותר כשהתחושה היא שאתה לבד