העולם הזה רע. פשוט רע.
הכאב הזה עולה על גדותיו.
הריק הזה מציף את כל החיים ובולע אותי בתוכו
ואני נותרת ללא אוויר
ללא חמצן
צפה ונעלמת
אין כוח לעמד איתנה מול הרוחות החזקות המאיימות לאבד אותי בתוכן
לסגור אותי
לשאוב אותי
לקחת לי את הקצת שעוד נשאר לי.
מה אני בכלל עושה כאן.. לעזאזל..
מי בכלל רוצה להיות כאן? לחיות?
מה זה החיים האלה למען ה'?
אני רוצה טוב. טוב פשוט. טוב גלוי.
ביטחון. להרגיש טוב עם עצמי. עם אנשים. להרגיש משמעות. להרגיש שיש מי שאוהב אותי ודואג לי. להרגיש רצויה. לא להסתבך.
לקחת דברים בטוב.
זרימה.
אני מיואשת.. אופ!!!!!!!!!!
אין לי כוח לכלום
הכל מציק לי
הכל מכביד עלי
שהלכתי אליה עכשיו והרגשתי ממש עול ותקועה. לא ידעתי אם ללכת או להישאר. לא ידעתי מה היא מרגישה לגבי זה וזה תיסכל אותי. מצד אחד אולי אני מעיקה עליה, מצד שני אולי הכל בסדר והיא סבבה איתי? תיסכול. וגם בסוף שהיא ליוותה אותי זה היה לא נעים לי בפנים, שהרגשתי שהיא לא באמת נהנת איתי, הרגשתי רע עם עצמי.. שאני בכלל לא רצויה, שמשעמם איתי, שאין עניין בי..
אני לא יודעת מה אני רוצה
כן היה לי משמח שהר***י* החמיאה לי ממש מהלב שאני עושה אווירה טובה
איזה כיף היה לשמוע את זה!!!!!!!
אבל החוסר ביטחון הכללי שהיה לי לגבי שהותי וכמה ומה להגיד וכו' וכו', שהרגשתי כזה חופרת ולא מגיבה טוב, זה היה כל כך קשה וזה מייאש אותי ומציב אותי במקום של חוסר ביטחון וחוסר נעימות ומאבק פנימי
ושאין לי אף אחת בחיים האלה ששמה עלי כרגע ושמדברת איתי
אני ל ב ד
ל ב ד.
בעע.
אין את ה**** שלהן יותר. נ ג מ ר. אווווווווופ
אין לי לאן ללכת.
תקועה שם.
אין לשנות אווירה.
אני מרגישה בביוב של עצמי. בתסבוכות של עצמי.
ו- או שאנשים מנסים להוציא אותי מזה ו"אל תסתבכי"
ובעצם מתעלמים מהבעיות שיש לי כאילו זה כלום
או שמבינים אבל לא מזדהים, מרגישים, מביאים את עצמם ואת תחושתם הכואבת לגבי מה שאמרתי, מחזקים, משקפים
או שגם וגם אבל אין להם זמן אלי 
וזה מבלבל כי מצד אחד הם רוצים ומצד שני הם לא עושים עם זה כלום וכל קביעה לוקחת זמן..
עייפתי