לוקחת בחשבון שמי שמכירה אותי במציאות תוכל לזהות, אז אם את מזהה אותי – תשמרי את המידע לעצמך 😎
סיפור הלידה השנייה שלי (שני פרקים)בדרך אל האושר
לוקחת בחשבון שמי שמכירה אותי במציאות תוכל לזהות, אז אם את מזהה אותי – תשמרי את המידע לעצמך 😎
פרק ראשוןבדרך אל האושר
בערך מ־5:00 לפנות־בוקר אני קמה לשירותים כל איזה רבע שעה, יושבת דקה–דקה וחצי וחוזרת למיטה. מין עצירות אבל לא בדיוק, יותר תחושה שצריכה להתפנות אבל אין באמת מה. בהתחלה אני עוד נרדמת בין לבין, באיזשהו שלב אני כבר מוותרת. מתישהו אני זורקת לבעלי "אולי זה צירים" אבל לא חושבת על זה ברצינות... הוא מזכיר לי שהבאנו בשביל זה כדור־פיזיו מאימא שלי, ובפעם הבאה שאני מרגישה צורך להתפנות אני מתיישבת עליו ועושה סיבובי אגן וזה באמת עוזר. לאט־לאט הגלים נהיים ארוכים יותר וכואבים יותר, אבל עדיין לא ממש צפופים.
בסביבות 8:00 אני מבקשת מבעלי שיתקשר להורים שלו שיבואו לקחת את הבכור (חצי שעה נסיעה). אבל בנחת אני אומרת! אני לא יולדת כל־כך מהר... אימא שלו אומרת שהיא תתארגן ותצא. אנחנו מעירים את המתוק, מארגנים אותו ומכינים לו תיק לשבת. בינתיים כבר לא מספיק לי לשבת לבד על הכדור אז בעלי עוזר לי בעיסויים. אני מתחילה להפנים שבאמת יש לי צירים. חמותי מתקשרת להגיד שהיא בדרך, בעלי יוצא עם הילד לכיוונה כדי לחסוך לה קצת. אני בינתיים מעבירה את הזמן בבית. באזור 9:15 אימא שלי מתקשרת אליי, סתם לשמוע מה שלומי. אני מספרת לה ש"יש לי קצת צירים אבל לא נראה לי שזה רציני". כל פעם שיש לי ציר אני עוצרת אותה, עושה נשימות וסיבובים, ואז ממשיכות לדבר. בפעם השלישית שזה קורה היא אומרת לי "אנחנו מדברות פחות מרבע שעה וכבר שלושה צירים... את צריכה לצאת!".
בעלי חוזר הביתה, מסיימים להתארגן, מכניסים דברים אחרונים לתיק ויאללה. רגעעע ציר אחרון ולצאת עכשיו עכשיו עכשיו! שיהיו מינימום צירים בדרך... 5 דקות נסיעה, ציר אחד בדרך ועוד אחד בחניה של בית־החולים ונכנסים פנימה. השעה 10:17. בעלי נותן את הפרטים בקבלה בזמן שאני מעבירה עוד שני צירים.
מיון יולדות. המיילדת קולטת את מצבי, שואלת כמה שאלות בסיסיות ומתחילה לתקתק עניינים. בדיקת־שתן, בדיקות־דם ומוניטור, וגם מציעה לבדוק פתיחה. אני מסכימה ומתפללת שתהיה פתיחה משמעותית כי הצירים כבר ממש כואבים ואם זו רק ההתחלה אז אני לא רוצה לדמיין את ההמשך... ואכן, פתיחה 4.5! יאללה קחי חלוק וקדימה.
בסביבות 11:00 נכנסים לחדר־לידה. אני עולה למיטה ומתחברת שוב למוניטור, תוך כדי שהצירים מתארכים וכואבים יותר ויותר. המיילדת מציעה אפידורל אבל אני מעדיפה שלא כדי שאוכל לנסות ללדת לא על הגב ואולי ככה להינצל מתפרים. מנסה גז־צחוק שבלידה הקודמת ממש עזר לי, אבל הפעם הוא פחות עוזר. כואב לי מאוד וכבר מתחילה להרגיש שאני צריכה ללחוץ! אני מבקשת מהמיילדת שתבדוק שוב פתיחה. עלינו ל־6.5. היא מסבירה שהראש מאוד נמוך ולכן לוחץ לי אבל זה עדיין לא הזמן... בשלב הזה המיילדת מציעה שבציר הבא היא תפקע לי את המים, בתקווה שזה יקדם את הפתיחה. היא מתכוננת אבל אני מחליטה לחסוך לה את העבודה ויחד עם הציר הבא, קצת לפני 11:30, המים נפקעים לבד. בדיקה נוספת ואנחנו כבר בפתיחה 8. אני מנסה לא ללחוץ אבל בפועל די לוחצת, משתדלת כמה שפחות. עוד ציר ועוד ציר ועוד ציר... נשימות נשימות נשימות...
בשעה 11:50 המיילדת משמיעה את הבשורה המיוחלת – פתיחה מלאה! היא עוזרת לי לעבור לשכיבה על הצד וסוף־סוף מותר ללחוץ!! אחרי ציר אחד אני חוזרת לשכב על הגב כי על הצד לא הצלחתי ללחוץ כמו שצריך. עוד שניים או שלושה צירים, לחיצות לחיצות לחיצותתת ו...
הופה! 11:59 בחוץ!!!
מניחים עליי את היצור הפלאי הזה ונותנים לנו לגלות בעצמנו שזו בת, לא ידענו לפני... והיא יפיפיה ומושלמת!!!
אחרי כמה דקות אני "יולדת" גם את השליה בשלמותה ברוך ה'. בעלי חותך את חבל־הטבור והקטנה מתחברת אליי ומתחילה לינוק. בהמשך שוקלים אותה (2.900 כמעט) ומעבירים לבעלי כדי לתפור אותי... קצת קרעים בדרגה 1, כנראה בגלל שלחצתי הרבה לפני פתיחה מלאה... מצד שני אני בלי אפידורל, אז מתישהו אני גם יורדת מהמיטה, מתקלחת וחוזרת לבגדים שלי וזה כיף לי ממש.
פרק שני (לא לבעלות לב חלש...)בדרך אל האושר
לקראת 23:00 הרופאה שבדקה אותי חוזרת ומספרת לי שבסי־טי שלי רואים דימום מוחי וצריך להשלים בירור נוירולוגי, מה שאומר לעבור לבית־חולים אחר כי פה אין מחלקת נוירולוגיה. קצת שוק אבל עדיין לא מבינה לאן זה הולך...
אני מדליקה את הפלאפון ומתקשרת לבעלי, הוא הלך הביתה עם פלאפון עליו כי זה 20 דקות הליכה באזור טיפה מסוכן. הוא לא עונה ואני בטוחה שהוא כבר נרדם אז אני מתחילה להתקשר לשכנים כי אין מצב שאני עוברת בלעדיו. ניסיון ראשון – לא זמינים. ניסיון שני – בעלי עונה לי! מתברר שהוא הגיע הביתה הניח את הפלאפון וקפץ לשכנים לעשות לחיים לרגל הלידה... מעדכנת אותו בקצרה והוא חוזר בריצה לבית־החולים.
ב־00:00 בלילה אנחנו מועברים לבית־חולים אחר בשני אמבולנסים. אני לבד מגיעה למיון, בעלי עם הקטנה (בת 12 שעות!), מכניס אותה לתינוקייה שם ומצטרף אליי למיון. אני עוברת מלא בדיקות נוירולוגיות חופרות ועוד סי־טי ראש ובסופו של דבר מקבלת את האבחנה: "תסמונת ההתכווצות ההפיכה של כלי־הדם". סוג של שבץ.
בשבת בבוקר, אחרי ביקור והנקה בתינוקייה, אני מתאשפזת ב"יחידת שבץ־מוחי" ומורידה בבת־אחת את ממוצע הגילים של המטופלים ביחידה. אני מחוברת 24 שעות ביממה לאק"ג, מד לחץ־דם וסטורציה. אסור לי לרדת לתינוקת. אחות מהממת מהתינוקייה מגיעה אליי ומסבירה לי איך לסחוט קולסטרום למזרק, אני סוחטת ובעלי יורד לתת לה. ממוצאי־שבת אני ממש שואבת והיא כבר אוכלת רק מהחלב השאוב שלי.
במוצאי־שבת אני גם עוברת MRI מוח ובראשון בצוהריים צנתור מוח אבחנתי. שתי הבדיקות שוללות דברים חמורים יותר שעלו כאפשרויות. אני נשארת למעקב ביחידה עד יום חמישי בצוהריים, אבל מיום שני בזכות הבדיקות התקינות אני כבר יורדת לתינוקייה פעמיים ביום. בשאר הזמן בעלי מתזז בין שתי הנסיכות שלו...
כמעט שבוע אחרי הלידה אנחנו משתחררות מבית־החולים בריאות ושלמות. אני עדיין מקבלת תרופה קבועה. עשיתי עוד MRI מאז ואני מחכה לביקורת אצל הנוירולוג, אבל סך־הכול מרגישה טוב, וזה כל־כך לא מובן מאליו!!!
וואו וואו איזה סיפורמטילדה
ב"ה שאת מרגישה טוב!
רק בריאות
וואו איזה סיפור לא צפוי!!!זהר מרים
ממש לא פשוט...
מקווה שהתאוששת...
וואו, מפחיד!!בת 30
א מ ל ה !!!! וואו.חדשה ישנה
איזה נוראי לעבור את כל הבדיקות האלה שניה אחרי לידה! את גיבורה אמיתית, נשמע שהיית סופר מפוקסת וחזקה!
בעה שתהיה רפואה שלמה💕
איך זה קשור ללידה??
אהממ זה לא שהייתה לי ברירה... 🤷🏼♀️בדרך אל האושר
הרופאים (הנוירולוגים) לא יודעים בדיוק להסביר מה גורם לזה, אבל זה משהו שמוכר להם אחרי לידה. לא נפוץ בכלל אבל כן מוכר.
לך הייתה הברירה איך להגיבחדשה ישנה
אני הייתי רק בוכה ומפחדת 🙈
גם את זה עשיתי 😉 תודה יקרה!בדרך אל האושר
ואווו. מפחיד! תרגישי טוב יקרה!miki052
ואהווווושירוש16
מעבר לעובדה שלא באמת היה לך דימום מוחי (אולי אמרו לך ארוע מוחי ופרשת את זה כדימום? כי זה פשוט נראה אחרת בCT..)
היית בבית חולים כשזה קרה!
את צריכה להבין שאבחנה כזאת היא קשה מאוד. כי היא תופעה חולפת ולא תמיד תופסים את זה בזמן. כמו שאמרת - היה לך את זה במשך 20-25 דקות. אם היית בבית ייתכן ואחרי כמה דקות היית נרגעת ומדלגת על ביקור במיון.
אגב, אם את אחרי לידה תבדקי טוב טוב איזה אמצעי מניעה מותר לך לקחת. יש לזה השפעה.
אני רואה שאת מבינה בתחום אז אפרט לך קצת...בדרך אל האושר
זו תסמונת ולא התכווצות חד־פעמית, כלומר היו לי עוד 3–4 התקפים של כאב במהלך השבוע, ומצד שני היא הפיכה, כלומר זה חולף ולא כרוני (יכול לחזור חלילה אבל ממש לא מחייב).
זה שהייתי בבית־חולים זה קצת מתבקש כי זה קשור ללידה, זה כנראה לא היה קורה אם הייתי בבית 🤭 אבל עדיין נס שלא זלזלו בי, קראו לרופאה ועשו מייד סי־טי!
ולגבי מניעה את ממש צודקת ותודה על המחשבה! למזלי זה לא פוגע לי במה שאני רגילה, לא מונעת עם הורמונים בכל מקרה...
מקרים כאלהשירוש16
אם היית חוטפת כמה כאבי ראש כאלה חולפים במשך השבוע לאחר הלידה.. היא חושבת להגיע לבית חולים? סביר להניח שלא.. מקסימום היית קובעת תור לרופא ובנתיים היית צוברת נזק.
אצם העובדה שהיית בבית חולים יחסית קטן בהתחלה שאפשר להם להכניס אותך במהירות לCT. בבתי חולים גדולים זה הרבה פעמים מתעכב.
דימום תת עכבישי אכן נפוץ כתופעת לוואי מייד בתחילת הארוע. אז הגיוני מאוד שראו את זה בהתחלה.
קיצור...
הייתה לך שרשרת של ניסים. אומנם זו תופעת חולפת אבל בכל התקף ייתכנו נזקים לטווח ארוך. אצם העובדה שלא היו לך נזקים (דימום חריף, ארוע מוחי איסכמי וכו) לאחר מיכן זה נס לא פחות גדול. בלי קשר ללידה ייתכן ואת צריכה לברך 'הגומל'.
את ממש צודקת.בדרך אל האושראחרונה
לגבי "הגומל", בירכתי כשבוע אחרי הלידה ובעיקרון כיוונתי גם על זה, אבל את מזכירה לי שבאמת תכננו לשאול את הרב שלנו אם לברך פעם נוספת, אולי אחרי הביקורת אצל הנוירולוג.
תודה!
וואו איזה לחץ!!!לפניו ברננה!
וב"ה שהלידה עצמה הייתה קלה..
תרגישי טוב ❤️
אמאלהזמני לשליש1
פשוט מזכיר כמה כל לידה זה נס
וטוב שידעת לומר שזה חריג וטוב שהתייחסו לזה ברצינות.
וואו, איזה פחד!מכחול
אבל לפחות הלידה נשמעת מעולה

אמאלההההה רק בריאות ונחת!! גיבורהאורוש3
וואו וואו וואו!! ניסים גלויים!!! תרגישי טוב ורפואה שלימה!השם בשימוש כבר
וואו איזה סיפור!!אוהבת את השבת
כמעט בכיתי!
קראתי גם, איזה סיפור! סרט מתחנעמי_
מזל טוב גדול ובלי כאבי ראש!!!
וואו... איזה מהפך חריג ומפחיד!מתואמת
נס שהלידה הייתה קלה - עם כל הסבל שבא לך אחר-כך...
(וסתם שאלה לא קשורה, רק על בסיס הניסוח של כתיבתך ובעיקר לפי סימני הפיסוק - את עורכת לשון או משהו שקשור לזה?)
ממש ככה... (ותשובה לשאלה הלא קשורה בפנים)בדרך אל האושר
בתור עורכת לשון בעצמי לא יכולתי לפספס
מתואמת
הרבה בריאות ומזל טוב!
מגניב! אבל אני דווקא כן מהנייד...בדרך אל האושר

אה, משוכללת את!מתואמת
גיבורה! כל הכבוד על ההנקה גם בתוך הבלאג! לא ברור מאליו בכללטרמפולינה 7
תודה! האמת שגם סביב זה היה סיפור...בדרך אל האושר
בהחלפת המשמרות הבאה שהייתה שמעתי את האחות היוצאת מעדכנת את הנכנסת: "היא התחילה היום לקחת את התרופה, כי פרופ' *** אמר לה שאפשר להניק איתה". עלאק. זה היה הרופא שהכי זלזל בי וביטל את דעתי כשדיברתי על הנקה.
ואו את אמיצה אחותי🥰🥰🥰🥰הכל בנחת
וואו איזה סיפור וברוך ה שנגמר בטובאני זה א
וואו טלטלת עם הסיפור הזה...ה' כל יכול
איזה נס!!!
ה' פשוט גדול.
כמה החיים שלנו מופקדים בידיים שלו!
יום- יום. רגע- רגע.
"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו..."
מזל טוב יקרה😘
שתזכו להרבה נחת מהילדים...
וואו מטורף אהובה איזה פחד לא לדעת מה קורה איתך, ברוך השםהשלך על ה' יהבך
גיבורה!!
וואו, תודה לכל מי שקראה, הגיבה ופרגנה!! ❤בדרך אל האושר
תופעת לוואי של נוברינג- מוכר? יש מה לעשות?בית שלי
בזמן אישות שורף בנרתיק נוראאא
ואחרי שיש זרע.. בכלל מרגישה כאילו שפכתי לשם בקבוק אלכוהול..
חוץ מזה אין שום דרך להנות ככה וגם לא מגיעה לשיא בכלל.
מבאס ממש.
שילכו לעזאזל כל המניעות האלו
לא מבינה מה הרעיון
לסרס את הנשים
לקלקל את הגוף שלהן
הכל כדי שהגברים יוכלו להנות בכיף שלהם בלי השלכות בשטח ( הריון..)
לפני שתתנו לי רעיונות לגבי התקנים
לא יכולה
ניסיתי כבר כמה סוגים כל אחד והבעיה שלו (המשותף לכולם = פגיעה בגוף שלי).
תפני לרופא נשיםרקאני
לצערי גם לא מסוגלת ללכת לרופאת נשיםבית שלי
לא מקצועיות
לא רגישות
לא סבלניות
(לא כולם הכל ביחד חח..)
סיוט סיוט סיוט
יש רופאים ורופאות מצוייניםרקאני
רק צריך למצוא אותם
אין ברירה
ותחושת שריפה בנרתיק זה לדעתי דבר ראשון לפנות לרופא
אפשר גם באפליקציה
לתאר מה את מרגישה בדיוק
בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים במצב הזה
ואולי זו איזו רגישות לטבעת
אשמח להמליץ לך על רופאה מדהימהתותית11
שמטפלת בכאבים ביחסים
אם את מחפשת לא משהן נקודתי אלא מבט יותר כולל
מירושלים
היא יקרה כי היא פרטית
אני לא סובלת כאבים בדכבית שלי
ברור לי שקשור לטבעת
אבל אין לי מניעה אחרת....
שלי גם רגישה, גם סבלנית וגם נראית לי מקצועיתיעל מהדרום
אם מכבי באזור הדרום עוזר לך.
תודה. אני בכלליתבית שלי
החלפתי כבר כמה רופאות
לצערי כל אחת נפלה על קטע אחר. כבר יצאתי בוכה מרופאה לא רגישה
כבר יצאתי עם אבחנה לא נכונה מרופאה אחרת
ורופאה אחרת בלי סבלנות בכלל
נורא נורא נורא
תחפשי אחת עם המלצותבתאל1אחרונה
אולי תכתבי אזור ומי שמכירה תוכל לכתוב לך המלצה.
בכל מקרה אולי יש לך רגישות למשהו כי תחושת שורף לא אמורה להיות. זה חריג אז כדאי כן לבדוק מה קורה.
חיבוק♥️המקורית
האמת שגם את אמורה להנות
אולי יש לך שם פטריה? לא נשמע כמו תופעה מוכרת של המניעה הזו ממה שאני מכירה..
טהרה אחרי לידהסטודנטית אלופה
שלושה שבועות אחרי לידה וכבר קשוח קשוח עם ההרחקות, דייייי מיציתי😑
כבר קרוב לשבוע יש לי רק כתמים ורודים כאלה לסירוגין, אבל כל בדיקה יוצאת עם כתם.
יש לכן טיפים איך לקצר את הכתמים??
לי מאוד עזר בלידה האחרונהחולמת להצליח
הספריי של אלופירסט,
הייתי מרססת ממש הרבה באיזור והדימום ממש התקצר לי, אחרי 5 שבועות אני חושבת שכבר היה די נקי.
בסוף טבלתי אחרי 7 שבועות אני חושבת אבל בעיקר בגלל שפחדתי לעשות בדיקה שם..
בהצלחה!
אנסה, תודה❤️סטודנטית אלופה
זה די לא אמור להיות קשור...יעל...
אני משתמשת בספריי הזה לכל מיני דברים ועזר לי בטירוף עם תפרים של לידה קיסרית.
אבל הדימום מגיע מהרחם. ולכן דברים שיכולים לעזור זה דברים שמכווצים את הרחם.
למשל- קינמון, מחיצות רימון, טיפות מסטיק תימני...
כמו מה שעוזר לקיצור מחזור.
בהצלחה ממש!!
האמת נכוןסטודנטית אלופהאחרונה
אנסה את מה שאמרת
תודה❤️
מנוחה מוחלטתאפונה
וואי לא מסוגלת לשבתסטודנטית אלופה
מיטה מתחברתשירה28
יש למישהי המלצה?
לא עריסה, מיטה שתתאים עד לפחות גיל שנתיים
ראיתי ממש יקרות ב2000 לפחות , אשמח אם יש למישהי רעיון אפילו מאולתר כמו נגיד מיטת איקאה כמובן בצורה שיהיה בטיחותי
יש מיטה מודולרית של איקאההתברזל!
מתרחבת מגודל של מיטת מעבר למיטת נוער רגילה, בהתאם לשלב.
עולה סביבות ה600 אם אני לא טועה, בלי מזרון
יש ביד2/מרקטפלייס מלא מוצרים במחירים טוביםכבתחילהאחרונה
מוצץ לסרבנית.. היו על זה כמה שרשורים ולא מוצאתאחת כמוני
בת 3 שבועות. כל מוצץ גורם לה לרפלקס הקאה. האצבע שלי והנקה זה הדבר היחיד שמרגיע.
יש לכן המלצות למוצץ שסיכוי סביר שיעזור?
ניסיתי את הקטן של בית חולים, מוצץ של מאמ, ופטמת בקבוק של בית חולים.
המתוק שלי ממש אוהב את הסובינקססטודנטית אלופה
מידה 2-2-
וניסית גם אחרים ?אחת כמוני
ניסיתי את מאמסטודנטית אלופהאחרונה
יש לכן המלצה לחומר לכינים?חולמת להצליח
הבת שלי ממש מגרדת את השיער, שמתי לה הדרין אבל לא הצלחתי למצוא אח''כ כינים.
מה עוד יכול לעזור?
אציין שיש לה שיער מתולתל..
תודה
אם לא מצאת כינים אולי זה משו אחר?המקורית
קמומילובתאל1
אה אבל אם לא מצאת כיניםבתאל1אחרונה
אז אולי אין כינים?
טוב זה עוד רחוק ואולי לא ריאלי...גלויה
אבל זה חלום.
מישהי פה למדה/ לומדת תרפיה באומנות
במבחר?
או באוניברסיטת חיפה?
לא יודעת אם יכול להסתדר, במיוחד שאנחנו אמורים להתחיל מסע טיפולים...
אבל אולי מתישהו
אאמין בעצמי שאני יכולה
ויסתדר לא על חשבון המשפחה
וכו'...
בקיצור:
1. האם במבחר מקבלים גם מהציבור התורני - לאומי? (למדתי באולפנית, עשיתי שירות לאומי...)
2. אני גרה ב"ה בגרעין תורני בצפון
שמחים שמצאנו סוף-סוף את מקומנו
ו-לא נוהגת ואין מצב שאוציא רישיון.
אז אוניברסיטת חיפה הרבה יותר נגישה לי.
אז מישהי מניסיון יודעת להגיד על רמת הצניעות שם?
תודה
יום אחד אמצא את מקומי.
סתם, ב'ה דברים פה מתקדמים
אולי אולי משהו יתקדם פה לעבר עבודה בעז"ה
וגם פתחתי השנה סוף-סוף עוסק פטור לעיצובים שלי...
ובכל זאת
החלום לעזור למתמודדים עם אומנות
נשאר.
אם וכאשר... צריכה להשלים את הקורסים בפסיכולוגיה
ואולי גם עוד שעות אומנות כי עבר הרבה זמן...
ועלות של לימודים גם איכשהו.
קיצור
אשמח לתובנות מניסיון.
לפחות בעבר במבחר קיבלו רק כאלה שלמדו במסגרת חרדיתיעל מהדרום
זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.
בהצלחה עם החלום!!
תודה!גלויה
כן... חשבתי אולי השתנה.
נכון ללפני כמה שנים מבחר לא מקבליםבוקר אור
כמעט בלתי אפשרי להתקבל למבחר דתיות לאומיותPandi99
מנסיון כואב
בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני..
תודה. אוףגלויה
באסה שנופלים בין הכיסאות.
כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .
מממשש באסה ! מזדההPandi99
למה בעצם לא כדאי?רוני 1234
רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.
אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…
^^ מסכימהכבתחילה
אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?
כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.
חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת.
בתחום האומנות הייתי בודקת שבמקומות לא דתייםיעל מהדרום
לק"י
אין בעיות צניעות בקורסים.
כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.
תודה על ההסבררוני 1234
באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.
עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.
זה מה שהתכוונתיגלויה
אני חושבת ששווה לברר מול סטודנטיות שםיעל מהדרום
עולם התרבות הוא מאוד מאוד חילוני. וגם ההוואי,Pandi99
הדיבור, אירועים, וכו
יש כאלה שלא מפריע להם
אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע
חברה שלי דוסית למדה בחיפה. משערת שיש עודשיפור
תודה!גלויה
כן. תרפיה באומנות. עכשיו עובדת בזהשיפור
וואוו!!גלויה
יש מצב לדבר איתה?
אם זה בסדר...
אני מכירה כמה וכמה, ואולי התנאים לתואר שניממשיכה לחלום
שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש
הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית
ולא יודעת אם זה מתאים לך..
אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.
מישהי למדה בבר אילן?גלויה
יש תואר די חדש
בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי
מבחר לא מקבליםDevora
אם עשית בגרויות.
יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.
ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.
זה לא הפרמטרDoughnut
זה אמור להיות קשורDevora
כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.
יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.
הוראת המל"ג קשורה לחינוך חרדי, לא לבגרויותשיפור
אבל הם מסתכלים על מוסדות עם בגרויותDevora
כלא חרדים.
בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.
מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.
אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).
אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).
לאDoughnut
אבל אםDevora
היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,
כנראה שהייתה לך בעיה קשה.
אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.
פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.
ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.
אני התקבלתי בלי בעיותרקאני
למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה
לא סמינר גדול
הנקודה היא לא בגרות אלא תעודת בגרות חרדיתעכבר בלוטוס
אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי
אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים
יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)
אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)
רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית
באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי
אז אולי שינו כללים, מתי זה היה?שיפור
מכירה הרבה עם בגרויות שלמדו שםשמ"פ
אין לי עניין להתווכחDevora
תתקשרו לשם לשאול.
זו הוראה של המל"ג.
לי אמרו שמקבלים רק מהחינוך החרדי, לא קשור לבגרויותשיפור
תודה!גלויה
זה לא הבגרויותרקאני
אני התקבלתי למבחר
ועשיתי בגרות מלאה
זה הסוג מוסד
למדתי בסמינר ולא באולפנה
תודה לכולם על (מבחר...) התשובות
גלויה
החכמתי.
(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות
ולשנות את עצמי
כדי להתקבל...
אבל זה נותן אופק).
אם מישהי תוכל להתייחס למה שכתבתי בסוףגלויה
אשמח (תודה לך שהגבת בפרטי!)
ש
אנחנו צריכים להתחיל את המסע לivf (אני לא מאמינה עדיין)
בעז"ה עוד יהיו לי קטנטנים
אז איך זה ישתלב
והאופי שלי - דחיינות, איחורים... צריכה להשתנות הרבה.
ויש עוד הרבה עניינים לטפל בהם
כמו ללמוד להיות אמא טובה יותר...
ולהשלים קורסים בפסיכולוגיה
ולממן עוד תואר...
קיצור
דימיון.
יכולה רק להגידעוד מעט פסחאחרונה
שזה באמת תואר קשה ודורש מאוד.
לא יודעת איך עושים את זה עם קטנטנים. למרות שמכירה כאלה שעשו ושרדו.
ממליצה לך ממש ללכת בעצמך לטיפול באומנות. תכירי את התחום מחוויה אישית ממש (מה שיקל עלייך אחר כך בלימודים) ואולי הטיפול יעזור גם מול הפחדים והתהיות.
זה יכול להיות צעד ראשון בכיוון.
אפשר לפרוק?אנונימית בהו"ל
מרגישה שאין לי כבר כח
אנחנו גרים ברחוב מלא ילדים
ויש כאן אימהות שמשחררות את הילדים לבד
והם פשוט עושים נזקים כמו לאבד בימבות, להשתמש באופניים ולפנצ'ר ועוד ועוד
וגם דורשים את התשומת לב שלי כאמא שנמצאת ומבקשים עזרה בכל מיני דברים
אין לי כח להיות הגמח של השכונה
בקושי לילדים שלי יש לי סבלנות
אבל מצד שני אין לי ברירה אלא להציל את הילד של השכנה שמשייט לו בכביש
או ילד שמרביץ לילד שלי ואני צריכה פעם אחר פעם להזיז אותו ממנו ואין שום אמא בסביבה שתקח אחריות ופשוט תקח אותו הביתה
אלו אימהות ספציפיות אבל הן פשוט לא נרמזות בכלל
ואין לי כבר כח
אוףף
זה גורם לי ממש לכעסים וגם להתבאסות על עצמי כשאני כועסת על ילדים של אחרים
אבל באמת זה פשוט חוסר אונים מטורף כשאני חייבת לטפל בעשרה ילדים לפחות במקום רק בשלי הפרטיים
חזרנו מקודם הביתה ומצאתי בימבה חדשה שלנו מלפני כמה ימים שבורה על יד השכנים, וילד אחר מהשכונה עליה. היא הייתה בתוך החצר שלנו בבוקר
וזה כל כך מעצבן כי גם אין לי שום יכולת לדעת מי הוציא ומי שבר. בקיצור, הנזק כולו נספג על ידנו
לא יכולה להשאיר כלום בחוץ. כלום כי ילדים נכנסים ולוקחים
וגם בקטע של אוכל, אין לי כח להאכיל את כל השכונה ולא בא לי לחתוך תפוחים לילדים שאמא שלהם נופשת בבית
(וגם אחרי שאני לא מסכימה, לא בא לי שהם יבהו צמוד אלי בתפוחים הנחתכים לילדים שלי)
סופריקה
אני בהלם. לא מבינה איפה האימהות שלהם???ממתקית
הן לא מפחגדות עליהם?
כנראה סומכות עלייך...חחח
הייתי מעדכנת אותן בעדינות בסכנה, אפילו שהן חברות טובות.
אולי זה כביש צדדי ללא רכבים, אז הן מרשות לעצמן? (שזה גם סכנה!!!)
ולא מבינה איך בחוצפתם הם נכנסים לגינה שלך??? הזוי.
הייתי שמה שער וגדר אתמול.
זה לא לעניין
חושבת על חופשה באיזור טבריה. בטיחותי שם כעת? וגםפלפלונת
אנישם חיים בכל מקום..פה משתמש/ת
טבריה אמנם לא הכי מופגזת ..אבל תלוי בך..