לוקחת בחשבון שמי שמכירה אותי במציאות תוכל לזהות, אז אם את מזהה אותי – תשמרי את המידע לעצמך 😎
סיפור הלידה השנייה שלי (שני פרקים)בדרך אל האושר
לוקחת בחשבון שמי שמכירה אותי במציאות תוכל לזהות, אז אם את מזהה אותי – תשמרי את המידע לעצמך 😎
פרק ראשוןבדרך אל האושר
בערך מ־5:00 לפנות־בוקר אני קמה לשירותים כל איזה רבע שעה, יושבת דקה–דקה וחצי וחוזרת למיטה. מין עצירות אבל לא בדיוק, יותר תחושה שצריכה להתפנות אבל אין באמת מה. בהתחלה אני עוד נרדמת בין לבין, באיזשהו שלב אני כבר מוותרת. מתישהו אני זורקת לבעלי "אולי זה צירים" אבל לא חושבת על זה ברצינות... הוא מזכיר לי שהבאנו בשביל זה כדור־פיזיו מאימא שלי, ובפעם הבאה שאני מרגישה צורך להתפנות אני מתיישבת עליו ועושה סיבובי אגן וזה באמת עוזר. לאט־לאט הגלים נהיים ארוכים יותר וכואבים יותר, אבל עדיין לא ממש צפופים.
בסביבות 8:00 אני מבקשת מבעלי שיתקשר להורים שלו שיבואו לקחת את הבכור (חצי שעה נסיעה). אבל בנחת אני אומרת! אני לא יולדת כל־כך מהר... אימא שלו אומרת שהיא תתארגן ותצא. אנחנו מעירים את המתוק, מארגנים אותו ומכינים לו תיק לשבת. בינתיים כבר לא מספיק לי לשבת לבד על הכדור אז בעלי עוזר לי בעיסויים. אני מתחילה להפנים שבאמת יש לי צירים. חמותי מתקשרת להגיד שהיא בדרך, בעלי יוצא עם הילד לכיוונה כדי לחסוך לה קצת. אני בינתיים מעבירה את הזמן בבית. באזור 9:15 אימא שלי מתקשרת אליי, סתם לשמוע מה שלומי. אני מספרת לה ש"יש לי קצת צירים אבל לא נראה לי שזה רציני". כל פעם שיש לי ציר אני עוצרת אותה, עושה נשימות וסיבובים, ואז ממשיכות לדבר. בפעם השלישית שזה קורה היא אומרת לי "אנחנו מדברות פחות מרבע שעה וכבר שלושה צירים... את צריכה לצאת!".
בעלי חוזר הביתה, מסיימים להתארגן, מכניסים דברים אחרונים לתיק ויאללה. רגעעע ציר אחרון ולצאת עכשיו עכשיו עכשיו! שיהיו מינימום צירים בדרך... 5 דקות נסיעה, ציר אחד בדרך ועוד אחד בחניה של בית־החולים ונכנסים פנימה. השעה 10:17. בעלי נותן את הפרטים בקבלה בזמן שאני מעבירה עוד שני צירים.
מיון יולדות. המיילדת קולטת את מצבי, שואלת כמה שאלות בסיסיות ומתחילה לתקתק עניינים. בדיקת־שתן, בדיקות־דם ומוניטור, וגם מציעה לבדוק פתיחה. אני מסכימה ומתפללת שתהיה פתיחה משמעותית כי הצירים כבר ממש כואבים ואם זו רק ההתחלה אז אני לא רוצה לדמיין את ההמשך... ואכן, פתיחה 4.5! יאללה קחי חלוק וקדימה.
בסביבות 11:00 נכנסים לחדר־לידה. אני עולה למיטה ומתחברת שוב למוניטור, תוך כדי שהצירים מתארכים וכואבים יותר ויותר. המיילדת מציעה אפידורל אבל אני מעדיפה שלא כדי שאוכל לנסות ללדת לא על הגב ואולי ככה להינצל מתפרים. מנסה גז־צחוק שבלידה הקודמת ממש עזר לי, אבל הפעם הוא פחות עוזר. כואב לי מאוד וכבר מתחילה להרגיש שאני צריכה ללחוץ! אני מבקשת מהמיילדת שתבדוק שוב פתיחה. עלינו ל־6.5. היא מסבירה שהראש מאוד נמוך ולכן לוחץ לי אבל זה עדיין לא הזמן... בשלב הזה המיילדת מציעה שבציר הבא היא תפקע לי את המים, בתקווה שזה יקדם את הפתיחה. היא מתכוננת אבל אני מחליטה לחסוך לה את העבודה ויחד עם הציר הבא, קצת לפני 11:30, המים נפקעים לבד. בדיקה נוספת ואנחנו כבר בפתיחה 8. אני מנסה לא ללחוץ אבל בפועל די לוחצת, משתדלת כמה שפחות. עוד ציר ועוד ציר ועוד ציר... נשימות נשימות נשימות...
בשעה 11:50 המיילדת משמיעה את הבשורה המיוחלת – פתיחה מלאה! היא עוזרת לי לעבור לשכיבה על הצד וסוף־סוף מותר ללחוץ!! אחרי ציר אחד אני חוזרת לשכב על הגב כי על הצד לא הצלחתי ללחוץ כמו שצריך. עוד שניים או שלושה צירים, לחיצות לחיצות לחיצותתת ו...
הופה! 11:59 בחוץ!!!
מניחים עליי את היצור הפלאי הזה ונותנים לנו לגלות בעצמנו שזו בת, לא ידענו לפני... והיא יפיפיה ומושלמת!!!
אחרי כמה דקות אני "יולדת" גם את השליה בשלמותה ברוך ה'. בעלי חותך את חבל־הטבור והקטנה מתחברת אליי ומתחילה לינוק. בהמשך שוקלים אותה (2.900 כמעט) ומעבירים לבעלי כדי לתפור אותי... קצת קרעים בדרגה 1, כנראה בגלל שלחצתי הרבה לפני פתיחה מלאה... מצד שני אני בלי אפידורל, אז מתישהו אני גם יורדת מהמיטה, מתקלחת וחוזרת לבגדים שלי וזה כיף לי ממש.
פרק שני (לא לבעלות לב חלש...)בדרך אל האושר
לקראת 23:00 הרופאה שבדקה אותי חוזרת ומספרת לי שבסי־טי שלי רואים דימום מוחי וצריך להשלים בירור נוירולוגי, מה שאומר לעבור לבית־חולים אחר כי פה אין מחלקת נוירולוגיה. קצת שוק אבל עדיין לא מבינה לאן זה הולך...
אני מדליקה את הפלאפון ומתקשרת לבעלי, הוא הלך הביתה עם פלאפון עליו כי זה 20 דקות הליכה באזור טיפה מסוכן. הוא לא עונה ואני בטוחה שהוא כבר נרדם אז אני מתחילה להתקשר לשכנים כי אין מצב שאני עוברת בלעדיו. ניסיון ראשון – לא זמינים. ניסיון שני – בעלי עונה לי! מתברר שהוא הגיע הביתה הניח את הפלאפון וקפץ לשכנים לעשות לחיים לרגל הלידה... מעדכנת אותו בקצרה והוא חוזר בריצה לבית־החולים.
ב־00:00 בלילה אנחנו מועברים לבית־חולים אחר בשני אמבולנסים. אני לבד מגיעה למיון, בעלי עם הקטנה (בת 12 שעות!), מכניס אותה לתינוקייה שם ומצטרף אליי למיון. אני עוברת מלא בדיקות נוירולוגיות חופרות ועוד סי־טי ראש ובסופו של דבר מקבלת את האבחנה: "תסמונת ההתכווצות ההפיכה של כלי־הדם". סוג של שבץ.
בשבת בבוקר, אחרי ביקור והנקה בתינוקייה, אני מתאשפזת ב"יחידת שבץ־מוחי" ומורידה בבת־אחת את ממוצע הגילים של המטופלים ביחידה. אני מחוברת 24 שעות ביממה לאק"ג, מד לחץ־דם וסטורציה. אסור לי לרדת לתינוקת. אחות מהממת מהתינוקייה מגיעה אליי ומסבירה לי איך לסחוט קולסטרום למזרק, אני סוחטת ובעלי יורד לתת לה. ממוצאי־שבת אני ממש שואבת והיא כבר אוכלת רק מהחלב השאוב שלי.
במוצאי־שבת אני גם עוברת MRI מוח ובראשון בצוהריים צנתור מוח אבחנתי. שתי הבדיקות שוללות דברים חמורים יותר שעלו כאפשרויות. אני נשארת למעקב ביחידה עד יום חמישי בצוהריים, אבל מיום שני בזכות הבדיקות התקינות אני כבר יורדת לתינוקייה פעמיים ביום. בשאר הזמן בעלי מתזז בין שתי הנסיכות שלו...
כמעט שבוע אחרי הלידה אנחנו משתחררות מבית־החולים בריאות ושלמות. אני עדיין מקבלת תרופה קבועה. עשיתי עוד MRI מאז ואני מחכה לביקורת אצל הנוירולוג, אבל סך־הכול מרגישה טוב, וזה כל־כך לא מובן מאליו!!!
וואו וואו איזה סיפורמטילדה
ב"ה שאת מרגישה טוב!
רק בריאות
וואו איזה סיפור לא צפוי!!!זהר מרים
ממש לא פשוט...
מקווה שהתאוששת...
וואו, מפחיד!!בת 30
א מ ל ה !!!! וואו.חדשה ישנה
איזה נוראי לעבור את כל הבדיקות האלה שניה אחרי לידה! את גיבורה אמיתית, נשמע שהיית סופר מפוקסת וחזקה!
בעה שתהיה רפואה שלמה💕
איך זה קשור ללידה??
אהממ זה לא שהייתה לי ברירה... 🤷🏼♀️בדרך אל האושר
הרופאים (הנוירולוגים) לא יודעים בדיוק להסביר מה גורם לזה, אבל זה משהו שמוכר להם אחרי לידה. לא נפוץ בכלל אבל כן מוכר.
לך הייתה הברירה איך להגיבחדשה ישנה
אני הייתי רק בוכה ומפחדת 🙈
גם את זה עשיתי 😉 תודה יקרה!בדרך אל האושר
ואווו. מפחיד! תרגישי טוב יקרה!miki052
ואהווווושירוש16
מעבר לעובדה שלא באמת היה לך דימום מוחי (אולי אמרו לך ארוע מוחי ופרשת את זה כדימום? כי זה פשוט נראה אחרת בCT..)
היית בבית חולים כשזה קרה!
את צריכה להבין שאבחנה כזאת היא קשה מאוד. כי היא תופעה חולפת ולא תמיד תופסים את זה בזמן. כמו שאמרת - היה לך את זה במשך 20-25 דקות. אם היית בבית ייתכן ואחרי כמה דקות היית נרגעת ומדלגת על ביקור במיון.
אגב, אם את אחרי לידה תבדקי טוב טוב איזה אמצעי מניעה מותר לך לקחת. יש לזה השפעה.
אני רואה שאת מבינה בתחום אז אפרט לך קצת...בדרך אל האושר
זו תסמונת ולא התכווצות חד־פעמית, כלומר היו לי עוד 3–4 התקפים של כאב במהלך השבוע, ומצד שני היא הפיכה, כלומר זה חולף ולא כרוני (יכול לחזור חלילה אבל ממש לא מחייב).
זה שהייתי בבית־חולים זה קצת מתבקש כי זה קשור ללידה, זה כנראה לא היה קורה אם הייתי בבית 🤭 אבל עדיין נס שלא זלזלו בי, קראו לרופאה ועשו מייד סי־טי!
ולגבי מניעה את ממש צודקת ותודה על המחשבה! למזלי זה לא פוגע לי במה שאני רגילה, לא מונעת עם הורמונים בכל מקרה...
מקרים כאלהשירוש16
אם היית חוטפת כמה כאבי ראש כאלה חולפים במשך השבוע לאחר הלידה.. היא חושבת להגיע לבית חולים? סביר להניח שלא.. מקסימום היית קובעת תור לרופא ובנתיים היית צוברת נזק.
אצם העובדה שהיית בבית חולים יחסית קטן בהתחלה שאפשר להם להכניס אותך במהירות לCT. בבתי חולים גדולים זה הרבה פעמים מתעכב.
דימום תת עכבישי אכן נפוץ כתופעת לוואי מייד בתחילת הארוע. אז הגיוני מאוד שראו את זה בהתחלה.
קיצור...
הייתה לך שרשרת של ניסים. אומנם זו תופעת חולפת אבל בכל התקף ייתכנו נזקים לטווח ארוך. אצם העובדה שלא היו לך נזקים (דימום חריף, ארוע מוחי איסכמי וכו) לאחר מיכן זה נס לא פחות גדול. בלי קשר ללידה ייתכן ואת צריכה לברך 'הגומל'.
את ממש צודקת.בדרך אל האושראחרונה
לגבי "הגומל", בירכתי כשבוע אחרי הלידה ובעיקרון כיוונתי גם על זה, אבל את מזכירה לי שבאמת תכננו לשאול את הרב שלנו אם לברך פעם נוספת, אולי אחרי הביקורת אצל הנוירולוג.
תודה!
וואו איזה לחץ!!!לפניו ברננה!
וב"ה שהלידה עצמה הייתה קלה..
תרגישי טוב ❤️
אמאלהזמני לשליש1
פשוט מזכיר כמה כל לידה זה נס
וטוב שידעת לומר שזה חריג וטוב שהתייחסו לזה ברצינות.
וואו, איזה פחד!מכחול
אבל לפחות הלידה נשמעת מעולה

אמאלההההה רק בריאות ונחת!! גיבורהאורוש3
וואו וואו וואו!! ניסים גלויים!!! תרגישי טוב ורפואה שלימה!השם בשימוש כבר
וואו איזה סיפור!!אוהבת את השבת
כמעט בכיתי!
קראתי גם, איזה סיפור! סרט מתחנעמי_
מזל טוב גדול ובלי כאבי ראש!!!
וואו... איזה מהפך חריג ומפחיד!מתואמת
נס שהלידה הייתה קלה - עם כל הסבל שבא לך אחר-כך...
(וסתם שאלה לא קשורה, רק על בסיס הניסוח של כתיבתך ובעיקר לפי סימני הפיסוק - את עורכת לשון או משהו שקשור לזה?)
ממש ככה... (ותשובה לשאלה הלא קשורה בפנים)בדרך אל האושר
בתור עורכת לשון בעצמי לא יכולתי לפספס
מתואמת
הרבה בריאות ומזל טוב!
מגניב! אבל אני דווקא כן מהנייד...בדרך אל האושר

אה, משוכללת את!מתואמת
גיבורה! כל הכבוד על ההנקה גם בתוך הבלאג! לא ברור מאליו בכללטרמפולינה 7
תודה! האמת שגם סביב זה היה סיפור...בדרך אל האושר
בהחלפת המשמרות הבאה שהייתה שמעתי את האחות היוצאת מעדכנת את הנכנסת: "היא התחילה היום לקחת את התרופה, כי פרופ' *** אמר לה שאפשר להניק איתה". עלאק. זה היה הרופא שהכי זלזל בי וביטל את דעתי כשדיברתי על הנקה.
ואו את אמיצה אחותי🥰🥰🥰🥰הכל בנחת
וואו איזה סיפור וברוך ה שנגמר בטובאני זה א
וואו טלטלת עם הסיפור הזה...ה' כל יכול
איזה נס!!!
ה' פשוט גדול.
כמה החיים שלנו מופקדים בידיים שלו!
יום- יום. רגע- רגע.
"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו..."
מזל טוב יקרה😘
שתזכו להרבה נחת מהילדים...
וואו מטורף אהובה איזה פחד לא לדעת מה קורה איתך, ברוך השםהשלך על ה' יהבך
גיבורה!!
וואו, תודה לכל מי שקראה, הגיבה ופרגנה!! ❤בדרך אל האושר
התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה
יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.
כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)
וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.
אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות
אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית
כנ"ליעל מהדרום
לק"י
אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.
וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.
ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.
ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.
2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.
בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.
ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....
(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).
תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור
עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית
נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור
מהניסיון שלי..חזקה בעורף
בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)
וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈
בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻
קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅
וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה
והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים
לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית
והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.
כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.
לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.
אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב
תראי לי היה סיוטטטטטהרמה
ההחלמה היתה קשה קשה קשה
מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.
השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה
ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית
מה היה ב2 הלידות האחרות?
יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות
יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.
הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת
ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית
שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..
קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא
לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ
מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק
במיוחד אם זה מחמיר
ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2
לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול
בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו
לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית
לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל
אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית
כאב בסדר הזה
תפרים
הנקה
צירים ולידה
בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף
בכל הלידות אני יולדת על הגב.
חלק עם אפידורל חלק בלי….
הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.
מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.
לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.
חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?
לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.
שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️
אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון
שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות
אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי
והיו לי לידות טובות.
הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.
כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤
ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר
לגבי עיסוייעל מהדרום
לק"י
יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.
לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור
אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקוראחרונה
אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.
לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה
ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.
אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,
בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה
בלי להיות היסטריים.
אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)
הפה שלי מלא פצעים-
כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-
כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער
יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני
אוי ואבוירקאני
תנסי חלב עיזים
וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!
אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.
ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.
לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?
וואי, חיבוק!מתואמת
לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)
יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?
תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...
הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️
לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!
כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.
לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית
רפואה שלמה♥️
יאא ♥️אונמר
אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה
תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים
כמו שצריך. תרגישי טוב!
יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24
שאמור לעזור לפצעים בפה…
החלמה מהירה!!
תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)אחרונה
אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו
שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות
אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד
יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.
אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.
פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.
ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.
אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.
סליחה על החפירה ותודה על ההכלה
תודה!!!
מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24
למה להעמיס סתם?
אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…
מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.
הלוז אצלנו:
16- חוזרים מהצהרון
עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק
18- ארוחת ערב
19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת
20- זמן התמרחות לצערי…
21- לישון
אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי
בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24אחרונה
לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח
(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)
הייתי מורידה עומסנעמי28
מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.
אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.
גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?
זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?
זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?
אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?
ולמה?
באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.
אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.
הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'
רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.
היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.
כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?
לילדים פי כמה.
אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.
אצלנו היה בערך ככה:טארקו
חוזר ב16 מהצהרון
זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם
חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.
18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה
מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום
ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.
פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר
מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.
אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.
אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום
אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד
וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.
הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ
אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.
אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.
מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??
מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד
לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.
מה אתן מכינות לשבת בצהריים?רינת 24
לילדים שלי נמאס מעוף…
מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).
חוץ משניצל וחמין 🙏
קציצותכורסא ירוקה.
אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם
פאי רועיםמישהי מאיפשהו
או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).
אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז
טורטיות\ בורקס בשרשנהב
טורטיות יותר טעים
יכולה לפרט על הטורטיות?כורסא ירוקה.
..שנהב
מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים
מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.
כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח
מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים
תודה!כורסא ירוקה.
אצלנו מכינים את המלית:קנמוןאחרונה
מטגנים בצל, פותחים בו תבלינים (שום גבישי, מלח, אפשר טיפה פלפל שחור, גריל עוף, קינמון-מוסיף המון עומק וניחוח לטעם) מערבבים היטב את התבלינים עם הבצל והשמן (זהירות לא לשרוף את התבלינים), ומוסיפים חזה טחון.
מטגנים ומוסיפים תוך כדי קצת סילאן.
לוקחים טורטיות, ממלאים בכל אחת כמות מכובדת מהמלית,
מקפלים בצורה של: מגלגלים ואז מקפלים את השוליים משני הכיוונים לאמצע, כך שהטורטיה תהיה סגורה ולא יישפך המילוי החוצה דרך הקצוות.
באותה מחבת מטגנים קלות כל טורטיה מ2 הצדדים: הצד העליון והצד שהקצוות מקופלות כלפיו.
לשובע
אפשר קבבוניםהשקט הזה
חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה
פרגיות/ חזה עוף. אולי לחמם על תבנית ולזמן קצריעל מהדרום
לזניה בשריתכתבתנו
קציצות מטוגנות מפשירות ממש יפה על הפלטהחושבת לעצמי
ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית
אצלנו ממש הולך פאי רועיםשמש בשמיים
אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון
כמה שבועות אחרי הפלה.
כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.
יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.
לא היה גבול לאושר.
כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.
אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..
חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.
ואז, זה נגמר.
אז יש את הצער הגדול.
אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.
אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.
כואב לי כל כך.
בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,
מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.
האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,
הצדדים,
מקדימה- שיפולי הבטן.
יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.
אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים
ואילו הכאבים באגן חדשים.
למי לפנות?
כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.
בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.
מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?
קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..
תודה מראש..
רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית
מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת
חיבוק♥️ תרגישי טוב!
למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון
ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,
והבטא כבר מאופסת..
מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף
לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור
אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח
תודהקנמון
כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית
אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק
אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב
בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים
אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון
החכמתי. תודה
חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש
יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?
אני סבלתי מזה כמה פעמים
ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה
וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון
השאלה שלי- איך עולים על זה?
אני בלי חום.
לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש
אם מרגיש כואב או אי נעימות.
זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד
תודה. אבדוקקנמון
נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול
אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...
יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....
נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון
גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.
ולמרות זאת החולשה המשיכה.
לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;
חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..
מציעה לך להתייעץ עם רופאאביול
יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...
רופא נשים כמובןאביול
תודה על החיבוקאביול
וכן לאמר...
זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת
תודהקנמון
יקרההריון ולידה
יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.
העיסוי חיצוני כמובן
נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.
בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!
(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(
אמן. תודה. נשמע כיוון טובקנמון
וואו איזה כאב לברק לרגע9
ממש משתתפת בצערך.
הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.
בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.
אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.
מנסיון דלקת באגן לא מחייב עליה במדדי דלקתפרח חדש
טוב לדעתרק לרגע9
אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה
אשמח להמלצה.קנמון
רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.
יותר בתחום של ספורט קיצבי.
כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.
אבל מוכנה לנסות.
אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..
ותודה!
ממליצה על לאה יוגהרק לרגע9
תכתבי 'לאה יוגה' ביו טיוב.יש לה ערוץ עם המון שיעורים בכל מיני אורכים, שמתאימים לכל מיני מקומות בגוף. נגיד שיעור לגב תחתון וכו'. אני לפעמים מחפשת נגיד שיעור של רבע שעה אם אין לי זמן, יש לה גם קצרים, גם ארוכים בכל מיני רמות. תעשי קודם למתחילים.
ממש תודה (:קנמוןאחרונה
מציעה רעיוןבארץ אהבתי
מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.
ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.
אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).
גם כיוון מעניין..קנמון
אשמח להמלצה בפרטי.
אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.
תודה!
תודה לכל הנשים היקרות על העצות הטובותקנמון
ועל התמיכה.
זה נותן כח..
שהשם יברך אתכן בטוב!
כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון
אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?
כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...
זוג+2 באזור ה400 מפרטתפיצישלי
ליל שבת
סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח
דגים -50 שח
מרק קובות ביתי 30 שח
שבת בבוקר
בשר 80 שח
ממולאים או אורז עם עוף 50 שח
סעודה שלישית סלטים
מלבד זאת חלות 50 שח
עוגות ופיצוחים וחטיפים 80
בדיקת דם לגילוי הריוןאנונימית בהו"ל
עשיתי הבוקר בדיקת דם ועדיין אין תוצאות
אוףף
דרך כללית
תכנסי באפליקציה לתוצאות. תוצאות מתאריך עד תאריך..רק לרגע 1
זה לא מופיע בראשי
אם לא מופיע תתקשרי מחר למרפאה
זאת התוצאה, מה המשמעות?אנונימית בהו"ל
זה אומר שאת בהריוןהשם שלי
יאאא איזה כיף!אנונימית בהו"ל
תודה על התשובה, לא מבינה במספרים האלה
בשמחההשם שלי
בעיקרון תוצאה מעל 5 זה חיובי.
את יודעת מה לעשות הלאה?
כן, אני קבעתי תור לרופאאנונימית בהו"ל
מעל 25 זה חיובי. בין 5 ל25 זה גבוליאמהלהאחרונה
או שזה הריון צעיר מאד או הריון כימי.
ולפותחת- זו תוצאה נהדרת ב"ה, שיהיה בשעה טובה!!! בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות
כמה זמן את אחרי איחור?
נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1
הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.
עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.
היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.
אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).
היא: שהוא ימות!
ומתפרצת בבכי.
והמחנק עלה לי לגרון.
וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.
ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).
ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.
וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.
וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה
כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.
וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ
מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם
מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי
חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף
איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!
יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔
מניסיון, יש להם כלים טובים!
מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^
ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש
וחיבוק גדול♥️♥️
אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)
תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1
אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופה
היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים
אוף מתוקה קטנה. טוב שמשתפת אותךהרמה
זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.
הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶
בשאגת הארישומשומונית
בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)
ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...
כמה התמודדות💔 אצלנו בתחילת המלחמהחזקה בעורף
לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.
זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.
כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.
וישר הם שאלו אם אבא מת😔
כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?
נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??
הזכרת לי… אנחנו קרובים של החטופיםחמדמדה
אחד מהם חזר ב"ה
וכמובן גם הילדים ידעו שנחטף והתפללו
וכשהשתחרר הגיע לבקר ואחד הילדים רץ אליו איך שנכנס וצעק לו 'הייייי *** (השם שלו) לא נרצחת?????'
ילד בן שלוש🙈🙈
מדהים פשוט
כשסיפרתי לבעלי בערב (הוא בבית) הייתיאנוונימית1אחרונה
בהלם שזה ממש הציף לו דמעות בעיניים לשמוע את זה... הוא אחד שבוכה פעם באף פעם.
אבל זה באמת כל כך הפריע לו לדעת שהמילואים האלה עושים צלקת בנפש שלה... וזה קשה ללכת בידיעה שאתה לא יודע מה יכולות להיות ההשלכות על המשפחה (חוץ מהמובן מאליו שמתגעגעים והעול של הבית עליי וכו')
