דִּמְעָה מִתְגַּלְגֶּלֶת לִי במוֹרָד הַלֶּחִי,מִתְעַרְבֶּבֶת עִם טִפַּת גֶּשֶׁם קְטַנָּה שֶׁבָּרְחָה מֵהַשָּׁמַיִם בְּלִי שֶׁאַף אֶחָד יוֹדֵעַ.
אֵיךְ כֹּל אֶחָד מְיַחֵל לִפְעָמִים לִהְיוֹת שָׁקוּף,שֶׁלֹּא יִרְאוּ אוֹתוֹ,שֶׁלֹּא יֵדְעוּ.
אֲנִי אֹסֶף שֶׁל טִפּוֹת שְׁקוּפוֹת שֶׁהִתְגַּבְּשׁוּ מֵעֹצְמַת קֹר.
עַכְשָׁו אֲנִי גַּם קְפוּאָה וְגַם רוֹאִים אוֹתִי כִּי קֶרַח,קָשֶׁה מְאוֹד שֶׁלֹּא לִרְאוֹת.
אִם נַמְשִׁיךְ בְּדִמּוּי הַקֶּרַח,לָאַחֲרוֹנָה קְצָת נָמַסְּתִי וְאֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב אֵלַי בְּלִי לְקַבֵּל כְּוִיַּת קֹר.
הַחַיִּים עוֹד זוֹרְמִים אֵלַי וְזוֹרְמִים בְּתוֹכִי,אוּלַי כֹּל הַמַּפְלִים וְהַנְּהָרוֹת לֹא הָיוּ לַשָּׁוְא וְאוּלַי הֵם כְּדֵי שֶׁאֶלְמַד לְקַבֵּל אֶת עַצְמִי בְּכֹל הַמַּצָּבִים,
גַּם בְּמַצָּב שֶׁל קִפָּאוֹן.
אֵיךְ כֹּל אֶחָד מְיַחֵל לִפְעָמִים לִהְיוֹת שָׁקוּף,שֶׁלֹּא יִרְאוּ אוֹתוֹ,שֶׁלֹּא יֵדְעוּ.
אֲנִי אֹסֶף שֶׁל טִפּוֹת שְׁקוּפוֹת שֶׁהִתְגַּבְּשׁוּ מֵעֹצְמַת קֹר.
עַכְשָׁו אֲנִי גַּם קְפוּאָה וְגַם רוֹאִים אוֹתִי כִּי קֶרַח,קָשֶׁה מְאוֹד שֶׁלֹּא לִרְאוֹת.
אִם נַמְשִׁיךְ בְּדִמּוּי הַקֶּרַח,לָאַחֲרוֹנָה קְצָת נָמַסְּתִי וְאֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב אֵלַי בְּלִי לְקַבֵּל כְּוִיַּת קֹר.
הַחַיִּים עוֹד זוֹרְמִים אֵלַי וְזוֹרְמִים בְּתוֹכִי,אוּלַי כֹּל הַמַּפְלִים וְהַנְּהָרוֹת לֹא הָיוּ לַשָּׁוְא וְאוּלַי הֵם כְּדֵי שֶׁאֶלְמַד לְקַבֵּל אֶת עַצְמִי בְּכֹל הַמַּצָּבִים,
גַּם בְּמַצָּב שֶׁל קִפָּאוֹן.
