נלחצתי אבל גם לא בדיוק הבנתי לקראת מה אני הולך

בכל מקרה היה לא משהו

אפשר לעצב אותם איך שאנחנו רוצות 

אין להם חוויות מקדימות 

זוכרים מאוד  
לא זכור לי לחץ, כן התרגשות של "מה יהיה" מי יהיה, 
במיוחד שלא ביררתי בכלל (סמכתי על המציע/ה) 

כן זכור לי שזה היה בתקופה עמוסה אז פשוט נכנס לסדר יום 

איך היה הדייט?

הוא פתח לי את הדלת לרכב, וזה היה לי מוזר
ובסוף קפץ עלי כלב והבחור היה ממש חמוד 
מה שהיה לא כיף- שפספסו פרט קריטי בפירוט אז היה קצת לא נעים

היה כיף להיזכר 

זה לא מאוד מוזר, 
דווקא אני מעריכה בנים שעומדים מחוץ לרכב וככה אפשר לזהות מי הם ולא צריך להביט בכל השמשות. 
 

וכן, סה"כ היתה פתיחה טובה

חוץ מהכלב , איזה פדיחה 

מפאת כבודי אחסוך מכם את הסיפור. 

זוכרת שהתלבטתי אם נכון בכלל להתחיל להיפגש, ושלא תרם לי מהבחינה הזאת כשהשיחה של הבירורים לפני קצת ביאסה אותי.

הייתי לחוצה בדרך, ואז פשוט סיכמתי עם ה' שזה לגמרי שלו, ושבכל מקרה יצא טוב, אפילו רק על עצם ההחלטה להתחיל.

ובגדול, עד היום אני מודה לה' על שני דברים-

א. על זה שהבחור הספציפי הנ"ל היה הראשון שאיתו נפגשתי.

הוא היה נחמד מאוד והקליל מאוד את הסיטואציה.

ב. שהצלחתי להרגיש בנח להיות אני, להגיד שאני לא יודעת איך הדברים מתנהלים כי זאת פעם ראשונה וכו'..

(קצת עצוב, אבל זה משהו שאני מרגישה שהיום יותר קשה לי..)

התחושות של סימני השאלה ולפעמים גם התרגשות לפני הפגישה עדיין ישנן במידה כזאת או אחרת, ואני משתדלת לשמוח בזה, כי זה אומר שעדיין יש עניין ורצון, ושהדברים לא נעשים מתוך איזושהי אדישות של 'עוד פגישה' וכאלה.

אני חושבת שהיום הרצון שלי בזה הרבה יותר אמיתי ומדוייק מאשר אז, ולכן התחושות מסביב אחרות לגמרי.

בגדול-

יש פעמים שזה מרגיש קצת יותר לכיוון הלחוץ הסוחט.

יש פעמים שממש יש בי רצון שזה יצליח והתרגשות לגלות את מי אני הולכת לפגוש.

גיליתי גם שלדייק את עצמי (גם ברמה האישית, וגם ברמת מה שאני מחפשת) גורם לי להגיע להצעות יותר רלוונטיות ומדוייקות, ושזה מאוד עוזר לשמור על ההתרגשות הזאת. כי אני יודעת שבאמת יש פוטנציאל ושלא אמרתי 'כן' מכח איזשהו לחץ/אנרציה/וכו'..

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳