איך להיות אישה חזקה?מחכה ללידה
יש כ"כ הרבה סיטואציות שהייתי רוצה לפרוק.. שכבר לא יודעת מאיפה להתחיל וגם אין לי כוח להתחיל לחפור בהן.
אבל מניסיונכן, יש כאן הרבה נשים חכמות, איך להיות אישה חזקה? להתגבר על הקושי של ההריון הצפוף.. להיות עם ביטחון גם עם שכבות על גבי שכבות וכיסוי ראש כשיודעת שאני מסתירה את עצמי ויכולתי להראות כל כך כל כך אחרת..לא להתרגש מריבים עם בעלי. נמאס לי שזה מתיש אותי. לא להתרגש מחמותי. לא להתרגש כשבעלי מחליט פתאום כאילו בהתרסה שהוא הולך להיות "איש משפחה" ואח קרוב לאחים שלו כשהוא התבלבל שהוא איש משפחה בבית שלנו..
לא להתרגש מהערות חסרות טקט של גיסי. יצא ממש כמו חמותי עם העקיצות.. ויודעת שהוא מקנא בבעלי מאוד. ועשה הרבה שטויות מולו ופגע בו. ואני רואה את המבטים שלו והמרמור. ואמרתי לבעלי שלא ישתף שום דבר איתו עלינו אחרי שנפגשנו היום והוא הזכיר לאחי מישהי מפעם וזה העליב אותי. וזו לא הפעם הראשונה שהוא חסר טקט כשזה קשור לזוגיות שלנו. ובעלי במקום להבין את המקום שלי יצא להגנתו על 200 וזה פגע בי נורא.
ובקושי יש לנו זמן ביחד אז על מה הוא מדבר שהוא רוצה להשקיע בקשר עם אחים שלו.. קודם תשקיע בקשר איתי.

ומפחדת מהלידה הקרבה. והיא מציפה בי חוויות מהלידה הקודמת ומהתקופה שהייתה אחריה.

ורוצה להיות עם ביטחון. בעצמי ובה'. וכשיוצאת עם בעלי ועוברת לידנו מישהי יפה לא להתכווץ. למרות שתמיד יודעת שבינינו אם הייתי לבושה ומטופחת ככה הייתי נראית הרבה יותר ממנה.

ורוצה להיות אמא חזקה. ושמחה. ועם מלא סבלנות ולא תמיד מצליחה..

איך עושים את כל זה?

נשמעסליל
קשה, יש כאן הרבה דברים וזה בטח ממש מציף ומתסכל.

מה שלי עזר, זה אימון אישי.
אני מאוד מאוד מאמינה בעבודה וביכולת לשנות, וגם מאמינה שהרבה מהדברים תלויים רק בנו ולא בשינוי של מישהו אחר.

הלכתי לאימון אישי, מישהי שמאמנת בשיטת NLP בחרנו דבר אחד שעליו אני רוצה לעבוד, נקודה שהרגשתי שהיא מוקד להרבה פלונטרים בחיים.
לקח לי הרבה זמן "להשתנות" כי זו ממש נקודה מהותית בי. אבל לא וויתרתי, וגם אם היה נראה שזה לא עובד, הצבתי לעצמי את המטרה מול העיניים. משננת לעצמי מה חשוב ואת מה שחשוב אפשר להשיג.

זה עזר לי ממש
אני עדיין אדם שלומד, אבל החיים קצת נרגעו
הרבה פחות מריבות
למדתי לדבר על מה שמפריע, לשחרר את מה שלא
לעוף על עצמי כשצריך. כן, אני חושבת שאני אלופה ויש בי הרבה דברים טובים אז אני לא מקטינה את עצמי כשלא צריך ומכירה בערך של עצמי

ממש ממליצה על אימון כלשהו, אפשרות לשבת עם עצמך, לבחון מאיפה מגיעים הקשיים האלו, הרבה פעמים יש נקודה מסויימת שעליה הרוב יושב וזה פשוט מתבטא בדרכים שונות.

ותאמיני בעצמך
תשנני לעצמך כל הזמן שאת שווה וראויה ושאין דבר כזה שאי אפשר להשיג משהו אם עובדים קשה בשבילו
ניסיתי ללכת לטיפולמחכה ללידה
אצל שתי מטפלות שונות ולא עזר בכלל.. וגם המחיר היה יקר.
אם הייתי יודעת ששווה ובאמת יעזור המחיר מתגמד לעומת איכות החיים שמקבלים אבל התעייפתי מלפתוח את הלב ולספר ואז לא יוצא מזה כלום..

הנקודה זה שיותר מדי אכפת לי גם אם מנסה לשנן שלא.. יותר מדי אכפת לי מהערות של אחרים כלפיי. מקומם אותי למה הם חושבים ככה ושופטים אותי מבלי להבין.
לא מעריכה את עצמי מספיק אז כל דבר מערער אותי. לא עומדת על שלי. מרגישב צורך להתנצל על המון דברים..
לא חסר לי נקודות שהייתי רוצה לשפר בעצמי ולהפוך את עצמי לחזקה הרבה יותר ממה שאני היום
אפשר להציע לך משהו קצת שונה?מיקי מאוס
(לא מנסיון כי לא עברתי אצל אף אחת מהן את הקורס המלא, רק מעט תכנים פה ושם)
אבל יש שיטות שהן לא מחפשות לטפל באיזה נקודה או שתיים אלא לשנות את הלך הרוח והחשיבה. פשוט לתת לך סט של כלים להתמודדות שונה מול המציאות שנותנת לך כח ועוצמה.

אני שמעתי הרבה על שושי זליקוביץ
ועל אלישבע גרוניך

תבררי קצת,תאזיני לתכנים שלהם ותראי אולי זה יפתח לך משהו
לזה התכוותיסליל
אימון NLP הוא לא טיפול.
זה אימון אישי, שעוזר לך להסתכל על עצמך, להבין טוב יותר מה את רוצה לשנות מה "תוקע" אותך ונותן לך כלים בשביל כל שינוי שתרצי לעשות, או בשביל כל התמודדות עם תרצי לקרוא לזה ככה.

אצלי הייתה נקודה ספציפית, אז נכון ש"התאמנו" על השינוי של הנקודה הזו, אבל מעבר לזה האימון חיזק מאוד את הביטחון העצמי שלי, עזר לי להסתכל בצורה קצת אחרת על המציאות, להצליח לראות "מעבר" לדברים, ונתן לי כלים איך להתמודד עם קשיים באופן כללי
זה לא מה שהן עושות. זה שונה...מיקי מאוס
לא שמשהו יותר טוב מהשני אבל יש הבדל בין טיפול אישי ממוקד ללימוד שיטה מקיפה. ולפעמים יש כאלה שזה יותר מתאים להן או זמנים שזה יותר מתאים

אבל ברור שכל טיפול מוצלח יכול לתת המון
עכשיו הבנתיסליל
למה התכוונת
כן, זה באמת קצת אחר
מבינה אותך!מיץ ענבים
בנוגע לעקיצות - מה עובר בראש לאנשים שעוקצים?
זה מה שתמיד מטריד ומעסיק את מחשבתי!
האם הם נחשבים 'רעים'? איך אני אמורה להסתכל עליהם ולהעריך אותם לאחר התנהגות כה שפלה - של עקיצות וכו'?
מה יוצא להם מזה שהם פוגעים בשני? הבעיה כשזה אנשים שבכללי חכמים וערכיים... מבלבל מאד.....
ממורמרים…אהבתחינם
תוכלי בבקשה להסביר יותר ולחזק את הנקודה?מיץ ענבים
חכמה ו׳ערכיות׳ לא מעידה על עולמו הפנימי של האדםהמקורית
יש אנשים שיכולים להיות גאונים עם קליטה מהירה, למדנים ואנשי אשכולות אבל הצד הרגשי שלהם לא מפותח והם יכולים להיות מאוד חסרי טקט או לומר מילים מאוד פוגעות בלי להבין אפילו שזה משהו שלא היו אמורים להגיד
או שיש פעמים שהערכיות מפורשת בצורה לא נכונה. לדוגמה - אדם יכול להעיד על עצמי שהוא איש אמת והאמת היא נר לרגליו, כמו מידתו של השם יתברך, ובאותה נשימה לומר למישהו שנמצא לפניו ׳אמת׳ שיכולה מאוד לפגוע בו, והוא ירגיש בסדר עם עצמו כי זו האמת אז מה באים אליו בטענות? זה בכלל לטובת מי שהוא פגע בו מבחינתו.
צודקתמיץ ענבים
התכוונתי בעיקר למידת טוב-לב שלהם...
( לא כ'כ לחוכמה ולערכיות.... לא הגדרתי מדויק מספיק....)
נגיד מישהו בעל חסד גדול, רגיש לזולת, ואז... התקפות או עקיצות מצידו ---באות ממקום מאד לא צפוי, וקשה להעריך את הבנאדם אח'כ - -- אתה מבולבל אם הוא בעל חסד או יותר בכיוון של בעל לב רע....
מאד קשה לשאת את הקיצוניות וההפכים במידות.... באותו בנאדם...

אולי..... לחשוב שעבר עליו מאורע/יום קשה?
כאילו קשה לי להפנים שאנשים שאני מעריכה 'מדברים שטויות'... כי מבחינתי הם כמו' אלוקים'... מבינה? 😁
אלוקים יש רק אחד. פה, על הארץ, יש רק בני אדםהמקוריתאחרונה
אנושיים בדיוק כמונו, שיש להם חוזקות ומעלות וגם חולשות ויצר הרע, בדיוק כמונו. ומוצר להם לטעות. כמו שאנחנו טועות. ככה כולם.
ובעל החסד היא עוד דוגמה לערכיות שמפורשות בצורה לא נכונה, בדיוק כמו מידת האמת: בן אדם יכול להיות בעל חסד גדול ועוזר לבריות ומצטייר בעיני אנשים כטוב לב במיוחד ויכול להיות שבבית הוא לא עוזר לאשתו בדברים הכי בסיסיים או לא מספיק מפנה זמן לילדיו כי הוא עסוק בחסדים או מקניט את אשתו וכן על זה הדרך, זו פרשנות לא נכונה של מידת החסד.
זה לא שיש לב רע חס שלום, עם ישראל רחמנים הם וגומלי חסדים, אלא שלפעמים היצר הרע גורם לבלבול בהבנה של המושגים ואיך לקיים את רצון השם באמת.
וואו אחות יקרה בכמה מילים ציינת תהפוכות נפש של ממשהמקורית
לא יודעת מאיפה להתחיל אבל באמת ניכר שאת בתוך מערבולת גדולה של רגשות עם כלכך הרבה דברים שעומדים על הפרק.. קחי חיבוק. ועוד אחד. בתור התחלה.
קודם כל, את הורמונלית. ברור. הכל נראה הרבה יותר גדול ממה שהוא.
בואי נתחיל מההתחלה: את אישה רעייה ואמא, ואת גם בהריון. מתחזקת בית, מגדלת ילדים על כל המשתמע מכך.. איזו אישה חזקה צריך להיות בשביל זה. כמה מעלות צריך בשביל זה, כמה סבלנות והכלה וזריזות וקשב ואהבה ונתינה.. ועוד אינסוף דברים טובים שהם את.

את מרגישה שהצניעות מקשה עלייך ומכסה אותך. את מי שאת באמת. למה זה ככה? את לא מרגישה שאת את בתוך הבגדים? לא מצליחה להביא את עצמך לידי ביטוי ? אל תשכחי שתקופה הריונית יכולה להיות תקופה של קושי מול המראה החיצוני, וזה בסדר. זה עובר.

כל מה שתיארת לפרטים, מעיד בעיני שאת צריכה לחזק את עצמך בעיני עצמך. רק כשאת שלמה עם עצמך ועם מי שאת תוכלי לעמוד איתן מול כל מיני דברים שמתרגשים עלייך, מול אנשים שבמילים שלהם יכולים להחליש אותך או לערער את מעמדך.

אני לא מצליחה להבין את התמונה המלאה מול בעלך ולמה זה בהתרסה שהוא רוצה להיות יותר קרוב לאחים שלו ואני לא רוצה להגיד סתם דברים מחצאי משפטים אבל הכתיבה שלך זועקת שאת צריכה יחס והקשבה ומקום להרגיש בו מוערכת חשובה יפה ואהובה ומספר אחת. בעצם כל מה שאישה רוצה להרגיש מצד בעלה. אבל גם את יכולה לתת את זה לעצמך.

אני חושבת שבמקום למלא את המנוע שלך, את ׳מאגרי הטוב׳ שלך מהסביבה ואפילו מבעלך, ולהתערער מהערות לא טובות של אנשים שלא מבינים מה כל מילה שיוצאת להם מהפה יכולה לגרום לאחר, את צריכה למלא אותם בחשיבה חיובית שלך על עצמך והכרה בטוב שהוא את. ויש הרבה. ככה תוכלי להסתכל על התמונה בצורה יותר בהירה ולפרש סיטואציות בצורה שפחות תפגע בך.
יקרה, נשמע שהרבה מציף אותך... הגיוני כ"כ שאת מרגישה ככה!מתואמת
בקריאה מהצד נשמע לי שנקודת המוצא היא הזוגיות. ברגע שתרגישי ביטחון בזוגיות - אני חושבת שתרגישי ביטחון גם בכלל בחיים, מול ההערות של בני המדפחה המורחבת, מול הקודי בצניעות בלבוש ואפילו מול הלידה המתקרבת. זוגיות טובה היא לדעתי הבסיס לבריאות הנפש.
יש לך אפשרות לטפל בנקודה הזו? אפילו ללכת לייעוץ זוגי? (איתו או בלעדיו) או לפחות לקרוא ספרים בנושא שיעזרו לך להוביל את שניכם למצב טוב יותר?
אין לי המלצות ליועצים או לספרים, אבל אני באמת חושבת שכדאי להתחיל בזה. ככה זה גם נראה פחות "הר" של דברים שאת צריכה לטפל בהם, גם אם זה דבר גדול בפני עצמו...
בהצלחה, יקרה!
ממליצות על טרמפולינה לתינוק של עד 9 קילו לגיל 6 ח'פלפלונת
כלומר אם הבן שלי בן חצי שנה משתלם לי לקנות טרמפולינה של עד 9 קילו? בגיל ארבעה חודשים הוא שקל כמעט שבע קילו
קודם כלאיזמרגד1

בגיל חצי שנה אני לא יודעת כמה טרמפולינה זה רלוונטי, בדרך כלל זה לגילאים קטנים יותר ובגיל הזה רוב זמן הערות זה משחק בשטיח וכו'

ולגבי המשקל לא נראה לי כדאי, בשלב הזה הוא כבר בטח הגיע קרוב ל9 קילו או אפילו עבר את המשקל

לדעתי אין למה לקנות משהו שתול חודש גג כבר לא רלוונטי בכלל...

אמור לאכול בזה כי לא יושב.. ומתי שוקלים 9 ק?פלפלונת
הבנתיאיזמרגד1

אז לזה נראה לי כדאי עגלה או כיסא אוכל (אם זה עד חצי שעה אין בעיה להושיב גם אם עדיין לא יושב).

למה שלא תשקלי אותו עכשיו, אפילו במשקל ביתי- איתך ובלעדייך ולחשב את ההפרש ותראי כמה הוא שוקל?

רעיון טוב. תודהפלפלונת
מותר להושיב לאכול בכסא אוכל לזמן קצוב גם תינוק שלאאמהלהאחרונה

יושב מעצמו- כך אמרה לי פיזיותרפיסטית.

מה שחשוב זה לא להושיב לזמן ארוך מדי.

אבל לזמן אוכל בודאי שאפשר ואף רצוי

 

אם יש לך למשל כסא של איקאה יש לקנות ריפוד שמתאים לקטנים יותר

 

לא.המקורית
אני השתמשתי בטרמפולינה בגילאים קטנים יותר מחצי שנה
לא חושבתתוהה לעצמי
לנו טרמפולינה של עד 9 קילו התאימה בערך עד חצי שנה
לא צריך טרמפולינה בכלל בכזה גילאני נשארת אני
שימי במשוח הוא ילמד לאט לאט לשחק לזחול...כל אחד והקצב שלו אבל בשלב הזה בחיים לא השתמשתי בטרמפולינה.. מחודש עד 4-5 חודשים גג
הגבר- שר החוץ האישה- שרת הפנים -מה דעתכן?אני נשארת אני

יש כל מיני -דינמיקות זוגיות


יש כאלה שטוב להם התנהלות כזאת שהאיש הוא שייך יותר ל''בחוץ''..לעשיה בחוץ מכל סוג.מעשית-כלכלית-ערכית-חינוכית-תורנית-צבאית-...וכו....

וטבעי להם שרוב הזמן הוא בחוץ והאישה לרוב מחזיקה את הבית-אולי גם עובדת אולי לא..תלוי בזוג


ויש כאלה שמחפשים יותר שותפות הדדית כזאת ונוכחות יותר משמעותית לש הגבר בבית ובילדים וכו..


מבין אלה...

1.מה מדבר אליכן ברעיון?

2. מה המציאות שלכן בפועל?

3. איך היתן מרגישות אם היתן מתחתנות בידיעה שהאיש שותף אליכן לסוג דינמיקה שמתאים לכן..וחיות ככה נשים...ואז מגלות..שבעצם כל השנים הוא ניסה לרצות..אבל בעצם הוא רוצה וצריך משהו אחר..וחולם על דינמיקה 'ונה לגמרי..שאתן לא מזדהות איתה בכלל..

מה עושים אז? איך  מרגישים? איך נפגשים?


וסתם הגיגים בנושא


קשה לי להבין האמת חשיבה של גברים בנושא הזה

לא מבינה למה סבבה להם שהם יגשימו חלומות ויחיו חצי כמו רווקים.. והאישה תחזיק עבורם את הבית והאחריות הסזיפית ביום יום..

נכון אם היא ממש זורמת על זה ושמחה בזה מצוין

אבל

לא תמיד רואה שזה המצב

סוג לש מה אני אעשה ככה הוא..


אשמח לתובנות

מחשבות שלי לאמסודרותנפש חיה.

כל אחד נכנס לנישואין עם מחשבות/רצונות לגבי עצמו ולגבי הדינמיקה עם השני

חלומות רגשות וכו יכולים להיות משותפים אם מוציאים אותם מגדר מחשבה ומדברים עליהם ביחד כי לא כתוב על המצח מה אני רוצה .... ואז אחרי שמקשיבים אחד לשני בלי שיפוט/ בלי להפריע לו להביע את מה שרוצה, מנכיחים את הרצון או רצונות של כל אחד, מכבדים (= לשון כובד, נותנים מקום לרצון במלואו, על כל מכלוליו) ואחרי ההתייחסות הראשונית הזו  אפשר לעשות תיאום ציפיות/ לבדוק מה דומה, מה שונה ומה מתנגש בין שני הרצונות

וממילא איך  בונים את הדבר הזה ביחד .


וכמובן שלא חייבים להיתפס לדפוס מסויים לעולם ועד.  כל כמה זמן יושבים ישב"צ ומדברים על התקופה/ איך אני רואה את הדברים/ ממה אני מרוצה ושמח, על מה אני מודה,  מה הייתי רוצה לשנות או לשפר  במערכת הזוגית או האישית. 

אני חושבת שחלוקה של בית וחוץאיזמרגד1

ממש לא אומרת שהוא חצי רווק ואת קורסת

מבחינתי לפחות הכוונה זה שהוא אחראי על הפרנסה ואני על בית וילדים. בפועל שנינו עובדים ושנינו מתחלקים פחות או יותר חצי חצי במטלות בית ועם הילדים וזה מעולה מבחינתי. אם ישתנה משהו נדבר על זה ובעז''ה נגיע להסכמות בינינו.

ולגבי הריצוי- אני חושבת שהרבה פעמים אנשים שיוצאים מריצוי הולכים לקצה השני של לא להתחשב באף אחד, בלי להגיע לאמצע

אז כן אני חושבת שצריך לדבר על זה ולהבין איך השינויים מסתדרים מבחינתך, ואיך הוא יכול להגשים חלומות ועדיין לקחת אחריות על החיים שלו ועל החלק שלו בבית...

יש לי כמה דברים לכתוב על זה, אנסה יותר מאוחרהמקורית
או מוצש בעז"ה
עונה עכשיוהמקורית

אני חושבת שנכון שהאישה תהיה קשובה לעצמה ולא תלך לפי תבניות כאלה ואחרות כי החיים דינמיים. והסוד במעורבות הבעל הוא תקשורת ומערכת יחסים טובה

אם לא סבבה לך להיות 'האישה בבית' ואת מרגישה שאת מוותרת על עצמך לטובת גידול הילדים - צאי לעבוד במה שאת רוצה חולמת ואוהבת, בסוף אישה שטוב לה ושמחה תהיה אמא יותר טובה לילדים בבית ואישה יותר שמחה לבעלה כי יש לך מילוי עצמי דרך הקריירה. (יש נשים שהמילוי העצמי שלהן הוא אחר, כל אחת ומה ששלה)

היום להרבה דברים טכניים שקשורים בתחזוקת הבית יש חלופות שהם לא את,. הדבר הכי חשוב שיהיה בבית בתור הורים לילדים זה לב קשוב תקשורת טובה ושלום בית.

לגבי "ככה הוא". לדעתי זו תבנית שאנחנו שמים בה את הבעל כי אנחנו לא מעזות לשנות. ברגע שאת תשני הוא יצטרך להתאים את עצמו או שתמצאי דרכים אחרות להסתדר. בסוף בעל שלא מעורב בבית זה סימפטום לבעיה אחרת לדעתי יותר עמוקה


הוא מאוד מעורב ואני גם עובדתאני נשארת אני

הטא לא מחפש שלא אעבוד


הוא רק היה רוצה שלא יהיה לי קשה להחזיק הכל לבד לתקופות ארוכות

ושבכללי יזרום לי יותר לפרגן לו ו'יסע לכל מיני שרוצה

ואני מפרגנת אבל לא תמיד בקלות

אז זה לא שר הפנים מול השר החוץהמקורית

זה משו אחר לגמרי

וברור שקשה לו. הציפיות שלו פחות ריאלית בעיניי.

אל תנסי לרבע את העיגול לגבי מה שאת מרגישה, זה מגיע אחרכך ומשלמים על זה לא מעט

למה שייעדר ככ הרבה ותחזיקי הכל לבד לתקופות ארוכות? זה מילואים? בילויים? 

קודם כל מילואיםאני נשארת אני

והז כבר קורה כל המזן במילא


וגם היה רוצה בכללי לחיות ככה

יותר מתוך שליחות ועישה משמעותית לא לבילויים

ואני גם לא מונעת ממנו.. רק יש מינונים..אני נשארת אני

ואת החלומות המממ שגדולים מעדיפה שיחכה קצת בכמה נשים ובינתים יסתפק במינון משתאים לכוחות


הוא גם לא מבקש כלום ספציפי

מבקש את זה כדרך חיים


לא יודעת בדיוק לא מבינה


מספיק קשה לי שהל שנה בממוצע לפחות 4 -5 חודשים הוא לא פה

נגמר לי הכח לחןשב מעבר

ועוד שאלה-אתן מרגישות שמסוגלות להחזיק לבד את הביתאני נשארת אני

ואת הילדים והעבודה וכו..?

גם פיזית וגם רגשית..


נגיד הבעל נעדר לתקופה ממושכת...

אתן מרגישות שזה קשה אבל סביל או מעבר לכוחות+..?


אם תציינו גם מס' ילדים אולי יותר יעזור


מנסה להבין קצת את עצמי ומעבר

אני לא ככ מצליחה להבין את השאלהSeven

הבאת ילדים בשותפות עם בעל ומעולם לא התכוונת להחזיק לבד את הבית ילדים ועבודה רגשית ופיזית לבד לא?


אם מגיעים למצבים שאין ברירה ויש העדרות של תקופה ממושכת (כמו מילואים לדוגמא) אז אנחנו מכחרות בזה שזה מעל כוחתנו ונעזרות כמה שיותר ואפשרי...

אבל זה לא הנורמה ולא האידיאל כלומר השאיפה שלנו כנשים לא צריכה להיות "להצליח להסתדר ולהחזיק הכל לבד" כי זה בדיוק ההפך ממהות נישואים ובית...


לשאלתך אני גיליתי שבמצב של אין ברירה אני מתפעלת את הכל מצויין ++ אבל זה מצב של חוסר ברירה ולא בחרתי להביא ילדים כדי לגדל לבד;)

ישלי 3 ילדים 

❤️❤️❤️אוהבת את השבת
❤️Seven
אני מסכימה זה בדיוק מה שמרגישהאני נשארת אני

לא מבינה למה זה טבעי להיות כל יכולה לאורך זמן


והוא לא חושב ככה

מבחינתו אם זה היה ההפך הוא היה עושה את זה עבורי בקלות הרבה יותר


ואני עושה

אבל קשהההה לי מאוד

וכן זקוקה גם לקצת הקלות לפעמים..לרוב לא והוא מסיים עם כולם את הסבב והכל ..אבל בצו הבא מרגישה שפשוט גדול עלי . חגים לבד בעולם ועם כל הילדים

זה דכאון . מעדיפה שיתבטל החג ולא לחגוג ולא לבנות סוכה מאשר לשבת בה כגננת לבד כל היום


אוף אני סתם משגעת אתכן


אני קצת מוצפת ופגועה וכועסת על המילואים שהשפיעו לי ככה על הזוגיות שהיתה העוגן של חיי


הוא הבעל הכי עוזר בעולם בערך כולן תמיד מקנאות בי


לא דמיינתי שזה מה שהוא מחביא בלב

אולי הוא לא באמת מחביא את זה בלבSeven

אלא הוא פשוט רוצה לצאת בתחושה שהאישה שהוא אוהב בסדר ומסתדרת?

ואז הוא רוצה לו שכמו תתני "אישור" שאת מסתדרת ויכולה להחזיק הכל לבד בשביל הרוגע הנפשי שלו שאת בסדר?

אבל אני לא..אני סובלת מזה ממשאני נשארת אני

ואני לגמרי לא רק מתלוננת ומחצינה את זה כל הזמן

זה רק עכשיו אני ככה כי אני ברגע מתוסכל


אז אולי פשוט להגיד לו את הכלSeven

בלב פתוח..

שברגיל את לא מאמינה שאישה צריכה לתפוס בית לבד ובדיוק בגלל זה בית מקימים ב2

ובמצבי חוסר ברירה- כמו מילואים את צריכה עזרה חיצונית/כל דבר אחר שיעזור לך כדי לעבור את התקופה הלא אידאלית הזו

הוא יודע..אמר י הכלאני נשארת אני

אני נראה לי ברגע מתוסכל אז אני אמשיך לכתוב כשקצת ירגע לי הלב


עכשיו מרגישה שאני בעיקר שלילית

כי יושב לי גוש ענק בלב ואין לנו מתי לדבר אפילו חוץ מערב אחד ויחיד השבוע ורק בהמשכו


תודה רבה על העזרה והרצון וההבנה

❤️❤️❤️❤️Sevenאחרונה
בקצרה אגידהשקט הזה

שאני מרגישה שבטבע שלנו אנחנן מרגישות יותר 'אחריות' על הבית, גם כזה במחיר של לוותר על רצונות שלנו, והגברים בטבע שלהם יותר חושבים על עצמם, לא בקטע אגוסאיסטי אלא פשוט זו המחשבה הראשונית, ואחכ חושבים איך זה יכול להסתדר עם הבית.

ובמקום להתעצבן על זה, אני חושבת שאפשר ללמוד מהם ולחשוב גם על עצמנו.

במקום לכעוס עליו ששלושה ערבים בשבוע הוא לא נמצא בבית (נניח), אז ללמוד ממנו ולהגיד, ביום הזה והזה אני לא אהיה בבית כי אני הולכת להתאמן/יוצאת עם חברה/ מה שבאלך, צריכה שתהיה בבית.

ואני חושבת שכשאנחנו נלמד לדאוג לעצמנו אז זה גם יגרום להם לראות יותר את הבית ולקחת את האחריות וגם יאוורר אותנו ויפחית את האמוציות שלנו כלפי העניין.


הכותבת היא אחת שלא דואגת לעצמה בכלל ויודעת רק לכתוב מילים יפות

אז אני דוקא ממש דואגת לעצמי תמידאני נשארת אני

וממש דואגת 'הבקרים החופשיים שלי לא יבוזבזו על סדר נקיון וביושלים ועושה מה א'ני אוהבת לעצמי והולכת לערבי נישם ץמיד או לסדנאות שבא לי.. וכשחושב לי ללכת לביכנ''ס..


ולגמרי חושבת שאני חשובה


ועדיין ברור לי שיש לי אחריות על הילדים 'הבאתי לעולם ואני אעשה מה חשושב לי ולפעמים אהי. יצירתית כדי שזה יקרה

אבל כן מסתפקת במינון ובאופן שמתאים למציאות

לא מצפה להתנער מאחריות לגמרי או כמעט

אצלנו זה ממש כךמתואמת

לא שאין שותפות, אבל האחריות הבסיסית נתונה לכל אחד לפי ה"תפקיד" שלו. (האמת שאם כבר בעלי הרבה יותר שותף בבית מאשר אני בענייני החוץ...)

זה אולי גם קשור לאופי הגברי ולאופי הנשי, אבל בעיקר זה נובע מהאופי של כל אחד מאיתנו -

בעלי איש מתמטיקה וחישובים, איש מעשי שיודע "להחזיק ראש" ולכן הוא האחראי הפיננסי של הבית והאחראי על כל הסידורים שדורשים הסתובבות בחוץ. (הוא גם נוהג ואני לא, אז זה גם קשור בזה)

אני אישה של בית מטבעי (גם עובדת מהבית) ולכן רואה יותר את הצרכים של הבית ומצליחה לנהל אותם (פחות או יותר...)

בטיפול בילדים אנחנו לגמרי שותפים, אם כי מטבע הדברים אני יותר נמצאת איתם. אבל שנינו יודעים מה הצרכים שלהם (אולי אני קצת יותר) ויודעים לטפל בהם בבית ובחוץ.

לנו זה טוב ככה... כל זוג צריך להחליט מה טוב לו.

לא הבנתי.. מבחינתי 95% מהבית הכוונה הילדיםאני נשארת אני

נקיון וסדר זה גם אבל מבחינתי הצד השולי

גם כי אני לא פרפקציוניסטית

וגם כי זה פחות מעסיק אותי


אז אני התכוונתי לסדר וניקיון, וגם כביסות ואוכלמתואמת

אלה דברים שדורשים תכנון וגם הרבה עשייה. אולי זה רק אצלי? (אני לא פרפקציוניסטית בכלל, אבל עם תשעה ילדים לא הכי מסודרים הבית מתבלגן מאוד כל יום ויש גם הרבה כביסות... באוכל אני באמת הכי פחות משקיעה, אבל גם זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת)

ושוב, הילדים נמצאים איתי חלק ניכר מהיום, אבל האחריות עליהם היא של שנינו.

ואם זה מה שמפריע לך אצלכם - אז באמת הגיע הזמן לדבר על זה וליצור שינויים מתאימים... (לא כל כך הבנתי מה בדיוק קשה לך, למען האמת. אם תפרטי נוכל אולי לתת לך טיפים)

לא מפריע לי כלום עכישו חוץ מהמילואיםאני נשארת אני

לבעלי מפריע

הוא היה רוצה דינמיקה שבה הוא משוחרר יותר בקלות ו'סבבה לי להסתדר בקלות יותר בלעדיו


הוא לא דורש את זה


הוא משתף בתחושות שלו


כמובן לרקע 'יחות על מילואים מתקרבים

והתחושה שתמיד קשה לו עם זה שכל כך קשה לי

ו

שבלב פשוט מצפה שיהיה לי קל יותר להחזיק


אוף וזה קשוח לי ההכל יחד


אצלי הסדר והניקיון הם לא המשקל ..לא כזה מעניין אותי.. עושה מה שצריך וזהו..לא מעבר...

זה פשוט ההכל יחד..האחריות התמידית וזה שאני שונאת להיות רק במעשיות ובתפקודיות של החיים אני לא אדם כזה


ומנסה להבין את עצמי אם אני חרידה שקשה לי לתקופות ארוכות להיות לבד על הכל

יש לי כמעט כמוך מצד מספר ילדים 

מילואים זה משהו אחר לגמרי!מתואמת

זה לא רק ה"תכל'ס" שאת נמצאת איתם לבד, זו גם התחושה הרגשית של הלבד, שאפילו אין לך למי לפרוק את היום שעברת בסוף היום...

אולי תנסי להסביר את זה לבעלך?

לרוב היה לי לפרוק כי הוא לא היה בלחימהאני נשארת אני

אבל טלפון זה איכס

וגם זה היה מעצבן אני מתלוננת ומשתפת והוא רק באורות ותהליכים פנימיים

ואין לומגם מה לומר אז הכל מעצבן


בפעם הקרובה באמת לא יהיה לי

הוא אמור להכנס ללבנון


והוא יודע כל מה שקשה לי.

קשה לו עם זה שבכלל כזה קשה לי

מבחינתו זה אני שחריגה שמרגישה שזה גדול עליה לבד

אז הנה, שאלת כאן, וגילית שאת לגמרי לא חריגה❤️מתואמת

השותפות הנפשית היא העיקר, וזה באמת קשה ליצור כשיש מרחק פיזי ומנטלי גם יחד.

ובאמת טלפון זה איכס ממש לא מחליף קשר קרוב, עם מבט בעיניים ותחושה פיזית של קרבה...

יכול להיות שהוא חושב שאת היחידה ככה, כי חבריו בצבא משדרים שהכול בסדר אצלם בבית (או שגם הם עצמם לא ממש קולטים מה עובר על נשותיהם). אבל את יכולה לראות כאן בפורום - ואת יכולה להזמין אותו לראות גם - כמה זה קשה לנשים כשבעליהן במילואים או לא שותפים רגשית מסיבה אחרת...

בקיצור, השאלה הפותחת שלך לא מכוונת לשאלה שבאמת רצית לשאול❤️ ואני לגמרי איתך בזה - לא, את ממש לא אמורה להחזיק הכול לבד (מה גם כשהבעל במילואים את הופכת להיות גם שרת החוץ), ובעלך צריך להבין את זה, גם אם אין לו ברירה אחרת...

אני חושבתנעמי28

שחלוקה המגדרית הכוללנית הזאת יותר מזיקה מאשר עוזרת.


הכללות האלה אולי תופסות כשמסתכלים על הכלל, אבל כשזה מגיע לפרט זה לא תמיד נכון ולפעמים מנסים להכניס את הבעל / האישה בכוח לתוכן.


בסוף זה אדם מול אדם.

את מתחתנת עם גבר אחד ולא עם כל העם הגברי, וגם הוא, עם אישה אחת.

הפיתרון הוא להיות כנים עם עצמנו להבין מה באמת מתאים לנו, גם עם החברה חושבת אחרת.

ולתקשר את זה לבעל.


שינויים יש לאורך החיים כל הזמן.

אני לא מכירה זוג שהחיים שלהם הם אחד לאחד כמו שהם דיברנו בדייטים.

אנחנו מתבגרים והצרכים והרצונות משתנים.


אני כן חושבת שנשים משלמות קצת ביוקר על הפמיניזם הלא מאוזן, במיוחד בארץ.

יש המון המון דרישה מנשים (שלא לדבר על המגזר החרדי)

גם ילודה מאוד גבוהה, גם משרה שהיא לרוב לצאת ולחזור עם הילדים הביתה, גם בישולים ונקיונות ללא עזרה חיצונית.


אני לא מתחברת למושג "חשיבה של גברים" מה זה חשיבה של גברים? בעלי לא חושב כמו אחי , כל גבר הוא אדם בפני עצמו עם מחשבות משלו.

את חיה עם בעלך ועם החשיבה שלו, ואתם צריכים לתקשר ביניכם את הרצונות והצרכים שלכם.

דעתי לא אמורה להשפיע על הזוגיות *שלך*מרגול

מה מתאים *לך*?

מה מתאים לאיש *שלך*?


זה מה שחשוב.

גם אם 90% מהנשים פה יהיו בדעה אחת, וזו לא משנה מה היא, זה לא אמור להשפיע עליכם.


תדברו. תביעו את הרצונות שלכם. את הערכים שלכם. מה טוב לכם כרגע ומה חסר. תנסו להבין יחד מה מכאן וקדימה, מה יהיה נכון לבית *שלכם*.


ובהערה קטנה אגיד- שגם אם כשהתחתנת לפני אי אלו שנים היית בדעה אחת, ועכשיו חסר לך משהו ואת בדעה השניה- זה לגיטימי לחלוטין.

אם כשהייתי מתחתנת הייתי צריכה לענות על שאלון ש*יחייב* אותי תשובותיו לכל החיים, אולי לא הייתי מתחתנת אף פעם… ובוודאי היה לי מסובך לעשות זאת.


מה שחשוב זה להיות "באותה קבןצה". אתם לא אחד נגד השני. אתם יחד, בעד שניכם, בעד הבית.

מכאן זה להבין מה טוב לקבוצה המשותפת שלכם ואיך עושים זאת. 

קראתי את התגובות שלך עכשיומרגול

מעלה אופציה

שמילואים זה לא שגרה (לצערנו בשנתיים וחצי האחרונות זה כן, אבל זה לא נורמלי!!!)


ומילואים יכולים להציף מאוד

גם כשהם לא קרביים.

ולהיות רוב היום עם הילדים ובעלך חוזר מאוחר בערב, מול להיות כל היום עם הילדים ובעלך חוזר פעם בשבועיים זה שני דברים שונים מאוד מאוד.


ומילואים יכולים לטלטל

ולהיות קשים רגשית

ואולי הוא מרגיש שגם ככה הוא סוחב הרבה כרגע, ובעיקר היה רוצה לדעת שלך כן טוב.

ושזה לא שלשניכם מאוד קשה עכשיו

וש"מותר" לו להתפרק קצת מהאחריות עכשיו.

ואולי משם זה בא.


וזה לא אומר שאת צריכה לעשות מה שהוא רוצה, ממש לא. אתם יחד ואתם תחשבו יחד על שניכם ועל הבית.

אבל זה גם לא אומר שהוא כל השנים החזיק את זה בבטן

הוא באורות במילואים ורק נהנה וטוב לו.והוא קרביאני נשארת אני

פשוט היה על הגבול ולא ממש בלחימה.


ולא הוא מפורש אומר שסה משהו עוד טרום המילואים שרצה להרגיש שאני מסתדרת יותר גם בלידיו

לא פיסית

לרוב היתי לבד רוב הזמן

הוא מדבר על התחושת מסוגלות וחוסר תלותיות רגשית

אני משתגעתתתאנונימית בהו"ל

ושלום מראש לכל מי שתזהה אותי

אצלנו אין חלאקה ומספרים מתי שרוצים

הקטן שלי בן שנתיים בדיוק וסיפרנו אותו בקטנה בבית כל פעם ויצא עקום ולא יפה אז היום לקחנו אותו לספר כדי שיישר את הפוני ויסדר את האורך מאחורה.

היה לנו בלתם ולא יכולתי להגיע

מפה לשם הילד חוזר מסופררררר

מוכן לכיפה

הוא נראה בן 40!!

איפה התינוק שלי???

אני מתפדחת לצאת איתו לרחוב

אני מבואסת ככ שלא הייתי שם

מה עושים עכשיו??

אל תדאגי זה גודל מהרררר חיבוקקקאוהבת את השבת
זה ממש שינוי... גם בגיל 3 זה מעבר יעל מהדרום
וואוו בטח היית בשוקקשירה_11
לפחות זה גודל להם מהר 
אוי ואבוי הוא באמת ממש תינוקDoughnut

איזה קשה זה ושוק ממש❤️💕🩷 לא מקנאה בך על הטראומה...

ובאמת מקווה שזה יגדל מהר וישאר לך מזה רק סיפור לספר לו כשיגדל😉

שימי כיפה וזה יטשטש והוא בטוח עדיין חמודדדתגל ציון
וואי מה זה מבינה אותך!באתי מפעם

גם בחלקה בשבילי זה משבר... פתאום אין תינוק , יש ילד ענק! הרגת אותי הוא נראה בן 40 🤣🤣

איך אנחנו אוהבות אותם קטנים... פווו... 

תודה לכן⁦❤️❤️אנונימית בהו"ל

קראתי את התגובות שלכן מוקדם יותר ולא יכולתי להגיב אבל הן עזרו לי להירגע קצת.

הזכרתן לי שבאמת שיער גדל חח והוא באמת ככ חמודדד שזה הנס שלו😍

והמסקנה כמובן לא לשלוח את הבעל לספר לבד!!

אצלנו גם לא עושים חלאקהבארץ אהבתי

והילדים שלי בערך מגיל שנה וחצי שנתיים מסופרים ממש (עם מכונה) והולכים עם כיפה.

לדעתי זה מתוק ממש...

וואי סליחה אם פגעתיאנונימית בהו"ל

זאת ממש לא היתה הכוונה שלי..

אני בטוחה שהם מתוקים ממש😍

האמת שהעיקר היה אלמנט ההפתעה, לא חלמתי שככה הוא יחזור ולא התכוננתי לזה וגם לא הייתי איתו בתספורת.

בקיצור הכל ביחד היה לי יותר מידי

מעניןיערת דבש
מה הענין בעצם לספר אותם בגיל כ"כ צעיר?
אנחנו סיפרנו לפני כי הציק בעין השיערKayomאחרונה
יאוו קטני איך זה משנה אותםKayom
אבל אל תדאגי יגדל מהר והוא עדיין חתיכי בטוח
הפרשה דמית קטנטנה שבוע 14תותית11

ראיתי עכשיו כמו נחש קטנטן בניגוב בגודל של כמה סמ'

אני שבוע 14+6

מה אומרות? 

אם לא ממשיך אז לא הייתי מתייחסתפרח חדש
🙏🙏תותית11אחרונה
לנשות ישראל היקרות שאוהבות לעשות בדיקות הריוןבאתי מפעם

והבדיקות נורא יקרות!

תדעו שהזמנתי לפני איזה 9 שנים מלא בדיקות הריון בעלי אקספרס, בזיל הזול, ועדיין משמשות אותי!

הן נראות פשוטות ממש, מקלון קטנציק, אבל העיקר מזהה את ההריון.

מי שעושה הרבה בדיקות, שווה ממש. 

צריך לדעת שאם הן לא בתוקף הן כבר לא אמינות..טארקו
לשני הכיוונים
יש לזה תוקףמדברה כעדן.
לא הייתי בונה עליהן... 
התוקף שלהן עבר כברבאתי מפעם

אבל שימשו אותי נאמנה כמה שנים טובות, גיליתי איתן כמה וכמה הריונות וכשלא היה הריון יצא שלילי.

עכשיו שבאתי לקנות בסופר פארם קלטתי איזה מחירים מוגזמים. כשזה לא בתוקף כמובן לא לבנות על זה, אבל בגדול קונים בתוקף.

^^^^^רק טוב!

מסכימה איתך

קניתי גם לפני שנים.

בהריון הקודם היה קו ממש חזק ביום האיחור או יום לפני.

הפעם היה קו כמעט שקוף באותו זמן, כי הבדיקות כבר לא בתוקף. אבל היה קו.

ובדקתי כמה פעמים כשלא היה הריון וזה לא הראה כלום.

עולה גרושים ומחזיק לכמה שנים. לא מתקרב למחירים בארץ. 

לי היה פס(ממש פס, לא שקוף. אבל דק וחלש)טארקו
בבדיקה כזו שהייתה בסוף התוקף שלה

ולא היה הריון בפועל.(גם לא כימי או משו. עשיתי את הבדיקה בערב, בבוקר הלכתי לעשות בטא והיא הייתה אפס)

חח חמודה על ההמלצהאני נשארת אני
גיליתי בהריון השלישי אי שם לפני עשור כמעט

בהחלט שווה


אבל לא פעם ב9 שנים כי אין תוקף ואז לא אמין


יצא לי להשתמש בכאלו ללא תוקף והראו לפעמים קווים שקריים- לא כי מי- בדקתי בחברות אחרות ולא היה פס 

יש לך קישור? או שלא משנה איזה?ברונזה
יש באתר של יונה(אהבת עולם)
אשמח גם לקישור מנסיון של משהו אמיןלומדת כעת
זהו שקניתי מזמן... לא יודעת על קישורבאתי מפעם
רק זוכרת שזה היה מעלי אקספרס 
האמת אני אוהבת שהן גדולותKayom
ככה רואים את הפס ברור, הקטנות מציקות לי בעין
יש גם כאלה בעלי רק טיפה יותר יקרות מהקטנותאני נשארת אני
אבל עדיין זולות מהארץ
תודה טוב לדעת!Kayomאחרונה
לא עושים עם זה בעיות במכס? משרד הבריאותמרגול

זכור לי שקראתי פה פעם שהם לפעמים דוחים על זה חבילות ואז *כל* החבילה חוזרת


מישהי יודעת?

זה בעייתי להביא בדיקות במשלוח מח"ול?

והאם דין iherb כדין אליאקספרס?

טיולון מומלץ ללידה שניה עבור בת שנה וחצימזמור לתודה1

היי

לפני לידה, יש לי עגלה בוגבו דרגונפליי שהיא תהיה לתינוקת בע"ה.

אני מחפשת לגדולה (בת שנה וחצי ) טיולון קל, נוח, שיהיה מצב ישיבה ושכיבה מומלץ ולא יקר .

כל טיפ נוסף להכנה ללידה שניה יתקבל בברכה🙏🏼

יש לנו אינפנטי רויאל, ממש נחחידניסטית
מתקפל קטן ובקלות, ודי זול (סביב 500, ביד שניה ראיתי גם ב- 250 ופחות)
כנל בדיוק רציתי להמליץאמא לאוצר❤

המלצתי פה עליה כבר מלא פעמים

מעולה ביחס למחיר ובכלל

אני ראיתי בהרבה מקומות בפחות מ-500

ויש מבצעים וכו זה לגמרי מגיע גם ל-400 ... (ואם רלוונטי לכם אז מוכרים אותה בהרבה חנויות שיש בהצדעה כמו מוצצים ושילב ואז בכלל יוצא יותר שווה)


היא מחזיקה יפה מאוד יש לנו אותה שלוש שנים+ חרושה ללא הפסקה הרבה מהזמן גם עם שני ילדים עליה ומחזיקה יפה לגמרי! אני לא אגיד שהיא במצב חדש אבל היא לגמרי עדיין טובה.

אני קניתי בעקבות המלצה שלך כאןתוהה לעצמי
והיא מעולה. אצלנו כבר שנתיים, קלילה ונוחה ממש.
יאא איזה כיף😍 תודה שכתבת!אמא לאוצר❤אחרונה

אני צוחקת שהם צריכים לתת לי אחוזים בגדול

כמות האנשים שקנו בזכותי😅

אנחנו קנינו בפחות(אהבת עולם)

אחרי כמה המלצות. בינתיים מחזיקה טוב, אבל לא השתמשנו הרבה, אז לא יודעת להגיד.

אם רלוונטי, ממליצה להעביר לפני הלידה, שהגדולה לא תרגיש ש"לקחו" לה.

לא חשבתי על זה תודה רבה על הטיפמזמור לתודה1
גם לנו. מצויןכורסא ירוקה
הוא מתאים ונוח לשימוש במדרגות?21
כל טיולון די סיוט במדרגותאמא לאוצר❤
אבל הוא אחלה
הוא עם גלגלים קטנים(אהבת עולם)
אבל הוא ממש קל, אז זה לא ממש משמעותי וממש נוח להחזיק אותו מקופל, אז אם הילד לא עליו, אנחנו היינו מרימים אותו מקופל.
תודה רבה נראית ממש אחלה אלך לראות ברשתותמזמור לתודה1
אני קניתירקאני

אינפנטי רויאל

עלה 400 שקל

ממש נוח

לי יש רוברסטו - מונה מוכרים במוצציםאני נשארת אני

אני קניתי יד נשיה בזול ממ שומצב חדש

ממש טיולון טוב

קל נח לקיפול ונוסע טוב ממש

אני אוהבת

משחקים לילדים קטנים. הלפ,שגרה ברוכה

אז ככה  

הגדולים גדלו

ויש קטנים שאני איתם בצהרים וכו' הגדולים מתעופפים לאנשהו או משחקים משחק של גדולים  

כמו מונופול, טיקט טו רייד או אליאס וכו'


נוצר מצב שלבן 5 ובן 2.5 פתאום אין לי מה שיעסיק.

והמחשקים שהיו כבר הרוסים (יצא שבשנים האחרונות קנילי כמה לגדולים) ובמגנטים הרבה הלך ונשאר רק קצת. וכו' וכו'. קולטת שחוץ מכמה פאזלים שנשארו אין לי תעסוקה לקטנים.


איזה משחקים תופסים לגיל הזה? אשמח לכיוונים שאדע. רוצה לקנות כמה..  בטח לקראת הקיץ.


חבילה חדשה של מגנטים?

מה לגבי משחקי קופסא כלשהם?

(יש אופניים ןבימבה אבל מחפשץ משהו שאפשר לשחק איתו בבית.

את מה שמשחקים בחוץ זה בעלי יוצא איתם. לי אין כח לזה) 

הילדים שלי אוהביםהשם שלי

מגנטים

קוביות

סברס

לגו דופלו


אם הם בעניין, אפשר בובות, כלי מטבח, מכוניות


אפשר גם לצייר, מדבקות, טושטושים, בר בצק.


יש גם משחקים של דגמים, כמו משושים.

מגנטים זה מעולהרקאני

פליימוביל

מכוניות, יש גם כל מיני מסלולים וכאלה שזה לבן 5 וגם סתם מכוניות

 

משחקי קופסא- דאבל, פרצופים מצחיקיםשקדי מרק
לגו דופלוברונזה

לאחרונה קנינו מאמזון בחול שככה יותר זול

ואו זה אחד המוצלחים!! הבן שלי בן 4 כל היום על זה

והקטנה בת שנה וחצי גם מצליחה ממש יפה להרכיב מגדל

ממש ממליצה


יש גם פליימוביל שהולך אצלנו טוב

ומשחק רכבות מעץ ממש רץ

וכמובן מגנטים

אצלינו מגנטים ופליימוביל הכי הולך עכשיושיפור
היו גם תקופות של כלי מטבח, מכוניות ודופלו
אצלינו קניתי את הרכבת של איקאה וזה הולך פה חזקזיקוקים

גם חבילה של חיילים קטנים

פליימוביל

מגנטים

לגו

קליקסים

פאזלים

משחק זכרון

כלי מטבח


זה מה שעולה לי כרגע🤔

דאבל פאזל ומשחק זיכרון גם יכול להתחיל להתאים לשניהמנגואית
רכבת עץ של איקאהחילזון 123

ואצלינו בכל גיל הכי רצוי זה פליימוביל

אפשר את החלקים היותר קטנים לשים בצד, אבל לשיקולך...

מגנטים משחק מעולהאמא לאוצר❤

משחקים אצלי שעות בגילאים שכתבת...

פליימוביל גם משחק אהוב

מטבח וכלי מטבח

משחקי קלפים קלים, כמו מלחמה, רביעיות לפי תמונות, משחק הפרצופים ועוד


אם בנים אז כל מיני משחקי הרכבה לגו ודופלו וכל אלה 

גם בנות יכולות לבנות בלגו ודופלו🙈חילזון 123
בד"כ אין מקום לזה במטבחאפונה
🤣אפרסקה

אהבתי חחח

🤣🤣🤣השקט הזה
😆יערת דבשאחרונה
ברור אבל הן בדר"כ יותר נהנות ממשחקים אחריםאמא לאוצר❤
כמו מטבח, בית בובות, עגלה ובובה ועוד...
אצלי עובדשומשומ

מגנטים

קליקס

מכוניות - והרבה

חיות

ובגדול משחקי הרכבה 

תודה אלופות על הכיוונים!,שגרה ברוכה
מגנטים-כמה חבילות!חיות,אנשים של פליימוביל, מכוניותתגל ציון

כלי מטבח


בעיני אם יש קופסא מלאה מהסוגים הנ''ל

לא צריך הרבה מעבר

אצלי כל השאר סתם יושב בארון


אפשר לגדול יותר שיהיו משחקי קופסא לשחק עם חברים אבל הקטן עוד פחות בגיל


אולי לוטי קרוטי וכדומה

נגיד הייתן חייבות לעשות דיאטהכולנה

לא בשביל לרזות, שזה בונוס נחמד, אלא בשביל הבריאות.

כרגע ב"ה בריאה אבל כבר נושקת לגיל 40, עם 20 קילו עודפים, אמא שתאריך ימים בטוב, עם סוכרת מאזור הגיל הזה, עם סיבוכים נספחים, ואני רואה אותה וכל כך רוצה לשמור על עצמי ולדאוג לעצמי ולא מצליחה.


התזונה שלי לקויה ברמות, באמת מתביישת אפילו לכתוב את זה. ספורט ניסיתי כמה פעמים ולא התחברתי.


אני מפחדת למצוא את עצמי חולה ולהלקות את עצמי שלא סגרתי את הפה.  


אז נגיד שהייתן צריכות לעשות תהליך כזה, מה הייתן עושות?

תוכנית ליווי אישית או קבוצתית?

דיאטנית מהקוםה?

זריקות לא רלבנטי בשבילי

איזה עוד דרכים קיימות, אני צריכה לפתור את העניין מהשורש, חייבת לעשות שינוי. ממש מפחדת שלא אסלח לעצמי אם אהפוך לחולה. 

אני דווקא כן (בעיקר בהנקה)ואז את תראי
והאמת שזה בכלל לא עוזר לי לא לקנות כי 5 דקות ואני במכולת ליד הבית עם שלל גלידות וכו 😁

אולי יעניין אותך