באמת חשוב שתכירי את מקומך ומתי אין לך כלים לחומרות.
שימי לב מה באמת רצון ה' ומה סתם נורמה חברתית כלשהי.
בדברים האלו יש באמת המון שטחים אפורים.
מאחלת לך בהצלחה, והלוואי שתגלי רצון לעשות יותר בשביל אבא, ולא רק מה שצריך ודיי

נ.ב.
שלום זו לא חומרה, זו באמת יכולה להיות בעיה. אני משתדלת להגיד הי וממצב...

כמו למשל- "דתי" או "שומר תורה ומצוות".

יש "חומרות" שבאמת אינן מן הדין ולא חייבים לעשותן [אבל רצוי אם אפשר]

בכל מקרה, כל דתי שלא עומד בהגדרה "דתי" פשוט עושה חילול ה'.. ולצערי זה נכון לכל הדתל"ש.

מה עושים? מחזקים את תודעת השליחות, ו"כיוון דטרח למיפלט, לא בלע" [ע"ע חב"ד, של"פ וכו']

בהצלחה!

שוב, לגבי כללי הבסיס- חוץ מהבעיה כלפי שמיא יש את הבעיה של "מה יגידו".

חילונים שרואים דתי שעובר על המינימום ההלכתי- זה גורם להם לראות את הציבור הדתי לאומי כ"חפיפניקים" וכמובן "אם אתם לא עומדים בזה, איך אני אעמוד בזה?"

לא תמיד אפשר לשנות הגדרות. דוגמה [קיצונית קצת]- "בן" יכול לשנות הגדרה ל"בת"?

יש הגדרות שלא ניתן לשנות! בכללן "יהודי" [וכן "דתי"].

וגם דתל"ש [וכל שכן דתי]- תמיד רואים אותו בתור "מייצג של עולם התורה". זה מה יש.

[או, לחלופין, שתצליחי לשכנע את הציבור אחרת..]

אל תהיי דוסית, היי עובדת ה'. מה גדול מכך?...

זרקי מחשבות לא טובות ולחצים חברתיים, עבדי ה' את על פי כליו המיוחדים כפי שהוא יתברך מדריך אותנו בכל יום.

מה רע ב"דוסיוּת"? זה לא "עובד ה' "?

וכן, אני דוס ואני גאה בזה.

אגב, שמעתי שמה שעוזר להישאר דתי זה  "תודעת שליחות"- לדעת שאני שליח של רבש"ע בעולם הזה [תשאלו חב"דניקים, הם יסבירו את זה יותר טוב ממני- ותמיד הסבר בע"פ יותר טוב מהסבר בכתב]. זה נכון לכל הציבור הדתי, לא רק לחב"ד.

ולשאלתך, פשוט שלא, הרי אלו שלוש מילים שונות ושני מושגים אחרים.

בפשטות, הביטוי 'דוס' התחיל בכלל כמילת גנאי לאדם שמרן דתית-חברתית. עובד ה' לעומתו הוא אדם שעובד את ה'. אם כי אתה מוזמן לחלוק על כך, אני את דעתי כתבתי.

בי אין כל רצון להישאר דתי. להפך, אינני רוצה להיות דתי. דתי הרי זה אדם ששומר דת, שהיא מערכת חוקים וציוויים. ואני אינני רוצה להיות אדם שמהותו הוא לשמור דת, גם אינני מאמין שזו היהדות. אני מאמין שהיא דרך חיים חיה ופועמת, דרך שיש לה מסגרת של כללים ומצוות, אך זו המסגרת ומשם רק מתחילים. יהודי מאמין בעיניי הוא היהודי שממלא את המסגרת הזו בעבודת ה' ובעצם את דרך החיים כולה.

זו אולי סמנטיקה, אך היא מגלמת בתוכה עולמות נפרדים.

אני יודע ש"דוס" נתפס פחות טוב מ"עובד ה' " בציבור הרחב.

אבל בתכל'ס זה אותו הדבר. לפחות כרגע.

אני מדבר על הפרקטיקה, לא על הטרמינולוגיה.

שנינו מסכימים על המציאות: עבודת ה', אלא שאני [וגם ה"עולם"] רגיל לקרוא לזה "דוסיות".

והאמירה שלי היא למנף את מה שנתפס כגנאי ולהתגאות בו.

ואני לא מסכים שהסמנטיקה משפיעה במקרה הזה.. אולי על מי שקורא לעצמו בדווקא עובד ה'. לשאר זה לא משנה.

ממש בכל שורה... אני מתייחס לפרקטיקה לא פחות.

שתהיה שבת מבורכת מלאה כל טוב.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....