לגבי שמירת נגיעה מדודים- אין לי מושג למה, אבל אצלינו זה מעולם לא היה דגש, עד לפני שנה הייתי מחבקת את דוד שלי (והוא יחסית דוס), התחלתי בהדרגה לתת לו כיף, וכיום זה תלוי סיטואציה, ואני ממש משתדלת לזכור לא לגעת בו...

כאילו לא הבנתי, מה הקשר?
ממשפט פיתגורס ועד משפט דרייפוס לא ראיתי משפט לא הגיוני וחסר קשר שכזה...
"ואת עוד רצית לקפוץ על רכב, נונו"

רק שאני יכולה לעשות מה שבאלי בשיעור כל עוד אני לא מפריעה.
ברגע שהבנתי את החומר אני רשאית להתפנות לעיסוקי...

בכללי לא כדאי לשאול שאלות הלכתיות בפורום.

1.תקשיבי אני לא כזה מבינה בהלכה אבל אני בעצמי מרגישה שזה לא צנוע ולא מכבד אותי להיות ליד סבא וגם סבתא שלי בקצר וזה מבחינתי לא קשור להלכה... התורה לא באה ממקום של לאסור עלינו סתם. היא מנחה אותנו  איך להתנהג בחיים בצורה שמכבדת אותנו ואת הסביבה שלנו.

2. נראה לי לא לגיטימי. תגידי להם בעדינות שזה לא נעים לך.

סבא שלי ממש צדיק ועדין שנפגשים נותן לי חיבוק.. נראלי לגיטימי חיבוק

לא שומרים ממנו נגיעה.

לי יש הרגשה אישית שזה קצת מביך אותי... אבל אני מובכת מכל דבר אז זה בסדר

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....