אני מגיב לכל אחד לפי איך שאני מכיר אותו.

ואני חושבת שיהייתי רוצה שפשוט יתעניינו וזהו, בלי עצות, בלי "מה אני הייתי עושה" וכו.. 

והיא לא כל כך הבינה על מה בכיתי  וזה היה עצוב כי עד ששיתפתי וזה היה קשה אז היא לא הבינה בכלל...

לדעתי הייתי רוצה שאנשים ינסו להיכנס למקום שלי ואיך שאני מרגישה למרות שהם לא בהכרח מסכימים איתי... גם אני משתדלת ככה לנהוג

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....