ילדתי לא מזמן תינוק מתוק ומדהים, אני שמחה בו לגמרי.
אני כרגע איתו בבית, ובעלי עובד ומגיע כל יום ב18:00 לבית.
וכשהוא מגיע אני מתפנה לעצמי, להתקלח ולהכין לעצמי משהו לאכול. אני שמה לב שהוא תמיד מזלזל בי, ולועג לי..
אם אני מספרת שהתינוק היה לא רגוע היום, הוא אומר שאני מגזימה ומשקרת כי הוא ראה שהוא רגוע מאוד.
באופן כללי הוא לא מפסיק להגיד שהתינוק קשור אליו מאוד ואליי לא, ושאני לא נותנת לתינוק כלום. ושהוא אוהב את התינוק והוא החיים שלו. וכל מיני משפטים שהורגים אותי מבפנים!
לדוגמה עם התינוק עליי ומתחיל לבכות הוא מיד חוטף אותו ממני.
אם התינוק ער בעריסה.. ואני רוצה להרים אותו וקצת לשחק איתו, הוא כועס עליי שהוא צריך לישון ושאעזוב אותו.
רבתי איתו והוא פשוט חטף לי את התינוק מהיד! וכל פעם אומר שהוא יגדל את התינוק וידאג לו יותר ממני, ושאני כלום.
זה שובר אותי מבפנים. חיכיתי לתינוק הזה כמה שנים..
אני קשורה אליו מאוד והוא כל החיים שלי, וכשאני שומעת מילים כאלה שיוצאות לבעלי מהפה, אני מתרחקת מהתינוק.
כי זה נכנס לי לתת מודע שאני לא דואגת לו ואבא שלו הרבה יותר ממני.
אני עצמי לא חשובה לבעלי וזה ברור לי, אחרי הלידה הוא היה עם התינוק תמיד ואני הייתי לבד בלי אף אחד,
הוא אפילו לא שאל איך אני מרגישה. ואני מרגישה כאילו הוא השתמש בי להביא ילד לעולם וזרק.
אחרי הלידה לא הרגשתי טוב בכלל, והייתי אצל ההורים שלי שביקשו מבעלי שיקח אותי לרופא, והוא עצמו אמר שאני סתם מגזימה.
עד שההורים שלי כעסו ואחותי לקחה אותי להבדק.
עצוב לי מאוד, אני מרגישה הכי לבד בעולם.
אני אחרי לידה בלי שום תמיכה מבעלי, חברות שלי מספרות על מתנה שהבעל קנה להן אחרי הלידה.
ואיך הוא דואג ומבשל.. ואצלנו כלום, אני רעבה עד השעה 6
וכשהוא מגיע אני מכינה לי סנדוויץ, או אם יש לי קצת כוחות מבשלת משהו. ועוד מנקה את הבית ושוטפת.
והוא מספר למשפחה שלו כמה אני עצלנית, ולא עושה כלום.
וכמה הוא עושה ועוזר לי.
מיואשת לגמרי מהכול. לא חושבת שמגיע לי בעל כזה
שמעולם לא אמר עליי מילה טובה, ולא באלי שהילד שלי יגדל ויראה את אבא שמדבר לאמא בצורה כזאת, ורק משפיל אותה כל הזמן
אני כרגע איתו בבית, ובעלי עובד ומגיע כל יום ב18:00 לבית.
וכשהוא מגיע אני מתפנה לעצמי, להתקלח ולהכין לעצמי משהו לאכול. אני שמה לב שהוא תמיד מזלזל בי, ולועג לי..
אם אני מספרת שהתינוק היה לא רגוע היום, הוא אומר שאני מגזימה ומשקרת כי הוא ראה שהוא רגוע מאוד.
באופן כללי הוא לא מפסיק להגיד שהתינוק קשור אליו מאוד ואליי לא, ושאני לא נותנת לתינוק כלום. ושהוא אוהב את התינוק והוא החיים שלו. וכל מיני משפטים שהורגים אותי מבפנים!
לדוגמה עם התינוק עליי ומתחיל לבכות הוא מיד חוטף אותו ממני.
אם התינוק ער בעריסה.. ואני רוצה להרים אותו וקצת לשחק איתו, הוא כועס עליי שהוא צריך לישון ושאעזוב אותו.
רבתי איתו והוא פשוט חטף לי את התינוק מהיד! וכל פעם אומר שהוא יגדל את התינוק וידאג לו יותר ממני, ושאני כלום.
זה שובר אותי מבפנים. חיכיתי לתינוק הזה כמה שנים..
אני קשורה אליו מאוד והוא כל החיים שלי, וכשאני שומעת מילים כאלה שיוצאות לבעלי מהפה, אני מתרחקת מהתינוק.
כי זה נכנס לי לתת מודע שאני לא דואגת לו ואבא שלו הרבה יותר ממני.
אני עצמי לא חשובה לבעלי וזה ברור לי, אחרי הלידה הוא היה עם התינוק תמיד ואני הייתי לבד בלי אף אחד,
הוא אפילו לא שאל איך אני מרגישה. ואני מרגישה כאילו הוא השתמש בי להביא ילד לעולם וזרק.
אחרי הלידה לא הרגשתי טוב בכלל, והייתי אצל ההורים שלי שביקשו מבעלי שיקח אותי לרופא, והוא עצמו אמר שאני סתם מגזימה.
עד שההורים שלי כעסו ואחותי לקחה אותי להבדק.
עצוב לי מאוד, אני מרגישה הכי לבד בעולם.
אני אחרי לידה בלי שום תמיכה מבעלי, חברות שלי מספרות על מתנה שהבעל קנה להן אחרי הלידה.
ואיך הוא דואג ומבשל.. ואצלנו כלום, אני רעבה עד השעה 6
וכשהוא מגיע אני מכינה לי סנדוויץ, או אם יש לי קצת כוחות מבשלת משהו. ועוד מנקה את הבית ושוטפת.
והוא מספר למשפחה שלו כמה אני עצלנית, ולא עושה כלום.
וכמה הוא עושה ועוזר לי.
מיואשת לגמרי מהכול. לא חושבת שמגיע לי בעל כזה
שמעולם לא אמר עליי מילה טובה, ולא באלי שהילד שלי יגדל ויראה את אבא שמדבר לאמא בצורה כזאת, ורק משפיל אותה כל הזמן
