לפי מה שאני מבין, את נמצאת במקום שאת מבינה שה'דבר הגורם לממון' הקודם - לא עבד, ועכשיו את מחפשת דרך אחרת לאותו דבר.
אני מניח שבראש ובראשונה את תמצאי את הדרך הישירה שבמקום הדרך הראשונה. ודאי כולם יתמכו בכך, וודאי שזה לא אמור לעבוד - אם זה יהיה מכוח תמיכה ולא מכוח עצמך. וזה סימן טוב - שתהיה לך תמיכה שלא תעבוד, ושאת תזכרי שאת צריכה את הדרך שלך שמתאימה לך.
לפי מה שאני מבין - את תמצאי - * - בדיוק לפי הנדרש, במהלך זמן לא יותר ממאז ועד עכשיו.
באופן כללי, את צריכה לדעת, את בודאי יודעת, אבל התומכים לא יודעים, שהחלק של ההצלחה הוא החלק הלא-פנימי של זה. כל מה שקורה ורואים הצלחה וממשיכים לנסות לתפוס את ההצלחה ולהגיע דרכה לפנימיות - הם ימשיכו לא להצליח, כי הסדר הוא תמיד ובהכרח הפוך. וזה טוב, כי זה אומר שזה מבוצר. הפנימיות תתגלה - * - לפי העניין, בלי בעיות מיוחדות, בקרוב כמו בסיום הדרך בעוד [aaa].
כמו כל אלו שמנסים לפרש על סמך החיצוניות - ולא מצליחים - אלא טועים - והופכים כל דבר על פיו - ואני כמובן לא לוקח אחריות על אלו שפורצים לטלפון שלי (או של אחרים), ואז מפרשים לא נכון, ואז עושים טעויות, ואז מתלוננים. דברו כמו בני אדם, במהלך של בני אדם, ואל תעשו טעויות.
אל דאגה - אני כבר יודע. החרדים האלו שרודפים אותי, וכבר באשמורה התיכונה אמש ראיתי - ובאותם שעות - גם אלו שחשבו שאני "לא יודע מה ואיך" - ואני כבר ראיתי את החותם הברור של כל הנ"ל - ויהיה להם הם ייראו בעיני עצמם כמנצחים - "שבעת ימים ושבעת ימים, ארבעה עשר יום". ואחר כך תיראה האמת מחדש. הם - וגם אויב אחר. מצד שני הנ"ל, דהיינו ארבע עשרה ושאחרי. וכל זה, לא מצד השלמות, אלא מצד העכשיו, כלומר שקיבלנו על עצמנו את דעת השם כסולל דרך, ושם, בסוף הדרך נגלה (גימ"ל בשוו"א) התכלית.
ואיך יודעים, את כל ההבדל? של הפנימי והחיצוני?
כתוב, שהנביא השקר חנניה בן עזור, שהתווכח עם ירמיהו, ובהתחלה ירמיהו ענה לו, ואחר כך שתק, ובסוף הוא חזר ואמר לו, כשהקדוש ברוך הוא נגלה אליו לירמיהו שוב: "שמע נא חנניה, לא שלחך ה', ואתה הבטחת את העם הזה על שקר. לכן כה אמר ה', הנני משלחך מעל פני האדמה, השנה אתה מת כי סרה דיברת אל ה'. וימת חנניה הנביא בשנה ההיא, בחודש השביעי."
אפשר לראות ברד"ק, שהוא דן בנושא, בהתאם ובהקשר של דברי חז"ל, על זה שהוא מת "בחודש השביעי". וכל מקום, אני אסביר פה את הפשט, כפי שמובהר באופן ברור מתרגום יונתן. ואסביר את הנושא גם מצד הכתוב עצמו.
שבתרגום יונתן מתרגם בהתחלה, שירמיהו הנביא אומר "השנה אתה מת, ובשנה הבאה אתה נקבר". ואחר כך כתוב שחנניה "מת בשנה ההיא, ונקבר בחודש השביעי".
וכמובן שהשאלה היא בכלל מה כל כך חשוב, כמו שמציין הרד"ק, שהעיקר לכאורה שזה "תוך שנה", ולמה ההתפלפלות, שהוא מת בסוף החודש השישי ונקבר בתחילת השביעי? אבל הכוונה, שהוא כמו שאמרו חז"ל, שביקש שלא לפרסם את מיתתו לפני ראש השנה, כדי שייראה כאילו נבואת ירמיהו הייתה שקר. וזה גם מוזר, וגם אם ככה, למה בהתחלה יונתן מתרגם שהוא נקבר בשנה השנייה, ואחר כך הוא מתרגם שהוא נקבר בחודש השביעי? הרי זה לא מסביר איך הבעיה נפתרה. אלא, שחנניה באמת חשב שמה שהוא אומר צריך לקרות, אבל הוא הבטיח על סמך הדעה האישית שלו - לא על דעת דבר מבורר. כמו שזה מוסבר בחז"ל. ולכן, הוא גם שבר את המוטה מצואר ירמיה ואמר "כה אמר ה' ככה אשבור את עול נבוכדנאצר". ולכן, ירמיה אמר לו, לפי תרגום יונתן - מה שאתה חושב לא יקרה, ומה שאתה מנסה להוכיח - ההוכחה תוכיח הפוך. "השנה אתה מת" - כבר עכשיו. ההוכחה, שאתה מנסה להוכיח, ומקווה שהאמת הלאה תברר, בכל מיני דרכים - שירמיהו טעה - יקרה ההפך: בשנה הבאה, יתברר כמה שאתה טעית, בשנה הבאה - אתה תיקבר. ולכן, יונתן מתרגם בפועל, לא שהוא מת בשנה הבאה, אלא שהוא מת "בחודש השביעי" - כי החודש השביעי זה הזמן של יום הדין, של יום הזיכרון. אם חנניה מת אחר כך, אז מישהו יכל לטעון שהוא מת בגלל דין חדש שהתחדש מהשמיים, ולא בגלל שירמיהו צדק. אז הוא מת לפני כן. אבל הוא נקבר - אחרי תחילת החודש השביעי, כלומר, כי בחודש השביעי אנחנו לומדים את האמת, ומה שחנניה אמר בשקר, וניסה לכפות את השקר בכוח - כמו שהראינו למעלה - אנחנו לומדים איפה כן האמת, ושלא לסמוך על דבריו של הנביא השקר הזה. כי היסודות הרעים שהוא ניסה להכניס - אנחנו צריכים לברר, בחודש השביעי, הרי גם בחודש השישי באלול אנחנו מכירים בה' יודעים את האמת. בחודש השביעי אנחנו מבררים, איפה הייתה טעות, מצד ההימשכות אחרי אלו שלא מאמינים בה' וגורמים לנו שאנחנו עלולים להגיע למצב של טעות. ולכן באמת הכתוב מציין בעיקר את העובדה שחנניה הנביא מת "בשנה ההיא בחודש השביעי" - זה נחשב בחודש השביעי, אחרי הדין החדש, אחרי שזה מתברר. אבל אנחנו מבינים, שבעצם זה קרה והיה נכון גם לפני. ומה שאנחנו ידענו לפני - נשאר אמת כמו שהיה. כי האמת - לא משתנה. האמת היא האדם נוכח האלוהים. לא נוכח דעה של מישהו שנראה לו שהוא הבין, אבל לא יודע באמת.