מעתיקה את תגובת הניקית היקרה שכתבה לי באישי על השרשור
התחברתי מאוד לתוכן הדברים, ואני חושבת שזה ראוי לקבל שרשור בפני עצמו
"אבל בפוטנציאל, אם לא היו את הנסיונות האלו
הגברים היו במעמד ובדרגות גבוהות מאוד לדעתי."-
יש דרגות שונות של אנשים, אמת.
יש כאלו שמלידה נולדו עם טבע שיותר קל לו וטבעי לו להתדבק בה', מה שבדר''כ מגיע עם זכות אבות ודורות קודמים שעבודתם הרוחנית היוותה כַּן ומצע לדורות הבאים אחריהם.
ויש כאלו שאולי הגיעו מ''בית לבן'', ''בן גרים'' ומכל מיני מקומות כאלו, שלהם לא היה את הבסיס הזה, או שגדלו בבית כזה אבל בלי כלים מותאמים למקומם שיחברו את הלב למקום ב''ה.
לאלו ולאלו יש ניסיונות גדולים, וכלל מסור לנו מחכמינו-
כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו!
העמידה בניסיונות ובאתגרים הם הדרך לגילוי הגדולה של האדם.
למה נתנסה אברהם אבינו בעשרה ניסיונות? פרשנים אומרים שזה היה כדי לגלות לעולם את שכיית החמדה הזו,
לגלות לעולם את גדולתו של אברהם אבינו, שכולם יראו וידעו למה דווקא בו בחר ה' להיות אב וראשית לאומתו.
הגילוי היה דרך העמידה בניסיונות ובאתגרים, בעמל ובעבודה. וכן נמצא גם אצל כל גדולי ישראל.
הרב עדס מזכיר בספר דברי יעקב פרקי מחשבה את דברי הלשם שבו ואחלמה,
שנשמתו של אלישע בן אבויה היתה גדולה מנשמת רבי עקיבא,
ולכן היה לו יצר הרע גדול יותר, ולכן גם היו לו ניסיונות גדולים יותר,
שאם היה עומד בהם היה משיג דרגות נשמה גבוהות יותר.
הניסיונות מלמדים מאוד על גדולת הנשמה.
כדאי להגיד את זה גם כן, כדי לא להחליש את את האנשים בדורנו שהם גיבורים אמיתיים. באמת.
נשמות גדולות של דור מיוחד. אין לנו השגות של דרגת של רבי עקיבא ומסירות נפש כזו,
אבל אנחנו משתדלים במה שה' נותן לנו. וידוע שבדור עקבתא דמשיחא הניסיונות קשים יותר והכלים, כלים של דור עקב.
דור אחרון. שיש בו קושי, והאמונה היא אחד הניסיונות היותר גדולים בדור הזה.
וכי אפשר לומר לאדם אין לך אפשרות להגיע לדרגות גדולות וקרבת ה' גדולה בגלל שיש לך ניסיונות?
אדרבה! הניסיונות הם הדרך שלו להגיע לה'. דרכם נגיע לקרבת ה' גדולה יותר,
בין אם יש זכות אבות קרובים וצדיקים ובין אם לא.
בדורנו זה מתחדד יותר ויותר -
זה אנחנו מול ה', כל אחד ואחת מול ה', וה' רוצה את הלב. רחמנא ליבא בעי.
בדור שלנו מסירות הנפש היא ברמה אחרת, כל אחד מוסר נפש בדברים הקטנים ביום יום.
גם אם אנחנו לא בדרגת רבי עקיבא שהיה מוכן למסור נפש ממש על קידוש ה' בדרך שבה עלה לשמיים,
וגם לא בדרך שבה חי במסירות נפש על לימוד התורה שבמשך 24 שנים היה מחוץ לבית ללמוד וללמד תורה,
אולי יחידי סגולה, יש ערך עצום למסירות הנפש שבמקום ובדרגה שלנו, איפה שאנחנו.
מסירות הנפש שלנו היא על החיים, על הבית, על קדושת החיים.
ואת זה רואים בשפע על ימין ועל שמאל.
אז אולי לא כל אחת ואחת ימסרו נפש דווקא על לגדל ולגדול כתלמידי חכמים וכאלו שישבו שנים ללמוד תורה,
יש כאלו שזה עניינם ואשרי יולדתם ומי שמגדלת אותם.
אבל בל נמעיט בערך ובחשיבות של מסירות הנפש הנוספת והחשובה לא פחות שבדורנו -
לשמור על קדושת החיים והמשפחה, ועל הלב הרגיש והחי שמבין מה אמת ומה לא.
הלב שואף, כוסף ורוצה קרבת ה' ולחיות חיים של גובה רוחני ונשמתי, כי לשם הוא שייך,
ולשם הנשמה מחוברת.
ויש לנו דרכים להגיע לזה בכלים שלנו, כל אחד בכלים שלו.
הנשמות גדולות והאורות ענקיים.
הרב ישראל אברג'יל כתב פעם באחת החוברות של מסילות אל הנפש,
שרבות מדורנו הן נשמות גדולות מדורות קודמים, שבאו לתקן את שנדרש מהם, ולזכות לחזות בגאולה.
אבל בל נשכח שזה קורה עם הכלים של דור עקבתא דמשיחא.
ולימד אותנו דוד המלך ע''ה: "לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה'', ה' רוצה את הלב הפועם אליו.
