מה זה הבט הלכתי?

הלכה זה לא הגבר קובע בבית?!

כן, אין הכרח שהגבר הוא זה שיקבע את ההלכה בבית. אם אדם יודע שאשתו עדיפה עליו בידיעת ההלכה והבנתה, אז בהחלט ראוי שיסמוך על הכרעותיה ההלכתיות (ואין כאן "תבוא מארה" - וכי אסור לאדם להתחתן עם מישהי חכמה ממנו?)

כנ"ל לגבי ההנחה שהמנהגים הולכים לפי הגבר - לא מכיר מקום שבו זה כתוב בספרי הפוסקים היסודיים (אשמח אם תציין מקור משמעותי)

רמב"ם הלכות דעות פרק ו' הלכה ו':

"מצות עשה להדבק בחכמים ותלמידיהם כדי ללמוד ממעשיהם כענין שנאמר ובו תדבק. וכי אפשר לאדם להדבק בשכינה. אלא כך אמרו חכמים בפירוש מצוה זו הדבק בחכמים ותלמידיהם. לפיכך צריך אדם להשתדל שישא בת תלמיד חכם וישיא בתו לתלמיד חכם ולאכול ולשתות עם תלמידי חכמים ולעשות פרקמטיא לתלמיד חכם ולהתחבר להן בכל מיני חבור שנאמר ולדבקה בו. וכן צוו חכמים ואמרו והוי מתאבק בעפר רגליהם ושותה בצמא את דבריהם:"


כמו"כ, ברוב קהילות ישראל נהגו שאם אשכנזיה מתחתנת עם ספרדי ולהפך, וכן שאר העדות.
הבית הולך לפי מוצא הגבר, זה לא סתם שרק גברים יושבים בסנהדרין.

ואין צורך להילחם עם המציאות

ודאי שמצוה להיות תלמיד חכם.

אבל אם במקרה אדם מתחתן עם אשה חכמה ממנו ויודעת הלכה יותר ממנו, בדיוק כמו שהוא יכול להתחתן עם אשה מבוגרת ממנו או אשה גבוהה ממנו, אני חושב שאם הוא יקפיד לקבל את ההכרעות ההלכתיות במקומה ולא בעזרתה (כי אם היא ממש חכמה, היא תכבד אותו ולא תחליט עליו אלא תחליט איתו. ואגב זה נכון גם לגבר, שנבון מצידו לתת לאשתו את התחושה שהוא מתחשב בדעתה גם בתחום שהיא לא מקצועית בו), *זאת* תהיה מלחמה עם המציאות, וזה רק יוכיח שהוא אכן לא חכם בכלל.

(למה שאשה תתחתן עם מישהו שהוא לא תלמיד חכם? באמת שאלה, אבל זה קורה.)

נכון, נוהגים היום בארץ ישראל שהולכים לפי מנהג האבא. אבל זה לא דווקא המנהג המקורי, כי במקור היו נוהגים את מנהג המקום, ואז השאלה מי עבר לגור אצל מי - האיש בעיר של האשה או האשה בעיר שלו.

טוב, זה שרק גברים יושבים בסנהדרין זה כי אנחנו הגברים חכמים יותר באופן כללי. אבל יכול להיות במקרה גבר שהוא לא חכם ועל המקרה הזה דיברתי

זאת היתה בעיקר בדיחה

אם כי באמת התפלגות של IQ אצל גברים היא כנראה קיצונית יותר מאשר אצל נשים, כלומר אנשים עם IQ 40 או 200 הם ברובם המכריע גברים. ולכן 70 האנשים החכמים ביותר הם בעיקר גברים. בהנחה שהמחקרים האלה נכונים

שיהיו בבית דיונים בהלכה, זה שהבעל קובע בסוף את ההלכה זה לא אומר שהאישה לא יכולה להביע את דעתה ולהשמיע את קולה ולדעת הלכה גם,זה אפילו מבורך שהיא יודעת מה לעשות כי לא תמיד האיש נוכח בבית.

אבל בסוף היא ברשותו וההלכה בבית צריכה להיות כמותו.

אגב, 'נשות השאלים'. יש שם נשים שחשבו שהם מבינות בהלכה ותראה לאן הן הגיעו.

יש שם נשים שלא חיות עם הבעל שלהם, העלימו ממנו את הילדים.
הוא לא יודע כשהילדים מתחתנים בגיל 0(12-13)

והכל בגלל שהם מבינות מה ההלכה יותר ממנו

היא ברשותו וההלכה *צריכה* להיות כמותו - לא בטוח, יכול להיות שיש לו *רשות* לכפות עליה את דעתו (לא יודע להכריע אם כן או לא), אבל לא בהכרח שזאת חובה.

נשים שחושבות שהן מבינות בהלכה כשבפועל הן לא - טוב, כאן באמת אין הרבה מה לעשות. גם גברים שחושבים שהם מבינים בהלכה כשבפועל הם לא, זאת בעיה קשה

אכן, שו"ת עשה לך רב חלק ו סימן לז - הוא בהחלט מביא מקורות קדומים בנושא (ובשיטוט שעשיתי עכשיו מצאתי עוד כמה. כמובן צריך להבדיל בין מקרים שהאשה רוצה לשמור מנהגי בעלה ושואלת אם מותר, למקרה שהאשה לא רוצה ושואלת אם צריך)

הוא בעצמו כותב שקשה לו לקבל את זה שאשה *חייבת* לנהוג במנהג בעלה (אם כי הוא מסכים שעקרונית הוא יכול לכפות עליה)

"הנכון לענ"ד דהאשה צריכה להתנהג כמנהג הבעל בין לחומרא בין לקולא.. לכן אם יש חלוקי מנהגים בין בית אביה לבית בעלה יש לה לנהוג כמנהג בית בעלה בין לקולא בין לחומרא" (שו"ת אג"מ או"ח ח"א סימן קנח).

ומנמק מדין ההולך ממקום למקום, עי"ש.

הוא תופס שהיא נכנסה ברשותו במובן הרחב ביותר

תודה על ההפניה

(עקרונית הקפדתי לכתוב "הפוסקים היסודיים" כי כאן למשל הוא כותב שכך נראה לו אבל לא מבסס את זה, ולכן לכאורה זה פחות מחייב כעקרון הלכתי אלא כהכרעה שלו בשאלה. לעומת זאת אם למשל היה מנהג מקובל מאות שנים וכדו' זה אחרת)

לא יודע מה הכוונה 'פוסקים יסודיים', אבל זה מה שמקובל מאות בשנים..

כבר בשו"ת התשב"ץ (ח"ג סימן קעט) כתב "אין ספק שהאישה היא נכללת עם בעלה בכל חיובו, דאשתו כגופו בכל הדברים, ונפטרת מקהלת בית אביה. ודבר זה מלתא דפשיטא היא ואין בו ספק, שלא יהיו שנים מסובין על שולחן אחד חלוקין בעסותיהן האסור לזה מותר לזה"..

והגר"מ פיינשטיין בהחלט מבסס את פסיקתו היטב מכוח דין ההולך ממקום למקום.

אכן תשב"ץ כותב כך, אבל השאלה אם הדגש הוא שהיא נפטרת מקהלת בית אביה או שהיא הולכת אחר בעלה

כלומר - האם היא רוצה היתר להקל כמוהו, או שהם שואלים כמו מי משניהם לנהוג

היא 'נפטרת מקהילת בית אביה', ו'נכללת עם בעלה בכל חיובו'.

מהלשון 'נכללת עם בעלה בכל חיובו' ברור שאין הכוונה שהם 'שואלים כמו מי משניהם לנהוג'.. וגם הנימוק 'דאשתו כגופו בכל הדברים' לא תומך בהבנה הזו.. 

זו הנחת היסוד של התשב"ץ לפני שהוא עוסק בשאלה איך תנהג אישה שהתאלמנה מבעלה.

בטקסט הקצר הזה, התשב"ץ כותב על הנחת היסוד הזו שהיא 'מלתא דפשיטא', וטורח לציין פעמיים ש'אין ספק' בדבר, אז כנראה שהוא סבור שכך יש לנהוג..

אז 

1 כך נהגו בתקופתו

2 כנראה הוא מבין שזה דבר טוב או תקין

(יכול להיות עדיין שאם אשה תרצה לעשות הפוך, מותר לה. אבל שהיה נהוג שהאשה נוהגת כבעלה, אפשר לקבל. אגב, באגרות משה הנ"ל הוא מביא הוכחה להיפך, ומתרץ תירוצים שונים)

האג"מ מביא הרבה מקורות תומכים לזה ש'האשה צריכה להתנהג כמנהג הבעל בין לחומרא בין לקולא', ומתמודד עם כמה מקורות שלכאורה חלוקים/ חלוקים חלקית. זה לא משנה את המסקנה שלו.

ובאופן כללי (לא ספציפית לענייננו) הרמב"ם כותב "צוו חכמים שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו.. ועל האישה שתהיה מכבדת את בעלה.. ותעשה כל מעשיה על פיו.. וזה דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים והטהורים בזיווגן. ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשובח" (אישות טו).

שורה תחתונה גדולי ישראל בכל הדורות סברו שזה דבר טוב ותקין ושכך יש לנהוג, והאג"מ וגדולי דור נוספים ביססו את ההנהגה היטב. כן נחלקו בפרטים כאלה ואחרים, אבל מי שרוצה לנהוג אחרת באופן גורף צריכה סיבה טובה מאד.. כל המשנה ידו על התחתונה..

תבוא מארה מדבר על אדם שהוא כל כך בור שלא יודע לברך ברכת המזון

אם הוא יודע את כל הש"ס ושו"ע, ואשתו הספיקה ללמוד גם את כל תשובות הרב עובדיה, אין סיבה שלא ישמע למה שהיא אומרת בהלכה

אתה מתקיף איש קש שהמצאת.

התורה לא כתבה מי צריך להוביל בבית. זה אחשוורוש כתב. אם אתה קורא במה שכתבתי ש"היהדות היתה פטריארכלית והיום אנחנו מתקדמים" אז אתה *ממש* יצירתי, או סתם לא קשור למציאות.

אין שום איסור לאדם להתחתן עם מישהי שגדולה ממנו בתורה, או מוצלחת ממנו בכל דבר אחר. אם זה יפגע במעמד שלו בעיני עצמו או אם היא תזלזל בו זה כמובן רעיון גרוע, אבל אם הם יודעים לנהל זוגיות תקינה, אין שום בעיה עם זה.

המחשבה כאילו אין בעיה להיות אידיוט, העיקר שאשתך תדע פחות ממך, היא מחשבה על הגבול שבין טפשות לרשעות.

אני התייחסתי לשאלה עקרונית - האם באמת ובאופן מהותי חובה על האשה לקבל את דעת בעלה בענייני הלכה

וכתבתי שאם אכן האשה יודעת יותר, מותר לה לסמו על דעת עצמה.

איך זה קרה? כמו שבטבע נשים נמוכות יותר אבל אשה יכולה להיות גבוהה יות מהאיש שהתחתנה איתו, כך יכול להיות איש שעמל בתורה ככל יכולתו ובכל זאת אשתו בקיאה בהלכה יותר ממנו. או חכמה יותר ממנו, או צדיקה יותר ממנו.

אם הוא רשע בטבעו והיא צדיקה בטבעו, ברור שלא על זה נאמר "כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם"

כל מדרשי חז"ל על נשים חכמות שהצילו את בעליהן נעלמו ממך?

מה שניסיתי להדגיש הוא שהשאלה למי להקשיב בשאלה הלכתית איננה תלויה בשאלה מי הגבר ומי האשה אלא בשאלה מי כנראה צודק בהלכה הזאת (וכמובן לקחת בחשבון שלום בית והנהגה נכונה ועוד).

ואם יש גבר שבחכמתו וענוותו יודע שכאן סברת אשתו בהלכה היא הנכונה, וסברתו היא הטעות, מצוה וחובה שיקבל את דעתה.

אם אתה, @נשמה כללית, גדל בתורה וביראה

ומציעים לך להתחתן עם מישהי שבגיל 8 סיימה ש"ס פשוט מתוך סקרנות ולא מתוך פמיניזם וכו'

מה אתה עושה?

1 מתחתן איתה ומבין שאם יש לכם ויכוח הלכתי היא כנראה צודקת, ולכן מראש פשוט שמח בה וביכולותיה המיוחדות ומקבל את הכרעותיה ההלכתיות

2 מחליט לא להתחתן איתה בגלל החסרון הנורא הזה

על הנייר אפשר להגיד "אם הם יודעים לנהל זוגיות תקינה"  -במקרה והאשה היא היותר חכמה והמנהיגה

אבל יש דברים שהטבע פשוט מתנהל אחרת... לדעתי זה ללכת נגד הטבע.

לא אמרתי שזה המקרה הנפוץ, אמרתי *אם*. דיברתי על העקרון. לא על השאלה מתי הוא מיושם.

ארחיב טיפה כי אולי זה לא ברור - 

יש בחיים מספר מסוים של עקרונות וערכים שאנחנו מחוייבים אליהם בהגדרה. אנחנו שומרים שבת בין אם זה עונג ובין אם זה מעצבן, משלמים מס הכנסה, ועוד ועוד.

יש דברים שכדאי לעשות - כדאי למלא דלק לפני נסיעה ארוכה, כדאי לגבר להיות מוביל בקשר זוגי, ועוד ועוד.

הבעיה היא, שלפעמים אנשים הופכים את ה"כדאי" ל"חובה", וחושבים שכך החיים יהיו קלים יותר. ויש בזה משהו - אם גבר יחשוב שהוא חייב להיות מוביל בקשר, הוא ייקח יותר יוזמה, ויעשה יותר. אם מישהו ירגיש שחייבים למלא דלק לפני נסיעה, הוא יהיה יותר מוכן לנסיעה.

אבל מה אם הוא חייב להסיע מישהו לבית חולים? קודם שילך למלא דלק?

יבוא זוג שאצלם זה אחרת, מכל סיבה שהיא, והם יחליטו שהם לא יכולים לנהל זוגיות בכלל, כי האשה יותר מוצלחת מהגבר וכו'. ולכן חשוב לי להדגיש את ההבדל בין דברים שנכונים תמיד לבין דברים שנכונים ככלל אבל ממש לא מחייבים. בנוסף, להבדיל בין דברים שמי שעושה אחרת הוא לא בסדר לבין דברים שמי שעושה אחרת צריך להזהר מתקלות שסביר שיקרו.

יש בעיה שתחליט ותקבע בעצמה, זה לדעתי גם למה אישה לא יושבת בסנהדרין.

זה לא שהיא לא יודעת, אבל ביהדות, חיוב לימוד התורה הוא על האיש כי הוא גם אחראי להעביר את הדינים ולקבוע

אישה רוצה ללמוד תורה? אין בעיה, אבל לקבוע את הדינים זה ברור שלא.


אין כזה דבר אישה שתעשה סמיכה לדיינות או רבנות, זה פשוט לא קיים ביהדות

אשה פטורה מתלמוד תורה ולכן האחריות בתחום הזה היא על הגבר. פשוט כי הוא גם ככה מחויב ללמוד ולדעת.

כמו שתפקיד האשה ללדת בגלל שהיא מסוגלת ללדת, ולא שבגלל שתפקידה ללדת נתן לה הקב"ה את היכולת ללדת

(טוב, זה כבר מתחיל להיות מעניין, כי אולי כאן זה הפוך)

רוב התורה היא באמת דינים שהאיש מצווה בהם, כמעט ואין מצוות שצוותה בהן האישה.

אז ודאי שהחיוב ללמוד ולשפוט ולשטור זה עליו.

דברים כמו סגנון לבוש, לא הייתי משנה

אבל מבחינה הלכתית אני מקפידה על ההלכות בנושא הזה;)
 

אם זה לבוש מסוים או משהו כזה שממש 'עושה לה את זה' - בכיף.

ניתוח אף לא.

הצדדים האסתטיים פחות מעסיקים אותי לכן בלי קשר יותר קל לי להתגמש בהם.

ובפירוט - יש דברים שאני לובש במקרה, כי זאת החולצה שמכרו כשהלכתי לקנות חולצה.

ואז אם היא לא אוהבת את החולצה כמובן אמנע מללבוש אותה, אבל זה לא ממש שינוי

יש דברים שאני לובש בכוונה, והם חלק מהזהות או ההשתייכות שלי, חלק מהדרך שבה העולם מכיר אותי, וזה בעיני להיות לבוש

שם יש מעט מאד דברים שאני מוכן לשנות, ובגדול שום דבר

שכשקשר מתקדם, הופכים הדברים החיצוניים להיות זניחים.

אלא אם כן מדובר על מצב של דחיה, ואז שינוי חיצוני לא יעשה את העבודה.

אם על אף התקדמות הקשר העניין החיצוני עדיין תופס נפח כ"כ משמעותי הייתי בודקת אם אין משהו אחר "תקוע" בקשר, שמתלבש על עניין חיצוני.

אני אעביר את הפאות אל מאחורי האזניים.. 

הן גדלות לבד

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥