מה זה הבט הלכתי?

הלכה זה לא הגבר קובע בבית?!

כן, אין הכרח שהגבר הוא זה שיקבע את ההלכה בבית. אם אדם יודע שאשתו עדיפה עליו בידיעת ההלכה והבנתה, אז בהחלט ראוי שיסמוך על הכרעותיה ההלכתיות (ואין כאן "תבוא מארה" - וכי אסור לאדם להתחתן עם מישהי חכמה ממנו?)

כנ"ל לגבי ההנחה שהמנהגים הולכים לפי הגבר - לא מכיר מקום שבו זה כתוב בספרי הפוסקים היסודיים (אשמח אם תציין מקור משמעותי)

רמב"ם הלכות דעות פרק ו' הלכה ו':

"מצות עשה להדבק בחכמים ותלמידיהם כדי ללמוד ממעשיהם כענין שנאמר ובו תדבק. וכי אפשר לאדם להדבק בשכינה. אלא כך אמרו חכמים בפירוש מצוה זו הדבק בחכמים ותלמידיהם. לפיכך צריך אדם להשתדל שישא בת תלמיד חכם וישיא בתו לתלמיד חכם ולאכול ולשתות עם תלמידי חכמים ולעשות פרקמטיא לתלמיד חכם ולהתחבר להן בכל מיני חבור שנאמר ולדבקה בו. וכן צוו חכמים ואמרו והוי מתאבק בעפר רגליהם ושותה בצמא את דבריהם:"


כמו"כ, ברוב קהילות ישראל נהגו שאם אשכנזיה מתחתנת עם ספרדי ולהפך, וכן שאר העדות.
הבית הולך לפי מוצא הגבר, זה לא סתם שרק גברים יושבים בסנהדרין.

ואין צורך להילחם עם המציאות

ודאי שמצוה להיות תלמיד חכם.

אבל אם במקרה אדם מתחתן עם אשה חכמה ממנו ויודעת הלכה יותר ממנו, בדיוק כמו שהוא יכול להתחתן עם אשה מבוגרת ממנו או אשה גבוהה ממנו, אני חושב שאם הוא יקפיד לקבל את ההכרעות ההלכתיות במקומה ולא בעזרתה (כי אם היא ממש חכמה, היא תכבד אותו ולא תחליט עליו אלא תחליט איתו. ואגב זה נכון גם לגבר, שנבון מצידו לתת לאשתו את התחושה שהוא מתחשב בדעתה גם בתחום שהיא לא מקצועית בו), *זאת* תהיה מלחמה עם המציאות, וזה רק יוכיח שהוא אכן לא חכם בכלל.

(למה שאשה תתחתן עם מישהו שהוא לא תלמיד חכם? באמת שאלה, אבל זה קורה.)

נכון, נוהגים היום בארץ ישראל שהולכים לפי מנהג האבא. אבל זה לא דווקא המנהג המקורי, כי במקור היו נוהגים את מנהג המקום, ואז השאלה מי עבר לגור אצל מי - האיש בעיר של האשה או האשה בעיר שלו.

טוב, זה שרק גברים יושבים בסנהדרין זה כי אנחנו הגברים חכמים יותר באופן כללי. אבל יכול להיות במקרה גבר שהוא לא חכם ועל המקרה הזה דיברתי

זאת היתה בעיקר בדיחה

אם כי באמת התפלגות של IQ אצל גברים היא כנראה קיצונית יותר מאשר אצל נשים, כלומר אנשים עם IQ 40 או 200 הם ברובם המכריע גברים. ולכן 70 האנשים החכמים ביותר הם בעיקר גברים. בהנחה שהמחקרים האלה נכונים

שיהיו בבית דיונים בהלכה, זה שהבעל קובע בסוף את ההלכה זה לא אומר שהאישה לא יכולה להביע את דעתה ולהשמיע את קולה ולדעת הלכה גם,זה אפילו מבורך שהיא יודעת מה לעשות כי לא תמיד האיש נוכח בבית.

אבל בסוף היא ברשותו וההלכה בבית צריכה להיות כמותו.

אגב, 'נשות השאלים'. יש שם נשים שחשבו שהם מבינות בהלכה ותראה לאן הן הגיעו.

יש שם נשים שלא חיות עם הבעל שלהם, העלימו ממנו את הילדים.
הוא לא יודע כשהילדים מתחתנים בגיל 0(12-13)

והכל בגלל שהם מבינות מה ההלכה יותר ממנו

היא ברשותו וההלכה *צריכה* להיות כמותו - לא בטוח, יכול להיות שיש לו *רשות* לכפות עליה את דעתו (לא יודע להכריע אם כן או לא), אבל לא בהכרח שזאת חובה.

נשים שחושבות שהן מבינות בהלכה כשבפועל הן לא - טוב, כאן באמת אין הרבה מה לעשות. גם גברים שחושבים שהם מבינים בהלכה כשבפועל הם לא, זאת בעיה קשה

אכן, שו"ת עשה לך רב חלק ו סימן לז - הוא בהחלט מביא מקורות קדומים בנושא (ובשיטוט שעשיתי עכשיו מצאתי עוד כמה. כמובן צריך להבדיל בין מקרים שהאשה רוצה לשמור מנהגי בעלה ושואלת אם מותר, למקרה שהאשה לא רוצה ושואלת אם צריך)

הוא בעצמו כותב שקשה לו לקבל את זה שאשה *חייבת* לנהוג במנהג בעלה (אם כי הוא מסכים שעקרונית הוא יכול לכפות עליה)

"הנכון לענ"ד דהאשה צריכה להתנהג כמנהג הבעל בין לחומרא בין לקולא.. לכן אם יש חלוקי מנהגים בין בית אביה לבית בעלה יש לה לנהוג כמנהג בית בעלה בין לקולא בין לחומרא" (שו"ת אג"מ או"ח ח"א סימן קנח).

ומנמק מדין ההולך ממקום למקום, עי"ש.

הוא תופס שהיא נכנסה ברשותו במובן הרחב ביותר

תודה על ההפניה

(עקרונית הקפדתי לכתוב "הפוסקים היסודיים" כי כאן למשל הוא כותב שכך נראה לו אבל לא מבסס את זה, ולכן לכאורה זה פחות מחייב כעקרון הלכתי אלא כהכרעה שלו בשאלה. לעומת זאת אם למשל היה מנהג מקובל מאות שנים וכדו' זה אחרת)

לא יודע מה הכוונה 'פוסקים יסודיים', אבל זה מה שמקובל מאות בשנים..

כבר בשו"ת התשב"ץ (ח"ג סימן קעט) כתב "אין ספק שהאישה היא נכללת עם בעלה בכל חיובו, דאשתו כגופו בכל הדברים, ונפטרת מקהלת בית אביה. ודבר זה מלתא דפשיטא היא ואין בו ספק, שלא יהיו שנים מסובין על שולחן אחד חלוקין בעסותיהן האסור לזה מותר לזה"..

והגר"מ פיינשטיין בהחלט מבסס את פסיקתו היטב מכוח דין ההולך ממקום למקום.

אכן תשב"ץ כותב כך, אבל השאלה אם הדגש הוא שהיא נפטרת מקהלת בית אביה או שהיא הולכת אחר בעלה

כלומר - האם היא רוצה היתר להקל כמוהו, או שהם שואלים כמו מי משניהם לנהוג

היא 'נפטרת מקהילת בית אביה', ו'נכללת עם בעלה בכל חיובו'.

מהלשון 'נכללת עם בעלה בכל חיובו' ברור שאין הכוונה שהם 'שואלים כמו מי משניהם לנהוג'.. וגם הנימוק 'דאשתו כגופו בכל הדברים' לא תומך בהבנה הזו.. 

זו הנחת היסוד של התשב"ץ לפני שהוא עוסק בשאלה איך תנהג אישה שהתאלמנה מבעלה.

בטקסט הקצר הזה, התשב"ץ כותב על הנחת היסוד הזו שהיא 'מלתא דפשיטא', וטורח לציין פעמיים ש'אין ספק' בדבר, אז כנראה שהוא סבור שכך יש לנהוג..

אז 

1 כך נהגו בתקופתו

2 כנראה הוא מבין שזה דבר טוב או תקין

(יכול להיות עדיין שאם אשה תרצה לעשות הפוך, מותר לה. אבל שהיה נהוג שהאשה נוהגת כבעלה, אפשר לקבל. אגב, באגרות משה הנ"ל הוא מביא הוכחה להיפך, ומתרץ תירוצים שונים)

האג"מ מביא הרבה מקורות תומכים לזה ש'האשה צריכה להתנהג כמנהג הבעל בין לחומרא בין לקולא', ומתמודד עם כמה מקורות שלכאורה חלוקים/ חלוקים חלקית. זה לא משנה את המסקנה שלו.

ובאופן כללי (לא ספציפית לענייננו) הרמב"ם כותב "צוו חכמים שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו.. ועל האישה שתהיה מכבדת את בעלה.. ותעשה כל מעשיה על פיו.. וזה דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים והטהורים בזיווגן. ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשובח" (אישות טו).

שורה תחתונה גדולי ישראל בכל הדורות סברו שזה דבר טוב ותקין ושכך יש לנהוג, והאג"מ וגדולי דור נוספים ביססו את ההנהגה היטב. כן נחלקו בפרטים כאלה ואחרים, אבל מי שרוצה לנהוג אחרת באופן גורף צריכה סיבה טובה מאד.. כל המשנה ידו על התחתונה..

תבוא מארה מדבר על אדם שהוא כל כך בור שלא יודע לברך ברכת המזון

אם הוא יודע את כל הש"ס ושו"ע, ואשתו הספיקה ללמוד גם את כל תשובות הרב עובדיה, אין סיבה שלא ישמע למה שהיא אומרת בהלכה

אתה מתקיף איש קש שהמצאת.

התורה לא כתבה מי צריך להוביל בבית. זה אחשוורוש כתב. אם אתה קורא במה שכתבתי ש"היהדות היתה פטריארכלית והיום אנחנו מתקדמים" אז אתה *ממש* יצירתי, או סתם לא קשור למציאות.

אין שום איסור לאדם להתחתן עם מישהי שגדולה ממנו בתורה, או מוצלחת ממנו בכל דבר אחר. אם זה יפגע במעמד שלו בעיני עצמו או אם היא תזלזל בו זה כמובן רעיון גרוע, אבל אם הם יודעים לנהל זוגיות תקינה, אין שום בעיה עם זה.

המחשבה כאילו אין בעיה להיות אידיוט, העיקר שאשתך תדע פחות ממך, היא מחשבה על הגבול שבין טפשות לרשעות.

אני התייחסתי לשאלה עקרונית - האם באמת ובאופן מהותי חובה על האשה לקבל את דעת בעלה בענייני הלכה

וכתבתי שאם אכן האשה יודעת יותר, מותר לה לסמו על דעת עצמה.

איך זה קרה? כמו שבטבע נשים נמוכות יותר אבל אשה יכולה להיות גבוהה יות מהאיש שהתחתנה איתו, כך יכול להיות איש שעמל בתורה ככל יכולתו ובכל זאת אשתו בקיאה בהלכה יותר ממנו. או חכמה יותר ממנו, או צדיקה יותר ממנו.

אם הוא רשע בטבעו והיא צדיקה בטבעו, ברור שלא על זה נאמר "כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם"

כל מדרשי חז"ל על נשים חכמות שהצילו את בעליהן נעלמו ממך?

מה שניסיתי להדגיש הוא שהשאלה למי להקשיב בשאלה הלכתית איננה תלויה בשאלה מי הגבר ומי האשה אלא בשאלה מי כנראה צודק בהלכה הזאת (וכמובן לקחת בחשבון שלום בית והנהגה נכונה ועוד).

ואם יש גבר שבחכמתו וענוותו יודע שכאן סברת אשתו בהלכה היא הנכונה, וסברתו היא הטעות, מצוה וחובה שיקבל את דעתה.

אם אתה, @נשמה כללית, גדל בתורה וביראה

ומציעים לך להתחתן עם מישהי שבגיל 8 סיימה ש"ס פשוט מתוך סקרנות ולא מתוך פמיניזם וכו'

מה אתה עושה?

1 מתחתן איתה ומבין שאם יש לכם ויכוח הלכתי היא כנראה צודקת, ולכן מראש פשוט שמח בה וביכולותיה המיוחדות ומקבל את הכרעותיה ההלכתיות

2 מחליט לא להתחתן איתה בגלל החסרון הנורא הזה

על הנייר אפשר להגיד "אם הם יודעים לנהל זוגיות תקינה"  -במקרה והאשה היא היותר חכמה והמנהיגה

אבל יש דברים שהטבע פשוט מתנהל אחרת... לדעתי זה ללכת נגד הטבע.

לא אמרתי שזה המקרה הנפוץ, אמרתי *אם*. דיברתי על העקרון. לא על השאלה מתי הוא מיושם.

ארחיב טיפה כי אולי זה לא ברור - 

יש בחיים מספר מסוים של עקרונות וערכים שאנחנו מחוייבים אליהם בהגדרה. אנחנו שומרים שבת בין אם זה עונג ובין אם זה מעצבן, משלמים מס הכנסה, ועוד ועוד.

יש דברים שכדאי לעשות - כדאי למלא דלק לפני נסיעה ארוכה, כדאי לגבר להיות מוביל בקשר זוגי, ועוד ועוד.

הבעיה היא, שלפעמים אנשים הופכים את ה"כדאי" ל"חובה", וחושבים שכך החיים יהיו קלים יותר. ויש בזה משהו - אם גבר יחשוב שהוא חייב להיות מוביל בקשר, הוא ייקח יותר יוזמה, ויעשה יותר. אם מישהו ירגיש שחייבים למלא דלק לפני נסיעה, הוא יהיה יותר מוכן לנסיעה.

אבל מה אם הוא חייב להסיע מישהו לבית חולים? קודם שילך למלא דלק?

יבוא זוג שאצלם זה אחרת, מכל סיבה שהיא, והם יחליטו שהם לא יכולים לנהל זוגיות בכלל, כי האשה יותר מוצלחת מהגבר וכו'. ולכן חשוב לי להדגיש את ההבדל בין דברים שנכונים תמיד לבין דברים שנכונים ככלל אבל ממש לא מחייבים. בנוסף, להבדיל בין דברים שמי שעושה אחרת הוא לא בסדר לבין דברים שמי שעושה אחרת צריך להזהר מתקלות שסביר שיקרו.

יש בעיה שתחליט ותקבע בעצמה, זה לדעתי גם למה אישה לא יושבת בסנהדרין.

זה לא שהיא לא יודעת, אבל ביהדות, חיוב לימוד התורה הוא על האיש כי הוא גם אחראי להעביר את הדינים ולקבוע

אישה רוצה ללמוד תורה? אין בעיה, אבל לקבוע את הדינים זה ברור שלא.


אין כזה דבר אישה שתעשה סמיכה לדיינות או רבנות, זה פשוט לא קיים ביהדות

אשה פטורה מתלמוד תורה ולכן האחריות בתחום הזה היא על הגבר. פשוט כי הוא גם ככה מחויב ללמוד ולדעת.

כמו שתפקיד האשה ללדת בגלל שהיא מסוגלת ללדת, ולא שבגלל שתפקידה ללדת נתן לה הקב"ה את היכולת ללדת

(טוב, זה כבר מתחיל להיות מעניין, כי אולי כאן זה הפוך)

רוב התורה היא באמת דינים שהאיש מצווה בהם, כמעט ואין מצוות שצוותה בהן האישה.

אז ודאי שהחיוב ללמוד ולשפוט ולשטור זה עליו.

דברים כמו סגנון לבוש, לא הייתי משנה

אבל מבחינה הלכתית אני מקפידה על ההלכות בנושא הזה;)
 

אם זה לבוש מסוים או משהו כזה שממש 'עושה לה את זה' - בכיף.

ניתוח אף לא.

הצדדים האסתטיים פחות מעסיקים אותי לכן בלי קשר יותר קל לי להתגמש בהם.

ובפירוט - יש דברים שאני לובש במקרה, כי זאת החולצה שמכרו כשהלכתי לקנות חולצה.

ואז אם היא לא אוהבת את החולצה כמובן אמנע מללבוש אותה, אבל זה לא ממש שינוי

יש דברים שאני לובש בכוונה, והם חלק מהזהות או ההשתייכות שלי, חלק מהדרך שבה העולם מכיר אותי, וזה בעיני להיות לבוש

שם יש מעט מאד דברים שאני מוכן לשנות, ובגדול שום דבר

שכשקשר מתקדם, הופכים הדברים החיצוניים להיות זניחים.

אלא אם כן מדובר על מצב של דחיה, ואז שינוי חיצוני לא יעשה את העבודה.

אם על אף התקדמות הקשר העניין החיצוני עדיין תופס נפח כ"כ משמעותי הייתי בודקת אם אין משהו אחר "תקוע" בקשר, שמתלבש על עניין חיצוני.

אני אעביר את הפאות אל מאחורי האזניים.. 

הן גדלות לבד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?