עד כמה קריטית וחשובה היכולת להרגיש את השני בקשר.
כמה פעמים קרה שמישהו מתנהג בצורה שלא הכי עשתה לנו טוב,
אולי אפילו פגעה, הפריעה, הציקה.
ואוקי, נפגענו, התבאסנו, ירד אולי קצת המצב רוח
ואז, מה הלאה?
אם נבין את המקום של השני, מאיפה מגיעה ההתנהגות
למה הוא עושה/עשה ככה.
להצליח לראות אותו,
אפילו שאני לא בטוב עכשיו, ואני כאילו צריך לראות גם את עצמי בסיטואציה.
להצליח לראות את השני, מתוך המקום של להבין למה הוא מתנהג אליי ככה
אני מאמינה שהפגיעה/כאב יכולה להתרכך בעקבות זה
ואם אפשר גם אח"כ- לפתוח שיח על זה.
להסביר לצד השני איך אני מרגיש, ולספר לו את הסיבה שאני מרגישה שהוא מתנהג ככה
לפתוח את הדברים, לתת לו את הבמה.
וזה כביכול מוזר, אני כאן לא בטוב, אני כאן הפגוע,
מה עכשיו מדברים עליו, הרי אני כאן מושא הפגיעה. הוא צריך לבוא ולדבר איתי. לא אני איתו עליו.
אבל לא- זאת בדיוק הנקודה.
מתוך זה שנאיר את המקום של השני, את המקום שנראה לנו קצת חשוך באותו רגע
נכניס לשם אור של הבנה, אז גם אנחנו נהיה בטוב
והפעולה הזאת תאיר את הלב של השני
כי אולי נעלה על נקודה רגישה אצלו שהיא זו שגורמת לו קצת לפגוע בשני מבלי להתכוון או כן להתכוון.
אולי זאת נקודה שהוא כל כך היה כמהה שיזהו אצלו. וסוף סוף מישהו רואה, ועוד במצב כזה.
ואולי גם הוא, בעקבות זה, יוכל להבין אותנו, לבוא יותר לקראת, לבקש סליחה אם צריך. או פשוט לקחת את הדברים לתשומת הלב
ולעבוד על זה להבא.
מקווה שיצא ברור.
