מדגישה כמה פעמים בצורות שונות

שלא לדבר על מידת המחויבות שלה וההבנה שלה את ההלכה

איפה אתה רואה מגמתיות בשלב הראשוני?

להיפך, היא התחילה מהתחושה שההלכה לא שוויונית, ואז עברה לתחומים אחרים וניסתה לשנות גם את ההלכה.

כי זה בפסקה הראשונה שלה?

זה לא אומר שהיא התחילה מזה, זה אומר שהיא חשבה שכדאי לשים את זה בפסקה הראשונה

לדוגמא (יש עוד) :

"ואז, כשכבר נואשתי מן הסיכוי למצוא אנשי הלכה שמתמודדים בכנות עם מעמדה הנחות של האישה ביהדות".

=

יש לאשה מעמד נחות ביהדות, אני מחפשת אנשי הלכה שמכירים בכך, אך לא מוצאת. משמע הם לא מתמודדים בכנות.

עד שהיא מצאה "אנשי הלכה" כלבבה. גישה שממשיכה לאורך כל המאמר.

היא הגיעה למצב של תחושה כזאת וחיפשה מישהו שמזדהה עם זה

שיעורי יהדות רבים למדתי בחיי, אך אחד מהם זכור לי כשיעור מכונן ששינה את יחסי להלכה. הנושא היה "נשים פסולות לעדות". הרב נכנס לכיתה עמוס בספרים, הקריא הלכה אחר הלכה, ובסוף השיעור פרס את ידיו לצדדים, נאנח אנחה עמוקה ואמר: הייתי רוצה לפסוק שנשים מותרות לעדות, אך אין בנמצא הלכה שאוכל להתבסס עליה. באותם הימים עוד לא העזתי להשמיע את קולי ברמה, אבל אני זוכרת את הצעקה שצעקתי בתוך ליבי: משום שפוסקי ההלכה חיו לפני מאות שנים, אתה שולל ממני היום זכויות אדם בסיסיות? איך זה יכול להיות שבכל תחומי החיים אני יכולה להתפתח ולצמוח ללא מגבלה, ודווקא בתרבותי שלי נגזר עלי להישאר מאחור?
 

עם הזמן, כשהעזתי לומר את הדברים בגלוי, היו תועמלני היהדות מניפים מולי ידיים מבטלות ומזמרים בבוז שורקני: איזה שטויות את מדברת, הרי ידוע שהיהדות מרוממת את הנשים. "ברוך שלא עשני אישה"? נו, באמת, הנשים נעלות על הגברים, לכן הן פטורות ממצוות מסוימות. הגברים מברכים על כך שזכו לקבל יותר מצוות, זה הכל, איך את לא מבינה דבר פשוט כזה? 
 

ואז, כשכבר נואשתי מן הסיכוי למצוא אנשי הלכה שמתמודדים בכנות עם מעמדה הנחות של האישה ביהדות, התגלגלה לידי חוברת של מורה נערץ בישיבת מרכז הרב ומייסד תנועת "נאמני תורה ועבודה". וכך הסביר ד"ר יחזקאל כהן, איש אשכולות עתיר ידע ואמיץ, שאפילו מקהלת מסנגרי היהדות לא הצליחה להשתיק: המקורות ההלכתיים נוצרו בתקופות ששערי הלימוד נחסמו בפני הנשים, ולכן השכלתן והתפתחותן השכלית נותרו נחותות. פוסקי ההלכה התייחסו אל "האישה שלפניהם" בבואם לקבוע את אורחות החיים בחברה היהודית. אילו הם היו מכירים את הנשים של ימינו, פסקי ההלכה שלהם היו שונים. 

מבחינתה אין שום "מגמה מראש".
מבחינתה פסלות אישה לעדות היא הלכה לא שיוויונית, גם אם לדעת מי מאיתנו היא טועה או שמחזיקה באכסיומה לא מקובלת.

מדובר להבנתי על התנגשות בין מערכות של אכסיומות.
זה מזכיר לי איך בזמנו ראיתי כתובת שרוססה על קיר בתחנת האוטובוסים המרכזית של נתניה בנוסח (ובאיות) "ללכת בציניעות".
אני יכול איכשהוא להבין ששגיאת הכתיב נבעה אולי מהגייה מסויימת במוצא מסויים, אבל אולי במערכת אכסיומות אחת זה יתפרש כדבקות ראויה להערכה, ובמערכת אחרת יתפרש כאירוניה עצמית שנונה במיוחד.

הרי אדם בוחן כל עניין במשקפיו הפרטיות.
גם אם כל משתתפי הפורום הזה יסכימו ביניהם על נורמות הצניעות עד קצה קוצו של יו"ד, זה לא אומר שמדובר במערכת אכסיומות משותפת ודאית, על אחת כמה וכמה כשבוחנים מה מישהו או מישהי בחוץ חושבים ומפרסמים.

אכן זו ההבנה הפרטית שלה.
אני פשוט רציתי להבהיר שהזעזוע נובע ממערכות האכסיומות הפרטיות שאנחנו מכירים, אבל כנראה שמה שעובר לברנדס בראש זה דברים שונים לגמרי, בוודאי לגבי פרשנות לטקסט התורה שבעל פה (מושג שכשלעצמו הרי מחייב אותנו לזהירות סופר גבוהה, כי ודאי כל העניין כולו היה אמור להיות תלוי לימוד ושיעור מאב לבן ומרב לתלמיד, עם הקפה גדולה ונרחבת, ולא רק מה שנוסח ונטבע במטבע בשישה סדרים), וגם לגבי האווירה שאופפת את הטקסט.

ולפני אלפי שנים, לפני תקופת הנאורות הנוכחית מבית מדרשם של מרתין לותר, חבריו וממשיכי דרכו.

אני רואה בזה מגמה סמויה, גם אם היא לא חיפשה בעצמה את המגמה הזאת, המגמה מצאה אותה.

טענתך היא "ההלכה... נכתבה על ידי גברים ולפני אלפי שנים" ומכאן (גרירה לוגית מחוייבת) => "לא יכולה להיות שוויונית".
אבל ראשית, עצם משמעותה של השוויוניות נובעת כאן ממערכת של אכסיומות (היינו, בכלל צריך להחליט מהי שוויוניות), ושנית עדיין הקפיצה הלוגית דורשת איזה שהוא הסבר.

תודה על ההבהרה.

חדש לך שיש אנשים שזו השקפתם?

וצריך לזכור שחלק מהתלונות שלה נכונות, וזה דבר טוב שנלמד מה אנחנו יכולים כן לאפשר לאנשים לעשות אם חשוב להם.

הדברים מגיעים.

בהחלט

השורה האחרונה שלך לא קשורה להבעת הזעזוע שלי. בכלל לא הנושא שפתחתי.

במקום לחפש את התועלת שמצוות צניעות, וייחוד, וכן גם איסור קול באישה ערווה מעניקות לה- היא בועטת.

היא לא היא עוצמת עיניים, שכן יש שיוויון מסויים. כל מצווה שקשה לאישה באופן אקטיבי, קשה גם לגבר באופן פסיבי.
לאישה אסור לשיר? לגבר אסור לשמוע. לאישה אסור לחשוף את גופה? לגבר אסור להיחשף וכן הלאה..

לגבי עדות- באמת קשה לי. אישה נאנסה (נניח) והיא לא יכולה להגן על עצמה ולהעיד.
אבל מה אכפת לה? כרגע במילא אין סנהדרין, ואני מניחה שכשתהיה סנהדרין החכמים שישבו בה יבינו לנפש העם ורוח התקופה, ובוודאי שהם יתירו.
ובמקרה שלא, יש צילומי מסך 


 

עדות זה להעיד על אחרים. הדוגמא שהיית צריכה לתת זה אישה שרואה אישה אחרת נאנסת, והיא לא יכולה להעיד. 

בעל דין יכול להגן על עצמו, בין איש ובין אישה. 

אולי כדאי ללמוד את ההלכה לפני שדנים בנושא הזה. יש הרבה מה לעיין בזה. ובכלל לא ברור שלא יקבלו עדות אישה על זה.

ככל הידוע לי, יוכי ברנדס תפוסה (וגם לא מגדירה את עצמה דתית).

יש פורום מקביל שנקרא בית מדרש, ולי זה נראה דיון ששייך לשם.

חשבתי לעורר דיון בנושא הבדלים בין גברים לנשים. נושא שעולה כאן תדיר.

לא הבהרתי מספיק אך חשבתי שיקחו את זה לשם.

וסתם מחרחר מריבות.

ואסביר: 

הבאת כאן דיעה מסוימת, וחווית את הרגשתך שהיא מזעזעת. 

לא הבאת שום טענה לגופו של עניין, מה מזעזע, לאילו נקודות אתה מתנגד ולמה.

לא כך מעוררים דיון...

לצערי, בניגוד לנושאים אחרים שיש עליהם דיונים כאן, נוצרה בפורום לטעמי אווירה מאוד לא נעימה בנושאים הללו, שלא מאפשרת לי מרחב להתבטא, אז אני מנסה להתרחק מדיונים כאלה.

בגלל שיש כאן מחלוקת השקפתית, בעיניי שייך לפורום בית מדרש.

אם השאלה שלך היית שקיים פער בין התפיסת עולם שלך לשל מי שאתה יוצא איתה, זה בעיניי כן שייך לכאן. מה שהבאת, לא. (וכך גם על דיונים אחרים כאן).

זה כמו להביא מאמר של רוגל אלפר לפורום ארץ מולדת. לא סביר שיתפתח שם דיון רציני.

אין לי בעייה שתביע את הזעזוע שלך.

לגיטימי שכל אחד יציג כאן את דעתו. 

אני לא אומרת שעצם הדיון הוא חסר ערך.

אבל אתה מביא מישהי שממש לא בקונצנזוס, לא מגדירה את עצמה כדתיה ושומרת הלכה בכלל - 

האם יצא לך להיפגש עם מישהי בעלת דעות כאלה למטרת נישואין?

האם מלכתחילה היית נפגש עם מישהי שלא מגדירה את עצמה דתיה ושומרת הלכה?

בעיניי, אם את רוצה באמת לאתגר את תפיסת העולם שלי - תביא לי מקור שמקובל על הציבור שאנו שייכים לו. בדיוק בגלל שאנחנו נמצאים בפורומים של ערוץ 7, אני מצפה שנקודת היציאה לדיון תהיה אחרת לחלוטין. 
 

ככל הידוע לי אין כללים מנוסחים לפורום, וזה גם לא דמוקרטיה.

אם אני רוצה להביע את דעתי על גזירות ליברמן, לא אעשה את זה בבמה הזאת. יש פורומים אחרים שיותר מתאימים לכך.

כך נראה לי.

רצף הפמיניזם הוא לא אחיד. יכולות להיות המון מניעים שונים ומשונים לאחוז בפמינזם ויש סוגים שונים של פמיניזם, כמו כן פמיניזם דתי. 

אז במקום לקחת עמדה מסויימת ולשייך אותה למכלול רחב של פמיניזם ולהשוות אותה לפמיניזם רדיקלי מסויים, פשוט כדאי להתמקד ולהתמודד מולה בלי להקצין אותה.

(כמו כן, אין מה לשייך את התגובה שלי הזאת לתגובות אחרות שלי בנושא או שלא בנושא)

אני לא חושב שיש פה בת אחת שתגיד שהיהדות בכללה היא שובניסטית.

אולי יהיו פה בנות שיגידו דברים שזה יכול להשתמע מהן אבל הן לא ירצו להגיע למסקנה הזאת (וזה בסדר הדעה שלהם אולי לא נכונה או לא מגובשת דיו או לא מוסברת בצורה שרגילה לי או לך ולכן היא יכולה להתפרש בצורה אחרת ממה שהיא)

נשים וגברים שווים בערך שלהם אבל שונים בהתנהגות שלהם וזה משנה את החובות הרוחניות שלהם.

"לכבוד יום האישה" (שזה סתם זמן רנדומלי בשנה שבחרו בשמאל כדי למצוא סיבה להקריא את דף המסרים שלהם. אותו דבר בדיוק לגבי חודש הגאווה, חודש היסטוריית השחורים, יום נראות הטרנסג'נדרים,  "they day", ועוד שטויות שכאלו שברוך ה' עוד לא עשו עלייה) היא מחפשת קולות שיאשרו את המסקנה שהיא כבר בחרה מראש- שצריך להתעלם שרשרת הפסיקה ולמחוק כל הבדל הלכתי בין גברים לנשים, ומאיימת על "מסנגרי היהדות" שאנשים לא ישמרו אותה אם לא ייכנעו לדרישותיה.

מה יש לומר? אין מושג לה קלוש על הנושא שהיא באה אליו בדרישות ואיומים.

כדאי שגם אנחנו נאמץ את החוצפה הזאת- נקבע את "יום הבייניש" שבו נעלה את נושא זכויות לומדי התורה ואיך מדינת ישראל לא תשרוד בשנים הקרובות אם כל אזרח לא יכרע ברך בפני הבייניש הקרוב לאזור מגוריו ויקנה לו ספר חדש בכל יום.

זאת הרמה של הטיעון שלה, פשוט איומים ריקים.

מחשיבה ולא מהנחות יסוד מומצאות שאף אחד לא יוכל חס וחלילה לשכנע אותה שהן לא נכונות ויש אנשים ותנועות שלימות שדאגו להכניס לה אותן לראש מסיבות ידועות.

לפחות שתנסה להסתיר שהמטרה שלה היא למחוק ולייתר את ההלכה בלי קשר לנשים או גברים...

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."