אני שונאת שכולם מתייגים אותי כי אני לא מוגדרת. אני שונאת ששופטים אותי על פי הכתום בקצוות השיער, או על פי העגילים המיוחדות. אני כועסת שמתייגים אותי על פי היותי, אם אני דוסה או לא. סוד: אני הכל ביחד. אני מתעבת את זה שכשאנשים מכירים אותי הם חושבים לעצמם שאני מוזרה כי היי, צחוקים, אני דוסה ובכל זאת פתוחה. אני מתחלחלת מזה שהם ככ מתנשאים עליי ברגע שהצליחו לדחוס אותי לתבנית מעוקמת של חסד. אבל אני אוהבת אתכם, אנשים.
מ"אני פה דברו!" מוקדש לאנשים ההם. (כנראה שלא אתם)







