הֱיִי יָפָה וּמְכֻוֶּצֶת בְּפִנָּה שֶׁל אֵיזוֹ עִיר
כּוֹתֶבֶת חֲלָקִים שֶׁאִישׁ בָּךְ לֹא מַכִּיר
נוֹף מָתוֹק בַּמָּקוֹם בּוֹ אֲנָשִׁים יוֹדְעִים
אֵילוּ מִגְדָּלִים נוֹפְלִים הַיּוֹם וּלְאָן הֵם צוֹעֲדִים
וּמִי הֵם. וּמָה הָיָה אוֹתוֹ חֲלוֹם
וְאֵיךְ קוֹרְאִים לָהֶם עַכְשָׁו וּמָה מֻתָּר לִשְׁתֹּק הַיּוֹם
כְּאִלּוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם דִּבּוּר
אוֹ שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם הוֹלֵם
לְבַטֵּא אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁכָּל הַזְּמַן פּוֹעֵם
אוּלַי פָּשׁוּט תּוֹאֵם אוֹתָךְ לִהְיוֹת כֹּה אֲבוּדָה
בָּאֵזוֹר הַמְּדֻיָּק הַזֶּה שֶׁנִּקְרָא חַיִּים.

