אולי תנסי להרגיל את עצמך להתעלם, בהדרגה

תחשבי על כמה דברים ממש מעשיים , שאת מסוגלת טיפה להעלות את רמת חוסר ההתיחסות/התעלמות

לדוג' - * אם כשאת ישנה, שמפריע לך אור קטן במסדרון ומכבה כדי להרדם - נסי להרדם עם האור , ולראות שהצלחת

* רואה ילד בוכה ברחוב, תנסי להגיד לעצמך במחשבה  - "זה לא קשור אלי, אמא שלו אחראית עליו, אין לי מה לדאוג, בטח עוד רגע אמא שלו תרגיע אותו והוא יירגע, אנושי שילדים בוכים, זה חלק מהחיים"

* עוקפת משאית - תנסי לעקוף באיטיות ולהסתכל תוך כדי על הצד - תראי שיש מרווח ביניכם , כך שאין מה לחשוש

* ריח לא נעים, תנסי איכשהוא להתעלם מהריח קצת ולאחר כמה שניות יותר מהרגיל - לצאת מהחדר (במקום ישר  ומיד לצאת , למשל)

... פשוט תחשבי על דוגמאות מעשית עבורך - אם הדוגמאות הנ"ל לא מתאימות לך, תחשבי על דברים שכן מתאימים לך

מעולם לא חשבתי לנסות לבדוק את זה

אגב אני רואה שזה קצת תורשתי... גם חלק מהילדים שלי כאלה

ויש לי אחות כזו 

בס''ד

גם אני חלק מהמועדון ב''ה . אני לא בטוחה אם ברמה שלך ממש, או שאצלי זה בא לידי ביטוי בחוזקה במקומות קצת אחרים מאלה שפירטת. אבל בהחלט יכולה להתחבר למה שכתבת ומבינה!

וגם אני משתמשת במושגים של 'רגישות יתר' / 'ויסות חושי' / 'תחושתיות יתר'. אבל בעיקר כדי להיות מובנית כלפי אחרים. או כשם קוד כשאני מדברת עם בעלי ואני רוצה להסביר שהתגובה שלי לסיטואציה X קשורה לרגישות הזאת.

אבל בפנים, אני ב''ה כבר מתייחסת לזה כ'רגישות גבוהה'. או 'רגישות גבוהה מאד' (ותודה לד''ר איליין ארון שתבעה את המושג הזה! מכירה?). כי 'רגישות יתר' נשמעה כמו דבר בעייתי. אבל רגישות גבוהה במיוחד היא דבר שבסך הכל קיים אצל חלק גדול יחסית מהאוכלוסיה (15-20% לפי המחקר של ארון) והיא לא דבר בעייתי. כמו שאנשים ג'ינג'ים אמנם מהווים מיעוט בנוף האנושי, אבל אין בזה שום דבר בעייתי כמובן. 

והרגישות הזאת היא סל שלם, כשלצד האתגרים שלה, יש בה המון-המון יופי ויתרונות, כמו ש@אם_שמחה_הללויה כתבה. 

אני באופן אישי מתעניינת לאחרונה בנושא של ריפוי בעיסוק לילדים שלי כי הם ב''ה ירשו את התכונה הזאת ;) ואני רוצה לבדוק אם יש מצב שזה יוכל לעזור להם בכמה מישורים. יכול להיות שזה כיוון שיוכל לעזור לך גם, כמו ש@מתואמת הציעה.

אני כמו שאחרות כתבו, די למדתי לחיות עם זה ב''ה. מאד התחברתי לעצות של @תוהה לי ושל @לא מחוברת. בגדול העניין הוא לבנות לעצמי חיים לפי היכולות והצרכים שלי. זה דורש כנות, הקשבה והפנמה שאלו צרכים וגבולות אמיתיים. והמון סיעתא דשמייא כמובן. בפועל זה הרבה פעמים בא לידי ביטוי בבחירות שהן פחות מה ש''כולן'' עושות סביבי. נגיד זה שאני משתדלת לעבוד רק לפי היכולת שלי ולא מעבר. וזה שאני מקפידה על זמן אישי, לבד עם עצמי מדי יום. (סך הכל אני מאמינה שאלו דברים נכונים לכל אדם באשר הוא, אבל למי שבעלת רגישות גבוהה מאד, זה נראה לי ממש חשוב ונצרך).

ולגבי זה שזה החריף לאחרונה - האם יש לך ילדים? ואם כן, האם את חושבת שאפשר לקשר בין בואם של הילדים לבין העליה של התופעה הזאת?

בס''ד

וואו, באהבה רבה, קודם כל! זכות גדולה שכתבתי משהו שעזר, ב''ה...

את השאלון אפשר לראות כאן לדוגמה (הוא מופיע בכל מיני אתרים, עשיתי ''שאלון אדם רגיש מאד'' והגעתי ללא מעט תוצאות). לגבי הספרים, אני קניתי אותם אונליין. את ''אדם רגיש מאד'' (שאני פחות אהבתי) קניתי בזמנו באנגלית באמזון אני חושבת. את ''ילד רגיש מאד'' (שמאד אהבתי) קניתי כאן אם אני זוכרת נכון. 

<<>>

לגבי היחידות - אני מאמינה שבסופו של דבר זה אינדיווידואלי ושכל אחת זקוקה לדברים קצת אחרים. יש הרבה פנים לרגישות בסופו של דבר  (כמו שאפשר היה לראות מהעדויות השונות בשרשור הזה. אחת רגישה ממש ל-X ואת השנייה זה פוגש בעיקר בתחום Y). אבל באופן כללי, נראה לי שהתהליך הוא בערך כזה:

א. להבין ולהפנים שככה אנחנו - אנחנו נוכל לעבוד על עצמינו, אנחנו נוכל להגדיל את היכולות שלנו עם השנים ולפתח ארגז כלים יעיל - אבל בשורה התחתונה, זה משהו שניחנו בו וזה חלק מהאישיות שלנו. ולא רק להבין ולהפנים את העניין, אלא גם לקבל אותו, עם כמה שיותר אהבה עצמית, הבנה עצמית וגם הודיה וסקרנות כי זאת תכונה יפיפיה. אני חושבת שעם השרשור הזה כבר עשית כברת דרך ענקית בכיוון הזה 🥰

ב. מודעות למה עושה לך טוב ומה מקשה עלייך - להתחיל לשים לב מתי את מרגישה נינוחה, שמחה, באיזון. ומתי את מרגישה שמהו בך מתכווץ, מתי את חשה תחושת מצוקה, מתי רמת העצבים שלך עולה וכו'. אפשר לעשות את זה בצורה לא פורמלית - פשוט להשתדל להיות יותר בהקשבה של עצמך. ואפשר ממש לערוך יומן למשך תקופה של כמה שבועות, אם את מרגישה שבלי זה יהיה לך קשה לשים את האצבע על הדברים. נגיד כל יום לקחת כמה דקות, לעבור בראש על היום שהיה לך ולציין לעצמך מתי היה לך טוב ומתי היה לך קשה. עם הזמן, תוכלי ביתר קלות לשים את האצבע על סוגי הפעולות שמטיבות עמך (לדוגמה ההליכה לגנים בבוקר, כשהילדים מספרים דברים חמודים בדרך ואת נהינת לשמוע אותם; כוס הקפה עם בעלך בסוף היום וכו') ולהיפך גם על סוגי הפעולות שמחלישות אותך (לדוגמה לנקות את עלי החסה; כשאת לבד על כולם בזמן המקלחות). (הרעיון של היומן הוא רעיון ששמעתי אצל יועצת בשם שירי לופוביץ).

ג. כשהרשימה של הדברים האלה ברורה לך, אפשר להתחיל להתאים את החיים שלכם אליהם. לדוגמה לוותר על ניקוי עלי החסה, ושזה יהפוך להיות בתחום האחריות של בעלך. או להפוך את הקפה איתו בסוף היום למשהו יותר רווח (אם זה היה קורה רק אחת לכמה ימים, לנסות להכניס את זה יותר ללו''ז שלכם). הקו המנחה בעיניי צריך להיות: להיפטר ממקסימום משימות שמחלישות (ע''י זה שמוותרים עליהן לגמרי, או ע''י זה שמעבירות אותן למיקור חוץ - בעלך, שרותים בתשלום וכו') ולהכניס מקסימום משימות שממלאות אותנו.

[איפה שיש דברים מחלישים אבל שאין אפשרות להיפטר מהם או להעביר אותם למיקור חוץ, הפתרון ששמעתי גם משירי לופוביץ הוא להצמיד לאותן הפעולות המרוקנות משהו ממלא. לדוגמה, אם לקנות בגדים לילדים זאת פעולה מרוקנת מבחינתך, אפשר קודם כל לשבת חצי שעה בבית קפה רק את עם עצמך עם ספר טוב (אם זה מסוג הדברים שעושים לך טוב כמובן) וככה למלא מצברים לקראת השעתיים המפרכות שמחכות לך בתוך חנויות הבגדים. או לחילופין, לשמור את הישבה הזאת בבית הקפה כפעולה מרגיעה לכשתסיימי את הקניות].

דברים שבאופן אישי ממלאים אותי ומייצרות בשבילי 'יחידות':

* זמן אישי עם עצמי מדי יום

* פעילות גופנית קבועה

* כתיבה יומית של 3 דברים שאני מודה עליהם ו-3 דברים טובים על עצמי

* שינה מספיקה (נקודה שצריכה מאד לעבוד עליה, אבל יודעת שהיא ממש חשובה)

* דייטים תדירים עם בעלי

* עבודה (יש לי עבודה שאני מאד אוהבת ב''ה)

* זמנים איכותיים עם הילדים 

דברים שבאופן אישי מרוקנים אותי מיחידות יקרות:

* לעשות קניות

* לבדוק עלים ;) 

* לאסוף את הילדים בסוף היום (מצמידה לזה זמן אישי בדרך כלל)

*מפגשים עם אנשים מסוימים (שנה אחת שלחתי את אחד הילדים אצל מטפלת מסוימת. הבן שלי מאד נהנה שם ב''ה, אבל באופן אישי האינטרקציה איתה הייתה לי לא כייפית (היא דיברה המון ואהבה לתת לי מיליון עצות על כל דבר וזה מאד עייף אותי). כשהייתה לי הזדמנות לשלוח ילד אחר אליה, בחרתי שלא בגלל זה).

* עומס (זאת אחת הסיבות שאני עובדת רק מעט מאד כרגע)

* חוסר שינה

* חוסר באוכל מזין

* כשאני מנסה לעשות דברים שאני יודעת שהם לא הולכים ביחד (נגיד לעבוד כשהבת שלי ערה)

* מצבים בהם צריך לסחוב כמה ילדים איתי לתור עבור ילד אחד

ד. חוץ מהעניין של הפעולות הממלאות והפעולות המרוקנות, יש גם עניין של איזון. אני מרגישה שאני במצב צבירה אופטימלי מבחינת מספר 'היחידות' שלי כשהמרכיבים השונים של חיי נמצאים בצורה מאוזנת. כשאני מצליחה גם להינות מזמנים איכותיים עם בעלי, גם להרגיש נוכחת עם הילדים, גם לטפל בצרכים הגופניים שלי וגם לדאוג לצרכים הנפשיים-רוחניים שלי, גם לעבוד וגם להיות בבית, גם לקבל מספיק בשביל עצמי וגם לתת לאחרים.

יש תקופות שהמאזן מאותגר באופן זמני (נגיד באופן כללי קשה לנו הרבה יותר להיפגש, בעלי ואני, בתקופת החופש הגדול. או אם יש תקופה עם הרבה עומס מבחינת העבודה), וזה בסדר, אבל אני משתדלת לא לשהות בהם יותר ממה שממש חייב (לדוגמה לוותר על פרויקט מסוים בעבודה כי זה יצור אצלי תקופת עומס ארוכה מדי).

<<>>

להתאים את החיים שלנו ליכולות, לרצונות ולגבולות שלנו, זה משהו שלא בהכרח פשוט. אם מדובר בשינויים חדשים, הם עלולים (כמו כל שינויים) לעורר לא מעט חששות. שאלות של ''איך נסתדר ככה?'' ואולי אפילו של ''מה יחשבו עלינו?''.

לא קל לסתות מהרגיל והמוכר. גם כשהמוכר לא אופטימלי לנו, לפחות הוא מוכר . לצאת מאיזור הנוחות כדי להשיג משהו יותר מאוזן ובריא לנו, זה יכול לדרוש אומץ. 

אבל בעיניי, להקשיב למי שאנחנו באמת ולנסות לחיות לפי זה, זאת אחת ההשקעות המשתלמות ביותר בעולם הזה. זאת ממש 'דרך ארוכה שהיא קצרה'. כי כשיש לנו תשתית טובה שמתאימה למי שאנחנו, אנחנו יכולות להגיע לתוצאות הרבה יותר גבוהות - בהורות שלנו, בזגויות שלנו, בעבודת המידות שלנו, בהגשמה העצמית שלנו ובתרומה שלנו לעולם.

הרבה פעמים, אנחנו מרגישות שאנחנו יודעות מה 'הכיוון הכללי' שיעשה לנו טוב, אבל אנחנו לא מצליחות איך אפשר להוריד אותו למציאות, תכלס. כאן, ראיתי הרבה פעמים שמה שנדרש מאיתנו, זה בסופו של דבר רק לעשות את הצעד הראשון. גם כשאנחנו עדיין לא רואות מה יוכל להיות הצעד הבא. ובצורה פלאית, הקב''ה כבר מסדר לנו את ההמשך. 

המטרה שלנו היא לנסות לגלות מי אנחנו באמת, ומה הקב''ה באמת מצפה מאיתנו שנעשה עם הקיום שלנו. לנסות להקשיב איפה הכי מתאים שאני אהיה בנקודה הזאת של החיים שלי. ולנסות לפעול על פי זה. בתפילה גדולה. באמונה גדולה. ברצון גדול להיות הכי מדויקות שאפשר ולמלא בצורה הכי טובה את השליחות שלנו. וממה שנאמר לי וגם ממה שאני זכיתי לראות - ה' באמת עוזר...

מקווה שזה עוזר 🙏🏼

המון-המון ברכה והצלחה יקרה ❤❤❤

קראתי והחכמתי!

ובדיוק שמעתי שיעור שממש מתחבר לנושא הזה של להקשיב לעצמנו 

כמה זה חשוב להבין את עצמנו ועולמנו הפנימי

ממש התחבר לי.

הנה קישור

(מדקה 6 בערך הרב מדבר על "סידור הרגש" שפחות מקובל מ"סידור המחשבה" אבל כל כך חשוב)

זה יחסית מרגיע וזה טבעי לחלוטין,

את הראס קיו יש בכל חנות טבע,

לפעמים יש גם בפארם.

אני אוהבת את הגישה הטבעית

ושלידה מלכתחילה היא לא מקרה רפואי

לא מפריע לי ללדת במקום נוצרי

אבל-

כן הפריע לי שאין להם מענה מלא למקרה חירום

כי אולי לידה היא לא מקרה רפואי מלכתחילה

אבל היא בהחלט יכולה להפוך לכזאת וצריך שיהיה לזה מענה

כל הנל היה נכון לפני 7 שנים...

אולי זה השתנה

נשמע מרשים ממש.
צילום לתינוק, לידת מים, מכון יופי...וואו
למה לא בעצם? 

זה בבעלות נוצרית?
ראיתי שכתוב שיש אוכל כשר וכו...

גם אם זה כשר...

יש אפשרויות סבירות יותר

נישט שייך

ככה אומרים, לא? 

כמו להכנס לכנסיה. להכנס לכנסיה זה ממש איסור. אין שום איסור ללדת בבית חולים נוצרי.

אישית אכן אני לא רוצה שנזירות יטפלו בי ובתינוקות שלי, ויש בזה משהו פחות טוב, אבל בעיניי זה לא במקום להשוות את זה לכניסה לכנסיה 

בשני המבנים האלה יש נזירות

שניהם שייכים במישרין לאנשי הדת/ מאמינים ב נצרות

האווירה נוצרית, לא?

בשתיהן  אממממ 'עוזרים' לאנשים

מן הסתם.

אף אחד לא אומר שאסור ללדת בבי"ח בחו"ל.

באופן אישי אני מסכימה שאם כבר יש לנו את הזכות לחיות בארץ, אז בעיני הרבה יותר נעים ומתאים ללדת בבית חולים יהודי, שרוב הצוות הוא יהודי.

אבל עדיין אי אפשר להשוות בין הדברים.

פה בארץ ישראל

בעיניי, האוירה אחרת

וממילא

ללדת במקום יהודי זה טבעי לנו

עם אוירה אחרת , "שלנו"

אז לא מובן לי למה ללכת ל'שם'? 

אבל אסביר

יש סיבות שבשלן ייתכן שלאשה יהיה טוב יותר ללדת שם.

גם אותי מרתיע הסוג של הצוות

אגב, הבנתי שרוב הצוות שם מוסלמי. לא בטוח שזה יותר טוב, אבל בטח לא נזירות וכדו'.

אבל נשמע שיש שם ערך מוסף משמעותי על בתי החולים האחרים בסביבה. 

רק תהיתי לגבי שתי הנקודות

גם האוירה במקום

ואם לא היה מובן

אז גם מענה רפואי מתאים, במידה וצריך.

אין לי מושג מה הולך שם

אישית

רק לשמוע על נוצרים עושה לי רע

לא שמוסלמים יותר טובים...

אבל שוין.

בכל מקרה, גם מבחינתי זה לא נשמע כמו אופציה שהייתי שוקלת, למרות שאני כן בעד לידה טבעית ככל האפשר.

ואיך אפשר למשל, לסמוך על הכשרות של האוכל שמגישים שם? 

ומה עושים בשבת? 

שאנחנו לא צריכות להתמודד עם השאלות האלו בדרך כלל.

אבל בחו"ל אני מניחה שכל אישה שצריכה ללדת צריכה לדאוג לעניין כשרות האוכל בבי"ח. ופוגשת צלבים על אחיות נוצריות או בהזדמנויות אחרות.

ונכון שגם אני הייתי מנסה להתחמק מזה כל עוד אפשר. אבל עדיין צריך להיזהר מלטעון שזה אסור.

אני לא מספיק בקיאה בהלכות ע"ז, אז לא רוצה לכתוב דברים בלי ביסוס והיכרות עם ההלכות כמו שצריך, אבל לכנסייה יש איסור הלכתי להיכנס. ללדת בבי"ח שבו יש נזירות עם צלבים - אין איסור, גם אם זה לא משהו שהיינו בוחרות לעשות, כשיש אופציה אחרת.

דווקא לגבי שבת זה נשמע לי יותר פשוט - כי לא צריך לדאוג לחילול שבת של הצוות. ולא חסרות 'גויות של שבת' למקרה הצורך.... (כמובן זו לא סיבה ללכת ללדת שם, אבל רק מתייחסת לשאלה שלך...)

הם נותנים להזמין אוכל מבתי עסק בירושלים 

זה באמת מסובך וגם לא נעים

הלוואי היה בית חולים יהודי בגישה

פגשתי מישהי שדודה שלה שהייתה הדולה שלה יילדה אותה שם בעצמה

יש שם אופציות שאין בשום מקום אחר לטבעי, פרטיות, כבוד ליולדת ועוד

ממש באסה שהם נוצרים

גם לי יש קולגה שהולכת עם צלב, וזה לא אומר שאסור לי לעבוד איתה. זה שיש אנשים עם צלב לא הופך את זה למקום עבודה זרה, זה סה"כ בית יולדות. ובהרבה בתי חולים יש אחיות נוצריות.

כל השאלות אח''כ הם שאלות ספציפיות ופתירות למי שחשובה לה הגישה שם.

שוב, באופן אישי אני חושבת שעדיף לא ללכת למקום שמוגדר כנוצרי, במיוחד שאנחנו בארץ ישראל.

אבל עדיין, חשוב להדגיש שזה בית יולדות ולא כנסיה ואין איסור להכנס לשם.

ויש מקומות שזה דווקא מוכר, הם מפורסמים בגישה שלהם...

צוות שהוא לא יהודי כמו מקום שמנוהל ע"י נוצרים בהגדרה.

שהלך להוציא ילדים מהמנזר...

סליחה ממש מהפותחת @אחת כמונישככה אני לוקחת את השרשור

אבל זה מציאות שאני לא שומעת עליה הרבה (הבית חולים הזה, איפה הוא ממוקם ?)

ובגלל האסוציאציה שעלתה לי

זה ממש מעורר לי מחשבות שכנגד... 

דרך אגב, הוא ממוקם בשייח ג'ראח, שזה גם לא הכי סימפטי...

מעניין

לא מוכר. 

ולא נפגעת מזה. הכל בסדר.

ועל אף שברור לי שהלכתית זה לא בעייתי כמו כנסיה, זו באמת הרגשה לא טובה

ובעיקר מזדהה עם @עכבר בלוטוס שכתבה, שחבל שאין מקום עם גישה כזו בניהול יהודי

ממש לא קשור ולא מתאים.

נשמה יהודית באה לעולם ומול העיניים יהיה לה צלב? (לא הייתי שם אבל מניחה שיש על הקירות או על המיטןת או בשרשרת על האחיות)

לא יודעת..

אני גדלתי שמשפיע על הנשמה מה שהיא רואה בסביבה.. גם ילד שלא מבין שיהיה סביבו תמונות חיוביות וכו'. שיש השפעה.

אז שם נראה ההיפך לצד השני.

זה הכל במחשבה שלי לא ראיתי אז לא יודעת מה באמת

מתחברת מאוד לגישה הטבעית ולצד זה הלחיץ אותי כמו שמקרמה כתבה המוגבלות שלהם להתערבות רפואית חיונית.

רק מלחשוב על בת דודה שילדה בביקור חולים ובגלל סיבוך העבירו אותה בהיסטריה לשערי צדק, לא יכולה לדמיין את זה על עצמי ה' ישמור

אומר משהו על סכרת?

התבלבלתי מזה.. 

שהרופאה אמרה שהרפואה ממש דואגת מהיפו יותר מסכרת

לסכרת יש פיתרון

להיפו לא

@שאלות חדשות. יש לך סחרחרות?

אבל תפקדתי כרגיל

יצא לי 27

בעקרון צריך לא לאכול מתוק כולל פירות לבד כי הפחד הוא מנפילת סוכר

אפשר לאכול בתוך הארוחה

לאכול ארוחות עם חלבונים ושומנים

ופחמימות גם לא לבד.

אני לא גורם רפואי

מקווה שזוכרת נכון, עברו כבר כמה וכמה שנים

קטע, לצערי אני ממש חיה על סוכר ולא מרגישה נפילות קיצוניות..

גם הפעם לא הרגשתי עד שקישרתי את החולשה היום לתוצאה של הבדיקה

אבל לא הייתי חושבת על זה בעצמי.

מעניין מה יגידו לי ואם אצליח בכלל להימנע.. 

לי היה פעם נמוך, הרופאה התקשרה לוודא שלא התעלפתי בדרך😅

אבל אחרי שהבינה שאני מרגישה טוב, לא עשו עם זה שום דבר

כבר לא רלוונטי כי זה היה מלא שעות אחרי ובשיא ההכנות לארוחת ערב😉

אבל תוהה לאיפה זה יתפתח מכאן.. 

הלוואי שיסתדר הכל לטובה

שוב חיבוק

רק רוצה להגיד בזהירות שאולי זו לא עדיפות, אלא שיש אולי משהו אצל הצד השני שאתם לא מודעים לו ולכן הם דווקא בצד הזה. לא תמיד מה שאנחנו יודעים או חושבים זו התמונה המלאה.  

וההורים לא יוציאו ילד אחד בגלל ילד אחר.. 

בוודאות זה כי נוח להם להישאר ובוודאות הם יכולים להיות בצד השני 

היה לו מילואים כמה ימים בודדים בתחילת המערכה והסתיים אז זה פשוט המשך של השהות שם מבחינתו

וההורים שלו לא מבינים מה הביג דיל מבחינתנו כי הסתדרנו עד עכשיו

והם אמרו שסבבה שלא נבוא אליהם כל החג אם לא מסתדר לנו. @ואז את תראי

מנהלים את השיח מול האח?

אולי שבעלך ידבר עם אמא שלו ויסביר את הקושי?

עדיין יכול להיות שבסוף לא יהיה פתרון, אבל נראה לי עדיף לנהל את זה ככה

לא כזה ביג דיל מבחינתם שלא נהיה אצלם בחג

גם ככה הם עייפים 

רק לגבי המדרגות- אין לך אופציה לעלות רק פעם אחת ובשאר הזמן פשוט להשאר בבית? גם ככה בקושי יוצאים עכשיו בגלל המצב…

מצד שני, אולי לאמא שלו לא נעים להגיד לו ללכת?

אולי בגלל שאתם משפחה יותר גדולה והיא כבר מארחת מתחילת המלחמה זה כבר כבד לה ואין לה כח?

לחיות כמעט חודש עם עוד משפחה זה לא קל

שלא תחשבי שאני לא רואה את הקושי שלך, הכי שבעולם חברה,סימפ זה סיוט, אין לי מושג איך אפשר לרדת ככה למקלט או לתפקד בכלל, אבל קצת לשקף צד שני כדי שלא תרגישי ככ רע עם זה שהיא לא משנה את המצב

אולי זה לא שהם עדיפים עליכם, אלא שנגמר הכח והם כבר שם

חיבוק ענק!! ,,♥️♥️♥️

בעל המפעל צריך לדאוג להם למיגוניות..

הוא לא צריך לחסוך על חשבונכם או על חשבון חיי העובדים זה לא תקין בשום אופן.

לא?

זה בטח ממש מצופף לכם את המקלט..?

אבל כשמדובר רק על 10 דקות אז זה לא נורא.

הם בדרך כלל עומדים ולא תופסים מקומות ישיבה...

או מוקד המועצה שלכם באמת

זה לא תקין

ולא מעט.. זה באמת באסה אבל זה מה שיש...

הייתי ממליצה לך לתפוס קבוע פינה פנימית רחוקה מהדלת

בעיקרון גם מקלט עם דלת פתוחה הוא הגנה משמעותית, ודאי משברי יירוט(גם גדולים)

כי יש את התקן של הכניסה שכולל בעצם מין מסדרון כזה מבוטן לפני הדלת...

ומה שהם עושים זה שלהם.. לא יודעת אם יש מה לפנות.

וממליצה לך להקפיד לא להיות מול הדלת אלא כמה שיותר רחוק (כמו שבמיגונית אין דלת וצריך לעמוד במקום שלא חשוף מול הפתח)

למה הם לא באים בהתראה.

להבין אם הם עובדים בשכר מינימום שהמעסיק חוסך עליהם כמה דקות,

או שזו שאננות של תרבות ארגונית ואז אין כ"כ מה לעשות.

אם חוסכים עליהם הייתי מחפשת מי ממונה בטיחות במפעל ושולחת לו מייל ישירות ותוהה למה הם לא יוצאים למקלט כבר בהתרעה המקדימה.

האמת לא הייתי פונה למועצה.

סביר שבמקרה הטוב לא יעשו כלום,

ובמקרה הרע, יפנו לבעלים (ולא לממונה בטיחות) והבעלים יכול להוציא הוראה שאסור לעובדים להיכנס לישוב בלי לתת לעובדים מענה אמיתי.

בסוף זה עובדים שצריכים להביא אוכל הביתה וכל אחד בוחר "את המלחמות שלו"

מבחינתך כמו שכתבו תיכנסו הכי פנימה שאפשר.

בינתיים לא פניתי, עדיין מתלבטת...

משתנה הטעם והתינוק לא רוצה. לא חושבת שאפשר לבנות על זה, במיוחד בגיל גדול.

לא מנוסה בגמילה בגיל כזה... בהצלחה!

והנקתי בסוף 2.

אם את רוצה לגמול, אז בנתיים תעבדי על זה כלפי עצמך.

וגם לטפטף לו שבתאריך איקס מפסיקים לינוק.

ופעם אחת בחודש שישי... (לא יודעת אם השתנה הטעם או שסתם כך היונק מיצה)

בקיצור, לא כדאי לבנות על זה.

צריך לעשות שיקול של כוחות שלך מול שמירת השגרה שלו. קחי בחשבון שגם הכוחות שלך חשובים בשביל שמירת השגרה שלו...

לק"י

את יכולה להתחיל מלהוריד הנקה אחת בצהריים. ואחר כך לעבור ללילה.

בגיל הזה הם כבר ממש מבינים, ואפשר להסביר להם מתי כן ומתי לא.

את סוף ההנקה הצלחתי למסמס, ככה שיום אחד ינקו לפני השינה, יום אחד לא וכו', עד שזה נגמר סופית.

הורדתי לאט הנקות, ובחודש חמישי הפסקתי לגמרי

יש לך זמן, את יכולה לחכות קצת שנחזןר לשגרה ואז להתחיל לגמול...

אצל הגדולה, נגמר החלב כשהייתי בחודש שישי.

השני הפסיק מיוזמתו לינוק כשהייתי בחודש חמישי, כנראה בעקבות מעבר חדר ובלי קשר לחלב עצמו.

את השלישית גמלתי כשהייתי בחודש רביעי והיא היתה בת שנתיים.

היא לא היתה נרדמת בהנקה, אלא יונקת בבוקר, כשחזרה מהמעון ובערב. לא תמיד את שלושתם.

פשוט יצרתי מצב שלא יהיו לה הזדמנויות לינוק.

כמו ללכת לגן שעשועים מייד אחרי במעון, לקום לפניה וכשהיא קמה לא להביא אותה אלי למיטה וכד'.

יכול להיות שהוא יפסיק באיזשהו שלב, אבל אל תבני על זה.

אם את מחליטה שאת רוצה להפסיק, אז תגמלי אותו. הרבה פעמים זה יותר קל ממה שנדמה.

אני עם בעיה הפוכה.

עם יונק באותו גיל, אבל לא בהריון.

ובגלל שתמיד הפסקתי להניק תוך כדי הריון, קשה לי לשחרר וסתם לגמול אותו.

בקצב הזה הוא יגמל מטיטול לפני שיגמל מהנקה.

שמחתי לשמוע שאני לא לבד בגם וגם..

במשפחה שלי בכלל לא מבינים למה אני עדיין מניקה, והם עוד לא יודעים על ההיריון…

הפחד שלי שיהיה לו קשה להירדם, כי זה מה שמכניס אותו למיטה ומרדים אותו…

אולי זה הזמן כשאין מעון והוא לא מסכים לישון בצהריים-להרדים אותו בלי כי יהיה עייף מאוד… 

מעבר לכמה חודשים... הייתה שואלת בהלם: "הוא עדיין יונק?" כי זה מה שהיא הכירה...

בילדים האחרונים היא כבר התרגלה

לי יצא לאחרונה להיחשף לחברות שמניקים רק כמה חודשים, וזה הפתיע אותי מאוד כי בסביבה שלי מאוד מקובל להניק עד איזור גיל שנתיים ואפילו שלוש (יש לי אח אחד שנגמל מהנקה חודש לפני גיל שלוש), ומי שמפסיקה מוקדם יותר זה באמת לרוב כי נכנסה להריון

אצלי לא השתנה, וינקו עד שיזמתי הפסקת הנקה.
לא קל, בטח שלא במלחמה
הייתי מתייעצת עם יועצת הנקה

תעשי את שלך ותני לו לעשות את שלו

גם אם ינקה כלי כסף, כל עוד עושה את שלו לא הייתי מתערבת

מי שרוצה שינקה בעצמו

ואכן בהריון לא צריך לעבוד קשה ואולי לא לעבוד לפסח בכלל

הריון זה עבודה בפני עצמה 

אנחנו שנינו בפוסט טראומה מרוב שהאמהות שלנו היו ב OCD מהחג הזה 😂

הלכנו לקיצוניות השניה (עושים פחות מהמינימום נראה לי) ועדיין אני ככ מתוסכלת מהחג הזה ולא מבינה איך נוצרה כזאת "מפלצת" ולמה הכל כל כך מסובך.

ההתנהלות סביב פסח של הרבה אנשים מזכירה הפרעה נפשית

של חרדה ואובססיה 

גם בלי להשתגע

אני לא משתגעת בכלל ואין לי פוסט טראומה מזה

אבל טכנית כשהילדים בבית כל היום

ההורים לפעמים עובדים עד ערב החג

וצריך להפעיל מטבח משביע כל היום

אז זה ממש קשה ההחלפה הזאת של כלי פסח וחמץ.

ולדאוג שיהיה בבית את כל המוצרים הכשרים לפסח

ושיהיה בגדים לכל החג (לא מכבסים כל החג!!)

אז לא תמיד זה קשור להפרעה

יש באמת קבוצה של אנשים שאפשר להגיד שהם עושים הכנות לפסח כאלו שלא נדרשות מעיקר ההלכה

וזה גורם להתעסקות מרובה והרבה לחץ.

לחג

וכשיש ילדים גדולים ההיתר הזה לא עוזר

יש עכשיו קצת שמש

נראלי שאפשרי לכבס

ומה שאני מכבסת עכשיו עדיין לא קשור לחג..

יש עוד שבוע עד שם

אני מדברת באופן כללי על נושא ההתארגנות לחג הפסח.

זה לא רק עניין של הפרעה או נערווים או סטנדרטים גבוהים.

יש פה חג עמוס בהתארגנויות וגם מי שעושה את המינימום שצריך זה דורש הרבה

כשלוקחים את כלל הנתונים שכתבתי קודם זה יוצר לחץ והרבה עבודה.

אפילו ברמת הקניות, מאוד קשה לסגור קניות לפסח בכשרויות מתאימות במקום אחד בלבד.. אז זה מתפצל ל2-3 מקומות וזה מעמיס ממש.

וגם הכי הכי בסיס של להכשיר לפסח זה זמן ומאמץ

שינקה בעצמו

זה לא אמור להפריע לך

אנחנו סיכמנו שהוא אחראי על המקרר מקפיא תנורים מיקרוגל

ואני על הארונות של הכלים

זהו

שכל אחד יעשה כשמסתדר לו

כי הוא עצבני ומתוסכל שדברים לא מתקדמים בבית לפסח.

נכון, כי אני לא ממש יכולה לעבוד עכשיו,
לכן סיכמנו שעושים מינימום!!!

אז אל תוסיף דברים לרשימה!

תתמקד במה שחייבים וזהו!

ברור שאם יעשה כלי כסף זה יבוא על חשבון התקדמות במטבח, שזה הרבה יותר נחוץ!

דבר כזה לרשימה

וזה באמת ממש ממש מפריע לו, ממש!!

וגם מאוד מתסכל אותו שרוב הניקיון לפסח עליו(זה תמיד ככה שהוא טוב בזה יותר ממני, אבל בשנים שאני בהריון זה יותר..)

ועדיין הוא יקנה בשביל החלום שהוא יצליח להגיע לשימוש בזה. אבל זה לא שהוא יתחיל מזה על חשבון דברים אחרים.. הוא יחכה עם זה לסוף הרשימה אבל אם הוא לא יקנה לא יהיה סיכוי להגיע לזה וזה כן חשוב לו בעיקרון...

שיש עוד זמן ושיהיה בנחת

אולי קשה לו עם זה שהכל עליו

אפילו שאת בהריון,זה לא מאוד ברור מאליו שגבר לוקח על עצמו לנקות לפסח את רוב הבית בטח אם הוא לא רגיל לזה,אזתנסי להבין אותו

אם שנים קודמות היית שותפה והוא היה רגיל גם לנקות כלי כסף, מבחינתו זה אולי חלק מהדברים שהוא רוצה להספיק

תני לו לשחרר קיטור בלי לשפוט אותו. חבל להתפוצץ בשלום בית על דברים שוליים

במקום זה תראי את הטוב שבעזרה שלו ותשחררי שייקח על עצמו גם עוד אלף משימות

והוא לא מתוסכל ממך אלא מהעומס האובייקטיבי שיש עליו בסיטואציה

תני לו את החופש לחשוב מה הוא עושה ואיך

ואת הכיף שבלהתלונן..

תחשבי איך היית מרגישה אם זה היה הפוך, נגיד אם בעלך היה חולה והכל עלייך- יכול להיות שהיית מתוסכלת, היית מעדיפה לקבוע בעצמך סדרי עדיפויות ומה נכון לעשות ומתי, והיתה לך זכות גם להתלונן על העומס.. לא?

יש עוד זמן

הכי טוב בלי לחץ

שהיא כל כך משתוללת שאני לא מצליחה להסתכל

בקושי להחליף לה טיטול הצלחתי

לבדוק בזמן שהיא רגועה גם עוזר?

ניסיתי לראות אם היא מנסה לגרד שם אבל זה לא היה נראה

תנסי לראות אם היא מתפתלת

ואפשר להסתכל כשהיא ישנה חזק, לפעמים רואים

ושמעתי פעם (לא ניסיתי🤢) שאם משאירים טיטול מלוכלך בשמש ויש תולעים אחרי כמה דקות תראי אותם זזות.

נבדוק את זה

בתקווה שזה לא יקרה גם הלילה

אבל אם חס ושלום....

היא לא מתפתלת היא נעמדת במיטה ובוכה

וכשאנחנו באים לתת בקבוק או ללטף או לנסות להרגיע היא מתעצבנת ובורחת לצד השני של המיטה

דופקת את הראש בסורגים

מעיפה לנו את היד

זורקת את הבקבוק על הרצפה

ממש בזעם

איפה הייתם בשבת שאז במוצש זה התחיל?

מחילה אם הכיוון לא קשור

תודה!

בעיקרון יש גן אבל לא היה בגלל המלחמה ועכשיו חופשת פסח

אבל אנחנו לא עושים כלום באזעקות

זה לא מזיז לה

לא האזעקה ולא הבומים

אנחנו עצמנו גם לא ממש מתרגשים מזה

היא ישנה בהרבה אזעקות וזה לא העיר אותה

אולי מישהו חדש היה אז בקירבתה?

לא, הכל היה כרגיל

זה גם התחיל לה רק עכשיו

ואנחנו כבר שלושה שבועות מאז אז לא נראלי קשור

ממש נשמע כמו תולעים.

לא רואה שום דבר שזז

הסתכלתי חמש דקות בערך עם פנס

זה שברגע שמוציאים אותה מהמיטה לסלון

היא נרגעת בשניה

רוצה לשחק

כאילו היא לא צרחה לפני רגע

והיא עייפההה

עשיתי קצת אור יותר מהרגיל כי חשבתי שאולי היא לא רוצה חושך

לא עזר

לבת שלי היו דלקות אוזניים בלי חום.

יכול להיות גם שיניים

נזלת , קר , חם ?

היא עושה קקי? אם לא אז גם עצירות

לא היה היום רופא ילדים פה

מקווה שמחר יהיה

אולי באמת שיניים למרו שרובן יצאו כבר והיא אף פעם לא הייתה ככה כשיצאו לה שיניים

יש לה נזלת נראלי מתחילת החורף ברצף חחח אבל לא משהו קיצוני

היא עושה בטיטול אבל באמת לא בקצב שהיא רגילה

תודה! זה ממש עוזר הכיווני חשיבה

שתיקח בקבוק

הבעיה היא שכשהיא נכנסת להיסטריה גם בקבוק היא לא רוצה

אצלנו, שהתלות בבקבוק היא זו שגורמת להתעוררויות בלילה ולעצבים.

ולכן רק גמילה מבקבוק עזרה

את מי את שואלת.

אצלנו זה לקח הרבה זמן להיגמל

הסברנו שיותר אין בקבוק בלילה, ואז מכניסים למיטה, לילה טוב וזהו.

היו כמה לילות של בכי, אבל בסוף זה עבר

בחלק מהלילות ולא ראיתי הרבה הבדל

אולי רק שאחר כך כשכן נרדמה ישנה יותר חזק

אני על סף שיגעון

נעלם באותו יום כבר...

אצלה היה בערך שבועיים וזה היה סיןט סיוט, לא ראיתי אף פעם תולעים גם לא נתנה לראות ככ , בהמלצת הרופאה נתתי בלי שידענו בוודאות מה זה.

אחרי שהיא נרגעה באותו לילה לא היה לי ספק בכלל

פעם הבת שלי פחדה ממקדחה... בגלל הרעש.

לקח לנו זמן להבין שהיא נבהלת כשהיא רואה אותה.

ילדה אחרת בכתה מהשואב אבק 🙂