עבר עריכה על ידי קמה ש. בתאריך ג' בכסלו תשפ"ב 11:54
בס''ד
וואו, באהבה רבה, קודם כל! זכות גדולה שכתבתי משהו שעזר, ב''ה...
את השאלון אפשר לראות כאן לדוגמה (הוא מופיע בכל מיני אתרים, עשיתי ''שאלון אדם רגיש מאד'' והגעתי ללא מעט תוצאות). לגבי הספרים, אני קניתי אותם אונליין. את ''אדם רגיש מאד'' (שאני פחות אהבתי) קניתי בזמנו באנגלית באמזון אני חושבת. את ''ילד רגיש מאד'' (שמאד אהבתי) קניתי כאן אם אני זוכרת נכון.
<<>>
לגבי היחידות - אני מאמינה שבסופו של דבר זה אינדיווידואלי ושכל אחת זקוקה לדברים קצת אחרים. יש הרבה פנים לרגישות בסופו של דבר 
(כמו שאפשר היה לראות מהעדויות השונות בשרשור הזה. אחת רגישה ממש ל-X ואת השנייה זה פוגש בעיקר בתחום Y). אבל באופן כללי, נראה לי שהתהליך הוא בערך כזה:
א. להבין ולהפנים שככה אנחנו - אנחנו נוכל לעבוד על עצמינו, אנחנו נוכל להגדיל את היכולות שלנו עם השנים ולפתח ארגז כלים יעיל - אבל בשורה התחתונה, זה משהו שניחנו בו וזה חלק מהאישיות שלנו. ולא רק להבין ולהפנים את העניין, אלא גם לקבל אותו, עם כמה שיותר אהבה עצמית, הבנה עצמית וגם הודיה וסקרנות כי זאת תכונה יפיפיה. אני חושבת שעם השרשור הזה כבר עשית כברת דרך ענקית בכיוון הזה 🥰
ב. מודעות למה עושה לך טוב ומה מקשה עלייך - להתחיל לשים לב מתי את מרגישה נינוחה, שמחה, באיזון. ומתי את מרגישה שמהו בך מתכווץ, מתי את חשה תחושת מצוקה, מתי רמת העצבים שלך עולה וכו'. אפשר לעשות את זה בצורה לא פורמלית - פשוט להשתדל להיות יותר בהקשבה של עצמך. ואפשר ממש לערוך יומן למשך תקופה של כמה שבועות, אם את מרגישה שבלי זה יהיה לך קשה לשים את האצבע על הדברים. נגיד כל יום לקחת כמה דקות, לעבור בראש על היום שהיה לך ולציין לעצמך מתי היה לך טוב ומתי היה לך קשה. עם הזמן, תוכלי ביתר קלות לשים את האצבע על סוגי הפעולות שמטיבות עמך (לדוגמה ההליכה לגנים בבוקר, כשהילדים מספרים דברים חמודים בדרך ואת נהינת לשמוע אותם; כוס הקפה עם בעלך בסוף היום וכו') ולהיפך גם על סוגי הפעולות שמחלישות אותך (לדוגמה לנקות את עלי החסה; כשאת לבד על כולם בזמן המקלחות). (הרעיון של היומן הוא רעיון ששמעתי אצל יועצת בשם שירי לופוביץ).
ג. כשהרשימה של הדברים האלה ברורה לך, אפשר להתחיל להתאים את החיים שלכם אליהם. לדוגמה לוותר על ניקוי עלי החסה, ושזה יהפוך להיות בתחום האחריות של בעלך. או להפוך את הקפה איתו בסוף היום למשהו יותר רווח (אם זה היה קורה רק אחת לכמה ימים, לנסות להכניס את זה יותר ללו''ז שלכם). הקו המנחה בעיניי צריך להיות: להיפטר ממקסימום משימות שמחלישות (ע''י זה שמוותרים עליהן לגמרי, או ע''י זה שמעבירות אותן למיקור חוץ - בעלך, שרותים בתשלום וכו') ולהכניס מקסימום משימות שממלאות אותנו.
[איפה שיש דברים מחלישים אבל שאין אפשרות להיפטר מהם או להעביר אותם למיקור חוץ, הפתרון ששמעתי גם משירי לופוביץ הוא להצמיד לאותן הפעולות המרוקנות משהו ממלא. לדוגמה, אם לקנות בגדים לילדים זאת פעולה מרוקנת מבחינתך, אפשר קודם כל לשבת חצי שעה בבית קפה רק את עם עצמך עם ספר טוב (אם זה מסוג הדברים שעושים לך טוב כמובן) וככה למלא מצברים לקראת השעתיים המפרכות שמחכות לך בתוך חנויות הבגדים. או לחילופין, לשמור את הישבה הזאת בבית הקפה כפעולה מרגיעה לכשתסיימי את הקניות].
דברים שבאופן אישי ממלאים אותי ומייצרות בשבילי 'יחידות':
* זמן אישי עם עצמי מדי יום
* פעילות גופנית קבועה
* כתיבה יומית של 3 דברים שאני מודה עליהם ו-3 דברים טובים על עצמי
* שינה מספיקה (נקודה שצריכה מאד לעבוד עליה, אבל יודעת שהיא ממש חשובה)
* דייטים תדירים עם בעלי
* עבודה (יש לי עבודה שאני מאד אוהבת ב''ה)
* זמנים איכותיים עם הילדים
דברים שבאופן אישי מרוקנים אותי מיחידות יקרות:
* לעשות קניות
* לבדוק עלים ;)
* לאסוף את הילדים בסוף היום (מצמידה לזה זמן אישי בדרך כלל)
*מפגשים עם אנשים מסוימים (שנה אחת שלחתי את אחד הילדים אצל מטפלת מסוימת. הבן שלי מאד נהנה שם ב''ה, אבל באופן אישי האינטרקציה איתה הייתה לי לא כייפית (היא דיברה המון ואהבה לתת לי מיליון עצות על כל דבר וזה מאד עייף אותי). כשהייתה לי הזדמנות לשלוח ילד אחר אליה, בחרתי שלא בגלל זה).
* עומס (זאת אחת הסיבות שאני עובדת רק מעט מאד כרגע)
* חוסר שינה
* חוסר באוכל מזין
* כשאני מנסה לעשות דברים שאני יודעת שהם לא הולכים ביחד (נגיד לעבוד כשהבת שלי ערה)
* מצבים בהם צריך לסחוב כמה ילדים איתי לתור עבור ילד אחד
ד. חוץ מהעניין של הפעולות הממלאות והפעולות המרוקנות, יש גם עניין של איזון. אני מרגישה שאני במצב צבירה אופטימלי מבחינת מספר 'היחידות' שלי כשהמרכיבים השונים של חיי נמצאים בצורה מאוזנת. כשאני מצליחה גם להינות מזמנים איכותיים עם בעלי, גם להרגיש נוכחת עם הילדים, גם לטפל בצרכים הגופניים שלי וגם לדאוג לצרכים הנפשיים-רוחניים שלי, גם לעבוד וגם להיות בבית, גם לקבל מספיק בשביל עצמי וגם לתת לאחרים.
יש תקופות שהמאזן מאותגר באופן זמני (נגיד באופן כללי קשה לנו הרבה יותר להיפגש, בעלי ואני, בתקופת החופש הגדול. או אם יש תקופה עם הרבה עומס מבחינת העבודה), וזה בסדר, אבל אני משתדלת לא לשהות בהם יותר ממה שממש חייב (לדוגמה לוותר על פרויקט מסוים בעבודה כי זה יצור אצלי תקופת עומס ארוכה מדי).
<<>>
להתאים את החיים שלנו ליכולות, לרצונות ולגבולות שלנו, זה משהו שלא בהכרח פשוט. אם מדובר בשינויים חדשים, הם עלולים (כמו כל שינויים) לעורר לא מעט חששות. שאלות של ''איך נסתדר ככה?'' ואולי אפילו של ''מה יחשבו עלינו?''.
לא קל לסתות מהרגיל והמוכר. גם כשהמוכר לא אופטימלי לנו, לפחות הוא מוכר 
. לצאת מאיזור הנוחות כדי להשיג משהו יותר מאוזן ובריא לנו, זה יכול לדרוש אומץ.
אבל בעיניי, להקשיב למי שאנחנו באמת ולנסות לחיות לפי זה, זאת אחת ההשקעות המשתלמות ביותר בעולם הזה. זאת ממש 'דרך ארוכה שהיא קצרה'. כי כשיש לנו תשתית טובה שמתאימה למי שאנחנו, אנחנו יכולות להגיע לתוצאות הרבה יותר גבוהות - בהורות שלנו, בזגויות שלנו, בעבודת המידות שלנו, בהגשמה העצמית שלנו ובתרומה שלנו לעולם.
הרבה פעמים, אנחנו מרגישות שאנחנו יודעות מה 'הכיוון הכללי' שיעשה לנו טוב, אבל אנחנו לא מצליחות איך אפשר להוריד אותו למציאות, תכלס. כאן, ראיתי הרבה פעמים שמה שנדרש מאיתנו, זה בסופו של דבר רק לעשות את הצעד הראשון. גם כשאנחנו עדיין לא רואות מה יוכל להיות הצעד הבא. ובצורה פלאית, הקב''ה כבר מסדר לנו את ההמשך.
המטרה שלנו היא לנסות לגלות מי אנחנו באמת, ומה הקב''ה באמת מצפה מאיתנו שנעשה עם הקיום שלנו. לנסות להקשיב איפה הכי מתאים שאני אהיה בנקודה הזאת של החיים שלי. ולנסות לפעול על פי זה. בתפילה גדולה. באמונה גדולה. ברצון גדול להיות הכי מדויקות שאפשר ולמלא בצורה הכי טובה את השליחות שלנו. וממה שנאמר לי וגם ממה שאני זכיתי לראות - ה' באמת עוזר...
מקווה שזה עוזר 🙏🏼
המון-המון ברכה והצלחה יקרה ❤❤❤
🧠
. אני לא בטוחה אם ברמה שלך ממש, או שאצלי זה בא לידי ביטוי בחוזקה במקומות קצת אחרים מאלה שפירטת. אבל בהחלט יכולה להתחבר למה שכתבת ומבינה!
. לצאת מאיזור הנוחות כדי להשיג משהו יותר מאוזן ובריא לנו, זה יכול לדרוש אומץ. 
רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...
