יש במערכת הנגינות של 'טעמי המקרא', כמה סוגי טעמים. בדרך כלל יש שני חלקים בסיסיים לכל חלק בפסוק, והשניים על פי רוב עשויים להתחלק לשניים נוספים, וכן הלאה. ויש נגיד שלוש צורות בסיסיות של שניים שהופכים לארבע, ואלו בעצם הצורות הבסיסיות של חלקים מסודרים שחוזרים על עצמם בקביעות בצורה שבעצם 'ממלאת' את הקריאה באורכה. יש 'קדמא ואזלא מונח רביעי', יש 'מרכא טיפחא מונח אתנחתא' (או 'מרכא טיפחא מרכא סוף פסוק') ויש 'מהפך פשוט מונח זקף קטון'. יש, בדרך כלל, סוגי טעמים נוספים, שמלבד הכוונה המיוחדת שבכל אחד, הם גם בעלי תפקיד מבחינת המבנה של הסדר במשפט, כאשר לרוב הם מחוברים באיזשהוא אופן לאחד מארבעת הסדרים הנ"ל. הטעם 'מהפך', או שנקרא בטעמים אחרים 'שופר מהופך' - זה טעם שהוא ייחודי, כיוון שהוא 'פתיח', ולא מחובר ישירות להמשך, כמו ה'קדמא' שלפני 'אזלא' ומחובר ישירות ל'אזלא', או ה'מרכא' שלפני 'טיפחא' ומחובר ישירות ל'טיפחא'. כיוון שהוא פתיח, הוא גם דומה לסוגי טעמים אחרים, שאינם 'חלק' מהסדר של הארבע מילים בצורתו הקבועה. יש כמה סוגי 'פתיחים' - למשל, יש את ה'מונח פסק' שנמצא בשלשה של 'מונח מונח רביעי', והמונח הראשון בשלשה הוא 'מונח פסק', שזה בעצם קצת כמו 'פיסקא באמצע פסוק', אבל לא 'פיסקא' של 'פרשה', אלא 'פיסקא' כמו 'טעם סוף פסוק', שנמצא באמצע הפסוק כדי להפסיק קצת יותר, שזה לכל מיני מטרות רטוריות של הכתוב, וזה בעצם רוצה יותר להדגיש את הכותרת, בשונה מ'קדמא ואזלא מונח רביעי'. ויש פתיח כמו 'קדמא' שלפני 'מהפך' או לפני 'דרגא', שהוא בעצם בא להאריך באיזו צורה את כל החלק של הפסוק שיש בו את איזה טעמים רצופים שיש בו. אבל 'מהפך', הוא בעצם חלק בעצמו מהסדר הקבוע. לכן, יש במקרה הזה, גם כן צורה מיוחדת שה'מהפך' מוחלף בטעם אחר שנקרא 'יתיב' - הטעם 'יתיב', הוא בעצם טעם עצמאי - כמו ה'פשטא' שאחרי 'מהפך' - כי אחרי ה'יתיב' - אין 'פשטא', אלא ה'יתיב' הוא בעצמו ה'חוצה' של המערכת, כמו ה'קדמא ואזלא', שהאזלא חוצה לפני ה'מונח רביעי', וה'מרכא טיפחא' שה'טיפחא' חוצה לפני ה'מונח אתנחתא'. ויש טעמים אחרים שהם 'נוספים' ו'מורכבים' אל המערכת, כמו 'פזר', או 'תלישא קטנה' 'תלישה גדולה', או 'דרגא' לפני 'מונח רביעי' (או 'מונח' לפני 'מרכא' וכדומה) אבל אלו אינם פתיחים שהם חלק, וגם אינם פתיחים ש'מאריכים' את המערכת, אלא הם עומדים בנפרד. אבל ה'יתיב' הוא לא נפרד, אלא הוא חלק עצמאי שם. גם השם 'יתיב', בעצם דומה, ובו זמנית סותר, לשם 'מהפך' - כי 'מהפך' זה 'היפוך' - זה הטעם הראשון בסידרה הראשונה המסודרת בפסוק, ו'הופכים את פניהם' אל הפסוק הזה. אבל 'יתיב', זה בארמית משורש כמו 'יושב', וגם 'לשוב'. (במובן מסויים, בצורה הזאת ה'לשוב' נדרש 'לפניו ולאחריו') כשאתה חושב על משהו 'מובחן', אתה יכול לחשוב עליו כ'מובחן' 'נפרד', ואתה יכול לחשוב עליו כ'מובחן' בפני עצמו. כשאתה רוצה לחוש חמלה, ואתה מחפש לידה כאב, כדי 'לוודא' שהחמלה תהיה לך ברורה ו'מובחנת'. אתה מחפש סוג אחד של 'מובחנות'. לפעמים, מובחנות מחוברת, היא יותר טובה. לפעמים.לפעמים אתה רוצה להבחין אותה בצד. וזה טוב לך יותר. לפעמים אתה רוצה על מיני דברים, לפי העניין. הכל לפי העניין.
