ובדיוק היום באתי לכתוב שרשור דומה בעניין

זה נשמע שאת מבינה שצריך להתחתן והגיע השלב בחיים שבו זה כבר בסדר 

אני מניחה שאתה כבר אחרי שירות ובתוך או אחרי לימודים אקדמיים וכו' 

והסביבה גם משדרת לך את זה אם בחברות שכבר מתחתנות ואם בנורמות החברתיות

אבל כמו שאת כותבת זה נשמע רצונות ומניעים חיצוניים. 

את, האישיות שלך באמת, רוצה עכשיו להתחתן? עכשיו? 

ברור שבכללי את רוצה, אבל עכשיו? 

אני ממליצה לך ללכת לטיפול (חחח יוצא לי לכתוב את זה הרבה היום) אמיתי ועמוק ולראות מה מפחיד אותך בלהתחתן, במחויבות ולמה את עדיין רוצה להישאר רווקה

יש איזה לחץ בציבור, ברגע שעברת את גיל 23-24 ואת עוד לא נשואה איאי הזמן דוחק וכו' וכאילו נגמר המסלול של שירות לימודים. אין משהו מוגדר לעשות אז יאללה נתחתן. חשוב לדעת שלא לכולם זה מתאים. יש הרבה סיבות היום שהדור בשל יותר לנישואים בגיל מאוחר טיפה מבעבר וב"ה גם יש אמצעים היום להתחתן אחרי גיל 25 ולהיות אמא להרבה ילדים. מה שאני אומרת שהכלים שה' נתן לנו בדור הזה, תואמים את ההתמודדויות.

תקראי שוב את מה שכתבת, התשובה נמצאת בגוף השאלה. 

מה שכן לא הייתי אומרת לך, שמעי את לא באמת רוצה יאללה בי לכי תעשי חיים. יכול להיות שזה רק עניין של בשלות והזמן יעשה את שלו והמתנה היא מתנה. ויכול להיות שיש מניעים פנימיים שחוסמים אותך כמו פומו- הפחד להפסיד, מחויבות, נפרדות מההורים וכו'. ל2 הכיוונים טיפול יכול לעזור

בהצלחה 

ועוד משהו, חתונה לא פותרת את הבעיות בחיים כמו- להיות לבד, כמו קנאה בחברות (אחרי שמתחתנים אפשר לקנא על הבית שהיא קנתה, על הילדים שלה או על איך שבעלה מתייחס אליה), הרגשת ה'אני מאחורה' והפספוס. את פשוט תרגישי לבד בסיטואציות אחרות, את עלולה להרגיש קנאה מדברים אחרים, את עלולה להרגיש פספוס מדברים דווקא שלא הספקת לעשות לפני החתונה וכו'. כלומר חתונה היא לא פתרון, להפך, כל קושי או אתגר בחיים רק מתעצם אחרי החתונה. צריך להיות במקום בשל ובריא בנפש כדי שחיי נישואים יהיו מרפא ומקור אנרגיה. אמנם לא מתחתנים כשמושלמים, אבל גם לא ממניעים חיצוניים

בהצלחה

הוא יעלם אם האדם יחליט לעשות עבודה בשביל כך ותהיה לו סייעתא דשמיא

יש נטייה לחשוב שחתונה עושה את החיים ורודים. אם מתחתנים ממניעים חיצונים כמו מעמד חברתי, קנאה וכו' זה יעלם ציק צק

ברוסית אומרים: "הקדמת להיכנס (=לכלא, בכל זאת, פתגם רוסי ), הקדמת לצאת".

לנשים יש אינסטינקטים אימהיים. כמובן, לדברים יש אינסטינקטים אבהיים, אבל העוצמה שלהם שונה. כשלאישה נולד ילד, ברוב המקרים היא מתחברת אליו בכל נימי נפשה. התינוק, עם כל הצרחות, הגזים ותחלופת החיתולים, מהווה עבורה אושר עילאי. 

אי לכך, שווה להתחתן בשביל מקור האושר הזה, ויפה שעה אחת קודם. אני, בתור גבר, התחתנתי מאוחר יחסית, בין היתר בגלל החששות שתיארת, ואני מצטער על כך. יש לי ילדים נהדרים, אבל הייתי מעדיף בגילי להיות אבא לבני 17 ו-20 מאשר לבני 7 ו-10.

ניסחת כמעט אחד לאחד את לבטיי בימים האחרונים.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?