לא מתחתנים עם חרדות

פחדים וחששות יש לכולם. אבל אם זה הגיע לרמה של חרדות

ואם זה הגיע לרמה שאת שואלת פה על זה אז המצב מצריך טיפול

לא קאוצ'יג או אימון (גם אני ואת מחר יכולות להיות מאמנת חתונה)

אלא טיפול פסיכולוגי עמוק

 בהצלחה

מקווה שיהיה לך טוב

כמעט התחלתי לכתוב תגובה זועמת..

😅

פשוט קופצים את תוך המים ונושמים עמוק.

קל להישאר במקום שאנחנו אוהבים ומכירים.

קשה לצאת לדרכים חדשות.

תזכרי שגם להישאר בברירת המחדל הוא בחירה - מה יקרה אם לא קופצים למים? מה האלטרנטיבה של לא להתחתן?

כן, הפחד הטבעי.

כן, הוא יכול לגדול למימדים גדולים.

כן, יש אנשי מקצוע שמטפלים.

כן, שווה זה שווה את ההשקעה הכספית.

כשאני חושבת על זה, אני מצפה גם ממי שאתארס איתו שיפחד. מי שלא חושש לפני שינוי כזה משמעותי בחייו, זה נראה לי לא טבעי לחלוטין.

אני נשואה קצת יותר מחודשיים ב"ה, ובטח שיש מלא חששות לפני האירוסין, וגם תוך כדי.

זה ממש נורמלי, מתישהו במהלך האירוסין שבעלי היה ממש בלחץ ושאל אותי אם הלחץ שלו לא מפחיד אותי (בד"כ הוא הרגוע ואני הלחוצה) אמרתי לו שזה שהוא לחוץ דווקא מרגיע אותי, כי זה אומר שהוא לפחות מבין שהוא לא מבין לאיפה הוא נכנס, והוא מבין את גודל האחריות וכמה ההחלטה שקיבלנו היא ענקית ובעלת משמעות.

להתחתן זה פחד אלוקים. להחליט שהוא האדם שאיתו אני רוצה לחיות עד 120, שהוא האיש שאיתו אחיה את כל חיי בע"ה, שנגדל יחד ילדים, ויהיה לנו בית, ונצחק ונבכה ונשמח ונכאב את כל הסיטואציות שבעולם. שנהיה גב אחד לשני בדרך, בלימודים, בחיפוש פרנסה, בשוק העבודה, בשגרת היומיום, בחינוך ילדים, בקניית בית, בחולי ל"ע, במשברים, בהצלחות, בשמחות, בלידות, בחתונות... ממש אשכרה לבחור מי המשפחה שלך!! זה דבר כ"כ עצום שאבאלה ואמאלה וצעד כזה ענק שקשה לחזור אחכ אחורה ואת בע"ה גם לא תרצי לחזור אחורה.

מפחיד להתחתן. אינסוף שינויים. המרחק מהבית, מהחברות, מהמשפחה, שינוי סטטוס, להכנס למשפחה חדשה כ"כ שונה משלי, לחיות בבית עם גבר שחושב ומתנהל ומרגיש כ"כ אחרת, ללמוד את הביחד שלנו ואת הלחוד.

להכנס לשגרה שיש בה שכר דירה, וארנונה, ותלוש משכורת, ונסיון להכנס להריון, וחשבונות, וקניות ואחריות ועצמאות עצומה שלפעמים משתקת מרוב פחד ואינסוף בירוקרטיה ופתאום מדברים "טכני" ולא שיחות מהותיות ועמוקות כמו בדייטים אלא נתקעים על מחלוקת כמו האם לקנות ארון חדש או יד שניה, ומי יעשה את ההובלה ואיפה נגור ומי ישטוף כלים ויעשה כביסה ואני עייפה תעזוב אותי והוא דווקא כ"כ התגעגע אליך היום כי היה לו יום ארוך וקשה ובא לו לפרוק וחיבוק ואת מה זה לא בראש כי את קמה מחר מוקדם. ברור שזה מפחיד.

תמיד השלב הבא מפחיד. ביסודי פחדנו מהתיכון, בתיכון פחדנו מהשירות לאומי, בשירות לאומי פחדנו מהאקדמיה ועכשיו באקדמיה אני מפחדת משוק העבודה וכן על זו הדרך.

מפחיד לצאת לדייטים, מפחיד להתארס, מפחיד להתחתן, מפחיד להרות, מפחיד ללדת, מפחיד לגדל ילדים, מפחיד לחתן אותם וכו'.

את מפחדת כי יש פה משהו אמיתי וגדול, עם כח גדול באה אחריות גדולה (סופרמן שם, שם.. האמת שאני מכירה את זה מהכומתה של ינאי ויסמן הי"ד) 

כשהחלטנו שאנחנו מתחתנים בע"ה, החלטנו לא לספר לאף אחד. לקחנו לעצמנו שלושה שבועות, מתישהו נשברנו וסיפרנו להורים היקרים וכל אחד לחבר או שניים. אבל זה נתן לנו שלושה שבועות להתברר בהם ולעבור דרך כל הפחדים האפשריים. ברמה של מה יקרה אם ח"ו יוולד לנו ילד חולה, ונצטרך לעזוב את העבודה וכו'. אני פחדתי עד כדי כך, מודה ומתוודה.. הדמיון שלי עובד שעות נוספות ואני בחורה די פסימית. אבל יש לי בעל נפלא ומקסים ותומך וסבלן ורגיש וחכם וכיפי וזורם ורציני ומסור ואחראי ומשקיע ואוהב ומלא חסד ונתינה ועומק והוא יציב ויודע להרגיע אותי וגם לעשות שטויות וכיף. הוא כזה פלא עצום וזה נס שהכרנו בכלל ככה שברור לי שאני רוצה לחיות איתו את כל חיי בע"ה, רק איתו אני רוצה לעבור את המסע הזה של החיים. שהוא מפחיד בלאו הכי, ועם בן זוג הוא אולי מפחיד קצת פחות.

אמרת שהפחד הוא לא מהבנזוג עצמו, אם הוא נכון לך או לא.. אלא מעצם החתונה. אם ככה, אז להתחתן זה מפחיד.. ונכון שהכי פחות מפחיד זה לעשות את זה ספציפית איתו? את אוהבת אותו אהבת נפש שרק מתחזקת מיום ליום ואת רוצה לקום לצידו כל בוקר? לקבל ממנו חיבוק ועצה טובה, לשבת איתו על כוס קפה בבוקר, לצחצח לידו שיניים, לעשות לו פרצופים במראה, להתלבט יחד איתו בשאלות המהותיות של החיים, ללמוד איתו חברותא בשבת בצהריים על הספה, לקבל ממנו חיוך שאומר כ"כ הרבה ולנגב גם לו את הדמעות שהוא צריך? אם כן, ברכותיי, מצאת את האיש שלך. מזל טוב!

קחי לך זמן לעבור דרך הפחד, ובסוף כשתרגישי שבשכל שזה מספיק מדוייק וברור לך, תקפצי למים.. לקפוץ למים עם הפחד. אם הפחד הוא "רק" רגש - אל תתני לו לעצור אותך מלעשות את ההחלטה הכי טובה בחיים שלך.

זוגיות זה הקושי הכי מתוק והכי מתגמל בעולם (אולי ילדים יותר, עוד לא חוויתי.. אבל בע"ה גם זה יגיע)

תקיפי את עצמך באנשים שאת אוהבת, תביני שזו תקופה שמחה וגם מפחידה ומבלבלת ואת צריכה עזרה ולהשען ולפעמים להיות מרוכזת בעצמך למרות אנשים יצפו שתהיי שמחה מחוייכת וחיה בענן ורוד, וואלק זו לא המציאות. פתאום תגלי כמה אמא שלו משגעת לך את המוח וכמה אנשים רוצים שתחליטי דברים לא קריטיים כמו צבע המפיות באולם. שחררי ממך אחריות. תזכרי שהכנות לחתונה זה לא כ"כ חשוב. אפשר להתחתן בחצר של בית הכנסת עם מניין, כמה כזיתות לחם ומשהו שווה פרוטה כמו טבעת מבייגלה. יש לך חתן וזה הכי חשוב. אל תלחצי משום צלם מגנטים והאם להוסיף 1,500 ש"ח על נגן כינור כי דוד שלך המליץ בחום. כלום לא חשוב יותר מהזוגיות שלך והבית שאתם מקימים בע"ה. תזכרי את זה. אפשר להחליט שמתמקדים בלבחור דירה, וריהוט ואת השאר המשפחות יעשו. באמת. תאמיני לי שתהיי הכי מהממת בעיניו גם אם השמלה לא תהיה 300% והמאפרת לא תהיה הכי נחשבת במגזר והנעל תהיה עם 2.5 ס"מ עקב ולא 2.8. הכל טוב.

תתמקדי במהות, בעיקר..

מה מפחיד אותך?

להחליט?

עצמאות?

התנהלות כלכלית?

שינויים?

אחריות?

להכנס למשפחה חדשה?

להיות אמא?

להסתדר איתו בשמחה וטוב לבב עד 120?

זה שאולי את עושה טעות?

כל ההתחלות?

לשלב את העומס הרגשי והטכני עם תואר ועבודה?

מה יושב עלייך?

שתפי אותו, דברי עם הבחורצ'יק ועם הקב"ה ועם הורייך היקרים או כל אדם שעבר את זה ואת סומכת עליו.

אמא שלי אמרה לי משפט כמה ימים לפני ה"וורט", והוא: שזוג שלא הרהר במחשבתו האם לבטל אירוסין, הוא הלא נורמלי.

חברה שלי אמרה לי את זה כששלחנו הודעות על אירוסינו, שאם מחר אני קמה בהרגשה של "איזו טעות עשיתי", לנשום עמוק, להבין שזה לחץ ותוך כמה שעות-ימים להזכר כמה את אוהבת אותו ורוצה לחיות איתו ולהתחתן רק איתו. כנראה שזה לא רק את ואני, אלא גם אמא שלי וחברה שלי ושמעתי את זה מכ"כ הרבה אנשים שאני די בטוחה שהמצב של טבעי מאוד. דווקא לא הייתי שולחת אותך בכזו קלות לטיפול, אלא אם את מרגישה שיש פה משהו מעל גדר הסביר שחוסם אותך ולא חששות נורמליים מאוד לפני צעד כ"כ משמעותי.

בהצלחה יקרה! הלוואי תחזרי לספר לנו בשורות טובות!

אם את רוצה להתייעץ, לשתף ולדבר, תכתבי לי כאן ואפנה אלייך באישי מהניק המקורי שלי בשמחה (:

בהצלחה יקרה! הלוואי תחזרי לספר לנו בשורות טובות!

צריך קודם לראות שבאמת שלמים עם ההחלטה, מצד מה שאתם. שיש התאמה, יש רצון באמת. שה"חרדה" היא מעצם הדבר החדש הלא-נודע.

אח"כ, להתבונן בנחת, מה את רוצה שיהיה אחרי נישואין, מה טוב לך בזה. האם זה האדם שאיתו זה יכול להיות בפעל.

ואם יש עוד פחדים, שווה אולי להיפגש חד פעמית עם מדריכת כלות מנוסה, לייצר שיח ולנסות להבין ביחד את המצב.

הצלחה רבה.

זה טבעי

אבל אם זה ברמה שמפיל קשרים אז- טיפול

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?