פתחתי ניק לשרשור הזה
מרגישה קצת בדאון היום..על הזוגיות שלי.
על פניו הכל מקסים, זוג עם ילד ובהריון שני.
בסך הכל אנחנו בסדר, אני מעריכה מאד את בעלי על האדם שהוא, מתפקדים יחסית טוב ביחד, הוא אבא מהמם ומנסה להיות גם בעל כזה, גם האינטימיות שלנו יחסית בסדר, עכשיו בהריון פחות אבל לפני היה בסדר..
רבים פה ושם כמו כל זוג, צריכים לעבוד קצת על הדרך שלנו לריב ( בעיקר אני) אבל רוב הזמן אין מריבות.
אני יודעת ששום דבר ממה שכתבתי לא מובן מאליו ואני צריכה לחבק את זה בשתי ידיים.
אז על מה הדאון?
אני לא יודעת כמה באמת מעניין וטוב לנו אחד עם השני בלי הסחות דעת, אנחנו לא מרבים לצחוק יחד, שנינו אנשים רציניים כאלה, כן יושבים לסדרות מצחיקות וסטנדאפ וזה נחמד, השיחות הכייפות שלנו זה בעיקר ויכוחים ( בקטע טוב) על כל מיני דעות ורעיונות ( זה נחמד ונותן לי להרגיש בעלת דעה, מה שלא קורה הרבה עם הסביבה החיצונית שלי),
אני לא מרגישה שבא לי לבלות איתו ( וזה לא שיש מלא חברות או תחליפים)
היום הולדת שלי מתקרב וחשבנו אולי על חופשה ( לא עשינו בערך 3 שנים משהו כזה) בסוף גם ככה אין לנו סידור לילד, אבל לא הרגשתי החמצה, אין לי מושג מה נעשה יחד יומיים לבד בלי הסחות דעת..
כנראה נצא למסעדה, וגם כאן מה שמושך אותי זה האוכל (ההריון הזה) והרבה פחות מושך לשבת מולו שעתיים..
אני לא יודעת אם זה משהו שנעלם או שפשוט מעולם לא היה.
אני כן מרגישה שאני אוהבת אותו , לא יודעת כבר מה זה אהבה, אני מאד רוצה שיהיה לו טוב, שהוא יצליח, שיפרח.
אני אפילו לא חושבת על גירושים, ב״ה יש המון המון סיבות טובות להישאר.
אבל במקרה שמעתי היום שיר שאהבתי לשמוע בשנות העשרה המאוחרות, כשפינטזתי על אהבה שתהיה לי, ואני יודעת ששירים זה לא המציאות, אבל הייתי מצפה להרגיש ככה לפחות בפעמים שממש טוב..
וצבט לי בלב שכנראה אהבה הזאת, הרצון הזה להיות עם מישהו, לא קיים אצלי..
מרגישה קצת בדאון היום..על הזוגיות שלי.
על פניו הכל מקסים, זוג עם ילד ובהריון שני.
בסך הכל אנחנו בסדר, אני מעריכה מאד את בעלי על האדם שהוא, מתפקדים יחסית טוב ביחד, הוא אבא מהמם ומנסה להיות גם בעל כזה, גם האינטימיות שלנו יחסית בסדר, עכשיו בהריון פחות אבל לפני היה בסדר..
רבים פה ושם כמו כל זוג, צריכים לעבוד קצת על הדרך שלנו לריב ( בעיקר אני) אבל רוב הזמן אין מריבות.
אני יודעת ששום דבר ממה שכתבתי לא מובן מאליו ואני צריכה לחבק את זה בשתי ידיים.
אז על מה הדאון?
אני לא יודעת כמה באמת מעניין וטוב לנו אחד עם השני בלי הסחות דעת, אנחנו לא מרבים לצחוק יחד, שנינו אנשים רציניים כאלה, כן יושבים לסדרות מצחיקות וסטנדאפ וזה נחמד, השיחות הכייפות שלנו זה בעיקר ויכוחים ( בקטע טוב) על כל מיני דעות ורעיונות ( זה נחמד ונותן לי להרגיש בעלת דעה, מה שלא קורה הרבה עם הסביבה החיצונית שלי),
אני לא מרגישה שבא לי לבלות איתו ( וזה לא שיש מלא חברות או תחליפים)
היום הולדת שלי מתקרב וחשבנו אולי על חופשה ( לא עשינו בערך 3 שנים משהו כזה) בסוף גם ככה אין לנו סידור לילד, אבל לא הרגשתי החמצה, אין לי מושג מה נעשה יחד יומיים לבד בלי הסחות דעת..
כנראה נצא למסעדה, וגם כאן מה שמושך אותי זה האוכל (ההריון הזה) והרבה פחות מושך לשבת מולו שעתיים..
אני לא יודעת אם זה משהו שנעלם או שפשוט מעולם לא היה.
אני כן מרגישה שאני אוהבת אותו , לא יודעת כבר מה זה אהבה, אני מאד רוצה שיהיה לו טוב, שהוא יצליח, שיפרח.
אני אפילו לא חושבת על גירושים, ב״ה יש המון המון סיבות טובות להישאר.
אבל במקרה שמעתי היום שיר שאהבתי לשמוע בשנות העשרה המאוחרות, כשפינטזתי על אהבה שתהיה לי, ואני יודעת ששירים זה לא המציאות, אבל הייתי מצפה להרגיש ככה לפחות בפעמים שממש טוב..
וצבט לי בלב שכנראה אהבה הזאת, הרצון הזה להיות עם מישהו, לא קיים אצלי..
