פורום פרוזה וכתיבה יבש כמעט כמו כמות ההצעות שאני מקבלת
אז נראה לי אשתף אתכם,
כתבתי קטע על חוויה של לראות אדם כעולם. זה יכול להיות מטלטל ולפעמים גם כואב.
הרי הוא לפניכם:
אוי מי יוכל לשער כאב אהבה
על מחזה עולם
קסום מלא בהוד, יופי והדר
בו קרני שמש אור ולבנה מנצנצות
על ראשי פסגות
ורוחות מנשבות
סיפורת מספרות
על אנשים שחיו וכעת נחים
ואיילים מדלגים
על אפיקי נחלים
מביאים
אבני חן זהב וענברים
מפירות אילני סרק
שאף לגזעיהם תכלית וטעם
ונשמע מכל עבר
פעפוע שקט של זרימת
נהרות ארבע ראשים
כן לגן עדן היה זה העולם
ובעולמי
הכל נדם ושקט
ואין מלחמה ואין מבצר
אין שומרים ואין אחוזה
להגן על ליבי
שכמעט ונדם.
היה שלום עולם
היה שלום.
(מישהי גיששה בזהירות אם חלילה אני רומזת כאן למשהו לא טוב. אז לא
- היה שלום עולם זה הפרידה לא מהעולם הזה חלילה. אלא מאותו עולם של הבן אדם שהכרתי...)


שתמיד עלתה לו בחילה מהשירים האלה ותמיד שמע בעיקר לועזי ולא ירד לפשוטי העם 
