אז רציתי לשתף אתכם בקושי בתהליך הזה, אולי לא קושי- אתגר, מסע.
אמרתי שאם כבר התחלתי קצת לפרוק אז בוא נספר קצת את הסיפור המלא.
מדברים הרבה על התאמה, על דיוק ההצעה, על הבירור הזה שאנחנו עושים עם עצמנו
תוך כדי להבין מה אנחנו מחפשים, מה נכון לנו.
ובאמת, היה לי תהליך מדהים שם. תודה לה'.
ממציאות של תמימות מוחלטת, של ללכת עם 3 פרמטרים שחיפשתי בגג.
בלי שום צפיה לרגש גבוה, מי דיבר בכלל את המושגים של משיכה אהבה רגש.
רציתי רק תלמיד חכם וצדיק. ורק על זה התפללתי.
ובאמת- ה' הביא. בחור מתמיד ממש וצדיק. שלא מכיר את העולם הזה בכלל
ואז התגלה לו רצון הרגש. ותהליך שלם של הבנה- שכן, זה חשוב.
ועוד דיוקים, והבנות, ותהליכים בנפש של מי אני ולאיזה מגזר אני באמת שייכת.
ולאיזה שדכנים בכלל לפנות. פעם פניתי לחרדים, פעם לחרד"ל. סלט.
באמת הרגשתי שאנה אני באה. חשבתי שאולי החתן שלי יציל אותי מהבלבול ההשקפתי שהיה לי.
והתפללתי על זה הרבה. ולא הבנתי שבכלל ה' מעביר אותי לגילוי תהליך אחר- של הנשמה.
אבל ה' שמע גם לתפילה הזאת וב"ה היום יש לי בהירות לגבי ההשקפה והדרך שלי.
זה קרה לאט לאט.
הסיפור של הנשמה הוא הסיפור שלאט לאט התברר לי שיש רגש שהוא לא לב והוא לא דיבור שכלי,
הוא רגש נשמתי. הנשמה גם אומרת את שלה.
הכוונה, שלפעמים הכל מתאים ברגש, בשכל, אבל הדיבור הפנימי אומר- זה לא שלך.
ויש הרגשה של זרות. עם האהבה ועם הרצון, יש זרות.
וזה שיגע אותי בהתחלה. לא הבנתי מה הסיפור כאן. מה יש.
עד שב"ה ה' גלגל את השליחים הנכונים שהסבירו לי.
ואז כל התמונה התבהרה, עולם חדש נפתח.
אני לא מסוגלת להתחתן עם אדם שהוא לא מחיבור נשמתי שלי. שהוא לא שלי נשמתית.
התודעה הזאת. היא מצד אחד ואו. ומצד שני לא קל בכלל.
כי זה הרבה השלכות. שקודם כל- אין הרבה זיווגים/נשמות ששייכות לי מן הסתם, וגם מי שהוא שייך לי
יכול להיות שהוא לא ברמה התורנית שאני מחפשת ויש פערים.
ואתה אומר, רגע ה', אתה רוצה שאני אתחתן עם x כי אולי יש לנו תיקון ביחד? כי הוא זיווג שלי...
אבל ואבל...
ובקיצור, יש בחירה לאדם ב"ה. והשכל כאן הוא הקובע.
אבל זה לא קל.
וכל הזמן שואלים נו למה את לא פונה לשדכנים, זה לא קל! לא תמיד קל להסביר לשדכן למה זה פשוט לא קשור ולא יהיה קשור.
לא תמיד קל להסביר את הסרט הזה. ואני לא נמצאת בו לבד, יש עוד אנשים שחשים בזה ולא יכולים בלי זה.
וניסיתי, באמת שניסיתי ללכת נגד הנשמה אבל זה סבל נוראי. זה לא אפשרי.
ואגב זה מחמיר עם הזמן. כי ככל שמתחברים יותר לנשמה היא יותר מואסת במה שלא שייך לה.
הדיוק נהיה מדויק יותר, לא רק ברובד של הזיווג, אלא בכל מקום שהולכים אליו.
אתה רוצה לעשות את שלך וללכת.
מה המקום שלי, מה השליחות שלי, מי האנשים שאני צריכה לעזור להם. וזהו, כל מה שלא שלי- אני לא שם פשוט.
מצד אחד- בהירות גדולה. (וגם שם יש ברורים כמובן, כי העבודה של הנשמה היא אינסופית)
מצד שני... לא קל.
יש פעמים שיש אמונה מאוד גדולה שכאילו הכל נקבע מראש. הזיווגים שלי (ושל כולנו כמובן) קבועים מראש.
נשאר רק למצוא אותם, בפשטות.
אבל שנכנסים לשטח ההצעות- עוד אדם שלא שייך ועוד אחד. וזה מחליש את הדעת ממש.
איפה הנשמות שלי? איפה אתם? באמת בכאב אני שואלת...
למה הפירוד הזה?...
ומי ששייך- או שנשוי כבר או שיש איזה בעיה משמעותית שלא מאפשרת להתחתן או פער רציני בתורניות וכו'...
ולא יודעת אם יש עניין בכלל לשתף את המסע הזה.
ולא יודעת אם נכון לחשוף את המקום הזה.
בטוחה שיש כאלו שלא יתחברו ויש כאלו אולי שירימו גבה. אולי כאלו שיחשבו שזה מוגזם או דמיונות.
אני מקבלת ומכילה הכל. הכל בסדר.
אולי פשוט רציתי שתדעו שגם זה קיים. שזה גם התמודדות.
ואם בסוף אני אתחתן אז זה באמת יהיה קריעת ים סוף
בעז"ה 
