חזרתי הרגע מאסיפת הורים של הגדולהדיליה

והנה בא לי הפורום הזה בטוב...

 

יש לה הפרעת קשב וריכוז קלה שהוחלט שלא לטפל בה באופן תרופתי בשלב זה מכול מיני סיבות. היא במעקב.

היא מצליחה בלימודים בסדר מבחנים באיזור ה90 +- אבל היא הבה יותר חכמה מזה.

אם היא הייתה מצליחה להתארגן עם עצמה היא הייתה ודאי 100% ילדה חכמה ומוכשרת במיוחד מפותחת מאוד קוראת ספרים ברמה גבוהה, חברותית מאוד מאוד ממש קלילת מעלות.

המורה אומרת שהיא מרגישה שהיא חווה תסכול בבית הספר. שהיא לא מנצלת את עצמה. העניין הוא שהיא ממש משתעממת, היא קולטת את החומר בשנייה ולא צריכה הסברים נוספים משתתפת בשיעורים המורה רואה שהיא יודעת את החומר מצויין וגם בבת אנחנו מתרשמים ככה.

היא לומדת חומר בחשבון מסבירה לי אותו מבצעת תרגילים בע"פ חישובים מסובכים, אבל במבחן האחרון קבלה87. 

המורה אומרת שצריך לעזור לה בהתארגנות. סיכמתי איתה שפעם בשבוע אני יעבור איתה על הילקוט ויעזור לה לסדר.

העניין הוא שהמורה יוצאת לחופשת לידה במימים הקרובים אז ממילא אין הרבה מה לעשות מבחינת תהליך בבית הספר.

אני גם עמוסה מאוד מאוד אז מחפשת רעיונות איך לעזור לה בלי שייקח לי את חיי.

בנוסף בצהרים היא לבד בבית רוב הימים לפחות שעה או יותר. כי הילדים בצהרונים וכד' ואני בעבודה. אז לכאורה יש לה את הזמן לעשות שיעורי בית לארגן ילקוט וכו' אבל אין לה מוטבציה היא בחיים היפים מתעצלת כזאת וחסרת כוחות....

יצא ארוך קצת אבל אני מתוסכלת ילדה חכמה מהממת ונפלאה סתם לא עושה עם עצמה יותר מידי...

טוב אז למיטב הבנתי בעיות התארגנות זה משהו שעובדים איתוהכל בנחת
אצל קלינאית תקשורת.
אבל חיפשת דברים שלא גוזלים הרבה זמן מהחיים. אז הייתי הולכת על מבצע העצמה. על אחריות אישית בבית בתחום החוזק שלה משהו בסגנון שיכול לתת לה מקום ואחריות.
לפעמים זה גם עניין של זריקת אחריות על אחרים שזה הכי נח ( לא שוללת את הקושי בקשב. אבל זה מצטרף לפעמים)

בהצלחה יקרה 🧡
מה הכוונה האחריות על האחרדיליה


יותר ריפוי בעיסוק. וקוגפן מכוון להתארגנות עם קשיי קשבאורוש3
צריך למצוא מרפאה בעיסוק שלמדה. יש גם דרך הקופה.
חח כן התבלבלתי.. מרוב קלינאיות לילדים שלי 🤦🏻‍♀️הכל בנחת
חחח הייתי איתה בריפו בעיסוק בשנים הראשונות של בית ספרדיליה

וכשקראתי את ההודעה שלך אמרתי יואו לא חשבתי להיעזר גם בקלינאית....

עזר לה לפרקים אל כנראה יש גם אופי...

וואו מזדההילדה של אבא

עם הילדה כמובן.

 

 

אין לי הפרעות קשב ב"ה (ככל הידוע לי;) אבל גם אני ככה הייתי

מבינה בשניה, משתעממת בשיעורים, ואז לא רואה טעם לעשות שיעורי בית כי כבר הבנתי הכל..

ואז סומכת על הראש שלי שיוציא 85 בלי מאמץ ומסתפקת בזה.

 

אממ האמת לא הבנתי מה מפריע לכם

שאין לה תעסוקה אחרי צהריים? שאתם מצפים שתוציא 100? 

 

אשמח לעזור אם אוכל..

 

המורה טוענת שהיא מתוסכלת...דיליה

שהיא מרגישה שלא עושה כלום בבית הספר.

אני לא חווה אותה ככה בכלל 

היא בסבבה של החיים עושה מה בא לה...

אבל המורה חושבת שלא טוב לה.

וגם אני מפריע לי שהיא מבולגנת לפעמים. הקטע שזה באמת לא הסטרי מבחינתי....

רוצה לחשוב איך לעזור לה בבית הספר.

ונראה לי שמבחנים טובים כן יעשו לה טוב.

אז רוצה לחשוב איך לעזור לה להתארגן...

אהה מבינהילדה של אבא

היא צודקת

הבית ספר קטן עליה, ב"ה שהיא ניחנה בראש טוב

וההרגשה של התסכול מוכרת לי היטב..

 

הייתי ממליצה לאתגר אותה

מהצד הלימודי- להביא לה חוברות של חידות היגיון, חישובים ארוכים, שחור ופתור, קאקורו וכו'

זה מפתח את הראש

מביא סיפוק

ומעלה את המוטיבציה להצליח יותר גם במקצועות שנלמדים.

 

ומהצד שבבית- לתת לה משימות גדולות ולהגיד לה שסומכים עליה.

לדוגמא שתיקח את הילדים מהצהרון לבד ותתחמם להם אוכל (כמובן בהתאם לגיל שלה ושלהם)

אם יש ילד או ילדה שגם בבית ספר וקטנים ממנה- להגיד לה שתעזור להם בשיעורי בית.

 

ואם עדיף לא לנסות על הילדים,

לתת לה אפילו לשטוף כלים, כביסה, לסדר ארונות.

משימות שיש להם התחלה וסוף- עם תוצאה שמביאה סיפוק.

 

והרבה הרבה לעודד ולתאם מולה ציפיות.

בהצלחה ממש

אשרייך שזה חשוב לך!

 

האמת שבחיים עצמם היא מבסוטה לגמרידיליה

יש לה כאן מלא תפקידים והיא עפה על עצמה

שכנות מתחננות שאוותר עליה לביבי סיטר סומכים עלי מאוד היא מסורה ושופעת ב"ה גם בבית הספר היא כן מתארת שטוב לה.

התסכול זה משהו שהמורה מציעה.

חידות היא באמת ממש אוהבת.

יש משהו שאת מכירה שמומלץ?

אם אני יביא לה חוברת שלמה היא פחות תאהב יותר אחר אחר כי תמיד שש הרבה זה מעיק עליה...

אפשר לשאול אותהאמא וגם
ולבדוק אם היא באמת מתוסכלת.
לי נשמע שהבעיה העיקרית פה זה ככה:
1. רכישת הרגלי למידה שזו הבעיה של ילדים חכמים שפוגשת אותם בגיל מאוחר
בשלבים שהחכמה לא מבפיקה לפצות על זה כי הלימודים קשים יותר
2. בעיית התארגנות שאולי באמת ריפוי בעיסוק
היא לא מרגישה לי מתוסכלת בכלל!!דיליה

פען היו לה קצת קטעים שהייתה נעלבת היום ממש לא במקום הזה.

1. נכון. אבל למה היא צריכה לרכוש הרגלי למידה בגיל מאוחר זזה מה שאני שואלת את עצמי. למה לא נעזור לה כבר עכשיו?

2. ריפוי בעיסוק עשינו כמה שנים. הועיל מעט מידי...

לגבי התסכולאמא וגם
אם היא לא מרגישה מתוסכלת אולי זו המורה שמתוסכלת.
הייתי משחררת את זה.

הרגלי למידה כמובן להקנות עכשיו כדי שלא תהיה מול שוקת שבורה כשתגדל.
להרגיל לדוגמא שאחרי ארוחת צהריים יושבים לעשות שיעורי בית כמה דקות ומערכת.
לחשוב עם המורה איך אפשר להקנית הרגלי למידה בשיעורים בכיתה כשהיא מבינה מהר.
נשמע לי שאת צריכה לחשוב איך לעזור למורה 😄 הילדה נשמעת סבבהמיואשת******
תכלס נכון.דיליה

דבר ראשון אמרתי למורה שלא תושיב אותה בראשון מולה ושהבלאגן לא אמור להפריע למורה,

איזה שטות זה לשים כזאת ילדה מתחת לאף של המורה....

תנסי לשוחח עם הילדה לפני הכלרשש

יש מצב שהמורה לא קולטת אותה

כלומר יתכן שהילדה בסדר גמור עם עצמה, מבסוטה מהחיים והמורה פשוט מניחה שאם הילדה מוכשרת ונכשלת בבחינה אז היא בטח נורא עצובה

יש הבדל בין ילדים בדיוק כמו שיש הבדל בין מבוגרים

 

חייבת רק להעיר שהניסוח שלך לגבי משהו שלא יקח הרבה זמן הוא עשוי להשמע מעט בעייתי (מסייגת מראש, אם טעיתי אז שימי פס על דברי)

את צריכה לבדוק טוב טוב אם הילדה צריכה עזרה בתחום כלשהוא (וכפי שכתבתי לעייל בהחלט יתכן שהיא שמחה ורגועה ובעתיד כשחומר הלימודים יהיה מורכב יותר היא תתעניין ותשקיע)

אבל-

אם היא צריכה עזרה אז העניין שאת מאוד עמוסה הוא לא ממש גורם במשוואה, כלומר היא הבת שלך ואת היחידה שיכולה לעזור לה להיות הכי מוצלחת ביקום (כמו שנשמע שהיא באמת!) ולמצות את כל הכישרונות שלה

את מאווווד תצטערי אם בגיל 20 תמצאי בבית בחורה סופר מוכשרת שנאלצת להסתפק במקצוע דל שכר ו/או לא מספק נפשית בגלל שאין לי כישורי למידה טובים כי לא טרחת לעשות את הבלתי אפשרי בילדותה

היחיד בעולם שיכול לקטוף בשבילה כוכבים כרגע זה את, היא צעירה ועוד לא ממש אחראית למעשיה

מקווה שהועלתי

בת כמה היא?רינת 23אחרונה
תבררי אם יש בבית ספר תכנית אמירים/ תכנית מצטיינים או שיעורי העשרה שהיא יכולה לצאת אליהם.

השעות שהיא לבד בבית- שתנוח, תהנה ואת הש.ב ולמידה למבחנים תעשה מאוחר יותר.
באיזה כיתה היא?לפניו ברננה!
האמת שבתיאור את קצת מזכירה לי אותי ביסודי.
חוץ מהעניין של הקשב..
אבל גם אצלי הייתה בעיית התארגנות, וגם אצלי לא הייתה שום מוטיבציה לעשות שיעורי בית ולארגן ילקוט. לא בגלל עצלות אלא בגלל רחפנות-יצירתיות-כתיבת סיפורים- קריאה-ועוד דברים הרבה יותר חשובים לעשות בחיים מאשר להשקיע בלימודים שגם ככה אני מבינה וגם ככה משעממים אותי.
עד סוף היסודי הציונים שלי תמיד היו מעל 85, לרוב מעל 90.
חטפתי את שוק חיי בכיתה ז' - אשכרה צריך ללמוד כדי להצליח בבחינות...
אז אם היא כבר מתחילה להתקרב לחטיבה הייתי מספרת לה שזה ככה, והרבה יותר קשה בלימודים, וכדאי מאוד להתחיל להתרגל מראש להרגלי למידה טובים כי ללמוד את הרגלי הלמידה ואת החומר החדש והמסובך בבת אחת זה הרבה יותר קשה מאשר להגיע כבר עם הרגלים מבוססים.
הייתי מתמקדת בעיקר בהתארגנות, זו מיומנות לחיים שהיא תצטרך לא רק בלימודים. זה כמובן קשור אצלה גם לקשב, אבל יש איך ללמוד מיומנויות שעוזרות עם זה.
ההתארגנות זה דבר שקשה לי עד עצם היום הזה, אבל אני למדתי שאם אני מגדירה לעצמי לוז זה הרבה יותר קל. האם מבחינתה השעה שהיא נמצאת בבית בצהריים מיועדת לשיעורי בית ולארגון הילקוט? אולי היא צריכה שתחליטו ביחד מה עושים בשעה הזאת? שיהיה לה ברור וידוע?
אפשר מבצע מדבקות כזה.. של סדר בחדר+מערכת כל יום+ מחברות מסודרות. או כל קריטריון אחר שתחליטו יחד, בעיני הרתימה של המוטיבציה שלה לתהליך היא הכי חשובה, אז כמובן מתוך שיח ומתוך הבנה שלה למה כל קריטריון נבחר, ולמה דווקא הוא. וכמובן שבבחירת הקריטריונים את יכולה לנווט אותה לבחור דברים שלא מדי יעמיסו עלייך, או אפילו אם יש קריטריון שהיא בוחרת ונראה לך שידרוש ממך יותר מדי ליווי אז תגידי לה שזה חשוב מאוד לעבוד על זה אבל כרגע את לא פנויה לזה מספיק אז לא תכניסו את זה הקריטריון במבצע הזה ותשמרו למבצע הבא.

בהצלחה!!
היא כיתה ו'דיליה

נראה לי אבל שהלחץ רק עוה לה רע. 

שתתתמודד... סתם חבל לי בשבילה. אינ לא למדתי יותר מידי בבית הספר. הים אני עם תואר שני ב"ה עובדת בעבודה שווה ב"ה אבל היה חסר לי המון דברם בעיקר אנגלית שלא השקעתי בכלל ביסודי ובלימודים הרגתי את עצמי אז חב לי שלא תתקדם כבר עכשיו

אבל היא מקבלת ציונים סבבה באנגלית?לפניו ברננה!
כמו שאר המקצועות? אז הכל סבבה. שנה הבאה היא תבין (אולי) שצריך להשקיע..
אני באמת חושבת שילדה עם שכל כמו שאת מתארת - אם יהיו לה הרגלים טובים תצליח בתיכון גם אם עכשיו לא לומדת טוב, ולכן עובדת על ההשקעה בפן ההתארגנותי.
באנגלית לא מספיק סבבהדיליה

היא הולכת לשיעורים פרטיים ומתקדמת פלאות... 

באמת רוצה לעזור לה יותר בפן ההתארגנותי...

בעז"ה נחשוב על מבצע מתאים וננסה,

תודה!

אני הייתי כזאת בול, אחד לאחד.לא מחוברת
אז כמה דברים.
דבר ראשון ממש מעריכה אותך שאת לא שולחת אותה ישר לרטלין, זה הפתרון הקל אבל באמת לא שווה את זה. הבת שלך תזכה!
דבר שני , זה באמת בעיה לילדים שקולטים מהר, באמת זה יוצר תסכול . כי ממש מרגישים את הבזבוז זמן, וששום דבר לא מתקדם. ממש מתסכל כילד.
אני ממש ממליצה לזמנים האלה משחקים. כל כיתה ח שלי עשיתי סדוקו ממש כל שיעור שקלטתי, מפתח את המוח ונתן לי תעסוקה. תזרמי איתה עם מה שהיא אוהבת, אולי תשחצים? יש כל מיני.
אני לא ככ מאמינה בללכת בתלם. הילדה שלך חכמה ובחיים היא תצליח. אותי ניסו כל החיים ליישר (עדיין מידי פעם אמא שלי מנסה) אבל זה לא מתאים לכולם ובאמת העולם כבר מבין את זה.
עכשיו דבר אחרון אבל בסוף זה קשור להכל.
אני לא יודעת רק זורקת רעיון.
יכול להיות שהיא פשוט עמוסה רגשית, ואני לא מדברת על בעיות בבית. יש כל מיני סוגים של עומס. אני מאמינה שבלאגן בחוץ זה גם בלאגן בפנים- ואני ממש כזאת.
אצלי העומס היה בזה שהייתי רגישה מידי. הייתי סופר חברותית ופשוט לא יכלתי לסבול חוסר צדק. יכלתי לחזור הביתה בוכה בהסטריה כי העילבו מישהי בכיתה שלי. או מחרם שעשו לילדה.
הייתי חושבת שעות במקלחת על מהות החיים. וכן קראו לי עצלנית. היום אני מבינה שזה ממש ממש לא זה. זה לא רק רחפנות זה גם עומס. שאתה עמוס גם יש פחות כוחות.
וזה ממש קשור להפרעות קשב. פשוט המוח צרחף מדבר לדבר. בבלאגן.
שמעי היום אני מודעות לכוחות שלי לומדת תואר קשה במקום נחשב. לא נשמע שאת דואגת. אבל יוצא ממנו משהו בסוף
רטלין זה לא הפתרון הקלoo
זה פתרון למי שצריך רטלין
יש לי ילד שבלי רטלין אין לו סיכוי בכיתה של שלושים ילדים, ועם רטלין הוא תלמיד מצטין, כי חוץ מקשב וריכוז, הוא חד תפיסה ועם זכרון מצוין, וזה כמובן משפיע על הבטחון העצמי, מצב חברתי, רגשי, נפשי.
מי שצריך רטלין ולא לוקח, זה עלול לפגוע בו מכל הבחינות.
נכון. היה מאוחר.. התכוונתי במקרה שלה.לא מחוברת
יש המון מיקרים שפשוט דוחפים את זה לילד. ולדעתי זה נורא.
אני ממש סבלתי מזה גם פיזית ונפשית.
ואני ממש לא הייתי צריכה את זה
יש לי אח שפרח עם קונצרטה, ממש. מהילד המציק הוא הפך להיות החבר של כולם.
פשוט היום לדעתי נותנים את זה יותר מידי בלי להבין את ההשלכות. במקום להתמודד עם ילד שקשה לו/יצירתי וכן האלה
מפריע לי הנחרצות שלך לגבי הריטליןפרח חדש

אי אפשר לתאר כמה ילדים ניצלו בגלל זה

וכמה ילדים הפסידו מזה שלא קיבלו ריטלין

 

הגבתי למעלה.לא מחוברת
אני די לא דואגתדיליה

כי יאמא שלה גם הייתה קצת כזאת אבל לפחות לא הייתי בכורה ואימא שלי לא נלחצה מידי...

היום יש לי תואר שני אבל מרגיש לי שחבל שמתבזבזת...

מרגישה גם אולי שזה עניין רגשי אבל כזה מרוב שפע היא משפיע על הסביבה הרבה טוב הרבה שמחה והרבה בלאגן היא טיפוס שופע כזה. זה התחושה שיש לי אחרי המחשבה היום...

יש להם מורה מתקנת בבית הספר? נשמע לי שזה קשור לתחום האחריותמתואמת
שלה...
אם לא - אז אולי כדאי למצוא באופן פרטי אשת מקצוע שתוכל ללמד אותה אסטרטגיות להתארגנות. לא מספיק בקיאה, אבל זה בטוח קיים...
ובאמת טוב להסתכל על הכוס המלאה - על החוכמה והשכל שיש לה ביחד עם הקושי בקשב ובריכוז...
נסי לברר על שיטת קוגפןבאר מרים
נראה לי שזה יכול לעזור..

(מגיעים לזה דרך ריפוי בעיסוק..)
וואי. אני חייבת לומר שאני בהלם.תהילה 4
אולי לא הבנתי נכון. אבל יש לך ילדה מוכשרת. ממש. שמצליחה להשיג ציונים נפלאים. אבל "יכולה יותר" סליחה שאני שואלת אבל בשביל מה יותר? אני שומעת פה. ואולי אני ממש לא מבינה נכון )קראתי את ההודעה פעמיים) על ילדה מצטיינת שמשתעממת בכיתה אז מסבירים שאם הייתה מרוכזת הייתה מקבלת עוד 5 נק'. באמת, בזה צריך להתעסק? 87 זה ציון מעולה בעיני. לא הייתי מבקשת יותר מזה.
מצד שני יש גם בעיה של ילדה חכמה מאד שלא ממצה את היכולות שלה אבל זה ממש לא קשור לכיתה ולהפרעת קשב. אני הייתי חושבת על לשלוח אותה לחוג, התנדבות או סניף. דברים שיתנו לה עוד תחומי התענינות ותעסוקה. הראש שלה יהיה לא רק בלימודים ויהיו לה הישגים ותחומי עניין בהם היא תוכל לעוף בלי מגבלות הקצב הלימודי של הכיתה. כשיהיו לה את אלה היא תוכל גם בזמן שיעמום בכיתה להתעסק עם ענייניה בשקט. כך שהיט לא תפריע למורה ותמשיך ללמוד ולהגיע להישגים בהתאם ליכולות המבורכות שלה.
עונה לךחגהבגה
יש ערך גדול מאוד, ב ללמד את הילד לעשות את המקסימום שלו.
כפי שאני מבינה- היא מוציאה 87 והייתה יכולה להוציא בקלות 100. למה לא לשאוף להיות הכי טוב?
אני לא מדברת על ילד מתקשה, שעובדים איתו ויוצא עשן והוא מגרד 80.
אם אני מבינה נכון הילדה עדיין ביסודי, 87 זה לא ציון מעולה ביסודי, כמו שהוא מצויין למשל בתיכון.
זה לא חייב לבוא מתוך פרפקציוניזם, דחיפה לא בקיאה ותסכול.אבל זה משהו שיכול וצריך להניע אותה להשקיע, ולדעתי זה נובע מאותה הפרעה קלה של קשב וריכוז.
אחרת, למה ילדה כל כך , לא מוציאה 100 בקלות?

ולםותחת, @דיליה
כשהמורה אומרת לך שיש קצת בעיה של התארגנות והיא לא מרוכזת, רוב הסיכויים שזה משהו שמפריע לסביבה, לה, וגם למהלך השיעור.
אני בטוחה שהילדה המקסימה המוכשרת וה מהממת שלך לא עושה את זה בכוונה!! בכלל!! אבל שורה תחתונה, במערכת החינוך כפי שהיא היום, שמותאמת לצורה מאוד מסויימת של לימוד, שבה יוצאים מנק' הנחה שכולם אותו דבר (זה משהו שחייבים לשנות, לדעתי) הבת שלך לא מוצאת את עצמה וזה עלול לפעמים "להפריע". שוב, בכוונה במרכאות כי את אפילו אח את שבבית את לא פוגשת את זה אבל בבי" ס היא צריכה לשבת מספר שעות מכובד ולהשתמש, ממש הגיוני.
כמה פתרונות:
1. הצבת יעדים/מטרות- לעשות ממש מבצע או לוח, שהיא עושה בקרה לעצמה.
כל ערב, היא בודקת שעשתה את כל השיעורים (זה תלוי אם כתבה ביומן בכיתה), וסידרה מערכת והתיק מסודר.הייתי הולכת אפילו מיותר מזה ומבקשת ממנה לדאוג שלא יהיו סלם דפים/שקיות/פסולת בתיק, ולבדוק שלא חסר כלום בקלמר.
כמה שזה משמעותי, ממש ממש.
ברגע שהיא מסיימת לעשות את זה, היא אומרת לך, את מעיפה מבט, ושמה מדבקה/כוכב. ככה זה לא גוזל ממך זמן, אבל כן גורם לך להיות בבקרה.
אפשר לבקש מהמורה לעשות את זה גם בכיתה, נניח אם תחילת שיעור המקום מאורגן, נק', אבל זה יהיה לה ממש קשה כי יש לפחות 5-7 תלמידים בכל כיתה שצריכים משהו כזה וזה מסובך...
2. תעסוקה בכיתה- נניח עושים עבודת כיתה לומדים חומר חדש והיא סיימה, שיהיה לה ספר/חוברת עבודה או אפילו מחוברת מנדלות, בתיאום עם המורה שהיא עעובדת בה.גם פה צריך לבדוק מדיי פעם, נניח בחוברת עבודה שהיא עושה נכון.
3. סדר יום. לא יודעת איך אצלכם בבית, אבל יש משפחות, במיוחד רב גילאיות, שאין סדר יום מסויים, הכל זורם כזה בלי שום כיוון.
כדאי לארגן את היום בבית, וכך הכל באופן כללי יותר מאורגן..
ואי רעיונות מעולים.הכל בנחת
בדיוק באתי לכתוב שיש לי תלמידות שעשיתי להן סרגל התארגנות ואנחנו שמות מדבקות על כל שלב
וגם לי יש תלמידות שכאשר מסיימות משימות עובדות בדפי עבודה/ מנדלות

ואגב. רק אומר שלמידה דיפרנציאלית ( לפי רמות או צורך לימודי) יכולה ממש להתאים לילדה שלך. זה נותן המון במה לחזקים
חגה אני חולקת עלייךתהילה 4
אני מאד מעודדת את ילדיי להוציא מעצמם את המקסימים אבל המקסימום פה נמדד בצורה שגם את- בהמשך דברייך הודית שהיא מאד מאד מסויימת ונקודתית. ואולי אולי אם יורשה. לי מאד נוחה למורה. (גם אני מורה אז מותר לי)
אני מרגישה שיש גם עודף באיבחונים וטיפוליות יתר. כאילו יש איזה קו אחד שכולם צריכים להיות בתוכו ואם לא זה כבר נקפיץ סוללת עו"סים, פסיכולוגים, טיפולים ונאבחן "הפרעת קשב" הרי אין פה בעיה. אלא יש פה ילדה מתוסכלת ומשועממת אז בואו נמצא לה תעסוקה. אני יותר ממאמינה שכשהיא תהיה יותר מבסוטה מהחיים שלה גם הציונים שלה יעלו כי יהיה לה יותר מעניין גם ללמוד. אבל להפוך לבעיה סטיה כזו קלה מה"נורמה" ? עושה הרגשה שמגדלים פה רובוטים.
נכון. צריך להשקיע ולהוציא את המקסימום השאלה אם הדרך היא לחפור, ולדון ולטפל ולטפל ולטפל. במקום לבוא בדרך עוקפת נעימה ומפתחת יותר. כך בעיני.
בקשר למורהק את סופר צודקת!חגהבגה
רק- נוחה למורה.
אבל, וזה אבל גדול- לא מרצון
מוכרת...
לגבי הדרך, מסכימה.
לא יודעת למה חשת שלא- בשום מקום לא כתבתי לרדות בה או לגרום לה לתסכול.
אבל כן תדע שמצופה ממנה, בגלל שהיא כזו מוכשרת ומסוגלת!!
ואם מסדרים את כל ה מסביב תהיה לה פניות ורצון להשקיע
חגה תודה רוצה מעט הרחבות:דיליה

כ
1. הצבת יעדים/מטרות- לעשות ממש מבצע או לוח, שהיא עושה בקרה לעצמה.
כל ערב- זה חלק מהבעיה הקוישלהיות עקבית הערבים העמוסים, היא בודקת שעשתה את כל השיעורים- היא לא תמיד זוכרת מה ואם יש ביעורים בכלל  וסידרה מערכת משתדלת אבל לפעים כבר עייפה מידי ומבקשת לדחות לבוקר- (כי אז גם חוסכת מטלות בוקר חחח) והתיק מסודר.הייתי הולכת אפילו מיותר מזה- לא רואה סיכוי.... ומבקשת ממנה לדאוג שלא יהיו סלם דפים/שקיות/פסולת בתיק, ולבדוק שלא חסר כלום בקלמר.
כמה שזה משמעותי, ממש ממש.
ברגע שהיא מסיימת לעשות את זה, היא אומרת לך, את מעיפה מבט, ושמה מדבקה/כוכב. ככה זה לא גוזל ממך זמן, אבל כן גורם לך להיות בבקרה.
אפשר לבקש מהמורה לעשות את זה גם בכיתה,- המורה כאמור אמורה ללדת אוטוטו אבל גם זה נראהלי יכול להיות הרבה למורב כיתה עמוסה בלע"ר לא מגזם לבקש? נניח אם תחילת שיעור המקום מאורגן, נק', אבל זה יהיה לה ממש קשה כי יש לפחות 5-7 תלמידים בכל כיתה שצריכים משהו כזה וזה מסובך...
2. תעסוקה בכיתה- נניח עושים עבודת כיתה לומדים חומר חדש והיא סיימה, שיהיה לה ספר/חוברת עבודה או אפילו מחוברת מנדלות, בתיאום עם המורה שהיא עעובדת בה.גם פה צריך לבדוק מדיי פעם, נניח בחוברת עבודה שהיא עושה נכון.הלוואי שהמרוה תסכים אני לא מאמינה שיש סיכוי אפילו קלוש לדבר. וגם היא לא גומרת את העבודות בכיתה זה חלק מהעניין כיהיא עם קושי בהתארגנוץ. היא משתעממת תוך כדי השיעור ומרחפת וגם לא תמיד מתחילה מטלות כאליול כבד לה ומשעמם לה החיים. (סוג כמו אצלך וואלה יום שישי בבוקר אין כוח לכלום רק שלך יש אחריות בסוף....)
3. סדר יום. דווקא סדר ום יש לי מאוד. אני צריכה אבל סדר יוםזורם. יום קבוע לכל דבר, שינה לקטנים בשעה קבועה ארוחת ערב פחות או יותר מאורגנת אבל בכול זאת לא מוסד...לא יודעת איך אצלכם בבית, אבל יש משפחות, במיוחד רב גילאיות, שאין סדר יום מסויים, הכל זורם כזה בלי שום כיוון.
כדאי לארגן את היום בבית, וכך הכל באופן כללי יותר מאו

האמת אני ממש לא מסכימה שאת אמורה לבדוק בכתה ומיואשת******
שהיא עשתה שיעורים וסדרה מערכת? למה זה עניינך בכלל? זה לכתה א. מקסימום לילדים מתקשים כתה ב
אחר כך האחריות שלהם. לא סידרו יהיה להם קשה יבינו שצריכים לסדר
כל אחריות שאנחנו לוקחים הילדים מאבדים את היכולת להתמודד איתה בעצמם
כך לגישתי
כל מילהoo
חבל שאת לא מורה!!דיליה

ואני ממש מסכימה איתך.

תודה על ניסוח המחשבות...

😂😂😂 ה ירחם אם הייתי מורהמיואשת******
ורק אני אוסיף אני לא מלאך כן?מיואשת******
אני יכולה לעבור ליד ילקוט מבולגן ולומר להן מה זה??? ואז הן תלכנה לסדר
אבל זה לא אחריות שלי ואמירה כזו קורית פעם בחודשיים בערך. אני משתדלת לא להסתכל 🤭
לא ראיתי שום הבדל בציונים מאז שהורדתי אחריות
כן ראיתי הבדל גדול לאורך השנים ברמת הסדר העצמי שהן מגיעות אליו. כל אחת ויכולתה
פתאום זה אכפת להן הם מסדרות יותר.. את המדף שלהן, לא את הבית חס ושלום כן? 🤣
חחחדיליה

האמת שדיברתי איתה עכשיו מתי היא רוצה שנסדר את הילקוט היא ממש לקחה קשה ואמרה שזה מקום פרטי שלה ולא מעוניינת בחפירה שלי.

וואו איך שהבנתי אותה. באמת בית קטן ללא הרבה פרטיות המיטה שלה (קומה שנייה) והילקוט

ניסיתי לשאול אותה מה כן יעזור לה היא לא ידעה לומר.

וברחה לישון... זה גם בתגובה ל @אמא וגם...

אז כנראה יש תסכול שלא הבנתי אותו.

וננסה לדבר עליו ולעזור מה שאפשר...

לפעמיםאמא וגם

באמת לעזור לה לסדר בצורה יפה ונעימה את הדברים שלה גם יכול לעזור

גם לתת לה מוטיבציה וגם הרגשה נעימה של מרחב פרטי..

הבת שלי מסדרת לפעמים בשירותים 🤭מיואשת******
כי שם היא יכולה לנעול וזה מרגיש לה פרטי ונעלם שאני לא אראה את השישן ושמחו בילקוט
מותר לה
זה באמת פאדיחה
היא נמצאת בחוגיםדיליה

התנדבות פחות מתאים לנו מכל מיני סיבות.... בעיקר שאני צריכה אותה בשעות האלו... אבל גם כי מתקשה להחזיק דברים קבועים ואני מסתפקת בחוג ושיעורי פרטי בשביל קביעות שבועית...

באמת היא פורחת שאר התחומים בחייה ומקימה מיזמים שזה מדהים...

הקימה עיתון עם שכנות ועוד ועוד...

בקיצור הילדה אחלה. רק לא נוחה למורה.תהילה 4
סליחה שאני אומרת אבל המורה צריכה להתגבר. ולא כל סטייה קטנה צריך להפוך להפרעת קשב. חבל על הילדים.
אני מצטרפת גם למי שכתבה שאת ממש לא צריכה לארגן לה את העניינים זה לגמרי לימוד שלה אפשר ללמד אותה פעם פעמיים ומאז זה שלה.
הדבר שהכי חסר היום זו קצת עצמאות ואחריות לילדים. הבת שלך יוזמת ועושה זה מקסים. בואו נאמין בהם שהם יכולים לדאוג לעצמם. )יותר מלהשיג עוד 5 נק').
לדעתי תרגיעי את המורה. ממש כמו שאמרה מיואשת.
התבלבלתי והגבתי פה בטעותדבורית
אני יגיב בהמשך לכל אחתדיליה

בינתיים תודה.

העברי את זה לילדה בצורה ממש טובה בזכות הרגיעה שיש לי מכאן

אקרא בעיון את כל ההחכמות שלכם ממש בכול תגובה מצאתי משהו

רוצה לעבור על זה שוב וממש לקחת דברים למעשה.

תודה לכל המגיבות הנפלאות אתן עוזרות לי מלא...

לא תגובה מקובלת במיוחד אבל…מיואשת******
אבל אני כזו
תמיד קיבלתי תשעים למרות שהיכולות יותר
והיה לי משעמם
והמורות כעסו
ומבולגנת
ואמא כעסה
ולמדתי וגדלתי ובגרתי ויש לי תואר במחשבים בהצטיינות כי כשהיה לי מספיק אכפת והלימודים היו מספיק מאתגרים השקעתי יותר
אז רק מבחינת הדאגה שלך בלימודים, לדעתי מה זה מיותר
אם הציונים שלה טובים עזבו אותה בשקט.
שלא תהיה לה טראומה מלימודים בגלל שמנסים לתקן אותה שתתאים למערכת
87 חד פעמי זה לא נורא
אם זה מתמשך זה משהו אחר
אבל האם יכול להיות שדווקא עכשיו ירד לה הציון כי המורה או אתם קצת לוחצים עליה? אולי זה מלחץ?
בקיצור לדעתי לשחרר כרגע
וואו אני ממש רוצה לשמוע בקולךדיליה

גמני הייתי כזו. לא שוכחת מבחן שקיבלתי 93 שהמורה כתבה לי ציפיתי ליותר...

גם לי יש היום תואר שני והכול ומקצוע מהממם ומשמעותי,

אבל כן, הבת שלי לומדת במערכת פטריכאכלית אין לי הגדרה יותר טובה!!

מערכת של ימים עברו בה כל תלמיד צריך להתאים את עצמו כל כך לא יעיל אוף.... והיא כל כך מוכשרת וחכמה ומתוקה שסוף, כן, בקום לשים את הציפיות על הכריות אני שמה גם עליה....

תכלס העבודה היא כאן שלי...

אבל 87 הוא ציון שקורה לה לא קבוע אבל זה התנועה 87-93 יכול להית גם פחות במקצועות שהיא שונאת או יותר המקצועות קלים או שהייתה לה סבלנו לקרוא את המבחן מהתחלה עד הסוף ולענות על כל שאלהץץץ

את יכולה לסכם איתה שאת מצפה שלא תרד מתשעיםמיואשת******
ולומר שלפי היכולות שלה היא יכולה מאה, אז תשעים ומעלה מקובל עליך. וזהו. שלום.
זה באמת עבודה שלנו לשחרר , גם לי קשה.
אבל גיליתי שככל שאני משדרת ציפיות (ויש לי!) אז הציונים שלהם יורדים בהתאמה. ממש. מרב לחץ ממני.
עשיתי המון עבודה עצמית ואני מנסה לזכור איך אני הייתי
זה באמת עבודת המידות
ועבודה מול המורה
להבהיר שבהחלט הילדה לא תפריע בשיעור אבל שאם משעמם לה המורה יכולה לאפשר לה להתעסק במשהו שלא מפריע.
זוכרת עד היום את אמא שלי בכתה ו צועדת לשיחה כזו בדיוק עם המורה
קרסתי בערב.עוד מעט פסח

מצאתי את עצמי אוכלת לחם עם קוטג' לארוחת ערב, אז החלטתי לפנק את עצמי, להכין סלט טעים לשבת ולאכול ממנו קצת כבר הערב.

הכנתי את הסלט עם הילדים סביבי, ואז שמתי לקטנים שירים בטלפון וישבתי לאכול במטבח.


חוזרת הביתה הגברת בת ה-15 (שקמה ב-12 וכל היום היתה עם חברות), אומרת לי- 'לכבוד מה הם רואים סרט?'.

אמרתי לה- 'כי אני עייפה וצריכה לנוח'

היא אומרת לי- 'אה, אבל להכין סלט מושקע יש לך כח? בגלל זה הם יצאו ככה מופרעים'.


מצאתי את עצמי בורחת לחדר, מקללת אותה בלב.

חצופה ומנותקת, שלא מבינה שמינית ממה שעובר על הורים בימים האלה.

ואני כל כך כועסת עליה על כל הימים האלה, שאני בקריסה והיא לא עושה כמעט כלום בבית (מתבכיינת שעה על זה שביקשתי ממנה לקחת את הכביסה של עצמה!!! לחדר).

ועוד באה בהערות מתנשאות.


עכשיו הקץ' המעצבן, זה שלדעתי זו אמא של החברה שלה שקצת מורידה אותה נגדי. מין אמא כוסמת-חינוך ביתי-טיטול רב פעמי כזאת, שכל היום מספרת כמה כולם נחותים לעומתה.


אוף.


בא לי לצרוח.

יואו! מחרפן בהחלטיעל מהדרום
לק"י

אני מבינה שזה חלק מגיל ההתבגרות, אבל זה לא הופך לנחמד יותר.


🫂

הפתח לאמירה שלהoo

זה ההסבר שלך

אמרתי לה- 'כי אני עייפה וצריכה לנוח'


אני לא נותנת הסברים שמצדיקים את ההחלטות שלי

גם כי אין צורך וגם כי זה פותח אפשרות דיון לא רצויה


הייתי עונה בסתמיות 'רואים' 'ככה'

או מתעלמת מהשאלה

תלוי בטון שהיא נשאלה

נשמע מדויקמתיכון ועד מעון

בדיוקכך.

הבעיה שאנחנו המון פעמים מתנצלות, ממה שאני קוראת אותך את לא חיה את חייך כך ואת צודקת לגמרי, אבל רובינו כן

כןoo

רוב האנשים מצטדקים וגם מתנצלים כששואלים אותם (ובמיוחד נשים)


כדי להגיב אחרת

צריך להיות מודעים להשלכות התגובה ולהתאמן להגיב אחרת

(זו יכולת נרכשת)


בשיח הורה ילד

זה הכי משמעותי

כי ההשפעה של ההורה על השיח היא כמעט מוחלטת

(בניגוד לשיח בין מבוגרים

ששם ל2 אנשים יש השפעה על השיחה

ותגובה אחרת עוזרת

אבל השיח תלוי גם בצד השני)

ממש מזדהה. חיבוק ענקקדם
עבר עריכה על ידי קדם בתאריך א' בניסן תשפ"ו 20:49

משפט כזה היה מוציא אותי מדעתי, כל הכבוד שהלכת לחדר ולא צעקת עליה, אני לא הייתי מצליחה.
 

מאוד קשה לי שהמתבגרות שלי לא עוזרות בבית בכלל. ברמות שמזעזעות אותי. אצלנו שיחות הבהרה עוזרות, לצערי לזמן קצר מדי...


 

מציעה לשבת איתה לשיחה ולשקף את המצב מהצד שלך, למשל מה את עשית מהבוקר ומה היא. וכמה היא מקבלת מהבית ולא נותנת. (ארוחות, שימוש בכלים שמישהו צריך אח''כ לשטוף, קניות, הסעות, כביסות וכו') האמת שבעיני זה משפט כל כך חצוף, שהייתי מבהירה בהזדמנות קרובה באופן חד משמעי שלא מדברים ככה לאמא. ושלראות סרט זה הרבה פחות חמור מגאווה וחוצפה... אבל איך שאת מכירה אותה ואת הדינמיקה בבית, תעשו מה שנכון לכם

ווא, נעתקו לי המיליםמתואמת

את אמא מדהימה, שהצלחת לא להגיב לה! אני בטוח הייתי מתפרצת מיד...

האמת, שאולי במצב כזה לא נכון להתאפק, וכן צריך להעמיד אותה במקום מיד - לא מתוך התנצחות, אלא פשוט כהעמדת גבולות, שלא מדברים ככה לאמא בשום אופן.

מניחה שזו לא פעם ראשונה שהיא אומרת פנינים כאלה... חיבוק לך❤️ אולי אחרי המלחמה כדאי לשקול הדרכת הורים, כדי לדעת איך להתמודד מולה...

חיבוק על זה, לא נעים בכללשופטים

אני כן חושבת שצריך לדבר ולשתף, אם קשה בשיחה אפשר במכתב, בסוף אנחנו אחראים על החינוך ואם לא תספרי לה שנפגעת ושזה ממש לא היה במקום איך היא תלמד?


כשהיה לי מקרה דומה והייתי עצבנית ביקשתי מה AI לנסח מכתב ודייקתי אותו עד שהיה נראה לי קולע.

לא בהכרח שזה יעזור ויהפוך אותה 180 מעלות אבל אותי זה הרגיע שעשיתי את ההשתדלות שלי, כי למרות שאני טיפוס  שנמנע מויכוחים יש מצבים שזה הכרחי..


ואי אין לי מתבגרת אבל מעלה לי את הסעיף רק לקרוא🩷לפניו ברננה!

תקראי לה לחדר לשיחה ותלמדי אותה

שכדי ליצור אמא רגועה עם כוחות

אמהות צריכות לאכול אוכל איכותי גם אם זה במחיר סרט.

ושאם יש לה ביקורת שתתכבד ותשמור על האחים או שתעזור קצת כדי שלא תקרסי כשהפרינססה מסתובבת עם חברות.


סתם. לא יודנת כמה חכם להגיד את זה אבל אני מבינה אותך כל כך ושולחת חיבוק.

תודה לכולכן!עוד מעט פסח

הייתי בהדרכת הורים ספציפית עליה, כי היא באמת ילדה שמאתגרת אותי באופן מיוחד (בעלי טוען שזה בגלל 'היא ממש דומה לי. אני לא רואה את זה, אבל כן מעריכה את הדעה שלו, אז כנראה שיש בזה משהו).

אולי אני צריכה לחזור, כי זה כן הועיל לתקופה מסוימת, ועכשיו אני מרגישה ששוב אנחנו מתרחקות.


וכמובן שהחופש הזה שלה, מול כמות העבודה שלי, לא מוסיף רוגע. זה מתסכל ברמות.

אני חושבת שאולי כן יש מקום להודיע לה שהיא לא אורחתלפניו ברננה!
בבית ושמצופה ממנה איקס דברים מסויימים בכל יום (נראה לי עדיף מוגדרים שחוזרים על עצמם, כמו לדוג ארוחת ערב, או כלים וכביסות, ככה את מנטרלת ויכוחים) ואם מולך זה יתפוצץ אז שאבא יקח אותה לשיחה..
הלוואיעוד מעט פסח

אבא שלה באמת מצליח לגרום לה לעשות דברים.

אבל כשהוא לא כאן, אני לא.

היה לה בעקרון תפקיד מוגדר, היא פשוט לא היתה עושה אותו. כשהיינו מתעקשים, היתה עושה עקום בצורה שיותר פוגעת ממועילה.

הקטע שבעלי מצליח להוציא ממנה קצת עזרה (עם תלונות, אבל לפחות משהו), לכן ברור לי שהנקודה היא הדינמיקה ביני לבינה.

גם לי קרה משהו כזה פה ושם כמעט עם כל ילדפילה

אנחנו כהורים אשמים בזה.

אנחנו כל הזמן משדרים להם כמה דברים בעייתיים

1) הורה צריך להכיל כל הזמן

2) הורה הביא ילדים לעולם כך שכל התחזוקה היא בעייה שלו והוא צריך להתמודד עם זה

3) מותר להשתגע בגיל ההתבגרות

4) הורה צריך להיות תמיד חינוכי, נחמד וכספומט

5) אין ילד רע, יש ילד שרע לו

6) הורה צריך להיראות טוב ,לשדר שמחה ולהיות מוכן לכל תרחיש

7) העיקר שילד ישתף אותנו

8) מערכת החינוך לא טובה

9) מורה צריך למצוא גישה לכל ילד ולתת יחס אישי

10) צריך לאהוב את הילד בלי תנאי

יוצא שילדים מקבלים מסר שהם לא אשמים בכלום אף פעם , לא אחראים על שום דבר והורה צריך לשמוח כשבכלל משתפים אותו. וגם אם הם עושים בעיות , הורה עדיין חייב להם כי הוליד אותם.

ומה טוב בכלל בחינוך ביתי או חיתול רב-פעמי? 

הכיוון שלך נכוןמתואמת

אבל פחות אהבתי את הקביעה של "אנחנו ההורים אשמים בזה"...

אשמה עצמית לא תוביל לשום מקום בשום מצב.

יש דברים שאפשר לשנות בהתנהלות ובדינמיקה כדי לנסות לשנות, אבל יש גם אופי מולד של ילד, שההורה לא אשם בו... (וגם הילד לא, כמובן, וצריך לעזור לו ולכוון אותו לטוב - ככל האפשר)

..הרמוניה

נכון זה לא אשמת ההורים זה אשמת התרבות

ההורים שלי לא שידרו לי את רוב הדברים שהיא כתבה, בכל זאת איכשהו קיבלתי את זה מהסביבה

והתפיסות האלו יצרו לי ביקורות שונות על ההורים שלי (מודה בצער)

 

אין ספק שאם גם ההורים מושפעים מהחשיבה הזאת זה יותר רציני

..הרמוניה

סליחה על הפלישה, תגובה גאונית. ומאד מעוררת מחשבה

תראי יקרההפי

קודם כל כואב לקרוא את זה , ואין ספק שאת חשובה קודם כל ורק שתשקיעי בעצמך יהיה לך את הסבלנות להשקיע באחר(:

אז לא להזניח את עצמך תמיד לחשוב עליך , גם בנקיונות גם בבאלגן .

5 דק קפה לפני עם עוגה .. לשבת בחוץ לשמוע רגע שיר שאת אוהבת .. זה לא חייב להיות הפסקות של חצי יום. ( וגם זה מותר )


 

לגבי הבת שלך 2 דברים

1. היא מנסה לדבר איתך ( גם אם עקום , היא רוצה תשומת לב , לפעמים ילדים עוקצים דווקא במקום שכואב , כי כואב לה משהו , בדרך כלל זה שלא רואים אותה מספיק .. תנסי מתי שאת נינוחה ואין לך עומס לדבר איתה ככה בכיף. . ובלי מגננות .


 

2. יש פה גם חוסר כבוד , זה לא אומר שהיא רעה זה בדרך כלל אומר שעובר עליה משהו , אבל זה לא צריך לצאת עליך .

תגידי לה אני מבינה שחשוב לך החינוך שלהם ( באמת ולא בציניות) עם זאת תביני שאת מתנהגת בחוסר כבוד את קודם כל מזלזלת בעצמך ובי כאמא 

( גילוי נאות אמא אני לא , אבל עבדתי מלא עם ילדים ונוער עם בעיות התנהגות)
 

 

תודה לךעוד מעט פסח

באמת אחרי שנת לילה אני מבינה שהיא רצתה לקבל קצת זמן של קשר ויחס.

אולי היא קיוותה ששמתי לאחים שלה סרט כדי שאוכל לדבר איתה רגוע, והתאכזבה שלא זו היתה הסיבה...


האמת שמהחוצפה עצמה אני כבר לא מתרגשת.

מבחינתי זה כמו שלקטן בורח לפעמים פיפי- מתחלקות לה אמירות פוגעניות, אני הולכת עד יעבור זעם.

היא יודעת מה מותר להגיד ומה לא, ובדרך כלל אני לא כזה מתרגשת מפליטות פה שלה (אבל, כמו שכתבתי למעלה, זה גם היה משהו קיצוני, וגם היא תפסה אותי בזמן שגם ככה הייתי על הקצה).

לפחות עברנו את השלב שהיא אומרת את זה בצרחות...

את מדהימה באמתהפי
זה נשמע שאת בעין טובה ומכילה את הסיטואציה יותר מכל עצה טובה שאפשר לתת 
קשוח עכשיו, קשוח עוד יותר עם מתבגריםמתיכון ועד מעון

בטח בזמן הזה. היו לנו לא מעט פיצוצים קולניים עם המתבגרים (בעיקר אחת מהם) כולל בדיוק בשנייה שאחותי הגיעה לקחת משהו ושמעה צרחות הדדיות, זה לא ממקום שאומר שזה בסדר, רק לנרמל שזה קורה ולכולם, כולנו על הקצה

אני חושבת שטוב שאת דואגת לעצמך, וזה גם אולי לא סבבה שהיא קמה מאוחר, אבל הרבה נוער בגילה קם סופר מאוחר.

 צריך למצוא זמן רגוע לדבר איתה לשמוע מה יושב עליה ולמסות למצוא דרך להציב דרישה וגם לראות אותה.

בהצלחה יקרה!!!

אני באמת מרגישה שהיא מתפספסת ליעוד מעט פסח

יש כל כך הרבה דברים הישרדותיים, sos שחייבים לעשות בדחיפות- שאין זמן לילדים שהם לכאורה עצמאיים ומסתדרים לבד.

אולי זאת היתה קריאת השכמה לראות אותה יותר.


מצד שני, בכנות, איפה אני מכניסה גם את זה ללו''ז???

אוף.

קשה להיות הורים במלחמה.

לגמרי קשהמתואמת
ואל תאשימי את עצמך על מה שאת לא מצליחה... תנסי לבדוק מה סדר העדיפויות הנכון לך עכשיו (אולי למשל אפשר לוותר על הלימודים של האמצעיים כדי שתוכלי לשים לב יותר למתבגרת? אולי איכשהו יש מקום להוריד סטנדרטים בסדר של הבית? אולי אפשר לשלב בין דברים, ודווקא תוך כדי שאת מסדרת להזמין אותה לדבר איתך? מה שנראה לך שתהיי מסוגלת לו עכשיו❤️)
זה ממש לא נאמר בשיפוטיות, מקווה שזה ברורמתיכון ועד מעון

אם תצליחי למצוא אפילו כמה דקות, רצוי בשעות הלילה שהקטנים כבר לא מסביב, לדבר איתה טיפה, ובעיקר להקשיב לה, זה מצוין. תנסי, רק אם יתאפשר.

זה באמת באמת קשוח

כל כך מכירה את זהאורי8
קרה לי עם חלק מהמתבגרים. זה מעצבן ופוגע ברמות אחרות... הגדולים שלי מעל גיל 20 ויש חי כבר נשואים. וטם זה מעודד אני יכולה לומר שזה מאוד מתעדם בהמשך, והם מתחילים בשלב כלשהו לראות אותך...ושאני ממש מנסה לעבד על עצמי לא להפגע אישית).לא תמיד מצליחה... רק בשבוע שעבר היה לח ענין דומה עם הבן שלי) . אני כן חושבת שכדאי לדבר איתה בזמן רגוע( אולי את ובעלך יחד) על איפה היא יכולה להיות שותפה בבית . ואחרי שנרגעת מהפגיעה הכל כך מוצדקת גם להיות המבוגר האחראי ולהמשיך את הקשר ולהיות אמא שלה  אפשר גם לנסות לומר שמה שאמר פגע בך כי את עובדת קשה ומותר לך לפנק את עצמך בלי להכנס לדיון על זה. ואז פשוט להמשיך הלאה ושזה לא יגרר לעוד ברוגז ןכעסים.  בהצלחה יקרה, זה לא קל , יכולה לומר שיש לי בת מהממת שדומה לי מאוד והתנהגה בדיוק כך בגיל 15. היתי נפגעת ממנה מאוד ותמיד אמרתי לה מה אני מרגישה אפילו שזה יכל להמשיך את המריבה כי לפי דעתי היא צריכה להבין שאמא היא בן אדם עם רגשות ולמילים שלה יש כח ויכולת לפגוע. אבל תמיד הקפדתי להמשיך הלאה ואחרי שנרגענו להיות אמא שלה לדאוג לה להיות אכפתית. לא נתתי למריבות להגרר .  ב"ה היום היא נשואה ואנחנו במקום אחר לגמרי. 
וואי קשוחתהילה 3>אחרונה

קודם כל נשמע מתסכל ומקומם

הקושי של הזמן הזה והעומס

זה שהגדולה מרוכזת בעצמה, וגם מבקרת, ולא מושיטה עזרה

תחושה שהאמא השניה מורידה אותך

ממש ממש קשוח.


בסוף הכל יושב על החוויה שלנו בתוך עצמנו,תחושה שאולי לא הצלחתי או לא הייתי אמא מספיק טובה היוםוהיא מכאיבה, ועוד יותר אם מישהו מגרד אותה, ופי כמה כשמסובבים את הסכין.


תחבקי את עצמך, תכאבי את התחושה,

ותזכרי שלמרות שזה מה שאת מרגישה כרגע,

הכל בע"ה יעבור ואת בוודאי אמא נהדרת ומשקיעה.


אחרי שתעבדי את מה שנגע בך וטלטל אותך, נשמע ששווה לתפוס שיחה עם הבת על הציפיה שלך ממנה, ובכללי על התחושה ואולי גם על האמירה הזאת (נשמע שגם לה יש תסכולים מסויימים, ושווה אולי לאפשר לה לשוחח על זה כשתהיי פנויה לשמוע)

אבחון פסיכודיאנוסטימשתדלת פלוס
מי מופנה לאבחון פסיכודיאנטסטי?

איך מתבצע?


מה בודקים?


מי מבצע אבחון זה?

בדרך כלל פסיכולוגים קלינייםמתיכון ועד מעון

עושים אולי גם שיקומיים, לא בטוחה

לרוב שיש שאלה רגשית עמוקה

עושים אבחון עם כלים רגשיים וגם מבחן אינטליגנציה 

תודה רבהמשתדלת פלוס
האם זה קשור לאוטיזם?
יש אבחון פסיכולוגי לאוטיזםמתיכון ועד מעון

ספציפי לאוטיזם עם כלים מותאמים.

שזה נערך ע''י התפתחותיים, קליניים של הילד וגם שיקומיים החינוכיים שעברו הכשרה 

מוסיפה שלצורך אבחנה של אוטיזםמתיכון ועד מעון
צריך גם אבחון רפואי של רופא התפתחותי או פסיכיאטר 
אצלנו קיבלנו הפניה בגלל חשד לאוטיזםמתואמתאחרונה

אבל בפועל האבחון הזה לא אבחן אוטיזם (צריך אבחון אדוס בשביל זה).

כך שאם זה החשד אצלכם - עדיף ללכת ישירות לאבחון אדוס אצל פסיכולוג שמומחה בזה... (וצריך גם לאבחן אצל פסיכיאטר)

מכירות ספרי שמע חרדיים לנוער צעיר?אנונימית באהב"ה

בשביל ילדה עם דיסקלקציה.

היא אוהבת לשמוע סיפורים מוקלטים, אבל מה שיש בשוק הרגיל כבר לא מתאים לגילה...

ובבית אנחנו קוראים רק ספרות חרדית/דתית תורנית.

לא בדיוק ספריםשופטים

אבל פעם שמענו הקלטות של הרב עמנואל תהילה.

יש לו קטלוג של סיפורים לבחירה במגוון נושאים, אני מאוד התרשמתי, זה לא ילדותי, אבל לא סיפורי אלא ממש סיפורי צדיקים, פרשת שבוע, סביב החגים, סביב מידות 

אולי בפודקאסטים של משפחה יש סיפורים מתאימים לגילהאחתפלוס

יכול להיות שזה יותר לילדים אבל שווה לבדוק

דתי לאומי אבל ממש מומלץדפני11אחרונה
אמיתי המספר
אמהות לבנים מתבגרים- עדיף לבן בכור. האם אתם מעיריםאביגיל ##

לתפילה??

אצלנו הנהגתי כלל בבית שקמים עד השעה 8:15

לכולם. גם למתבגרים וגם לקטנים יותר. כמובן גם לעצמי (זה מאוד מפתה להשאר במיטה בחופשים)

אבל את הבן המתבגר הגדול- בן 15 אני צריכה להעיר מלאא פעמים וזה מתיש אותי וגם מכניס אווירה לא טובה בנינו

מצד שני אם אני אעזוב אותו ואתן לו לקום בשעות מאוחרות, ברור שכולם בעקבותיו...

אשמח לשמוע מה קורה אצלכן

אצלנוoo

הגדול מגיל צעיר קם מעצמו בזמן לתפילות (יש מנינים גם ב9 פלוס ככה ש8:15 זה די מוקדם)


ודווקא הבא אחריו שהוא בן 15 לא תמיד קם מעצמו לתפילה

בעלי מעיר אותו

לפעמים כמה פעמים

אבל בגלל שהוא רגיל לקום (בזמני שיגרה) מוקדם לישיבה

אז לא קשה לו לקום ב8+


כשאנחנו מעירים אותו לישיבה

זה יכול להיות הרבה פעמים

אבל למדנו להישאר עם אווירה טובה גם כשזה לוקח הרבה פעמים

(סבלנות+ התאמת הציפייה למציאות)

בן הגדול תמיד קם לבדפילה

לבן שני בגיל של הבן שלך יש קושי , אז בעלי מעיר אותו אבל לא כל יום. בכוונה העברתי את הכבוד לבעלי מכל מיני סיבות.

בנות מתבגרות ביום חול קמות לבד, בשבת ובחופש יכולות לקום מאוחר . אני לא מעירה.

את ילדה בכיתה ו מעירה בימי חול , בשבת לא.

את קטנים מעירה ביום חול , בשבת לא .

אנחנו מעירים אותםמתואמת

אבל לא יותר מכמה פעמים. (יש לנו בת בכורה ואז שלושה בנים מעל בר מצווה)

לא חושבת שזה נותן דוגמה אישית לאחים הקטנים, לכאן או לכאן... כל אחד עם האופי שלו (והמורכבויות שלו), וכולם יודעים שלא כל האחים אותו דבר...

לא בן בכור אבל יש כמה בנים בגילאי 15-22אורי8

אחרי הרבה ניסוי ותהיה ובנים באופי שונה . החלטנו שלא מעירים. כן אומרים בוקר טוב. מעירים את מי שאנחנו יודעים שחשוב לו לקום. לא חופרים. חלק מהבנים שלנו קמים מוקדם לתפילה וחלק לא, מתפללים במנין מאוחר ולפעמים גם בבית כי אין כבר מנין. החלטנו שיותר טוב להשאיר את זה להתמודדות שלהם עם עצמם ומול הקב"ה ולא מולנו. זה גם לא קשור לכמה הילד תורני. מי שקשה לו לקום זו התמודדות שלו, לא מאבק מולנו. אנחנו רוצים שיקום לתפילה מתוך רצון ובחירה שלו. וראינו שאם זה מולנו זה הופך את זה לענין מולנו. אני לא רואה שזה משפיע על האחים אצלנו. יש 2 בנים שקמים מוקדם ו 2 שקשה להם יותר. והאח בן ה 11 הוא באופי של הקמים מוקדם וזה שאחיו ישן לא קשור אליו. היה נראה לנו שחבל על המלחמות בנושא. ובנות מתבגרות שקמות מאוחר בימי חופש אני לא מעירה. אלא אם כן הגזימו( השעה 12 והן עוד ישנות... )

כשאני מעירה אותו, הוא בסוף קם והולך. רק שזה התפקידאביגיל ##

שלי

ואת זה אני לא אוהבת 

תודה לכל מי שענתה! קראתי מזמן, אבל שכחתי את הסיסמאאביגיל ##

ולקח לי זמן להתחבר

אני שואלת האם בכלל להעיר את המתבגרים, זה בהכרח נכון?

ברור שהוא מעדיף לישון עד שעות הבוצר

מצד שני כן חשוב לי הגבולות, ולשמור על סדר יום ברור.

לקום בשעה נורמלית

מתלבטת בעניין 

כל מקרה לגופופילה

ברור שצריך לשאוף לנפרדות ולהעביר אחריות לילד. אבל לפעמים זה לא מתאים.

אם הבחירה בין להעיר או להגיע למצב שילד קם מאוחר , מפסיד חלק מיום לימודים , אז ברור שעדיף להעיר.

ממה שאני רואה כאמא לכמה מתבגרים , יש היום המון נשירה מבית ספר. גם מלחמה תרמה לזה

אני מדברת על החופש.. שאז הוא לא קם מעצמואביגיל ##אחרונה

בישיבה אני מתארת לעצמי שהוא כן קם בזמן


אני נוטה יותר להמשיך לעמוד על זה, פשוט הוא אומר לי שאת כל החברים שלו לא מכירים ומאפשרים להם לקום מתי שבא להם

אני באמת שומעת דעה כזאת פופולורית

מחנך שצועקנשימה עמוקה

כבר איזה כמה שבועות שאני מרגישה שהבן שלי בן ב9 לא כהרגלו. הוא קצת יותר משתובב ומתחצף, יש לו מין תיקים כאלו בעיניים ואפילו קרה שהגבתי על משהו בצורה לא הכי מכילה והוא התחיל לבכות.

מדובר בילד סופר מתוק וחברותי, שנראה שהכל טוב לו ולא נותן לדברים להשפיע עליו. הוא אהוב על החברים שלו ויש לו קסם אישי. הוא תמיד מסתדר עם הדברים ולעולם לא מקטר.


כששואלים אותו איך היה בבית הספר/בפעילויות תמיד עונה סבבה ונראה מבסוט. לכן היה לי ברור שמשהו עובר עליו.


לקחתי אותו לשיחה אחד על אחד ואמרתי לו שאני מרגישה שהוא לא כהרגלו וכמה שאני אוהבת אותו ואשמח לשמוע מה קורה איתו כי אני יודעת שגם לו פחות נחמד במצב הזה ואני רוצה לעזור לו.


הוא סיפר שיש שני דברים שמפריעים לו. יש 3 ילדים בכיתה שלוקחים לו דברים וזורקים אותם מאחד לשני. הם קרעו לו מחברת וחטפו לו את הכיפה וזרקו מעליו כמו קוף באמצע. הוא ממש היה עצוב כששיתף את זה וזה ממש עשה לי כווץ' ענק בלב והרגשתי את תחושת ההשפלה שלו. טען שהוא לא עשה להם כלום מראש והם עושים את זה בלי סיבה. הוא יודע גם להשתובב עם חברים אבל אף פעם לא עושה דברים כאלו שפוגעים בילדים.


הדבר השני שסיפר היה שהמחנך שלו בשבועות האחרונים ממש צועק. תיאר שהמחנך צעק על הילד שיושב לידו כי הוא דיבר בתפילה ואמר שהוא ממש פחד מזה ואחר כך ביקש לצאת לשירותים כי הרגיש שהוא צריך להירגע. הוא לא צועק עליו ישירות, אלא על חברים אחרים. הוא סיפר את זה עם דמעות בעיניים ואמר שזה גורם לו לפחד מהמחנך.


עכשיו, הנטייה הטבעית שלי במקרים כאלו שעולים בכיתה היא לפנות למחנך ולדבר איתו ישירות על מנת שיהיה מודע ויתערב באירוע. אבל עכשיו אני תקועה. לא יודעת אם נכון לפנות למחנך ולומר לו שהבן שלי מפחד כי הוא צועק. וגם לא בטוחה שהבן שלי ישתף פעולה עם המחנך לגבי הילדים שקשה לו איתם, בגלל שהוא לא סומך על המחנך ככה.


כמובן שלבינתיים אמרתי לו כמה אני שמחה ששיתף אותי ועכשיו אני יודעת מה עובר עליו. ניסיתי לחזק אותו כמה הוא חזק בפני עצמו ולהשתתף איתו ברגשות הקשים שעולים מתוך הסיפורים שלו.


אבל אני ממש רוצה לעזור לו מעבר ואשמח להצעות מה הדרך הכי נכונה לעשות זאת. לפנות לרב? לפנות להורים של הילדים הספציפיים? ליועצת?

קשה לשמוע שהילד שלנו עובר דברים כאלה...מתואמת

נהגת ממש בחוכמה, וכל הכבוד גם לו ששיתף אותך ככה.


נראה לי שהכי חכם לפנות ליועצת. אבל לא עכשיו, רק כשתסתמן חזרה לשגרה, כדי שהיא תוכל לדבר בדברים האלה בזמן אמת.

איך הוא עכשיו, כשהוא נמצא בבית ולא באזור הפעולה הקשה? איך הוא מושפע מהמצב?

הייתי5+אחרונה

כן מדברת עם המחנך. המחנך בבעיה, הוא צריך להשליט סדר בכיתה וללמד. זה מאוד מאוד קשה. בנוסף יש מורים שהקול שלהם גבוה יותר ממורים אחרים ונשמע יותר מאיים. הם לא תמיד מודעים לזה. גם בגלל שתלמידים לא ממש מקשיבים, הם נאלצים לצעוק לפעמים. יש ילדים רגישים (גם לי יש כאלו, וגם אני כזאת) שצעקות מלחיצות אותם. במיוחד רואים את זה שהם נבהלים מצעקות על מישהו אחר. כי אם זה היה עליהם זה היה מובן, אבל על מישהו אחר זה כבר רגישות גבוהה יותר.

שיחה כנה עם המחנך, יכולה להועיל, גם כדי להכיר את המחנך ודרכי הפעולה שלו, גם שהמחנך יהיה יותר מודע לילד שיושב בכיתה ומפחד ממנו, וזה בטח לא הכוונה שלו. (בד"כ, לא מכירה). לפעמים פיתוח של קשר אישי עם המחנך יכול לעזור ליותר קרבה והרגשה יותר בטוחה.

להסב את תשומת ליבו של המחנך לילד השקט בכיתה, זה חשוב. וחשוב גם לשתף אותו במה שקורה בין הילדים. המורים לא נמצאים עם הילדים כל רגע וממש חשוב שמחנך ידע גם מה קורה בהפסקה.

אפשר לאמר לו שתשמחו שידבר בכיתה על נושא כזה או אחר בלי להזכיר שמות של ילדים. האירוע נשמע כמו התחלה של בריונות, כדאי לגדוע אותה כבר עכשיו.

אבל נראה בכלל מתי יחזרו ללימודים...

(הבן שלי בתחילת השנה שמע מי יהיה המחנך שלו וממש התבאס ולא רצה ללכת ללימודים כל יום. היו לו דעות ממש גרועות עליו בגלל שפעם הוא לימד אותו וגער בו, או משהו כזה. אבל כמה שיחות שלי עם המחנך ויותר תשומת לב אישית של המחנך לבן שלי והתיחסות אליו בכיתה בצורה שמותאמת לו, באמת שינו את היחס של הבן  שלי למורה הזה. לפני כמה זמן המחנך יצא למילואים ועכשיו הבן שלי מתלונן על המורה המחליף ומתגעגע למחנך 😆). בהצלחה ממש, רוב המורים הם אנשים טובים שרק מנסים לעשות את העבודה שלהם. זו אחת העבודות הכי קשות שיש (מניסיון). לפעמים הם גם עושים קצת טעויות. כדאי לבא בעין טובה על המחנך וממקום כזה לשוחח איתו.

בהצלחה

כמה אתן משלמות על משלוחי מנות לגדולים?1289

בעקבות דיון עם הגדולים יותר בבית (שלוש עשרה וחצי ו11)

כמה אתן מסכימות לשלם על משלוחי מנות לילד?

היה כאן דיון מעניין

ונשים רגע בצד את האופציה של הכסף שלהם…

ועל מה זה יושב כי אני יודעת על מה…

לא יודעת בדיוק כמהoo

כי אני לא מתעסקת עם זה

אבל מגיל צעיר הם מכינים משלוח שכולל

שקית מעוצבת כלשהי

פחית/ טרופית

חטיף כלשהו

כמה ממתקים קטנים


הם מחלקים בין 5-15 משלוחים כאלה

תלוי גיל/ ילד

תלוי כמה משלוחים יש בסך הכליעל מהדרום
עבר עריכה על ידי יעל מהדרום בתאריך ו' באדר תשפ"ו 9:27

לק"י

 

אצלינו לארבעה ילדים יצאו בערך 20 משלוחים,

כך שמבחינתי גם 10 למשלוח זה בסדר. השנה יצא פחות. נראה לי סביב 6-7.

אנחנו לרוב קונים משלוחי מנות עבור מה שנותנים בכיתהבארץ אהבתי

שזה בא עם הגבלה של כמה ממתקים מותר לשים שם (2 או 3 בד"כ).

בפורים עצמו הם מביאים הרבה משלוחי מנות (הבת שלי בת 12 מן הסתם תכין לכל החברות בשבט ולמדריכות). אז אני מעדיפה להתבסס על משהו שמגיעים בבית (עוגיות מכמה סוגים), ומוסיפים לזה חטיפים/ממתקים שאנחנו מקבלים במשלוחים שמביאים לנו (גם ככה נשאר לנו אחר כך הר של ממתקים...)

זה אומר שצריך להכין כמויות אסטרונומיות של עוגיות,שופטים
לא? 🤔

אני בדרך כלל מכינה בצק פריךבארץ אהבתי

מהמתכון השני בחתימה של @יעל מהדרום, ומכינים מזה הרבה עוגיות מכמה סוגים - עוגיות בצורות (עם קורצנים), עוגיות ספירלה (צובעים חלק מהבצק בחום עם קקאו בשביל זה), אם יש כוח אז גם עוגיות דובים (דורש יותר השקעה אבל הילדים אוהבים).

ולפעמים הגדולה שלי מכינה גם עוגיות שוקולד צ'יפס.

בדרך כלל שמים בכל משלוח מנות כ-4-5 עוגיות, אורזים יפה בשקית צלופן, ולפעמים גם מוסיפים משהו מהממתקים/חטיפים שקיבלנו.

לפעמים אורזים כמו סוכריית טופי (בשקית צלופן ארוכה, קושרים משני הצדדים כמו סוכריה גדולה), ולפעמים הילדים מכינים לפני פורים מארזים למשלוחים שלהם בצורת ליצן, כמו פה -

זה לא יוצא משלוח ענק, אבל כן כזה שכיף לקבל. והילדים אוהבים את ההכנות, זה חלק מאווירת חודש אדר...

אוי זה מתוקשופטים

איך עושים את הליצן? הוראות לידיים שמאליות בבקשה 😅

מתי את מכינה ומתי אורזת? 

פה יש קצת יותר פירוטבארץ אהבתי

משלוח מנות קטן עם המון יצירה | נעמה ואני רעיונות לעיצובים מתוקים

לא חייבים לעשות בדיוק כמו שם.

בגדול העיקר זה ריבוע/מלבן לגוף הליצן, עיגול לראש (מציירים פרצוף, אפשר להדביק עיניים זזות), משולש לכובע, ומלבנים ארוכים לידיים שמחבקות את הכוס (אפשר להוסיף בקצה כפות ידיים, בעיני יוצא חמוד גם בלי צורה ברורה של ידיים..). לא צריך להיות מוכשרים בשביל שיצא טוב.

בדרך כלל את העוגיות אנחנו מכינים בשבוע שלפני פוריםבארץ אהבתי

צריכים למצוא לזה יום השבוע.

את הליצנים הילדים מכינים בעיקר לבד, לפעמים אני קצת עוזרת להם לגזור את החלקים. (בפעם הראשונה עשינו ביחד, אבל עכשיו הם כבר מנוסים...)

בערך 5 אולי טיפה פחותחילזון 123
עבר עריכה על ידי חילזון 123 בתאריך ו' באדר תשפ"ו 17:55

נניח שקית שוקו ועוגיות ביתיות (היה עכשיו 8 שקיות ב15)

 

או פחית/בקבוק מיץ (משהו מהמבצעים) וחטיף ממארז או חטיף שוקולד קטן

 

או כמה חטיפים/ממתקים ממארזים

לא זוכרת בדיוקמתואמת
אבל עקרונית אנחנו קונים מארזים של ממתקים, ומסכמים איתם שהם יכולים להשתמש בזה, ואם הם רוצים להוסיף (למשלוח גדול יותר או לכמות גדולה יותר של משלוחים) הם יכולים להכין בעצמם מאכלים (כמו פופקורן, עוגיות וכדומה) ולהוסיף למשלוחים.
10 שח למשלוחאשת מקצוע
ישלי בת 11.5 ובת 10פלספנית

בעזהי"ת

 

קונה דברים שנחשבים בעיניהן 'שווים' בהזדמנויות משתלמות, כך שהמשלוח יוצא שווה ובעלות נמוכה. 

בד"כ סביב 4-5 שקלים, השנה הגענו ל6.5 וזה כולל את הכל (אריזה וכו'). 

ספציפית השנה לכל משלוח יש כוס ובו ממתק שווה של מקלות גומי עם ג'ל לטבילה וסוכריות קטנות לציפוי, חטיף קטן פשוט, סוכריה על מקל מהסוג השווה, סוכריות קופצות, שעון סוכריות, ובתוך המכסה של הכוס- סקוושי קטן ויד נדבקת (לגדולה במקום היד הנדבקת יש מחזיק מפתחות חמוד של דובי). 

זה יצא 4.5 שקלים למשלוח, אבל הן נורא רצו להביא גם בקבוק שתיה קטן אז זה עוד שני שקלים למשלוח.. 

 

יש שנים שהן עשו ביתי, נדמה לי ששנה שעברה הן הכינו כמה סוגים של עוגיות וארזו יפה, הייתה שנה שהן הכינו עוגות אישיות (בתבנית אינגליש-מיני) ואת השם של החברה משוקולד, כל פעם משתנה.. אבל זה סדר הגודל של העלויות.

הנשה הסתבכתי עם זה באמתפה משתמש/ת

כי הזמנתי מראש בזול מארזי חטיפים וֶסוכריות ומיני שוקולדים לכולם.

ואז הגדולה החליטה שהיא רוצה יותר מזה

אז נתתי לה עוד חטיף מיוחד בנוסף וגם זה כנראה לא היה נראה לה מספיק והיא רוצה להביא ללפחות 11 בנות רק היא.

אז את הפחית שרצתה להוסיף- היא קנתה מכספה. הרגשתי 'שה לא נכון להרגיל אותה לכזה רף גבוה ורק לה ואז בהמשך כולם יצפו להצטרף לרף הזה וגם ככה הז חג כהז יקררר

אז התלבטתי אם זה היה הגיוני שקנתה את הפחיות מכספה

באמת התלבטותיעל מהדרום
לק"י

אני כן מבינה שבשלב מסויים לגדולים מתאימים דברים אחרים. אפשר להחליט שבמקום 2 דברים זולים- לשים משהו אחד יקר יותר/ יותר מיוחד.

לדעתי זה הגיונירוני 1234אחרונה

אני השנה קניתי לגדולה פחיות כי היא נתנה רק ל-4 חברות אבל החבאנו את זה מהקטנים…

בעבר אמרתי לה שאני מוכנה לקנות רק X ממתקים בכל משלוח ואת השאר היא השלימה ממשלוחים שקיבלה 

דילמת יום הפיג'מות השנתית124816

כבכל שנה הגענו ליום הפיג'מות ואיתו הדילמה הקבועה.

מה יותר פאדיחה?

ללכת לבית הספר עם פיג'מה או ללכת לבית הספר עם בגדים רגילים ביום פיג'מות?

הצעת הפשרה של ללבוש מכנסי פוטר וחולצת גלופה, נפסלה באמירה נחרצת:"או פיג'מה פיג'מתית או בגדים רגילים"

ואולי הפתרון לשבת על הספה ולהתלבט עד שיסתיים יום הלימודים?


*פיג'מה, לאלו שפחות מכירות את המושג, הוא בגד שנועד במקורו לשינה, אך משמש בעיקר ליום פיג'מות, כי למה לא לישון עם הבגדים...

אהבתי את הכתיבה😂יעל מהדרום

לק"י


היו שנים שבאמת קניתי לילדים פיג'מות במיוחד לכבוד היום הזה, כי הם ישנים עם בגדים מאידיאל😅

(האידיאל שלי כמובן).

עדכון מהשטח124816

יצא סוף סוף לבית הספר,

הפתרון:

פיג'מה ועליה בגדי יום יום, כלומר לדחות את הדילמה להמשך...

יפה. חשיבה יצירתית😅יעל מהדרום
ועכשיו, למי יש מקלט ולא ממ"דמתואמת

יש מסיבת פיג'מות קבועה פעמיים-שלוש בלילה😅

(גם אצלנו לא לכולם יש פיג'מות אמיתיות, וזה אכן פדיחה כשצריך להציג את הפיג'מה לראווה...)

עברנו לפני מספר שנים מדירה עם מקלט לדירה עם ממד124816

באזעקות הראשונות אחרי המעבר, לילדים היה חסר ממש המפגש עם השכנים.

השבת עשינו קצת השלמה, כשירדנו למקלט של בית הכנסת, המשמש גם את השכנים, באזעקה שהיתה מיד בסיום קריאת זכור ושרנו שם שירי פורים בצותא, כולל פועלי בניין מהודו שמתגוררים ליד, וגם הצטרפו לשירה.

😅 ממש מהודו ועד כוש היה לכם!מתואמת
🤣יעל מהדרוםאחרונה
סקר על בנים בגילאי יסודיאבןישראל

בנים בגילאי 6-10

באיזה שעה הם חוזרים מהבית ספר/ תלמוד תורה?

ומה הם עושים אחרי צהרים/ איזה עיסוקים יש להם?

האם כל הפעילויות שלהם אחרי צהרים עם חברים או לא דווקא?

תודה ממש לעונות

זה יעזור לי ממש

רגילאבןישראל
ב8

אולי יעניין אותך