חזרתי הרגע מאסיפת הורים של הגדולהדיליה

והנה בא לי הפורום הזה בטוב...

 

יש לה הפרעת קשב וריכוז קלה שהוחלט שלא לטפל בה באופן תרופתי בשלב זה מכול מיני סיבות. היא במעקב.

היא מצליחה בלימודים בסדר מבחנים באיזור ה90 +- אבל היא הבה יותר חכמה מזה.

אם היא הייתה מצליחה להתארגן עם עצמה היא הייתה ודאי 100% ילדה חכמה ומוכשרת במיוחד מפותחת מאוד קוראת ספרים ברמה גבוהה, חברותית מאוד מאוד ממש קלילת מעלות.

המורה אומרת שהיא מרגישה שהיא חווה תסכול בבית הספר. שהיא לא מנצלת את עצמה. העניין הוא שהיא ממש משתעממת, היא קולטת את החומר בשנייה ולא צריכה הסברים נוספים משתתפת בשיעורים המורה רואה שהיא יודעת את החומר מצויין וגם בבת אנחנו מתרשמים ככה.

היא לומדת חומר בחשבון מסבירה לי אותו מבצעת תרגילים בע"פ חישובים מסובכים, אבל במבחן האחרון קבלה87. 

המורה אומרת שצריך לעזור לה בהתארגנות. סיכמתי איתה שפעם בשבוע אני יעבור איתה על הילקוט ויעזור לה לסדר.

העניין הוא שהמורה יוצאת לחופשת לידה במימים הקרובים אז ממילא אין הרבה מה לעשות מבחינת תהליך בבית הספר.

אני גם עמוסה מאוד מאוד אז מחפשת רעיונות איך לעזור לה בלי שייקח לי את חיי.

בנוסף בצהרים היא לבד בבית רוב הימים לפחות שעה או יותר. כי הילדים בצהרונים וכד' ואני בעבודה. אז לכאורה יש לה את הזמן לעשות שיעורי בית לארגן ילקוט וכו' אבל אין לה מוטבציה היא בחיים היפים מתעצלת כזאת וחסרת כוחות....

יצא ארוך קצת אבל אני מתוסכלת ילדה חכמה מהממת ונפלאה סתם לא עושה עם עצמה יותר מידי...

טוב אז למיטב הבנתי בעיות התארגנות זה משהו שעובדים איתוהכל בנחת
אצל קלינאית תקשורת.
אבל חיפשת דברים שלא גוזלים הרבה זמן מהחיים. אז הייתי הולכת על מבצע העצמה. על אחריות אישית בבית בתחום החוזק שלה משהו בסגנון שיכול לתת לה מקום ואחריות.
לפעמים זה גם עניין של זריקת אחריות על אחרים שזה הכי נח ( לא שוללת את הקושי בקשב. אבל זה מצטרף לפעמים)

בהצלחה יקרה 🧡
מה הכוונה האחריות על האחרדיליה


יותר ריפוי בעיסוק. וקוגפן מכוון להתארגנות עם קשיי קשבאורוש3
צריך למצוא מרפאה בעיסוק שלמדה. יש גם דרך הקופה.
חח כן התבלבלתי.. מרוב קלינאיות לילדים שלי 🤦🏻‍♀️הכל בנחת
חחח הייתי איתה בריפו בעיסוק בשנים הראשונות של בית ספרדיליה

וכשקראתי את ההודעה שלך אמרתי יואו לא חשבתי להיעזר גם בקלינאית....

עזר לה לפרקים אל כנראה יש גם אופי...

וואו מזדההילדה של אבא

עם הילדה כמובן.

 

 

אין לי הפרעות קשב ב"ה (ככל הידוע לי;) אבל גם אני ככה הייתי

מבינה בשניה, משתעממת בשיעורים, ואז לא רואה טעם לעשות שיעורי בית כי כבר הבנתי הכל..

ואז סומכת על הראש שלי שיוציא 85 בלי מאמץ ומסתפקת בזה.

 

אממ האמת לא הבנתי מה מפריע לכם

שאין לה תעסוקה אחרי צהריים? שאתם מצפים שתוציא 100? 

 

אשמח לעזור אם אוכל..

 

המורה טוענת שהיא מתוסכלת...דיליה

שהיא מרגישה שלא עושה כלום בבית הספר.

אני לא חווה אותה ככה בכלל 

היא בסבבה של החיים עושה מה בא לה...

אבל המורה חושבת שלא טוב לה.

וגם אני מפריע לי שהיא מבולגנת לפעמים. הקטע שזה באמת לא הסטרי מבחינתי....

רוצה לחשוב איך לעזור לה בבית הספר.

ונראה לי שמבחנים טובים כן יעשו לה טוב.

אז רוצה לחשוב איך לעזור לה להתארגן...

אהה מבינהילדה של אבא

היא צודקת

הבית ספר קטן עליה, ב"ה שהיא ניחנה בראש טוב

וההרגשה של התסכול מוכרת לי היטב..

 

הייתי ממליצה לאתגר אותה

מהצד הלימודי- להביא לה חוברות של חידות היגיון, חישובים ארוכים, שחור ופתור, קאקורו וכו'

זה מפתח את הראש

מביא סיפוק

ומעלה את המוטיבציה להצליח יותר גם במקצועות שנלמדים.

 

ומהצד שבבית- לתת לה משימות גדולות ולהגיד לה שסומכים עליה.

לדוגמא שתיקח את הילדים מהצהרון לבד ותתחמם להם אוכל (כמובן בהתאם לגיל שלה ושלהם)

אם יש ילד או ילדה שגם בבית ספר וקטנים ממנה- להגיד לה שתעזור להם בשיעורי בית.

 

ואם עדיף לא לנסות על הילדים,

לתת לה אפילו לשטוף כלים, כביסה, לסדר ארונות.

משימות שיש להם התחלה וסוף- עם תוצאה שמביאה סיפוק.

 

והרבה הרבה לעודד ולתאם מולה ציפיות.

בהצלחה ממש

אשרייך שזה חשוב לך!

 

האמת שבחיים עצמם היא מבסוטה לגמרידיליה

יש לה כאן מלא תפקידים והיא עפה על עצמה

שכנות מתחננות שאוותר עליה לביבי סיטר סומכים עלי מאוד היא מסורה ושופעת ב"ה גם בבית הספר היא כן מתארת שטוב לה.

התסכול זה משהו שהמורה מציעה.

חידות היא באמת ממש אוהבת.

יש משהו שאת מכירה שמומלץ?

אם אני יביא לה חוברת שלמה היא פחות תאהב יותר אחר אחר כי תמיד שש הרבה זה מעיק עליה...

אפשר לשאול אותהאמא וגם
ולבדוק אם היא באמת מתוסכלת.
לי נשמע שהבעיה העיקרית פה זה ככה:
1. רכישת הרגלי למידה שזו הבעיה של ילדים חכמים שפוגשת אותם בגיל מאוחר
בשלבים שהחכמה לא מבפיקה לפצות על זה כי הלימודים קשים יותר
2. בעיית התארגנות שאולי באמת ריפוי בעיסוק
היא לא מרגישה לי מתוסכלת בכלל!!דיליה

פען היו לה קצת קטעים שהייתה נעלבת היום ממש לא במקום הזה.

1. נכון. אבל למה היא צריכה לרכוש הרגלי למידה בגיל מאוחר זזה מה שאני שואלת את עצמי. למה לא נעזור לה כבר עכשיו?

2. ריפוי בעיסוק עשינו כמה שנים. הועיל מעט מידי...

לגבי התסכולאמא וגם
אם היא לא מרגישה מתוסכלת אולי זו המורה שמתוסכלת.
הייתי משחררת את זה.

הרגלי למידה כמובן להקנות עכשיו כדי שלא תהיה מול שוקת שבורה כשתגדל.
להרגיל לדוגמא שאחרי ארוחת צהריים יושבים לעשות שיעורי בית כמה דקות ומערכת.
לחשוב עם המורה איך אפשר להקנית הרגלי למידה בשיעורים בכיתה כשהיא מבינה מהר.
נשמע לי שאת צריכה לחשוב איך לעזור למורה 😄 הילדה נשמעת סבבהמיואשת******
תכלס נכון.דיליה

דבר ראשון אמרתי למורה שלא תושיב אותה בראשון מולה ושהבלאגן לא אמור להפריע למורה,

איזה שטות זה לשים כזאת ילדה מתחת לאף של המורה....

תנסי לשוחח עם הילדה לפני הכלרשש

יש מצב שהמורה לא קולטת אותה

כלומר יתכן שהילדה בסדר גמור עם עצמה, מבסוטה מהחיים והמורה פשוט מניחה שאם הילדה מוכשרת ונכשלת בבחינה אז היא בטח נורא עצובה

יש הבדל בין ילדים בדיוק כמו שיש הבדל בין מבוגרים

 

חייבת רק להעיר שהניסוח שלך לגבי משהו שלא יקח הרבה זמן הוא עשוי להשמע מעט בעייתי (מסייגת מראש, אם טעיתי אז שימי פס על דברי)

את צריכה לבדוק טוב טוב אם הילדה צריכה עזרה בתחום כלשהוא (וכפי שכתבתי לעייל בהחלט יתכן שהיא שמחה ורגועה ובעתיד כשחומר הלימודים יהיה מורכב יותר היא תתעניין ותשקיע)

אבל-

אם היא צריכה עזרה אז העניין שאת מאוד עמוסה הוא לא ממש גורם במשוואה, כלומר היא הבת שלך ואת היחידה שיכולה לעזור לה להיות הכי מוצלחת ביקום (כמו שנשמע שהיא באמת!) ולמצות את כל הכישרונות שלה

את מאווווד תצטערי אם בגיל 20 תמצאי בבית בחורה סופר מוכשרת שנאלצת להסתפק במקצוע דל שכר ו/או לא מספק נפשית בגלל שאין לי כישורי למידה טובים כי לא טרחת לעשות את הבלתי אפשרי בילדותה

היחיד בעולם שיכול לקטוף בשבילה כוכבים כרגע זה את, היא צעירה ועוד לא ממש אחראית למעשיה

מקווה שהועלתי

בת כמה היא?רינת 23אחרונה
תבררי אם יש בבית ספר תכנית אמירים/ תכנית מצטיינים או שיעורי העשרה שהיא יכולה לצאת אליהם.

השעות שהיא לבד בבית- שתנוח, תהנה ואת הש.ב ולמידה למבחנים תעשה מאוחר יותר.
באיזה כיתה היא?לפניו ברננה!
האמת שבתיאור את קצת מזכירה לי אותי ביסודי.
חוץ מהעניין של הקשב..
אבל גם אצלי הייתה בעיית התארגנות, וגם אצלי לא הייתה שום מוטיבציה לעשות שיעורי בית ולארגן ילקוט. לא בגלל עצלות אלא בגלל רחפנות-יצירתיות-כתיבת סיפורים- קריאה-ועוד דברים הרבה יותר חשובים לעשות בחיים מאשר להשקיע בלימודים שגם ככה אני מבינה וגם ככה משעממים אותי.
עד סוף היסודי הציונים שלי תמיד היו מעל 85, לרוב מעל 90.
חטפתי את שוק חיי בכיתה ז' - אשכרה צריך ללמוד כדי להצליח בבחינות...
אז אם היא כבר מתחילה להתקרב לחטיבה הייתי מספרת לה שזה ככה, והרבה יותר קשה בלימודים, וכדאי מאוד להתחיל להתרגל מראש להרגלי למידה טובים כי ללמוד את הרגלי הלמידה ואת החומר החדש והמסובך בבת אחת זה הרבה יותר קשה מאשר להגיע כבר עם הרגלים מבוססים.
הייתי מתמקדת בעיקר בהתארגנות, זו מיומנות לחיים שהיא תצטרך לא רק בלימודים. זה כמובן קשור אצלה גם לקשב, אבל יש איך ללמוד מיומנויות שעוזרות עם זה.
ההתארגנות זה דבר שקשה לי עד עצם היום הזה, אבל אני למדתי שאם אני מגדירה לעצמי לוז זה הרבה יותר קל. האם מבחינתה השעה שהיא נמצאת בבית בצהריים מיועדת לשיעורי בית ולארגון הילקוט? אולי היא צריכה שתחליטו ביחד מה עושים בשעה הזאת? שיהיה לה ברור וידוע?
אפשר מבצע מדבקות כזה.. של סדר בחדר+מערכת כל יום+ מחברות מסודרות. או כל קריטריון אחר שתחליטו יחד, בעיני הרתימה של המוטיבציה שלה לתהליך היא הכי חשובה, אז כמובן מתוך שיח ומתוך הבנה שלה למה כל קריטריון נבחר, ולמה דווקא הוא. וכמובן שבבחירת הקריטריונים את יכולה לנווט אותה לבחור דברים שלא מדי יעמיסו עלייך, או אפילו אם יש קריטריון שהיא בוחרת ונראה לך שידרוש ממך יותר מדי ליווי אז תגידי לה שזה חשוב מאוד לעבוד על זה אבל כרגע את לא פנויה לזה מספיק אז לא תכניסו את זה הקריטריון במבצע הזה ותשמרו למבצע הבא.

בהצלחה!!
היא כיתה ו'דיליה

נראה לי אבל שהלחץ רק עוה לה רע. 

שתתתמודד... סתם חבל לי בשבילה. אינ לא למדתי יותר מידי בבית הספר. הים אני עם תואר שני ב"ה עובדת בעבודה שווה ב"ה אבל היה חסר לי המון דברם בעיקר אנגלית שלא השקעתי בכלל ביסודי ובלימודים הרגתי את עצמי אז חב לי שלא תתקדם כבר עכשיו

אבל היא מקבלת ציונים סבבה באנגלית?לפניו ברננה!
כמו שאר המקצועות? אז הכל סבבה. שנה הבאה היא תבין (אולי) שצריך להשקיע..
אני באמת חושבת שילדה עם שכל כמו שאת מתארת - אם יהיו לה הרגלים טובים תצליח בתיכון גם אם עכשיו לא לומדת טוב, ולכן עובדת על ההשקעה בפן ההתארגנותי.
באנגלית לא מספיק סבבהדיליה

היא הולכת לשיעורים פרטיים ומתקדמת פלאות... 

באמת רוצה לעזור לה יותר בפן ההתארגנותי...

בעז"ה נחשוב על מבצע מתאים וננסה,

תודה!

אני הייתי כזאת בול, אחד לאחד.לא מחוברת
אז כמה דברים.
דבר ראשון ממש מעריכה אותך שאת לא שולחת אותה ישר לרטלין, זה הפתרון הקל אבל באמת לא שווה את זה. הבת שלך תזכה!
דבר שני , זה באמת בעיה לילדים שקולטים מהר, באמת זה יוצר תסכול . כי ממש מרגישים את הבזבוז זמן, וששום דבר לא מתקדם. ממש מתסכל כילד.
אני ממש ממליצה לזמנים האלה משחקים. כל כיתה ח שלי עשיתי סדוקו ממש כל שיעור שקלטתי, מפתח את המוח ונתן לי תעסוקה. תזרמי איתה עם מה שהיא אוהבת, אולי תשחצים? יש כל מיני.
אני לא ככ מאמינה בללכת בתלם. הילדה שלך חכמה ובחיים היא תצליח. אותי ניסו כל החיים ליישר (עדיין מידי פעם אמא שלי מנסה) אבל זה לא מתאים לכולם ובאמת העולם כבר מבין את זה.
עכשיו דבר אחרון אבל בסוף זה קשור להכל.
אני לא יודעת רק זורקת רעיון.
יכול להיות שהיא פשוט עמוסה רגשית, ואני לא מדברת על בעיות בבית. יש כל מיני סוגים של עומס. אני מאמינה שבלאגן בחוץ זה גם בלאגן בפנים- ואני ממש כזאת.
אצלי העומס היה בזה שהייתי רגישה מידי. הייתי סופר חברותית ופשוט לא יכלתי לסבול חוסר צדק. יכלתי לחזור הביתה בוכה בהסטריה כי העילבו מישהי בכיתה שלי. או מחרם שעשו לילדה.
הייתי חושבת שעות במקלחת על מהות החיים. וכן קראו לי עצלנית. היום אני מבינה שזה ממש ממש לא זה. זה לא רק רחפנות זה גם עומס. שאתה עמוס גם יש פחות כוחות.
וזה ממש קשור להפרעות קשב. פשוט המוח צרחף מדבר לדבר. בבלאגן.
שמעי היום אני מודעות לכוחות שלי לומדת תואר קשה במקום נחשב. לא נשמע שאת דואגת. אבל יוצא ממנו משהו בסוף
רטלין זה לא הפתרון הקלoo
זה פתרון למי שצריך רטלין
יש לי ילד שבלי רטלין אין לו סיכוי בכיתה של שלושים ילדים, ועם רטלין הוא תלמיד מצטין, כי חוץ מקשב וריכוז, הוא חד תפיסה ועם זכרון מצוין, וזה כמובן משפיע על הבטחון העצמי, מצב חברתי, רגשי, נפשי.
מי שצריך רטלין ולא לוקח, זה עלול לפגוע בו מכל הבחינות.
נכון. היה מאוחר.. התכוונתי במקרה שלה.לא מחוברת
יש המון מיקרים שפשוט דוחפים את זה לילד. ולדעתי זה נורא.
אני ממש סבלתי מזה גם פיזית ונפשית.
ואני ממש לא הייתי צריכה את זה
יש לי אח שפרח עם קונצרטה, ממש. מהילד המציק הוא הפך להיות החבר של כולם.
פשוט היום לדעתי נותנים את זה יותר מידי בלי להבין את ההשלכות. במקום להתמודד עם ילד שקשה לו/יצירתי וכן האלה
מפריע לי הנחרצות שלך לגבי הריטליןפרח חדש

אי אפשר לתאר כמה ילדים ניצלו בגלל זה

וכמה ילדים הפסידו מזה שלא קיבלו ריטלין

 

הגבתי למעלה.לא מחוברת
אני די לא דואגתדיליה

כי יאמא שלה גם הייתה קצת כזאת אבל לפחות לא הייתי בכורה ואימא שלי לא נלחצה מידי...

היום יש לי תואר שני אבל מרגיש לי שחבל שמתבזבזת...

מרגישה גם אולי שזה עניין רגשי אבל כזה מרוב שפע היא משפיע על הסביבה הרבה טוב הרבה שמחה והרבה בלאגן היא טיפוס שופע כזה. זה התחושה שיש לי אחרי המחשבה היום...

יש להם מורה מתקנת בבית הספר? נשמע לי שזה קשור לתחום האחריותמתואמת
שלה...
אם לא - אז אולי כדאי למצוא באופן פרטי אשת מקצוע שתוכל ללמד אותה אסטרטגיות להתארגנות. לא מספיק בקיאה, אבל זה בטוח קיים...
ובאמת טוב להסתכל על הכוס המלאה - על החוכמה והשכל שיש לה ביחד עם הקושי בקשב ובריכוז...
נסי לברר על שיטת קוגפןבאר מרים
נראה לי שזה יכול לעזור..

(מגיעים לזה דרך ריפוי בעיסוק..)
וואי. אני חייבת לומר שאני בהלם.תהילה 4
אולי לא הבנתי נכון. אבל יש לך ילדה מוכשרת. ממש. שמצליחה להשיג ציונים נפלאים. אבל "יכולה יותר" סליחה שאני שואלת אבל בשביל מה יותר? אני שומעת פה. ואולי אני ממש לא מבינה נכון )קראתי את ההודעה פעמיים) על ילדה מצטיינת שמשתעממת בכיתה אז מסבירים שאם הייתה מרוכזת הייתה מקבלת עוד 5 נק'. באמת, בזה צריך להתעסק? 87 זה ציון מעולה בעיני. לא הייתי מבקשת יותר מזה.
מצד שני יש גם בעיה של ילדה חכמה מאד שלא ממצה את היכולות שלה אבל זה ממש לא קשור לכיתה ולהפרעת קשב. אני הייתי חושבת על לשלוח אותה לחוג, התנדבות או סניף. דברים שיתנו לה עוד תחומי התענינות ותעסוקה. הראש שלה יהיה לא רק בלימודים ויהיו לה הישגים ותחומי עניין בהם היא תוכל לעוף בלי מגבלות הקצב הלימודי של הכיתה. כשיהיו לה את אלה היא תוכל גם בזמן שיעמום בכיתה להתעסק עם ענייניה בשקט. כך שהיט לא תפריע למורה ותמשיך ללמוד ולהגיע להישגים בהתאם ליכולות המבורכות שלה.
עונה לךחגהבגה
יש ערך גדול מאוד, ב ללמד את הילד לעשות את המקסימום שלו.
כפי שאני מבינה- היא מוציאה 87 והייתה יכולה להוציא בקלות 100. למה לא לשאוף להיות הכי טוב?
אני לא מדברת על ילד מתקשה, שעובדים איתו ויוצא עשן והוא מגרד 80.
אם אני מבינה נכון הילדה עדיין ביסודי, 87 זה לא ציון מעולה ביסודי, כמו שהוא מצויין למשל בתיכון.
זה לא חייב לבוא מתוך פרפקציוניזם, דחיפה לא בקיאה ותסכול.אבל זה משהו שיכול וצריך להניע אותה להשקיע, ולדעתי זה נובע מאותה הפרעה קלה של קשב וריכוז.
אחרת, למה ילדה כל כך , לא מוציאה 100 בקלות?

ולםותחת, @דיליה
כשהמורה אומרת לך שיש קצת בעיה של התארגנות והיא לא מרוכזת, רוב הסיכויים שזה משהו שמפריע לסביבה, לה, וגם למהלך השיעור.
אני בטוחה שהילדה המקסימה המוכשרת וה מהממת שלך לא עושה את זה בכוונה!! בכלל!! אבל שורה תחתונה, במערכת החינוך כפי שהיא היום, שמותאמת לצורה מאוד מסויימת של לימוד, שבה יוצאים מנק' הנחה שכולם אותו דבר (זה משהו שחייבים לשנות, לדעתי) הבת שלך לא מוצאת את עצמה וזה עלול לפעמים "להפריע". שוב, בכוונה במרכאות כי את אפילו אח את שבבית את לא פוגשת את זה אבל בבי" ס היא צריכה לשבת מספר שעות מכובד ולהשתמש, ממש הגיוני.
כמה פתרונות:
1. הצבת יעדים/מטרות- לעשות ממש מבצע או לוח, שהיא עושה בקרה לעצמה.
כל ערב, היא בודקת שעשתה את כל השיעורים (זה תלוי אם כתבה ביומן בכיתה), וסידרה מערכת והתיק מסודר.הייתי הולכת אפילו מיותר מזה ומבקשת ממנה לדאוג שלא יהיו סלם דפים/שקיות/פסולת בתיק, ולבדוק שלא חסר כלום בקלמר.
כמה שזה משמעותי, ממש ממש.
ברגע שהיא מסיימת לעשות את זה, היא אומרת לך, את מעיפה מבט, ושמה מדבקה/כוכב. ככה זה לא גוזל ממך זמן, אבל כן גורם לך להיות בבקרה.
אפשר לבקש מהמורה לעשות את זה גם בכיתה, נניח אם תחילת שיעור המקום מאורגן, נק', אבל זה יהיה לה ממש קשה כי יש לפחות 5-7 תלמידים בכל כיתה שצריכים משהו כזה וזה מסובך...
2. תעסוקה בכיתה- נניח עושים עבודת כיתה לומדים חומר חדש והיא סיימה, שיהיה לה ספר/חוברת עבודה או אפילו מחוברת מנדלות, בתיאום עם המורה שהיא עעובדת בה.גם פה צריך לבדוק מדיי פעם, נניח בחוברת עבודה שהיא עושה נכון.
3. סדר יום. לא יודעת איך אצלכם בבית, אבל יש משפחות, במיוחד רב גילאיות, שאין סדר יום מסויים, הכל זורם כזה בלי שום כיוון.
כדאי לארגן את היום בבית, וכך הכל באופן כללי יותר מאורגן..
ואי רעיונות מעולים.הכל בנחת
בדיוק באתי לכתוב שיש לי תלמידות שעשיתי להן סרגל התארגנות ואנחנו שמות מדבקות על כל שלב
וגם לי יש תלמידות שכאשר מסיימות משימות עובדות בדפי עבודה/ מנדלות

ואגב. רק אומר שלמידה דיפרנציאלית ( לפי רמות או צורך לימודי) יכולה ממש להתאים לילדה שלך. זה נותן המון במה לחזקים
חגה אני חולקת עלייךתהילה 4
אני מאד מעודדת את ילדיי להוציא מעצמם את המקסימים אבל המקסימום פה נמדד בצורה שגם את- בהמשך דברייך הודית שהיא מאד מאד מסויימת ונקודתית. ואולי אולי אם יורשה. לי מאד נוחה למורה. (גם אני מורה אז מותר לי)
אני מרגישה שיש גם עודף באיבחונים וטיפוליות יתר. כאילו יש איזה קו אחד שכולם צריכים להיות בתוכו ואם לא זה כבר נקפיץ סוללת עו"סים, פסיכולוגים, טיפולים ונאבחן "הפרעת קשב" הרי אין פה בעיה. אלא יש פה ילדה מתוסכלת ומשועממת אז בואו נמצא לה תעסוקה. אני יותר ממאמינה שכשהיא תהיה יותר מבסוטה מהחיים שלה גם הציונים שלה יעלו כי יהיה לה יותר מעניין גם ללמוד. אבל להפוך לבעיה סטיה כזו קלה מה"נורמה" ? עושה הרגשה שמגדלים פה רובוטים.
נכון. צריך להשקיע ולהוציא את המקסימום השאלה אם הדרך היא לחפור, ולדון ולטפל ולטפל ולטפל. במקום לבוא בדרך עוקפת נעימה ומפתחת יותר. כך בעיני.
בקשר למורהק את סופר צודקת!חגהבגה
רק- נוחה למורה.
אבל, וזה אבל גדול- לא מרצון
מוכרת...
לגבי הדרך, מסכימה.
לא יודעת למה חשת שלא- בשום מקום לא כתבתי לרדות בה או לגרום לה לתסכול.
אבל כן תדע שמצופה ממנה, בגלל שהיא כזו מוכשרת ומסוגלת!!
ואם מסדרים את כל ה מסביב תהיה לה פניות ורצון להשקיע
חגה תודה רוצה מעט הרחבות:דיליה

כ
1. הצבת יעדים/מטרות- לעשות ממש מבצע או לוח, שהיא עושה בקרה לעצמה.
כל ערב- זה חלק מהבעיה הקוישלהיות עקבית הערבים העמוסים, היא בודקת שעשתה את כל השיעורים- היא לא תמיד זוכרת מה ואם יש ביעורים בכלל  וסידרה מערכת משתדלת אבל לפעים כבר עייפה מידי ומבקשת לדחות לבוקר- (כי אז גם חוסכת מטלות בוקר חחח) והתיק מסודר.הייתי הולכת אפילו מיותר מזה- לא רואה סיכוי.... ומבקשת ממנה לדאוג שלא יהיו סלם דפים/שקיות/פסולת בתיק, ולבדוק שלא חסר כלום בקלמר.
כמה שזה משמעותי, ממש ממש.
ברגע שהיא מסיימת לעשות את זה, היא אומרת לך, את מעיפה מבט, ושמה מדבקה/כוכב. ככה זה לא גוזל ממך זמן, אבל כן גורם לך להיות בבקרה.
אפשר לבקש מהמורה לעשות את זה גם בכיתה,- המורה כאמור אמורה ללדת אוטוטו אבל גם זה נראהלי יכול להיות הרבה למורב כיתה עמוסה בלע"ר לא מגזם לבקש? נניח אם תחילת שיעור המקום מאורגן, נק', אבל זה יהיה לה ממש קשה כי יש לפחות 5-7 תלמידים בכל כיתה שצריכים משהו כזה וזה מסובך...
2. תעסוקה בכיתה- נניח עושים עבודת כיתה לומדים חומר חדש והיא סיימה, שיהיה לה ספר/חוברת עבודה או אפילו מחוברת מנדלות, בתיאום עם המורה שהיא עעובדת בה.גם פה צריך לבדוק מדיי פעם, נניח בחוברת עבודה שהיא עושה נכון.הלוואי שהמרוה תסכים אני לא מאמינה שיש סיכוי אפילו קלוש לדבר. וגם היא לא גומרת את העבודות בכיתה זה חלק מהעניין כיהיא עם קושי בהתארגנוץ. היא משתעממת תוך כדי השיעור ומרחפת וגם לא תמיד מתחילה מטלות כאליול כבד לה ומשעמם לה החיים. (סוג כמו אצלך וואלה יום שישי בבוקר אין כוח לכלום רק שלך יש אחריות בסוף....)
3. סדר יום. דווקא סדר ום יש לי מאוד. אני צריכה אבל סדר יוםזורם. יום קבוע לכל דבר, שינה לקטנים בשעה קבועה ארוחת ערב פחות או יותר מאורגנת אבל בכול זאת לא מוסד...לא יודעת איך אצלכם בבית, אבל יש משפחות, במיוחד רב גילאיות, שאין סדר יום מסויים, הכל זורם כזה בלי שום כיוון.
כדאי לארגן את היום בבית, וכך הכל באופן כללי יותר מאו

האמת אני ממש לא מסכימה שאת אמורה לבדוק בכתה ומיואשת******
שהיא עשתה שיעורים וסדרה מערכת? למה זה עניינך בכלל? זה לכתה א. מקסימום לילדים מתקשים כתה ב
אחר כך האחריות שלהם. לא סידרו יהיה להם קשה יבינו שצריכים לסדר
כל אחריות שאנחנו לוקחים הילדים מאבדים את היכולת להתמודד איתה בעצמם
כך לגישתי
כל מילהoo
חבל שאת לא מורה!!דיליה

ואני ממש מסכימה איתך.

תודה על ניסוח המחשבות...

😂😂😂 ה ירחם אם הייתי מורהמיואשת******
ורק אני אוסיף אני לא מלאך כן?מיואשת******
אני יכולה לעבור ליד ילקוט מבולגן ולומר להן מה זה??? ואז הן תלכנה לסדר
אבל זה לא אחריות שלי ואמירה כזו קורית פעם בחודשיים בערך. אני משתדלת לא להסתכל 🤭
לא ראיתי שום הבדל בציונים מאז שהורדתי אחריות
כן ראיתי הבדל גדול לאורך השנים ברמת הסדר העצמי שהן מגיעות אליו. כל אחת ויכולתה
פתאום זה אכפת להן הם מסדרות יותר.. את המדף שלהן, לא את הבית חס ושלום כן? 🤣
חחחדיליה

האמת שדיברתי איתה עכשיו מתי היא רוצה שנסדר את הילקוט היא ממש לקחה קשה ואמרה שזה מקום פרטי שלה ולא מעוניינת בחפירה שלי.

וואו איך שהבנתי אותה. באמת בית קטן ללא הרבה פרטיות המיטה שלה (קומה שנייה) והילקוט

ניסיתי לשאול אותה מה כן יעזור לה היא לא ידעה לומר.

וברחה לישון... זה גם בתגובה ל @אמא וגם...

אז כנראה יש תסכול שלא הבנתי אותו.

וננסה לדבר עליו ולעזור מה שאפשר...

לפעמיםאמא וגם

באמת לעזור לה לסדר בצורה יפה ונעימה את הדברים שלה גם יכול לעזור

גם לתת לה מוטיבציה וגם הרגשה נעימה של מרחב פרטי..

הבת שלי מסדרת לפעמים בשירותים 🤭מיואשת******
כי שם היא יכולה לנעול וזה מרגיש לה פרטי ונעלם שאני לא אראה את השישן ושמחו בילקוט
מותר לה
זה באמת פאדיחה
היא נמצאת בחוגיםדיליה

התנדבות פחות מתאים לנו מכל מיני סיבות.... בעיקר שאני צריכה אותה בשעות האלו... אבל גם כי מתקשה להחזיק דברים קבועים ואני מסתפקת בחוג ושיעורי פרטי בשביל קביעות שבועית...

באמת היא פורחת שאר התחומים בחייה ומקימה מיזמים שזה מדהים...

הקימה עיתון עם שכנות ועוד ועוד...

בקיצור הילדה אחלה. רק לא נוחה למורה.תהילה 4
סליחה שאני אומרת אבל המורה צריכה להתגבר. ולא כל סטייה קטנה צריך להפוך להפרעת קשב. חבל על הילדים.
אני מצטרפת גם למי שכתבה שאת ממש לא צריכה לארגן לה את העניינים זה לגמרי לימוד שלה אפשר ללמד אותה פעם פעמיים ומאז זה שלה.
הדבר שהכי חסר היום זו קצת עצמאות ואחריות לילדים. הבת שלך יוזמת ועושה זה מקסים. בואו נאמין בהם שהם יכולים לדאוג לעצמם. )יותר מלהשיג עוד 5 נק').
לדעתי תרגיעי את המורה. ממש כמו שאמרה מיואשת.
התבלבלתי והגבתי פה בטעותדבורית
אני יגיב בהמשך לכל אחתדיליה

בינתיים תודה.

העברי את זה לילדה בצורה ממש טובה בזכות הרגיעה שיש לי מכאן

אקרא בעיון את כל ההחכמות שלכם ממש בכול תגובה מצאתי משהו

רוצה לעבור על זה שוב וממש לקחת דברים למעשה.

תודה לכל המגיבות הנפלאות אתן עוזרות לי מלא...

לא תגובה מקובלת במיוחד אבל…מיואשת******
אבל אני כזו
תמיד קיבלתי תשעים למרות שהיכולות יותר
והיה לי משעמם
והמורות כעסו
ומבולגנת
ואמא כעסה
ולמדתי וגדלתי ובגרתי ויש לי תואר במחשבים בהצטיינות כי כשהיה לי מספיק אכפת והלימודים היו מספיק מאתגרים השקעתי יותר
אז רק מבחינת הדאגה שלך בלימודים, לדעתי מה זה מיותר
אם הציונים שלה טובים עזבו אותה בשקט.
שלא תהיה לה טראומה מלימודים בגלל שמנסים לתקן אותה שתתאים למערכת
87 חד פעמי זה לא נורא
אם זה מתמשך זה משהו אחר
אבל האם יכול להיות שדווקא עכשיו ירד לה הציון כי המורה או אתם קצת לוחצים עליה? אולי זה מלחץ?
בקיצור לדעתי לשחרר כרגע
וואו אני ממש רוצה לשמוע בקולךדיליה

גמני הייתי כזו. לא שוכחת מבחן שקיבלתי 93 שהמורה כתבה לי ציפיתי ליותר...

גם לי יש היום תואר שני והכול ומקצוע מהממם ומשמעותי,

אבל כן, הבת שלי לומדת במערכת פטריכאכלית אין לי הגדרה יותר טובה!!

מערכת של ימים עברו בה כל תלמיד צריך להתאים את עצמו כל כך לא יעיל אוף.... והיא כל כך מוכשרת וחכמה ומתוקה שסוף, כן, בקום לשים את הציפיות על הכריות אני שמה גם עליה....

תכלס העבודה היא כאן שלי...

אבל 87 הוא ציון שקורה לה לא קבוע אבל זה התנועה 87-93 יכול להית גם פחות במקצועות שהיא שונאת או יותר המקצועות קלים או שהייתה לה סבלנו לקרוא את המבחן מהתחלה עד הסוף ולענות על כל שאלהץץץ

את יכולה לסכם איתה שאת מצפה שלא תרד מתשעיםמיואשת******
ולומר שלפי היכולות שלה היא יכולה מאה, אז תשעים ומעלה מקובל עליך. וזהו. שלום.
זה באמת עבודה שלנו לשחרר , גם לי קשה.
אבל גיליתי שככל שאני משדרת ציפיות (ויש לי!) אז הציונים שלהם יורדים בהתאמה. ממש. מרב לחץ ממני.
עשיתי המון עבודה עצמית ואני מנסה לזכור איך אני הייתי
זה באמת עבודת המידות
ועבודה מול המורה
להבהיר שבהחלט הילדה לא תפריע בשיעור אבל שאם משעמם לה המורה יכולה לאפשר לה להתעסק במשהו שלא מפריע.
זוכרת עד היום את אמא שלי בכתה ו צועדת לשיחה כזו בדיוק עם המורה
איך נכון להגיב לדיבור עצבני של מתבגרים?אנונימית באהב"ה

הגדולה שלנו מתחילה את גיל ההתבגרות, ואני מרגישה שכהורים אנחנו לא תמיד יודעים להגיב לה נכון.

מרגישה שבעלי לפעמים קשה איתה יותר מידי. ולא בטוחה איך נכון להתמודד (איך נכון להגיב לה באופן אידאלי, וגם איך נכון להתמודד מולו כשהוא קשה איתה מידי).


הרבה פעמים כשאנחנו אומרים לה משהו, היא מגיבה בטון עצבני או מרימה קצת את הקול. לרוב המילים שהיא אומרת הן בסדר, אבל הטון עצבני או מזלזל (נגיד שאומרים לה שהיא יותר מידי זמן בפלאפון אז היא מרימה את הקול ועונה כזה 'בסדר' עצבני).


לבעלי זה מאוד מאוד מפריע כשהיא מדברת ככה. הוא כועס עליה ודורש ממנה לא להרים עליו את הקול.

אבל זה לא באמת עוזר ההערות שלו, בפועל היא ממשיכה עם זה, והוא כל פעם מתעצבן יותר (כי היא כבר 'היתה אמורה להבין' שככה לא מדברים להורים).

היום היא ענתה לו איזה 'בסדר' עצבני כזה (והוא היה עם עמוס בגלל דברים אחרים), והוא ממש כעס עליה וקרא לה בכינויים שממש לא אהבתי (נפלט לו מרוב כעס, זו ממש לא השפה שלו בדרך כלל).


אז קודם כל, אני אשמח לשמוע מאמהות מנוסות שעברו את הגיל הזה עם הילדות שלהן -

האם נכון להקפיד שלא ידברו ככה להורים? יש מקום לצפות שילדים בגיל ההתבגרות ילמדו לדבר תמיד בצורה מכבדת כלפי ההורים?

או שיש לנו פה עבודה להבין שלפעמים היא תדבר ככה, וזה חלק מהרגיל, ולהילחם בזה רק ירחיק אותה מאיתנו?


ואיך נכון להגיב מול בעלי כשהוא כועס עליה? (בעיני בצורה קשה ולא תואמת לסיטואציה. גם אם יש מקום להגיב, שגם על זה אני לא בטוחה - בעיני הוא מגזים בכעס שלו).

בעצםoo

הוא דורש ממנה יותר ממה שהוא דורש מעצמו

כי כשהוא עצבני הוא אומר כינויי גנאי

והיא לא יכולה לומר בסדר בטון שלא נראה לו


 

חסר הגיון לחלוטין

הרי הוא המבוגר והיא הילדה
 

באופן כללי אני לא מייחסת חשיבות לטון של מתבגרים

אחרי ההבנה שזה סגנון דיבור תואם גיל

וגם לא מייחסת חשיבות גדולה לתוכן כל עוד זה לא משהו חריג

וגם לא מחפשת כבוד מהילדים אלא קשר נעים וטוב


 

הכבוד מגיע לבד בלי שדורשים אותו

ע"י דוגמא אישית

אם מתנהלים בכבוד עם הילד הוא לומד להתנהל בכבוד


 

יש סיטואציות בין בעלי והילדים שאני מתערבת

משתדלת שזה לא יקרה לעיתים קרובות ושזה יהיה בצורה מועילה 

למעשה את צודקתאנונימית באהב"ה

ואני הרבה פעמים אומרת לו את זה כשהוא כועס עליה.

(וגם לא בטוחה שפועלת נכון בזה. כי להגיד לו ביקורת בפני הילדים זה גם לא הכי חינוכי, במיוחד כשאני בעצם מבטלת את מה שהוא אמר כרגע לילדה).

אין צורך להגיד לו מול כולםעל הנס

אפשר לדבר על זה ברגוע בהזדמנות אחרת אחד על אחד,בשום אופן לא מול הילדה,

גם אני לא מתייחסת לטון,אבל כמו שהייתי מדברת על זה עם בעלי בנחת ב4 עיניים גם איתה הייתי בהזמנות מדברת בארבע עניים,ואז יורדת מזה לחלוטין,

ונכון שככל שתדרשו כבוד זה פשוט לא יעזור אלא רק יחמיר את המצב.

כדאיooאחרונה

לדבר איתו בנפרד

לא בזמן אמת

לשקף לו שהדרישה שלו לא הגיונית ולבקש ממנו לא להתייחס לכל טון שלא נראה לו

ילדים מתבגריםתהילה 3>

זה דבר קצת מבלבל.

מצד אחד יש בהם משהו הודף, ולפעמים חצוף ומתריס, ומצד שני, לא פחות ואף יותר הם זקוקים לאהבה, לתחושה שהם רצויים, לקשר בריא

והקשר משנה צורה בגיל הזה וצריך להסתגל אליו מחדש ולהעביר אותו שלב.


לכן א:

פינוי המרחב הרגשי שלכם:

לדבר יחד או לעבד לבד את התסכול מההתנהלות שלה, ואצלך גם שלו.

כשמגיעים טעונים לסיטואציה די בקלות מגיעיל לשיח קשה ורחוק וחבל.

כשמגיעים נינוחים יותר, ניתח להעמיד גבול בצורה נינוחה.


לדוגמא; אני מבינה שזה קצת עצבן אותך, בבית שלנו לא מרימים קול/מדברים בחוסר כבוד להורים.


הרעיון הוא-

לתת שם להרגשה והכרה בתחושה שלה

להציב גבול- להגיד שזה לא מקובל עליכם

לעשות את זה באופן ענייני ובלי בעצמכם לדבר באופן לא מכבד.


בהחלט מאתגר וצריך ללמוד את זה.. בהצלחה


יש לך פה בעצם שתי שאלות:מתואמת

1. איך מתייחסים למתבגר שמדבר לא יפה.

2. איך מסבירים לבעל שצריך להגיב בצורה מותאמת ולא עצבנית.


אני מציעה שתשבו שניכם יחד ברגע של נחת, ותנסו *יחד* ליצור גישה מתאימה לגיל ההתבגרות שנכנס לפתחיכם. את יכולה בשיחה להוביל אותו בעדינות לכך ש"כמים הפנים לפנים", ושאם אתם תדברו בנחת, יכול להיות שגם המתבגרת תספוג את האווירה ותדבר בנחת. אבל גם אם לא - עדיין התפקיד שלכם כהורים הוא להראות לה איך מתנהגים ואיך מדברים בנחת.


בכל אופן, אנחנו לא עוברים בשתיקה רק כשמדובר בחוצפה ממש, מילים שלא אומרים להורים. על טון דיבור אנחנו יותר מחליקים, מקסימום אומרים: "לא נעים לנו לשמוע טון דיבור כזה, אולי תנסה לענות בנחת?"

(והאמת שגם אנחנו - בעיקר אני - לא תמיד מצליחים לדבר אליהם בנחת...)

לא יודעת את מי לשאול אז שואלת כאןכל היופי

הבת שלי בגיל ההתבגרות, כנראה על הרצף בתפקוד מאוד גבוה.

(לא מאובחנת רשמית עדיין כי התורים ארוכים מאוד)

סובלת מחרדה ספציפית (ועוד כמה חרדות נלוות בעצימות יותר נמוכה).

הייתה תקופה בטיפול רגשי כולל cbt שזה הטיפול הקלאסי לחרדות.

לא עזר בכלל למרות שהיא מאוד רצתה שינוי והמטפלת מקסימה.

הטיפול זלג לכל מיני נושאים אחרים, והיא גם מאוד נוטה לנבור שכלית בדברים אבל זה לא נוגע לרמת הרגש כמו אצל רוב בני האדם.

כלומר היא יכולה לנתח ולהסביר ולהבין אבל זה לא מזיז לרגש, זה מישור אחר לגמרי.

חשבתי על נוירופידבק, שזה כביכול עוקף את השכל ומאמן את המוח להתכוונן לגלי מוח אחר ופחות להיות בחרדה.

אחוזי ההצלחה הם 70-80 אחוז לפי מחקרים של כמה עשרות שנים, וזה ללא תרופות וזה נשמע לי כיוון טוב בשבילה.

הבעיה היא שמי שפניתי אליה אומרת שלפני שרואים שינוי צריך סביב ה10 מפגשים. וכדי שיהיה שינוי משמעותי צריך 30-40 מפגשים. ואולי היא מה20-30 אחוז שזה לא עוזר להם.

זו הוצאה מאוד משמעותית לפני שאני יכולה לדעת בכלל אם זה הכיוון.

אני מניחה שיש עוד אופציות אבל לא יודעת מה באמת יעזור.


מה הייתן עושות?

הייתי רצה מהר עם האבחוןעוד מעט פסח
עבר עריכה על ידי עוד מעט פסח בתאריך י"ג בכסלו תשפ"ו 20:57

אחרי האבחון תוכלי לקבל קצבה מבט''ל, שהיא מעל ל-3 אש''ח בחודש, ויהיה לך קל יותר להוציא עליה כספים...

חוץ מזה שבאבחון יעזרו לך לחשוב מה יכול להתאים לה.

אם תרצי המלצות למאבחנים פרטיים - מוזמנת בפרטי.

קודם כדאי לעשות אבחון נכוןמתיכון ועד מעון

ואז יהיה יותר קל למצוא את הטיפול המדויק עבורה

מצטרפת לקודמותיי - אחרי האבחון תוכלו להתאים להמתואמת

טיפול מדויק יותר, ואולי גם המאבחנים יוכלו להמליץ על סוג טיפול מתאים.

אם את מרגישה שהיא יכולה עוד "לסחוב" בלי טיפול, אז תחכו לאבחון בקופה. היתרון הוא שבדרך כלל הם גם מסדרים את העניין מול ביטוח לאומי, ואתם לא צריכים להתעקש על זה בעצמכם...

אבל אם את כן מרגישה שהיא חייבת כבר תמיכה, אז באמת כדאי ללכת לאבחון פרטי. זה לא זול בכלל-בכלל...

אני יכולה להמליץ לך על פסיכולוגית בירושלים שמאבחנת אוטיזם.

תודה לכןכל היופי

אז באמת זו גם המסקנה שהגענו אליה, לא לחכות לקופה אלא לחפש אבחון פרטי למרות שזו הוצאה.

אשמח להמלצות שלכן.


תודה

דינה זלזניק. אם לא תמצאי מספר ברשת אכתוב לך באישי.מתואמת
רק מדייקתמתיכון ועד מעון

אבחון אוטיזם במידה ואכן יש אבחנה דורש אבחון כפול-פסיכולוגי ורפואי.

ממליצה כמו @מתואמת להתחיל בפסיכולוגי

נכון.מתואמת
גם אם הולכים לפרטייראת גאולה
תדברי לפני כן עם המזכירות במרפאה, שיתנו לכם החזר כי אתם ממתינים כבר הרבה זמן.
תודה לכן, מחפשת מכון אבחוןכל היופי

כדי לקבל אבחון כפול כמו שהמליצה @מתיכון ועד מעון במקום אחד.

יש המלצה למישהי?

מעדיפה באזור השרון...

יש את המכון של ד''ר דיצה צחורמתיכון ועד מעון
נראה לי בבי''ח אסף הרופא שעושים שם אבחון כולל
אם אריאל רלוונטיעוד מעט פסח

אני יודעת שבמרכז התפתחות הילד שבאוניברסיטה עושים אבחון משולב.

ואמור להיות אפשרי דרך קופ''ח, או עם החזר.

שווה לברר.

וגם 'בית אחד'עוד מעט פסח
בכפר סבא מומלץ.
ממליצה לך לעבור על הרשימה הנ"לאנונימית בהו"ל

זה מתוך קבוצת הפייסבוק 'מרוצפות' של נשים על הרצף.

 

מאגר המאבחנים.ות המעודכן של מרוצפות - אוטיסטיות כותבות

 

אנחנו הלכנו מתוך הרשימה לפסיכולוגית ופסיכיאטר בנפרד, בחרנו רק לפי זמינות של תורים, ושניהם היו אנשי מקצוע מעולים ממש.

אני לא אמליץ לך ישירות עליהם בגלל שביקשת מקום שעושה גם וגם, אבל יש ברשימה גם מקומות כאלה.

התבלבלת בניק. לפורום הזה יש ניק אנונימי אחריעל מהדרום
זהב טהור שמת פהכל היופיאחרונה
תודה רבה לך!!
עזרה בטיפולים רגשיים מהקופהילד מתוק וטהור

יש לנו ילד עם קשיים רגשיים משמעותיים שהתפרצו בשנה וחצי האחרונות (ברמה שהוא מוגדר עם נכות 50% בבט"ל).

מזמן הומלץ לנו לפנות לטיפולים רגשיים, היינו בהמתנה דרך הקופה, היינו באבחון תקשורת דרך הקופה (זה לא תקשורת זה רגשי- הייתה המסקנה, אבל ההתנהלות בהחלט הייתה מזכירה בעיות תקשורת).

גם בתום האבחון נאמר לנו שיצרו איתנו קשר מהקופה והתפתחות הילד/בריאות הנפש לטיפולים רגשיים...

בינתיים אנחנו רק במעקב פסחכיאטרי בקופה, שזה יפה אך לא מספק... אין אף ספק שהילד זקוק להם, כולם הפנו אותו, אך אין מענה מהקופה.


בינתיים כמובן שלחנו לטיפולים שונים, והדרכת הורים פרטיים, והוצאנו סכומים גבוהים מאד....


נשמע לי ממש מוזר שאנחנו לא מקבלים מענה מהקופה, ואם אין להם תורות עבורנו, שנים, לפחות שיתנו לנו החזרים..

מישהי יודעת אם ניתן לקבל דבר כזה, ואיך?

הייתי מתחילהכל היופי

בישיבה מול המזכירה בקופה בניסיון להבין איך אפשר לקדם.

ואם היא לא יכולה לעזור ללכת לרופאת ילדים,להסביר לה את הדחיפות ושהיא תלחץ.

יש בקופות הרבה אופציות לטיפולים רגשייםמתחדשת111

באומנות

הידרותרפיה

ועוד..

אל תחכי שיצרו קשר. כדאי שתפנו לרופא המשפחה ותשלחו טפסים רלונטים

תיצרי קשר עם המזכירותאיזמרגד1אחרונה
של בריאות הנפש או התפתחות הילד, או גם וגם ותשאלי אותם... בדרך כלל הם יודעות איך אפשר לקבל החזרים. מניחה שזה תלוי בן כמה הילד ובאיזה קופה אתם.
גם אני בשאלות בת מצווהעוד מעט פסח

אשמח לעזרתכן בתכנון הלו'ז.

אנחנו רוצים לקיים אירוע אחד גם עם החברות וגם עם המשפחה, אבל שיהיה זמן בנפרד (מה שאני חושבת עליו כרגע זה שהחברות יגיעו מוקדם יוצאו מוקדם).


אשמח שתעזור לי לחשוב באיזה סדר לנהל את האירוע, כמה זמן בערך דברים לוקחים ומתי להזמין את החברות ולמתי המשפחה.

בתוכנית-

-יצירה (שאמורה להיות לחברות + אופציה לבני משפחה שרוצים)

- ריקודים (אפשר רק לבנות, דווקא יהיה לי יותר נוח מבחינת צניעות)

- טקס ברכות (שהילדה רוצה שהחברות *לא* יהיו בו)

- וכמובן אוכל, שעוד לא ברור לי כמה מנות יהיו ומתי.


הבנות יגיעו בזמן שנגיד (מגיעות מקרוב, רובן ברגל), המשפחה תגיע לאט לאט לאורך שעה בערך...


איך הייתן בונות את האירוע?

מנסה לחשובמתיכון ועד מעון

אולי להתחיל עם יצירה והרקדה לבנות ואז אוכל לכולם, שבזמן האוכל המשפחה מגיעה ואז החברות הולכות ונשארת המשפחה לברכות.

נשמע הגיוני?

זהו, שאני לא כל כך יודעתעוד מעט פסח

בגלל שהמשפחה תבוא ב'טפטופים', זה לא כל כך מסתדר לי עם האוכל המרכזי (באירוע רגיל עושים סוג של קבלת פנים בשביל זה. למשוך את הזמן עד שכולם מגיעים).

חשבתי אולי לעשות-

אוכל לבנות

הרקדה

יצירה - ואז בנות שסיימו הולכות הביתה, ומשפחה שרוצים באים מוקדם להשתתף

מנה ראשונה למשפחה

ברכות

מנה שנייה למשפחה


אולי זה גם יצא לי יותר זול, כי לבנות אפשר להביא דברים זולים, ולמשפחה אוכל ברמה יותר גבוהה.


אבל אין לי מושג איך זה יעבוד, ואיך לתכנן את הלו''ז.

באירועים שאני הייתימתיכון ועד מעון
משותפים לחברות ומשפחה אז החברות הגיעו לפני ליצירה אבל כל היתר היה משותף, אז נשמע לי שיותר נכון או להפריד לגמרי או לעשות ביחד אחרת זה ממש בלאגן (בעיני)
בטוח לא שווה להפריד?שלומית.
לא חושבת שזה יעלה ככ את העלות או את הכאב ראש... ממה שאני ראיתי אירועים נפרדים לחברות ומשפחה יותר מוצלחים לכל הצדדים 
שאלה טובהעוד מעט פסח

מעניין כמה זה באמת עוד כאב ראש.

בעלות זה בטוח מוסיף, כי זה לשכור אולם פעמיים.

ואיפור, ושיער לילדה...

לחברות בטוח צריך אולם?שלומית.

אולי יש לכם מקום בבית? אולי אולם בבי"ס? לפעמים יש עוד פתרונות חוץ מאולם ממש.

מודה שאצלינו לא מתאפרים לבת מצוה ( הן קטנות!) והשיער זו לא הוצאה משמעותית אבל כנראה מקובל אחרת אצלכם...

אם במקרה אתם בירושלים יש לי המלצה למישהי אלופה וזולה לתסרוקת (לא עושה איפור)

לי אישית נשמע שלעשות אירוע ארוך ומתגלגל זה המון כאב ראש ויותר קשה לדייק את הצרכים 

התכוונתי איפור ליעוד מעט פסח

ושיער לילדה.

קצת קשה לי לדמיין את המצב של אירוע לחברות בלבד, אבל אולי באמת כדאי לשקול את זה ברצינות.

לחברות זה לא "אירוע אירוע"שלומית.

אלא יותר בסגנון "ערב כיתה" ארוחה טעימה שמתאימה לבנות בגילן, יצירה, ריקודים, ואיזה משחק של ברכות לכלת השמחה.

הכי כיפי ומותאם

מה שעולה ליבורות המים

יצירה

אוכל וריקודים לחברות


ואס ארוע משפחה-

אוכל למשפחה

ברכות

ריקודים למשפחה

למה בעצם את רוצה להפריד?אר

אפשר להוביף יצירה או סדנא לחברות לפני שכולם מגיעים

אם חשוב לכם

אבל בדרכ החבאות נשארות עם המשפחה

לדרשה ברכות וריקודים

בסוף הן עושות שמח ..

שתי סיבות-עוד מעט פסח

1. היחס הוא בערך חצי/חצי. חברות עושות שמח אבל גם באלגן, וזה פחות מתאים לאופי של חלק מהמשפחה.

2. הילדה ממש ממש לא רוצה לומר דרשה בפני החברות. ומתפדחת ממש גם שישמעו את הברכות של הסבתות ושלנו ההורים. מבחינתה, היא מעדיפה שלא תהיה בת מצווה ולא לדבר בפניהן.

האמת שאני ממש מבינה את הבת שלךעל הנס

אני גם הייתי מעדיפה שלא יהיה ארוע מאשר לדרוש לפני החברות שלי.

אצל אחת הבנות שלי עשיתי בוקר על על חשבון בית הספר בשיתוף עם המורה,ארוחת בוקר יצירה פעילות שהמורה הכינה,ריקודים בסוף,הבנות יצאו מרוצות עד השמיים,

ולמשפחה עשינו משהו כמו ערב סופגניות בחנוכה.

לא מאד רשמי,יצא ממש מוצלח,


רעיון נוסף,לעשות שני ארועים באותו יום צהריים חברות ואז בערב משפחה זה יכול להתיש מאד לכן ממש חשוב לתכנן הכל בצורה נכונה.


לא חייבים לדרוש בכלל....יעל מהדרום

לק"י


אם זה השיקול המרכזי.

אם יש עוד סיבות, אז אולי באמת עדיף להפריד.


עוד אין לי ניסיון בנושא, אז אין לי כ"כ איך לעזור.

ומזל טוב!!

מוסיפה עוד אפשרות לחלוקת האירועים:מתואמת

כשאני חגגתי בת מצווה - לחברות עשיתי טיול/סיור עם עוד חברה. ריקודים לא היו, אבל זה התאים לי מאוד... וגם דרשה לא הייתה.

למשפחה עשינו אירוע בחצר, ואמרתי דרשה - אבל דרשה בחרוזים בליווי מצגת תמונות, אז זה היה קליל יותר. (אולי זה משהו שיתאים לבת שלך גם מול החברות?)

עונה לשלושתכן יחדעוד מעט פסח

לנו חשוב המעמד של הדרשה, דווקא בגלל שזו ילדה עם פחד במה, ואנחנו מאמינים שיעשה לה טוב להתמודד עם הפחד וכן לדבר, בסביבה מאוד תומכת ומחזקת.

מצד שני, אני לא רוצה לדחוק אותה מדי, וגם פחות בטוחה שהחברות יפרגנו, ולכן יהיה טוב בעיניי שהיא כן תאמר דרשה, אבל רק למשפחה.


אהבתי ממש את הרעיון של לשלב מצגת שתקל עליה. תודה!!

בהצלחה!!יעל מהדרום
רק הערה קטנה לגבי הדרשהעל הנס

אני עם פחד קהל וההורים שלי דרשו ממני לדרוש לא רק שזה לא עזר גם הבת מצוה שלי זכורה כדבר שלילי בעבורי,רק בגלל הדרשה הזו,

בסוף אתם ההורים ומחליטים.

אבל את הבת שלי ממש זרמתי איתה

תודה ששיתפתעוד מעט פסח
אקח לתשומת ליבי שתהיה לה חוויה טובה.
היא מבינה את הרעיון הזה?מתואמת

של הצורך להתמודד בדווקא עם הפחד?

כי אם זה לא בא ממנה - לא נראה לי שזה יעזור, אלא רק יגביר לה את הפחד...

בכל אופן, מעניין שדווקא המשפחה המורחבת היא סביבה תומכת ולא החברות זה אומר שיש לכם אווירה טובה במשפחה!

בגדול, היא מבינהעוד מעט פסח

היא עדיין מאוד מפחדת, אבל יודעת שמול המשפחה זה יעבור בטוב ולכן מוכנה להתאמץ לעשות את זה.

מול חברות לא מוכנה ויהי מה.

וכן, ב''ה זכינו במשפחות מפרגנות שירימו לה לא משנה מה יהיה (והיא יודעת את זה).

אז נשמע שזה באמת יעשה לה טובמתואמתאחרונה
רק שימו לב גם בזמן אמת שהיא מצליחה לזרום עם זה באמת ולא נסגרת ברגע האחרון...
אוכל למתבגריםרק טוב!

מחפשת רעיונות לאוכל שנוער אוהבים. לילדים שמחפשים כל הזמן מה לאכול... לאו דווקא שיא הבריאות... (מושקע או מהיר הכנה)

דברים מסוג:

פיצה

פלאפל

שניצל פירה/ציפס

קוסקוס עם מרק

פריקסה


תנו עוד רעיונות

בעיקר לארוחות ערב. אבל גם לדברים שאפשר לקחת לארוחת צהריים ללימודים (עדיף בלי מיקרוגל)

חזה עוף צלוי, קבב, המבורגרשופטים

בוריקיטס ביתיים

בורקס פיצה

פסטה/תפוחי אדמה מוקרמים

כמה רעיונות:שדמות בחולות

אורז

פתיתים

פסטה בולונז

פסטה עגבניות

פרגיות

שיפודי חזה עו

כנפיים קריספיות

סלמון בתנור

קציצות טונה מטוגנות

מלאווח עם ביצה ורסק

טורטיות ממולאות השר/ גבינות/ חביתה

חביתות עם תוספות

בוריקה

 

אצלי אוהביםכל היופי

מה שמשביע.

שזה אומר הרבה בשרי מבושל ולא ארוחות ערב קלות.

(ומתאים גם לצהריים כמובן)

עם עדיפות ללא עצמות...

שניצלים, פרגיות, קציצות עם או בלי רוטב, בקר בבישול ארוך (אם נשאר משבת), בורקס בשר, פאי רועים וכד'.

מניחה שיהיו מתבגרים שיזרמו גם על כרעיים ואז מאוד קל להכין בתנור עם אורז או תפו"א.

וכמובן פחמימות וירקות כמו פתיתים, פסטה, אורז עם ירקות, תפוחי אדמה ברוטב, אנטיפסטי, סלט כרוב, ירקות חתוכים.


אם לא מתחשק לי או שאין בבית בשרי, אני מכינה קציצות טונה כשבא לי להשקיע, או תבשיל מהיר ומשביע של טונה, חצילים, פלפלים, עגבניות או כל ירק אחר שיש בבית ומתאים. מתייחסת לטונה כמו כל דג מבחינת תבלינים וכו' (תחשבי למשל על חריימה או דג מרוקאי עם טונה)

גם שקשוקה הולך טוב, עם אורז, פתיתים או קוסקוס.


הדגש הוא על כמויות ולא על אוכל הכי מושקע.

נגיד מלוואח פחות יהיה, כי יותר קשה לשחק עם הכמויות וזה הכנה אחד אחד (אני משווה להכנה של סיר אורז נגיד)

שלא לדבר על עניין הבריאות.

ועוד משהוכל היופיאחרונה
מי שפחות מתחבר לבשרי ובעיקר בנות, יזרמו יותר על חלבי כמו פשטידות, לזניה, פנקייקים, פסטה ברוטב שמנת וכו'
מחפשת שדכן או שדכנית טוביםמתחדשת111

עבור אחותי.

לא דתיה

אבל מחוברת ועושה דברים חלקית.

אשמח להצעות

איך את נוהגת בנוגע לצורך של המתבגרותמתחדשת111

לקנות "שטויות"?

אסביר. ביתי לומדת באולפנא אקסטרנית. היא כמעט מידי יום שואלת אם תוכל לקנות ממתק/ מעדן/ גלידה וכו.. כמובן כל זה בנוסף לאוכל שהיא מביאה מהבית

לרוב אני מסכימה. אבל מרגיש לי שזה מוגזם.. וגם מאוד לא בריא

מנגד כמתבגרת יש צורך גם בזה, ורעב- כמעט תמידי וזה מה שזמין להן (מהשמיני וכו..)

מצד שני לפעמים זה איזשהי הסחפות חברתית. אבל גם לזה לא בטוח שנכון לסרב כדי שלא תרגיש "אווט"

איך אתן נוהגות?


אין לי בנות בגיל הזהלפניו ברננה!

וגם לא בנים..

הגדול שלי בן 8

אבל בפשטות הייתי נותנת לה תקציב חודשי (מה שנקרא דמי כיס..) לשטויות כאלה שתתנהל איתו בעצמה. זה יכול להיות חינוך טוב לכלכלה. ולדבר איתה על תזונה נכונה. שלא תוציא את כל הסכום על שטויות של אוכל אלא שתקנה לעצמה פה ושם גם תכשיט מטופטן או דברים אחרים שהיא *רוצה*.


באופן כללי בעיני הורים אחראים לתת לילד את כל מה שהוא *צריך* ויכולים לפרגן גם במה שהוא *רוצה* אבל פה יש להם גם אפשרות להתחיל לחנך אותו להתנהלות כלכלית נכונה.

השאלה היאמתחדשת111
האם להתנות את דמי הכיס במשהו? כי אם לא יוצא שזה בעצם הכסף שלנו כהורים. ובאופן הזה לא בטוח שיהיה חשוב לה לשמור ולהתנהל איתו נכון..
אנחנו נותנים לשני הגדולים (ביסודי) דמי כיס שבועייםיעל מהדרום

לק"י


אני כן אומרת להם (וגם לקטנים, שיש להם כסף מדמי פורים וכדומה), שגם אם זה הכסף שלהם, לא כדאי לקנות הרבה ממתקים.


אצלינו הם קטנים יותר, אז זה שונה. אבל בעיקרון פעם בשבוע אני הולכת איתם לקנות ממתק. ובעלי גם לפעמים לוקח פעם בשבוע.

בגיל גדול יותר הייתי משחררת כנראה. אבל כן מדברת על זה שלא כדאי וזה לא בריא לאכול יותר מידי שטויות (יש לנו בבית חטיפים ושוקולדים, ואני אומרת להם את זה. שלא יגזימו).

אישית חושבת שלא צריךלפניו ברננה!

כי היא יודעת שיש לה תקציב מוגבל.

והתקציב הוא כי זיהית אצלה *צורך* בכסף ל*רצונות*.

אז את נותנת לה מענה על הצורך. כמובן שאת גם יכולה לעודד אותה לעשות בייביסיטר כדי שיהיה לה יותר כסף לרצונות שלה.

אבל בסופו ש דבר האינטרס פה הוא לתת לה להוציא בתבונה. ואת ז היא תלמד ע"י ניהול התקציב הקטן שתתנו לה. ובחודששיגמר לה הכסף אחרי שבועיים היא תבין שפשוט אין עוד..

 

כמובן בשיח נכון שמלווה את התהליך 

מקסיםמתחדשת111
בעיני לאפלספנית

בעזהי"ת

 

זה לא כסף שהוא צ'ופר מבחינתי אלא צורך, וצורך אני נותנת לילדים שלי- כמו שאני נותנת להן אוכל, בית ובגדים ללא תמורה. וכמו שאני לא אגיד לבת שלי 'היום לא סידרת את החדר אז אין ארוחת ערב', אני לא אגיד לה 'לא עזרת אז לא תקבלי דמי כיס'. 

 

כן להגדיר מה הסכום שהוא צורך ולא אקסטרה.. אני כן חושבת שהיכולת לקנות מידי פעם פינוקים פה ושם בשליטה של המתבגרת זה צורך.

אניoo

מעודדת תזונה נכונה גם כשקונים משהו טעים (נניח להעדיף יוגורט מפנק)


כשהילדים היו ביסודי נתתי כסף מדי פעם כשהיו מבקשים

ילד אחד היה מבקש הרבה

לפעמים הייתי מפנה אותו לקחת חטיף מהארון ולא לקנות


כשהם יצאו לישיבות נתתי להם לנהל לבד את התקציב

כשהם הבינו את המשמעות של ניהול כלכלי ע"י כרטיס אשראי/ מזומן

הם גם למדו פחות לבזבז

הכסף היה שלהם?מתחדשת111

כתלות בעבודה/ משו אחר?

לא שלהםoo
אבל דברנו על תקציב הגיוני לשבוע/ חודש והם עמדו בתקציב
אני נותנת...חרות

לא יודעת אם זה טוב או לא...

כן מנסה להגיד לה לקנות אוכל, ולא כל יום ממתק... אלא מידי פעם.

אבל לא יודעת כמה מתוך זה עובד.

לא יודעת אם אני נוהגת נכון, ככה מרגיש לי...

אני נותנת סכום מוגדר פעם בפרק זמן קבועמתיכון ועד מעון

והם יודעים בדיוק מתי וכמה יקבלו, זה לא מותנה בשום דבר ובכסף הזה אני לא מתערבת במה הם קונים.

מעבר לזה משתדלת שבבית יהיה שפע של אוכל וגם של שטויות אבל דברים ביתיים כמו עוגות עוגיות ממתקים ביתיים שלפחות יהיה אפשר לנשנש דברים פחות גרועים 

אהבתי את הרעיוןמתחדשת111
היא קונה מהכסף שלהרוני 1234
היא עושה הרבה בייביסיטר אז יש לה כסף ויש לה חשבון פייבוקס יאנג שדרכו היא קונה.
ולפני שהיה לה כסף משלה, נתת לה?מתחדשת111
לא כל כך…רוני 1234
רק לעתים רחוקות.


היא עושה בייביסיטר מגיל מאד צעיר וגם יש לה כסף ממתנות וחגים.

לפעמים קונה אם זה לא מוגזם, אבל יש דמי כיסאור123456
של 100 שקל לשטויות כאלה ואז היא חושבת פעמיים אם היא באמת רוצה 
וואו זה המון..מתחדשת111
לחודש? זה יפה, אבל לא ככ המוןפלספנית

בעזהי"ת

 

מספיק שהן יוצאות פעם בחודש לאוכל שהוא יותר מפיצה וזה כבר רוב התקציב. 

 

הבת שלי עוד לא לגמרי בגיל (הגדולה בכיתה ו'), נתנו להן עשרה שקלים לחודש מתחילת כיתה א' אבל מודה שאנחנו לא ממש עומדים בזה כי לא זוכרים וגם להן אין ממש צורך בזה אז דיי הפסקנו, כשהן מבקשות הן מקבלות וזה עוד סכומים מזעריים אז זה סבבה לנו (נניח שני שקלים לקנות ממתק במכולת אחת לחודש, נו שויין). 

עכשיו למשל יש חודש ארגון ויש קיוסק בסניף, נתנו לכל אחת מהגדולות (ד' וו') 20 שקלים לכל החודש בתחילת החודש ולבחירתן מה לעשות עם זה ואיך לחלק. 

 

אני כן רואה שחברות של הגדולה מתחילות לרצות וכשהיא תגיע, בטח נתחיל מ50 בכיתה ז' אבל יש לה חברות שמקבלות הרבה יותר.. 

וואי, מוזר לי השרשורעוד מעט פסח

אצלי אני לא מביאה להן שקל לשטויות.

הבנות שלי עובדות, מרוויחות יפה, ומוזמנות להשתמש בכסף כראות עיניהן. אחת באמת קונה איתו מדי פעם גומי וכאלה- אבל זה נדיר למדי.

ויש בבית יש אוכל בשפע, וגם פינוקים שאפשר לקחת לאולפנא (ונקנו בזול בסופר/ב'משנת', ולא במחירים של השמיני...). אז למה שאביא להן כסף נוסף?


כשהגדול שלי למד בישיבה ולא היה מסוגל לאכול את האוכל של חדר האוכל, כן הייתי מציידת אותו בסכום קבוע מראש כל יום, שהיה אמור להספיק לאוכל- והוא יכל לבחור מה לאכול ואיך להשתמש בכסף- כי הישיבה היתה צמודה למרכז מסחרי.

אבל שוב, זה היה כסף לארוחת צהריים. לא ל'שטויות'. 

הבת שלי עוד לא בגיל שיכולה לעבודמתחדשת111

ובאולפנה יש את השמיני- שמוכרות כל מיני מתוקים. וגם חנות קרובה ולפעמים היא רוצה להתפנק. לא רואה בזה בעיה כשזה במידה. כילדה אני זוכרת שלא היה לי כסף מהבית וההורים סמכו על מה שאקבל באולפנא, והייתי ממש מרגישה קושי לראות חברות נהנות לקנות דברים בין הארוחות גם אם זה נחשב שטויות ולי לא היתה היכולות.

ובכלל כמתבגרת זכורה לי תחושת הרעב הגדולה..


כנראה אנחנו חיות בחברה שונה מאודעוד מעט פסח
לבת ה-11 שלי כבר יש חסכון של מאות שקלים מעבודה כבייביסיטרית.
מעולהמתחדשת111

אני לא מסכימה לה להכנס לבתים בגיל הזה..

גרים בעיר.

מבינה שאתם בישוב ולכן השוני

לפעמיםתהילה 3>

דווקא בתיכון, כשהלימודים עמוסים יותר, ובטח אם יש פנימיה הדרכה וכו יש פחות זמן לעבוד מבכיתה ו'.

לפחות אצלנו זה ככה

זה גילתהילה 3>

שכבר אפשר לעבוד בו, ומצד שני באמת ההוצאות גדולות.

בעיני 2 כיוונים:

1. מדי פעם לפנק באיזה שטר באהבה אבל לא כל יום..

2. לתת דמי כיס שמבחינתכם כוללים גם אופציה לקניות האלה, וככה היא תחשב בעצמה מה איך וכמה.

אישית כן מתחברת לאופציה א' שמאפשרת ככה לפנק בכיף כשמתאים, מצד שני יש צדדים לכאן ולכאן..

מוסיפהתהילה 3>
נזכרת שיש מצבים שבהם זה ממש האוכל בהגדרה ולכן נותנת סכום קבוע כל בקר לקנות אוכל לא מדי תעשייתי ודי מוגדר פלוס פינוק. אבל זה מצב קצה יחסית, וגם גיל צעיר יותר. 
כתבת מאוד יפהמתחדשת111אחרונה
טיפול ב"טיק" לילדהפלפלונת

לבת שלי בגיל 6 יש "טיק" ואני מנסה להוציא אותה מזה.

הטיק זה שנוגעת באף וזה לא נעים וכבר איזה שנתיים לא עבר.


חשבתי אולי לק או מדבקת לק יעזרו, אבל זה קצת יקר ולא ידעתי אם לא מזיק לציפורניים (לא מבינה בזה בכלל) ואם יועיל בכלל. או איזה משחק לאצבע. אשמח לעיצות.


עד כמה שאני מבינה, הערות לא עוזרותיעל מהדרום
לק"י


אולי הפוך....

אכן ראיתי שזה לא מועיל. מה כן יכול לעזור?פלפלונת
נראה לי שנוירולוג הוא הכתובתיעל מהדרום
אני לא ממש מבינה בזההשם שלי

נראה לי מה שאפשר לעשות,

זה לנסות להחליף את הטריק, למשהו אחר שפחות מפריע.

לא יודעת איך עושים את זה.

אפשר לפנות לנוירולוג.

ננסה נוירולוג בע"ה. אם יש עוד עיצות, אשמח.פלפלונת
את יכולה לפרט מה הטיק? כי לא בדיוק הבנתיקופצת רגע

איך מדבקות על הציפורניים יעזרו לנגיעות באף?


נראה לי שיש הבדל בין הרגלים לא טובים (כמו חיטוט באף, כסיסת ציפורניים, גרוד גלדים וכדו') ובין טיקים ממש שהם הרבה פעמים נראים כתנועות לא נשלטות כל כך כמו מצמוצים בעיניים, העוויות מוזרות בפרצוף, תנועות חוזרות.


למה את מתכוונת?

כי אני חושבת שהטיפול שונה.

בהרגלים לא טובים ( כמו חיטוט באף), אפשר להסביר לילד את החסרונות של ההרגל( עושה פצעים בתוך האף ואז עוד יומיים מגרד, לא נעים להסתכל על זה וכו') ולהציע התנהגות חלופית או מקובלת חברתית( ללכת לכיור לקנח ולשטוף, להעסיק את האצבעות במשהו אחר כששמים לב).

אבל לגבי טיקים זה לא יעבוד, יש לי ילד שהיו לו תקופות של טיקים מתחלפים, לדעתי אצלו קשור לחרדה, אחר כך גם אובחן על הרצף אולי קשור. כאן שיחה ישירה לא תעזור והכי טוב להתעלם, ולנסות  להפחית חרדה ולעזור להרגע באופן כללי בלי קשר ישיר לטיק. ואולי באמת ללכת לנוירולוג להתייעץ...

אצלי הבן הנ"ל הצליח להפסיק או להפחית מאוד הרגלים לא טובים כשהבין את החסרונות שלהם והייתה לו מוטיבציה עצמית להפסיק. אבל טיקים לרוב עוברים מעצמם אצלנו אחרי תקופה... 

תודה על ההסבר והפירוט. אז אצלה זה הרגל.פלפלונת
הזמנתי כמה משחקים לידיים, מקווה שיעזור.
קודם כל - להתעלםחוזרתאחרונה

ככל שמתייחסים לזה יותר - זה יחמיר

אח''כ - בירור נוירולוגי

אם לא עוזר - פסיכולוגי / פסיכיאטרי

אולי יעניין אותך