יצא לך לראות מה דעת הרב משה רט בנושא? יש רצון טבעי אצל אנשים רציונליים להאמין שהכל עובד באותה צורה, אבל למה כל כך קשה להניח שהעולם לא תמיד עקבי? זה שפעם אחת או אלף קרה משהו מסויים בצורה מסויימת לא מבטיח לנו בשום צורה שזה תמיד יקרה באותה צורה.

אבל *זה* בדיוק מה שמעצבן- אפילו כשאומרים לכם שזה לא נכון מדעית אתם מאמינים לזה יותר מאשר למדע
ולמה שרב ידע יותר מרופא או מדען?

המדע אומר שאחרי כך וכך תצפיות כשתעשי א' ככל הנראה התוצאה תהיה ב', זה לא אומר שהתוצאה תמיד תהיה ב'.
וחוץ מזה יש הרבה רבנים שגם מתנגדים לאמונה במיסטיקה, הרמב"מיסטים במיוחד.

אבל אם הוא אומר שכל ה"מיסטיקה" הזאת היא בסה"כ תהליכים טבעיים במח זה בעיני הרבה הרבה הרבה (הרבה) יותר חזק מאמונה מיסטיקנית
קח למשל את התופעה שנקראת "דז'ה וו" מה יותר הגיוני- שזה זכרונות מגלגול קודם או שזה שיבוש בפעולת הזיכרון במח שגורם לנו לזכור זיכרון קצר טווח כזיכרון ארוך טווח? לי התשובה ברורה

תתמקדי במדע. הרבה יותר מחכים.

זה משנה למי שכן מאמין כי זה גורם לו לחיות בשקר ןלבזבז את החיים שלו על קישקושים ללא תכלית
חבל, אנחנו חיים רק פעם אחת (?)

אלא לחיות את החיים שלנו עצמנו כפי שאנחנו מבינים.

את לעולם לא תוכלי להבין 9 מיליארד בני אדם בעולם. חבל על המאמץ.

יש לך הוכחה מוחלטת שאתה יכולה לומר להם שזה לא נכון?

אבל יחד עם זאת, אפילו אם מדובר בקרובי משפחה, אולי שווה להניח להם בכל זאת?

אחרי הכל קשה מאוד עד בלתי אפשרי לשכנע אדם מאמין אחרת.

רק שכואב לי על הילדים שלי וקצת קשה לי חברתית

אני כפי שאת יודעת כבר כמעט כמוך.
כמעט ולא מאמין בשום דבר ממה שלימדו אותי.

ובכל זאת, את הילדים שלי אני מחנך שכן יאמינו בדת ולא סתם בדת, אלא בצורה האורתודוקסית שלה.

למה?

כי להאמין במשהו, זה אומר יציבות. זה אומר לא להתחיל עכשיו לטלטל את העולם שלהם בדיוק כמו שאני עברתי.

אני הטלטלתי אנה ואנה והרושם של הטלטלות האלה נותנים את אותותיהם עד היום.
זה גורם להרבה כאב ראש.
להרבה מחשבות.
להרבה אי ודאויות.

אני לא רוצה שהם יחיו ככה.
מעדיף שינתבו את המשאבים הריגשיים והאינטלקטואלים שלהם להתפתחות עצמית ולא שינודו כמו נוודים בעולם לא ברור כמו שקורה לי.

לא רוצה שיחיו בעולם החילוני, שהוא כשלעצמו לגיטימי, אבל אני לא סומך על העולם הזה שידע לגרום לילדים לזרום עם החיים ולא להתקע בשאלות הרות גורל.

זה לא שהדת מפריעה להם. הם חיים בטוב ובנעימים. הם לא מרגישים כפיה. לא מרגישים מחנק.
הם מרגישים טוב עם זה.

בעצם אתה אומר שהיית מעדיף להאמין כי בעיניך החיים של הדתיים קלים יותר?

האם אתה חושב שזה נכון לחנך את הילדים להאמין במשהו שאתה לא מאמין בו? באותה מידה אתה יכול לחנך אותם להאמין במפלצת הספגטי המעופפת, הלא כן?

ובעצם.. זה לא מבטיח שום דבר, כמו שאתה היטלטלת למרות החינוך הזה

רגע, אשתך מאמינה? בעד חינוך דתי?



האמת שאני גם לא חושבת שאמונה (ורק אמונה) נותנת יציבות/ משמעות

יש הרבה סיבות לחשוב שזה כן מייצג משהו אמתי, ולא רק חלום של המוח.
ממליץ לך לקרוא את הספר "החיים שאחרי החיים" של ריימונד מודי.

נגיד זה שפוגשים קרובי משפחה

אבל הסיבות לא לחשוב ככה יותר רבות וחזקות, יותר מדעיות, יותר מגובות במחקרים (אם אף אחד לא ידע לספר שבזמן המוות קליני שלו היה בחדר איזה חפץ ענק ששמו שם בכוונה אצל כל המטופלים וכולם סיפרו רק דברים רגילים כמו מה הרופאים עשו זה אומר דרשני)

בכל מקרה גם אם יש סיבות להאמין שכן א"א להציג את זה כמשהו וודאי

חלק על הרצף

באסון מירון היו רק חרדים ובשואה נספו קהילות שלימות של יהודים מאמינים כולל אדמורים.

ואם יש לך תובנות מזה

שימי לב שזו פרשנות לשאלה שלי ולא גוף השאלה

והקהילה שלנו חסרה היום את האנשים האלה. 

הי"ד

השבוע בדיוק לא היה לחברה מניין אז הם ביקשו ממני להשלים ולא היה אף אחד שיודע לעלות חזן אז עליתי חזן סליחות ומנחה 

או שטעתה בנו

הרצון להשתחרר...

מה מונע ממך לשחרר? מה יקרה אם הכל יקרוס?

אוי ואבוי

הבן שלי כשהיה באוסטרליה באמת סיפר שהלילה השני יותר ארוך

הצעת חוק -  אם החג מתחבר עם שבת, אפשר לוותר על החג השני.

תודה לאל שיש את מי לארח.

וזה לא מעבר לזמן קצר.

שככה חווית את זה

תאמת אני ניסיתי לקחת בכיף את ליל הסדר והכנתי להם קסמים על עשר המכות אז היה ממש כייף ומצחיק

אפשר גם להגיד לבעלך להריץ קצת להבא שיעבור יותר מהר ובשמחה

כן, יש לנו שנה לחשוב על דרכים יותר טובות לעבור את זה.