לידיעת הציבור. מספר נתונים בנדון.
בעבר שיטות הדברת המזיקים באמצעות כימיקלים/ חומרי הדברה היו באופן שלא גרמו להשמדת האויב הביאולוגי של הרימות הנמצאות בקלחי תירס וכן בפירות וירקות אחרים. וזוכר כיצד אבי ז"ל שהיה מגדל תירס בסמוך לבית, היה לוקח קלחי תירס ומביא למשפחה ידועה ומפורסמת בדיקדוקי החומרות שכלל לא היו חוששים לתולעים. מכניסים את הקלחים לסיר מבשלים ואוכלים ( הם הסתמכו עליו בכל הנוגע להפרשת תרו"מ/שמיטה/ערלה/כלאיים וכיו"ב לחומרא ).
כיום שבמהלך השנים ע"י ריסוסים בהיקף נרחב ולעיתים בטווח מקיף של השדה / מטע נוצר מצב בו האויב הביאולוגי של תולעי התירס ( כפי שגם לגבי חרקים/תולעים ומזיקים אחרים) הושמדו ונעלמו, וכן נוצרה תינגודת לחומרי הדברה, התהוה מצב בו נמצאים מזיקים בדמות תולעי תירס למשל, שפעם כלל לא היו מוכרים, וכמעט אין אפשרות להדבירם ו/או למנוע הופעתם והמצאותם.
האפשרות הכמעט יחידה לגדל תירס ( ועוד שאר סוגי פירות/ירקות ) היא לעטוף את הקלח בהיותו קטן ( כשלושה שבועות לפני מועד ההבשלה ) בשקית נייר או בד, לקשור היטב בתחתית הקלח במקום החיבור לגבעול, ובמקביל לרסס. באופן שכזה חומר ההדברה פעיל ביתר יעילות. אך בגידול מסחרי לא ניתן לעשות זאת מבלי שעלות היצור תרקיע שחקים.
לעומת זה, התירס המשומר כגרגירים עובר הליך מסויים לפני השימור, אשר מקטין את הסבירות להמצאות חרקים/תולעים. אך עם זאת, ועדי כשרות רבים מחייבים להדפיס על אריזת התירס המשומר כי יש לבדוק פעם נוספת המצאות חרקים/תולעים שבמצב כזה כרגיל צפים על הנוזל באם בכל זאת היו בנמצא בעת השימור.
