הוא משתמש בסוף במילה מוזרה - שונה "הווה". זו מילה שהייתה קוד אצל טרוליאננו, כתחליף "אקטואלי" לשם הקדוש של האלוהים. על סמך פרשנות, ניתוח והחלטה אישית שלו.
לפיכך, גם המילה שבסוף השיר השני "אב" ניתנת להתפרש כמשל שהוא נתן באחת ההטרלות שהוא ביקש להטרילני: תרח בסך הכל ביקש מאברהם לדאוג לעצמו ולעשות את הדברים ה"נורמליים". למה אברהם לא מבין? (הוא, תיאר את זה, בכל מיני דרכים ציוריות. הוא כמובן ניצל את העובדה, שאני כבר הסברתי לו פעם על דמיון, שאצלי הוא בקוד על "רבי אליעזר" שזה - הוא, ותלמידו ממשיכו של "צפניה" שהיה נביא, והרי ידוע הסיפור על רבי אליעזר, שאבא שלו הורקנוס כעס עליו שהוא רוצה ללכת ללמוד תורה, ואמר לו בוא אני אתן לך שדה יותר טובה לחרוש בה, שדה עם עבודה קלה, שדה כזאת ושדה כזאת. אצל הטרול הזה, כל הדימויים קופצים כמו שהוא רוצה. הוא מצפה, כל הזמן, שכל הדימויים יסתדרו לו שוב ושוב בדיוק כפי הצפוי. למען האמת, יש ביטוי שכתוב בחז"ל, והוא כתוב בדיוק על שני אנשים: על רבי אליעזר, ועל דויד המלך. הביטוי הוא שהם כלשון חז"ל: "היו יושבין ודורשין בדברים שלא שמעתן אוזן מעולם". אלא, שרבי אליעזר עשה את זה בכוח עצמו, (כמו החלק של שלמה, שכתוב שהיה לו אפילו הוא אמינא לסמוך על עצמו בחריגה ממשית מהשיטה המקובלת), וכך רבי אליעזר עשה את זה בדור שאין בו שכינה שורה בישראל ("ואין הדורות כתיקנן ואין ישראל יושבים על אדמתן"*), וכשחלקו עליו בטענה שאמרתי - שהוא עושה את זה באופן שאיננו הולך עם הכלל ישראל - אז הוא התנגד וניסה "להפעיל" כל כוח אפשרי, כדי להוכיח אפילו ברמה הנבואית, שלחלוק על דבריו זה כלחלוק על השכינה. ובסוף, לכן, החליטו לנדות אותו - וגם זה עורר כמה שלבים של 'קפידות' שרבי אליעזר המשיך 'להציק' על הדבר הזה.
כך גם צפניה, שהיה בעצמו נביא - אבל כתוב בחז"ל שירמיהו היה מנבא לציבור, וצפניה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, והנביאה חולדה ניבאה לנשים. כלומר שבדור הזה צפניה בעצם היה אחראי על בתי הכנסיות ובתי המדרשות. ורואים בחז"ל, שהנביאים שם שהתנבאו שקרים, הסתמכו על 'למדנות' תורנית שאיננה על דעת השכינה השרויה בישראל. וכך יצא,שהם ניבאו את דעתם האישית, ואמרו שזה דעת האלוהים, וזה אולי היה נכון שזה דעה שיש בה טעם ורעיון מבחינה תורנית - אבל זה לא דברי התורה ממש.
דויד המלך, עשה את זה בדור שהשכינה שרויה בישראל, והאמת מוסכמת, ומתבררת על ידי כולם, ואף על פי שהיו מחלוקות, המחלוקות לא היו בענייני השכינה עצמה ותולדותיה ו'זרועותיה' הרוחניות (עיין הכתוב 'עורי עורי לבשי עוז זרוע ה' עורי כימי קדם דורות עולמים')
(*הביטוי שכתבתי לעיל "ואין הדורות כתיקנן ואין ישראל יושבים על אדמתן". כתוב שהגר"א - באו אליו 'מגידים' כלומר איזשהם 'מלאכים' מהשמיים שבאו ללמד אותו תורה. והוא דחה את כולם - ואמר להם - שהוא רוצה ללמוד בכוח עצמו שזה המצווה. וכתוב שפעם בא אליו רב אחד שבעיר שלו, ואמר לו שבאו אליו מגידים כאלו. ושאל אותו אם לשמוע להם. והרי גם רבי יוסף קארו למד אצל 'מגיד' כזה. והגר"א אמר לו, שיגיד ל'מגידים' שבאים ללמד אותו, שזה היה - אצל רבי יוסף קארו - בארץ הקודש - בארץ ישראל, ובזמן שהדורות כתיקנן, ואז זה היה בסדר אצלו. כך גם כתוב שהיה בוילנה צדיק נסתר, שכשהגר"א רצה לעלות לארץ ישראל, אז הוא שאל אם הוא רוצה לבוא איתו. והוא אמר לו ש"לא צריך" בצורה שהפירוש הוא שגם הגר"א עצמו לא יצליח ויצטרך לחזור (וכך באמת קרה). כלומר, שהוא בעצם היה בדרגה מבחינת כמו שהיה לו 'מגיד' ש'עוקף' את השאלות שם. והוא ראה במחשבתו את איפה שהגר"א עובר לארץ ישראל, והוא ראה שהגר"א לא "יעבור" שם. זאת אומרת, יש כמה דרכים לראות ולהסתכל ולהבין, ובכל זאת יש את הדרכים ה'רצויות' ויש את ה'אינן רצויות')
גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.