ומתחילה להרגיש רגשות מעורבים.
קשה לי לעבוד, ממש. אני גם לא אוהבת את העבודה וזה מעגל שמזין את עצמו.
אני משתדלת לתת את כל תשומת הלב לבנות אחה"צ, כי עוד מעט אצטרך לטפל יותר בתינוקי בע"ה..
כמובן שהבית סופר מוזנח. מתמקדת בזה שיהיו בגדים נקיים, ואוכל...
בעלי עושה כל מה שיכול, דיי למדתי לחיות בשלום עם הבלאגן.
מצד אחד באלי כבר לקחת מחלה ולא לעבוד.
מצד שני אני עדיין לא מוכנה לזה שהחיים שלי יתהפכו.
אני יודעת שזה תקופה וזה מאזן, אבל ברוך ה', הבנות שלי כבר לא ממש תינוקות. אפילו הקטנה יודעת לשחק ולהתעסק יפה לבד.
יש לי את הערב לבד והכי חשוב- לילה שאני יכולה לישון (לא מדברת על כאבים/שירותים וכו').
באיזה מספר הריון מתרגלים לשינוי הזה וכבר לא מפחדים???
שיהיה רק בבריאות לכולנו ❤
בעלך מכיר את המושג משכב לידה?