אם הרצון שלך קולנוע- אז יש קולנוע חרדי לנשים בלבד.
אם הרצון שלך פירסום וזוהר- אין לי מה להגיד...

כבר העירו גדולים שאנחנו מוכרחים לפתח ולשכלל תרבות יהודית-אמיתית.

היום יש את זה, אבל קצת מידי.

פעם אמנים כמו אודי דוידי ואהרון רזאל פרצו את הדרך למרחבים חדשים של יצירה יהודית.

היום ב"ה, יש המון יוצרים.

יש גם יוצרות של קדושה. מעטות, ודי קשה להן. אבל כשהתחום יתפתח בעז"ה הן יצליחו יותר.

(למה בעצם שלא יהיה רדיו לנשים?)

ערוץ מאיר וגרובייס הם די חידוש בתחום, יש כמה בימאיות חרדיות שמפיקות סרטים לנשים בלבד.

יש את בית הספר לקולנוע של תורת החיים.

בגדול, התחום הולך ומתפתח ובעז"ה ישתכלל ויעשיר..

מצרף קישור אם תרצי להתעניין

https://www.haensemble.co.il/

גם בציבור הכללי.

תיאטרון לנשים דתי זה תחום הרבה יותר מפותח מסרטים שכאלו, וגם הרבה יותר ראליסטי.

זה נראה לי מוציא את כל מה שקורץ בקולנוע ומשאיר רק את העבודה האמיתית:

לא חוזרים 10 פעמים ומוציאים מתוך זה את הטייק האחד המושלם, אלא צריך כל פעם מחדש לשחק את כל התפקיד הכי מושלם שאפשר מההתחלה ועד הסוף בלי מקום לטעויות כל ערב מחדש.

אין בזה המון פרסום,  מעט מאוד אנשים יראו הצגה מאשר סרט (עוד יותר במגבלות המדוברות) ועוד יותר שגם לא יזהו את הפנים שלך כי רק רואים אותן מרחוק.

זה נכון גם לסרטים, אבל את תתחילי מתפקיד שולי שאף אחד לא יזכור ואולי (ורוב המוחלט של מי שמנסה  אף פעם לא) יזרקו לך עצם. גם הרבה כסף אין בזה, אם בכלל.

כדאי שתחשבי על זה באמת בצורה רצינית, מה בדיוק זה כולל ומה אפשר ראליסטית לצפות.

(כולל התאמות מיוחדות בתחום המדובר שיכולות לעזור או להפריע: יש פחות שחקניות בשוק הזה אז אולי תקבלי מרכזיים יותר בקלות, אבל אולי אין להם תקציב או שיש קושי למצוא קהל ויהיו פחות הצגות... יש כל מיני אפשרויות)

אז או שתתאכזבי ותרדי מהרעיון לגמרי או שתמצאי לך תחביב שדורש המון השקעה.

בכל מקרה, בהצלחה.

הכי חשוב לזכור שקודם כל הדת היא לא מגבילה אותנו אלא נותנת לנו להיות מי שאנחנו באמת ולא להיות כבולים לכל הדברים החיצוניים שמשעבדים אותנו והופכים אותנו לגשמיים ולחיצוניים. (בדיוק הפוך מההסתכלות הרגילה, אל תקרי חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה).

ובאמת במשחק ותיאטרון זה הכי בא לידי ביטוי, שחקן זה מישהו שעולה על הבמה ואמור לגרום לאנשים להזדהות איתו ולהעביר להם מסרים אמיתיים שיוצאים מתוך הלב. יש הבדל דק שקשה להלך בו בין שחקן שעושה הכל בשביל "שואו" ותהילה וכבוד, שהכל זה מדומה וחיצוני והופך את הבמה למשהו לא טוב, לא ערכי, אלא למימוש של תאוות הכבוד של האדם, שזה אחד מהדברים שמוציאים את האדם מן העולם (הקנאה התאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם), וגם אם תחליטי להיות שחקנית תזכרי שהמטרה שלך היא כי את חושבת שאת מוכשרת ויכולה לחדור לליבם של אנשים ולהשפיע עליהם ולקדם אותם ולתת מזון לנפש ולנשמה שלהם בצורה קצת שונה משיעור תורה או תפילה.

עכשיו, בתור שחקנית. כתוב: "כל כבודה בת מלך פנימה", כידוע, ואין המקום להאריך, ולכן בת שעולה על הבמה מול גברים ומשחקת זה לא משהו טוב בכלל. אם היא מדברת רק, כמו נגיד נשים שמדברות ברמקול, סבבה, אבל משחק זה משהו שאדם חושף את עצמו בפני הקהל וזה חוסר צניעות וגורם להבלטה ולחיצוניות, האשה עצמה גם בדר"כ ברגש טבעי מרגישה לא נוח לחשוף את עצמה, באופן טבעי, כי זה באמת לא נכון שאשה תחשוף את עצמה בפני הציבור, וזה עיקר הטעם של שירת נשים וכו'...ואכמ"ל. ואילו אם אשה מופיעה בפני נשים ומסוגלת בכשרונה להעצים אותן ולחזק אותן זה אחד הדברים הכי מבורכים שיש ואדרבה, שתלך על זה ותמצה את הכשרון שלה.

אשרייך שעלתה לך השאלה, ובהצלחה בהמשך.

עכשיו באלי לגעת בגבר. ממש באלי. ממש ממש. והתורה לא מסכימה.
אז נכון שזה טוב שאני לא אגע והכל. אבל האם היא מגבילה? כן. היא מגבילה.
זה הכח שלה. להגביל את מה שלא נכון לנו. ולהתיר ולהפוך למצווה את מה שכן טוב לנו.

מבחינה טכנית היא אומרת לאדם לא לעשות דברים למרות שבא לו, ובאמת כשאדם לא מבין ורוצה יש את האמרה: "...אפשי ואפשי אבל מה לעשות שקוני גזר עליי".

אבל זה רק כי עינינו צרות ואנחנו אנושיים ולא מסוגלים לקלוט את האור הא-לוקי, ולא מבינים שמה ש"בא לנו" ברגע זה בגלל היצרים שלנו הוא לא באמת טוב לנו, אך אם נסתכל על התמונה הכוללת או אפילו ברגעים שאנחנו לא בשליטת היצר אלא מיושבים בדעתינו בהרבה מקרים נבין לבד איך זה טוב לנו.

הדוגמא שנתת, אם אדם יחשוב האם זה טוב לשמור נגיעה בלי שהוא יהיה עם משיכה רגעית באותו רגע, אלא לבד, והוא לא יהיה נגוע בעניין באופן כללי (דהיינו הוא לא נמצא נגיד בקשר עכשיו או משהו כזה...) הוא יבין למה זה טוב לו.

בכל אופן, גם אם הוא לא מבין, הוא צריך לשמור את ההלכה, והוא יקבל שכר על זה שהוא מונע את עצמו מלעבור על זה.

אבל השאיפה שלנו היא להעלות את נקודת הבחירה שלנו ולא להיות במצב הזה, כמו שהמהר"ל אומר שנתיב כח היצר שיצר הרע הוא דבק בצדיקים תמיד, תמיד הם מתמודדים עם היצר, אך יצר הרע רק מתגרה בצדיקים (תלמידי חכמים) ובישראל, אך בדרך כלל הם לא נכנסים מראש לסיטואציה, הם פשוט לא מתעסקים בזה, הראש שלהם עסוק בדברים אחרים וזה לא מעניין אותם, וזו השאיפה שצריכה להיות לאדם, כמובן, יש מדרגות ותמיד יש איך לעלות ולהתעלות כל הזמן, זו המטרה של בריאת יצר הרע באדם, שנוכל כל הזמן להתעלות ולא להישאר באותו מצב כל הזמן...

בדיוק, הגדרת נכון, מה שטוב לנו. אם זה טוב לנו זה אומר שהיא לא באמת מגבילה אותנו, אלא היא משחררת אותנו מכבלי העולם הזה, מכבלי היצרים והתאוות, נותנת לנו לחיות את החיים בצורה הנכונה ובדרך הנכונה והאמיתית שבה האדם באמת חי את האידיאלים, את הרצונות, ונותן משמעות לבריאה שלו, לגוף שלו, וחי את החיים בצורה מאוזנת, אמיתית, נכונה, טהורה, בלי לכלוכים, בלי חסימות, בלי דברים שפלים שאינם מבטאים את הרצון של האדם באמת. (בחינת צואה, כמו שהצואה של האדם היא לא חלק מהותי מהאדם אלא משהו חיצוני שהוא לא חלק ממנו באמת, כך גם יצר הרע שנמצא באדם, אלא שאם האדם בוחר ברע ונמצא בזה, הוא מראה שזה לרצונו, וזה כמו שהאדם לא יתבייש בעשיית צרכיו ויעשה אותה ברבים, זה חוסר צניעות מובהק, כמו שהיו עושים בעבודה זרה של פעור, שהיו עושים על יד הפסל את הצרכים, כך האדם צריך לא להראות שהמלך הכסיל הזקן, יצר הרע, הוא בעל הבית וכל מה שהוא עושה זה לרצונו של האדם, אלא צריך להראות שהוא לא מוכן לזה, ולכן צריך להתבייש בחטא וכשהאדם יכול לפרוש ממנו לגמרי, וכל הזמן לנסות לפרוש ולהתעלות מעליו, עד שהוא יבין שהחטא ממש מאוס ומגעיל ובאופן טבעי הוא לא יימשך אליו((רעיון של הרב קשתיאל שליט"א))).

לגבי הדוגמא שנתת, היא קצת לא בדיוק הכי חופפת לעיקרון שלי. כי ספציפית לגבי משיכה, זה לא טוב אם אדם לא יימשך כלל, שהרי הוא צריך להתחתן, הוא רק צריך שהמשיכה שלו תהיה מועטת כדי שלא יימשך אחריה יותר מדי, ואכמ"ל. (אבל בואי נגיד, אין כמעט חשש שאדם יותר מדי לא יימשך לנשים מרוב שישבור את התאוות שלו, אז עדיף שיעבוד על זה...וחוץ מזה, אין בעיה אם אדם ניגש לנישואים לא מתוך תאווה, אלא מתוך רצון בחירי עמוק וטהור להתחתן כדי לעשות מצוות ה', וברור שזה האידיאל. אבל לא לשכוח שאנחנו בני אדם ובסופו של דבר יש לנו רצונות ודברים, לא להתעלם מזה ולהזניח, כי לפעמים אנחנו סתם עובדים על עצמינו וזה יכול ליצור מלא בעיות, לא כולם קדושי עליון כמו האבות שלנו, שהיו פרושים בצורה מפחידה, אי אפשר לחקות את הגדולים בעניינים האלו, אין מה לעשות. אבל לנסות כמה שיותר להתעלות ולהיות פרושים, בוודאי שכן, יש בזה עניין גדול ועצום...)

בקיצור, שנינו מסכימים, רק רציתי להראות שהתורה היא לא חונקת כמו שאנשים תופסים. כי הרבה אנשים תופסים שהתורה היא מגבילה במובן שהיא מצמצמת את האדם ולא נותנת לו לחיות בחופשיות ובלי דברים שיגבילו אותו ויסבכו אותו. ולא כן, התורה היא האמת והיא זו שנותנת לאדם לחיות ע"פ האידיאל, ע"פ הרצון הפנימי העמוק והאמיתי שלו ושהחיצוניות והעולם הזה וההבלים לא ימשכו אותו ויחסמו את עיניו מלראות את האמת ואת האידיאל.  הרב זצ"ל אומר באורות התורה בפרק ז' פסקה ו' על כך שלפעמים האדם נמצא במצב של חוסר תורה ובכך הוא לא נותן לשטף הרצון הפנימי שהוא מגיע ע"י לימוד התורה שמגלה את הנשמה והפנימיות של האדם, ואז מגיע שטף רצון חיצוני, ופתאום האדם חושב שדברים אחרים שהם הבלי העולם הזה יהיו טובים לו, אבל זה כי הוא לא טעם את התורה ולא נתן לרצון הפנימי להתגלות בו, ולכן הוא מתבלבל וחושב שמה שהוא מרגיש שנכון לו ושבא לו באמת טוב לו אך לא כך הדבר. מה שטוב לנו זה מה שה' אמר שטוב לנו, אנחנו בעינינו האנושיות המסנוורות והעיוורות לא יכולים להגיע לאמת ולהבנה מה באמת טוב לנו עד הסוף, חייבים עזר א-לוקי.
עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו. שנזכה...!

ושוב, הגבלה זה אי-חופשיות, במקור שציטטתי לעיל כתוב שחור על גבי לבן שמי שהולך ע"פ התורה הוא זה שנע בחופשיות לעומת מי שנוטה אחר ליבו, עיניו והולך אחר התאוות והבלי העולם הזה הוא העיוור באפילה שלא נותן לאור התורה להאיר את דרכו. זו המשמעות האמיתית של "עם חופשי בארצינו", ולא כמו שהחילונים ל"ע חשבו. אבל בסדר, אנחנו נכוון את המשמעות העמוקה והאמיתית כשאומרים את ההמנון, והם יכוונו מה שהם רוצים להכניס שם במילים האלו. אגב, לא לשכוח שחילוני כתב את ההמנון, סתם הערת אגב.

להיות מצווה ולעשות משהו שמישהו אמר זה לא בהכרח להיות כבול ולא בהכרח רע, לפעמים מי שאתה מקשיב לו יודע יותר טוב ממך מה טוב לך, אין מה לעשות.

וברור שמסכים, צריך להיות עבדי ה', צריך להיות מחוייב להלכה ולשמירת המצוות עד הסוף ולא לתרץ תירוצים וכו'...לשמור שו"ע על כל סעיפיו כפי היכולת ולא להיות חלילה מומר למצווה אחת, ולא אפרט את חומרת העניין. וכמובן, צריך ללמוד הלכה ולהיות בקיא בהלכה כדי לדעת מה לעשות, וזו חובה שמוטלת אף על הנשים בלימוד תורה. (להבדיל מתורה שבע"פ או לימוד בעיון שזה שמור לגברים, אבל לא ניכנס לסוגייה הזאת עכשיו....).

​​​​​​​

אבל ממש אשמח אם תקראי את הכל...

ואגב, ערכתי איזה פעמיים אז תרענני...

שמח לשמוע שקראו את דברי התורה שנכתבו פה. (כמובן, אף דבר פה הוא לא חידוש שלי...).

ומחפשת באמת להציג ולא להתפרסם תמיד יש תיאטרון וקולנוע יהודי שאין בו שום בעיה

גם חלום להיות שחקנית וליפתוח ערוץ סרטים וסדרות רק לבנות 

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות