כל מה שאני מקנאה באחרים שיש להם ולי אין זה דברים שאני יכולה להשיג.
(אני לא רוצה פרארי, אז זה סבבה...)
אם זה כושר- אז קצת עבודת המידות תעזור.
אם זה יופי- אני לא מקנאה בבנות אחרות, כיף לי עם עצמי (עד שיוצא לי חצ'קון אבל זה כבר קורה לכולן)
אם זה מידות- גם אני יכולה לעשות עבודה ולזכות.
נעליים? אז אני אעבוד ואקנה.

תכל'ס שם המשחק זה מאמץ.
מה שמכוער ברשתות חברתיות זה שהם מתמקדים בתוצאות ולא בדרך.
הם לא מראות כמה אדם עבד קשה עד שהוא הגיע לאן שהוא הגיע.
הן עסוקות בלייפות את המציאות.
כך שכל בנאדם מראה רק את הצדדים היפים והמושלמים שלו.
למה שאני לא ארצה להתחלף עם בנאדם מושלם שהכל טוב לו בחיים?
ברגע שמבינים שמאחורי כל זוהר עומד סיפור חיים- לא בהכרח רוצים להתחלף.
כי וואלה יש ילדה יפה ויש לה מחשב טוב ואת הנעליים שאני רוצה, ומשפחה מושלמת- אבל מה שהיא לא סיפרה זה שהיא אנורקסית.
פתאום כבר לא באלי להיות היא, הא? למה?
כי פשוט ראיתי את כל החבילה. לא רק את החלקים היפים והנוצצים שלה.

אבל מה לעשות שלפעמים הרגש בא לפני השכל.

שבאותו רגע ספציפי אני רוצה להיות במקומה, לא להיות היא, להיותבמקומה.

אם אין לך את זה אף פעם אשרייך

אלא שהחיים שלי עכשיו יתנהלו אחרת..

אבל אני משתדל להיות מודע שאם אני כאן אז זה הכי טוב בשבילי וזה מה שאני צריך..

גם אם לפעמים אני לא מרוצה מעצמי אני לא רוצה להיות מישהי אחרת. אני מעריכה את עצמי עם כל החסרונות שלי. יכול להיות שאני חושבת שיש מישהי מוצלחת יותר, אבל זה לא בהכרח אומר שאני רוצה להיות כמוה

אולי באלי להיות אני- יפה יותר,

אני- יותר בכושר

אני- שמחה יותר וכו'

אבל לא הייתי רוצה להתחלף עם אף אחדדד

יש מלא מקרים שקשה לי ממש ואניי רוצה להיות כמו האלה הדוסיים ממש, שאוהבים את השם עם כל הלב

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....