היא היתה שם אתמול, יפה כזאת, בוגרת.
והשלום בינינו היה ככ חמוץ וזר.
אז מה היה כל השנים? זו היתי רק אני?
היא קבלה הכל.
אז נכון אני זאת אני וזה הכי טוב לי.
אז למהעדיין יש בי חלק למרות שאני יודעת כמה היא רוצה להיות אחרת
שעדיין מתחנןלהתקרב להיות מה שהיא היתה כשאני הייתי שם בדממה.
ואני לא רוצה להיות מישהי אחרת,אני רק רוצה להיות אני אחרת, לבחור שונה ממה שבחרתי בלי להרגיש מצפון.
כנראה זה הבעיה כשאתה אמיתי עם עצמך, אתה יודע שהאשמה רק בך.
ויש בי צעקה כבר שנים, שנראלי תשאר שם לעולמים.
כשהקשבתי לה אתמול היא עלתה בי, הצעקה.
נשרפתי מבפנים מהרצון שלה לצאת החוצה.
ובאותו רגע ייחלתי לה.
לילדה הזאת, המדוייקת שתהיה שם.
שמישהו יעזור לי, יעשה לי סדר בראש.
הכל ברור לי והכל שחור.