איפה הימים שטיילנו לאיטנו יחד ברחובות העיר, מדברים על נושאים ברומו של עולם. הימים שהרגשתי שמבחינתך אני אופציה. שמבחינתך יש על מה לדבר. שאני מישהי שאתה יכול להקים איתה בית.
כלומר כעת אני מרגישה את מה שאני מרגישה באמת בפנים, שאני לא אופציה לשום דבר ולא שווה כלום. שאי אפשר באמת לאהוב אותי. ולרצות אותי. אני לא סומכת על עצמי שאני בסדר ואפילו יותר מכך. אני לא בטוחה בזה בכלל, ואולי אף בטוחה להפך.
אבל אז, באותו הזמן, הסכמתי לעצמי לרחף במקצת, ואפילו להאמין שיש סיכוי שאני בסדר גמור, ואפילו משהו טוב, והסכמתי לעצמי לדמיין שזה יכול לקרות שאנחנו נהיה ביחד, שמישהו טוב כמוך ירצה להקים איתי בית, ו- למה לא בעצם? הסתכלתי על עצמי מנקודת המבט שלך, ושם ראיתי דברים אחרים. ראיתי שאני בסה"כ בסדר. שיש בי דברים טובים. שאני מיוחדת. שאני שונה מכל הבנות. שאני כזאת וכזאת, כמו שחיפשת וכמו שאתה מעריך. הרגשתי מוערכת. והתמכרתי לתחושות האלה. אפילו קצת האמנתי להם. למרות שבאמת בתוכי עדיין נשאר הכאב הגדול והחד- שאני לא בסדר ולא נעליים. שזה רק נראה אבל בפנים אין כלום. זה משהו שרק אני יודעת ואסור שאף אחד ידע. במיוחד לא אתה. כי אם תדע- הלך עלי. אתה לא תרצה אותי. וכל כך פחדתי מזה. שתקלוט את זה. שתבין שזה לא שווה לך כל העסק הזה. שוואלה אני מתוסבכת ובעייתית, ולא רגילה ונורמלית כמו כולן. שאני לא בטוב. פחדתי שתראה את זה. שתגלה את זה. ניסיתי אפילו לשכנע את עצמי שזה לא ככה, שאני בסדר, ואמרתי לעצמי כל מיני משפטים שאני טובה ומקסימה וכהנה וכהנה.
בשם כל מיני משפטים שאנשים אמרו לי.
ושיקרתי לעצמי. בכלל לא האמנתי לזה.
זה כלכך קשה שזה המציאות..
והאמנתי לך. האמנתי שאתה באמת רוצה אותי. שבאמת אתה רואה בי משהו אחר, שאין בכל אחת, שאפילו אני לא ראיתי בעצמי. שאני לא זכיתי לראות בעצמי. האמנתי שאתה חושב שאני באמת בסדר, ואפילו יותר מכך.
עד הרגע האחרון... שפתאום משום מקום הנחתת עלי את הפצצה הנוראית והקשה מכל.. שאתה נפרדת ממני.
אההההה בנפש שלי זעקה וצעקה בתוכי, ולא הסכימה להאמיןן למוצא פיך.. אתה_נפרד_ממני???? זה אמיתי???? היאך ייתכן???? די! תגיד לי שאתה סתם עובד עלי!!! אל תעשה לי את זה!!!
זה היה בלתי אפשרי מבחינתי! בלתי הגיוני שהרגע הזה הגיע!! לאא!!! איך אתה מסוגל??????? להיפרד ממני???? הרי כל כך רצית אותי!!!! כל כך לא רצית להיפרד ממני!!! איך העזת להחליט שזה לא???? ולמה בכללל???? מה גרם לך לחשוב שזה לא מתאים ולהחליט את ההחלטה הקשה והנוראית מכל- להיפרד ממי שיצאת איתה בשבועות האחרונים, שדיברת איתה והייתם בקשר????? שהיה אכפת לך ממנה. שהיה בניכם קשר!!!!!! ואם לא היית רוצה לא היית ממשיף.. אז מה למען ה' קרה פתאום????
פשוט בלתי נתפס.
זה לא חלק מהתסריט של החיים שלי! ממש לא!
זה כואב זה יכאב אבל בסוף זה ישתחרר.
