אֶל יָמִים אֲחֵרִים שֶׁיָּבוֹאוּ עָלַי וְיִהְיוּ
חֲסֵרִים כְּמוֹ הַבֹּקֶר הַזֶּה
הַיּוֹם הַשָּׁמַיִם שָׁקְטוּ לִי
שְׁתִיקוֹת רְווּיוֹת רַחֲמִים
הֵם קָסְמוּ לִי מְעַט יוֹתֵר, מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁהָיוּ לִי עַד כֹּה
(הַהֵם רָעֲמוּ בִּי דִּמְעוֹתֵיהֶם, וְאַף הִכּוּ בִּי לִפְרָקִים)
תּוֹהה אֲנִי
אִם אָכֵן הָיִיתִי מַרְגִּישָׁה אֶת הֵלֶךְ הָרְחוֹב
אוֹ שֶׁמָּא מַבָּטִי הַיּוֹם
הוּא הַיָּחִיד הַחוֹמֵל אֶת הָעוֹלָם.

