כל שבוע מחדש זה נהיה יותר גרוע.
נמאס לי מהתקפי חרדה או זעם או בכי, רק בגלל שאני פה.
שמישהו יסביר לאנשים האלו מה זה אומר להיות משפחה של מתמודדת. ושילמד אותם להיות בני אדם לשם שינוי.
אין לי כוחות, אין.
ואיך הכל קורה דווקא לי והכי רע שאפשר.
אני רוצה לשקוע
אני רוצה לישון עד אינסוף
אני רוצה חיבוק
כמה זמן לא קיבלתי חיבוק כמה
אחד אמיתי
אני רוצה מקום שבו אני ארגיש בית.
איך מוצאים? אם כל החיים חיפשתי ולא מצאתי?
אני רוצה בית משלי. ואני לא מוכנה לזוגיות אבל אם זה אומר בית אז אני רוצה. ודמט עם כל האנשים ה*%$ שסביבי.
כל כך רחוק לי מחנוכה, איכ
חג האור פחח
חג החושך
כל שנה מחדש אני מקבלת אותו כשאני עמוק מאוד ונמוך מאוד בתוך החושך
אני רוצה חיבוק