בעקבות כתבה בבשבע בנושא חתונותפליונקה
אתם מצליחים לחסוך לחתונות ילדים? ועד כמה באמת חייבים לעזור לילדים ועד איזה גיל?
כשאני חושבת על זה אני פשוט לא יודעת מאיפה אממן את זה. אנחנו נהיה אחרי שנים של ישיבות , אולפנות ולימודי תואר , עם הגדולים עדיין עם חבורה של קטנים בבית. כשאני חושבת שאני צריכה לחסוך כל שקל כמו שכתבו בכתבה כדי לממן בעל אולם או בעלת סלון כלות בא לי לבכות.
מה אתן עושות?
לא חייבים כלום לילדיםמיואשת******
ומקפידים לטפטף את המסר הזה לאורך החיים.
במיוחד שהתנהלות שלנו כלפי הורינו. הם לא חייבים לנו כלום וכל עזרה אנחנו מעריכים מאד

לשאלתך תכלס, אנחנו בהחלט חוסכים. משתדלים כמה שיותר. זה בטח לא יספיק.

לפעמים אני מקנאה בגישת חיים הפזרנית שאני רואה סביבי של אנשים שעובדים קשה ונהנים מכל מיני דברים בלי להתלבט
ואני חיה מלכתחילה בידיעה שיש לי איזה ״מינוס״ שאני צריכה למלא
כי אני כן רוצה לעזור ולתת ככל יכולתי
וכי לימודים לילדים עולים הרבה מאדדד
יכולתי כנראה לומר לא בא לי אני רוצה לטוס שלוש פעמים בשנה לחול ואתם תטבעו לכם במשכנתא ענקית. אבל אני מעדיפה שתהיה להם קצת פחות משכנתא
מאמינה שכל אחד עושה כמיטב יכולתו וזהו. ה יעזור
אני ובעלי חלוקים בגישההמקורית
הוא בא מבית שברוך השם נותנים הכל מהכל
ואני פחות, אבל לא מאידאל. פשוט ככה יצא. אבל יצא לטובה. אני עצמאית מגיל מאוד צעיר. עבדתי עוד בגיל העשרה ומימנתי לעצמי את הלימודים תוך כדי עבודה וכך גם כל אחיי. אף אחד לא קנה לנו רכב או שילם לנו את הסלון כלות.
עכשיו כשאני חושבת על זה - גם מעטפות לא קיבלתי מהורי לחתונה או לברית. קיבלתי עזרה אחרת, במה שהם יכלו לתת. רהיטים שהם נתנו לו מהבית שלהם ולא היו צריכים, הם מפנקים את הילדים במתנות ברוך השם אבל זה לא בסדר גודל של מה שאת מתכוונת
אני כן בגישה להנחיל לילדים עצמאות כלכלית מגיל קטן, ומה המשמעות של כסף ולעשות בחירות חכמות ופשרות כי דבר אחד בא על חשבון השני. ואני לא באה בדרישות ובעלי מוגדר בעיניי כחצוף בקטע הזה. אבל מבינה שזה מנטליות אחרת.
ובמחילה - סלון כלות לא נחשב אחד מהדברים שהייתי חוסכת לו בשביל הילדים.
אני חושבת שהתמונה של היום צריכה להוביל אותנו לתעדוף ולהבנה שאנחנו כהורים לא נוכל לתת לילדים הכל. המציאות היא אחרת. אז לא נחיה כאילו אין מחר, אבל גם לא נוריד ברמת החיים וניקרע כדי לגלות בסוף שזה לא מספיק, כי זה לא יספיק.
תגדירי סכום מסויים שאת חושבת שתוכלי לעמוד בו, וזה מה שיש. וזה בסדר.
נקרע לי הלב מלראות את ההורים שלוקחים הלוואות מפלצתיות כדי לממן לילדיהם דירה כי כך מקובל, ועל הדרך פוגעים בבריאות שלהם מרוב דאגות, גומרים לעצמם את הפנסיה ולא נהנים מעמל של עשרות שנים.
אני מבינה שלא לכך התכוונת אבל שימי לב שזה מה שמקובל חברתית ובקרב ההורים לבחורים ובחורות או נשואים ונשואות השיח הוא כמה עוזרים לילדים, וזה יוצר לחץ.
בעלי ואני גם חלוקיםאור123456
הוא אומר שיעזור כמה שיוכל ..לי ממש ממש חשוב לתת להם פתח לקניית דירה.
רשיון שילמנו ולימודים גם ברור לי.
שנינו לא קיבלנו כמעט כלום לחתונה כי לא היה וב"ה הסתדרנו מצויין..
מקווה שאצליח לתת לילדים כמה שיותר( אני עובדת קשה מאד בשביל זה)
לא חושבת שזה נכון להגיד חייבים.לא מחוברת
אבל אם את מחנכת להתחתן צעיר ולהביא ילדים מהר אני כן חושבת ״שצריך״ לעזור .
מהמשפחה של אבא שלי כולם חילונים התחתנו בגיל 30 פלוס כמעט לא קיבלו כלום מההורים.
אני התחתנתי כמה ימים אחרי הבגרות האחרונה , מה לעשות שהייתי צריכה הרבה יותר עזרה.
אולפנא וישיבות יש עליית הנוער , אם יש לכם כמה ביחד אמורים לתת לכם הנחה משמעותית. תואר יש מלגות. וחתונה אפשר לממן ממתנות. אין לי מושג מזה סלון כלות.
העיקר הוא התחלה לקניית בית. כי באמת זה הדבר הכי קשה היום.
ובסוף זה עניין של סדרי עדיפויות אני ממליצה קודם כל בתחילת החודש לחסוך.
בעינייסליל

ההורים לא חייבים שום דבר, אם זה מגיע למצב שההורים נכנסים לחובות בגלל מה ש"מקובל" ומה שנכון זה מוגזם.

 

אני כן ארצה לעזור לילדים שלי, כמו שהורים שלי עזרו לנו.

הורים שלי מימנו את החתונה שלנו (ביחד עם הורים של בעלי) והם משלמים על הלימודים שלי לתואר, כי זה משהו שחשוב בעיניהם. אבל הם חסכו לזה מאז שהייתי קטנה ואם הייתי יודעת שאין להם, לא הייתי מבקשת מהם.

 

אבל רישיון נהיגה, שילמתי חצי אני וחצי ההורים שלי, למרות שמבחינה כלכלית הם יכלו לעמוד בזה ולשלם את כל ההוצאה הזו. מניחה שזה גם חלק מהחינוך ואני לגמרי מעריכה את זה.

 

אבל מרגע שהתחתנו הם לגמרי רואים בנו עצמאיים לחלוטין, ולא רואים שום מחוייבות לעזור לנו בשכר דירה / קניית בית או כל דבר אחר. ואני לחלוטין לא מצפה את זה מהם.

 

אנחנו חוסכים בעצמנו לקניית בית, וכבר עכשיו חוסכים גם לילדים (מתחילים לחסוך בכמה אפיקים שונים מהרגע שהילדים נולדים).

אני קיבלתי מההורים הרבה מאודדיליה

ממש סכום גדול לאולם לחתונה ולהתחלה רצינית של דירה.

ציידו אותי בנדוניה בעשרות אלפי שקלים.

כל החיים הם חסו בשביל זה ועד היום עוזרים כמה שאפשר.

גם חמי וחמותי תמכו בהתחלה אבל פחות מהם.

אנחנו מרגישים שבעקבותיהם בא לנו לחסוך ולתת לילדים כמה שיותר.

זה אומר שאני עובדת ממש ממש קשה ביום יום כדי לחסוך סוכמים גדולים של כסף...

אני לא בטוחה שזה נכון כל כך ואולי היה עדיף לילדי אימא יותר פנוייה.

אבל בינתיים זאת הגישה אולי בהמשך אחשוב אחרת.

אנחנו קיבלנו מההורים הרבהאורי8
גם מימון של החתונה, וגם סכום משמעותי לדירה, משני הצדדים, מאחד מהם קצת יותר במשך השנים. אנחנו מאוד רוצים לתת לילדים שלנו, רק,שיש לנו פי שניים ילדים ממה שהיה להורנו. חוסכים מה שאנחנו יכולים לצורך העניין, מקווים שנצליח לתת משמעותית אנחנו רוצם שיתחתנו צעירים, שיקדישו זמן משמעותי ללימוד תורה, ילמדו מקצוע , זוג,שמתחתן צעיר , לא קל לו בלי עזרה.
דרך אגב, לא כולם מצליחים לקבל עליית הנוער, אנחנו לא קיבלנו וזה עומס לא פשוט.
בתכנון שלנו ב
קפץאורי8
בתכנון שלנו, בעזרת ה, מקווים להצליח לממן חתונות ולתת את רוב המתנות לילדים, להתחיל את החיים, מימננו כבר אחת, והגדרנו לעצמנו סכום שניתן לחתונה, מה שמעבר ימומן מהמתנות. מקווים שנצליח לעמוד בו.
אם ניתקע בשלב כלשהו לא פוסלת לקיחת הלואה כדי לעזור לילדים, מקווים שלא נצטרך.
לי זה ממש חשוב, אול
שובאורי8
אולי כי אני קיבלתי מההורים. מבחינתי לתת כמה שאוכל. הלוואי שאוכל לעזור גם בסכום כלשהו לדירה. מוכנה גם לקחת הלוואה לשם כך, עוד לא יודעת אם זה נכון. יש בה הרבה ילדים לעזור להם.
כרגע הצפי הו, בעזרת ה' ובתפילה א שנוכל לממן חתונות ולתת את רוב המתנות לזוג.>עוזרים כרגע גם בסכום חודשי לזוג הצעיר ממעשר כספים. מתכוונת גם לממן תואר , בעזרת ה, כמובן מה שיצטרכו אחרי מלגות, מענק,שרות וכו. רואה בזה את המשך תפקידי כאמא, האמת עד 120. ככה ראיתי אצל חמי זל , חמותי ואצל הורי.
ההורים שלנו מאוד עזרו לנואן אליוט
עבר עריכה על ידי אן אליוט בתאריך כ"ה בכסלו תשפ"ב 12:51
אז בהחלט נרצה לעזור גם לילדים. המצב הכלכלי שונה, וגם מספר הילדים בע"ה, אז לא מאמינה שנוכל לתת אותו דבר.
אבל מהלידה חוסכים לחתונה ולימודים גבוהים, ומה שישאר אז לעזרה לדירה.
לא אצפה שישתתפו במימון, אלא אם כן ירצו דברים מופרזים.
וגם לא ארצה שיעבדו במהלך התואר, כי חשוב לי שיצליחו ללמוד ללא הפרעות. זו הייתה גישת ההורים שלי (אם כי המענק ומלגות מימנו לי 2 תארים מלבד שנה אחת שההורים מימנו), וגם הגישה שלי
מצטרפת למה שכתבו כאן ומוסיפהאין לי הסבר
אותי זה לפעמים אפילו מעצבן העזרה של ההורים (שלו). חינכו אותי לעצמאות, ולפני שהתארסנו (בגיל צעיר מאוד) ההורים שלי עשו לי שיחת הכנה והסבירו לי שהם לא יכולים לממן לנו הוצאות שוטפות של בית, וישבנו ותכננו איך להסתדר.

בגילאי העשרה ההורים נתנו לכל אחד מאיתנו 4,000 לרישיון/לימודים גבוהים/משהו משמעותי אחר.
חתונה- הם מימנו. רישיון- אנחנו. לימודים- אנחנו.
הגישה היא- תעבוד יהיה לך, לא תעבוד לא יהיה לך. אין חיים קלים🤷

עדיין אף אחד אצלנו לא הגיע לקניית דירה, אבל אני יודעת שסבא וסבתא שלי נותנים הלוואות לילדים שלהם...
ככה אפשר לקנות דירה בלי לקחת משכנתא הזויה.
זה ממש מאתגר לחסוך לכל זהבאורות
רק תחשבי על כמות הדברים שצריך לחסוך אליהם-
בת/בר מצווה(יכול להגיע גם לעשרות אלפי שקלים), רשיון נהיגה, לימודים בפנימיה אם יבחרו בזה, ואז תואר ראשון, חתונה... אני "פשוט" חוסכת לילדים, את מה שאנחנו מצליחים כרגע, בלי לעשות התחשבוניות יותר מדי. ומה שנצליח להביא, נביא...
רק לגבי בר/בת מצוותבאר מרים
עוד לא חיתנו אף אחד אבל בירמצנו כבר כמה וכמה..

ובכלל לא הגענו לסכומים קרובים לעשרות אלפי שקלים..

הבר-מצוות עלו לנו סכומים של ארבע ספרות, ובחלקם המתנות החזירו את כל העלות ועוד נשאר כסף שנתנו לילד לחסכון..
טוב מניחה שזה תלוי סטנדרט באמת...באורות
ותלוי משפחה אשכנזית או לא;)
רוב הבר מצוות שלנו היו בסטנדרט הכי בסיסי..באר מרים
אולם של היישוב או של בית-כנסת

קייטרינג באיזור 40-50 שח למנה..
וקלידן..
אז שלנו היה 75 למנהמיואשת******
שזה לדעתי מחיר סביר ממש, וביחד עם אולם וכמות המוזמנים זה הגיע לעשר.
ושלנו היה בקורונהבת 30
עם עשר בנות ואוכל שהכנו בבית.
מאוד חסכוני!!
מניחה שזה תלוי גם בגודל המשפחותבאורות
אצלנו למשל ברית עלתה 9000 שח. רק המקום, הקייטרינג, והמוהל. ב"ה משפחה עצומה בגודלה. ככה שאין אפשרות לעשות בחצר של בית.
במצב כזה מניחה שגם המתנות יותר "מכסות" את ההוצאותכי לעולם חסדו
ברור שזה תלוי סטנדרט... תסתכלי בכל מיני כתבותאין לי הסבר
על כל מיני בת מצוות מעל 100,000!!!
וגם לפני כמה זמן הייתה בת מצווה של בת-מיליארדר בשווי של 1,000,000😌
עשינו באולם די בסיסי ולא השתגענואור123456
והגענו למעל 20000 אולי חצי המתנות החזירו..
חשוב לי שיהיה מכובד אבל לא מוגזם.
אצלנו ישו גם אירועים מכובדיםאין לי הסבר
ואני לא חושבת שההורים שלי הוציאו מעל 10000 לאירוע...
יש קייטרינגים מעולים ויותר זולים. זה לא מנות של חתונה... וגם לא הביאו מישהו שינגן, עשינו מראש פלייליסט.

אמא שלי ממש משקיעה בתוכן של האירוע, ובעיניה זה יותר חשוב משאר הדברים.
אז קישוט לאולם לקחנו מגמח, והאולם היה או אולם ביישוב או בחצר שלהם (יש חצר ענקית ויפה) ואז ההוצאה העיקרית זה על אוכל, הגברה, בגדים לכולם וצלם
מסכימה לגבי בר מצוותאורי8
לא רואה צורך לחסך עבורן. עשינו כבר כמה בר/ בת מצוות. בדרך כלל המתנות כיסו כמעט הכל( במשפחות שלנו מביאים בדרך כלל מתנה כספית) לפעמים היינו צריכים להשלים קצת, בעיקר את עלות הביגוד לכל המשפחה ועוד קצת, לא סכומים שצריך לפתח חסכונות בשבילם.
וגם לגבי לימודיםאורי8
ישיבות ואולפנות נכנסות בתקציב החודשי, מאתגר וחונק מאוד. אבל משתדלים שכך יהיה. מקווים שגם תשלום תואר יכנס בחודשי, יש גם מלגות למינהם, מענק,שרות וכו, אנחנו נשלים, בעזרת ה. רק אם לא תהיה בררה ניקח מהחסכונות. מבחינתי החסכונות מיועדים לסיוע בחתונות , והלוואי קצת לדירה.
אפשר גם לממן חלק מהוצאות החתונה מהמתנות, אבל אז לא ישאר כלום לזוג, וחשוב לי שישאר , לפחות חלק, שתהיה להם נחיתה רכה יותר לחיים.
רשיון אנחנו לא ממנים, הם עובדים, אנחנו משלימים קצת
מי מצליח לחסוך בכלל?😖משמעת עצמית
שניכם עובדים? שניכם למדתם? אם כן אין סיבה לא לחסוךאור123456
אלא אם יש הוצאה חריגה..
יש לבעלי חבר שהוא ואשתו מרוויחים המון והייתי בשוק שהוא קיבל התר לא לתת מעשרות..הזוי!!

בעלי אומר שהתרומות זה הביטוח שלנו (אני מדברת על כמה אלפים קבועים בחודש)
בטח שיש סיבותבת 30
כל משפחה והחשבונות שלה
אני עובדתמשמעת עצמית
בעלי לומד תורה.
יש משכנתא
אין לנו ממש אפשרות לחסוך.

משתדלים לחיות בחשבון (פחות או יותר)
ולספק לילדות מה שהן צריכות בשפע.

מה יהיה? וואלה אין לי מושג
אז יש סיבה..בעל אברך ( כל הכבוד לכם באמת! אבל זה מסביר)אור123456
אנחנו חוסכים בלי קשראפונה
וכמו כמה מהכותבות מעלי, גם אצלנו הסטנדרטים שונים:
בעלי מבית שההורים מאד מעורבים כלכלית, ובנוסף הסטנדרטים (באירועים ובכלל) גבוהים יותר.
אני גדלתי עם חינוך לעצמאות כלכלית, והייתי רוצה לגדל את ילדי כך שידעו לחיות ממה שיש. כל אחי וגם אני מימנו לעצמנו לימודים גבוהים ורשיון נהיגה (לפעמים ההורים נתנו לנו מתנה חלק מהסכום אבל לא המון ובטח שלא סמכנו על זה). כן מימנו לנו את החתונה, כשתכלס לא הרגשתי עם זה בנח.

בפועל כן מקווה שנוכל לעזור לילדינו במימון החתונה נניח, אבל לא הייתי רוצה לקחת על זה אחריות אלא לתת לילדים במתנה סכום כלשהו ושהם יוכלו להשתמש בו לחתונה/דירה/חיים משותפים, בתקווה שינהלו אותו בתבונה.
כמה דבריםבתי 123
זכור שמבחינה הלכתית אב מחוייב להשיא את בניו (בנים ובנות) וזה כולל ההוצאות הכספיות.
וברור שזה שונה אצל משפחה חרדית שמחתנים מוקדם ורוצים שהבת תמשיך ללמוד בסמינר וכו. אז כן זה סוג של חובה עצמית של ההורה כלפי הרצונות של עצמו.
במגזרים אחרים לרוב מתחתנים מאוחר יותר וגם המוזמנים בעצם משלמים את כל החתונה.
מבחינה מעשית זה נדמה לנו שאין ממה לחסוך אבל זה יותר משתלם מאשר לקחת הלוואה עם ריביות.
אני בעד לעשות חיסכון לכל ילד... אפילו משהו קטן ולבטוח בה' שיתן לנו מה שצריך בזמן שצריך.
ואפשר לעשות חתונה צנועה אפילו אם זה לא פופלרי
וגם צריך ללמד את בנו אומנות.כתר הרימון
גם במגזר הדתי לאומי הרבה מתחתנים צעיריםאורי8
וזוג צעיר בתחילת שנות ה 20, כשהרבה פעמים עדיין לומדים לתואר או שהבחור בישיבה, יתקשה מאוג לפרנס את עצמו באופן מלא. ולממן חתונה.
וכן, יש משהו בהלכה, שההורים צריכים להוציא מכספם כדי לחתן את ילדיהם. למיטב הבנתי מותר להשתמש לצןרך הזה ממעשר כספים, וודאי שלעזור לזוג מותר ממעשר כספים. לגבי לחסך לחתונה, לא יודעת, אם אין אפשרות לחסך בדרך אחרת, אולי כדאי לשאול רב על זה.
בגדולסליל
בשביל להתחתן לא צריך הרבה כסף, אפשר גם להתחתן ברבנות, עשרה אנשים וזהו...

ברור לי שזה לא מה שעושים היום, ואני לא מתנגדת לחתונות עם יותר מוזמנים.

אבל אני בטוחה שגם ההלכה לא מצפה שהורים ייכנסו בשביל זה לבור כלכלי...
משלמים ממה שיש, עדיף לחסוך כמה שיותר לפני זה, לא מוציאים כסף שאין
ברור שההלכה לא התכןונה שההורים יכנסו לבור כלכליאורי8
אלא שיקחו את הוצאות החתונה כיעד, כמשהו להתכוננן אליו. לומר שאפשר להתחתן ברבנות זה יפה, אבל כשהבת שלך תרצה להתחתן , ויהיה גם חתן ומשפחה נוספת בתמונה, לא בטוח שאמירה של אפשר להתחתן ברבנות תעבור.
מסכימה שלא חייבים להשתגע וללכת לאולם יוקרתי. אנחנו החלטנו שנכדיר סכום שמוקדש לחתונה. ואם באחת החתונות הזוג, או הצד השני ירצה אולם יוקרתי, פשוט ישאר חהם פחות מהמתנות, ושהזוג יכשה את השיקולים שלו. לא התחייבנו לממן אולמות יוקרה.
ברורסליל
לי שזה לא באמת יעבוד שהילדים שלי יתחתנו ברבנות, ולא לשם אני מכוונת.

פשוט ההלכה של "לחתן את בנו" לא כוללת בתוכה איך בדיוק, כך שזו לא הסיבה בעיניי לחסוך לחתונות של הילדים (מה שאני עושה, אבל לא בשם ההלכה)
לא חושבת שיש דבר כזה בהלכה. והמעשר הולך לתשלום לישיבותאורין

של הילדים שלומדים. לא יודעת מאיפה יש להורים כסף לדירות לילדים המתחתנים

קראתי בספר של הרב מלמדאורי8
פניני הלכה משפחה, ליקוטים ג, על מצוות ההורים לחתן את ילדיהם.משם נראה שיש חיוב. הוא גם מביא מקורות.
ולגבי הוצאות חתונה, זה ממש לא רק אולם, את האולם אפשר לממן מהמתנות, הזוג צריך תכולת בית, אפשר חלק מיד,שניה( קחי בחשבון שיש צד שני שלא תמיד יזרום על יד 2), מצעים, מגבות, כלי מטבח, בגדים לכלה/ חתן ,חוץ מהשמלת כלה. גם אני לא יודעת מאיפה ממנים דירות הלוואי שנצליח לעזור בזה מעט.
בקיצור ממש מומלץ להגיע עם חסכון כלשהו לשלב החתונות. גם אם תעשי חתונה פשוטה, עדיין ההוצאות רבות, וזה גם לא אירוע רק שלך, יש צד שני, שיכול להיות בסגנון שונה, ואין לך שליאה על זה, אולי רק אפשרות לפשרה כלשהי באמצע, אם מגיעים בלי שקל לשלב הזה, זה יכול להיות מאוד קשה. אני מדברת מנסיון, חיתננו בת לאחרונה.
אמנם עדיין אין לי ניסיון לטווח ארוךתמיכה להנקה
וזה נקודה שרלוונטית בעיקר לזוגות עם ילדים ממש קטנים.
אבל מציעה את מה שאנחנו עושים בשביל מי שזה רלוונטי לה.
אנחנו כרגע בתקופה יחסית לחוצה כלכלית, בעלי אברך אני סטודנטית ואין הרבה הכנסות. קיבלנו החלטה אחרי הלידה להעביר כל חודש את ה101 שח שמקבלים מקצבת ילדים לחיסכון עבור המטרות האלו (של חתונה לימודים...) אמנם זה סכום קטן ומקווים בהמשך החיים להגדיל אותו, אבל גם אם לא, זה סכום קטן שלא מורגש בכיס, גם ככה אנחנו מקבלים אותו עבור הילדים והחיסכון הזה יחד עם חיסכון לכל ילד מגיע עוד 20 שנה לסכום יפה...
זה כרגע החיסכון הקטן שאנחנו מצליחים. מקווה שאחרי שנהיה עם הכנסות גדולות יותר נצליח לחסוך קצת יותר.
רצלנו אין מושג כזה לחסוך לחתונות..אוהבת את השבת
ההורים שלי קבעו ששמים סכום קטן לכל חתונה משהו באזור העשרת אלפים שקל אבל ממש עוזרים בדברים מסביב... בכל מה שהוא עזרה פיזית.. גם אני לא רואה את עצמי חוסכת לחתונות.. מרוויחים בשביל החיים עכשיו ולא עובדים הרבה כדי להיות עם הילדים...
שואלת באמתאורי8
איך הצלחתם להתחתן עם 10000 שקל? חיתנתי בת לא מזמן, באמת שעשינו חתונה ממוצעת, אולם לא מהיוקרתיים. אמנם קנינו הכל חדש ולא יד 2. אבל גם אם כל הריהוט ומוצרי החשמל יד,2. מה עם כלים? מצעים? מגבות? שמלת כלה, איפור, תסרוקת, בגדים למשפחה ולכלה, תזמורת , צלם, אוכל כלשהו לאורחים.
מימנתם לבד? זוג בני 20 יכול לממן את כל זה?
ואם הצד השני יתן הרבה יותר? תרגישי בנח?) כמובן לא מתכוונת אם הצד השני מגזים בדרישות. פשוט נותן הרבה יותר, או לא מוכן לקנות יד 2
אני רואה שאת מדברת מניסיוןפליונקה
אז כמה שאלות
יש לי ילדים צמודים, אם הם ירצו להתחתן באותה תקופה, איך אפשר לעמוד בדבר כזה ולקנות הכל חדש?
זוג צעיר הולך לשכירות, למה בעצם הוא צריך ריהוט חדש? אולי בכלל כדאי לחכות עם זה כמה שנים?
איך זוג בן 20 משלם את השוטף? שכירות לפחות 3500, הוצאות חשמל , אוכל, גם הורים עוזרים? ואז נולד נכד עוד שנה יש מעון, בטח גם צריכים לקנות הכל חדש.
אם זוג צעיר בעצם לא מחליט כלום ואין לו כסף לקנות מגבת זה לא אומר שהם עדיין לא מספיק בוגרים כדי להתחתן? איך בונים בית אם תלויים במישהו כמה שנים טובות?
שאלות כלליות וממש לא אישית אלייך כמובן.
יש הוצאות חודשיות, ויש הוצאות חד פעמיותאין לי הסבר
אנחנו התחתנו לפני גיל 19 אפילו, ובנינו לעצמנו תכנית חודשית של איפה מוציאים כל חודש וכמה.
שכרנו קראוון ב1250 בחודש, חשמל ומים, ואוכל הכי בסיסי.
הוא היה אברך אני בש''ל והסתדרנו אחלה.

אבל הוצאה חד פעמים של כמה עשרות אלפי שקלים זו לא הוצאה שזוג צעיר יצליח לממן...
ריהוט- באמת לא צריך חדש (חוץ ממיטה זוגית שזה משהו שישאר לשנים הבאות)
מוצרי חשמל גם יד2 עולים כסף...

אבל רק הוצאות החתונה-
אוכל, שמלת כלה, איפור ושיער, אולם, צלם...
זה דברים מאוד מאוד יקרים!!

גם אם לא עושים חתונה יוקרתית, ועושים את ההכי הכי סטנדרט בסיסי, חתונה זו הוצאה גדולה. ולזוג צעיר ככל הנראה אין דרך לממן את זה...
את שואלת אותי?אוהבת את השבת
כן זה לא פשוט.. עדיף שההורים ינסו כן לחסוך תכלס כמה שניתן.. אבל כנראה שהזוג יצטרך להתמודד בעצמו גם .. כמובן שעדיף להקל.. וכן, לעניות דעתי עדיף שכולם יורידו סטנדרטים זה משהו שהציבור שלנו רגיל קצת אליו בצורה קצת מיותרת... חתונות יותר פשוטות, בתים יותר פשוטים..
אני גדלתי ככה שמה שלא חייבים להוצאות הבסיסיות לא מוציאים.. אבל מאידיאל.. אז זה יותר קל מאשר תחושה של חוסר מתוך מציאות שפשוט אין..
מנסה לענותאורי8
לא חייבים לקנות הכל חדש, גם אם קונים הכל יד 2, עדיין חתונה , גם פשוטה זה הוצאה של עשרות אלפי שקלים, זוג בתחילת שנות ה 20, הם סטודנטים/ אברכים/ חיילים. הם יכולים לעבד בעבודות סטודנטים ולממן מחיה שוטפת, אנחנו משתדלים לעזור קצת ממעשר כספים. אבל קשוח שזוג כ"כ צעיר יממן חתונה.
יש פער בין הזמן שבו בשלים להתחתן מבחינה נפשית, יודעים לקחת אחריות, אבל עוד אין יכולת להתפרנס באופן מלא. כי אנחנו רוצים שיעשו שרות/ ישיבה/ ואחרי זה עוד יעשו תואר, זה לוקח זמן, ואם הבת שלי רוצה להתחתן בגיח 20, לא אומר לה חכי 3 שנים. כל החים התפללתי שתמצא בקלות ובגיל צעיר . אז אני רוצה לעזור לה.
ממשיכה, יש לי בעיה בטלפוןאורי8
וגם יש את מה שמקובל, וקצת קשה לברוח מזה לגמרי. מקובל לתת נדוניה. גם אם יש לבת שלי קצת כסף שחסכה, מעדיפה שיהיה לה משהו להתחיל חיים, ושאני אקנה לה מגבות, מצעים וכלי בית.
ועוד נקודה, חתונה לא עושים לבד, את מול משפחה נוספת, לא יכולה לעשות רק מה שאת רוצה.
מאוד לא נעים לעמד מול משפחה של החתן/ כלה ולומר אין לי מה לתת. אם נקלעים למצב הזה, אין מה לעשות, אבל כדאי לעשות מאמץ לא להגיע אליו.
כמובן שגם לי יש גבולות ויש מצבים שאומר, זה מה שיש לי, גם אם הצד השני יהיה עשיר וירצה לקנות דירה, אין לי כסף לזה.
אבל לשבת מול צד שני ולומר אין לי כלום , נראה לי מאוד לא נעים, להורים ולחתן/ כלה.
ממשיכה שובאורי8
לכן אני חושבת שצריך לתכנן שיהיה סכום כלשהו לחתונות, גם אם הוא לא גדול, אבל יספיק למתנות לחתן/ כלה( תאמרי לא חייבים, אבל זה מקובל, וזו לא סיטואציה שתקצי להעמיד את הילד שלך באי נעימות, מקובל שההורים קונים מתנה מכובדת לכלה/ חתן, תאמרי לבנך , אין לי כסף לקנות תכשיט לכלה שלך?)
וגם להוצאות כלשהן, מה שתחליטי,, להגיע לחתונה בלי כלום זה מאוד לא נעים. ברמה שאם זה יקרה לי כי יתחתנו לי כמה ביחד , מוכנה גם לקחת הלוואה( מחושבת).
איך חוסכים? יש קרנות השתלמות/ אשר לחסוך מעט כל חודש, מציעה לחשב על זה כשמתכננים קדימה.
כרגע אני מנסה לחשובפליונקה
איך נעמוד בכמה תיכונים בו-זמנית. באמת אין לי. וזה לא שאני יחידה כזאת. לא חסר משפחות בני ארבעים עם שבעה ילדים שהם עדיין בשכירות וכנראה יישארו שם . הרבה עדיין נעזרים בהורים שלהם אבל הורים שלהם לא יוכלו לעזור במימון עשרים חתונות.
אנשים מוציאים כסף שאין להם.
ואין להם אומץ להגיד לצד שני שהם לא יכולים. כי יש רמת חיים מקובלת וקצת אירועים מקובלת
האמת גם לנו קשה כל התשלומים לאולפנות וישיבותאורי8אחרונה
אפשר לבקש הנחה. יש הנחות של עליית הנוער בפנימיות. אבל לא כולם זכאים. אנחנו לא קיבלנו, וזה מאוד מאתגר, אצלנו זה יורד מהשוטף, וזה מאוד דחוק לנו. מקבלים הנחות קטנות. אפשר להחשיב כמעשר כספים אם אין בררה. וכן, זה ממש קשה, החיים יקרים. שימי לב שאם יש לכם קרנות השתלמות, יש לכם בעצם חסכונות יפים, בלי שחסכתם מהחודשי.
יש לי שאלהנעמי28
מתחילים תוכנית חיסכון לילד לחתונה.
מה המספרים שצריך להגיע אליהם פחות או יותר?
מבינה שזה משתנה בהתאם לאכולוסיה, אבל פחות או יותר..
חתונה סטנדרטית, לא פשוטה מיידי ולא מפוארת.
מסכימה מאודאן אליוט
חשוב מאוד להתחיל לחסוך כשהילדים קטנים. וגם אם יעשו חתונה פשוטה וישאר, זה יעזור להם להתחיל את החיים המשותפים.
שלא לדבר כמו שהזכירו בשרשור דומה בנשואים טריים, מה אם הילדים צריכים טיפולים מיוחדים, או פסיכולוג וכדומה? תמיד טוב לחסוך להם למקרה הצורך, ואם לא השתמשנו ונשאר עוד לחתונה, מה טוב.
וחשוב לי שהילדים ילמדו מקצוע ויוכלו להתפרנס. ובחברה שלנו הבנים למשל מתחילים לימודים יותר מאוחר בגלל ההסדר, והרבה פעמים מתחתנים לפני סיום הלימודים, ואז באים הילדים.. יש מספיק מקרים של נשים שעזבו את הלימודים בגלל זה, ומשלמות על זה אחר כך וחבל. זה כבר פחות נוגע לעלות החתונה, אבל כן לתמיכת ההורים בקניית הדברים לבית, מימון לימודים גבוהים ותמיכה אחר כך.
אי אפשר גם וגם וגם. יש לדברים מחירים, כמו בעיות בזוגיות בגלל ילדים קטנים, דחיית לימודים ובעל שקורע את עצמו, או להפך למשל, או בעתיד חוסר בפנסיה, או המון בעיות אחרות. אז לדעתי בהחלט להתחיל לחסוך כדי לעזור להם, גם אם זה סכום קטן או שצריך לעבוד קצת יותר (כמובן הכל בגבולות הסביר).
לדעתי זה כן גם האחריות שלנו כהורים
אז מדברת רק על האירוע לא מסביב..אוהבת את השבת
אנחנו רגילים לחיות פשוט..

שמלת כלה לקחתי מדמח, אוכל לקחנו בנפרד ממלצרים, ושילמנו בעצמנו הזוג 25 אלף.. לא התאפקתי, תסרוקת החברות, וכאלה..

אבל תכלס גם אנחנו מאוד רגילים לזה וגם הקהילה מאוד עזרה בהפקת האירוע בהתנדבות.. זה נוהל כאן..

אבל תכלס הכי טוב נראלי עם כולם יזרמו להמשיך עם נוהל חתונות קורונה, אני הייתי שמחה ממש להתחתן ככה ולא להיות מפודחת כל הזמן מ300 אנשים, למרות שזה ממש שימח!!❤
ילד בן 5 שכנראה ישאר עוד שנה בגןמתחדשת111

איך מסבירים לו?

למה כבר עכשיו את סגורה שהוא ישאר?מתיכון ועד מעון

יש עוד המון זמן עד שנה הבאה...

שולחים בקשות במרץ למניינם, ומתחיליםמתחדשת111

במילוי טפסים סביב ינואר פברואר

אני יודעת מה הלו''ז, זו העבודה שלימתיכון ועד מעון

אני רק שואלת למה כבר עכשיו את בטוחה שישאיר, יש עוד המון זמן, אולי דברים ישתנו

אני נערכת לזה כרגע זה הכיוןמתחדשת111

אשמח לדבר בפרטי אם מתאים לךמתחדשת111

מתאים, תמיד מתאיםמתיכון ועד מעון

מוזמנת בשמחה...

עדיין יש עוד זמן... לפחות עוד זמן עד שתסבירו לומתואמת

לי יש ילדה שנשארה שנתיים בגן חובה, אחרי שכבר הייתה שנתיים בטרום חובה (אצלנו הגנים לבנות הם דו-גילאיים).

לא זוכרת מה בדיוק אמרנו לה - כנראה בפשטות שאנחנו רואים שיהיה לה טוב להיות עוד שנה אחת בגן, ובע"ה כשהיא תעלה לכיתה א' היא תהיה בין הגדולות ויהיה לה כיף. (היא לא הכי גדולה בכיתה, אפילו... נולדה בסוף חשוון)

אין לה שום משקעים מזה ב"ה.

זה גן רק של שנתון 1?יעל מהדרום

אז זה שונה מאצלינויעל מהדרום

לא מסבירים עכשיו, לקראת סוף השנה אם עדיין יש צורךשימושית

להשאיר את מסבירה לפי הסיטואציה.

יש גננות ש'בוחרות' ילדים שישארו לעזור להן שנה הבאה עם הילדים החדשים שנה הבאה

ורוב החברות שלי הסבירו לילדים שבסוף השנה בודקים מי מוכן לכיתה א' ומי כדאי שישאר עוד שנה בגן.

תגידי לו מעכשיו באופן כלליחילזון 123

שיש ילדים בגן שעולים לכיתה א בשנה הקרובה ויש ילדים שלומדים שנתיים בגן, כדי להיות יותר מוכנים לביה''ס, ואז עולים לכיתה א.

והגננות וההורים מחליטים על זה לקראת סוף השנה.

וזהו שידע שאפציה כזו קיימת

אין הרבה מה להסביר מעבר לדעתי

תודה שהגבתןמתחדשת111

התכוונתי לשאול איך לספר לו בבוא העת. לא חשבתי לספר לו עכשיו..

כמובן אם נחליט שכן- כרגע זה הכיון- אני תוהה איך לומר לו

לדעתי עדיף שהאופציה תהיה על השולחן מראשחילזון 123

שידע במעורפל שזה קיים

ככה זה לא יהיה דרמטי אם תצטרכי ''לבשר'' לו בהמשך

גם אני חושבת ככההשם שלי

אפשר עכשיו לדבר איתו על זה תיאורטית.

שאחרי גן חובה עולים לכיתה א'. אבל יש ילדים שההורים והגננת חושבים שכדאי להם להישאר עוד שנה בגן, כדי שהם יעלו לכיתה א' יותר מוכנים.

בדרך כלל זה ילדים שהכי קטנים בגן, ואם הם נשארים עוד שנה הם יהיו מהגדולים בכיתה.

יכול להיות שיש לו בגן ילדים שנשארו עוד שנה ועכשיו הם כבר בני 6, ואז זאת מציאות שהוא מכיר.

בהמשך השנה, אם תחליטו להשאיר אותו עוד שנה בגן, או שתתלבטו לגבי זה, אפשר להסביר לו שככה הוא יכנס לכיתה א' יותר גדול ויהיה לו יותר קל.

הילדים שלי מכירים את המציאות הזאת.

לרובם היו ילדים בגן חובה שהיו גדולים בשנתון כי נשארו עוד שנה בגן, וגם ילדים שלא עלו איתם לכיתה א'.

הבן שלי עכשיו בשנה הראשונה בגן, והוא מהקטנים בשנתון, עוד חודש הוא יהיה בן 3.

וכבר עכשיו אנחנו מדברים על זה בבית. הרבה פעמים הילדים מדברים ביניהם באיזו כיתה כל אחד יהיה עוד כמה שנים, ותמיד אני אומרת שיכול להיות שהוא יהיה עוד שנה בגן חובה. למרות שצריך שהוא עכשיו, לא נראה שהוא יצטרך עוד שנה בגן.

מוסיפה, שאני לע יודעת אם התהליך זהה בכל מקום, אבל לפחות אצלינו בשנים האחרונות הקשיחו את התהליך להישארות בגן. צריך המלצה של הפסיכולוג, ואישור של ועדה במועצה. לוקח זמן עד שמקבלים תשובה, ובזמן הזה יכול להיות חוסר וודאות. לא יודעת אם כדאי לחכות לתשובה סופית ורק אז לשתף את הילד, או שעדיף להסביר לו כבר לפני והוא יהיה חלק משלב האי וודאות.

בדיוקנירה22

אצלי למרות שעשיתי כל השנה הכנה מראש, ברגע שאמרתי לה שהחלטנו סופית שתישאר היא פרצה בבכי, אז אם לא היינו מכינים מראש זה היה הרבה יותר גרוע

ומוסיפה נקודה חשובה שאני גיליתי בדרך הקשהנירה22

אם אתם זכאים להנחת תמת בצהרון, צריך אישור מרופא התפתחות שהילד צריך עוד שנה בגן. לא מספיק הפסיכולוגית של הגן.

לי לא היה את זה וכמה שהתעקשתי לא קבלתי דרגה

בכלליות הוא מכיר, הוא היה שנה שעברהמתחדשת111אחרונה

בגן טרום וחובה עם כמה ילדים שנשארו שנה

כמה שעות הלכה לומדות הבנות אצלכם?ירדנית

מרגיש לי שבקושי נותנים לזה מקום, ביסודי בטח אבל גם עכשיו באולפנה מרגיש שאין על זה דגש בכלל.

אצל קרובי משפחה חרדים עד כמה שנחשפתי זה ממש לא ככה, ודינים נחשב מקצוע עמוס וקשה.

שעתיים בשבוע. נשמע לי רגיל.יש עוד הרבה מקצועותחילזון 123

לא יודעת, יהושע, שופטים, שמואל לדעתי למדו כברירדנית

3 פעמים.

הלכות כן הייתי שמחה לראות יותר דגש, ברור שבסוף הרבה לומדים בבית אבל דווקא נראה לי חשוב לשים על זה יותר דגש.

אני שומעת על אחייניות שלי שעושים להם כנסים שלמים על נושאים כמו כיבוד הורים ושבת

אין לי עדיין בנות באולפנהאר

אבל באמת דיברנו על זה עם חברים לא מזמן

שבעבר למדו יותר הלכות ודינים והיום הרבה פחות

ואז בנות יוצאות לחיים ולא יודעות הרבה הלכות

באולפנה של הבת שלי למדו רציני למדימתואמת

אבל באמת הן הולכות שם לפי תוכנית הלימוד החרדית, פחות או יותר...

אני מלמדת בבית יעקב. יש 2 שעות הלכה בשבועאמהלהאחרונה

בוקר124816

"אתה רוצה להסביר לי? יש משהו ספציפי שבגללו אתה לא רוצה ללכת לבית ספר עכשו?"

"כן"

"מה?"

"לימודים"

למי יש עצה לשליחת מתבגרים לבית הספר בבוקר?

עד שקמים גם לא רוצים ללכת.

מתבגר שישי ככה שנסיון יש, אבל עדיין לא הצלחתי ללמוד מהניסיון....

לנסות להבין מה מפריע לו "לימודים"על הנס

אח זה סתם מצב רוח אין מה לעשות עם זה.

הרי להכריח אותו ללכת אפשר אבל ללמוד אי אפשר...

אבל אפשר לנסות למצוא מה כן ממלא אותו ויש לו בזה עניין.

אצל אצל הבנות יש השקעה מטורפת בתחום שמעניין אותה וזה שיפר פלאים את היחס שלה ללמודים...

מכירה ילד שההורים הבינו שלמודים זה לא התוכניות שמתאימות לו כי הוא לא מצא את עצמו בזה. ושלחו אותו להמון קורסים שהיה לו עניין בהם,בסוף פתח עסק עצמאי.הלימודים לא בהכרח תרמו לו משהו....(הוא גם אאוטסיידר מטורף,אין משהו שהוא לא מבין בו)

זה מאתגר ממש,שולחת לך כוחות.

כל נער ודרכו שלו....

תחושה שלי שסתם מצב רוח124816

ובנוסף שילוב של יום חופשי שלי ביחד עם יום חופשי של המחנך...

מסתבר שזה כנראה משפיע גם על מתבגרים, אצל הקטנים ברור לי שזה משפיע, ברגע שהם מבינים שאמא בבית והמחנך לא בבית הספר, החשק ללכת נעלם...

ויש לו גם דוגמאות קרובות של כאלה שבמקום ללמוד הקימו עסק עצמאי, אז גם זה מוריד את החשק ללמוד.

אחת הבנות שלי גם ניצלה סיטואציה דומה כדיעל הנס

לוותר על הלימודים.

היא ספציפית בת 15.5 אמרתי לה תדעי לך שכדאי לחשב מתי להעדר ומתי לא,ובקרוב יתחילו הבגרויות הפנמיות,אז שתעשה את השיקולים שלה.ובזה גמרתי את הנושא ושחררתי.

היא בחרה להישאר.....

אבל אני לא נגד יום חופש מידי פעם,אם הם מודעים להשכות ולוקחים אחריות.

אני הופכת את זה לפעמים לזמן איכות איתם.

תלוי בנסיבות ובסיטואציה.

יש איזה שלב שהם מבינים שקשה יותר להשלים ועדיף להם לבוא.

זה קורה רק לעתים קרובות?רינת 24

אם זה רק פעם ב… הייתי מאפשרת לו להשאר.

אצלנו מותר להעדר עד 20% מהשיעורים (כולל מחלות ושאר סיבות מוצדקות) מעבר לזה מורידים בציון הסופי…

יש להם איזה תקרה מסוימתעל הנס

אבל לפעמים הן מעדיפים להעדר מיום שיש בו פעילויות /הרצאות/סדנאות ולא לומדים רגיל.

שזה בהחלט שיקול שלהם.

אחת הבנות שלי מרגישה שיום כזה היא שורפת את הזמן וממש מתבאסת ללכת.

אפשר לנסות למצוא יחד סיבות אחרות להגיעמתואמת

אולי חברים, אולי משהו מעניין בדרך ללימודים, אולי מורה מוערך ששווה לדבר איתו בהפסקה...

(אבל בעצם אין לי ממש ניסיון כזה, אף שיש לי מתבגרים וילדים שמסרבים ללכת ללימודים לפעמים...)

יש לי בעיה דומה , כיתה ג...מנגואית

אין לי בעיה לקחת לעבודה

אבל גם האחים רוצים להצטרף וזה לא שייך לקחת יותר מ1

בכיתה ג' "שיטת העבודה" היא אחרתמתואמת

עדיין אפשר לחייב את הילד לעשות מה שההורה אומר - כמובן, בצןרה שהוא ישמח לשתף פעולה.

ולדעתי בכיתה ג' בעיקרון זה לא רגיל שילד לא רוצה ללכת ללימודים, ולכן צריך לברר לעומק מה הסיבה ולטפל בהתאם.

(אני כותבת מניסיון אישי, כמובן...)

איך מגלים מה הסיבה?מנגואית

הילד אומר דברים שנשמעים לי יחסית שוליים כי מחליף יום / מקצוע כל כמה זמן

בסגנון כזה: מורה שכועסת על אחרים, מורה שנותנת הרבה שב, מקצוע שקשה לו,

זה לא דברים חמורים, מצד שני לא נעימים,הגיוני שלא ירצה ללכת לבית ספר

זה באמת קשה מאודמתואמת

אנחנו עושים את זה בעזרת הדרכת הורים...

אפשר גם להתייעץ עם המורים, שבעלי ניסיון בדרך כלל.

נשמע שאצלכם זה יושב על משהו עמוק ממה שהוא אומר בפה. אולי הוא ילד רגיש מאוד, ואז מוצף בקלות? או שיש לו קושי לימודי אמיתי?

באמת צריך לחקור את זה...

תודה. הדרכה הייתי בעבר שווה לחזור בלי קשרמנגואית

ברור לי שהוא ילד רגיש מהממוצע.לא יודעת אם "רגיש מאוד"

הדרכת הורים היתה טובה פשוט יקרה וצריך כוח

בעה שאצליח למצוא לזה זמן

העלות באמת פקטור...מתואמת

מקווה שתצליחו בכל זאת, אפילו רק להתייעצות מדי פעם❤️

בן כמה הוא?נעמי28

בד"כ מתבגרים לוקחים אחריות מעצמם בחטיבה עליונה כשמתחילים בגרויות ויש משמעות לחיסורים.

אצלנו יש כמות מסוימת של חיסורים שמעבר אליה יש הורדת נקודות בבגרויות.

כיתה ז124816

באותו יום בסוף הוא קם והתארגן,

שבוע קודם גם ביום החופשי שלי לא רצה לקום ואז גילינו שיש לו קצת חום אז נשאר כמובן בבית, שמענו אח"כ שבאותו יום חלק מהחברים בכיתה עשו שטויות מסוכנות (יום חופשי של המחנך) אולי זה גם קצת הלחיץ אותו.

לגבי לקיחת האחריות יש לו בבית אחים גדולים שלקחו אחריות בגיל מאוחר יותר והתחילו להגיע בזמן וגם כאלה שלקחו אחריות בדרך שלהם ובחרו דרך אחרת שלא כוללת לימודי תיכון.

יכול להיות שזה גורם לי להיות לחוצה יותר כשהוא לא קם בזמן... כי לא יודעת לאיזה כיוון זה יתפתח אצלו.

שני הבנים שלי כשהיו ב ז'על הנסאחרונה

חיפפו ממש.

הם לא טרחו בכלל להשקיע הרבה החסירו,אבל הם התקדמו בחומר שלהם לבד בבית.

הגדול היה בז' בקורונה,השני לא הבין שהקורונה עברה....ואם הגדול זילזל אז אין סיבה שהוא יהיה רציני.

כן היה לשניהם בעיות שונות בחברה בכיתה.

ואני לקחתי המון אויר והשתדלתי להתפלל,בגדול ממש הייתי בלחץ.בשני כבר פיתחתי חרדות😬

שניהם בכיתה ט אחרי שנתיים התאזנו,

לקחו את החיים ברצינות והתחילו להתמיד.

גם אני בשאלת מתבגרים, מתבגרות, נכון יותרמתואמת

רבע לאחת עשרה בלילה, הטלפון הנייד של הילדים מצלצל, בת ה-12 (שהטלפון נמצא בשימושה הכמעט בלעדי) עונה -

חברה מתקשרת ללמוד למבחן מחר😱

וכשהערתי לה שהשעה מאוחרת מדי, היא אמרה שלא ידעה שצריך להביא למבחן את דף החזרה מלא (הייתה חולה השבוע אז החסירה), ולכן אין לה ברירה.

מה דעתכן על זה? איך נכון להתנהל ספציפית עכשיו ומכאן להבא?

(הבת הבכורה שלי בדיוק חזרה הביתה הערב, אז שאלתי אותה אם לה בגיל הזה הוריתי ללכת לישון עד שעה מסוימת. היא אמרה שהיא פשוט לא עשתה בעיות עם זה אז אמנם זו לא המתבגרת הראשונה שלי, אבל בכל זאת ההתמודדות חדשה לי)

האמת שאני רק אומרת שזה מאוחר מדי לדעתייראת גאולה

אבל לא מתעקשת על זה, כי גם אצלנו זה נדיר. אז כשזה גם עניין חברתי וגם יש תירוץ טוב, אני מעדיפה לשחרר.

אם יגיעו ל12, אני כן אעצור אותה שזה מוגזם ואני לא מרשה להמשיך.

העניין הוא שזה כבר לא נדירמתואמת

היא הרבה פעמים מאחרת לישון לאחרונה, בין אם כי צריכה לסגור דברים חשובים בטלפון עם חברות, ובין אם כי היא רוצה לפטפט עם האחים הגדולים שלה, ובין אם סתם כי היא נמרחת...

ולאחרונה קשה לה לקום בבקרים (אחרי שבעבר הייתה מזנקת). עכשיו למשל היא עדיין במיטה😬

לא יודעת מה נכוןהשם שלי

אצלי בת ה 9 הולכת לישון מאוחר, והיא עוד קטנה.

היום ב 22:15 היא התחילה לקרוא ספר על הספה.

באיזה שהוא שלב בעלי גירש אותה למיטה.

ב 23:00 היא עדיין קראה במיטה עם פנס.

לא יודעת מתי היא נרדמה.

גם אצלי הצעירים יותר נרדמים מאוחרמתואמת

(והלוואי שהיו רק נשארים במיטות)

ההבדל הוא שעליהם אני יודעת שאני צריכה להיות אחראית ולהכריח אותם לישון. בגיל 12 אני כבר מתלבטת כמה זו האחריות שלי וכמה אני אמורה להשאיר לה את האחריות...

כשאני הייתי ילדהאנוני.מית

שרפתי חצאית ככה. לקחו לי את האור וקראתי ספר עם מנורה שהוסתרה בחצאית.

אין לי בת 12 עדיין, אבל נראה לישימושית
  1. זה עדיין גיל צעיר שכן נכון להגדיר שעת שינה קבועה (נראה לי 22:00-22:30 גג)

  2. בלי קשר להגבלת שינה, יש עניין גם בללמד איזה תעסוקה עושים מתי... כשזה חריג אז אפשר להתגמש אבל קודם צריך להיות ברור שטלפונים עושים רק עד שעה איקס ולימודים עד שעה וואי וכו'.

אבל דברי איתי עוד שנה וחצי

תודה רבה! כיוונים טוביםמתואמת

אדבר איתך עוד שנה וחצי בלי נדר (אבל כמו שאני רואה מהניסיון שלי - לא כל המתבגרים אותו דבר...)

בעיניי חשוב להציב גבולות גם בתחום הזהגלי מטר

גם לי יש בת 12 ויש לה שעה שהיא צריכה להיות במיטה ואם צריך באיזשהו שלב שלב אנחנו מבקשים ממנה לסגור את העיסוקים שלה ולנסות להירדם. כמובן שהכל מתוך תקשורת מכבדת ולא בהנחתה ובקשיחות. נראה לי חשוב ללמד אותם מה שייך לעשות מתי, ואני באופן אישי לא חושבת שנכון ללמוד בשעות האלה בכיתה ז, ובטח שלא בטלפון. אני מרגישה שזה גיל שהוא ממש שלב מעבר, עדיין יש לנו הרבה מרחב להשפעה על ההרגלים והלו"ז שלהם וכדאי לנצל את זה ולעזור להם להגיע אל הכיוונים שנכונים בעינינו. כשהיא תגדל יותר מטבע הדברים יהיה לה יותר מרחב פעולה ולו"ז גמיש יותר ותהיה לה גם יותר מסוגלות לנהל את זמנה בצורה נכונה, אבל בגיל 12 זה עוד לא השלב בעיניי ויש יותר צורך בגבולות שלנו.

דווקא אני מרגישה הפוךירדנית

שבגלל שיש להם רצון גדול לעצמאות, אבל הרוב עדיין בשליטה שלנו, בתחום כזה כל עוד לא מפריע להתנהלות היומיומית שלה, כן מעדיפה לתת לה מרחב בחירה.

תודה על הכיוון הזה!מתואמת

זה גם מה שאני מרגישה, רק לא הייתי בטוחה אם אני צודקת.

איך את אומרת לה את זה? בדרישה או בבקשה?

עד כיתה ו הקפדתי יותרירדנית

וישנו בזמן יחסית

מהמעבר לאולפנה השתנה פה הקצב והן ישנות מאוחר יותר.

כל עוד לא מפריע לתפקוד לא רואה בזה בעיה שיישארו ערים, אבל כן יכולה להגביל טלפון אם רואה שהשעה מאוחרת

זה העניין, שזה כן מפריע לתפקודמתואמת

היא מתקשה לקום בבוקר...

באמת אצל הבכורה בסביבות גיל 14 הפסקתי לומר לה ללכת לישון, כי ראיתי שהיא מצליחה לקום בבוקר בכל מקרה, גם היא תלך לישון מאוחר.

אבל אצל השנייה כרגע אני רואה קשר ישיר בין שינה מאוחרת לבין קימה מאוחרת... (למעט הלילה האחרון, שאף שהלכה לישון מאוחר קמה מוקדם - יתרונות חד שנתיים של המעבר לשעון חורף)

בת אחת שלי גם זקוקה מאוד לשעות שינה שלהירדנית

אצלה זה מתבטא בעצבנות יתר כשהיא עייפה ולא באיחורים.

כשהיא מגזימה אני כן אומרת לה שאם לא תלך לישון תהיה עצבנית מחר, אבל זה לא שאעשה כיבוי אורות ואשלח אותה לישןן, אלא רק אתזכר מדי פעם, ובאופן כללי מכוונת אותה לסיים את כל הארגונים שלה מוקדם.

תודה!מתואמת

בוודאי ששולחת לישוןאר

בת 11.5 ובן 13

הבת הולכת סביב 22:00-22:30

ובן ה13 משתדלים עד 23:00 לפעמים זה גם אחרי

אבל כמובן שמעירים להם ושולחים אותם לישון

א. כי אנחנו רוצים קצת שקט

ב. יותר חשוב - הם צריכים לישון והם עדיין קטנים. אם לא אשלח אותם לישון ימשכו בכיף עוד...

וגם אם קמים בבוקר בסדר זה עדיין לא בריא ולא טוב

יש לי גדולים בני 17.5 ו19 שלהם כבר לא אומרת

הם כמובן ה2בה פחות בבית

אבל גם בתקופות שהם בבית זה שלהם בדרכ

תודה! מאיזה גיל לגדולים הפסקת לומר ללכת לישון?מתואמת

ובאשר לשקט - גם אני לגמרי זקוקה לו, אבל כבר הבנתי שאין לי הרבה סיכוי... כן לפעמים שולחת אותם מהסלון, אבל זה לא אומר שהם הולכים לישון...

אני יכולה להגיד לך מה קורה אצליעל הנס

אני במצב הזה עונה במין הלם מעןשה,מה? עכשיו? היא ישנה,אי אפשר לשאול אותה...

וקרו לי מקרים דומים לזה.

האחריות אצל המתבגרים לשינה היא נטו עליהם.

אבל הם הולכים לישון בשעות סבירות לחלוטין.

גם לקום בבוקר בזמן זה נטו עליהם...

בחופש הם יותר מרשים לעצמם,

אבל עם הקטנים זה סיפור אחר לגמרי....

קודם כל אני בלנית אז בקיץ אני חוזרת לקראת עשר וחצי לפעמים מאוחר יותר.בדרך כלל רק אז אני מתחילה השכבות🤦‍♀️ואז הבוקר הוא פרויקט בפני עצמו.

אבל אני בהחלט משקפת להם שאם יישנו מוקדם בבוקר יצליחו לקום מוקדם ויהיו עייפים פחות.

אני כן רואה שלקראת גיל 10 זה מאד מחלחל להם

והם לוקחים אחריות על זה.

אני הולכת לישון בזמן שלי,מתעלמת מהם.

אח הקטנים לא נרדמו קודם בגלל הגדולים אז הגדולים אחראים עליהם,לא קורה הרבה אבל קורה.

גם אני עשיתי כמה פעמים כמוךמתואמת

אבל אז חששתי שאולי אני גורמת לה לפדיחה מול החברות...

בכל אופן, אנסה לאמץ קצת את הגישה שתיארת.

(ואני רק מתפעלת מזה שהגדולים אחראיים על השכבת הקטנים - לא מובן מאליו! וכמובן, מתפעלת מעבודת השליחות שלך❤️)

בעלי טוען שמצאתיעל הנס

עבודה כזו שכל השעות הקשות בבית נופל עליו,

ואני כזה:איך זה מתבטא אם אני חוזרת הביתה להשכבות?

ולמען האמת,הוא כמעט לא בבית בשעות הללו,

והגדולות שלי באמת מקסימות בלעדיהן לא הייתי יכולה לצאת לעבוד.

וכן הם לוקחים אצלי אחריות מגיל מאד קטן.

אני כן רואה את הבת 8 שלי מתקתקת עניינים בבית,בת 10 לוקחת אחריות על הקטנים.

והמתבגרות מנהלות את הבית.

משתדלת שהן לא ירגישו שזה שלהן אבל בפרוש שיהיו מעןרבות ואם בגללן קרה משהו שישאו בתוצאה,

אבל זה המון סיבה ותוצאה פחות עניין של לנסות להטמיע הרגלים ופחות עניין שלי להיות אחראית על המעשים שלהן.

לגבי הפדיחות,אני מבינה לחלוטין,פעם גם היה לאחת הבנות שלי דיון עם חברה על זה😏

הבת שלי ממש לא מתרגשת מזה,אמרה לחברה,כן אם אני לא ישנה בזמן אני גם לא מרוכזת כמו שצריך בכיתה,ובשעה הזאת לא מתקשרים לאנשים אחרים.....פדיחה להעיר הורים של חברה.

אבל הבת שלי חנונית עם קבלות😉

במקום מסוים זה נחמד, בת חנונית כזו🤭מתואמת

בכל אופן, הבנות שלך נשמעות מקסימות!

תודה🙏על הנסאחרונה

בעלי מוותר על הילד שלנואנוני.מית

מתבגר מתחיל. על הרצף. אין לו שום רצון לעשות שום דבר שהוא לא רביצה מול מסך.

רשמתי אותו לחוג שחיה (מעורב, לא שלמה עם זה אבל זה מה יש).

כשהוא הולך הוא נהנה. כשמשהו משתבש לו הוא פשוט לא הולך ואני נכנסת ללחץ שילך כבר ושלא יפסיד ומגעיל לי.

אתמול הוא לא הלך. החליט שכואב לו הראש וטרק את הדלת. ניסיתי לבקש מבעלי שיוציא אותו אבל 'הוא בעבודה'.

בעלי מבקש לבטל לו את החוג. אין לו כח או רצון לרדוף אחריו, ומצידו שיהיה שקט

אני נקרעת. וכל פעם שאני מבקשת ממנו עזרה גם כשהוא עוזר (והוא מנסה) בסוף זה 'בעיה שלי' ומצידו לבטל את החוג ולא להמשיך.

זה חוג יקר.

אני רוצה שהילד יזוז. עושה לי רע לראות אותו כל היום בבית חוץ מהמסגרת. לא תנועת נוער ולא כלום. אם אנחנו סוגרים לו את האינטרנט הוא נשאר במסך, פשוט עם סרטים שיש לו במכשיר עצמו.

איכס. מגעיל לי.

קודם כל חיבוק, גיל ההתבגרות צריך ללמוד לשנות פאזהשמשית123

מצד אחד הם גדלים ואנחנו לא יכולים להגיד להם מה לעשות, מצד שני זקוקים לטונות של חום ואהבה והרבה עין טובה.

תנסו ליצור איתו קשר, שיהיה זמנים של חוויות משותפות. אני לא יודעת בן כמה הוא, אבל אם זה ממש תחילת גיל ההתבגרות אפשר להטיל וטו על מסך, כמובן אחרי שיחה טובה, קביעת עקרונות וזמנים, אבל יכול להיות שהוא נשאב למסך ולא נשאר לו שום מוטיבציה למשהו אחר. יש הרבה חומר ברשת איך לעשות את זה נכון, אבל זה בעיניי דבר ראשון.

הוא רוצה חוויות משותפות מאוד פיזיותאנוני.מית

לגוף שלי זה לא מתאים. כל טיול "רך" שמתאים לגוף שלי אחרי כמה וכמה לידות הוא מעדיף להישאר בבית.

להטיל וטו על מסך - ניסינו בעבר. לא היה גיבוי. הילד שהיה קטן יותר היה פותח בהתקפי זעם אלימים עד שנשברנו. כשהיה קטן יותר הייתי אומרת לו "די סרט" וזה היה פשוט התקף זעם. הוא היה מכה אותי פיזית ושובר חפצים בבית. כשהייתי מזעיקה את אבא שלו שיבוא לעזור הוא היה פשוט מחזיר לו את המסך רק כדי שיוכל לחזור לעבודה שלו ולעיסוקים שלו.

בשלב מסויים בעלי התחיל לחסום לו את האינטרנט. זה עבד קצת. עד שהילד למד ביוטיוב (הילד בכללי לא רואה שטויות, רואה סרטים של גאונים) איך מורידים סרטים לטלפון עצמו. ומאז הוא פשוט מוכן שהעונש הזה יגיע.

בשביל להתקין בקרת הורים על הטלפון צריך את הטלפון. והילד ישן עליו. בכללי היו לו התקפי זעם על עוד דברים אבל הנושא הזה רגיש לו ממש.

אז נשמע שיש פה בעיה עמוקה יותרשמשית123

כשאין כלים באמת זה קשה לעשות שינוי כזה, הייתי מחפשת קודם כל הדרכת הורים מסודרת, עדיף כמובן בזוג, ובהמשך לשקול טיפול גם בשבילו.

יש חוויות משותפות של טיולים האטרקציות, אבל זה לא משהו שאפשר לעשות ביומיום. תנסי ליצור הזדמנויות כאלה ביומיום, שעה ביום שיושבים לאכול יחד, לראות יחד משהו, להיות חלק מהעולם שלו.

קשהתהילה 3>

נשמע שהפער בין התפיסה שלך לשלו ביחס אליו קשה לך. מציעה לדבר על זה. זה לגיטימי שהוא רואה את הדברים אחרת. זה לגיטימי גם שזה מבאס אותך כי מאד חשוב לך שיתפתח ויעשה דברים עם עצמו.

מציעה לשתף את בעלך בתחושות שלך, ומתוך כך לנסות למצוא מענה לך וגם לילד

מעבר לזה, ניתן למנוע מסך גם במכשיר אם זה חשוב לך. להגדיר שעות שאפשר מסך ושעות שלא. ובמקביל להציע דברים אחרים כמו ספרים, ערכות מדע, ובכללית למצוא דברים ותחביבים שיכולים להעסיק אותו.

הבית מלא בספרים וצעצועים ודבריםאנוני.מית

ולגו.

קניתי לו רחפן. שיחק בו אולי 3 פעמים.

קניתי לו חוגים יקרים כמו השחיה הזה - צריך להתחנן שהוא ילך ולהכין לו את התיק כאילו שהוא ילד בן 5. אם התיק לא יהיה מושלם הוא לא ילך.

הוא מוכן לשחק בדברים שהם לא מסך אבל כשאני (או אבא שלו) איתו. לא כשהוא לבד. כשהטלפון שלו התקלקל חשבתי שאולי זה שהטלפון שלו מקולקל ירגיע אותו קצת. זה לא עזר. הוא פשוט נהנה מזה שאנחנו לא יכולים לתקשר איתו וחגג על זה (גם לא הלך לבי"ס בתקופה שלא היה לו טלפון, כן ערבנו קב"סית, זה לא עזר)

בסוף נשברנו ולקחנו לתיקון.

אין סיכוי לקנות לילד כזה טלפון מקשים. אפשר, הוא לא יסתובב איתו ואז לא השגנו שום דבר. התקופה שהוא היה בלי טלפון הייתה סיוט בשבילי יותר מאשר בשבילו.

לא יודעת כמה כסף השקעתי שיהיה עוד דברים חוץ מהמסכים. זה לא הועיל. הוא היה משחק בדבר החדש חמש דקות וחוזר למסך.

וגם להגביל את המסך לא היה אפשרי. בשנים שהילד הזה היה קטן יותר אני הייתי בדיכאון ועם כדורים ובמיטה ובעלי פשוט שם אותו מול המסך כל הזמן רק כדי שיוכל לעבוד ושיהיה לו שקט. כעסתי עליו על זה מאוד אבל זה לא עזר. הייתה תקופה נוראית.

הקורונה הייתה עוד יותר איומה והרגה את הכישורים החברתיים שעוד קצת היו לו לפני כן. פתחנו לו מחשב בשביל השיעורי זום הדפוקים. אז הוא היה נכנס לשיעור במחשב ורואה סרט במסך מפוצל.

עם ילדים אחרים בבית אני כן מצליחה להגביל שעות בהיה. איתו - לא.

נשמע ממש ממש לא פשוטתהילה 3>

מקווה שיש ךכם הדרכת הורים, גם כדי לאוורר את התחושות הקשות, לקבל הכוונה לגביו וגם הזדמנות לשיח זוגי על היחס כלםיו

יש לכם הדרכת הורים?מתואמת

אני מבינה נכון שהוא על הרצף האוטיסטי?

זה דורש עבודה אחרת מאשר עם מתבגר "רגיל", וזה באמת עלול לעורר קושי רגשי אצל ההורים וייאוש...

בהדרכת הורים טובה יוכלו לעזור לכם בזה.

❤️

אולי למצוא לילד חוג אחר?רינת 24

אצלנו באזור יש חוג כדורגל לילדי צמי"ד אבל גם אם אין אצלכם… אולי הוא פשוט מעדיף תחום אחר?

יכול להיות גם נגינה, שחמט וכו'

(אם הוא לא יודע בכלל לשחות אז בעיני כן שווה להתעקש איתו כי זה יכול להציל חיים)

מצטרפת לשאלהמתיכון ועד מעון

האם יש לכם הדרכת הורים המותאמת לנוער על הרצף? האם אתם בקשר עם הורים נוספים שיש להם בני נוער על הרצף? האם הוא במעקב רפואי?

נשמע שאת עושה המון אבל אולי צריך לשנות כיוון

יש הדרכהאנוני.מית

אבל הזמן שם מוקדש לבעיות יותר קשות שיש לנו איתו ולהתקדמות במקומות אחרים. יש מעקב פסיכיאטר. יש גם כדור שהוא מקבל אבל לא לוקח.

תודה !

אני ממש מבינהמתיכון ועד מעון

אבל השאלה נשמעת מורכבת, וגם הנושא של הטיפול התרופתי, שנשמע לי כדאי לחשוב ביחד.

זה לא השאלה הקונקרטית של כן או לא בריכה אלא באופן כללי ההתנהלות הזוגית שלכם מולו

כל הכוח נמצא אצלך, רק תשתמשי בו נכוןמשה.ב

את נקרעת כי את סוחבת את זה לבד, וכל פעם שאת מבקשת עזרה זה חוזר אלייך בתור 'בעיה שלך'. זה מתיש. במקום להסביר לו שוב ושוב למה החוג חשוב, תנסי לשאול אותו שאלות: 'מה לדעתך יקרה לו אם הוא יהיה כל היום מול מסך?' 'מה כן היית מוכן לקחת על עצמך?' כשהוא מגיע לבד למסקנה, הוא הרבה יותר שותף. ואז תגידי לו בפשטות מה את צריכה: 'אני לא מבקשת שתרדוף אחריו. אני מבקשת שביום של החוג אתה זה שמוציא אותו.' בקשה אחת, ברורה, בלי נאום.

לגבי הילד: אם הוא לא רוצה ללכת לחוג, וזה לא משנה מה הסיטואציה שלו, גם אם הוא על הרצף, בסופו של דבר אם את רוצה להניע ילד לעשות משהו את צריכה להביא לו תמריץ. כרגע יש לו מסכים שהוא יכול לברוח אליהם ולעשות את מה שהוא רוצה.

בתור התחלה, אם את רוצה שהילד יזוז, תוציאי ממנו את הדברים שיוצרים לו סטטיות: מחשב ופלאפון. עכשיו, אל תוציאי את זה בכוח. מה שאת יכולה לעשות בפלאפון בתור התחלה זה לנתק לו את ה-SIM, את הטלפון מהאינטרנט. אפילו לא להוציא את זה פיזית, ולא להראות לו שעשית משהו.

את צריכה להסביר לו בצורה אלגנטית ונעימה, כי את רוצה לרכוש את האמון של הבן שלך, ושלא יהיה לו אנטגוניזם כלפייך. תסבירי לו שפשוט כרגע, בשביל שיהיה לו משהו מסוים, הוא חייב לתת משהו מסוים. זה גם יחנך אותו בצורה הרבה יותר בריאה לעתיד, והוא יהיה פחות מפונק.

ככה תהני משני עולמות: גם זה יקדם אותו מבחינה פסיכולוגית להתמודד עם הדברים שיגיעו בעתיד, וגם תגרמי לו להבין שאם הוא רוצה משהו כמו הנאה מיידית, כמו מסכים, הוא חייב לעשות משהו עבור זה — כמו ללכת לחוג, או כל דבר אחר שתבחרי לנכון.

אם יש עוד שאלות, אני פה

יישר כוח על התגובהמתואמת

הפורום הזה מיועד לאימהות (נשים) בלבד, אז נשמח שגברים לא יגיבו בו.

(נעזוב את זה שזה פורום לנשים)אנוני.מית

אם היית קורא את התגובות היית רואה שכבר סגרנו לו את האינטרנט והוא למד לאגור סרטים ותוכן בטלפון בידיעה שהעונש הזה יגיע. הוא לא טיפש.

בעבר כשסגרנו לו את הרשת הוא הלך לדודים שגרים קרוב. אפילו לא נכנס אליהם הביתה. ישב מתחת לחלון שלהם בשביל wifi...

נראה כמו תשובת AIרקאני

(באופן כללי צריך לשים לב לכל שם משתמש חדש...)מתואמת

קטע. למה ?אנוני.מית

אני עובדת עם AI ביום יום והתשובות שלו נראות אחרת לגמרי. את התגובה כתבתי במקלדת שלי אני בעצמי לבד. עכשיו המורה מאשרת לי את שיעורי הבית?

לא דיברתי על התגובה שלךרקאני

הגבתי למשה.ב

שימי לב לניסוח התגובה שלו

(ואם תיכנסי לכרטיס שלו תראי שכל התגובות שלו בסגנון הזה)

והמקף הקשיח !אנוני.מית

אם יש עוד שאלות, אני פהרקאני

אין דבר יותר מסגיר מהמשפט הזה....

נשמע ממש קשוחצמאהאחרונה

מבינה שאתם אצל הדרכת הורים שזה הצלה במקרים כאלה.

ונשמע שהוא שיא המורכב

כאוטיסט ועוד.

בעיקרון בגלל שזה כבר מאוד מושרש אצלו התלות במסך זה תהיה עבודה מאוד קשה לפרק את זה ולהפריד אותו מהמסך, ולו לזמן קצר.

אני הייתי מגדירה מכל הדברים שכתבת ואמרת מלחמה אחת מולו ולא בו זמנית 20 מלחמות וחזיתות

אז אם יש עוד מלחמות מולו צריך לוותר

ולדעת בשלמות שאת עושה את ההשתדלות שלך ומכאן להתפלל לה' שיעזור לו, זה ילד גם שלו.

אם המלחמה שאת רוצה לנהל זה הקטנת זמן מסך או הגעה לחוג

או פעילות אחרת שיבצע

צריך לייצר לו תכנית התנהגות עם תמריצים חיוביים ושלליים. אבל לא עם הדבר עצמו שזה המלחמה שלך אלא בדרך עקיפה.

אבל צריך בשביל זה כח ויציבות.

וכרגע הוא מצליח למוטט אותך ואת שבורה מהמצב..

שזה ממש מובן וכואב ובאמת מפרק

כי יש פחד וחרדה לשלומו ולמה יצא ממנו ושהוא מפסיד את כל העולם שלו לטובת מציאות מדומה של מסך.

יש לי אישית ילדה במצב ממש דומה

בת 13

ונמצאת ביום כ8 שעות או יותר רק במסך..

ניסינו את כל סוגי הנעילות והסגירות וזה לא עובד..

העבודה היא בחיובי

ביצרתיות

בקשר

במינונים

לא בהורדת זמן מסך

גם ראיתי כתבה על זה שיש מחקר שכבר לא צריך להוריד זמן מסך (נראה לי אודליה מתעצומות דיברה על זה)

אלא לייצר זמנים של צומת לב משותפת חיוביים וגם זמנים לבד שהילד יוצר ויצרתי גם אם זה קצת זמן ביום.

אבל הנקודה הכי עיקרית היא

שהוא חייב חייב זמנים שאתם מראים לו שאתם אוהבים אותו בסופר גלויי מוחצן

ובכל הכח כמה הוא טוב ונצרך בבית..

כל דבר פצקי טוב שהוא עושה תחציני אותו ותחגגי עליו

וזה יתן לו העצמה ויחבר אותו לרצון שרוצה עוד מהטוב הזה.

כי כרגע משיג מלא צומת לב שלילית. ולא מצליח לאסוף צומת לב מזמנים חיוביים.

מקווה שיש לו תפקיד קטן בבית ואם יש לו אז לתת לו על זה כ"כ הרבה חיזוקים

ולספר לאחים ולאבא כמה הןא טוב ושמח אותך.

ממש לעשות את זה בהתחלה מעושה ובהצגה .

הוא צריך שתעזרי לו לבנות לו תדמית שיש לו למה להיות אתנו בעולם בלי לברוח.

טוב כתבתי כמה נקודות בקצרה מקווה שעזרתי

דרכי הרגעה לפני השינה לילדת קשבמדברה כעדן.

ילדתי המתוקה בת ה11 עם קשב וריכוז ובולט מאוד שזה מפריע לה להירדם בלילה, בנוסף, היא גם עדין מרטיבה ואני כן בקטע של לטפל מהשורש ולא כל הפלסטרים האחרים... אז בגלל שממילא ברור כשמש שהיא לא רגועה לפני השינה, וזה בעיה לכשעצמה, ואולי זה גם יסייע כ"תופעת לוואי" לעניין ההרטבה, חשבתי לחפש איזה תוסף תזונה טבעי ללפני השינה או אולי המלצה למדיטציה מומלצת לילדי קשב ללפני השינה... או כל דבר שמעודד רוגע.

תודה רבה!

>>>שימושית

תנסי להכניס לה לסדר יום 40+ דק' פעילות גופנית רצינית (רכיבה על אופניים, התעמלות, שחיה וכו') שעתיים לפני שהיא אמורה ללכת לישון

להחשיך את הבית חצי שעה לפני שהולכים לישון (ושלא תתעסק במסך בזמן הזה, אם ממש דחוף, לשים את המסך על מצב לילה)

להשתמש בשמיכת כובד, ובמיטה לעשות 30 נשימות עמוקות ומלאות.

בקשר להרטבה ממליצה ללכת לטפל בזה אצל אורולוגית

תודה! ואוו כמה טיפים!!מדברה כעדן.

ולגבי ההרטבה, היינו בהכל...

אוף שימושית

מקווה שתמצאו פתרון, כי הירדמות מהירה ושינה איכותית לא בהכרח יפתרו את זה

לגבי ההרטבה…רינת 24

יש לי שיטה שיכולה לעזור וגם אם לא עוזרת מאד מקלה על התקופה הזאת:

תעירו אותה כל לילה בשעה קבועה (נניח אחת בלילה- שימו שעון מעורר) וכל שלושה ימים תאחרו את זה ברבע שעה. ככה עד שתגיעו לבוקר.

אמנם מבאס לשים שעון מעורר לשעות כאלה אבל לפחות היא קמה יבשה.

האם היא מטופלת תרופתית בקשב?

אם כן- אולי צריך להחליף כדור/ מינון.

באופן כללי יש קשר בין הרטבת לילה לקשב וריכוז…

  • יש ביוטיוב מלא הרפיות ומדיטציות לפני השינה.

  • כתבו לך פה ספורט- זה יכול לעזור משמעותית

  • אמבטיות

  • מלטונין עוזר להרדם. זה לא טבעי וצריך מרשם אבל מאד אופייני לילדי קשב וריכוז.

  • באיזה שעה היא הולכת לישון? זה נורמלי לילדי קשב ללכת לישון מאוחר יותר. היא יכולה פשוט לקרוא במיטה בנתיים, זה גם מרגיע ומעייף.

ראיתי פעם המלצה לכבות אור לבןאנוני.מית

רק אור צהוב

איזה מהמממת את... אולי פודקאסט אהוב?אוהבת את השבת

אצלנו בת 9 מכורה... )אולי יותר מדי..( ומאוד אוהבת להירדם ככה!!

ולמה את חושבת שהקשב והפספוסים קשורים..?

מחקרים.. רפואית...מדברה כעדן.

ילדי קשב עם נטיה גדולה יותר להרטבה מאוחרת

בכל מקרה אני לא יודעת בוודאות מה אצלה, רק שאני אוהבת לטפל בדברים מהשורש...

לבדוק חסר בb12 ולתת תוסףאור עולה בבוקר

רופא משפחה עצר אותי לפני שרצתי לתת מלטונין לילד קשב שלי , הציע לבדוק חסר בb12 , וצדק ברוך ה' !! מאז שנתתי לילד הוא נרדם הרבה יותר מהר ! ובשעות סבירות

תודה!מדברה כעדן.

אשמח לשמוע מתי בערך היה נכנס לישון ומתי בפועל נרדם פלוס מינוס

לצערי אני נותנת מלטוניןצמאהאחרונה

לילדה מורכבת בת 13 היא מקבלת כבר שנה וחצי

ולילדה על הרצף בת 8

מזמינים מאתר מחול

כדורים מציצה או בליעה

זה לא הכי טוב אבל שניהן ממש התקשו להרדם ויצר מורכבות גדולה בכל ההתנהלות

את צריכה לראות אם את מצליחה בכוחות עצמך עם הצעות שניסו כאן

כמו-

מדיטציה/ ספורט לפני / החשכה/ תכנית פרסים או מבצעים/ זמן של צומת לב איכותית עם אחד ההורים לפני השינה/ להרשות להתעסק בדברים אהובים בשקט במיטה

או באמת להעזר במלנוטין

בהצלחה גדולה

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכתaibrainora

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכת לילדים עם קשב וריכוז ❤️ לגבי תוספי תזונה, כדאי להתייעץ קודם עם רופא ילדים, במיוחד בגיל 11.

חופש בשישי לילדיםאור10

הלך לנו היום חופשי לזוגיות חח

בכל אופן

השנה עשו פיילוט בישיבה חופש בימי שישי

ולילד הזה ספציפית זה ממש מיותר

הוא אוהב ללכת לבית ספר

הוא בקושי פוגש חברים מחוץ ללימודים

הוא לא יוצא לתנועת נוער

הוא לא רוצה חוג

לא רוצה להתנדב

בקושי מצליח לעשות משהו בעצמו, תמיד רוצה שאיזה אח קטן או גדול או הורה יתלווה אליו ליציאה

הוא מקסים ועוזר במה שמבקשים

יש לו קצת תחומי עניין אבל מסתכם בחצי שעה התעסקות

מה לעשות להפוך את הימי שישי האלו להזדמנות לפיתוח עצמי והעשרה, לפני שמתרגל סתם לקום מאוחר ולהיות במסך

מה אצלכם עושים?!

הוא מתחבר לבישול/ אפייה?איזמרגד1

אם הוא יזרום על זה אפשר לתת לו תפקיד קבוע של אפיית עוגות או חלות או דברים קבועים שהןא מבשל, ואז זה גם עזרה בשבילך, גם תעסוקה/ תחביב בשבילו וגם שותפות בבית במשהו שנהנים ממנו ומחמיאים עליו

ואולי שייך למצוא עבודה של פעם בשבוע, גם תעסוקה וגם שיחסוך לעצמו כסף לדברים שמעניינים אותו

גם אצלנו לא לומדים, ולצערי קמים מאוחרשמשית123

אחת קמה מאוחר אבל אח''כ במרץ משלימה את כל המשימות שלה.

השניה קמה מאוחר ודי נמרחת, אני כן התחלתי להבין שהם צריכים את הזמן הזה גם לא לעשות כלום, לא לקום מוקדם ולא יגידו להם מה לעשות. מודה שלא פשוט, כי לפעמים אני בעצמי עובדת אז עזרה בהחלט נצרכת..

האמת שאצלנו אנחנו מנצלים את זה כדי לצאת לפעמיםמתואמת

ואז הגדולים שבבית שומרים על הקטן התורן שאין לו משפחתון ביום שישי...

אבל מבינה שאצלכם אין את זה.

בכל אופן, הבת שלי קמה מוקדם יחסית ועוזרת לי בהכנת האוכל (או מכינה במקומי🙈).

הבנים באמת קמים מאוחר לצערי, אבל עוזרים בבית כשצריך (לזרוק שקיות זבל למשל. עכשיו אחד מהם הצטרף לבעלי לקניות).

אולי הוא יכול ללכת לטייל עם חברים מהכיתה?

אף שנשמע לי שהכי טוב ללמד אותו לעזור בבית...

בן כמה הוא?רינת 24

אולי לעודד אותו למצוא עבודה כדי להוציא רשיון בהמשך (או כל דבר אחר שמדבר אליו).

אולי עבודה?תהילה 3>

תודה לכולםאור10אחרונה

זה רעיון שיכין משהו לשבת-אבל קשה לי כשאני במטבח שיהיו עוד, צריכה לשחרר...

הלוואי והיה עובד קצת אבל במה אפשר לעבוד בגיל 13?

אני באמת לא רוצה שיהפוך להיות זה שמנצלים לארגן שבת רק כי הוא בבית, אלא רוצה שיפיק מזה משהו...

ואולי בכלל אני צריכה להפסיק לנסות לשלוט לו בזמן ולאפשר לו לעשות מה שבא לו...

דרכים לויסות הורימדברה כעדן.

מרגישה שצריכה שיהיה לי רעיונות פרקטיים לארסנל הויסות שלי. חוזרת מהעבודה ישר לילדים ואז איתם עד 8 בערך עד שבעלי חוזר ואז ממשיכים לסדר את הבית לארגן את הילדים ומדי פעם בורחת לפלאפון.. אולי יותר מדי

איך מוצאים זמן לקבל איוורור? יודעת שזה קריטי וחשוב... מתי באמצע היום לשים את זה?

מה לעשות? רעיונות למה לעשות בזמנים האלו?

באיזה גילאים הילדיםהשם שלי

משנה אם את יכולה להשאיר אותם כמה דקות לבד.

אפשר לשבת לבד לקפה ונשנוש.

או לתת גם לילדים משהו לאכול/ לשתות.

ללכת לבד לכמה דקות לחדר עם דלת נעולה, ולעשות שם משהו שאת אוהבת. לקרוא משהו, לצייר וכד'.

כשבעלך חוזר את יכולה לקבוע משהו מחוץ לבית. אפשר משהו קבוע בתדירות שתחליטי.

זה יכול להיות לצאת להליכה/ חדר כושר/ שיעור/ חוג/ להיפגש עם חברה וכד'.

עד גיל 11מדברה כעדן.

באמת צריך לראות איך יש לי אפשרות להכניס בערב...

שייך שהגדוליםהשם שלי

יקחו את הקטנים לגן שעשועים, או משהו כזה?

זה גם יכול לתת לך זמן התאווררות.

אפשרoo

לקחת יום בשבוע שאת לא חוזרת ישר לבית ויוצאת להתאוורר

לקחת הפסקה קבועה כשהוא מגיע

למצוא הפסקות קטנות בין לבין גם בעבודה וגם בבית

הפסקה זה בעיקר לנשום רגע לעצור

לא חייבים לעשות משהו

הכי טוב - אם את יכולה לבקש מהגדולים שישמרו על הקטנמתואמת

אולי שיעשו להם קייטנה, ואז להיכנס לחדר לחצי שעה (בלי הטלפון, או לפחות בלי לגעת בו) ולעשות משהו שאת אוהבת- לקרוא, לצייר לנגן, סתם לשכב ולנוח...

אם זה לא אפשרי, אז לדעתי חצי שעה של סרט זו לא מילה גסה... גם אם את צריכה להישאר לידם, את יכולה להרכיב אוזניות (כדי לא לשמוע את הסרט) ולנוח מעט.

זה באמת קשוח נורא, שאין זמן למנוחה במהלך היום...

תודה רבה!מדברה כעדן.

בזכות שהתחלתי לחשוב על זה לעומק, דיברנו בעלי ואני וזה באמת יקבל מענה יותר רציני... תודה!

השנקל שליכל היופי

אם אפשרי ואת לא הולכת ישר לאיסופים.

לשבת חמש דקות בשקט שלך לפני שאת נכנסת הביתה.

להקל על עצמך במה שאפשר בשגרה השוטפת בבית ולהרשות לעצמך לנוח קצת תוך כדי, בהנחה שהם לא מחריבים את הבית אם את יושבת רגע.

להנמיך סטנדרטים כי ככה זה בית עם ילדים.

לזכור שמותר לנוח גם אם הבית מבולגן...

ומדי פעם גם לצאת להתאוורר, לחוג או משהו כיפי אחר.

וואו זה קשוח...אוהבת את השבת

אם יש לך אפילו 10 דק כמו שכתבו לשבת הלי הטלפון וגם איתו לפני שאת אוספת זה נראלי ממש מדהים..

והכי טוב שבאמת אתם חושבים על זה מסודר.. זה קריטי.. ובזוג פתאום אפשר להגיע לתובנות מדהימות הרבה יותר מלבד...

טוב מאד שאת מודעת לצורךתהילה 3>אחרונה

דברים שעוזרים לי:

לצאת החוצה, ואז זה גם אויר נעים, גם חברה לפעמים, גם לילדים שי מרחב וזה מאוורר באופן כללי.

אפשר לשלב אותם בדברים שאת גם ככה עושה

להתחיל בזמן שאת איתם ממש, נניח יושבת, משוחחת איתם, אפשר אפילו לעשות טקס של שתיה ועוגיה או משהו כזה.

ואחרי שהם "שבעים ממך" אפשר לעשות זמן של משחק עצמאי, ואז את נגישה על הספה, אבל בעניינייך- קוראת, או מה שאת רוצה לעשות.

בנוסף מציעה שכשבעלך חוזר, תלכי לחדר לזמן מנוחה שבו הוא מתקדם איתם ולך יש שקט. בעיני קריטי. אפשר שהוא יסיים את ההשכבה או שאת תצטרפי לסוף רק אם את רוצה.

בהצלחה