אני רוצה להתייחס לחנוכה כמו אל ריטריט של שמונה ימים.
אני רוצה להפסיק לראות את הסדרה שאני רואה באובססיביות בנטפליקס.
(שלושה פרקים ברצף ואז בא לי להקיא)
אני רוצה לא להכנס לאתרי חדשות. רק לשמונה ימים.
יש כל כך הרבה תעתוע, ומעשים מתוך הרגל ולחץ.
בחנוכה נדלק משהו בתוכי. ואני צריך פחות לחפש אור וחום בחוץ.
מרגיש יותר בן חורין לבחור מחדש.
אני רוצה לאכול מאוזן. לא לאכול בין לבין. רק לשמונה ימים.
קצת יותר הליכות ביער, קצת יותר זמן עם אשתי. קצת עם כל ילד בנפרד.
נר הוא ביטוי של חום אינטימי. קירבה עדינה. הוא משהו שקשור ליחסים 
קרובים. שקטים. חמים. החום הפנימי הזה הוא אוצר. הוא חום שבחורף. 
(הלוואי שיבוא פה כבר חורף)
להכניס מקל בגלגלים המטורפים של ההרגל שדוחפים אותי שוב ושוב לעשות את אותם הדברים ולא מתוך בחירה אמתית.
כל החנוכיות הדולקות בחלונות. כמו איתותי שפת מורס. 
"גם בבית הזה מאמינים באהבה בהתחדשות בניסים", אני עובר מחלון לחלון מהנהן לכל חנוכייה, מאשר. "קיבלתי, עבור" גם אני מאוהב. בנשמה, באור, בחיים באלוהים, באשתי, בילדים.
ריטריט של שמונה ימים. יותר חום והתבוננות. 
ריסטרט למערכת. לעשות את מה שעשיתי אתמול. אבל מחדש.
יותר הכרת הטוב על היש שבחיי.
יותר מדיטציה. יותר כתיבה. יותר מילים טובות. יותר ארוחות עם המשפחה. 
ביחד. לשבת בלילה ליד החנוכייה ולקרוא תהילים, כמו סבא.
אתמול הדלקתי נר ראשון ובכיתי.
מרוב אהבה וגעגועים.

ואוו איך בא לי כבר את החופש הגדולל🤭

מה הסיבות שלכם בחיים?

הפורום חזק להיות פעיל והם דיבורים חזקים אז מוזמנים להעלות נושאים מעניינים שאתם מתלבטים בהם אם סתם שאלות, חוויות, רגשות ופריקות

יש לי הדרן ויש תקלה ואין לי אינטרנט במכשיר (שהוא גם ככה דפוק (חצי טאצ) ובלתי נסבל) אני לא יכולה לקבל לטלפון אימיילים ובנוסף האפליקציה שלהם לא עובדת 

יש למישהו דרך לעזור לי?

בבקשה אני נואשת נראלי אם עד סוף שבוע הם לא חוזרים אליי אני עוברת לנוקיה (ונוקיה זה זוועה)

אם מישהו יעזור לי אני אשמח מאוד

או סרטים אחרים